ממש...

וכן, באמת זה עוזר לחדד את דבריי, זה שאפשר לפתור בדיבורים זה רק דיבורים מועילים שבאמת יעזרו, וכשם שצריך לומר דבר הנשמע כך צריך לומר דבר שאינו נשמע, אם הוא עושה נזק, במקרה שהוא לא עושה נזק ויש מצוות הוכחה לכאורה צריך להוכיח, וגם כשהאדם מדבר עם מישהו אחר כדי להגיע להסכמות ולדברים משותפים ולהבנות שיגיד רק מה שנצרך ולא מעבר, כמובן, לא צריך לעצור את עצמו ולא לדבר, אלא שמעבר לזה זה דיבור רשות וכל אחד ידבר כפי רמתו, מי שב"ה ברמה שמדבר רק דברי צורך שלא יגיד כלום שמעבר ומי שמדבר קצת מעבר קצת מעבר וכו'....ואם זה לא עוזר בכלל שלא סתם יכלה את דיבורו, מילותיו של אדם קצובות לו....

דיבור שלא לצורך הוא הרבה יותר מהוצאת אנרגיה, שזה משמע שאם האדם רוצה ויש לו כוח אין בזה בעיה, אלא האדם צריך לשקול את מילותיו בקפידה ולא לבזבז מילים, ויבחר לדבר רק למי שבאמת יקשיב וזה באמת יעזור ולא סתם יבזבז מילותיו...

כמובן, דברים אלו בעיקר לעצמי שאני צריך להשתפר בזה, כל אחד יקח מזה מה שהוא רוצה, כל עוד זה בגדר דבריי ולא הוצאת דברים מהקשרם, שזה כבר לא נחשב שהוציא את זה מדבריי...(טוב, נו, גם לא נראה שיתחילו לפתוח פירוש רש"י על דבריי...)

ב. לעולם לא תוכל לברוח מהמשפחה. אם יש ריבים במשפחה אין חכמה להתעלם ולצאת מהבית ולהגיע הביתה ולהיות חצי רגל בחוץ, זה גם לא מועיל יותר מדי לאדם ומונע ממנו הרבה דברים שהוא יכול לקבל מהבית וגם מזיק לו, שעכשיו מוציא ממנו אנרגיות וכוחות לא חיוביים בלשון המעטה, וגורם להורים שלו שיכולים להיות המתנה הכי גדולה שלו לכאלו שלא ששים לתת לו עזרה ולשפוך עליו ולהרעיף עליו, ולכן אם לאדם יש איזה משהו להגיד להורים שלו שהוא חושב שזה לא בסדר, בהכל, בהתנהלות שלהם כלפיו, במרחב בבית, ובכללי, שיבוא ויגיד להם בלי להתבייש, עדיף להוציא החוצה מאשר לשמור טינה בלב ואז זה מתפוצץ, או קצת אחרי, או כמה שנים אחרי, וגם בשנים האלו ההתנהגות קצת שונה ופחות אוהדת כלפיהם, ולכן עדיף פשוט לדבר וליישר את ההדורים ביניכם וכך הכל יבוא על מקומו בשלום והאדם ירגיש חופשי, ויכול להסתובב בבית ובמקום להרגיש בהרגשה רעה יקבל כוחות חיוביים ומתנות, משפחה זה לנצח ואי אפשר לדחות אותם ולהגיד "שנה הבאה הוא יעבור בית-ספר", משפחה נשארת לכל החיים ואי אפשר לדחות את זה. ברגע שיש אהבה, כתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת, שהשיח והיחס ביניכם יהיה שונה, שאם אין אהבה, אין חיבור טוב ונכון, אז כל הדיונים והשיח יהיה מאוד קטנוני ולא מתחשב, אף אחד לא יצא לקראת השני, כי הוא מרגיש פראייר, למה שהוא יצא אם השני לא מגיע לו ולא מתנהג כמו שצריך, אבל ברגע שאוהבים אחד את השני וכל אחד אוהב באמת את השני וגם מראה במעשיו שהוא רוצה בטובת השני ואוהב אותו באמת, אז גם אם אחד הצדדים ינהג באיזה משהו שהשני לא יבין ולא יהיה לו נעים לעשות את זה אפילו, הוא יעשה את זה, יכול להיות שהוא ישאל אבל הוא יהיה מוכן לעשות את זה, לצאת לקראת, וגם לעשות טובות שפחות נעימות לעשות וגורמות לו לטרוח אפילו הרבה, כי הוא יודע שהשני אוהב אותו ורוצה בטובתו ועושה מה שהוא יכול, אז הוא גם יעשה מה שהוא יכול, וזה הרבה יותר כיף ונעים לחיות ככה, חבל להשקיע כוחות שליליים בויכוחים, אפשר להשקיע אותם לדברים טובים ואז גם להספיק דברים שלך, ואם אוהבים אז הצד השני גם יסכים להבין אם יש לך דברים, כי הוא יודע שאתה לא מחפש להתחמק, ואתה תעשה באמת את המאמצים ולא תנסה סתם להתחמק, ואם יש לך משהו שהוא לא דחוף, אז אתה תעזור ותושיט יד, כי העזרה מבחינתך זה משהו חשוב, אבל אם זה משהו מאולץ שאתה לא חפץ לעזור לשני, אז כל תירוץ וכל סיבה מספיק טובה להשתמט, ואפילו בלי סיבה ל"ע. ובכל אופן, זה חשוב מהצד הבסיסי של לתת למי שנתן לך כ"כ הרבה, אבל חבל להישאר ברמה הנמוכה הזאת, אפשר להגיע למצב הרבה יותר כיף ונעים לשני הצדדים.

