איזה מלחיץ זה התינוקייה.... לא מסוגלת להכנס למקום הזהחדשה ישנה
ביקשתי ביות מלא ואין מקום, אז הוא איתי בחדר,
אבל לא מרשים לי לקחת אותו איתי לחדר אוכל,
אז השארתי אותו כמה דק' בתינוקייה שאני אוכל לאכול.. האוכל לא עבר לי בגרון.. התינוקיה זה מקום כל כך מפחיד... מלא מלא תינוקות שרק הגיעו לעולם עכשיו, צורחים, מלא אור עליהם, אחיות עסוקות באלף טפסים, ניירות, טכני, רישומים.... אני נכנסת לשם ובא לי לבכות איתם. זה מחזה מזעזע...
יכולה להבין אותך, אבל...חגהבגה
אני משאירה מלא בתינוקיה, אף פעם לא קרתה לי תקלה...
בלילה, בצהריים..
תמיד התינוקות שלי היו רגועות, נקיות... גם בבית אנחנו לא תמיד מספיקים להגיע אליהם...
במיוחד אם זה רק לכמה דק'..
גם אצלי ב''ה הם לא בכוחדשה ישנה
אבל עצם המקום הזה ממש מלחיץ, אני בורחת מהר... כל הסיטואציה הזאת נראית לי הזויה.
כאילו, אם זה היה ילד בן שנתיים היינו חושבים להשאיר אותו לבד עם הצוות לכמה שעות?
זה לא מה שאנחנו עושין במעון? 🤔חגהבגה
לא... ממש לאחדשה ישנה
קודם כל גם עם המעון תמיד יש לי משבר בתחילת שנה שאני לא מאמינה במה שאני עושה עד הסוף .
דבר שני, במעון זה לא להשאיר 43 תינוקות יחד, אני סומכת על המטפלות שיש להן אפשרות לגשת לילד שבוכה, או לשיר לו ולספר לו סיפור אבל בתינוקיה האפשרות היחידה להרגעה (להרים, להאכיל..) לא אפשרית על ידי הצוות
אבל הן אף פעם לא לבד!חגהבגה
ובחיים לא ראיתי 43 תינוקות בכיתה אחת!
זה ממש מוגזם.
חוץ מזה שהם בוכים בגיל הזה בכי צרחות איימים גם אך הן ממש קצת רעבים או משהו כזה.
אז אולי זה נשמע לך המון וחזק, אבל בתכלס, אף אחת לא תיתן לתינוקות של לצרוח שעות או אפילו דקות ארוכות...
מזדהה ...אביול
גם לי היה קשה. ברוך ה׳ כשלבן שלי היתה צהבת הוא היה במקוםanonimit48
שנקרא תינוקיית מעבר. שם האחיות היו הרבה יותר מומחיות, איכפתיות. ממש נשמות טובות. כל פעם שהוא בכה התקשרו אליי וכו.
אבל בתינוקיה הרגילה ממש לא היה נשמע נעים!!! מלא תינוקות בוכים ואני שואלת את עצמי למה לא מתקשרים לאמא שלהם!

אגב יפה שבא לך לבכות אני הייתי בוכה מזה מלא
נגיד באתי לבן שלי ולידו היתה תינוקת שבכתה אני בכיתי מזה טפילו רציתי להרים אותה להרגיע אותה
באמת בלידה הראשונה בכיתי כל פעם מחדשחדשה ישנה
עכשיו אני יוצאת מהר מהר, לא מספיקה לבכות אפילו 🙈
אפילו לא הקראתי תג זיהוי, כל כך עמוס פה, אף אחד לא מרגיש בחסרונו...
איפה ילדת אהובה? מלא מזל טוב !!! ❤️❤️anonimit48
תודה נשמה. ילדתי בסורוקה..חדשה ישנה
האחיות פה אומרות שזה לא תמיד ככה עמוס... אבל עדיין הסיטואציה הזאת קורעת את הלב
זה מוזר. בעבר ביתה בסורוקה רק מחלקה אחת עם תינוקיה בלילהיעל מהדרום
גם אני הרגשתי פעם ככהשמעונה
אמרתי את זה ךאיזה אחות תינוקייה , אז היא אמרה לי ,שלפעמים זה נשמע לנו מקום מלא צרחות וכו, אבל בפועל רק תינוק אחד בוכה ...

והם אחות על כל 6 תינוקות ...אז יש פעמים שזה נראה שהם לא משתלטות, אבל רוב הזמן הם עובדות מצויין ורואות בדיוק מה קורה
אני אחרי קיסרי נלחמתי עם הצוות לביות מלא. אבל אחכ שהגעתילא מחוברת
שיקלחו אותה (עמדנו ליד)
היו שם ממש קצת תינוקות כולם רגועים ואם תינוק בכה ישר הגיעו להרים אותו..
אני אישית לא אוהבת את הרעיון בכלל!! התינוק הקטנטן הרגע הגיע לעולם, הכי הגיוני שיהיה עם אמא שלו.
אבל כשצריך.. איפה שאני ילדתי בכלל לא היה כזה נורא..
גם אני לא... לשלי היתה צהבת ובכיתי להם שיביאו אותו לחדרanonimit48
ולא הסכימו.
אבל אי אפשר לשפוט יש כאלה שיש להן כמה ילדים ויותר נוח כמה ימים שיהיה בתינוקיה וכו
ואי חיבוק על החוויה.. זה ככ קשה אחרי לידה.. ולגמרי מסכימהלא מחוברת
איתך..
כל אחד והתיק שלו.. ואמא צריכה להתאושש כדי לטפל בתינוק אחרי שיחזור הביתה זה חובה תינוקיה!
זה לא 'חובה'.. אבל בהחלט אופציה שמותר לנצל כשצריך!!שאלהקטנהאחת
אני בהחלט מבינה את הצורך.. זה כל כך מתיש וקשה לא לישון אחרי לידה במיוחד כשחוזרים הביתה לעוד ילדים...

אבל זה לא אומר שזה 'חובה'
זה בחירה..וכל אחת מה שנכון לה

אני נגיד רגשית לא מסוגלת לשחרר.. באמת מה שראיתי בתינוקיה פה לא אהבתי בכלל...

ואצלי אישית..אפילו כשנשברתי לפעמים ושמתי..הם תוך רגע קראו לי בחזרה-. גברת התינוק שלך בוכה. הוא אכל ועדיין בוכה כשמניחים אותו קחי תטפלי בו...''
ואני כזה🙄 מה אתן אומרות...אם הוא היה אוכל ונרדם וישן בנחת בעריסה לא היתי מביאה אותו בכלל והיתי פשוט ישנה..
אצלי כולם לא ישנים דקה בעריסה רק עלי.. וגם עלי בוכים מגזים-כן כן על ההתחלה. או פשוט רוצים חום וקרבה
אז באמת סובלת ולא ישנה בכללל בבי''ח. ומחכה להגיע הביתה ואז זה יותר שפוי- כי ישנים איתי במיטה או שבעלי עוזר להחזיק אותם ולתת לי לישון קצת בין ההנקות
אולי זה תלוי תינוקייה?אנונימיות
כשהבת שלי היתה שם (לא עברה את הדרישות משקל לביות)
היה ממש סבבה.
ראיתי אחיות מחזיקות תינוקות, לא הרבה בכו סתם, היא ץמיד היתה נקיה...
וביקשתי לקחת אוכל לחדר נתנו לי אישור מהאחיות אז רק הלכתי ולקחתי אותה חזרה
האמת שזה גם תלוי מקום,חדשה ישנה
הייתי בביתי חולים שונים, הפעם אני בסורוקה, מאוד נהנתי מהלידה אבל העומס בתינוקיה פה לא שפוי.. הן משתדלות, אבל זה באמת בלתי אפשרי
סורוקה? בטוחה?מוריה
עד כמה שידוע לי בסורוקה אין תינוקיות ברוב המחלקות.
יש מחלקה אחת עם תינוקייה רק בלילה.
יש קצת שינויים עם הקורונה לא הבנתי בדיוק מהחדשה ישנה
אבל זה פעם ראשונה שאני פה..
מוזר... ברוב המקומות בטלו תינוקיות ולא הוסיפויעל מהדרום
לא הוסיפו.. הבנתי שסגרו מקומותחדשה ישנה
ליולדות קורונה , מחלקה משלהן, לא יודעת אולי לא הבנתי עד הסוף אני לא מפוקסת בעליל 🙈
העיניין הוא שבסורוקה מאידיאל אין תינוקייה.מוריה
ולכן זה מוזר שבגלל הקורונה פתאום יש שם.
מוזר..מוריה
ילדתי שם לפני 3.5 שנים.
ודווקא אז ניסו לשכנע שלא כדאי להשאיר בשהיית לילה.
רק אומרת, שיש נשים שלא יכולות ביות מלא מכל מיני סיבותפשיטא
שלא תלויות בהן.
ובתור אחת כזאת זה קצת לא כיף לשמוע נשים שמדברות על התינוקיה בכזה זעזוע..
עורכת:
סתם זה הציף אותי, אני לא מאשימה אותך..

לא סותר כמובן את מלוא ההזדהות שלי עם הקושי שלך כאמא וחיבוק גדול!!
גם אני לא תמיד הייתי בביותחדשה ישנה
לא שופטת שום אמא, וגם לא את האחיות בתינוקיה, אלא עצם הסידור הזה שנקרא תינוקיה מזעזע בעיני, וגם אני השארתי תינוקות בלידות קודמות חצי לילה בתינוקיה (עד שגיליתי שהרבה יותר מעייף לטייל כל הלילה בין החדר לתינוקיה)..
זה באמת לא הכי טבעי תינוקיה, לאמא ולתינוק..פשיטא
אבל גם אפידורל זה לא הכי טבעי,
וגם תמל לא

ולפעמים אין ברירה...
מבינה אותך ממש, אני גם חוויתי קשיים מול זה.

בלידה הראשונה חוויתי דברים מזעזעים עם התינוקיה אבל לא היה לי שום כוחות לטפל בילדה בביות מלא.
ואחכ יצא לי לראות תינוקיות אחרות שהכל שם היה רגוע ונינוח..
אני איתךשחרית*

אמנם כבר אמא מנוסה ועברתי כמה לידות, אבל פוחדת מאוד מאוד מביות מלא.

בפעמים שניסיתי לשים את התינוק לידי ולהניק בלילה, הגעתי מהר מאוד לאפיסת כוחות ולדכדוך.

אני לא יודעת איך נשים עושות את זה (אולי זו באמת הזדמנות לשאול ולשמוע).

 

גם לי קשה לשמוע אותם בוכים בתינוקיה, למרות שבבית החולים בו ילדתי האחיות הרימו תינוקות בוכים והתקשרו לאימהות. אבל בגדול הלכתי כל הזמן הלוך חזור מהחדר לתינוקיה וזה קשה.

בשלב מסויים אמרתי לעצמי שאין ברירה. צריך לנתק את הרגשות ולהגיד לעצמך שעכשיו את חייבת להתאושש ולנוח מהלידה כדי שיהיה לך כוח לקטן, ואם זו האפשרות היחידה לאפשר את זה, אז אין ברירה ואחר כך בבית תשלימי את תשומת הלב החסרה.

זה ממש אינדוודואלי.מוריה
אני הגעתי לדיכדוך מזה שהתינוק לא היה לידי.
שהתינוק לידי אני רגועה יותר.

וגם זה שהתינוק צמוד אליי הוא יורד פחות במשקל. ולא צריך תוספים/להישאר לילה נוסף מעודף ירידה במשקל.
ממש ככה הרגשתיחדשה ישנה
ישנתי ממש טוב כשהייתי עם התינוק לידי , באחת הלידות הוא ישן מהמם ולא התעוררתי כל שניה מלחץ מה קורה איתו, לא שלא סמכתי על הצוות, אבל משהו ההורמונים רוצה להרגיש את התינוק קרוב אלייך אחרי שהיה מחובר אלייך 9 חודשים.

וההליכות לתינוקיה זה הדבר הכי מתיש בעולם, הרבה יותר מלקום לבד.. אבל גם אני בלילה הראשון עם מישהו, כי חלשה בטירוף.
אני ילדתי 2 ילדים כשעדין לא היה את המושג ביותoo
והם היו רוב הזמן בתנוקיה, ילד נוסף ילדתי שהביות היה בחיתוליו וגם היה לו צהבת אז רוב הזמן היה בתנוקיה.
ואז בלידה הרביעית פעם ראשונה חוויתי ביות מלא עם אפס הפרדה, וזה היה קסום ממש.
הוא היה רגוע, לא הרגשתי שהוא מפריע לי להתאושש, והיה לי טוב לראות אותו כל הזמן.
לא בזבזתי כוחות לחתל כל האכלה או לקלח, חתלתי שהרגשתי צורך, ואת המקלחת השארתי לבית.
הבן שלי היה בתינוקיה בברזילי, דוקא זכור לי כמקום רגועיעל מהדרום
כמה שלפעמים זה קשה לנומטילדה
לראות ולשמוע שם את כל התינוקות
אני חושבת שב"ה שיש תינוקיה לאמהות שלא יכולות/רוצות מכל מיני סיבות להיות בביות מלא
ונראה לי קצת קשה לקרוא לזה מחזה מזעזע....

אפילו שאני מבינה אותך ממש ואני גם בביות מלא תמיד.. פשוט צריך להזהר עם המילים שלנו....

הלוואי שתוכלי לעבור לביות מלא בקרוב♥️
לקחתי אותו אליי לחדר בכל מקרהחדשה ישנה
זה שתינוק צורח זה דבר טבעי ונורמאלי, אבל כשאני רואה 43 תינוקות ביחד, עם 4 -5 אנשי צוות, כשחצי מהם צורחים ביחד זה מזעזע...
כן זה באמת קשה...מטילדה
43 תינוקות בתינוקיה?? וואו זה המון
כן.. ככה אמרה לי אחות פהחדשה ישנה
וואוו נשמע מלאאמותק 27
מוזר. אצלנו יש 2 קומות. תינוקיה א ותינוקיה במותק 27
מהמםם ממש
ואולי 20 תינוקות או אולי פחות... בכל אחת מהתינוקיות.. ותמיד יש 5 אנשים צוות.
כשאהיה שם בעזרת ה' אעדכן כמה תינוקות בדיוק יש שם
יוו גם איפה שילדתי היה ככהכבתחילה
אולי זה אותו בית חולים

לא ידוע לי שיש אפשרות לביות מלא, וגם אם כן- הייתי מעוניינת בתינוקיה.
יולדת חייבת להתאושש ולהחלים מהלידה. במיוחד כדי שיהיה לה כוחות אחר כך לטפל בתינוק בבית כשאין עזרה.
אישית הוצאתי והכנסתי לתינוקיה מתי שרציתי. לא הגבילו בשום דבר. היה מותר לקחת אותו לחדר אוכל. בלילה הבאתי אותו בשעה 00-01 והביאו אותו אלי חזרה בחמש-חמש וחצי בבוקר לחדר.

אה ודרך אגב בכלל לא שמעתי בתינוקיה הרבה בכיות. כשישבתי לשאוב בחדר הנקה שצמוד לתינוקיה יכולתי לשמוע מה הולך שם והיה בקושי בכיות. ישר טיפלו במי שבכה.
יכול להיות 😅😅מותק 27
בהחלט יכלתי להכנס ולצאת מהתינוקיה מתי שבא לי..
אני בדכ מבקשת שיהיו צמודים אליי.. לא משאירה שם בלילות..
קרה לי שלא התעוררתי והוא בכה אז באו אליי להעיר אותי שאניק אותי 🙈🙈🙈🙈
רגע, ילדת??חגהבגה
איך חמותי אמרה לי?השקט הזה
כל הילדים שלי היו בתינוקיה וכולם יצאו בסדר.

אני השארתי את הבת שלי בתינוריה בלילה הראשון ואפילו ביקשתי שלא יעירו אותי אלא יביאו תמ"ל.

כאב לי הלב להשאיר אותה אבל יותר הפחיד אותי לעבור איתה לילה לבד כשאני בלי אף אדם נוסף.

אז נכון, תינוקייה זה קונספט לא וואוו, אבל לפעמים הוא נצרך.

יש לי טראומה מתינוקייהציפיפיצי

אחרי לידה שנייה שמתי את התינוקת בתינוקיה וגם ככה אני לא ישנה בבתי חולים והסתובבתי

כל הלילה... 

יום אחד נרדמתי באופן פלאי ל3 שעות בלילה והתעוררתי לקחת אותה בשמחה, רעננה יותר

גיליתי תינוקת עם בקבוק לידה למרות שביקשתי בפירוש להעיר אותי.

מה הסתבר? אחות שהייתה שם כנראה הלבישה אותה מהר מדי ותלשה לה את החבל טבור מהמקום.... אמהלה זה היה נוראיייי אז היא נתנה לה בקבוק והניחה את זה בעריסה שלה וכששאלתי אותה למה נתנו בקבוק כשביקשתי בפירוש לא לתת היא אמרה שמזל שנתנו בקבוק כי היא לא הפסיקה לצרוח בגלל מה שקרה לה.. מאז לא מסוגלת לשים בתינוקייה ומקווה בעז"ה לא להצטרך לשים ושתמיד אוכל שיהיו לידי.

ובכללי אין להן זמן עם כל הרצון הטוב. זה באמת קשה להשתלט

יואו מסכנה איזו חוויה מלחיצה!ציפור מתוקה
אוי!! איזה מלחיץ זה!השם בשימוש כבר
יואו נשמע לא נעים בכללאביול
אבל זה כמובן לא מייצג..
מבינה אותך ומזדההאמא_טריה_ל-2
כמובן שלא נורא להשאיר לחצי שעה,
ועדיין אם לא מתאים לך - תאכלי בחדר כשהוא לידך
אפאחת מכן לא הלכה לבית החלמה? ששם זה הכי תינוקיה שיש?...אמוס
אני באה ממשפחהשכולן הולכות לפחות לשבוע גם בלידה ראשונה וזה ברור מאליו כל העסק של תינוקיה ובבית החלמה בכלל....
ומידע אישי כי הבית החלמה של המשפחה הוא תמיד מפוצץ ויש מלא ביקוש. אז איםה הצד הזה שיאזן פה קצת את השירשור🙈
האמת לא ככ נפוץ אצלנו במשפחה.מותק 27
לכן לא יצא לי לשמוע על כך.. גם חברתית, לא שמעתי סביבי על חברות שהולכות..
איך בכלל מבררים על דבר כזה?
סתם בשביל הסקרנות..
מזתומרת מבררים?אמוס
יש בתי החלמה כמו בית מלון פשוט מזמינים חדר....
את מתכוונת לבית מלון רגיל?מותק 27
אז לא הבנתי.. הולכים לשם רק היולדת עם התינוק?
איזו עזרה/סיוע מקבלים שם?
לא זה לא מלון רגילאמוס
זה מלון עם תינוקיה. לא מכירה מלוניות כמו הדסה בייבי טלזסטון יש גם באיכילוב ובתל השומר...
בבית החלמה אפשרי גם בלי לשים בתינוקייה?ציפיפיצי

אלא לבוא בשביל השקט והאוכל?

לא מכירה מציאות כזאת😅אמוס
נוראדבורית
פשוט הזיה שעוד קיים בכלל מושג כזה שנקרא תינוקייה
ככ לא מותאם לא לצרכים של היולדת ולא של התינוק
עוד עשור שניים זה יעלם מהעולם
וואו לאכבתחילה
יש נשים שחייבות את המנוחה הזו אחרי הלידה!!
כן, אותי התינוקיה הצילה. במיוחד כשזו היתה לידה ראשונה וזה הלם פתאום מה את עושה עם התינוק הזה.
לא סתם משאירים אשה לאשפוז אחרי לידה. זה זמן רגיש שחובה לנוח בו ולישון הרבה אחרי לידה שלפעמים לא ישנים המון שעות, ולפני האתגר הבא-החזרה הביתה עם התינוק החדש.
התינוקיה לא מחייבת שהתינוק יהיה שם 24/3. אפשר להביא את התינוק רק בלילה כשרוצים לישון. אפשר בשעות הצהרים כשרוצים מנוחה. ואפשר גם סתם כשרוצים להתקלח בלי חשש שיקרה משהו לתינוק(אצלי אישית הייתי בחדר לבד כך שלא יכולתי לבקש משותפה לחדר להשגיח וגם לא הייתי מכניסה לכניסה למקלחת מחשש לזיהומים).
מוסיפה עוד משהוכבתחילה
החוויה שלי מהתינוקיה היתה מאד חיובית.
טיפלו בו בצורה מושלמת. תמיד כשבאתי היה רגוע, בלי בכיות, ובכללי- ברגע שתינוק התחיל לבכות ישר קמה אחת האחיות וטיפלה בו.
אז זה כנראה תלוי חוויה.
מבחינתי לא משנה לי מי מטפל בתינוק בשעות הראשונות של חייו. הרי הוא לא יזכור שאמא לא טיפלה בו ב100%. יותר חשוב שאמא תצבור כוח ותחלים מהלידה שהתאמצה להביא אותו לעולם, מאשר להתאבד על להיות איתו כל השעות.
בסך הכל אחרי 2 לילות חוזרים הביתה. לא נורא.
וגם זה אינדוודואלי. מוריה
לי היומיים האלה גרמו לקושי גדול מאוד.
רק באחרון הבנתי כמה זה משמעותי לי.

וגם אצלי הם היו בסדר בתינוקייה.
ברור לי שאינדיוודואלי, לכן לא אגיד בפה מלאכבתחילה
לסגור את התינוקיה
או
להכריח את כולם לשים בתינוקיה
^^^^^^!!!!!?!!חגהבגה
אני ממש מסכימה איתך.שיח סוד
הרבה נשים זקוקות שיטפלו בתינוק יומיים שלוש והאישה תנוח כדי שבבית היא תוכל לתפקד.
אותי חייבו לקחת להניק בלילה ובבוקר מוקדם... אמרתי שאני רוצה לנוח ושתאכל מטרנה. ואז היועצת הנקה יצאה עלי שהיא תתרגל לבקבוק (מה שהתברר כלא נכון פה, הילדה שלי עשתה בגיל שבוע הפסקה לשבוע וגם בגיל 4 לשבוע והיא ממשיכה לינוק מצוין)
ועוד הייתי בביות חלקי מראש! כנראה סתם לא היה להם כח לטפל בעוד.
בקיצור חזרתי הבייתה גמורה לא מתפקדת ובסוף הזמינו לי אמבולנס התאשפזתי מלא זמן ועד היום יש לי תופעות לוואי וביקורים במיון.
וזה עוד תינוקת אחת, לא יודעת מה יש כשיש כבר ילדים שמחכים בבית.
לבקש עזרה אם תגידו, ביקשתי והייתה לי. לא סותר.

קיצר שיתוף מהחוויה אבל שורה תחתונה יש המון נשים שחייבות לנוח בבית יולדות, זה טרוף.
נשמעת יועצת הנקה מעצבנת.. חיבוק.פשיטא
בהחלט כל אישה חווה אחרת את הלידה והאימהות וצריכה התאוששות שונה..
וקשה שלא זרמו איתך על בקבוק..
תודה לך ♡שיח סוד
הלוואי והייתי מסוגלת כמו הנשים האלו שעוד הולכות למלונית! בשמחה ובכיף. ובאמת שרציתי להיות עם התינוקת ישר כי ביות מלא ואפס הפרדה ומלונית נשמעו מקסימים. יש בזה סוגשל לחץ חברתי גם.
אבל שם ירדתי למציאות, לכאב הפיזי והתשישות הפיזית והנפשית שאחרי לידה... וזהו. שלחתי ישר לתינוקיה... גם המיילדת אמרה לי שכדאי שאנוח. (ב"ה לידה תקינה לא היה משהו מיוחד)

אבל צודקת במשפט שכל אישה חווה אחרת ומסוגלת אחרת וכולן אמהות מהממות
מסכימה איתך על העניין של הלחץ החברתיכבתחילה
נוראיי
שאשה
אחרי לידה
צריכה
להתנהג
לפי
נורמות
חברתיות
כלשהן
!!!!!!!!!!!!

יצא לי לקרוא פה לא מעט סיפורי לידה קשים!! מאד קשים!! ועדיין האשה בחרה בביות מלא.
נשמע לי הזוי
הרגע סבלת את חייך, כל הגוף מפורק
ואת מתעקשת על ביות
מה?! איך?!
ברור לי שלא כולם מונעות מלחץ חברתי, אבל ברור שיש הרבה מאד שזה מה שגורם להחלטות שלהן. וחבל.
אנסה לענות לכולן יחד ולפרט מה התכוונתידבורית
אני בטוחה שרוב היולדו , אם לא כולן, זקוקות למנוחה משמעותית אחרי לידה. יש הרבה מאוד נשים שלא מסוגלות לטפל בתינוק אחרי הלידה.
אני חושבת שכולן הזדעקו איך אפשר לוותר על התינוקייה כי כרגע יש לנו בראש שתי אופציות בלבד:
או תינוקיה או ביות
נכון?
איזו עוד אופציה יכולה להיות?
וכשאמרתי שבעיניי התינוקייה עתידה להיעלם מהעולם, כולן הגיבו פה בצדק: אבל מה יעשו רוב הנשים שצריכות עזרה בטיפול בתינוק אחרי לידה???
אני חושבת שהעזרה הזו שנקראת תינוקייה היא אכן פתרון ביניים סביר כל עוד אין חלופה אחרת
אבל בעיניי היא לא מספיק מותאמת לצרכים לא של היולדת ולא של התינוק.
ואסביר
ברוב בתי החולים יש מיעוט משאבים של כח צוות שמטפל בתינוקות בתינוקיה. אף אחת מבין הכותבות פה לא היתה מסוגלת לחשוב לרגע לשלוח את התינוק שלה (בן שלושה חודשים או ארבעה או חצי שנה) למסגרת שבו יש עשרה ילדים על מטפלת, נכון? ולמה זה קביל כשזה תינוקות בני יומם?
בחלק מהתינוקיות "מסתדרים" גם עם פחות ידיים, ויש אווירה רגועה, כמו שחלק כתבו פה. ואולי זה גם תלוי מזל כמה לידות היו באותן יממות. אני מניחה שבחלק מהתינוקיות אולי לפעמים מסתדרים פחו. ואולי זה גם תלוי גישה של צוות
אני רק יכולה לומר שילדתי ב"ה שבעה לידו בחמישה בתי חולים שונים בכמה ערים שונות ברחבי הארץ. ביליתי לא מעט שעות בתינוקיה כשליוויתי את התינוקות שלי לטיפולי שגרה וחיסונים.
בואו נשים את האמת על השולחן
יש בכיות בתינוקיה. יש הרבה בכיות בתינוקיה
יש תינוקות שצורחים את נשמתם במשך מעל 20 דק וחצי שעה ללא מענה!!!! ואני חוזרת שוב. אפס מענה.
האחות במחשב. או בטפסים.
תינוקות בני יומם זקוקים לחום אנושי.
למגע גוף
שמוכח כמווסת את חום הגוף שלהם, את הטמפ, את הדופק, שמחזק את מערכת החיסון שלהם
הם זקוקים לזמינות של מענה לצרכים שלהם
קשה מאוד לייצר מענה אופטימלי כשיש 2-3 אחיות על תינוקיה שלמה. זו תהיה אשליה רומנטית להניח אחרת.
אני יודעת שלרוב מסתדרים
ושום דבר הוא לא טרגדיה
בסדר
אבל אופטימלי? לא בעיניי
ולגבי המנוחה של היולדת
מחויב המציאות שצריכה להיות אשה שתלווה את ה יולדת ותעזור לה. תשגיח על התינוק בזמנים שהוא לא צריך לינוק/ בזמנים שהאם נחה. תקלח, תחתל, תרים להוציא אוויר ולערסל. איך אפשר לייצר את זה?
לא יודעת, צריך לחשוב
לא לכל אשה יש אמא או אחות או דודה שיכולה לבוא להיות איתה אחרי לידה יומיים. לי אישית אין.
פעם נשים היו נתמכות בנשים שכולן חיות יחד במשפחה כחמולה. היום זה שונה.
לא כל אחת גם יכולה לרכוש כזו עזרה בתשלום.
מה כן?
לא יודעת
מה דעתכן?
כל מילה. מסכימה לגמריבת 30
היה עדיף להצמיד אחות ל5-6 אמהות עם תינוקות ביחד.
מאשר שיהיו אחיות שמטפלות ביולדות ואחיות אחרות מטפלות בילודים
את בעצם אומרת שיש 2 אופציותכבתחילה
1. להגדיל את כח העזר בתינוקיה.
ששוב, זה הרבה פעמים עניין של טיימינג. לפעמים המחלקה מפוצצת ולפעמים ממש רגוע.
איך ידעו כמה אחיות לשים בכל משמרת? כל אחות 'מיותרת' זה עוד כסף ממנו- משלמי המיסים. מנגד, עוד אחות 'מיותרת' יכולה להיות הצלה. שוב, טיימינג.

