יש פה כאלה שהיו עם הילדים בבית עד גן עירייה?מתואמת
אני לא יודעת מה לעשות עם הקטנה שלי... כבר היו לי ילדים ביישנים לפניה, אבל אף אחד לא התנגד ללכת לגן בבכיות נוראיות כמו שהיא עשתה היום... (הייתה אמורה לחזור היום לגן בפעם הראשונה מאז לפני ראש השנה)
אין לי ספק שהקורונה אחראית לזה מאוד, והעצימה את האופי המפונק/הביישן שהיה לה מלכתחילה
אבל מה אני עושה עכשיו? לא היה לי לב להכריח אותה להיכנס... (היא התחילה לבכות ברגע שעמדנו בפתח הבניין של הגנון) וגם לא נראה לי שהייתי יכולה להישאר איתה מלא זמן בגן עד שאולי קצת תסתגל... (גם כי לא נעים כבר מהגננת וגם כי קשה לי להיות זמן רב עם מסכה)
ניסיתי אפילו להביא לה בובה אהובה מהבית, וזה לא עבד...
וכעת אני מתלבטת אם באמת כדאי וצריך להתעקש איתה שתלך וזהו, או שאולי כבר נוותר גם בשנה הזו... (בשנה שעברה גם רשמתי אותה לשבוע חלקי במשפחתון ופשוט הוצאתי אותה לאחר כמה זמן כי היא לא הצליחה להסתגל - גם בגלל הסגרים והבידודים...)
החשש העיקרי שלי זה שאם היא לא תסתגל עכשיו לגנון קטן ומשפחתי, בשנה הבאה יהיה לה קשה פי כמה וכמה להסתגל לגן עירייה גדול והמוני (עם גננות חמות, אבל עדיין).
אני גם חוששת שלי זה יהיה קשה לעבוד ככה בשקט (אני עובדת מהבית), אף שהיא ילדה טובה שיודעת להעסיק את עצמה בדרך כלל, וגם שלא תהיה לי "בייביסיטר" בפעמים שאני כן צריכה לצאת מהבית.

בקיצור, אם יש כאלה שהיו עם הילדים בבית עד אחרי גיל שלוש (היא אמורה להיות בת שלוש בשבט), ואחר כך הם הסתגלו בקלות לגן עירייה (או שלא) - אשמח לשמוע...
לחלופין, אם יש כאן כאלה שהצליחו להרגיל סרבני גן למסגרת - גם אשמח לשמוע איך עשיתן את זה...
תודה!
גם לקטן שלי ממש קשה עכשיו...בארץ אהבתי
הוא דווקא היה אצל מטפלת מגיל 10 חודשים, אבל מטפלת שהיא כמו סבתא, וממש מעט ילדים.
ועכשיו הוא עלה לגן עירייה (בן כמעט 3) וממש קשה לו. בוכה כבר בבית מהמחשבה שהוא צריך להיות בגן בלעדי.
אצלי אין אופציה אחרת, אני חייבת לצאת לעבודה. מאמינה שהוא יסתכל, זה ממש התחלה עכשיו. אבל זה באמת קשה להשאיר אותו שם בוכה...😟
וואי, מסכני... מתואמת
את אומרת שאף שהוא היה במסגרת כלשהי הוא מתקשה עכשיו בגן עירייה?
ואיך הוא הסתגל למסגרות הקטנות בעבר?
גם אצל המטפלת ההתחלה היתה קשה, בגיל הזה לא נראה לי שאפשר אחרבארץ אהבתי
הוא היה אצלה שנתיים ברצף, עם הרבה הפסקות של סגרים, אבל ב"ה החזרות אחרי ההפסקות היו יחסית קלות (לפעמים היה בוכה קצת בבוקר כשהלכתי, אבל כמה דקות אחר כך כבר הייתי מקבלת תמונה שלו מחייך או משחק…).
ועכשיו ממש קשה לו (אולי היה יותר קל עם היה עולה עם ילדים שהוא מכיר, לצערנו הילדה היחידה שעלתה איתו לגן שובצה בגן השני…).
אני מאמינה שהוא יתגבר. כבר היום הגננת אמרה שהוא היה יותר שמח במשך היום. אבל בינתיים הוא עדיין בוכה כל ערב כשמדבר על זה שילך מחר לגן.

אמא שלי היתה משאירה בבית עד גיל 4. לא יודעת איך היתה לנו ההתחלה, אבל לא נראה לי שהיה קשה ככה.
אצל אחותי הכי קטנה אני זוכרת שאמא שלי באה באמצע השנה לרשום לגן לשנה הבאה (היא היתה אז בערך בת 3, אם אני זוכרת נכון), ואז אחותי כל כך התלהבה מהגן וביקשה להישאר שם, אז אמא שלי הכניסה אותה לשם כבר באותה שנה…
פעם חשבתי (בעקבות מה שהיה איתה) שאצל כל ילד, אם רק נחכה מספיק שהוא יהיה מוכן, יגיע השלב שבו הוא מעצמו ירצה ללכת לגן. אבל היא ילדה חברותית באופן כללי, ובבית כבר לא היו אחים קטנים שישחקו איתה. וזה גם היה גן יחסית קטן, רק של בנות. יכול להיות שיש ילדים שבכל מקרה ההסתגלות הראשונית תהיה קשה להם.

ומצד שני, נראה לי שיש משמעות גם לגיל. לבן שלי שנולד באדר היה הרבה יותר קל מהאחים שלו שקטנים בשנתון. אולי גם עזר לו שהוא עלה עם כמה חברים שהכיר מהמסגרת הקודמת, אבל לבת שלי גם היו בגן כמה חברות שהכירה מקודם ועדיין ההתחלה היתה לה מאוד קשה.

בקשר לבת שלך - לי בהחלט נשמע כמו רעיון טוב להתחיל לה את השנה שם יותר מאוחר.
להשאיר אותה בבית שנה שלמה זה יכול להיות פספוס, כי בגן עיריה יש פחות צוות ויותר ילדים, אז אם יהיה לה קשה, תהיה פחות אפשרות לעזור לה.
אבל באמת אם יש לך אפשרות להשאיר בינתיים בבית, אפשר לחכות לגיל קצת יותר גדול, אולי באמת להכין אותה עם סיפורים מתאימים, להכיר לה אחרי הצהריים ילדים מהגן שם, אולי גם לפגוש את הגננת בכל מיני הזדמנויות ושהיא תראה שהיא חברה שלך ואפשר לסמוך עליה (אם שייך כמובן..), ואז כשהיא תתחיל שם זה כבר יהיה יותר מוכר ופחות מפחיד.

בהצלחה רבה!
ממש ממש תודה!מתואמת
כשאני חושבת על זה - גם אמא שלי נשארה עם הילדים עד גיל מאוחר יחסית. למה לא שאלתי ישירות אותה (אבל אם אני זוכרת נכון - באמת היה ילד שהתקשה להסתגל לגן עירייה. ולעומתו הייתה ילדה שרק חיכתה לזה כבר... אז כנראה שזה באמת תלוי באופי...)
והגננת שלה באמת סוג של חברה שלי (אבל אין לה כבר ילדים קטנים). ומטבע הקורונה - פשוט לא יוצא לנו להיפגש סתם ככה
וואולא כרגע
יש מצב לבקש מהגננת שאת תהיי בחצר?
אל תיכנסי לתוך הגן, אבל הילדה תראה אותך ותהיה רגועה יותר. אפילו שתצא אלייך מידי פעם.
אחרי שעתיים קחי אותה איתך הביתה, וכשנראה לך מגיע הזמן - נגיד יומיים, נסי לומר לה שהיום תלכי קצת (5-10 דקות) ואח"כ תחזרי.
בפעם הבאה צאי לשעה, ולדעתי בפעם שאחרי זה היא כבר תשחרר אותך מעצמה.



*באמת צריך להיות מאוד אסרטיביים ו"לא להבין" את פרצופי הגננת. אבל לדעתי אם את בחוץ, זה לא אמור להפריע בכלל.
אין חצר... זה גנון בתוך בית פרטי.מתואמת
והגננת ממש מקסימה, ומבחינתה שאשאר כמה שצריך, ועדיין זה לא נעים לי... וגם לא נעים לי משאר הילדים, שאולי גם היו שמחים לנוכחות הוריהם, ונוכחותי שם עלולה להזכיר להם את הגעגוע...
אההלא כרגע
חשבתי שאת מדברת על גן עיריה.
אם את מדברת על משפחתון, וכן יש לך אפשרות בקלות ובשמחה שלא תלך - הייתי משאירה עוד כמה חודשים.

יש לי ילדה שבגיל שנה וחצי ניסיתי להכניס אותה למשפחתון ואחרי 3-4 ימים ראיתי שהיא ממש לא מוכנה (על אף שהייתי כמה שעות איתה שם כל פעם), הוצאתי אותה חזרה הביתה, וכעבור שנה היא הלכה לאותו משפחתון בקלות ובשמחה.
הילדים גדלים וכל אחד בשל בזמן שלו.
כשאין אפשרות, אז אין. אבל אם יש - הייתי מחכה.
זה מה שבעצם עשיתי - בשנה שעברה ניסיתי לשלוח אותה למשפחתוןמתואמת
והוצאתי כשראיתי שהיא לא מסתגלת. חשבתי שהשנה היא כבר גדולה מספיק כדי להסתגל (בת שנתיים ותשעה חודשים). אבל לא...
אני ממש מקווה שבשנה הבאה היא תסתגל מהר יותר, כי שם זה כבר באמת לא נעים מול הגננות, להישאר הרבה זמן והרבה ימים...
אם ככהאביול
אז זה מחזק את המחשבה שכדאי עכשיו ולא לדחות לשנה הבאה. כי עכשיו את עוד יכולה לעשות לה נחיתה רכה, שנהההבאה זה כבר יהיה יותר קשוח
כן, זה אכן מה שאני חושבת...מתואמת
מילא אם היא הייתה קטנה בשנתון - אולי הייתי יכולה להחליט לשלוח אותה שנה הבאה לגנון פרטי ולדחות את הכניסה לגן עירייה בעוד שנה.
אבל היא גם "מבוגרת" וגם בוגרת ומפותחת מאוד - לא שייך שבשנה הבאה היא תהיה עם ילדים קטנים ממנה בשנה ויותר...
אני מסרבת להאמין שזה קשוריראת גאולה
היחיד אצלי שנכנס למסגרת בגיל צעיר (שנה ורבע) - פיתח אילמות סלקטיבית כשנכנס לגן עיריה... ככה שזה לא אומר כלום לדעתי. עד היום (גן חובה) הוא לא אוהב ללכת לגן.
לעומתו שלושת האחרים היו בבית עד גיל 3 בערך, והלכו לגן בשמחה רבה. כולל הקטנה שהתחילה עכשיו גן עירייה, והיא בטוחה שזה מקום קסום, מבחינתה כל יום הוא טיול (עד עכשיו כל יציאה מהבית היתה טיול...).
מעודד לשמוע!מתואמת
השאלה אם לפני כן הם ניסו קצת מסגרת... כי אני רואה עכשיו שקשה לה - אז מי אמר שבעוד שנה לא יהיה לה קשה?
אלו שהתחילו אצלי בגיל 3, לא היו קודם במסגרת בכלליראת גאולה
(אא"כ מטפלת פרטית בגיל 4-6 חודשים נחשב למסגרת 🤔)
לדעתי האישית, זה בכלל לא אומר שבעוד שנה לא יהיה לה קשה. אולי כן ואולי לא. אבל זה לא קשור להימצאות במסגרת.
יש ילדים שקשה להם עם המולה, יש שקשה להם עם שינויים, יש שקשה להם עם סביבה לא מוכרת....
למה שחשוב - מרגילים ומתרגלים, או משלימים עם המציאות.
אבל לא הייתי מכניסה עכשיו רק כי 'מה יהיה בשנה הבאה'...
אם את מאמינה שזה מה שטוב לה ולכם - היא תסתדר.
אני מבינה. יש באמת היגיון במה שאת אומרת.מתואמת
טוב, אנחנו צריכים עוד לשקול את זה...
ממש תודה לך על הכיוון הזה!
אין ספק שזה קשה להסתגלאביול
אבל לא נראה לי שהפיתרון הוא להשאיר אותה עוד שנה. הרי שנה אחר כך שוב יהיה לה קשה.. צריך להבין שזו התחלה, וזה קשהב וזה יעבור בעזרת ה'. הרבה הצלחה!
תודה! אם יש לך טיפים להסתגלות אשמח...מתואמת
מה דעתך על לנסות להרגיע אותה בעזרת סיפור?מכחול
נניח להגיד לה שהיום היא לא הולכת לגן, אלא רק בעוד כמה ימים כשתהיה יותר גדולה, ולהשאיר אותה בבית כמה ימים בלי להזכיר את הגן בכלל.
בינתיים, כל ערב, לספר סיפור לילה טוב על דובי שקוראים לו מוקי, והוא הולך לגן של דובים. בערב הראשון אולי הוא קצת יחשוש לפני היום הראשון בגן, ותספרי את כל מה שאמא שלו אמרה לו כדי להרגיע אותו, ואז קצת ממה שהוא עשה בגן למחרת. בערב הבא, תספרי שהוא שואל את אמא שלו מה לעשות אם הילדים לא ירצו לשחק איתו, והיא מציעה לו מה לעשות.
בערב אחר כך אפשר לספר שנשפכו לו המים מהבקבוק בגן, והוא דאג שהגננת הדובה תכעס, אבל היא דווקא לא כעסה בכלל אלא עזרה לו לנגב והמציאה שיר מצחיק תוך כדי...
(אחרי כמה ימים, אם תרצי לדבר שוב על החלק של ההתחלה, אפשר שיכנס לגן דובי אחר חדש ומוקי יעזור לו להתאקלם).
אני חושבת שזאת צורה להתייחס לכל החששות, הגעגועים והשאלות, ולהראות כמה כיף בגן, בצורה עקיפה שהיא לא תתנגד אליה.
אולי אחרי שבוע-שבועיים תוכלי לספר לה שהיא גדלה ועכשיו היא יכולה ללכת לגן הדובים, אה סליחה, לגן הילדים...

מסייגת שלא ניסיתי את זה ככה, ואני לא יודעת אם זה באמת חכם להשאיר אותה בבית תקופה, אבל זאת האינטואיציה שלי.

בהצלחה!
תודה רבה! אני באמת אנסה את הכיוון הזה.מתואמת
בשבת למשל עבד לי הרעיון הזה כשניסיתי לשכנע אותה לאכול (סיפרתי לה על הדובי שלא רצה לאכול ובסוף הסכים).
אם כי היא יודעת להיות עקשנית מאוד... בנושא הגמילה, למשל, למרות שהיא מוכנה לזה כבר מזמן ולמרות שלפני סוכות דיברנו והסכמנו שאחרי סוכות היא תתחיל להיגמל (והיא הבינה והסכימה בשמחה) - עכשיו היא לא מוכנה לשמוע על זה... וגם כשהבובה שלה הצטרפה לגמילה זה עבד רק פעם אחת...
את זוכרת שקצת דיברנו על ההתלבטות הזאת בשרשור אחר?קמה ש.
בס״ד

מבינה מאד את הדילמה...

רק דבר אחד עולה לי - אם תחליטי כן להמשיך להכניס אותה לגן הזה, לפי דעתי תשימו בהמתנה אתכל הנושא של הגמילה. בלי להזכיר, בלי לנסות להלהיב, בלי כלום כד שהיא תסיים את ההתאקלמות לגן בהצלחה בע״ה. ורק אז, כעבור זמן משמעותי נטול התמודדות / הסתגלות מבחינת הבת שלכם תתחילו את תהליך הגמילה. זה משהו שולי אבל שנראה לי עשוי לעזור...

המון הצלחה 🤗
את אמא קשובה ונהדרת!
שה׳ ישלח לך עצה טובה!!!
צודקת ממש! תודה על הנקודה הזו!מתואמת
אני תמיד בעד להשאיר בבית עד גן עירייה אם ניתןהתמסרות
אבל כדאי לבדוק אם יש מישהי שתוכלי להביא מידע פעם כשתצטרכי.

אני מאמינה שדווקא בגיל יותר גדול יותר קל להכניס, גם קלי בחשבון שאם היא תישן צהריים בשנה הזאת זה חגיגה בלילה...
לאיזה מידע את מתכוונת?מתואמת
ודווקא לא ישנים צהריים בגנון הזה. הוא עד שתיים. וגם בבית לרוב אני לא נותנת לה לישון, באמת.
ולמה בעצם את בעד שיישארו בבית עד גן עירייה?
נראה לי הכוונה היא "מידי" פעם אם תצטרכירעותוש10
אהה, נכון. תודה!מתואמת
נכון נכתב לי לא נכון חחחהתמסרות
אין לי מספיק זמן לפרטהתמסרות
אבל בגדול אני מרגישה שדווקא כשהם בונים את הביטחון בבית בסביבה תומכת יותר קל להם אח''כ להסתגל.

אבל אצלך זה טיפה שונה כי בעצם היא יחסית גדולה לשנתון שלה וגם גן עד 14:00 זה משהו אחר אם לא ישנים שם צהריים.

מה שכן אם יהיה מקום בגן הזה אולי שווה לחכות כמה חודשים לקראת גיל 3 אז יש קפיצה משמעותית בנושא החברה, הם הרבה יותר משחקים עם חברים ואז יכול להיות לה יותר כייף וקל להיפרד
אז אולי באמת אדבר עם הגננתמתואמת
ואראה אם שייך מבחינתה להיכנס באמצע השנה, נגיד אחרי חנוכה.
בינתיים אפילו לא אמרתי לה למה היא לא הגיעה בימים האחרונים מאז שנגמרה חופשת סוכות...
לא חושבת שזה קשוור לביישנותמצפה להריון.
ילד שבוכה זה כי קשה לו להסתגל
יש ילדים שיותר קל להם עם שינויים ומעברים, ויש כאלה שזה ממש קשה להם
זה גם המון פעמים תלוי בנו ההורים מה שאנחנו משדרים
אני שמתי לב באופן מפתיע שכשהילד בן השנתיים
שאני לא מרימה אותו בכניסה למעון הוא לא בוכה ושמח להכנס,לעומת זאת אם אני מרימה אותן הוא ממש צורח מחזיק לי בחולצה עד שאני כבר חסרת אונים ומשדרת בעצמי למטפלת שאולי לא טוב לו במעון
אני באמת שואלת את עצמי אם זה מה שאני משדרת לה בתת מודע...מתואמת
כי באמת קשה לי לעזוב אותה, היא כאילו ה"תינוקת" שלי...
אבל מצד שני אני כן בטוחה שזה גם קשור לכך שעקב הקורונה היא התרגלה להיות רק עם המשפחה ולכן לא מוכנה להיות עם זרים...
בדילמה ממש דומהסתם אחת
הבת שלי בת 3 היתה עד עכשיו איתי בבית. ילדה חכמה ובוגרת ואוהבת חברה ממש. אבלל ביישנית ורגישה ועדינה בטירוף, תוסיפי לזה את זה שיש עכשיו היא לא נפרדה ממני אפילו לא לביביסיטר..
בקיצור עד עכשיו היא לא נשארה אפילו דקה בגן בלעדיי. היא ממש נכנסת לפאניקה כשאני באה ללכת ואני רואה שזה פשוט יצור טראומה ותוצאה הפוכה ממה שאני רוצה אם אשאיר אותה בוכה ואלך. כרגע אני באה איתה ונשארת עד רבע לתשע ואז היא חוזרת איתי הביתה. במקביל התחלנו טיפול במח אחד ופרחי באך שאני מקווה שיעזור. אבל מתלבטת אם להוציא מהגן לבינתיים ולנסות שנה הבאה שוב...

(אם במקרה מישהי קראה את זה ורוצה לייעץ לי מה לעשות אז תודה אבל לא תודה. שמעתי מספיק ואני יודעת לבד)
וואי, בהצלחה גם לכם... זה גן עירייה כבר?מתואמת
מקווה שהטיפולים שתיקחי אותה יעזרו. אם כן, אז אשמח אם תעדכני. (אם כי לא יודעת כמה אשקיע בזה עכשיו, כשזו הבעיה היחידה... במיוחד שיש לנו ילדים אחרים שזקוקים לטיפולים כעת )
כן, גן עירייה..סתם אחת
תודה, אמן!
אני חושבת שאת עושה מצוין!לא מחוברת
אבל אין לי ילדים בגיל..
אני הייתי מנסה עוד קצת ורואה אם זה רק פחד של ההתחלה ויכול לעבור.. או שזה ממש פחד קיומי- ואז מחזירה הביתה.
תמיד יותר כיף עם אמא.. ומה לעשות שהקורונה שיבשה את כל ההרגלים.. מלא זמן בבית וכו .
אני מאמינה שלאט לאא מתרגלים וכל ילד והזמן הנכון לו..
תודהסתם אחת
פחד קיומי- בדיוק.
(הקורונה לא שיבשה פה כלום... היא מלכתחילה היתה איתי בבית)
רואה שלא כתבו לך על זה...שש וארגמן
היא עכשיו חזרה לגן מאז ראש השנה??
זה המון המון זמן....
וזה לא שלפני ראש השנה היו הרבה ימים...
הגיוני מאוד שצריך להתרגל עכשיו לאט לאט.
נכון מאוד, אבל היא אפילו לא הסכימה להיכנס...מתואמת
זיהתה את הבניין של הגן, ומיד התחילה לבכות...
איך אפשר לנסות להסתגל בלי להיכנס אפילו?...
עונה מהבטןדבורית
אני לא הייתי שולחת, הייתי מחכה לגן עירייה.
היא נשמעת עם אופי בייתי וזה לא בטוח מתאים לה ההמוניות שיש בגן. כמובן שאם זה היה אילוץ קיומי היא היתה מסתגלת. אבל יש לזה מחיר.
הנקודה השניה- את. שצריכה לעבוד בשקט בבית.
הייתי מנסה לבדוק אם יש סטודנטית בחורה צעירה שפנויה בוקר אחד או שניים בשבוע לבוא להעסיק אותה מעט בבית או לצאת לטיול. נשמע שזה מתאים לה יותר מגן.
לחילופין, אמא נוספת שגם היא עם ילדה סביב הגיל הזה בערך ואתן יכולות לעשות בוקר ששתיהן אצלך ובוקר ששתיהן אצלה
תודה!מתואמת
אבל מי אמר שבשנה הבאה היא תצליח להסתגל לגן עירייה, שהוא פי כמה המוני מהגנון הנוכחי? (במיוחד שהגן שאני מתכוונת לשלוח אליו - היכן שהיו הבנות הקודמות - הוא מבוקש מאוד ומשכך גם המוני הרבה יותר... יש סיכוי שמהסיבה הזו באמת אשקול גן אחר, אם כי אין לי כוח לבירורים חדשים על גננות...)

הרעיון של בייביסיטר בבקרים פחות קורץ לי, כי לא בא לי שתהיה מישהי זרה בבית... (וכמה אפשר להיות בגינה...)
וגם לעשות סבב אימהות פחות מתאים לי, כי אין לי חשק לטפל בילדים של אחרים...
גם אם היא תסתגל לגן עכשיו לא אומר שתסתגל לגן עירייהדבורית
שנה הבאה
ולהיפך
לפעמים המשוואה היא הפוכה
זה מתקבע כמשהו טראומתי שעוד יותר קשה לילד ואז כל שינוי מסגרת ותחילת שנה עוד יותר קשה
יש לי לא מעט חברות פה שמגדלות עד גיל 3 בבית והילדים הולכים לגן ממש בסדר. לטענתן, כשהילד מקבל את השנים הראשונות בבית הבטחון שלו רק מתעצם.
מסכימה מאוד עם מה שיראת גאולה כתבה (יש לי בעיה לתייג לאחרונה)

