ממש...

וכן, באמת זה עוזר לחדד את דבריי, זה שאפשר לפתור בדיבורים זה רק דיבורים מועילים שבאמת יעזרו, וכשם שצריך לומר דבר הנשמע כך צריך לומר דבר שאינו נשמע, אם הוא עושה נזק, במקרה שהוא לא עושה נזק ויש מצוות הוכחה לכאורה צריך להוכיח, וגם כשהאדם מדבר עם מישהו אחר כדי להגיע להסכמות ולדברים משותפים ולהבנות שיגיד רק מה שנצרך ולא מעבר, כמובן, לא צריך לעצור את עצמו ולא לדבר, אלא שמעבר לזה זה דיבור רשות וכל אחד ידבר כפי רמתו, מי שב"ה ברמה שמדבר רק דברי צורך שלא יגיד כלום שמעבר ומי שמדבר קצת מעבר קצת מעבר וכו'....ואם זה לא עוזר בכלל שלא סתם יכלה את דיבורו, מילותיו של אדם קצובות לו....

דיבור שלא לצורך הוא הרבה יותר מהוצאת אנרגיה, שזה משמע שאם האדם רוצה ויש לו כוח אין בזה בעיה, אלא האדם צריך לשקול את מילותיו בקפידה ולא לבזבז מילים, ויבחר לדבר רק למי שבאמת יקשיב וזה באמת יעזור ולא סתם יבזבז מילותיו...

כמובן, דברים אלו בעיקר לעצמי שאני צריך להשתפר בזה, כל אחד יקח מזה מה שהוא רוצה, כל עוד זה בגדר דבריי ולא הוצאת דברים מהקשרם, שזה כבר לא נחשב שהוציא את זה מדבריי...(טוב, נו, גם לא נראה שיתחילו לפתוח פירוש רש"י על דבריי...)

ב. לעולם לא תוכל לברוח מהמשפחה. אם יש ריבים במשפחה אין חכמה להתעלם ולצאת מהבית ולהגיע הביתה ולהיות חצי רגל בחוץ, זה גם לא מועיל יותר מדי לאדם ומונע ממנו הרבה דברים שהוא יכול לקבל מהבית וגם מזיק לו, שעכשיו מוציא ממנו אנרגיות וכוחות לא חיוביים בלשון המעטה, וגורם להורים שלו שיכולים להיות המתנה הכי גדולה שלו לכאלו שלא ששים לתת לו עזרה ולשפוך עליו ולהרעיף עליו, ולכן אם לאדם יש איזה משהו להגיד להורים שלו שהוא חושב שזה לא בסדר, בהכל, בהתנהלות שלהם כלפיו, במרחב בבית, ובכללי, שיבוא ויגיד להם בלי להתבייש, עדיף להוציא החוצה מאשר לשמור טינה בלב ואז זה מתפוצץ, או קצת אחרי, או כמה שנים אחרי, וגם בשנים האלו ההתנהגות קצת שונה ופחות אוהדת כלפיהם, ולכן עדיף פשוט לדבר וליישר את ההדורים ביניכם וכך הכל יבוא על מקומו בשלום והאדם ירגיש חופשי, ויכול להסתובב בבית ובמקום להרגיש בהרגשה רעה יקבל כוחות חיוביים ומתנות, משפחה זה לנצח ואי אפשר לדחות אותם ולהגיד "שנה הבאה הוא יעבור בית-ספר", משפחה נשארת לכל החיים ואי אפשר לדחות את זה. ברגע שיש אהבה, כתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת, שהשיח והיחס ביניכם יהיה שונה, שאם אין אהבה, אין חיבור טוב ונכון, אז כל הדיונים והשיח יהיה מאוד קטנוני ולא מתחשב, אף אחד לא יצא לקראת השני, כי הוא מרגיש פראייר, למה שהוא יצא אם השני לא מגיע לו ולא מתנהג כמו שצריך, אבל ברגע שאוהבים אחד את השני וכל אחד אוהב באמת את השני וגם מראה במעשיו שהוא רוצה בטובת השני ואוהב אותו באמת, אז גם אם אחד הצדדים ינהג באיזה משהו שהשני לא יבין ולא יהיה לו נעים לעשות את זה אפילו, הוא יעשה את זה, יכול להיות שהוא ישאל אבל הוא יהיה מוכן לעשות את זה, לצאת לקראת, וגם לעשות טובות שפחות נעימות לעשות וגורמות לו לטרוח אפילו הרבה, כי הוא יודע שהשני אוהב אותו ורוצה בטובתו ועושה מה שהוא יכול, אז הוא גם יעשה מה שהוא יכול, וזה הרבה יותר כיף ונעים לחיות ככה, חבל להשקיע כוחות שליליים בויכוחים, אפשר להשקיע אותם לדברים טובים ואז גם להספיק דברים שלך, ואם אוהבים אז הצד השני גם יסכים להבין אם יש לך דברים, כי הוא יודע שאתה לא מחפש להתחמק, ואתה תעשה באמת את המאמצים ולא תנסה סתם להתחמק, ואם יש לך משהו שהוא לא דחוף, אז אתה תעזור ותושיט יד, כי העזרה מבחינתך זה משהו חשוב, אבל אם זה משהו מאולץ שאתה לא חפץ לעזור לשני, אז כל תירוץ וכל סיבה מספיק טובה להשתמט, ואפילו בלי סיבה ל"ע. ובכל אופן, זה חשוב מהצד הבסיסי של לתת למי שנתן לך כ"כ הרבה, אבל חבל להישאר ברמה הנמוכה הזאת, אפשר להגיע למצב הרבה יותר כיף ונעים לשני הצדדים.

ג. ב"ה בימינו הדור התעלה וכך אפשר להאמין בו שישמע את הדברים שאתה אומר, אפילו אם הם דברים רוחניים או מורכבים טיפה, אנשים מוכנים לשמוע הרבה יותר ממה שאתה חושב, ורק מחכים לבלוע בצמא את מה שיש לך לומר, הנפש והנשמה שלהם באמת משתוקקת לזה, אלא שלפעמים יש מניעות חיצוניות שדוחות אותם מלקבל, ואם האדם יהיה מספיק מואר חיצונית ולא יבוא בצורה ביקורתית אלא אמיתית, הם פשוט יפתחו את הלב לשמוע את מה שיש לך לומר ויקבלו. אמנם לא בטוח שזה ישפיע מיידית ויהיו תוצאות בשטח, אבל אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת כמה כל דיבורים כאלו משפיעים על ליבו של האדם, כמה הרהורי תשובה הם גורמים, שזה דבר גדול, וכמה גם בפועל הם עושים ויעשו בעז"ה בעתיד.

ד. הקב"ה כופה עלינו מציאות של הכרת ה' ואי אפשר להישאר בתמימות ובפשטות ובטהרה של פעם, אין מה לעשות, ולכן חייבים הסברים, חייבים לדבר, זו אמנם מציאות שנכפתה עלינו מאת הקב"ה וזה לא טבעי ליהודי דתי הדברים האלו, אבל אין מה לעשות, זו המציאות שנקלענו אליה וכנראה זה התפקיד שלנו, ולכן חייבים הסברים, דיבורים, צריך להיחשף לדברים של העולם הזה, אלא עם הסברה, וכך מגיעה הכרה שלימה של כל המציאות רק בעיניים א-לוקיות, בעיניים של התורה, לא מהצד החיצוני החילוני (מלשון חול) שבדבר. ברור שלא בכל גיל, אבל בשלב שכבר אי אפשר בלי שיחשפו לזה מההשפעות הזרות ומהרחוב חייבים לספר על זה ולהסביר ולהגיד איך זה בדיוק ואיך התורה וחז"ל רואים את זה, ובעז"ה שנגיע לידי ההכרה השלימה של "אשרי העם יודעי תרועה", שע"י הידיעה וההכרה נבוא לתשובה שלימה, וכך נבוא שהתשובה תמחק לנו את העוונות, ולא רק שתמחק, אלא תהפוך אותם לזכויות, ותמחק את הרוע שהיה, את כל המחשבות והקלקולים והתאוות, הכל ימחק ויישאר בליבנו ובנפשינו רק טהרה, כמו מקווה שיטהר כל גופינו וכל הלכלוכים החיצוניים על הנפש שלנו יתנקו ויתכבסו כבורית בעז"ה יתברך, ונגיע למצב של "ה' באור פניך יהלכון". (מי שרוצה, הרב זצ"ל מרחיב על הפירוש של זה בעולת ראי"ה, זה ממש חזק...!!)