2. אשה שתעזור ליולדת עם התינוק.
שזה כנראה לא רלוונטי להרבה מאיתנו.
מי יכולה להחסיר סתם ככה מהעבודה כמה ימים? לא כולל ברית.. ולפעמים אשה יולדת כל שנה.
פחות רלוונטי כיום. בדיוק לכן זה תפקיד האחיות בתינוקיה.

השאלה הגדולה היא למה בתי החולים לא מקדישים חלק מהתקציב הענק שמגיע על כל יולדת למימון של עוד כמה אחיות בתינוקיה.
אולי כן ואולי לא, אבל לסגור את התינוקיה- בחיים לא!!
לגבי1234אנונימיאחרונה
הפסקה האחרונה.
זה נכון לא רק לגבי תינוקיה.
אפשר להגיד את זה כמעט לגבי כל מחלקה בבית חולים, אין מספיק תקנים = אין מספיק צוות.
זה אפילו לא בהכרח קשור לכמה כסף כל בית חולים מקבל, כי לא כסף אפשר לנתב לכל מטרה.
בקיצור, זו בעיה הרבה יותר רחבה של כל מערכת הבריאות בישראל ולא רק של התינוקיה
לי מאוד עזרה התינוקייהאנונימית-אנמית
בוודאי שהייתי שמחה שהיו לי כוחות ולא הייתי צריכה את זה וכמובן בכי של תינוקות בני יומם שצריכים את אמם זה לא דבר נעים. וחייב לעשות הכל כדי שלא יהיה מצב של בכי של תינוקות במצוקה

אבל זה הפתרון הממסדי לעזרה לאמהות כמוני שלא יכלו פיזית ומנטלית לטפל בתינוק בתנאי ביות מלא והייתי מאוד מרוצה מהתינוקייה של הבית חולים שבו ילדתי, והיה נראה שיש מענה לצרכי התינוקות
וואי ממש לאאביול
א י משתמשת מלא בתינוקיה. עוזר מאוד להתאושש מהלידה
חס ושלום שייעלם מהעולם . כי כנראה זה ישפיע,שגרה ברוכה
עלי אם להביא עוד ילדים .. ןיצער אותי מאוד.
ממני ששרק אחרי יום וחצי מהלידה יכולה לתפקד עקב סחרחורות ולחץ דם נמוך וכו'.
ואין מי שישיאר איתי צמוד באשפוז..
ב"ה הילדים קשורים אלי בעבותות ובריאים בגופם ובנפשם.
מזדההבת 30
כמובן שיש צורך בזה לנשים רבות, אבל לי זה תמיד מרגיש כמו ההפך הגמור ממה שילוד צריך.
במקום לשכב על אמא שלו, בחמימות ורכות ואור עמום או חושך, הוא שוכב בעריסה באור מלא בלי אמא שלו לידו.
ברור שכולם יוצאים בסדר...תינוקיה כן או לא זה לא מה שיגרום לתינוק לבעיות...אבל מצד הטבע הכי פשוט שלנו, תינוקיה זה מאוד רחוק מהדרך שבה היה רצוי שילודים יפגשו את העולם
מזדהה. גם אני לא שמתי בתינוקייההמקורית
אלא רק ביות מלא
וכשהיה צורך בפוטו בגלל צהבת הייתי שם על כורסה כמה ימים.. גם אני לא מתחברת לקונספט. לא מזלזלת בקושי של מי שהשתמשה בשירות הזה פשוט לי בתפיסה שלי מאוד לא התאים. ברור לי שאין דרך לתת מענה לכל תינוק כשיש ככ הרבה תינוקות וככ מעט ידיים פועלות. מניחה שמי ששמה בתינוקייה לוקחת בחשבון והכל בסדר. זה זמני ואולי לטווח הארוך בשביל אותה יולדת זה עדיף
היום יש בתי חולים, ששמים את התינוק בפוטו ליד האמא בחדריעל מהדרום
לק"י

שלא תצטרכי, אבל שתדעי שזה קיים.
כן אני יודעת אבל אז זה לא היה אופציה לצעריהמקורית
זה תלוי באיזה רמה הצהבת ואם יש עוד דברים ברקע של הצהבתפשיטא
צהבת קלה באמת הרבה פעמים נותנים..
נכון לנו היתה צהבת על רקע ABO שהופיעה פחות משעה מהלידהanonimit48
ולכן הם לא הסכימו בשום אופן שהטיפול בצהבת יהיה בחדר.
היה לי מאוד מאוד מאוד קשה עם זה!!!
שלא תאלצו לחוות
האמת שאין לי מושג מה היתה רמת הצהבתיעל מהדרום
לק"י

רק שאת הגדול שלי בבית חולים אחד שהיה בביות חלקי/ גמיש שמו בפוטו בתינוקיה קרוב לזמן הלידה.
ואת הבנות בביות מלא בבית חולים אחר שמו לידי.
לגמרי מבינה אותךמתחדשת11

מה עם להביא את האוכל לחדר? בעקרון ממה שידוע לי יש בתי חולים שאלו הנהלים אצלם, בגלל המצב הבעייתי

אני אישית חששתי להשאיר בתינוקיה גם בגלל הנגיף.. אמהות ואבות נכנסים ויוצאים, צוות נכנס ויוצא ויש למולם תינוקות פיצים שרק נולדו, ממש מצב מתסכל..

בנוווותת!חדשה ישנה
נראה לי לא הובנתי מספיק.

אני האחרונה שתצפה מאישה אחרי לידה לתפקד רגיל ולטפל בתינוק. אני בעצמי גוססת בימים הראשונים, ואף פעם לא קילחתי ולא חיתלתי ביומיים הראשונים אחרי הלידה, אני כל כך חלשה שזה בלתי אפשרי.
אבל, מצד שני, התינוקיה היא לא תחליף נכון, בריא והגיוני. נכון שזה מה יש וזה מציל אותנו כשצריך, אבל מלכתחילה זה לא נכון בעליל. אני לא יודעת מה צריך, אבל זה לא לגיטימי בעיני שזה אוסף של תינוקות שהרגע נפלטו מרחם אמם נמצאים בצורה מסחרית שכזאת, בוכים, מקלחים אותם ומחזירים לעריסה, אני לא כועסת על האחיות, כי אין להן אפשרות לחבק בנחת, אני רואה כמה הן עובדות קשה.. צריך תינוקיות הרבה יותר קטנות, עם הרבה יותר אנשי צוות, או אנשי צוות שכל הזמן מסתובבות בין החדרים של היולדות, מחתלות אותם בחדר שקט, חשוך ורגוע... לא יודעת, אני נכנסת לשם נהיה לי לחץ בכל הגוף, למרות שהתינוק שלי לא בכה.


ולהגיד שכולנו גדלנו ככה ולא קרה לנו כלום זה נחמד מאוד, אבל אפשר להגיד את זה על כל דבר.
הכל בסדר שיח סוד
נפתחו פה עוד תתי דיונים בהקשר לדברים, לא נגדך חלילה. אלא דעות על המצבים הקיימים.
❤️ניסחת יפהדבורית
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך