ופשוט מודה לה' שאני דתייה! ושנתן לנו תורה שמאפשרת לחיות כמו שצריך. כמה שלנו קשה, וקשה לשמור נגיעה, ולמצוא וכו' וכו' ויש הרבה אתגר גם ברווקות דתייה, זה פשוט לא מתקרב לקושי של חילונים היום להקים בית.
כלומר בסוף, במבחן התוצאה, זה יותר ברור שלשם הכיוון. ויש יותר מחוייבות, התמסרות, ערכים ובנייה.
ובהרחבה מעט יותר. אני רואה מה קורה למשל בחתונה ממבט ראשון ופשוט כואב לי על בנות ישראל שככה מתבזות. כל הרווקות החילוניות מתארות עולם אכזר האפליקציות היכרויות, שלא ברור לי איך אפשר בכלל לחיות ככה? שמבינים ימין שמאל על תמונות? וכואב לי על בני ישראל שחיים את החיצוניות הזאת, את התסבוכים האינסופיים. ובסוף גם להם וגם להן זה לא טוב.
יש בי מחשבה שכשאישה באמת ממוקדת לקו הפנימי שלי היא מזמנת לה דברים מדוייקים ונכונים ואמיתיים. וכמה זה קשה היום, ועוד יותר במרחב החילוני ששם הגירויים והאפשרויות להיות בפיזור גדולות הרבה יותר. כשאני קוראת את איכה אני חושבת על זה.