ג. ב"ה בימינו הדור התעלה וכך אפשר להאמין בו שישמע את הדברים שאתה אומר, אפילו אם הם דברים רוחניים או מורכבים טיפה, אנשים מוכנים לשמוע הרבה יותר ממה שאתה חושב, ורק מחכים לבלוע בצמא את מה שיש לך לומר, הנפש והנשמה שלהם באמת משתוקקת לזה, אלא שלפעמים יש מניעות חיצוניות שדוחות אותם מלקבל, ואם האדם יהיה מספיק מואר חיצונית ולא יבוא בצורה ביקורתית אלא אמיתית, הם פשוט יפתחו את הלב לשמוע את מה שיש לך לומר ויקבלו. אמנם לא בטוח שזה ישפיע מיידית ויהיו תוצאות בשטח, אבל אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת כמה כל דיבורים כאלו משפיעים על ליבו של האדם, כמה הרהורי תשובה הם גורמים, שזה דבר גדול, וכמה גם בפועל הם עושים ויעשו בעז"ה בעתיד.

ד. הקב"ה כופה עלינו מציאות של הכרת ה' ואי אפשר להישאר בתמימות ובפשטות ובטהרה של פעם, אין מה לעשות, ולכן חייבים הסברים, חייבים לדבר, זו אמנם מציאות שנכפתה עלינו מאת הקב"ה וזה לא טבעי ליהודי דתי הדברים האלו, אבל אין מה לעשות, זו המציאות שנקלענו אליה וכנראה זה התפקיד שלנו, ולכן חייבים הסברים, דיבורים, צריך להיחשף לדברים של העולם הזה, אלא עם הסברה, וכך מגיעה הכרה שלימה של כל המציאות רק בעיניים א-לוקיות, בעיניים של התורה, לא מהצד החיצוני החילוני (מלשון חול) שבדבר. ברור שלא בכל גיל, אבל בשלב שכבר אי אפשר בלי שיחשפו לזה מההשפעות הזרות ומהרחוב חייבים לספר על זה ולהסביר ולהגיד איך זה בדיוק ואיך התורה וחז"ל רואים את זה, ובעז"ה שנגיע לידי ההכרה השלימה של "אשרי העם יודעי תרועה", שע"י הידיעה וההכרה נבוא לתשובה שלימה, וכך נבוא שהתשובה תמחק לנו את העוונות, ולא רק שתמחק, אלא תהפוך אותם לזכויות, ותמחק את הרוע שהיה, את כל המחשבות והקלקולים והתאוות, הכל ימחק ויישאר בליבנו ובנפשינו רק טהרה, כמו מקווה שיטהר כל גופינו וכל הלכלוכים החיצוניים על הנפש שלנו יתנקו ויתכבסו כבורית בעז"ה יתברך, ונגיע למצב של "ה' באור פניך יהלכון". (מי שרוצה, הרב זצ"ל מרחיב על הפירוש של זה בעולת ראי"ה, זה ממש חזק...!!)

ה. לחשוב. זה אחד מהעקרונות. לפני שאתה עושה מעשה, לחשוב. אחרי שאתה עושה מעשה- לחשוב אולי לא עשית מספיק טוב או ששגית. באופן כללי לחשוב על ההתנהלות הכללית ולראות אם יש משהו לשפר ולעשות עוד יותר טוב, איך אפשר עוד להתעלות. כשאדם באמצע היום- שיחשוב על דברי קדושה, שיעסיק את ראשו דברים טובים וקדושים. אין בעיה גם שינפוש ויעשה דברים אחרים גם, אבל שעיקר מחשבתו וראשו יהיו עסוקים בדברי קדושה. לחשוב מה יקרה אילו אעשה ככה וככה ולנסות להגיע להכרה שלימה של המציאות, לחשוב מה אני יכול לשפר, מה אני יכול לעשות עוד, מה אני יכול לתרום ולתת, מה אני יכול לקבל מאנשים, האם אני עושה את רצונו יתברך, במה אני צריך שיפור ואיך אני יכול להתעלות עוד יותר, לחשוב על הדברים הטובים שבי שפחות יוצא לי לחשוב וכך להגדיל את הערך העצמי שלי ואת הביטחון שלי ואת ההכרה בדברים הטובים שאני עושה וכך גם אוכל להמשיך ולהגביר את הטוב ולהינצל מיצה"ר שרוצה לייאש את האדם, לחשוב אלו תחבולות היצה"ר מנסה לעשות לאדם ולהימנע מהן, לחשוב באיזה מצב ואיזו תקופה חיו אנשים פעם ולהבין כמה טובים חיינו וכמה אנחנו צריכים להודות כלל רגע ורגע, לחשוב מה היה אילו הקב"ה לא היה מציל אותנו ולהבין את האחריות שלנו וגודל תפקידנו וכמה אנחנו צריכים להודות לו, לחשוב על העתיד, גם באופן פרטי, אבל בעיקר מה אמור להיות, לאיפה העולם מתקדם, לראות את זה ולשם לשאוף, לגעת בזה ולא לשחרר, גם אם זה נראה רחוק ועולם ורוד לשאוף לשם, לחשוב מחוץ לקופסה על פתרונות ולא להתייאש מראש, לפעמים זה פשוט ואנחנו באים מיואשים מראש ואז הנסיון אפילו לא נחשב, ואחרי גם נוכל להגיד ולתרץ לסביבה ולעצמינו שניסינו כבר.

טוב, יש עוד מלא, בינתיים נסתפק בזה...

ו. ליזום. התורה מצווה אותנו לא רק לא לעשות, אלא לעשות. ולא רק זה, אלא שהעשייה גדולה מאי העשייה, עשה דוחה לא תעשה, מלבד מקרים מיוחדים כמו לדוגמא שלוש העבירות. כשאדם פועל במציאות הוא משנה הרבה יותר מאשר אם הוא מקלקל, שזה בעצם חיסרון, הוא מחסיר, כתוב שמידה טובה רבה ממידת רעה פי 500. האדם צריך לפעול, לעשות, לא להישאר תקוע, לא להיות בטטה סטנדר אלא להיות פעיל, שהחמצן במוח יזרום, שלא תהיה קפיאה והתרגלות והתיישנות, "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים". כשאדם נשאר במקום הוא נתקע נופל, כמו במשל האופניים, שאם קשה לאדם, סימן שהוא בעלייה, אם קל לו, סימן שהוא בירידה, ואם הוא נשאר במקום, הוא נופל. לפעמים אדם אומר לעצמו שמכיוון שיכול להיות שהוא יטעה וכו'...אז כדאי שהוא לא יתערב, שישב בשקט ולא יעשה כלום, יהיה מן הצופים. אבל זה לא נכון...!! האדם צריך להתפלל שלא יטעה, כמובן, אבל חלילה להגיד ככה. אם אדם נשאר במקום, הוא נופל לגמרי מהאופניים...!! זה הרבה יותר גרוע...! אם הוא ירד בירידה, הוא עדיין באופניים, וברגע שהוא יעלה את העלייה בחזרה הוא יחזור ליסוע ולהיות בדרך המלך, ברגע שהוא יחזור בתשובה והירידות ישמשו לו כתנופה להמשך הדרך ולאפשרות לעליות, הוא יחזור לדרך ולמסלול המהיר לגן עדן (אחרי מאה ועשרים, לא המסלול הישיר לגן עדן....), ואם ישאר במקום יתקע. לכן חז"ל אמרו: שעמום מביא לידי חטא. כשאדם לא עסוק במשהו, כשליבו פנוי מן החוכמה (וזה מתקשר למה שאמרתי לגבי מחשבות....) אז יהיה מקום למזיקים להיכנס ותיכנס אליו רוח שטות ויחטא ל"ע, וצריך האדם תמיד למלא את עצמו ואת זמנו. אפשר שחלק מהזמן גם יהיה מנוחה, רק שיהיה מבוקר, ברגע שהאדם לא קובע לעצמו אז יצה"ר יכול כבר להתחיל לשחק עם האדם ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה. כשאדם יוזם, כשאדם אומר: "אין הדבר תלוי אלא בי", זה מה שיוצר את השינויים ומקדם אותו הכי הרבה, וזה עיקר העבודה של האדם, כל השאר זה כבר קלי קלות, הקב"ה כבר ידאג לזה, העיקר זה ההשתדלות של האדם בכך שהוא מראה שהוא רוצה והוא יוזם ופותח פתח כפתחו של מחט. "התערותא דלתתא", זה הביטוי להשתוקקות של הנפש לקב"ה, ע"י שמנסה לשאוף למעלה להגיע לריבונו של עולם, לפעול במציאות לנסות לעשות רצונו, זה מה שמצופה ממנו וזה מה שאנחנו יכולים לעשות. כמובן, אם אדם יודע שילך לעבירה ומה שעושה עבירה, עדיף שלא יזום, שיקשיב ל"יצה"ר" שאומר לו לא ללכת ולנוח ולא לפעול, שלא לעשות ריצת רגליים להרע, אבל אם זה רק בגלל החשש, שיתקדם ויזום.

אשריך...!!

ז. לשמוח. ברגע שאדם נמצא בעצבות ולא שמח הוא הרבה פחות עם אנרגיות, פחות נהנה מכל מה שקורה לו בחיים, גם הדברים הרעים שבונים וגם הדברים הטובים, נותן לחיים לשחוק אותו ולרמוס אותו ולא חי עד הסוף. נותן ליצה"ר לנצח אותו ולייאש אותו ולא מסלק הכל ע"י השמחה. כשאדם שמח לא שולטים בו הרעות של העולם הזה, הוא בעצם מקטין ומצמצם את הרע, לא נותן לו לשלוט בו ולדכא אותו, הוא חופשי באמת, וזו הראייה הנכונה, כי באמת הרע הוא כ"כ קטן ואנחנו רגילים לתת לו הרבה יותר מקום ממה שהוא באמת, רוב הרעה מהחטא נגרמת בגלל הייאוש של האדם אחרי החטא, האדם נותן לניפוח המוגזם שאותו מציג יצה"ר חותמת של אמת ומאמין לו, והאמת היא שיצה"ר שקרן ואסור לנו להאמין לו, זה לא נכון, אנחנו טהורים, קדושים, טובים, אנחנו לא שייכים לאותו עולם אפל שהוא עצמו גרר אותנו. כך הוא יצה"ר, פעם אחת מפתה אותנו לחטוא ואומר לנו שלא נורא והכל טוב, ולמחרת גוער בנו ואומר לנו שבאמת אנחנו חוטאים ואין לנו סיכוי לחזור בתשובה, מי אנחנו שנהיה שייכים לעולם של טהרה אחרי שחטאנו, אבל זה רק דברי ייאוש והבל של יצה"ר, זה ממש לא נכון, אנחנו באמת שייכים לעולם הזה, אלא שיש בלבולים חיצוניים שמושכים את האדם לעשות שטויות שהן לא הוא, האדם צריך לזכור מי הוא ולא לתת ליצה"ר לנהל את חייו ולקבוע מי הוא ואיך הוא, הוא הרבה יותר חזק וחסון ממה שיצה"ר רוצה להפוך אותו. ברגע שהאדם שמח הוא נותן יותר לשכינה ולנשמה להתגלות, כתוב שהנבואה לא ניתנת על מי שעצוב, וגם צריך להתפלל לא מתוך עצבות וכו'...אלא מתוך שמחה של מצווה, זה אחד הדברים הבסיסיים, השכינה לא יכולה לשרות כשיש עצבות. כתוב בפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' א-לוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", בעצם אחד התנאים בקיום המצוות, זה לעשות אותן בשמחה...!! אני עושה את רצון המלך...! האם אדם יכול לעמוד בהיכל המלך ולהיות עצוב...? המלך יזרוק אותו מכל המדרגות...אך אם יהיה שמח ישאיר אותו ויתן לו שכר שלא יתואר....שמחה זה הכרה בערך עצמינו ובנשמתינו הטהורה, הכרה בגדולת הטוב שאנחנו פועלים ועושים כל הזמן.

שמחה זה אנחנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