אני יודעת שזכיתי בגבר עם ערכים ונתינה,
גבר שעושה הכל - החל מניקיון, כביסה וטיפול בילדה (לא כי מישהו ביקש ממנו, אלא בגלל שהוא מרגיש מחויבות לבת שלו ואליי)
אבל.. קשה עם אורח חיים הפוך..
כשאני מסיימת לעבוד הוא יוצא לעבודה וחוזר ב-22:00-23:00,
מתראים רק ביום שבת (וגם אז מעבירים חלק ניכר בשינה),
אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מהרהרת אם אני בנויה לאורח חיים שכזה,
אני יודעת שארצה להביא לה עוד אח/ות (כי אני בשנות ה-30 לחיי) אבל כבר עכשיו מרגישה חנוקה וקורסת מחוסר חופש ואוויר לנשימה.
ההורים כבר מבוגרים, והם מידי פעם לוקחים את הילדה לשעה שעתיים כדי שנעשה סידורים, אבל אני לא יכולה להשאיר אותה אצלם הרבה שעות.
הילדה בתהליכים להיכנס לגן שפתי וכולם אומרים לי שיהיה יותר קל אבל אני לא רואה איך.. אני עובדת בבוקר גם כך וצריכה להיות איתה כל יום אחה״צ.
אני יודעת שבחיים אין שום דבר מושלם, ושיש דברים יותר גרועים אבל באמת שלא קל להעביר כך את הימים - מרגישה שאין לי אף פעילות שעושה לי טוב בנפש.
סוג של פריקה...

תודה על התגובה!