בעצם התובנה היתה שאם גבר הולך לכיוון אחד - הוא בוחר מישהי, רוצה אותה, "לוקח" אותה...

אז אצל אשה זה ללכת צעד קדימה וצעד אחורה - לבחור במישהו, ואז להיות שלו, ולהיות תלויה בבחירה שלו, וזה יכול להיות *מהותי* שהיא תלויה בבחירה שלו, כי אם היא עצמאית אז היא היוזמת בקשר ואז היא צריכה לחפש את המקום ה"נשי" שלה בתוך הקשר ששוב יתבטא בזה שהיא צריכה אותו (שזה ממש משמעותי לשני הצדדים - הגבר רוצה שהיא תצטרך אותו, היא רוצה מישהו שהיא צריכה) וכשהיא מוצאת את המקום הנשי שלה בתוך הקשר היא לא אמורה לעשות עם זה כלום. מנקודת מבט גברית זה סופר מורכב, מנקודת מבט נשית אולי זה נראה לכן הגיוני יותר אבל עדיין נראה לי שזה לא פשוט

האמת שמרגישה שלא כ"כ הבנתי את כוונתך 

(קראתי גם את התגובה השנייה אך עדיין לא בדיוק הבנתי למה אתה מתכוון או מה השאלה...)

אם תרצה להסביר לי קצת יותר אשמח 🙏

בגדול זה הולך כך, וסליחה אם זה קצת סטריאוטיפי או אם יש מישהי שלא מזדהה עם התיאור

שמתי לב שכשבחורה רוצה בחור, הרבה פעמים המשמעות מבחינתה היא שהבחורה סומכת על הבחור, מאמינה בו, מרגישה בטחון בגללו, צריכה אותו. אם היא תבוא ותיזום ותעשה ותנהל את הקשר - אז איזה משמעות יש לתחושת בטחון בגלל מישהו שאת יכולה לגמרי לומר לו מה לעשות? מה הכוח שלו? מה הוא נותן, אם הכל את לוקחת? ולכן היא חייבת לתת לו מקום לתת לה, לבקש ממנו שיתן לה תחושת בטחון... ז"א הקשר בדרך הנשית הוא מאד פסיבי. ולכן נורא קשה לבחורה להשיג קשר - היא יכולה לרצות אבל היא צריכה לגרום לו לפעול וליזום

לעומת גבר, שאצלו זה מאד פשוט: הוא רוצה, הוא בוחר יעד, והוא מגיע ליעד. אין כאן צורך באיזושהי תחושה פסיבית. להיפך, כמה שזה יותר בשליטתו, הוא יותר גבר. ולכן כל מה שהוא צריך לעשות זה פשוט לעשות. הוא יכול לממש את הרצון שלו בדרך הכי ישירה.

יש דבר כזה, ובנות יכולות לספר על זה, ויצא לי לשמוע את הדברים האלה ובאמת זה היה חידוש בשבילי.

אם תמשיך להסיק מסקנות על סמך האינפורמציה החסרה שלך לא תגיע רחוק.

אני ממליץ שתשקיע בלהקשיב ולהבין מה בחורה מוצאת בגבר שהיא רוצה להתחתן איתו, ולא להחליט בשבילה אם היא צודקת או לא.

אני לא כותב לך סתם, אני שם לב שיש לך תפיסה מסוימת והיא לא מועילה לך.

ואתה בא ואומר שאם בנות חושבות ככה אז החשיבה שלהן לא שווה כלום.

תקרא מה כתבתי, תאמין שלפחות אני חושב שזאת המציאות, ותנסה להבין למה.

לבטל את מה שחושב הצד השני זה הדבר שלא תרוויח ממנו.

בחורה לא באה לדייט כדי שאתה תהיה חברה שלה. יש לה כבר.

