בס"ד
זה הקטע כתבתי לפני כמה שנים. בקטע זה נסיתי לנתח את אחד השירים של הילארי דאף, שבעברי (ובעוונותי) הייתי שומעת הרבה, ואשר אחר שהפסקתי לשמועו בין כל שאר שירי הלעז- לא פסק הוא להשמע מכל עבר אחר סביבי. אותו הרגע החלטתי, שכנראה הקב"ה רוצה שאשים לב למילותיו... והנה התוצאה:
[וּתשובה מאַין?]
בית א': איֶ(כ)ה?
I found myself today
Oh, I found myself and ran away
But something pulled me back
A voice of reason, I forgot I had
All I know is you're not here to say
What you always used to say
But it's written in the sky tonight
כמה פעמים אנו מוצאים את עצמנו, אחר יום מפרך וגדוש חברים, צחוקים ודאחקות, אחר שכולם הולכים, והחגיגה נגמרת. עוד דולקים הנרות- והבדידות מאימתי :בסופו של יום כזה, סוף-סוף יש לנו מעט זמן לעצמנו. אך משום מה, אנחנו לא כל כך אוהבים אותו: אנו מוצאים עצמנו מנסים לברוח מהפגישה עם עצמנו, על אף שקשה מאוד לברוח ממנה. וכל זאת למה? כיוון שאנו פוחדים ממנה. בכל זאת, לפגוש את עצמך פנים מול פנים, להסיר את כל המסיכות... קצת קשה ומאיים: "במה שונה יומי מהאתמול? איפה עליתי ואיפה ירדתי? מי אני ומה אני?", שאלות קשות הן העלולות לצוץ בפגישה שכזו, ומה נענה עליהן? אז אנחנו בורחים: דוחקים את המחשבות הצידה, מפזמים איזה שיר... אך לא לאורך זמן.
במהרה קורא לנו קול. "קול ההיגיון" אומר לנו השיר, ונראה לי לפרש שזהו קול האמת ו/או התשובה. קול הנשמה הזועקת, הקוראת לנו ושואלת את השאלות שכה פחדנו מהן: מי אנחנו? מה חיינו? מה עשינו היום, במה שונה הוא מאתמול? לאן התקדמנו, ולאן פנינו מועדות, ושאר שאלות הנוגעות לבירור האמת הפנימית שלנו, ולבירור התשובה שלנו בעולם הזה. כי התשובה איננה נמדדת רק בחזרה מן הדרך הרעה אל הטובה, אלא גם (ואולי בעיקר, היות ואדם ביסודו הוא טוב) – בהתקדמות מטוב לטוב יותר.
ולצערנו, כשאנו מקיימים שיח כזה עם עצמנו, לא פעם אנו מגיעים לידיעה כי מזמן לא דברנו ולא שמענו את קול ה'. האם הוא לא כאן עמנו עוד, לדבר איתנו כפי שנהג פעם? ודאי לא. אלא, משום שנתכסינו בכל כך הרבה חטאים – כבר איננו מצליחים להקשיב. אז מתוך כל החושך ומתוך כל החטאים, זועקים אנו זעקה אדירה הבוקעת שערי שמים ומגיעה עד כיסא הכבוד. זעקה פשוטה, אך גדולה עצומה: "איה?"
בית ב': מתוך אפילה...
I've seen that ray of light
And it's shiningon my destiny
Shining all the time
And I won't be afraid
To follow everywhere it's taking me
All I know is yesterday is gone
And right now I belong
To this moment, to my dreams
ובכן, ראינו כי אותו חיפוש אחר השי"ת, מקופל בגנזי ה"איה", ומתגלה בתוכו. אותו הרהור נעשה דווקא מתוך המקומות היותר-נמוכים, מתוך החטאים. הזעקה מגיעה בתוך זוהמת המים (מי החטא), אשר הגיעו עד נפש – מים אשר בהם נתכסינו עד צוואר. אך מאותה קריאת "איה", עולים אנו, מעלים ומחיים אנו את עצמנו, כי "איה" עצמו הוא לשון געגוע, צער וחיפוש, וזה בעצמו הוא תשובה! ואותו רגע, רגע של קריאה, של תשובה, נפתחים בפנינו כל העולמות כולם, וכל המאמרות הסתומים, כיוון שהתגלות הקדוש ברוך הוא בעברות ובדברים רעים פחותה ויש לה גבול בבחינת: "וכבודי לאחר לא אתן", ומקומות כאלו – כאשר מגיע אליהם, מקבלים חיות ממנו יתברך, במאמר סתום. כך הקדוש ברוך הוא "מושט" אותנו מזוהמת המים, מרכיב אותנו על כנפיו – ונישאים אנו עליהן. על כנפי השכינה!
