מי שיש לו נשמה של יוצר מֻכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה.
פירוש בהיר השוזר אסופת היגדים מהרב קוק זצ"ל הנוגעים לסִפרות בכלל וליצירות מילוליות בפרט
מאת אלעד פרץ
"מה מאוד ראוי להיות עומד על המשמר המחשבתי והציורי, ללקוט כל רעיון תכף בהיוולדו במחבואי הנפש, לשמור את צעדיו מראשית יצירתו מתוך התעלומה הכמוסה אל אור ההתגלות, ולרשום את כל הרשימות שמרגישים, בשימת לב בכל אורחות הפיתוח שלו."
[שמונה קבצים, קובץ ח נב]
כל מחשבה ורעיון שנובע מהנשמה- קדוש הוא, שהרי הנשמה עצמה טהורה "נשמה שנתת בי טהורה היא", וכדברי חז"ל נחשבת חלק אלוה ממעל ממש, שנאמר "ויפח מאפיו נשמת חיים" ודרשו חז"ל "מאפיו- מתוכיה נפח". כביכול שהקב"ה ברא והחדיר אלינו את נשמתינו מתוך עצמותו, ועל כן ודאי שזכה וטהורה היא ונקיה מכל סיג.
אמנם בהתגשמותו וביציאתו לפועל בחיי המעשה עלול אותו רעיון ספרותי, דווקא מרוב עדינותו ועינוגו- להפגם ולהתלכלך מהווי החיים האופף אותנו, ואף להאפל ולהפרד ממקורו העצמותי.
על כן כותב הרב שחשוב להתייחס ולשמר את אותה נקודה פנימית בטהרתה וללוותה בדרכה עד לידי הנצחתה על הכתב, שנחשבת כשיא ההתגשמות וההתבטאות האפשרית לספרות. מסביר הרב ומדגיש שרק ההעלאה על הכתב מקיימת את היצירה המילולית ומביאה לידי גמירה את אותו רעיון זך ומעורפל, וזאת על ידי הרחבה וצימצום, הוא הרישום בעזרתו ניתן לנו להנכיח אותו רושם מקורי שחשים אנו בעת נצנוץ הרעיון.
* * *
"לפעמים אי אפשר לאדם להגביה עצמו משפלותו כי אם על ידי מה שכותב מערכי לבבו, ומתקן בזה את הפגמים הפנימיים שעל ידי נטיות חמריות. "אז אמרתי הנה-באתי-במגילת ספר כתוב עלי, לעשות-רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי". (תהילים מ, ח-ט)"
[שמונה קבצים, קובץ ו לד]
כהמשך לפיסקה הקודמת מאיר הרב נדבך נוסף וקובע שלעיתים רק בעזרת החשיפה של אותה נקודה פנימית טהורה שעומדת בבסיס הרעיון היצירתי- ניתן להגביה עוף ולעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.
כהוכחה או כאסמכתא מביא הרב את הפסוק, שמשמעותו לעניינינו היא שהואיל ותורתך ה' בתוך מעי ורצוני עז לעשות רצונך- אכתוב מערכי לבבי בספר ואעלם על לוח הכתב. לכן חיבר דוד המלך ע"ה שתי אמירות שלכאורה לא תואמות- לפסוק אחד, תוך הסברה עדינה ומרומזת שהא בא תליא.
* * *
"לפתח את הסִפרות בתכני אמת וקדש מקוריים, צריכים בעלי המחשבה שהגיונותיהם נובעים ממקור הקדש להרגיל עצמם בפרוט מחשבות. כי השטף הגדול שאור הקדש שוטף על הנשמה, גורם שהדברים שיסודם באצילות עליונה באים סתומים, והדרישות הספרותיות אינן מתפרטות, ומתוך כך העולם נשאר עומד ותוהה מבלי דעת מה הוא התוכן שכל הוגי דעת קדש הללו מרצים לפניו. וכל ההשפעה נשארת על פי זה רק על יסוד ההרגשה הפנימית, השרויה בתמותה אצל ההמון כולו, ועל יסוד המעוף השמימי של יחידי סגולה, אבל נעלם דבר מכל הקהל, עד שיפורטו הדברים, טיף אחר טיף."
[שמונה קבצים, קובץ ג רפה]
כאן מבדיל הרב בין "בעלי המחשבה" שבדור, אלו שרואים באספקלריה המאירה את אותן מחשבות-קדש הנובעות מעולמות עליונים ויכולים להתבונן בהן בצלילות ולסדרם באופן כזה שיהיה מובן ומתואם ושווה לכל נפש, לבין המון העם ההולכים באפלה ואף אם אמנם חשים ניצנוצי קדושה בקרבם, שהרי כולם בצלם אלוקים נבראו ובכולם טובעה נשמה טהורה כאמור, עם כל זאת הלוא אותן הרגשות לוטות בערפל ולא ברורות דיין מקוצר השגתם ועומק הרעיונות.
על בסיס חילוק זה מדגיש הרב את חשיבות פיתוח והגשמת הספרות ומסביר מדוע היא כה נחוצה, לא רק לאדם ולנשמתו אלא לכלל המין האנושי ובסופו של דבר למציאות כולה. אילולי אותם צדיקים ישרים לא יוכל העולם להשיג את מהות הספרות והיצירה ולספגם אל קרבו באופן בהיר וברור.
הקב"ה שנטע בנו מחשבות קדושות ורעיונות לא חפץ להשאירם אי-שם בעולם האצילות, מקום אשר אין בו עדיין הבחנה והפרדות, ולכן שוטף אותן אלינו במרוצה. אך הואיל והן מגיעות היישר מעולמות גבוהים אלו, הן עדיין אחידות ובוערות וכמעט שאין פנאי ומסוגלות נפשית להכילם. לכן נתבעים אותם בעלי מחשבות לפרט את מחשבותיהם הנעלות ולא להסתפק בהתענגות והתרפקות פרטית על ערפילי טהרה, כדי שיוכלו להנחיל אותן לדור כולו. אנו חייבים לפתחם ולשכללם ולהביאם לידי ביטוי ומימוש, ע"י אבחנה ובירור מדוקדק וראיה תבניתית ומסודרת שתסייע לנו לתרגם תחושות ורגשות לאותיות משפטים ומילים.
***
ומכאן קורא לנו הרב זצ"ל וזועק בקול גדול:
בין כל הדברים המושכים את הלב בזמננו, והפועלים הרבה על החיים, היא הסִפרות והשירה. מֻכרחים אנו שגם בזה המקצוע יהיה לנו משלנו, ולא תהיה עוד ברית כרותה שכל בעל כשרון ספרותי, וכל משורר מפורסם, מֻכרח הוא להיות כופר ופושע-ישראל למפרע. את מגדל-תרמית זה אנו חַיָבים להרוס, ולהראות לכל באי עולם את ההוד השירי והנעם הספרותי, אשר יפרחו בהיותם משֻקים ממקור חיי האומה הטבעיים והנאמנים, מקור מים חיים ה'."
[אגרות הראיה א קמט]
