נראה לי שבערך בכל חג אני אומרת לעצמי "תשמרי חזק את מה שאת חווה עכשיו כי אם את לא שוכחת אחרי החג הזה את הולכת להתחתן"

אבל עוד לא התחתנתי, יכולה לומר לפחות שאני הרבה יותר בתוך עולם הדייטים כמקצוע כי זה הפך לדבר מאוד מרכזי בחיים שלי... מחגי תשרי בשנה שעברה...

מגישה, מפנה, משחקת וכו'.

כשהאחים הנשואים נמצאים זה רק אומר עבודה יותר קשה מאשר רק הרווקים, כי זה כולל בייביסיטר.

גם בתפילות האחיינים מצטרפים, מה לעשות שזה בגינה הציבורית...

ושם זה לשאת את המבטים של כולם על הרווקה המזדקנת. ולשמוע את ההורים מתקשרים לכל החברים שלהם ומאחלים להם שנה טובה, ובדגש על שנה של שידוכים. לארח את סבתא, שבכל ערב חג\שבת מדברת עם הנינים בשיחת וידיאו, וזה לא משאיר לה זמן לנכדים הרווקים. זה הרבה לראות כמה שהם מאוכזבים ממני. ולא, לתפעל את החג לא מפצה על זה.

וזה הולך ומתעצם בחגים האחרים - לאן הולכים בהושענה רבא? בשמחת תורה? (עזבו קורונה, בכללי)?

ההרגשה שלי שאין בקהילה מקום לרווקות מבוגרות. אנחנו לא פונקציה. אף מסגרת לא סופרת אותנו בתוכה.

לא אומרת שלרווקים פחות קשה. אבל לפחות יש מסגרת של ישיבה, מקום שאפשר ללכת אליו, ולא להיות תקועים בבית שבו מצפים ממכם לעבוד במשרה מלאה.

כל חג אני מתפללת על זה שהחג הבא כבר לא יהיה ככה. אבל לא זכיתי...

אצל ההורים

אבל עשיתי לי לנוהל שאני לא שומעת הצעות בתקופה הזן, כל האכזבות או שהתקשר לא להתקשר

לא בא לי להעתסק עם זה

מעדיפה  להתמקד בחג ולנסות להיות שמחה

בחגים. אז לא יכולה להשוות

כיף לי כשיש אופציה להתעלות רוחנית מה אכפת לי בתור רווקה או נשואה.

זה לא שהמהות שלי היא כישלון.

זה לא שאדם נשוי הוא מוצלח ואדם רווק הוא כישלון.

אבל כאן בפורום אנחנו מתמקדים בתחום אחד ספציפי שבו אני מודדת הצלחה וכישלון.

בתוך מגרש המשחקים של הרווקות, יש לי הצלחות וכישלונות בכל מיני פרמטרים שונים.

העובדה אם אני נשואה זה לא אומר שום דבר על כמה אני אדם טוב או לא.

אבל זה אומר שאני לא משחקת במגרש המשחקים של הנשואים. זה אומר שיש לי התמודדיות אחרות. אבל זה לא מוריד מזה שעד כה כשלתי בנסיונות למצוא בן זוג, כשלתי עד כה בהקמת משפחה.

כן, בהיבט המאוד מסוים הזה, הציון הנוכחי שלי נכשל.

עברה עוד שנה, שוב הגיעו החגים, שוב הגיעה התקופה שבה אמרתי לעצמי שאין מצב שאגיע רווקה.

ברור שגם לנשואים יש אתגרים, שגם להם החגים עלולים להיות לא פשוטים, יותר מידי זמן משפחה מורחבת שאולי לא כל כך מסתדרים, יכול להיות שכמו שמודדים אותי ברווקותי מודדים אותם בדור ההמשך - אבל כל זה שייך לעולם שאני לא חלק ממנו.

אני מסכימה שזה לא מספיק לעשות את הפעולה הטכנית של נישואין, צריך לעבוד ולהתפלל על הזוגיות עצמה שתהיה מוצלחת. זה לא נגמר בחופה.

וכן, כשאחוז החברות הנשואות (+ילדים) הולך וגדל (ב"ה זה דבר טוב), כשהאחים שלי מתחתנים (גם הצעירים ממני) ונולדים אחיינים, וכולם נקבצים יחד בחגים - זאת עדות אילמת לכך שהם הצליחו לעבור למגרש של הנשואים ואני לא. וזה לא שאני לא שמחה בשמחתם, אני באמת מאמינה שהשמחה וההצלחה שלהם לא פוגעת בזו שלי - אבל אין מה לעשות, היש שלהם מעצים את הניגודיות של האין לי.

בס"ד

אבל זה מה שה' רוצה , אז זה בטוח לטובה

כן מקווה שלא אשאר רווק עוד זמן רב...  (ולא אין אפילו קשר רלוונטי באופק)

בס"ד

אולי החוסר הכ"כ גדול דוחף אותי לנסות להתקדם ולהשתפר ולהיות אדם יותר טוב.

אולי האמונה למרות שאיני מבין עד הסוף היא מה שאני צריך לעבור. כבר כמה פעמים בחיים יצא לי לשים לב על עצמי , שאמונה נבנית דווקא שלא הולך וקשה ואע"פ כן מקבלים את ההבנה שאיני מבין וממשיכים להאמין בטוב ה' ומקבלים בהכנעה את המצב, ולא שפתאום מגיעים ניסים גלויים בדיוק שהתפללתי - את זה בד"כ שכחתי בעוונות הרבים.

או כל מיני חשבונות שקטנתי מלהבין , ואיני כ"כ מתיימר להבין.

אולי זה פשוט ניסיון שאני צריך לעבור. להמשיך להאמין ולקבל בהכנעה. מה שכן מנסה לא לעמוד עם סטופר. הבטרייה שלו כבר נגמרה חח.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות