התחלתי לצאת לא מזמן. כל פעם הרגשתי שאני רק רוצה שייגמר, שהחיים שלי יחזרו לרגיל שלהם בלי הצורך להיות נחמדה לאדם חדש, להקדיש זמן ותשומת לב. הרגיש לי כמו סאגה שרציתי שתיגמר. כמובן שנתתי את כל הכבוד לצד השני, אבל בכל אופן זה כן גרם לי קצת לחפש את הפגמים מההתחלה כדי למצוא את הסיבה לחתוך. או פשוט חיכיתי והעדפתי שהוא לא ירצה וכך זה יירד ממני.
אני בת 21, לא ממש ילדה אבל גם לא ממש גדולה. אולי פשוט לחכות?
מצד שני, אני כן בוגרת, אחראית, מבינה את המחויבות והמשמעות הרגשיות והטכניות של הקמת בית.
וכן מידי פעם עולה בי להיות עם מישהו, שיהיה לי מישהו לסמוך עליו, מישהו לאהוב אותו, לממש את המשמעות של אישה.
אולי פשוט כל הבעיה שלי היא בעיה של הסתגלות לשינויים בשגרה? וכשיגיע אחד שהחיבור שלי איתו יהיה יקר לי הרצון יתעורר ויתעצם?
אשמח לכל תובנה
וגם- מה גרם לכם לרצות להתחיל לחפש? רצון חזק?

