אז אני מבין מדברייך שזה משקף במידה רבה, אני צודק?

יש לי מודעות עצמית יחסית,

ואני שם לב שיש פער די גדול בין התגובות בפורום לבין המציאות.

כי ייעדתי את הפורום למטרות יחסית מוגדרות שפחות מתבטאות במציאות.

כלומר, אני לא סתם נמצא כאן.. זה עונה על צרכים מסוימים

בחיים המציאותיים.

פה זה סוג של משחק אז הגבולות גזרה הם פה אבל זה לא גולש לחיים המציאותיים אז יש מימד מאוד חזק של אנונימיות.

אבל דווקא מסכימה עם כיוון המחשבה של @מישהו איתי

ואני מופתעת משניכם על הספר המעולה של אוריה מבורך 

עם הפרשנות שלך 

אין לי מושג. 

אבל לא חושבת שהמוני. 

תלוי גם מה שמגיע לראשי 

הפלטפורמה המוצגת זה כלפי נערה

אך יש הקדמה לקורא הגבר.

כאילו גבר שקורא בספר הזה הוא לא קורא בספר שמיועד לנשים בלבד אלא בספר שמיועד לכל מי שדורש אותו. היה לי על זה דיון עם אחותי חחח

אם תסתכלי בדף הפייסבוק שלה ובכללי בפעילות שלה היא מנסה לפרוס את זה לכמה שיותר ויותר קהלים גברים נשים חילונים חרדים שמרנים מה שאפשר.

הספר פונה לכל מי שזה יכול להוסיף לו ביחס למיניות.

כמובן שיש בו איכיות ייחודיות יותר לנשים אבל זה לא סותר

ונניח ואני טועה - יש נפק"מ??

כראיתי שיש בספר הקדמה לקורא הבנתי שזה לא מציץ בספר שמיועד לנשים אלא הוא מיועד לי וממש לא היה לי בעיה לקרוא אותו בתור גבר. הרגשתי בנוח ממש.

זה ממש לא תחושה של הצצה בספר שמיועד רק לנשים. 

לקרוא כגבר ספר שפונה לנערות ולנסות להבין את העולם מנקודת ייחוס שלהן.

ולכן זה מרגיש "לא נכון" (וזאת הסיבה שאני מהסס אם אני מעוניין לקרוא)

לא התרשמתי ככה - לקראת נישואין וזוגיות

ולכן זה לפונה לנערות סטייל 'שיעור לנשים'

הוא כתוב בצורה קלילה של פעולה בבני עקיבא והוא מאוד לוגי, מסודר ושיטתי.

הוא עוסק במין בצורה מפורשת ומביא ציטוטים מוואלה וכאלה אז יכול להיות מקומות פה ושם שזה מזכיר דברים לא נעימים.

הוא לא פונה לנערה כנערה בלבד אלא כמישהי שאפשר לדבר איתה בגובה העיניים ולכן הוא מתאים לכל מי שאפשר לדבר איתו בגובה העיניים.

אני מפחד מספר שעוסק בנושאים צנועים בצורה גלויה.

אם זה נעשה מנקודת מבט שמוכוונת אלי, זה חצי צרה

ואם מנקודת מבט שמוכוונת לנערות, זה מרגיש כמו פגיעה בפרטיות שלהן ושלי

איך נערות חוות את המיניות שלהן (וזה מה שהתכוונתי שכתבתי רגשי)

אלא איך אנשים חווים את המיניות שלהן בכלל

הוא לא יורד לפרטים אלא בכלל

ולכן אני לא יכול לענות לך

מבחינתי ההבדל היה רק בכך שהיא כתבה בלשון נקיבה.

מעבר - כמעט הרגשתי בבית לכל דבר ועניין.

וכבר היה לנו (אם אינני טועה, זה היה איתך) דיון בעבר שבו לא הסכמנו לגבי השאלה איך להתבטא בנושאי צניעות. אז החוויה שלך לא תלמד אותי לגבי החוויה שלי.

וכיון שגם הניסוח העובדתי שלך ("רגשי"="איך נערות חוות") לא מובן לי, אין לי איך לקבל ממך מידע בשאלה הזאת

יש דברים שקשורים למיניות נשית ואינן משותפים למיניות הגברית

הדברים הללו - אינן מופיעים בספר.

דימוי גוף לדוגמא - הוא משותף למיניות הגברית והנשית.

הוא חזק במיניות הנשית פי כמה וכמה אבל הוא עדיין שייך למיניות גברית.

זה מופיע בספר בצורה שלא יורדת לפרטי פרטים אלא באופן כללי איך אישה מרגישה כלפי הגוף שלה. בלי לדבר בכלל בכלל בפזיולוגיה של העניין.

אני מדבר על רגשות, כי הספר עצמו עוסק בתפיסות מסויימות וההשפעות הרגשיות שנובעות בצורה ישירה מאותם תפיסות (אשמה, גאווה, בושה וכולי). 

שהוא היחידה שעוסקת בכך 

עצם העלאת הנושא היא מוברכת (חחח)

זה החידוש הגדול

הספר דיבר על היחס למיניות.

כשמתייחסים למיניות בתרבות המערבית המתירנית בעיקר העניין הוא היחס כלפי האישה ולכן גם בתור גבר זה משמעותי בעיני לדון מהנקודת מבט הזאת.

כמובן שיש התמודדויות שקשורות לגברים שלא מוצגות בספר הזה ויש מה להשלים את התמונה בעניין הזה - אבל מה נכתב שם על היחס ללבוש וכולי מרגיש לי ממש רלוונטי לגבי.

אני אנסה לשיג אותו לראות איך אפשר ללמד עליה זכות חח

אני הבנתי את דבריה בצורה שונה

אכן אפשר לקחת ציטוטים מהרמחל וגם מהגרמא למקומות פרויטנים

חלק מתרבות ה"סמוך" הישראלית, או ה"אין אמת אחת" המערבית, גורמת לאנשים לשלול בכלל אופציה של אמירות כאלו.

בדיוק לפני זמן מועט מאוד הערתי על הספר הזה בתגובה למישהו שהמליץ עליו בנוג"ה, וקיבלתי מקלחת (החזרתי שפריץ ראוי כמובן 🤭). משום מה אנשים שוכחים את את ההגנה הבריאה הזו.

הדברים שאנחנו סופגים, בקריאה, שמיעה, צפיה וכו' - מחדירים לנו תודעות.

אני לא אומר שבגלל זה צריך להימנע מלצרוך כלום. אבל צריך להיות מודעים לכל הפחות ולשקול כל דבר לגופו, ולחשוב איך להדוף את ההשפעות הרעות שבאות כתופעות לוואי גם כשיש רווחים טובים שאפשר להפיק.

חשוב שאת מרגישה את זה, והלוואי על כולם.

בכ"מ, ה"בשר" בתגובה שהגבת אליה אינו על הספר הזה ספציפית אלא באופן כללי. 

ואת ההתרשמות מהספר הספציפי הזה כאחד שנושא גם תודעות פחות ראויות - כתבה גם מדרשיסטית, הרי עליה הגבתי.

הרב עזריאל אריאל ששיבח את הנכונות לפתוח את הנושא וכו' וכו', ודווקא כן קרא מכריכה לכריכה וכנראה אפילו כמה פעמים, וגם התכתב לא מעט גם הגאון המחברת שתליט"א, גם הוא לא טמן ידו בצלחת מלבקר כמה וכמה גישות שבולטות בספר..

קיצר, לזהות בעיה זו לא עבירה, זו בסה"כ עצה חכמה וטובה..

תמספר את פסקאות המאמר שלו.

תעבור פסקה פסקה ותציין: פסקה זו - שבח או ביקורת?

עכשיו אני מגלה שאפילו אברהם סתיו, שבאופן כללי שיבח והילל את הספר, לא חסך את שבט ביקורתו... והוא כידוע לא הפנאט הכי גדול בדור....

הדת הפרוטסטנטית והשיטה הפוריטנית הלכו די יד ביד.

בכל מקרה לגבי רמח"ל זה לא מופרך.

הסיפור הזה הוא מאד מורכב, ולכן הגיוני שרמח"ל יציג באחד הספרים שלו גישה כזאת (לא במקרה, בספר ה"חוקי" שלו, בניגוד לספרי הקבלה שהיה עליהם ויכוח)

זאת גישה מאד נפוצה בספרים מסוימים, פשוט מסילת ישרים הוא הנפוץ, המוכר והפשוט לקריאה מביניהם (את לא באמת רוצה ציטוט של עשרים עמודים מראשית חכמה)

זה כנראה בעיקר שטחיות ותפיסה חד-ממדית, שאינה מפנימה את קיומם של ערכים שונים ודגשים סותרים-לכאורה שאמורים להתמזג יחדיו לתמונה הרמונית ומאוזנת. חשיבה שרוצה את הכל ב"כן או לא" במקום להבין את מקומם של רבדים שונים ואיחויים ליצירה מושלמת.

ומה לעשות, כן, היות שהיהדות היא המודל ליצירה מורכבת, הבנויה גילדי-גילדי ומדגישה בחינות מנוגדות, והדברים דווקא ניכרים במיוחד בדברי ההגות היהודית המאוחרת (החל מרמח"ל ועד הרב זצ"ל), אזי מי שלא בא בסוד ה' כראוי - כמעט בהכרח מוצא את עצמו תולה בוקי סריקי ברבנן.

(חוזה נהדרת את, אבל אני מהמר שלא זה מה שתכננת, נכון?

או שכן? 🤔 )

תיוג חשוב: @נוגע, לא נוגע

ובכלל, לכל מי שחושב שאפשר לחלק בחלוקה גסה כ"כ בתי מדרשות בהגות היהודית (הקדומה לכה"פ, הקאנונית)

ושכוייח, שמח לשמוע

(שיערת שזה יהיה סגנון תגובתי?)

אזלי לטעמי. לא רואה בדיון כאן כלי ראוי לדיונים דקים בסגנון כזה.

את קוראת את הרמח"ל בצורה קוקניקית אבל אפשרל קרוא את הרמח"ל בצורה שיטחית ולעוות אותו.

והיו דברים מעולם.

אין פה עניין דווקא על הרמח"ל אלא בכללי על גיוס מקורות בהיהדות לטותב הגישה הפוריטנית.

עצמם, אלא על מי שלוקח אותו כתומך בגישה הפוריטנית

ראיה לתמיכה בגישה פוריטנית, ככה אני הבנתי את זה.

הספר לא לפני ולכן כשהוא יהיה אני אסתכל בזה שוב.

מסכים

אולי עוד נקודה שאני מרגיש,

שלפעמים אדם מייצר לעצמו סגנון שמתקשר לפורום. פשוט בעיניו הייעוד של הפורום הוא לתגובות מסגנון x2 נגיד,

בעוד שאת המציאות האמיתית הוא מייעד לתגובות מהסוגים האחרים.

אני יודע שהרבה פעמים זה נכון לגבי.

ככה שמתגובות אפשר להכיר צד אמיתי באדם,
אבל אפילו ברמת האינטראקציה שלו עם אנשים - לדעתי אי אפשר לדעת עליו כמעט כלום, ולפעמים התדמית שהוא יוצר לו בפורום תהיה הפוכה לגמרי מהמציאות בענין הזה (ק"ו שבעניינים האחרים ודאי שלא ניתן להכיר..)

כולם שם שנה-ופירש'ניקים....

שהיא מאוד מאוד מוגבלת

אני לא מאמין שיש פה שיקוף רציני כלשהו על אישיות של בנאדם בכללותו

כאילו אם מישהו תופס אותי לפי ההודעות שלי בפורום ברור שהוא לא מכיר אותי בכלל בכלל

מקסימום הוא מכיר את הדעות שלי בנושאים מסויימת ועלים פה ואולי הוא אפילו תפס קו מחשבה שלי

כאילו אם מישהו יגיד מהפורום שהוא יתחתן נגיד אז זה משמח לשמוע אבל בכל זאת הכל אנונימי וזה לא מרגיש כמו מישהו שאתה מכיר פייס טו פייס

לא יוצא לפזר פה כל כך מידע אישי או לפרוק רגשות דווקא

וגם אם כן אני נהנה מהיתרון של האנונימיות.

עיקר הפורום מבחינתי הוא דיונים וניתוח אנליטי ופחות פריקת רגשות... או לכל הפחות אני פורק את זה ככה ;)

1. מי שמגיב מעט בהחלט יש לו מעטה של אנונימיות  או מי שמגיב "פרווה" / פותח כמה ניקים 

מי שמגיב הרבה מכירים את הדמות שלו כך שמי שמכיר אותו במציאות בהחלט יכול לזהות אותו 

2. אני תמיד מזכירה - תדמיינו שמה שאתם כותבים אתם אומרים לחבר בטלפון באמצע המדרחוב בירושלים 

3. מה שלא רוצים שידעו עם סיבה מוצדקת- אפשר להשתמש באנונימי בלנ"ו

4. ב"ה שנוצרה כאן קהילה מקסימה. 

ואין מצב שאנשים סתם ככה יזהו אותי

אני טועה?

ובמיוחד 2

ערכתי כדי שלא לפגוע ח''ו באנשים שעלולים לחשוב בטעות שזה מכוון כלפיהם

שיש פה ציבור הרבה יותר גדול ממה שזה נראה.

אני הייתי קורא סמוי בערך שנתיים ורק אז התחלתי להגיב (וגם זה לא יותר מידי), ואני מכיר אישית עוד כמה שרק קוראים.

מענין לחפש אולי יש דרך לבדוק איכשהו כמה קוראים יש פה..

רק שאני לא בטוח שזה אמור להרתיע או להלחיץ. מי שקורא כאן בקביעות הוא בד"כ אדם רציני שבא להחכים וללמוד, ולא טרול או מישהו שיפרסם דברים שקרא כאן - גם אם בטעות מישהו עשה לעצמו אאוטינג.

עד שיום אחד הרגשתי שאני צריך לפרוק, פתחתי ניק וכתבתי, קיבלתי שלש תגובות

אם היו יותר מגיבים אז, כנראה הייתי פותח יותר שרשורים עצמאיים

תקופה ארוכה לפני זה כבר הייתי קורא כאן תגובות שעצבנו אותי ורציתי להגיב עליהן אבל לא הייתי משתמש רשום אז לא היתה לי אפשרות

ואיכשהו יצא שכשהגבתי לפעמים זה היה מניק ישן של אמא שלי... מי שנכנס לניק חשב שאני בת 40 בערך

מרוב שאני קורא כאן כל הזמן על ניקים שהיו סמויים מלא זמן, אני מתחיל לחושב שאני העז-פנים היחיד שפתח ניק ביום שהוא נכנס לפורום והתחיל לכתוב ולכתוב....

עם זאת, לי זה לא הפריע לכתוב באופן ציבורי: אני אדם ישר ואין לי אויבים; ודווקא בתקופת הרווקות, קצת שמחתי בזה שמי שיתעניין בי מספיק, וישקיע מספיק, יצליח ללמוד עלי.

בהתאם, אחרי החתונה, חלק גדול יותר מהחיים שלי נכנס בגבול האינטימיות שאני שומר קרוב אלי.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר