בס"ד
במהלך כנס הפעילים הראשון של מפלגת 'ביחד' שהתקיים בשבוע שעבר, ביקש יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, לעורר במשתתפים תחושות נוסטלגיות. "בבחירות הקרובות עם ישראל יחולל מהפך שלא היה כמותו מאז 1977", הבטיח בנט לקהל שפקד את האולם באקספו תל אביב. לאור האמירה הזאת התיישבתי לקרוא השבת את הספר 'גבירותי ורבותי מהפך' שכתב ד"ר משה פוקסמן־שע"ל, כדי לקרוא מה באמת אירע פה במהלך המהפך שעשה מנחם בגין, ולנסות להבין מה בין זה לבין ההצהרות של בנט.
כדי להבין מדוע הניסיון של בנט לנכס את המהפך שהיה בשנת 1977 הוא אשליה, יש לחזור אל העובדות ההיסטוריות. המהפך שהוביל מנחם בגין לא היה רק חילופי שלטון טכניים. זה היה רעידת אדמה תרבותית וחברתית ששינתה את פניה של מדינת ישראל ברובד העמוק ביותר. בגין לא עלה לשלטון לבדו, הוא עשה זאת באמצעות ברית עמוקה, אותנטית ויציבה עם מה שכונה לאחר מכן "המרד המזרחי". הליכוד דאז הפך לביתם של הציבור המסורתי, תושבי הפריפריה ועדות המזרח, שהרגישו מודרים ונרמסים תחת שנות שלטון ארוכות של מפלגת העבודה.
הברית החברתית-עדתית שהעלתה את הימין לשלטון ב-77' רחוקה שנות אור מהמפלגה החדשה שמקים בנט יחד עם האח הישן-חדש יאיר לפיד. הפער מעמיק עוד יותר כשבוחנים את היחס לדת ולמסורת. מנחם בגין, אף שלא היה אדם דתי במובן ההלכתי, רחש כבוד עצום ליהדות. הוא זה שכונן את המושג "השותפים הטבעיים" עם המפלגות החרדיות והדתיות, העניק את פטור הגיוס הרחב וקיבע את הסטטוס-קוו הדתי.
כשבוחנים מי הם השותפים הטבעיים של בנט בגוש הנוכחי, אנחנו רואים מפלגות חילוניות מובהקות מהמרכז והשמאל, שחלק מאג'נדת הליבה שלהן כולל שינוי דרסטי של הסטטוס-קוו, גיוס חרדים בכפייה וקידום יוזמות ליברליות אנטי-דתיות. מהפך שישען על שותפים כאלה לא יחזק את המרקם היהודי של המדינה - הוא יפרק אותו.
מהפך 77' נועד, בין היתר, לנפץ את האליטות בתוך מוקדי הכוח הבלתי-נבחרים של המדינה: במערכת המשפט, באקדמיה ובתקשורת. בגין רחש כבוד לחוק, אך שאף למערכת משפט המשקפת את כלל גוני החברה הישראלית, ולא כזו הפועלת כסניף אידיאולוגי מוגן של הגמוניה מובסת. גם בנקודה זו, התהום בין הבטחות של מפלגת 'ביחד' למציאות הפוליטית שלה היא העמוקה ביותר. השותפים של בנט הם המגינים האדוקים ביותר של הסטטוס-קוו המשפטי והאקדמי הישן.
הם אלו שנלחמים בחירוק שיניים נגד כל פשרה או רפורמה שתאזן בין הרשויות או תאפשר גיוון בזהות היושבים בכס השיפוט. בממשלה שתקום על קולותיהם, שום שינוי אמיתי במערכת המשפט או פתיחה של השורות לא יוכלו לצאת אל הפועל. המהפך של בנט, (שלפני כמה שנים רץ במפלגת 'הימין החדש" תחת הקמפיין "שקד תנצח על הבג"ץ") ישמש דה-פקטו כשכפץ ההגנה הגדול ביותר של המערכת הממסדית הוותיקה.
גם בתחום ההתיישבות, לקחי 1977 מציבים מראה מביכה מול הצהרות ההווה. באותה מערכת בחירות עלתה לגדולה מפלגת המרכז 'ד"ש' (התנועה הדמוקרטית לשינוי) בראשות האלוף יגאל ידין, שגרפה 15 מנדטים. בגין, מנהיג תנועת החירות שדגל ב"אף שעל" ובזכותנו התנ"כית על יהודה ושומרון, הקים את ממשלתו תחילה בלעדיהם. הוא סירב להכניס את אנשי המרכז לקואליציה עד שהבהיר מעל לכל ספק שהקו המדיני וההתיישבותי שלו אינו נתון למיקוח. רק לאחר שד"ש נכנעה וקיבלה את תנופת ההתיישבות של הימין, היא הצטרפה לממשלה.
בנט, לעומת זאת שצמח מתוך מפעל ההתיישבות ביו"ש, מנסה היום לעשות את ההפך הגמור. כדי להגיע לכיסא ראש הממשלה, הוא ייאלץ להישען על שותפים פוליטיים שרואים בהתיישבות נטל ומכשול. את חברי מפלגתו הוא שולח להסביר שהנושא הפלסטיני כלל לא נמצא על הפרק, ובכך הוא מנסה להתחמק מכל שיח שיבליט את הפערים בינו לבין שותפיו.
בשנת 77' בגין הוא זה שכופף את מפלגות המרכז לקווי היסוד של הימין למרות כעס גדול מצד הממשל בארה"ב של אותם הימים (מה שלצערנו הוביל בהמשך הקדנציה לוויתור על סיני, אך גם זה נעשה מתוך רצון לשמור על ההתיישבות היהודית ביו"ש ולהוביל להתפתחותה). לעומת זאת, בסיטואציה הפוליטית של 2026, השותפים של בנט מהמרכז-שמאל הם אלו שיכופפו אותו כפי שראינו שקרה בממשלה הקודמת ביחס להתיישבות.
צריך לזכור - מהפך פוליטי אמיתי אינו נמדד רק בזהות האיש שיושב בלשכת ראש הממשלה, אלא ברעיונות ובקבוצות הכוח שהוא מביא עמו אל השלטון. בעוד שמנחם בגין הביא את הימין, המסורת והפריפריה אל מרכז הבמה, המהפך של 'ביחד' מסתמן כמהלך שיחזיר את השלטון לידי האליטה הליברלית-חילונית הישנה. מי שמבטיח שחזור של שנת 1977 עם השותפים של שנת 2026, מוביל שוב את בוחרי הימין (אלו ששבט להאמין לו) בעיניים פקוחות אל תוך הפחת.
---
כעת, שמערכת הבחירות בפתח, אנסה מידי פעם לגעת פה לעומק בנוקודת שונות ובראיה רחבה יותר מאשר הסגנון שהיה בעבר.
)