נכון, יכול להיות שיש לך המון תכונות טובות דוימיננטיות, אבל זה לא מה שהיא צריכה. בדיוק כמו שגבר מחפש גם מישהי שנראית טוב, על אף שיכולה להיות מישהי מכוערת שיש לה את כל המידות הטובות, כך יש גם לבחורה רצון בסוג מסוים של בחור. אצל בנות שלא ממש מחוברות לפנימיות שלהן זה יתבטא בדרישות טפשיות כמו "אקדמאי" או בדרישות אחרות כמו גובה. הדברים האלה נועדו ליצור משהו שגבר לא מחפש באשה ולא בחברים, וגם אשה לא מחפשת באשה אחרת אלא רק אשה מחפשת בגבר. 

דוגמה טובה זה תחושת בטחון. יש מושג כזה, שבחורה מרגישה שגבר מסוים נותן לה תחושת בטחון. אתה לא חווית את זה כנראה, כי אתה לא אשה שיצאה לדייט עם גבר. זה לא ביטוח, זה בטחון. זה משהו אחר לגמרי. גבר עם עבודה מסודרת וכסף יכול לתת תחושת בטחון, אבל זה לא באופן ישיר הכסף. זה משהו אחר, שהכסף מנכיח. 

והתחושה הזאת היא דבר נורא נורא חשוב. האם אשה מסוגלת להתחתן בלעדיו? אני מניח שכן. אבל מי שמסוגל לתת לאשה מסוימת תחושת בטחון, מגדיל את הסיכויים שלו פי כמה. איך מגיעים לזה? אני לא יודע להסביר לך, ואני לא חושב שאני בעצמי יודע מספיק טוב. אבל זה קיים.

הסברתי טוב?

תמיד עניין אותי לשאול למה הן זקוקות להרגשה הזאת. באמת בעיניים של גבר זה ממש לא מובן. אולי כדאי שבנות יענו על זה. 

הבנתי, אני חושבת שאני רואה קצת אחרת את הדברים - לקראת נישואין וזוגיות

מכסה את השאלה שלך. אני צודק?

"גבר זה לא אישה וזה לא בושה" - חותמת על כל מילה שלך!

ומסכימה איתך לחלוטין, שגבר זה לא אישה ואישה זה לא גבר.

והם שונים מיסודם,

לא שונים בחשיבות שלהם והגבר או האישה יותר "חשובים" או "מוצלחים" אחד מהשנייה חלילה,

אלא שונים במהותם, בשונות ביניהם.

מרגישה שאולי לא הובנתי נכון עד הסוף,

אז מנסה להתייחס להודעתך סעיף סעיף ולנסות להסביר את עצמי אולי טיפה יותר טוב

* לגבי מה שכתבת: "מה רשום בכתובה שבסופו של דבר הגבר צריך לדאוג לאישה .
אז נכון שהתקדמנו (והיום גם נשים יוזמות )אבל עדיין הגבר צריך להיות המוביל בקשר."

נכון מאוד שהגבר מתחייב לאישתו בכתובתה לדאוג לשארה כסותה ועונתה.

יחד עם זאת, גם על האישה יש חובה לכבד את בעלה ועוד הנהגות בחיי הנישואין שמראות כמובן שהקשר עצמו הוא הדדי, הרמוני, דו צדדי, שני בני הזוג מעניקים ושני בני הזוג מקבלים.

לגבי הגבר שצריך להיות המוביל בקשר -

זה לא שאני לא מסכימה שגבר יכול להיות מוביל בקשר,

זה שהמילה "צריך" קצת קשה לי מידי, חותכת מידי.

יש זוגות שבהחלט אצלם הגבר יהיה המוביל בקשר,

ויש זוגות שמה שמתאים *לשניהם* הוא דווקא שלפעמים הגבר יוביל ולפעמים האישה תוביל בקשר.

מציאות שרק האישה מובילה בקשר - זו כבר מציאות יותר נדירה, וגם אם היא מתאימה לחלק מהזוגות - באחוזים ודאי שהחלק היחסי של זוגות אלו יורד.

אבל זוגות שטוב ומתאים להם שגם הגבר יוביל וגם האישה - אותם כן אפשר לראות, ולא בהכרח באחוזים מועטים כלל...