או אז קרן אורו זורחת עלינו, בוקעת כל המחיצות והקליפות כולן, וממילא בראותנו אורו, מתבהרות הדרכים. "באורך נראה אור". כך מאיר הוא לנו דרך חיינו האידיאלית ללכת בה, מאיר הוא לנו את גורלנו. ומאורו זה יודעים אנו ללכת בדרך הישרה, תוך קיום התורה והמצוות. אנו הולכים לאורו בלי פחד, ואף אם קמים עלינו אויבים, ממשיכים אנו ללכת בה – מתוך אמונה בהשם יתברך. ואכן, סיפורים רבים ישנם עלינו, על אבותינו ועל אבות אבותינו, אשר נגזרו גזירות שונות, להשכיח תורתנו הקדושה. אך אנו – לא עשינו זאת. המשכנו באמונה ועז לקיים ולשמור התורה על כל מצוותיה.
בית זה חותם באמירה "האתמול חלף ועתה אני שייך/שייכת, לרגע זה – לחלומי!". ובאמת, בעל תשובה צריך לזכור כי לא משנה כמה חטאים הוא עשה בעבר, ועל כמה עבירות עבר: כרגע הוא שייך לרגע זה. אם יחליט כי רוצה הוא להיות צדיק – ודאי יכול. אף לא אחד ימנע ממנו להגיע לחלום הנכסף הזה. ומסופר על רבי נחמן מברסלב, כי היה נוהג לשחק עם הקדוש ברוך הוא "מחדש" (במלעיל). משחק הדומה בדרכו לקריאת ילד קטן, אשר נמצא במשחק ורואה כי מתחיל להפסיד. קריאה כה תמימה ופשוטה: "מחדש", הקוראת למשחק מחודש, בתקווה להצליח ולנצח בו. כך רבי נחמן מברסלב היה עושה, וכל פעם כאשר עבר עבירה, הכריז: "מחדש"...
בית ג': ומה יגידו השכנים?
It doesn't matter what people say
And it doesn't matter how long it takes
Believe in yourself
And you'll fly high
And itonly matters how true you are
Be true to yourself and follow your heart
עתה, אחר שגילה האדם את רצונו האמיתי, נשארה לה בעיית הסביבה: "מה יגידו השכנים?"; עתה, כשהאדם בא לחזור בתשובה – ניצב לפניו קושי אדיר העלול למנועו לגמרי מאותה חזרה. כי כאשר האנשים יראו שעושה כך, יתפלאו ויאמרו: "אך אתמול עשית עמנו כך וכך, ועתה חושב עצמך כצדיק?". קוראים לו צבוע. צוחקים ולועגים לו. מנסים לרפות ידיו...
בא השיר וקורא לנו: לא חשוב מה אחרים יגידו, לא משנה כמה זמן זה ייקח... האמן בעצמך, בדרכך! רק כך תוכל לעלות בה מעלה מעלה: הֱיֵה אתה עצמך, לך בדרכך.
פזמון: שבע יפול צדיק וקם
So I won't give up
No, I won't break down
Sooner than it seems life turns around
And I will be strong
Even if it all goes wrong
When I'm standing in the dark I'll still believe
Someone's watching over me
סודה של התשובה בכח הרצון וההתמדה. כי למרות כל המכשולים, הנסיונות והנפילות שהאדם עובר, צריך הוא לקום. לנסות שוב. להמשיך... וסופן של כל המכשולים לטובה – ובאחריתן יהיה איתן וחזק יותר. יעלה הוא למדרגה גבוהה יותר. אך מובן שעם עלייתו, אין מלחמתו מסתיימת. ממשיכה היא, ואף מתחזקת במדרגה הבאה (כפי שבמשחקי מחשב ניתן לראות שכל שלב קשה יותר מקודמו, ואט-אט האדם נעשה מיומן יותר ומחכים בתחבולות).
אמנם כרגע המלחמות קשות, אך לכשננצח בהן היצר – או כמה מרוצים אזי נהיה. נראה כי הגלגל השתנה לטובה, ובעצם אותו היצר בו נלחמנו – הוא הוא אשר עזרנו להתקרב להקדוש ברוך הוא בכבודו, שאם לא היה הוא, כיצד היינו עולים ומתקרבים לד'? אך מובן כי הצלחה זו אינה שלנו בלבד, אלא עלינו לתלות אותה בהשי"ת, כפי שאמר ר' שמעון בן לקיש (סוכה נב, עב) : "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו... ואלמלא הקדוש ברוך שעוזר לו, אינו יכול לו". כך, גם בחושך עלינו לזכור: יש לנו עוזר ששומר עלינו.
*יהיה נחמד אם נפתח "פינה" כזו, בה ננתח שירים שונים. אפשר ורצוי גם יחדיו... 