'קץ' זה לשון מיוחדת בתאנים -הפירות שנקראים 'תאנים', הקטיפה שלהם נקראת 'קציה',
תאנה, זה דבר שמסמל הנאה גדולה, לכן זה צריך 'קציה' (גם המילה 'קיץ' - עונת החום והשמש של תמוז ואב, נקראת על שם קצית התאנים), כי זה כמו ש'מסיבה' כמו 'מועד', מה זה מועד, זה מלשון 'יעד', מייעדים זמן מיוחד לזה, אי אפשר אחרת.
'פאה' זה כמו 'פאי', 'פאי' זה חישוב של מספר על פי גדלים בתוך המעגל, וה'פאי', הוא מספר שאין לו קצה - הוא מספר אינסופי, כי 'פאי זה נושא שתלוי בהבנה, כמו הפנימיות של המועד, בשביל מה קובעים מועד? בשביל לעסוק בנושא של הבנה שדורש התבוננות, ולא מספיק פעולה של רגע כמו קטיפה. לכן האור החיים מסביר 'ולא ישאיר לו פאה בכל זוויותיו' כמו שהבאת, כי למעגל גם כן אין זוית, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שהמספר פאי שאין לו קצה, הוא לא נמדד בזוויות, אלא רק במחשבה וכאילו הכל אומדן, והדבר היחידי שנותן תחושה של הבנה, זה ההשפעה וההאצלה של זיו השכל והוד הידיעה, ולכן במקום 'זווית' יש 'זיו',
ולכן 'קץ' או 'קציה', קשור יותר ל'קציר', כלומר שזה דבר שנמדד ועושים אותו בצורה מדוייקת,
אבל 'פאה' או 'פאי', זה קשור יותר ל'לא תשחית את פאת זקנך' (או 'לא תכלה פאת שדך'), כי זה דורש התבוננות ולא 'הגדרה' או תכונה של 'מסויימות' - דבר 'מוגדר' נקרא לפעמים, גם בימינו וגם בשפת הקדמונים - דבר 'מסויים', כלומר שיש לו התחלה וסיום, יודעים איפה הוא בדיוק, אבל פאי זה לא כך, וזה לא מסויים, אלא זה התבוננות,
ולכן 'פאי' נוגע דווקא ל'לא תשחית את פאת זקנך', כלומר, כי אם אתה נוהג ב'פאי' מנהג 'קציה', או שאתה נוהג בתאנה מנהג 'התבוננות', כלומר שאתה חושב של'קציה' יש ערך מהותי, ואז אתה עובר על 'בל תשחית', שהרי כתוב 'לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות', ומעבר לזה שאתה טועה בפירוש המשמעות של התאנה, וזה אומר שאתה 'מקצץ בנטיעות' שזה ביטוי לכפירה ועזיבת האמונה והרס הדת, אז אם אתה מחליף, כלומר כמו שנאמר לעיל, שאתה נוהג מנהג 'קציה' ב'פאי' ומנהג התבוננות בתאנה,
אז אתה עובר על דבר שדומה ושייך לענייני 'לא תשחית את פאת זקנך', שהרי האיסור 'לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה',
וזה מלבד שסגירת ה'פה', צריכה להיעשות מתוך התבוננות, מה ראוי לומר ומה לא ראוי לומר, ולא לסגור את הפה על ידי 'קציצה', וכך מעשה ב'תאנה' צריך להיות על ידי ידיעת ערך התאנה מצד זיו, ולא על ידי זוויות שידיעתם נעלמת על ידי קרוסלה,
ולכן זה נקרא 'היכל', כלומר, הי- כל, 'כל' זה מלשון 'להכיל' כמו במיכל=כלי שמכיל, אבל 'היכל', זה הי= איפה, כלומר יש תכולה שלא רואים כמו כלי שמחזיקים ביד, וצריך לחפש, לחשוב, להפעיל את הדעת, לא לחשוב שזה כמו משהו שיש לך כבר, אלא לזכור שאתה צריך לשים לב, להבין,
וזה מה שכתוב 'בנותינו כזוויות מחוטבות תבנית היכל'