* לגבי מה שכתבת: "ברגע שזה לא יקרה האישה תהיה מאוד מתוסכלת
כי זה לא בסדר להפיל עליה 2 תיקים .
להיות אישה וגם גבר ."

אז כמובן שאין הכוונה לגרום לאישה להיות גם גבר וגם אישה. בטח שלא. היא אישה וזהו, וזה מספיק והותר ומדהים בפני עצמו

פשוט שהקביעה ש*כל* אישה תהיה מתוסכלת אם הגבר לא יוביל כל הזמן בקשר - היא קביעה שלא תמיד נכונה אצל כל כולן.

והקביעה שאישה=גבר כי היא מובילה בקשר, היא גם קביעה שאינני מסכימה איתה, כי לענ"ד להיות לפעמים יוזמת, פועלת, מעניקה, מובילה בתוך הקשר אין משמעותו להיות "הגבר" במשוואה, אלא פשוט להיות אישה, שאחת מהחוזקות ותכונות האופי שלה ומה שמתאים *לה* (וכאן כן חשוב לציין שזה צריך להיות נכון לאותה האישה ולאותו האיש שאיתה) - הוא להיות גם יוזמת, פועלת וכן הלאה.
 

* לגבי מה שכתבת: "לתת מקום לשויין ולחוסר זהות גורם עוול נוראי לנשים של היום."

אני חושבת שלא הובנתי כאן נכון כלל.

אין הכוונה בדבריילחתור לחוסר זהות חלילה.

כמו שכתבתי ברישא של הודעה זו - הזהות היא חשובה, יסודית, עמוקה ושורשית.

אין כאן מבחינתי גם חתירה "לשיוויון", או כל אג'נדה כזו או אחרת, ממש לא,

אלא יש כאן בקשה לשים לב מה נכון ומה מתאים ומה טוב לכל זוג באשר הוא,

וגם אצל אותו הזוג הוא מורכב גם מאישה וגם מגבר - אז לבחון מה נכון וטוב ומתאים לאותה האישה ומה נכון וטוב ומתאים לאותו הגבר שאיתה - ומה נכון וטוב ומתאים להם יחד כזוג.

ואתן דוגמא על עצמי,

תחושת "הביטחון" הזו שהוזכרה כאן, מבחינתי לפחות, הייתה בלראות בבן זוגי (בשלב ההיכרות ועד עכשיו) תכונות שבעיניי מבטאות את הגבריות ואת הביטחון בקשר - תכונות כמו רגישות, נאמנות שלמה, מסירות גדולה, להיות שם עבור השני תמיד וכן הלאה.

פחות התאים *לי* לחוות מהגבר שלידי ביטחון בצורה של ביטחון עצמי גבוה ומוחלט או בצורה של הובלה אבסולוטית בקשר ושרק הוא יזום ויפעל בקשר עצמו. לנו אישית התאים ששנינו נהיה כך, ולעיתים שכל אחד יפעל יותר מהשני וכן הלאה.

ואני רואה גם במסגרת עבודתי הרבה זוגות שדווקא הדפוס הזוגי הזה הוא מה שמתאים ונכון להם, לשניהם, וודאי שלאישה עצמה...

כמובן שיש גם מקרים אחרים לגמרי, ובהחלט נפגשת גם עם הרבה זוגות ששם מה שמתאים וטוב גם לאישה וגם לאיש זה באמת הביטחון הזה שבא לידי ביטוי בגבר שהוא היוזם, הפועל, המוביל הבלעדי. וזה מבורך ונהדר!

אין כאן מישהו שהוא יותר "שווה" ממישהו הוא יותר מעל מישהו כי כך זה אצלו,

אלא יש כאן רק הבנה שכולנו שונים... "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."

וכל אישה ומה שמתאים טוב ונכון לה, וכל איש ומה שמתאים וטוב לו...

והכל בסדר גמור ומצוין ונפלא!

*לגבי מה שכתבת:  :זה שיש נשים שלקחו על עצמם את ההובלה את היוזמה את העבודה ואת ההולדה זה לא אומר שהן מאושרות.

יצא לי כמה פעמים לדבר עם מנחים של זוגיות רוב הפעמים שהזוג מגיע לטיפול
כאשר האישה לא מאושרת.
למה האישה לא מאושרת? כי היא מתוסכלת
ולמה זה???
כי נתנו לה להיות גם גבר וגם אישה וזה קצת סותר
כלומר היא אחראית על הבית לבד וגם על העבודה וגם צריכה ליזום ולהוביל את הבעל
וזה לא מצב אידאלי"

כאן את באמת מתארת מציאות של אישה ש*היא עצמה* מתוסכלת,

שלה עצמה לא טוב במציאות שלה,

שלה עצמה המציאות הזו של עומס גדול מהמון חזיתות בו זמנית לא נכונה...

כמובן שצריך להתייחס לאותה אישה ספציפית ואם אכן לא מתאים לה ולא טוב לה - לחתור לשינוי המציאות כך שייטב לה ולכל משפחתה... כמובן ואין שאלה כלל...

אני פשוט לא רואה מצב החלטי שבו *כל* אישה שיוזמת או פועלת בקשר היא מתוסכלת וזו מציאות שלא מתאימה לה,

כי כאמור יש נשים שהן *בוחרות* ורוצות כך לכתחילה, ו*זה* דווקא מה שטוב ונכון להן. וממילא אותן נשים לא יהיו מתוסכלות אלא מאושרות בחיים שבחרו ומתאימים להן עצמן...

לגבי מה שכתבת: "ברגע שהגבר לא יוזם הוא לא יהיה גבר הוא לצערי יהיה סוג של ילד." - זו בהחלט פרשנות שיכולה להיות נכונה להרבה נשים, ומאמינה לך בשלמות שכך את רואה את הדברים,

אך לא אצל כולן זה כך.

גם צריך לברר לעומק מהי אותה הגדרה בכלל של "יוזם" עבור אותה האישה הספציפית,

האם גבר שלא יוזם שיחות עומק על הקשר למשל יקרא לא יוזם?

או גבר שלא יוזם פעילויות משותפות?

או אולי משהו אחר בכלל?

האם גבר יכול להיות לפעמים יוזם, וןאפילו הרבה פעמים יוזם, אך לפעמים להיות במצס קצת קטן עם עצמו, בין אם זו תקופה מאתגרת של לימודים/עבודה, בין אם זו תקופה מאתגרת בפן הטכני/נפשי/רגשי וכו', ואז הוא לא יזום, לא כי הוא לא "גבר", אלא כי כרגע הכוחות הנפשיים שלו מרוכזים בלהתמודד עם אתגרי החיים האישיים שלו?

והאם באותן התקופות האישה יכולה קצת יותר "לקחת את המושכות"?

והאם אישה יכולה להרגיש שטוב ומתאים לה לפעול וליזום דברים בקשר עצמו לכתחילה - וזה יעשה לה ולהם רק טוב?

וצריך כאן עוד הרחבה מה זה באמת אומר *בפועל* עבור כל אחד ואחת.

כי כל אחד יכול לענות ולומר דברים אחרים לגמרי, וכולם צודקים... זה לגמרי אינדיבידואלי...


* לגבי מה שכתבת: "ברגע שהוא יצפה מהאישה שלו לתת לו הוא יהיה חסר ולא יקיים את ההבטחה שלו בכתובה .
גבר צריך לתת לאישה כי ככה..."

גם כאן - חושבת שיש זוגות ונשים וגברים שמשפט זה לא נכון עבורם.

* לגבי מה שכתבת: "ברגע שהגבר ישמח את אשתו רק אז הם יצליחו לבנות בית נורמלי.
איך משמחים ? נותנים לה להרגיש ביטחון מביאים לה ביטחון .. ולא נותנים לה להיות גבר.
גבר זה לא אישה וזה לא בושה"

ברור שגבר טוב ראוי לו שישמח את אשתו, וכמה שיותר יותר טוב

האם השמחה הזו היא רק ע"י הרגשת הביטחון? ודאי שגם דרכה, אך בעוד דרכים.

וגם הרגשת ביטחון עצמה, כאמור - דרכים רבות לביטוי יש לה.

גם אישה שתרגיש ביטחון ע"י שלל הדברים הנזכרים, ואחרים, גם היא תהיה שמחה

ולגבי המשפט האחרון שלך - שהוא באמת חשוב מאוד מאוד - חוזרת לרישא ששם פירטתי את הסכמתי הרבה אליו (:

ולסיום רוצה לכתוב שכיף לי מאוד לדון איתך, וניכר שאכפת לך מאוד מהדברים, שאת אדם איכותי ועמוק שערכים טובים ורבים חשובים לו, ורואה הרבה ברכה בדיון פורה שכזה, אז תודה הפי

קשה לי עם זה שהאווירה כיום היא שלצפות מגבר להיות גם גבר וגם אשה זה לגיטימי,

ולעומת זאת לצפות מאשה להיות גם אשה וגם גבר זה כבר לא לגיטימי.

כמו שאני לא חושב שאשה צריכה להיות גבר, אז אל תצפו מהגבר להיות גם גבר וגם אשה. זה לא הולך ביחד.

שכל אחד יצפה מעצמו להיות מי שהוא. תאמינו זה יעשה הרבה יותר טוב מאשר לצפות שכל אחד יהיה הכל.

העולם הנשי היום מציב לעולם הגברי רף שהוא בלתי אפשרי להרבה מאוד גברים, גם אם הוא אפשרי לגברים מסוימים. והתחושה היא שבכלל עולם הנישואין נשלט לגמרי בידי העולם הנשי. אין לגברים שום מקום לעיצוב שלו. נשים מחליטות איך גברים צריכים להתנהל ותו לא.

שנזכה כולנו לראות את ייחוד ומעלת חברנו

(נכתב בהערכה רבה וחלילה לא בציניות,

היה חשוב לי להבהיר כי לצערי פעמים רבות כתבתי משהו כזה והבינו אותי אחרת לגמרי וחשבו שנאי לועגת חלילה לניק, בעוד רציתי להגיע הזדהות או הערכה ולהשלים את דבריו...)

כתבתי "צריך" על היות הגבר *המוביל* הבלעדי הקשר,

לא על היות הגבר מעניק ונותן...

המילה לתת ומשמעותה, ודאי שונה מהמילה להוביל ומשמעותה, ועל כך התייחסתי בהודעתי בדבריי כאן:

"

לגבי הגבר שצריך להיות המוביל בקשר -

זה לא שאני לא מסכימה שגבר יכול להיות מוביל בקשר,

זה שהמילה "צריך" קצת קשה לי מידי, חותכת מידי.

יש זוגות שבהחלט אצלם הגבר יהיה המוביל בקשר,

ויש זוגות שמה שמתאים *לשניהם* הוא דווקא שלפעמים הגבר יוביל ולפעמים האישה תוביל בקשר.

מציאות שרק האישה מובילה בקשר - זו כבר מציאות יותר נדירה, וגם אם היא מתאימה לחלק מהזוגות - באחוזים ודאי שהחלק היחסי של זוגות אלו יורד.

אבל זוגות שטוב ומתאים להם שגם הגבר יוביל וגם האישה - אותם כן אפשר לראות, ולא בהכרח באחוזים מועטים כלל..."

* מה שכתבת עכשיו שכתבתי על המילה "צריך", התייחס לדברים הללו ^

ולא על מה שהגבת כעת בדברייך (שהתכוונתי שצריך היא מילה חזקה לגבי לתת),

אלא -

לגבי השורה שכתבת בה : "ברגע שהוא יצפה מהאישה שלו לתת לו הוא יהיה חסר ולא יקיים את ההבטחה שלו בכתובה .
גבר צריך לתת לאישה כי ככה..."

עניתי -

גם כאן - חושבת שיש זוגות ונשים וגברים שמשפט זה לא נכון עבורם."

וההסבר - הכוונה שיש נשים וגברים שעבורם "ברגע שגבר יצפה מהאישה שלו לתת הוא יהיה חסר ולא יקיים..." הוא לא נכון, כיוון שהם רואים גם בנתינה של האישה משהו שלם ומשלים, ולא חסר ומחסיר...

שוב,

יש הבחנה בין "לתת" לבין "להוביל"

ודאי וודאי שכל גבר צריך לתת

כמו שודאי וודאי שכל אישה צריכה לתת

זוגיות בנויה מנתינה (ועוד דברים כמובן...)

גם קבלה, וגם נתינה.

ואי אפשר שיהיה גבר שלא יתן בקשר.

ואי אפשר שתהיה אישה שלא תיתן בקשר

(כל אחד ומה שהוא מסוגל לתת... וכמובן שעבודה על הנתינה היא חיובית ומשמעותית עבור בני הזוג תמיד...)

לכן בכל הפעמים שכתבת עתה "גבר כן צריך לתת", "בעיניי גבר כן צריך לתת לאשתו", "אני בטוחה שבמערכת בריאה כאשר גבר נותן לאישה האישה תעריך את זה מאוד ותדאג לו לא פחות ממנו באמת מהלב שלה.", "בחורה שלא מתנהגת ברגישות לבעלה צריכה הרבה עבודה ..
כמו שבחור שלא נותן ולא מאמין בנתינה צריך הרבה עבודה ." -

כל אלו משפטים הכי נכונים שיש כמובן, ואין ביננו מחלוקות כלל, אלא להיפך - ברור שאני מאמינה שכל גבר צריך לתת במערכת זוגית.

הדיון שהיה הוא על הלהוביל, ליזום, שהבנתי מדברייך שצריך להיות מנת חלקו של הגבר בלבד בקשר,

וגם הדיון על מה זו בעצם תחושת הביטחון, שיכולה לענ"ד להתפרש ולבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים מלבד ההובלה והיוזמה בקשר... וכאן חשוב לשים לב לכל אישה ולכל איש באופן אינדיבידואלי ולראות מה נכון ומתאים וטוב לכל אחד...

ומצטרפת בחום לאיחולך שהגבר שלך בהחלט יעניק לך ויתן לך וחלילה לא יתן לך להרגיש שאת קרציה בכך שאת בסך הכל רוצה להרגיש שמי שמולך נותן, מעניק, רואה אותך... 

ואכן כך יהיה ב"ה! הכי מגיע לך שיש!

מה שכתבתי היה מהתרשמות שלי ממקרים "טיפוסיים" שראיתי, שבהם ההתנהלות היתה שהאיש היה האקטיבי יותר והאשה במקום יותר פסיבי מבחינה מהותית, כלומר - האשה הסתכלה על הגבר כמקור לכוח שלה, ולא משנה כמה בפועל היא היתה אקטיבית והוא פחות. ואז תהליך הבחירה שהיא עברה היה של לבחור במי לראות מקור כוח, שזה תהליך מורכב, וזאת היתה האבחנה שניסיתי לחלוק.

כמובן הגיוני שיש הרבה זוגות שמסתדרים בלי מסגרות טיפוסיות

ז"א את כן מניחה שהחלוקה היא בדרך כלל כזאת ורק אומרת שבפועל זה לא הדרך שזה קורה?

עם זה אני לגמרי מסכים

גם לי לקח המון זמן ללמוד את זה

מה שכן, זה לא חייב לבוא לידי ביטוי במישור המעשי.

יכולה להיות מישהי שבפועל תהיה אקטיבית מאד אבל זה יהיה ממקום בנפש שבוחר בגבר כמוביל - מחשבה של "הוא מוביל אבל אני אעשה כל מה שצריך כי אני מקצועית יותר" וכנ"ל גבר שלא מוביל כי הוא נותן לה להחליט אבל ממקום בנפש של "אני רוצה שיהיה לך טוב ולכן אני נותן לך להחליט ואת מקבלת ממני את הפרגון הזה של "תעשי מה שבא לך" כי אני רוצה לדאוג לך"

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?