ה. לחשוב. זה אחד מהעקרונות. לפני שאתה עושה מעשה, לחשוב. אחרי שאתה עושה מעשה- לחשוב אולי לא עשית מספיק טוב או ששגית. באופן כללי לחשוב על ההתנהלות הכללית ולראות אם יש משהו לשפר ולעשות עוד יותר טוב, איך אפשר עוד להתעלות. כשאדם באמצע היום- שיחשוב על דברי קדושה, שיעסיק את ראשו דברים טובים וקדושים. אין בעיה גם שינפוש ויעשה דברים אחרים גם, אבל שעיקר מחשבתו וראשו יהיו עסוקים בדברי קדושה. לחשוב מה יקרה אילו אעשה ככה וככה ולנסות להגיע להכרה שלימה של המציאות, לחשוב מה אני יכול לשפר, מה אני יכול לעשות עוד, מה אני יכול לתרום ולתת, מה אני יכול לקבל מאנשים, האם אני עושה את רצונו יתברך, במה אני צריך שיפור ואיך אני יכול להתעלות עוד יותר, לחשוב על הדברים הטובים שבי שפחות יוצא לי לחשוב וכך להגדיל את הערך העצמי שלי ואת הביטחון שלי ואת ההכרה בדברים הטובים שאני עושה וכך גם אוכל להמשיך ולהגביר את הטוב ולהינצל מיצה"ר שרוצה לייאש את האדם, לחשוב אלו תחבולות היצה"ר מנסה לעשות לאדם ולהימנע מהן, לחשוב באיזה מצב ואיזו תקופה חיו אנשים פעם ולהבין כמה טובים חיינו וכמה אנחנו צריכים להודות כלל רגע ורגע, לחשוב מה היה אילו הקב"ה לא היה מציל אותנו ולהבין את האחריות שלנו וגודל תפקידנו וכמה אנחנו צריכים להודות לו, לחשוב על העתיד, גם באופן פרטי, אבל בעיקר מה אמור להיות, לאיפה העולם מתקדם, לראות את זה ולשם לשאוף, לגעת בזה ולא לשחרר, גם אם זה נראה רחוק ועולם ורוד לשאוף לשם, לחשוב מחוץ לקופסה על פתרונות ולא להתייאש מראש, לפעמים זה פשוט ואנחנו באים מיואשים מראש ואז הנסיון אפילו לא נחשב, ואחרי גם נוכל להגיד ולתרץ לסביבה ולעצמינו שניסינו כבר.

טוב, יש עוד מלא, בינתיים נסתפק בזה...

ו. ליזום. התורה מצווה אותנו לא רק לא לעשות, אלא לעשות. ולא רק זה, אלא שהעשייה גדולה מאי העשייה, עשה דוחה לא תעשה, מלבד מקרים מיוחדים כמו לדוגמא שלוש העבירות. כשאדם פועל במציאות הוא משנה הרבה יותר מאשר אם הוא מקלקל, שזה בעצם חיסרון, הוא מחסיר, כתוב שמידה טובה רבה ממידת רעה פי 500. האדם צריך לפעול, לעשות, לא להישאר תקוע, לא להיות בטטה סטנדר אלא להיות פעיל, שהחמצן במוח יזרום, שלא תהיה קפיאה והתרגלות והתיישנות, "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים". כשאדם נשאר במקום הוא נתקע נופל, כמו במשל האופניים, שאם קשה לאדם, סימן שהוא בעלייה, אם קל לו, סימן שהוא בירידה, ואם הוא נשאר במקום, הוא נופל. לפעמים אדם אומר לעצמו שמכיוון שיכול להיות שהוא יטעה וכו'...אז כדאי שהוא לא יתערב, שישב בשקט ולא יעשה כלום, יהיה מן הצופים. אבל זה לא נכון...!! האדם צריך להתפלל שלא יטעה, כמובן, אבל חלילה להגיד ככה. אם אדם נשאר במקום, הוא נופל לגמרי מהאופניים...!! זה הרבה יותר גרוע...! אם הוא ירד בירידה, הוא עדיין באופניים, וברגע שהוא יעלה את העלייה בחזרה הוא יחזור ליסוע ולהיות בדרך המלך, ברגע שהוא יחזור בתשובה והירידות ישמשו לו כתנופה להמשך הדרך ולאפשרות לעליות, הוא יחזור לדרך ולמסלול המהיר לגן עדן (אחרי מאה ועשרים, לא המסלול הישיר לגן עדן....), ואם ישאר במקום יתקע. לכן חז"ל אמרו: שעמום מביא לידי חטא. כשאדם לא עסוק במשהו, כשליבו פנוי מן החוכמה (וזה מתקשר למה שאמרתי לגבי מחשבות....) אז יהיה מקום למזיקים להיכנס ותיכנס אליו רוח שטות ויחטא ל"ע, וצריך האדם תמיד למלא את עצמו ואת זמנו. אפשר שחלק מהזמן גם יהיה מנוחה, רק שיהיה מבוקר, ברגע שהאדם לא קובע לעצמו אז יצה"ר יכול כבר להתחיל לשחק עם האדם ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה. כשאדם יוזם, כשאדם אומר: "אין הדבר תלוי אלא בי", זה מה שיוצר את השינויים ומקדם אותו הכי הרבה, וזה עיקר העבודה של האדם, כל השאר זה כבר קלי קלות, הקב"ה כבר ידאג לזה, העיקר זה ההשתדלות של האדם בכך שהוא מראה שהוא רוצה והוא יוזם ופותח פתח כפתחו של מחט. "התערותא דלתתא", זה הביטוי להשתוקקות של הנפש לקב"ה, ע"י שמנסה לשאוף למעלה להגיע לריבונו של עולם, לפעול במציאות לנסות לעשות רצונו, זה מה שמצופה ממנו וזה מה שאנחנו יכולים לעשות. כמובן, אם אדם יודע שילך לעבירה ומה שעושה עבירה, עדיף שלא יזום, שיקשיב ל"יצה"ר" שאומר לו לא ללכת ולנוח ולא לפעול, שלא לעשות ריצת רגליים להרע, אבל אם זה רק בגלל החשש, שיתקדם ויזום.

