חוץ מהם, יש כמובן גם את הייעוץ המשפטי ובג"צ, שהממשלה בהרכבה הנוכחי כמובן לא תיגע בשערה משערות ראשם, והם מצדם לא יתנו לממשלה להגביל אוכלוסיה שלמה רק כי היא אחראית למותם של אחרים.
העניין הוא שמכיוון שהתועלת העיקרית תצמח מהגבלות של לא מחוסנים, ואילו מלהגביל מחוסנים לא יצא כמעט כלום, זה מרגיש לרוב האנשים מיותר להגביל מחוסנים.
עתידה פרס שתיפול ביד רומי.
אמרה פרס לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם, למה אתה מוסרני ביד אומה שטימאה ביתך?
אמר לה: גזֵרה היא, כדי שיתגרו אלו באלו ויאבדו מן העולם.
ואם איראן במקרה ינצחו אז תמיד נוכל להגיד שמדרשים צריך לקחת בערבון מוגבל וזה לא אומר כלום.
כי רואים שארה"ב מביאים לאיזור המון כוחות, ואיראן כנראה לא יתקפלו במו"מ.
השאלה אם היא תהיה תקיפה ממוקדת או שיתפתח למשהו גדול.
נפתלי בנט: אני עם לפיד לא אשב.
אני מאמין לשניהם במידה שווה.
סקרים שהוא הזמין או שהוזמנו בשבילו מנבאים לו 6-7 מנדטים בראשות הציונות הדתית.
אלא שהוא לא רוצה את סמוטריץ' כמספר 2 שלו, ובצדק, וגם להיפך.
לו ווינטר יקשיב לי, המלצתי החמה לו להניח כרגע לפוליטיקה. הוא בהחלט אידיאליסט ואדם שהוכיח הרבה הקרבה לעם ישראל - אבל יש הרבה מה לתרום גם לא בפוליטיקה. כדאי לו להכיר קודם כל את המערכות האזרחיות וצורת החיים בהן.
שהתעניין לדעת למי אני מצביעה.
אז זה לא כמו לכתוב כאן
ולקבל עגבניות 🍎🍎🍎🍎🍎🍎🍎
אבל בהחלט אחרי שראיתי פה עם מי יש לנו עסק.
היה קל לענות.
פעם ראשונה שחציתי לשמאל.
בפעם ה- 17 היא עזבה את הליכוד
א. ברוך הטוב והמיטיב - העובדה שכל החטופים חזרו או הוחזרו לקבורה ולא נשארנו עם עוד כמה 'רון-ארדים', היא נס גמור וגלוי למרות כל ההשתדלויות והוכחה למאמץ עצום של כל הגורמים מלמעלה ועד למטה. אז קודם כל - הכרת הטוב והודאה עצומה לקב"ה, יחד עם הערכה רבה לכל העוסקים במלאכה החל מראש הממשלה והעמידה שלו על העניין, חברי הקבינט, הממשלה, חברי הכנסת, ראשי זרועות הביטחון וכל החיילים ושאר העוסקים במלאכה עד האחרונים חביבים - צוותי היס"ר של הרבנות שכבר שנתיים וחצי כמעט מוסרים את נפשם על מציאת חללינו ושרידיהם.
ב. רק לחץ צבאי החזיר את החטופים. נכון שרוב החטופים חזרו בעסקאות ורק בודדים במבצעים צבאיים, אבל שלושת העסקאות הגיעו, רק כשהחמאס הבין שהוא עם הגב לקיר, הראשונה כשחייליו התחילו להתמרד מרוב רעב, השניה כשהבינו שהאיום בשערי הגיהינום בפתח והשלישית כשהעיר עזה עמדה להפוך לפירורים.
ג. מחיר שחרור החטופים כבד, כבד מאוד.
כבר שילמנו מחירים כבדים, על עצם העמדת השבת החטופים כמטרת מלחמה ראשית שסותרת מהותית את הכרעת חמאס, כולל בדם עשרות מחיילנו הי"ד ובהמנעות מחיסול מחבלים באיזורים שהיה חשש שמא אולי עלול להפגע חטוף.
ד. בנוסף שילמנו מחירים כבדים בשחרור המחבלים, שרובם ככמעט כולם יחזרו לעסוק בטרור ולפגוע בנו. מומלץ מאוד להכנס לאתר 'המחיר' של הקול היהודי ולהבין על אלו מפלצות מדובר.
ה. יותר מכל אויבינו למדו היטב, שמכל השיטות של הטרור - חטופים, כאלו שיש להם שם ופנים, הם הדרך הכי יעילה לקרוע אותנו מבפנים ולערער את הלגיטימציה שלנו.
ו. שחרור החטופים הראשון חייב אותנו להכניס סיוע לוגיסטי לאוייב והשחרור הסופי חייב אותנו להפסקת אש כשעזה היא עדיין איום (גם אם פחות) והחמאס עדיין קיים ושולט חלקית, גם אם מוחלש.
ז. יחד עם הנאמר לעיל, יש גם הישגים מאוד משמעותיים מהמלחמה בכלל בכל הגזרות וגם בעזה עצמה יש שמירה על הישגים ששנתיים האשימו את כל מי שמסרב לוותר עליהם בהפקרת החטופים.
(לוקח זמן לכתוב כזאת רשימה, חייב להפסיק, המשך יבוא)
בעקבות זה הרחבה משמעותית בזכויות המשפחות השכולות
זה נושא גדול, ואני כמובן לא פסיכולוג, וכותב את זה בתור אזרח מתוך דאגה אמיתית לשלום הלוחמים ומתמודדי הנפש אחרי מלחמה, כי להבנתי היחס הציבורי הוא גורם משמעותי שיכול להשפיע על אדם בנקודת הקצה שלו-
האם אתם חושבים שאין סכנה שזכויות והטבות והוקרה וכבוד למשפחות השכולות, במקרים שבהם הן שוות לזכויות משפחות שיקיריהן התאבד על מדים, לא יכולה לתת מעין פתח למתאבדים עתידיים ח"ו?
זאת אומרת- לפעמים אדם חושב להתאבד ומה שמחזיק אותו להתמודד, לשרוד, ולבחור בחיים זה המחויבות למשפחה הקרובה לו, או לפעמים המחשבה על שמו הטוב ואיך יחקק זכרו, ומה הוא ישאיר בציבור. אבל במקרה כזה שהוא יודע שהוא יקבל כבוד והבנה, ותמיכה גדולה במשפחה שלו- לא יכול להסיר לו מחסומים בדרך אל הוויתור על חייו?
זה נכון גם לעניין קולות הלכתיות וחמלה ציבורית בכבודו של מאבד עצמו לדעת, שצריך עיון ודקדוק שלא לייצר יותר מידי הבנה וחמלה שיכולות להסיר מחסומים בפני האדם שהיד שלו על ההדק ח"ו.
כמובן שגם יד נוקשה מאוד כלפי מתאבד יכולה למנוע ממתמודד לחשוף את הקושי שלו ולהשתקם.
(מזכיר לי שפעם ראיתי נתון (אולי היום כבר לא אקטואלי) שאומר שיש יותר נשים שמטופלות בקשר לנסיון התאבדות מאשר גברים, אבל שיש יותר גברים מתאבדים בפועל מאשר נשים (פערים מספריים ענקיים). המרצה ניסה לתת הסבר שהרבה פעמים הבושה\אגו של הגבר מלנסות ולא להצליח, גורמת לו להיות חד יותר ברגע הקצה (מן הסתם הוא הביא עוד טיעונים, אבל זה זכור לי הכי חזק, ויכול להיות שהוא היה העיקרי יותר)
שנזכה ל "ונתתי שלום בארץ", "ושמחת עולם על ראשם"❤
נ.ב התחלתי לכתוב על התאבדויות בצה"ל, אבל כנראה שהשאלה העיקרית היא כללית- איך היחס שלנו למתאבדים יכול להשפיע על אדם שנמצא בנקודת הקצה?
אבל אנשים שהגיעו למצבים פסיכוטיים קשים, פוסט - טראומה, דיכאונות עמוקים, שרואים במוות פתרון למצוקתם העצומה, כנראה שלא טרודים במחשבות לוגיות שכאלו.
אנשים עם משפחות, שיש להם ילדים שיגדלו כיתומים ללא אבא, משאירים אישה ש תצטרך להתמודד עם האו דן העצום - ועדיין כל זה לא עצר את אלו ששלחו יד בנפשם. הראש שלהם לא עושה ניתוח לוגי הגיוני.
אבל ברור גם שסיבות לוגיות מסוימות יכולות להרחיק אנשים עם נטייה לאובדנות ממעשה בפועל ומעודדות אותם להשתקם, ומן הסתם סיבות לוגיות אחרות יכולות להקל יותר על התפרצות רגשית כזאת.
בדיוק כמו משפחה שיקירה התאבד בתור אזרח, ומקבלים מעטפת הרבה פחות רחבה.
אבל גם אם כן, ורוצים להוקיר את זכרו, צריך לחשוב איך זה ישפיע הלאה.
אחי השמאלני, שאלה אליך בכנות:
אם אתה באמת מאמין שלא הייתה בגידה מבפנים ב-7 באוקטובר, אלא "רק" המצב הבסיסי הזה:
צה"ל לא מסוגל למנוע מתקפת פתע על הגבול, ובשעות הראשונות יש בלבול עצום, קריסת תקשורת, כוחות מפוזרים – ולוקח בערך 10–12 שעות עד שמתחילים להתארגן מחדש בצורה משמעותית,
איך בדיוק אתה לא מפחד ממצב דומה – אבל בסדר גודל הרבה יותר גדול – אם ניסוג גם מיהודה ושומרון?
הרי אורך הגבול עם יו"ש הוא פי 4–5 מהגבול עם עזה (תלוי איפה בדיוק מודדים), וביחד עם רצועת עזה מדובר על פי 6 בערך.
אם מחר בבוקר יקרה משהו דומה – חמאס מעזה + חיזבאללה/ג'יהאד אסלאמי/כוחות מקומיים מיו"ש תוקפים בו זמנית – כמות הקורבנות הפוטנציאלית יכולה להיות פי כמה
כל המרכז (גוש דן, השרון, ירושלים) הופך להיות חזית ממשית, לא רק עורף
אין לאן "להימלט" פנימה כמו ב-7/10
אין מספיק כוחות סדירים שיוכלו להגיע במהירות לכל כך הרבה נקודות פריצה בו זמנית.
אז איך אתה – בתור אחד שמבין ש-7/10 קרה בלי "בגידה" אלא בגלל חולשה מבנית ומבצעית – לא רואה בזה סיכון קיומי ממשי?
מחכה לשמוע את ההיגיון שלך.
התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:
1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי
זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:
* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.
* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.
הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.
2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה
בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:
* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.
* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.
3. הטיעון המוסרי והמשפטי
השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":
* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.
* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.
* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.
4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב
* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.
* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")
אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.
מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.
כל שכן עזיבה צבאית
אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).
אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...
יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.
למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?
האם אתה עובד כמו השיטה בת העשרות שנים שלו שהוא תמיד מוצא אחרים להאשים?
פירוק חמאס מנשקו- בדרך.
השבת כל החטופים- בוצע.
פירוז הרצועה- בדרך.
שליטה בטחונית- הושג חלקית.
ממשל אזרחי- בדרך
אתה הבנת את זה?
