מאד בראש פתוח, אבל בהחלט עם ידע תורני רחב, ואפילו יראת שמים עמוקה.

יש הרבה אנשים שהם באופי לא צולים בכלל, אבל הם נתפסים ככאלה על ידי אנשים שלא בקיאים בהלכה.

לדוגמה, אנשים שיתפסו "שומרי נגיעה" כמחמירים, בזמן שמדובר בהלכה חמורה ופשוטה בשולחן ערוך, שבסך הכל צריך לדעת אותה.

או מי שמחמיר בכשרות, לא בהכרח מדובר באופי אלא פשוט בהיכרות עם המציאות.

זה דבר שקשה לתאר במילים, אבל כולנו יודעים מה זה "אופי צולרי" שכולל כל מיני התנהלויות וסגנון מסויים. לא בקשר להקפדה על מצווה X או Y

@הפי, זה עונה גם להערה שלך... אין מילה אחרת שיכולה לבטא את התוכן הטמון בזו..

זה מקור המונח.

לא ברור לי מי הפך את זה ל"צולר".

וזה בן אדם שההקפדה שלו על מצוות היא כזאת שזה מועך את אישיותו, הוא רדוף חרדה ("נערווען" - עצבנות) שמא לא קיים את המצוות כראוי, הוא מלא ענווה מנמיכה ושפלות רוח מדכאת. ממש "מלבשתו ענווה ויראה".

זה ה"צו"ל" האולטימטיבי, צדיק ורע לו.

ברור שיש הגיון איך זה קורה - בחור רוצה לעבוד את ה' ועוזב את רדיפת ההנאות והחומריות. מקפיד על מצוות יותר ויותר ונזהר שלא להתגאות או לכעוס. כמו צום מתמשך מדברים כאלה שכל אדם עושה יום יום, כיון שזה בא מצד החומריות שבו ולא כחלק מהותי מעבודת ה' (גם אם אתה אוכל כדי שיהיה לך כח לעבוד את ה', זה לא חלק מהותי מעבודת ה'. וכנראה חלק מהאכילה שלך היא לא כד לעבוד את ה').

בחור שלומד הרבה תורה, זה *נובע מזה* שהוא רוצה יותר עבודת ה'' מאשר למשל לעשות כסף, וזה גורם לזה שהוא מושקע יותר בתחום עבודת ה' ולכן "לחוץ" יותר על זה.

ולכן רוב עובדי ה' בדבקות יש בהם פחות נהנתנות. זה נכון כמעט באופן מוחלט. ועל זה ציינתי שאני מכיר אנשים שהם בני תורה של ממש ובכל זאת יודעים להנות מהחיים בענק.

אבל המצב הנפוץ הוא שבני תורה הם פחות נהנתנים, ואני מניח שעל זה נשאלה השאלה, ולכן התשובה היא שאכן לרובם יש מאפיין כזה.

והמצב הלא-בריא הוא ה"צדיק ורע לו", שאי-הנהנתנות כבר מתחיל לנגוס באישיות הבסיסית שלו ובצרכים הקיומיים, פיזיים או נפשיים.

התואר הוא "צו"ל" וזהו. אין שום צורך דקדוקי בסיומת הזאת.

ורובם גם לא יודעים שזה ראשי תיבות של "צדיק ורע לו"

זאת הפרשנות שלי

גם קודם היה ערך צו"ל – ויקיפדיה. עכשיו יש הפניה לערך גם אם מחפשים "צולער" בשורת חיפוש.

לכן אני מקפיד על "צו"ל" ולא "צולר".

אני גדלתי בסביבה שההגדרה שלי התאימה, ולפי זה עניתי.

מי שרוצה לפרט תיאור שונה מוזמן

בעולם הדתי אומרים צולרים ובעולם הכללי חנונים(לפחות בתקופתי). אין חיבור הכרחי בין תורה וצולר.

את מעמידה הנחת יסוד כשאלה.

למה להעמיד את ההנחת יסוד הזאת? זאת נראת לי הנקודה שאפשר למצוא בה מענה לשאלה הנסתרת העומדת מאחורי השאלה הזאת.

ויותר ממה שכתוב בה - כתוב בה. ודו"ק.

האי כללא הוא, ואידך פירושא זיל גמור.

אם אני מקפיד במשהו אז אני ביחס של 'כבדות' לגביו. אני חושב עליו הרבה. אני זהיר. אני דואג להתייחס אליו כהוגן וכולי וכולי

לעומת זאת - קלילות היא כמו ריצה, היא כובשת, סוחפת, לא מתחשבת יותר מדי במה שקורה סביבה וזה גם היתרון שלה. היא מאפשרת לדברים לקרות. מאפשרת לדברים לרוץ.

כך ביחס לקיום הלכה.

ההלכה עצמה זה דבר כבד.

השאלה היא מה המרחב שבו יכול לנוע אדם שמקפיד על ההלכה.

ידוע שהצבת גבולות זה דבר שגם יכול לעזור לתנועה חופשית במרחב המגודר.

הוא אדם מוכר?

או שאתה מכיר אנשים מוכרים אחרים שהם כאלה?

לא, 

כן בוודאי ישנו שם

די התנגדתי לאמירה באופן כללי אבל גיליתי על מקום מסוים שאנשים שבאמת מכירים אותי לא מציעים לי משם, וכששדכנים עשו אתזה זה היה בכי רע.. אז כנראה יש משהו שכן מושך בגדול סגנון מסוים של בחורים לישיבה ספציפית... ולא לאחרת

--

והנקודה הכי חשובה- צולר זה לא מקפיד ומדקדק בהלכה ומדקדק בהלכה הוא לא צולר

סתם תכונת אופי שנקראת בלעז חנון, או לפעמים גם תכונות אופי קשות- ואצל דוסים נקראת פתאום צולר, מתחברת הרבה אצל אנשים למדקדק בהלכה ותורניות...

כל התננהגות דתית, ערכית או מוסרית דורשת הקרבה ואיפוק

חלק מהסיפוק והמשמעות שאנשים בעלי ערכים מוצאים במעשים שלהם, הוא בזה שהם מקריבים למען הערכים שלהם

וזה הוא בעצם מהותו של ה"צו"ל": הוא מוכן לסבול כדי לעשות את מה שהוא מאמין בו, והוא מוצא בהקרבה הזאת סיפוק והנאה

ולכן כל אדם שחי את ערכיו, בעצם שואף להיות "צו"ל" ברמה מסוימת

יש את שלב ה"צדיק ורע לו" הלא-בריא, שהוא בסך הכל צעד אחד יותר מזה - התמכרות לסבל ולהקרבה מעבר לנדרש, או הגזמה באמונה של מה נדרש, והשיא - האמונה שהסבל עצמו וכשלעצמו הוא בעל ערך, עד כדי רדיפה אחרי הסבל

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.