אשריך...!!

ז. לשמוח. ברגע שאדם נמצא בעצבות ולא שמח הוא הרבה פחות עם אנרגיות, פחות נהנה מכל מה שקורה לו בחיים, גם הדברים הרעים שבונים וגם הדברים הטובים, נותן לחיים לשחוק אותו ולרמוס אותו ולא חי עד הסוף. נותן ליצה"ר לנצח אותו ולייאש אותו ולא מסלק הכל ע"י השמחה. כשאדם שמח לא שולטים בו הרעות של העולם הזה, הוא בעצם מקטין ומצמצם את הרע, לא נותן לו לשלוט בו ולדכא אותו, הוא חופשי באמת, וזו הראייה הנכונה, כי באמת הרע הוא כ"כ קטן ואנחנו רגילים לתת לו הרבה יותר מקום ממה שהוא באמת, רוב הרעה מהחטא נגרמת בגלל הייאוש של האדם אחרי החטא, האדם נותן לניפוח המוגזם שאותו מציג יצה"ר חותמת של אמת ומאמין לו, והאמת היא שיצה"ר שקרן ואסור לנו להאמין לו, זה לא נכון, אנחנו טהורים, קדושים, טובים, אנחנו לא שייכים לאותו עולם אפל שהוא עצמו גרר אותנו. כך הוא יצה"ר, פעם אחת מפתה אותנו לחטוא ואומר לנו שלא נורא והכל טוב, ולמחרת גוער בנו ואומר לנו שבאמת אנחנו חוטאים ואין לנו סיכוי לחזור בתשובה, מי אנחנו שנהיה שייכים לעולם של טהרה אחרי שחטאנו, אבל זה רק דברי ייאוש והבל של יצה"ר, זה ממש לא נכון, אנחנו באמת שייכים לעולם הזה, אלא שיש בלבולים חיצוניים שמושכים את האדם לעשות שטויות שהן לא הוא, האדם צריך לזכור מי הוא ולא לתת ליצה"ר לנהל את חייו ולקבוע מי הוא ואיך הוא, הוא הרבה יותר חזק וחסון ממה שיצה"ר רוצה להפוך אותו. ברגע שהאדם שמח הוא נותן יותר לשכינה ולנשמה להתגלות, כתוב שהנבואה לא ניתנת על מי שעצוב, וגם צריך להתפלל לא מתוך עצבות וכו'...אלא מתוך שמחה של מצווה, זה אחד הדברים הבסיסיים, השכינה לא יכולה לשרות כשיש עצבות. כתוב בפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' א-לוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", בעצם אחד התנאים בקיום המצוות, זה לעשות אותן בשמחה...!! אני עושה את רצון המלך...! האם אדם יכול לעמוד בהיכל המלך ולהיות עצוב...? המלך יזרוק אותו מכל המדרגות...אך אם יהיה שמח ישאיר אותו ויתן לו שכר שלא יתואר....שמחה זה הכרה בערך עצמינו ובנשמתינו הטהורה, הכרה בגדולת הטוב שאנחנו פועלים ועושים כל הזמן.

שמחה זה אנחנו.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם