תוכל לחדד לי למה אתה מתכוון ב"חיבור ברצון"?

וגם, מה זה רצון? אתה מתכוון לצורך, לשאיפות או למשהו ברובד אחר?

ולאהוב אותם

רצונות קטנים וגדולים כאחד.

שגם אם אני לא אוהב את הרצון של השני, אבל מוכן בכל זאת לספק לו אותו - זה נקרא אהבה.

כי למה לי לאהוב את הרצון של מישהו לאכול גלידה (לדוגמה)? העיקר שאני מאפשר לו את זה.

לעומת זאת, אם אני ממש אוהב, ורוצה גם, משהו שיש לך, אז זה קצת אהבת עצמי.

מאשר המוכנות לסבול עבורו.

למה זה חשוב שאהיה מחובר לרצון שלו לאכול גלידה? כי אם אני אוהב אותו, אני רוצה שיהיה לו טוב. ואם הוא רוצה לאכול גלידה וזה יהיה לו טוב - אני אהיה משותף איתו ברצון הזה.

אהבת הזולת ואהבה עצמית אכן אינן סותרות. אהבת הזולת היא בעצם הרחבת ה'אני'. שאני זה לא רק 'אני ואפסי' אלא זה גם הרוחניות שלי, המשפחה שלי, החברים שלי וכל המעגלים החברתיים הם נמצאים איפשהו בליבו של האדם.

כדברי ר' שמעון שקופ בהקדמה לספר 'שערי יושר' - 

”וסגולה זו היא שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה‘אני‘ שלו, כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו: האיש הגס והשפל כל ’אני‘׳ שלו מצומצם רק בחמרו וגופו, למעלה ממנו מי שמרגיש ש‘אני‘ שלו הוא מורכב מגוף ונפש, ולמעלה מזה מי שמכניס לה‘אני‘ שלו בני ביתו ומשפחתו, והאיש ההולך עפ״י דרכי התורה, ה‘אני‘ שלו כולל את כל עם ישראל, שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית“ 

כמובן שלא באתי להגדיר לגמרי מה זה אהבה. ולכן ברור גם לי שלא צריך להרגיש סבל כשהרצונות מתנגשים. אבל זה עניין אחר.

אני שואל למה בכלל (ואפילו בלי קשר למושג אהבה) צריך שהרצונות יהיו זהים?

אכן, כמו שכתבת, אהבת הזולת ואהבה עצמית אינן סותרות. אבל זה לא אומר, לדעתי, שצריך לעשות רצוני כאילו הוא רצונו (לפחות לא במובנים של שני בני אדם שווים).

אז יכולות להיות התנגשויות ברצון, אבל אם יש אהבה היא מחפה על הסבל/כעס/מה שזה לא יהיה שאפשר להרגיש, ומסתדרים ואפילו נהנים. אולי גם מוותרים לפעמים. אבל שוב, אני לא מבין למה אני צריך להפוך את הרצון שלי להיות כמו הרצון של מישהו אחר? 

יכול להיות שאני לא מבין מה כולל ה"רצון" בדבריך. יכול להיות שאם היית משתמש במילה "צורך" הייתי מקבל את זה יותר בקלות, כי צורך זה משהו יותר קיומי מרצון ואז באמת במישור המעשים לא חייב שהרצון יהיה דומה אבל כן חשוב שתהיה הבנה של הצרכים כדי לספק אותם אחד לשני - בדרך כלשהי שתהיה מוסכמת על שני הצדדים.

[דוגמאות לצרכים: הכלה, הבנה, כבוד, בטחון, שלווה וכו']

לא אמרתי שההגדרה מחייבת שכל הרצונות יהיו שווים.

גם בכלל לא התייחסתי לויתורים בקשר שבאים מתוך אהבה והתחשבות

דיברתי על ההגדרה של המונח אהבה.

זה הגרעין של אהבה לדעתי.

מהו הגרעין הפנימי של אהבה? זה הדיון שאני פתחתי.

התחשבות, הכלה, הבנה, כבוד וכולי וכולי אלו ביטויים של אהבה ולא האהבה עצמה.

תהליך של אהבה זה ככה, לשיטתך:

אתה רוצה גלידה => אני מכיר בזה ולכן גם אני רוצה שתאכל גלידה => ואז נוצרת אהבה?

(כמובן, זה אחרי תהליך ארוך ולא רצון חד פעמי וכו' וכו', אבל זה המבנה?)

יש המון המון רצונות נוספים באדם.

מעגלים פנימיים וחיצוניים של רצונות שונים.

רצונות מרכזיים ורצונות שוליים.

ככל שמתחברים לרצון היותר פנימי של האדם ממילא גם מתחברים לרצונות היותר חיצוניים.

ההזדהות נוצרת בראש ובראשונה ברצונות מהותיים יותר מאשר לאכול גלידה וממילא אחרי שיש הזדהות ברצון פנימי אז אני מרגיש שייך לרצון החיצוני של הכיף בלאכול גלידה.

בכללי יש רצון כללי ששוזר את כל הרצונות של האדם. וההתקרבות אליו היא ההתקרבות אל האדם.

יש לך דוגמאות לרצונות יותר עמוקים? ומרכזיים?

רצון להגשים שאיפות מסויימות

לחיות חיים של משמעות (כל מיני סוגי משמעותיות).

רצון להיות פעיל

רצון להיות סביל, לקבל וכולי

אז יש רצונות שצריך שיהיו זהים ומוסכמים כדי שתתפתח האהבה.

ויש רצונות לא קריטיים שבהם כל אחד עומד כאדם בפני עצמו.

הגיוני בסך הכל, אם כי הייתי נותן הגדרות יותר מדוייקות לכל סוגי הרצונות למיניהם.

לא התכוונתי לכך שאני רוצה לאכול כפנ"ע  גלידה וגם היא רוצה לאכול בפ"ע 

התכוונתי לכך שאם אני אוהב מישהו והיא אוהבת לאכול גלידה אני גם יאהב שהיא תאכל גלידה. 

זה מובן?

ועדיין אני לא מסכים.

אני חושב ככה: לא צריך שאוהב את המעשה שלה, כשהיא אוכלת גלידה, אלא מספיק שאשמח בזה שהיא נהנית, ואאפשר לה להמשיך ליהנות מזה.

לא חשבתי לרגע שהגלידה עצמה היא מהותית לקשר

או לפחות ככה זה נשמע: שאם יש רצון לאכול משהו (ואני נצמד בכוונה לדוגמה השטחית הזאת) אז האהבה גורמת שאני גם ארצה שהוא יאכל.

אבל אני דווקא מסכים עם המשפט האחרון בתגובה הזאת זה יפה. אבל זה לא הכל - לקראת נישואין וזוגיות שרצון משותף הוא רק בסיס שיהיה על מה לבנות עליו את האהבה.

כי הרצון זה הוא דבר עצמי לאדם.

ולכן אהבת האדם עוברת דרך אהבת הרצון.

ככל שיותר מחוברים לאדם כך יותר מחוברים לרצונות שלו.

ככה הרצון השיטחי "אני רוצה שהיא תאכל גלידה בגלל שזה עושה לה טוב" הוא מקבל יותר משמעות ככל שיותר אוהבים.

ההתקשרות לרצון היא האהבה עצמה.

אני לא מבין את האמירה שהרצון הוא רק בסיס.

מה בונים עליו?

"אהבה"... מהי אהבה אז?

אתה משתמש במילה רצון כדי לתאר הרבה מאוד רובדים שונים בנפש האדם או בעצמיות האדם.

מבחינתי רצון הוא רובד יחסית שטחי, לכן הלכתי עד הסוף עם דוגמה של לאכול שזה וודאי לא דבר עצמי לבן אדם.

מסכים לגמרי עם הפיסקה השניה שכתבת עכשיו.

להבנתי, רצון משותף = שאיפות משותפות. לאו דווקא ביישום של הדברים אלא בקריאת כיוון דומה.

זה הבסיס. אחרי שיש אותו אז אפשר לפתח אהבה, שזה רגש יותר עמוק, ואז ממילא גם רצון יותר פשוט וזמני וחסר משמעות כמו לאכול גלידה מתקבל הרבה יותר באהדה אצל הצד שאוהב.

כלומר התהליך הוא אהבה => הזדהות עם הרצון. ולא חיבור לרצון => אהבה.

יוצא מכך, שאם תלך לדייט ראשון-שני-שלישי ותנסה להתחבר לזה שהיא אוהבת מיץ ענבים / לקפוץ בחבל - זה לא ילך. אבל אם תתלהב מהעבודה שלה ומהשליחות שהיא רואה לעצמה בחיים זה ייצר אצלך חיבור עמוק וממילא האהבה תמשיך להתפתח. ורק אז פתאום יראה לך מקסים גם המיץ ענבים שלה. 

ובאמת יש סקאלה רחבה מאוד מאוד של רצונות.

מהרצון הכי פנימי עד לרצון הכי חיצוני.

לא עלה על ליבי את האפשרות שהצעת.

מה שכן - את כבר נכנסת בדבריך לעובי הקורה - מה הסדר בין הרצונות השונים וכיצד הלתקשר אליהם.

אבל הבסיס של הבסיס - אהבה זוהי התקשרות ברצון.

איך זה קורה?

א-להים גדול. 

חשוב בעיני להכני את הרצונות הקטנים והגדולים כאחד כי יש השקה בניהם.

כאשר בנאדם יותר יהיה מחובר לרצונות הפנימיים של האדם הוא ממילא יהיה יותר מחובר לרצונות החיצוניים.

(אפשר לפתוח את זה אבל זה לא היה נושא בדיוק)

כשאתה מפרט את זה ככה זה יותר מובן לי.

פשוט הטרימינולוגיה של "רצון" וההתעקשות להשאר עם המונח הזה די מפריעה לי אבל בגדול אני לא חולק עליך.

אחרי שהסברת, אני מבין שכבר בהודעה הראשונה התכוונת להרבה מאוד עומקים ורק הזכרת על קצה המזלג את התאוריה של חיבור בלי להכנס לזה מעשית.

מבחינה פרקטית, וודאי שיש להבחין בין רצונות ושאיפות.

שהעיקר בקשר זה החיבור לרצון של הזולת.

אני חושב שכולם מסתכלים על זה ככה גם אם הם לא מגדירים את זה ככה.

למה, זה נשמע קשה/תלוש?

השורש - עיקר האדם הוא רצונו

השלכה מספר 1 - חיבור (אהבה) לבנאדם הוא חיבור לרצון שלו.

השלכה מספר 2 - חיבור לרצון זהו דבר שהוא תהליכי, קורה בצורה הדרגתית.

ממש פשוט לי ההשלכה מספר 2 (שאותה כתבת).

ממש ממש פשוט.

איך אפשר לחשוב שקשר זה משהו שקיים בלי שיצרו אותו??? זה משהו שקשה אם כבר

ברור שזוג שמפתח את הזוגיות שלו 20 שנה לא דומה לזוג שממשיך לפתח את הזוגיות שלו 30 שנה.

אני מבין בצורה הכי הכי פשוטה - 

שנינו רוצים אותו דבר - 'רצון משותף'.

לא נראה לי שזה בהכרח קשור לדברי

הכרה וזיהוי של הרצון

התקשרות ריגשית לאותו רצון ע"י התבוננות בו.

גם יהיו הרבה שיחלקו עלי בדעה של "תורה מן השמיים" ובעוד מיליון נושאים אחרים.

מה זה מוסיף לדיון שיהיו הרבה שיחלקו עלי?

אם יש להם סברה טובה - אני אשמח לשמוע ואפילו לשנות את דעתי אם אראה לנכון.

אם יש להם סברה גרועה - למה זה משנה במשהו מבחינתי?

ויש כאלו שיכולים להסכים איתי בתיאוריה ולחלוק עלי בפועל? 

נשמע לי מוזר.

נשמה זה משהו שאי אפשר להגדיר ולכן האמירה לא תאמר יותר מדי

בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת"

כמו כן, על פי המציאות - זה נכון גם כלפי הרצון, במידה מסויימת כמובן.

אהבה לדברים חיצוניים יכולים להתקשר גם בלי הפנים ולכן אינם אהבה כלפי האדם עצמו.

אהבה כלפי הפנים היא אהבה כלפי האדם עצמו.

מסכים שיש סוגים שונים של אהבות ומה שהוצג למעלה זה הצד הפנימי.

הצדדים החיצוניים והפנימיים מזינים אחד את השני.

והרבדים השונים של הרצון.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!