וגם לגבי גן עירייה- גם זה לא חובה
יש לי שתי חברות שמשאירות בבית עד גיל 5
אבל יש פה שני ענייניםדבורית
יש מה טוב לה
ויש מה שאת צריכה
צריך לראות איך את מייצרת גם לך אי של שקט מידי פעם.
נכון, זו נקודה חשובה. שאולי דווקא תהליך ההסתגלות עכשיומתואמת
ישאיר לה טראומה להסתגלות שנה הבאה...
בינתיים בעלי אמר שמחר ננסה שנינו ללוות אותה (בתקווה שהוא יספיק...) והוא גם קנה לה בובה חדשה שבבוקר נציג לה אותה כ"בובה שהולכת לגן".
אם זה לא יעזור - אז אולי באמת נוותר...
אתם נשמעים משפחה מהממתדבורית
הלוואי ותמצאו מה שהכי נכון לכם ולה ותכנסו לשגרה טובה ❤️
תודה אני מקווה שאנחנו גם מהממים בפועל מתואמת
בינתיים יש לקוות שהיא תצליח לקום מוקדם מספיק בשביל ה"ניסוי", כי כרגע היא אפילו עוד לא ישנה...
אתם חמודים שככה דואגים להחילזון 123
אני חושבת אבל שאם החלטתם שהיא הולכת מחר לגן אז כ''כ הרבה התעסקות עם זה רק גורמת לקושי להפרד.
גם שניכם, גם בובה, גם להשאר איתה שם
זה רק מעמיס ומבלבל לדעתי.
אם הוחלט שהיא הולכת אז עדיף לדבר על זה יום קודם או בבוקר, בצורה ברורה מה הולך להיות, להגיד ברור שהיא היום בגן, עד שעה x.
ופשוט לשים אותה בידים של הגננת, להפרד יפה וללכת.
אפשר לחזור לאסוף אותה אחרי חצי שעה שלא יהיה לה קשה.
אבל להתקע בגן שעות שהיא תשתחרר, ועוד שני ההורים, זה לא ככ עובד. (אלא אם כן יש לך זמן וכח לשבת עכשיו כמה שבועות רצוף בגן עד שהיא באמת תרגיש שאת חלק מהנוף שם...).
אבל כבר עשינו את זה...מתואמת
הסברנו לה יפה שהיא הולכת לגן, היא אפילו לכאורה הסכימה, ובאמת היו כמה ימים שהשארתי אותה לבד.
אבל היום היא אפילו לא הסכימה להיכנס לגן...
וכשאמרתי לה שגם אבא ייקח אותה לגן היא ממש שמחה מזה. אז אני מקווה שזה יעזור...
...חילזון 123
טוב זה לא שאני איזה מומחית
סה''כ את היית בסיטואציה ואולי אני סתם מקשקשת...

אבל ממה שאני חווה-
הבן שלי יהיה בן 3 בטו בשבט
זה לא השנה הראשונה שלו בגן הזה
ועדיין השנה כמעט כל יום שהיה גן הוא אמר שהוא לא הולך לגן, ודי התבאס כשהלכתי. תחילת שנה זה קשנ גם למי שהיה רגיל לזה לפני זה.
מצד שני אני ממש לא מחכה שהוא יסכים, לכאורה או לא לכאורה, ללכת.
אני מרימה אותו על הידיים, דופקת בדלת, נותנת טותו לגננת, נפרדת יפה והולכת.
להרים על הידיים זה קשה לי...מתואמת
הגננת גרה בקומה שלישית, והיא הרי כבר לא פספוסה...
זו עוד סיבה שכדאי שבעלי יבוא גם
בהצלחה חילזון 123
הבנות שלי בבית עד גן עירייהנעליים ורודות
ממש כיף והן הולכות ממש בכיף לגן. אבל הגנים פה קטנים. (כיתה של 10 ילדים זה כיתה גדולה...) אז זה בטח גם עוזר להסתגלות ולפני זה לא זזו ממני חוץ מכשהלכתי ללדת...
טוב, תכננו היום לקחת אותה שנינו ביחד לגן ולעזור לה להסתגלמתואמתאחרונה
אבל היא קמה עם הפרשות בעיניים
(אני באמת שואלת את עצמי כמה בכלל היא תצליח להגיע ברצף לגן - עם החגים, עם בידודי קורונה אפשריים, עם העקשנויות שלה ועם הנטייה היחסית שלה לפתח מחלות חום ודברים דומים שמונעים הגעה לגן...)
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.אחרונה

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך