בס"ד
לכבוד *,
התחמרמרו מעי ויבהלוני רעיוני, ולבי לא אחריש.
כי פגעתי בבת ישראל הכשרה,
וכאבל אם קדר שחותי וכל היום קדר הלכתי.
וידעתי כי זדתי והרע עשיתי.
והבנתי בזמן הסליחות את עומק דברייך,
ורציתי להגיד כי אמת שחטאתי.
אבל הבנתי כי עידן ועידנים כבר נכשלתי,
ועל כן באותו לילה כשלתי.
כי אותו אידאל של פריצות שתפסתי, הוא למעשה של חוסר צניעות.
וממילא גם זהו אוקסימורון לבקש להודיע במיידי על יופייך, שהוא הוא בבחינת תפוחי זהב במשכיות כסף, (וזה דבר דבור על אפניו
והרי הוא הוא מה שאת רוצה להוציא לעלם את יופי אישיותך ומידותייך. ולא לשפוך את תזנותיך.
וממילא עתה ברור, שלא ניתן לחוות דעה של חמש שניות בהביטה, לאישה שמטרתה להראות את פנימיותה.
ק"ו בשוני הסגנון והעדה, ובכל נק' המוצא!
ואז באותה שעה (בסליחות) הבנתי למה התכוונת - ושזה באמת מאוד מוקפד.
ועכ"פ לגבי יופי מידותייך ומחשבותייך את יודעת שאין כמותייך.
ועוד רציתי להוסיף שלשון כיעור לא עלתה במילותיי, אלא רק שתקתי בדיבורייך, אבל לא מדין שתיקה כהודאה-
אלא רק מפני רוב עייפותי, וכמוזכר פעמים רבות בחפץ חיים:
ואם כן לא היה עוזר לי להתווכח איתך על זאת, תחת גישתך הראשונית לתנאי ההשתאות.
אבל דעי לך שאז עלתה לי דיוקנך, וראיתי באמת את הדרת זיו פנייך ועוד נגלו לי כמה טוהר כוונתיך.
ואיך שלענ"ד אף הקרבת ביודעין את בטחונייך,
וזרקת בסוף מרה ואיומים כביכול דרך כעסך שרק לפנים אבל לא בפנים. כמובא בדברי הקדמונים.
והכל למען הוציא אותי מתחושת הרעים. איזו השתאות על עוצם הצדיקות! אינני יודע אם יש עוד איש שחזה זאת.
ועל זאת רציתי להוסיף, שלהודיע לי לא נעים,
אבל לו ידעת כמה עזרתני עם עצמי ועם אחרים בוודאי מיד היית יכולה להבין את תודתי וקרבתי.
ועל כן, עתה לאחר כל זאת,
אזרה כגבר חלציי, להתחנן בפניי קוראיי, שיכניסו התחנונותי ובקשותי למחילה גמורה.
ואמת שמראה פניי לחיי ודמעותיי וטישויי יתבחרו להעיד על כל זאת.
וכאן ארצה ואקווה להתפלל לפני האל, אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות ומוחל עוונות עמו,
וגם לך, שהולכת בדרכיו וחסידותיו וע"פ י"ג מידותיו, ויודעת שיש מי שרצה לומר, דמי שיש בידו עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר לו אפלו על עברות שבינו למקום.
וכך תעבירו בפניי פשע זה-
שתחילתו היה באיסור וסופו בפשיעה. ויה"ר שיהפכו עוד זדנותוניי לזכויותיי. ובפרט לאחר הבנה זאת.
ודעי לך שלא הזכרתי בדבריי שקרים, ובאמת עתה הבנתי, מה שקודם לא חשבתי ולא הרגשתי,
ואקווה שהאפלטוניזם שלא היה מודע יעיד לך על זאת וכמו גם המשך השיחה, ושבכך בסוף תבוא לך תועלת באותה דרך לא דרך,
דרך נוראה ואיומה, כקרבן אדם נהייתה, ואשתדל שבקצת כאן ממילותיי, ושהוזכרו בקיצור בפסקה הראשונה,
אוכל לתקן את כל מילותיי עם שתיקותיי ולהסביר שתדעי על אמת יופי הדרתך החיצונית האמיתית, כי היא אכן נמשכה מהפנימית, ועליה אין לי צורך להאריך כי כבי תרי נודעה ללא צד להפריכה.
ואסיים בדברים נכוחים, ואשתדל שיהו יפים כשושנים ואולי יעלו אף חיוך בלחייך:
שידע כל המתאים, אשרי כל הזוכה בך, וראוי שיהא מאושר בכפל וכפליים.
*וכל זה עד כה נכתב לרוב בלשון נוכח על דעת שאכן תמחלי לי מחילה גמורה, אבל אם לא, מכיוון שזכורה לי תנאך, אז אף שהרוב בלשון יחיד אבל כך גם נמצא בתנ"ך, ואני מתכוון ומבקש שיקראו ויבקשו מדין שליחות כלל עדת ישראל, שידאגו לפייסה עימי ועל דעת זה נשלח כל הכתב.
ובפרט שבוודאי אינך חפצה שאלך לשם כך להביא שלוחים ממש והדברים יצאו החוצה על דברים שבינו לבינה... 
נ.ב
וכולי בקשה, שתתפללי עליהן תפילה הראויה.
ואם תצרפי את שמי בהצלחתי עימהן, זה יהיה בוודאי מעשה אצילי.
החתום, ק.. וכסוגר כבקשותייך ודו"קי ואקווה בעז"ה שתמצאי את אשר תחפצי.
