לגבי ד' - אתה מסכים לאמירה שזה נכון גם כלפי הבחורה? או שלדעתך טוב שזה נשאר רק מהצד של הבחור?

ולגבי ה' - לדעתך אין הבדל בין אם הבחור ראשון או הבחורה? אין עדיפות לצד אחד?

תודה

1. שמח בזה - מרגיש נוח יותר לקבל תשובה שלילית על הצעה שרציתי, מאשר לשלול הצעה שבחורה רצתה.

2. בהתחשב בכלל 4 יותר הגיוני שהבחורה שממילא מכירה את האיזור תציע מקום, אבל זורם.

3. זורם עם הסיטואציה.

בחורות שרוצות בחור שלמד בישיבה/ ביניש צריכות יותר רגישות בעניין, כי הבחורים מפגרים 4-5 שנים כלכלית מאחוריהן במקרה הטוב.. מצד שני, גם לא מקובל בציבור התורני להוציא יותר מדי בדייטים, וודאי לא בהתחלה, ככה שזה בסדר.

4. משתדל, אבל לא מרגיש מחויב באופן גורף, זורם לפי הסיטואציה, מרחק, פניות של הצדדים וכדו'.

5. מישהו צריך להרים טלפון, אז כן.

6. זורם עם הסיטואציה.

7. לא הרגשתי שהיה רלוונטי בשבילי.

8. כך מקובל, שמח בהדדיות וקצת קרדיט.

כתבת שמישהו צריך להרים את הטלפון,
יצא לך פעם לחכות שהיא תרים אליך טלפון?
אם לא - מדוע?

1- לא משנה לי באופן אישי, לפעמים דווקא במקביל יש חסרון ששני הצדדים מודעים. אין לי דעה מגובשת ביחס לזה.

2- את זה אני כן עושה חח לא יודע אם יש לי את כל הקרטריונים שרשמת אבל בדר"כ אני דואג לחפש אופציות שנראה לי יכולות להיות מתאימים. לא כזה קדוש דווקא שיהיה שירותים.

3 - אין לי בעיה להתחלק בבית קפה ויש בחורות שגם רוצות להתחלק. זה נשמע לי ממש לא קדוש חח

4 - עד גבול מסויים. אם זה יבאס אותי - אני לא יבוא לקראת.

5 - לא אוהב את הטקס הזה.. אם מדברים והשיחה זורמת מבינים שרוצים להמשיך. אם לא - אומרים על ההתחלה שלא.

6 - זה ממש לא חד משמעי. יש בנות שלא רוצות שילוו אותן וגם עד כמה ללוות - זה נראה לי בדרך כלל לא יותר מכמה דקות.

7. ממש לא כיף. לא נפגשתי עם זה הרבה אפילו אולי בכלל לא נפגשתי עם זה. פעם אחת בחורה ממש ביישנית שכל הדייט הייתי צריך לגרור אותה לדבר (ודווקא המשכנו קצת) אבל זה היה נטו כי היא ביישנית והיה קשה לה. בדייטים האחרים היא דיברה יותר.

8. מז"א לקדם? צריך שתיים בשביל טנגו. כן סבבה לי לומר קודם איך מרגיש ולפתוח את זה. אבל אני גן מצפה שהיא תגיב בהתאם חחח

1. הייתי מוסיף את הכלל ברזל - ללכת על פי האינטואציה האישית ולסמוך על זה בבטחון.

2. עניתי בהרחבה

לגבי 2 - אז אולי העליתי דווקא רעיון טוב לגבי שירותים.. נושא שאולי לנו כגברים יש פחות תשומת לב לגביו

אבל יש עוד שיקולים ואני לא בהכרח יפסול מקום אחר שיכול להיות מתאים.

בסופו של דבר אני ארצה שנחליט ביחד אז אני אשאל אותה אם היא מעדיפה מקום בחוץ או בית קפה.

בבית קפה יש שירותים בחוץ אם יהיה פארק נחמד עם שירותים זה יכול להיות פלוס

(התכוונתי כמובן למקומות שאתה מכין מראש)

זה שיקול מתוך כמה שיקולים.

זה יותר בגדר 'פלוס' אצלי.

זה לא כל כך שכיח שאחד חייב דחוף לשירותים. 

זה תלוי עד כמה המקום רחוק גם.

1 - למה לדעתך זה נכון?
5. תודה רבה, בע"ה מאמץ לעצמי (במקום להיות הראשון בשני המקרים). יש בזה משהו יותר מרגיע אפילו.

6. איך את רואה את זה? אולי אציג טענה הפוכה: אולי בדייטים ראשונים יותר רגיש לתת לבחורה את המרחב שלה?

1. ועדיף ללכת על פי הרוב ולא על פי זרימה/ אדם ספציפי?
(יש בזה הרבה היגיון.. כן? אני מנסה לדייק גם לעצמי תוך כדי)
6. תודה על ההתייחסות (אני מלווה, אבל בד"כ שואל אם זה בסדר מבחינתה. אלא שקשה לדעת מהתשובה בשלב ראשוני של הקשר מה באמת היא צריכה)

וגם לגבי החלק השני -

את צודקת מאוד, פשוט בהתחלה יכולות להיות לכל דבר משמעויות מאוד גדולות,

מבחינה רגשית, ולכן נזהרים קצת יותר מהרגיל..

אבל תודה על הצד של האחריות שלה, לפעמים האיזון הזה חשוב.

רק שברור לי שלא כ"כ יהיה פשוט לענות עליה (לכן אין חובה לענות עליה.. ;) ),

אם אלו שאומרים (בנים ובנות כאחד) שהיו שמחים לוותר על כללים מסוימים -
האם זה בגלל שאתם לא מאמינים בכללים האלה או חושבים שהם מזיקים,

או שזה בגלל שלא נעים לכם מהמשמעויות של זה לגבי הצד השני?

מודה שהשאלה מצריכה דיוק גדול וכנות,

אני לא מצפה שתענו על זה כאן..
משהו מעניין שעלה לי, אז אולי ידייק גם אחרים

מי צריך ליזום שיחה, ומי צריך לחכות בקוצר רוח לשיחה (לא בטוח מה עדיף....)

והם כן מתחברים למסגרת מסוימת של ציפיות בקשר ושל התנהגות נשית וגברית.

אני יכול בשמחה לוותר על חלק מהם ולהתנהל בחופשיות, כי בקשר טוב פשוט עושים מה שטוב לשני הצדדים. יש להם מטרה משותפת ואכפתיות הדדית, ולכן הם עושים את מה שטוב לשניהם ולכל אחד מהם ולא צריכים כללים.

וזה נכון גם לגבי תחילת קשר ולפני קשר - אין לי אינטרס להרוויח על חשבון מישהי גם אם אני לא יוצא איתה כרגע

כמובן כשיש בחור או בחורה שיש להם מסיבות אישיות העדפה לכללים אחרים, אני חושב שצריך לקחת בחשבון

1. יש לי מחשבות על הנושא. יש איזה צד שהיה מעדיף שזה יהיה בו זמני, או שיציעו לי קודם.
מצד שני, בפעמים שהציעו לי קודם והבחור לא רצה מצאתי את עצמי מתעסקת יותר מדיי במחשבה מה גרם לו להחליט שלא מתאים, אז אולי זה לא מאוד נורא לי (אני יודעת שזה קצת אנוכי, אבל אני מדברת מהמקום האישי שלי. בטוחה שיש כאלו שלא מרגישות ככה ויחשבו אחרת)..

2. בגדול עד היום תמיד אמרו לי שהעבירו לו את המספר שלי ושהוא יתקשר אליי. ולי לא היה את המספר שלו, כך שחוץ מלנסות לאתר אותו ב144 לא באמת הייתה לי דרך להיות זאת שיוצרת קשר ראשונה..(;
וכל התכנונים שהזכרת בהמשך דיי חדשים לי. היו כמה בחורים שהציעו שנהיה במקום כזה או אחר בגלל הדברים שהזכרת, אבל נראה לי שהרוב לא התייחסו לזה בכלל..

3. לא אוהבת בעליל, ולכן משתדלת להימנע ממקומות כאלו בהתחלה.
וגם, אני במיצוי של הרמות הגבה מצד הבחור כשאני רוצה לשלם על עצמי..

4. בפעמים שזה קרה לא הרגשתי בנח, וחוץ ממקרים חריגים, אני תמיד-תמיד מציעה להגיע לאזור שלו או לפחות להיפגש באמצע.

5. ממ. לא יודעת. מנסה לחשוב איך הייתי מרגישה אם האחריות על העניין הייתה עליי, ונראה לי שטוב לי שזה ככה. באופן כללי הסיטואציה הזאת של יום אחרי הפגישה קשה לי קצת.

6. כשהקשר מתקדם זה נראה אחרת, ויש רצון אמיתי בזה, אבל בהתחלות? זה מאולץ מאוד.
אפשר לסיים בצורה מכבדת ונעימה גם בלי זה, ובלי להיתפס כ'לא ג'נטלמן'..
אבל תמיד נראה לי שהבחור מקבל מסר לא נכון כשאני אומרת לו שהוא לא צריך..

7. לא הכרתי את הכלל הזה..

8. לא נראה לי שזה מדוייק. על שני הצדדים יש אחריות לקדם את הקשר אם רוצים להתחתן באיזשהו שלב של החיים..
הכוונה היא שלפעמים בהתחלות של קשרים יש ציפיה שהבחור יהיה מוביל יותר?

אני חושבת שצריך קצת להיזהר בזה.. זה נורא חמוד ורומנטי (ונתפס כגברי) בהתחלה, אבל בתכל'ס, בסופו של דבר, זה לא זוגי כ"כ, ולא נראה לי שנכון לצפות לזה מאוד.

(בגדול על הסעיף הזה יש לי הרבה מה לומר, אבל אין לי כח לכתוב כרגע. שנאמר 'חפרתי די') 

לגבי 2 - וואו,  נשמע לי שזה לא אמור להיות ככה. זה רק אצלך, או שבכללי לבחורות לא מביאים מספר של הבחור? ומה את חושבת על זה?
התכנונים שהזכרתי זה ממה שאני משתדל מראש, אני חושב שהרבה בחורים חושבים על זה מראש. אלא שכמו שאמרת, לא משתפים את הבחורה בשיקולים האלה, אלא בעיקר בקרבה אליה וכדו'.
3 - נשמע לי לא רגיש. את צודקת מאוד. אם את רוצה לשלם, זו זכותך. הרמת גבה בשלב התחלתי בקשר לפני שמכירים נשמע לי לא שייך.
5. זה ספציפית מבחינתך. באופן כללי - היית משפרת את הכלל הזה? או משאירה אותו ככה?
 

ותודה על 8. כמובן, הרחבת הרבה

1. הייתי מוותר. לא משנה.
2. הייתי גם מוותר, תמיד שואל מה היא מעדיפה, אם כי כמובן יש לי אופציות משלי למקרה שהיא מעדיפה שאני אחליט או לבחור מהאופציות הנ"ל.
3. לא מבין מאיפה זה בא.
4. כנ"ל
5. שיהיה.
6. תלוי, אם זה במרכז ירושלים וכו' זה מיותר ואפילו יכול להביך, אבל אם זה במקום שקצת מפחיד להיות לבד - אז ברור.
7. מוותר
8. מוותר

בפועל, כן יוצא שאני 'שומר' על רוב הכללים כאן, אבל הייתי זורם אם זה לא היה קורה.

3 - לא אמור להתיש אותך.. זה מתיש את הבחורים עצמם, הם צריכים לחשבן.

6. נו אז זה מה שהבנתי.. את אומרת לא, כדי לוודא שהוא באמת רוצה את זה ("כשאני מסרבת בהתחלה זה אכן כדי לוודא שזה באמת סבבה לו והוא שמח לעשות את זה"). פשוט כתבת לא בתחילת הסעיף.

8. הצורך מוליד ציפיה, לא ירדתי לשורשי הציפיה.

אמנם טכני לחלוטין אבל אם למשל הבחור נלחץ מכל הענין שמוטל עליו, השיחה לא תהיה מיטבית (מניסיון).

(אין בזה חידושים עצומים, כן?)
אני בכללי פשוט לא אוהב את היעדר ההתייחסות הספציפית של הכללים, ובעקבותיהם של אנשים בדייטים לבני אדם כאינדיבידואל. גברים ונשים כאחד.

יכול להיות שמצופה מהבחור להיות יוזם יותר, אבל לא שממש כל האחריות של קידום הקשר היא עליו

לגבי כולם - נכנסתי לעולם השידוכים כשאלה הנורמות, ולכן אני זורם עם זה. אני לא חושב שאף אחד מהם הוא הכרחי, אני כן חושב שזה טוב בגלל שהוא בוחר מי יצטרך "להשקיע" במקום שכל צד יצפה מהשני

ומצד שני אני מאד שמח כשמערערים על החוקים האלה והצד השני מתנדב להראות ענין בקשר ורצון להשקיע

למשל - אני מעדיף להיות זה שמתקשר ולא זה שמפחד להכנס למקלחת כי אולי בדיוק יתקשרו אלי

אז זה שהגבר הוא זה שמתקשר, דווקא קל לי יותר

(כמובן, בחורה שחושבת שאסור לה ליזום שיחת טלפון, זה לפעמים מגיע לרמות של מציק, כי היא תשב ותחכה לטלפון ממני כדי להגיד לי משהו חשוב)

ההנחה היא שהגבר יוביל את הקשר, וזה בדרך כלל, ברוב הקשרים, הולך טוב עם הצרכים הנפשיים של שני הצדדים. הרבה גברים שמחים להוציא כסף על מי שבקשר איתם, ובשמחה ילוו אותה הביתה או יפגשו קרוב לבית שלה כדי להקל עליה. להרבה בנות, אם הן יוותרו על המחוות האלה, זה יפגע בתחושה שלהן שיש כאן זוגיות.

כל זה בגלל מבנה הנפש הנפוץ מאד אצל נשים ואצל גברים, ובגיל 20+ כבר ממש לא משנה אם זה טבעי או הבניה חברתית.

ולכן הכללים האלה באמת מצפים מהגבר ליותר, אבל זה מרגיל אותו להיענות לציפיה הטבעית של הרבה נשים.

הנקודה היא שהציפיה של בנות היא בדרך כלל שהבחור ייזום ו"ידאג להן". וזה לא תמיד מאד טבעי לבחור, ולכן זה טוב לתת לו קצת "אימון" ולהנמיך לו את הציפיות, ואז כל פרגון מצד הבחורה שרוצה לאזן, הוא ירגיש שהיא נותנת משהו מעצמה

מה הכוונה אימון?

ולגבי פירגון מצד הבחורה - אז בעצם אתה אומר שבמקום שתהיה הדדיות, נוריד לבחור את הציפיות ואז כל צעד קטנטן שהבחורה עושה (למשל הכרת הטוב על פעולה שהוא עשה), ייראה בעיניו דבר גדול?

נשמע לי לא מאוזן מספיק מבחינת השותפות בקשר..

יש שתי דרכים, שני סוגים של זוגיות:

הראשון הוא זוגיות "שמרנית" או "מסורתית", שהאשה בבית ועושה את עבודות הבית, והיא עושה מה שבעלה אומר, והגבר הוא המוביל, היוזם, הדומיננטי. הוא דואג לה ולכל צרכיה, כמו שמפורט בכתובה - אוקיר ואפלח ואזון וכו', ולכן טבעי שגם בדייט הוא ישלם, הוא ייסע עד אליה, הוא יוביל את השיחה ואת הפגישות.

השני הוא זוגיות שוויונית, שכל צד תורם את חלקו במה שהוא הכי טוב בו, הגבר מקשיב לדעתה של האשה והאשה שומעת את דעתו של הגבר, ההחלטות מתקבלות בצורה זוגית וכל ההתנהלות היא שוויונית.

יש גם לגברים וגם לנשים צורך מסוים במינונים שונים של שני הסוגים האלה. אני מאמין שההתנהלות השוויונית היא טבעית יותר לגבר - כי זה סוג הקשר שהוא רגיל בו עם קבוצת השווים שלו. ולכן בהרבה מקרים הוא צריך להתחיל מנקודת מוצא של זוגיות שבה הוא דואג לאשה ומטפל בכל צרכיה והיא תהיה פסיבית, ואז בסופו של דבר ייווצר איזון שמתאים לשני הצדדים.

כי בלי כללים רובנו נשאף לזוגיות השוויונית, בזמן שיש המון מעלות לזוגיות הלא שוויונית

ולכן זה טוב שבאופן מלאכותי מלמדים אותנו להתנהל לפי הזוגיות הלא שוויונית כדי להגיע לאיזון בין שניהם בפועל

לא צריך כללים בשביל ההתנהגות השוויונית. היא פשוט משחררת אותך לעשות מה שאתה מאמין שנכון ולהתייעץ עם הצד השני

אין משמעות לידע תיאורטי אם לא יודעים איך ליישם אותו

היישום הוא הרבה יותר פשוט מאשר הפנמה של הידע, והוא בדרך כלל הדרך הכי טובה להפנים את הידע

הידע כידע עובדתי יהיה הרבה פעמים לא מדויק, מבלבל, יוצר סטיגמות.... הוראות "עשה ואל תעשה" הן פשוטות, מדויקות פשוט כי הן נועדו ליצור כלים פשוטים, עושות חלוקת אחריות ברורה (נכון, עם יותר משקל על הגבר, אבל הוא התעצבן על הכללים שהוא שמע עליהם ולא יתחשבן עם הבחורה הספציפית הזאת), ומשרתות את המטרה.

בקיצור, הכללים הם כלי מצוין כדי ללמד גבר איך להתנהל בזוגיות לא-שוויונית *טובה*. ברגע שהוא והבחורה פיתחו קשר אישי יותר, הם יכולים לעבור לכל פורמט שהם רוצים. אבל לדעתי היתרון שהכללים האלה מלמדים הוא ענק, ולא ידוע לי על דרך חלופית טובה יותר ללמד את הדברים האלה.

למען הסר ספק - גם אותי הכללים האלה עצבנו במשך הרבה שנים. עם הזמן השלמתי איתם ולמדתי למה הם באמת חשובים, במה הם תורמים לי, ואפילו התחלתי ליהנות מזה. ובכל זאת, עדיין אני שמח עם מישהי שמפרגנת לי בלתת קרדיט על נדיבות או מציעה לקחת חלק גם כן, וזה לא פוגע - כי אני עדיין מאמין שגם לזוגיות שוויונית יש מקום, וגם בעיני זה טוב כאשר המקום של הזוגיות השוויונית הוא דומיננטי יותר. אבל זאת לא הדרך היחידה

כי כגברים הרבה פעמים המחשבה שתמיד אנחנו צריכים להיות הראשונים גם כשרוצים להמשיך,

והרבה מאתנו היו מוותרים על התענוג (אני למשל).

אחד הדברים המעצבנים זה ששואלים "פנוי" ואז הולכים בלי להציע.

הפתרון הוא כמובן להציע במקביל, אבל להציע לצד אחד ולהשאיר את הצד השני עם הידיעה שמצפים ממנו להיות פנוי בלי שמציעים לו כלום - זה ממש מעצבן

אני מאוד מודה לך על מה שכתבת.
זה היה חלק מהמטרה.
לא מתוך ציניות,
אלא גם במטרה להאיר את העיניים שתכל'ס,
אין בכללים האלה הרבה היגיון והדדיות..

וגם כדי לברר את יותר לעומק את הנושא.

אני מחכה כרגע לעוד תשובות ואז אנסה לסכם לעצמי.

תודה רבה

נ.ב. אגב, אשמח מאוד אם אנשים יוכלו (אולי בנות יותר תדענה) להעלות כללים בהם הבחורה הולכת לקראת הבחור, וזה ייחודי לבחורה. כלומר, שזה לא כלל כמו "לבוא מסודרים לדייט" שזה נוהג ככלל גם כלפי בנים (גם אם לא כולם מקפידים וכו'..)

איך שהצגתי את הדברים? את רוצה לדייק יותר?

(תראי גם את הנ.ב. בהודעה הקודמת)

ואגב, אני אגיד לך את האמת:

חיפשתי כללי דייטים כי לא רציתי לפספס. כל הכללים שראיתי (באתרים דתיים),

מופנים כלפי גברים. היה לי רצון לאסוף מגוון כללים, לצערי לא מצאתי אפילו לא כלל אחד שייחודי דווקא לבחורות כלפי בחורים (ולא נוגע גם לבחורים).

ככה שזה לא היה מכוון

כמובן אשמח שיאירו את עיני

שאם נוסיף עכשיו נורמות נוספות הרי גם הן יהפכו לצורך.
ואם נוריד כללים - אז ממילא גם הצורך ירד.
אם ככה, מה הגבול ואיפה האיזון?

ואכן, הכללים לא מאוזנים.
היית רוצה לבטל או לשנות חלק מהם?

אם הוא היה מתחיל ב"קודם כל, אני מעוניין להמשיך ואשמח לשמוע את דעתך" זה היה יותר טוב?

או שיש יתרון לזה שהוא נותן לך את הבחירה להתחיל כשאת עדיין לא יודעת מה דעתו?

איך אני עצמי מרגיש בקשר לכל אפשרות אני יכול להעריך, ואני יכול לבחור אם אני מעוניין לשלם את המחיר

אבל חשוב לדעת מה הצד השני עלול להרגיש, והדברים שאמרת באמת נותנים זוית הסתכלות חשובה

ב5- יותר יפה בעיניי שהוא שואל אותה ראשונה איך היה לה, אם היא מגמגמת כזה אז שיגיד הוא בבירור אבל קודם כל שישמע אותה.

ב7- אם היא שותקת אני לא אוהבת שהוא מדובב, מעדיפה שישתוק גם וייתן לי לסדר את המחשבות.. ניסיון לדובב רק מבלבל

ב8- מאיזה בחינה אתה מתכוון?

כמובן שמצופה ממנו להראות יותר השקעה, אך זה אחריות של שניהם.

הוא הנותן לבחורה קודם בסופו של דבר

וזה המצווה שלו

וכמו שככה זה מתבטא בכל שאר הכללים שכתבת

שהגבר מחזר אחרי האישה

גם בבעלי חיים רואים את זה

זה טבע שטבוע בעולם.

אני מקבלת את כמו שאף פעם לא שאלתי למה השמש זורחת ביום והירח בלילה ולא הפוך.

פשוט סוג של טבע שהקב"ה ברא 

אפילו מפחיד במידה מסוימת.
כי זה נראה לי מאוד לא מאוזן ומדויק. כשמורידים את הכלל לפרטים, לבני אדם ספציפיים

שקצת הגזמתי.

אבל עדיין יש בזה קורטוב של אמת..

יש בתפיסה הזאת חשיבות לא מבוטלת.
אבל אני מרגיש שבצורה שהיא מופיעה היא רומסת את המקום האישי, ואת היוצאים מהכלל

נראה לי שגם בכללי זה יוצא מחוסר איזון בכלל

כמו הרבה דברים ששמים לב אליהם עם הנסיון..

אולי יש כאלה שעדיין תקועים

אבל אם כל התעקשות של גבר לשלם על בחורה או של בחורה שהגבר ישלם עליה היא בהחלט משקפת את הטבע הזה???

ממש ממש לא.

חוץ מהטבע הזה יש עוד טבע של מוסכמות, של אגו, דעות קדומות וכולי.

1) אני אוהב שמציעים לי קודם. לא הייתי רוצה שיציעו לבחורה קודם. סתם לא אוהב שמבררים עלי ללא ידיעתי. וגם אני מעדיף לדעת על כל ההצעות שחשבו בשבילי. וגם יותר קל לקבל החלטה אובייקטיבית ככה, כי אם הבחורה אמרה כן, זה עלול לגרום לי לומר כן, גם אם אני לא באמת רוצה. 

אמנם קרה לי כמה פעמים שהציעו לי הצעה, וכשהתקשרתי לברר אצל החברה שלה, התברר שהבחורה בכלל לא פנויה. קצת לא כיף, אבל עדיין אני מעדיף לקבל את ההצעה ראשון. 

2) זה טוב שאני מתקשר, ככה אני שולט על הזמן שלי, ולא צריך לחכות מתי הבחורה מתקשרת (ככל הנראה היא גם לא הייתה מצליחה להשיג אותי חח). האמת היו פעמים שקבענו פגישה בהודעה בלי שיחה...

וכמעט אף פעם לא חשבתי על מקומות פוטנציאליים מראש, כמעט תמיד הבחורה מביאה מקום (שהרי נפגשים באזור שלה לפחות בדייט הראשון - כלל מספר 4), ואם אין לה אז חושבים ביחד, או שאומרים שנחשוב ונקבע לאחר מכן בהודעה. 

3) עוד לא יצא לי לעשות דייט בבית קפה, או במקום שנדרש ממני לשלם משהו. ולא נראה לי שייך לשלם על הבחורה בדייטים ראשונים (אלא אם כן זה משהו ממש בקטנה...). זו הבעת חיבה שלא שייכת לשלב הזה בקשר. 

4) כמעט תמיד אני מציע באופן אוטומטי להיפגש באזור שלה בדייט ראשון. לא חושב שבגלל שיש כלל כזה, אם בכלל ידעתי שיש כלל כזה (בטוח שיש כלל כזה?). אני פשוט בא לקראתה מתוך רצון טוב. 

לרוב אני באמת מעדיף להיפגש באזור שלה בדייט ראשון, מכל מיני סיבות. אבל לפעמים זה באמת קצת לא נוח, והיה עדיף לקבוע באמצע, אבל בכל זאת אני מציע להיפגש באזור שלה מתוך רצון טוב לבוא לקראתה. אבל לאחר דייט ראשון, יצא שהבחורה הגיעה לאזור שלי, לפעמים גם עם נסיעה לא קצרה...

5) כמו באחד, מעדיף שאני אתקשר. ולא אכפת לי לומר ראשון האם אני רוצה או לא, אני לא רגיש בקטע הזה. בדרך כלל כשאני לא רוצה גם הבחורה לא רוצה, כלומר שנינו הרגשנו שלא שייך. וכשאני רוצה גם הבחורה רוצה, כלומר שנינו הרגשנו שיש פוטנציאל. גם די ברור לי בסוף הדייט האם היה טוב או לא, והאם יהיה דייט נוסף או לא. 

6) זה תלוי בסיטואציה, לא תמיד יש צורך ללוות. אבל אני חושב שבמקום ששייך ללוות, זה דבר טוב, ולפעמים זה גם ממש נצרך (במקרים שזה גם עלול להיות קצת מסוכן או מפחיד לבחורה להיות שם לבד...). דווקא קרה לי שהבחורה ליוותה אותי לתחנה בסוף הדייט וחיכתה איתי לאוטובוס (ומאוד הערכתי את זה, זה מראה על מידות טובות). והיו לי פעמים שהסעתי את הבחורה הבייתה, כשהייתי עם רכב, ולא היה לה דרך נורמלית לחזור.

7) אם יש שתיקה, אז שנינו שותקים. לא יודע איך יוצא שרק צד אחד שותק. הרי דייט זה שיחה, או ששנינו מדברים אחד עם השני, או שהשיחה נתקעת ושנינו שותקים. 

בדרך כלל שנינו קצת צוחקים כשזה קורה. וזורקים לאוויר הערה מצחיקה על זה.
אני בדרך כלל לוקח את זה בקלות, לרוב דווקא הבנות נכנסות קצת ללחץ, ומנסות מהר לחשוב על שאלה, או על נושא לדבר. 

8) מהחוויה שלי מקדמים את הקשר ביחד, עם שיח, עם שיתוף פעולה. לא זוכר שהרגשתי שזה אחריות בלעדית שלי, וממש לא ראיתי מהבנות ציפייה כזאת. הן תמיד היו מאוד פעילות בקידום של הקשר.

ואני חושב שהכי נעים לשני הצדדים, והכי מוצלח, זה לעשות את זה ביחד. הרי זה קצת לא הגיוני לקדם את הקשר לבד, כי אמורים להתקדם ביחד, כששני הצדדים רוצים בכך. לכן זה מוכרח להיעשות בשיתוף פעולה. 

כל הכללים האלה רלוונטים לשתיים שלוש פגישות ראשונות. אחר כך כבר זורמים אחד עם השני, לפי איך שנוח לשנינו, ואין משמעות לכללים כלשהם.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.