כן כדאי לעבור קודם אצל רופא ואורולוג. אבל לא חייבים בכלל להתחיל תרופות לפני הפיזיותרפיה.
זה הקטע, שאם כל מה שיהיה לרופא להציע זה תרופות, ואכן לא נמצאה בעיה אחרת מלבד הורמון השינה, אז אפשר לנסות פיזיותרפיה.
זה לא בהכרח יהיה פולשני בכלל. קודם ינסו להבין את אורח החיים. יכול להיות שהילד מתאפק כל היום בבית ספר, גם אם מתרוקן אחכ זה לא מספיק אז הולך לישון עם שלפוחית מלאה. יכול להיות שהילד סובל מעצירות, אז מרוב צואה בבטן אין מקום לשלפוחית לאגור בלילה. אולי הוא שותה בעיקר בחלק השני של היום במקום גם בבוקר. אולי הוא לא מתרוקן טוב עד הסוף. אולי צריך תרגילי הרפיה ונשימה גם כדי לאזן את המערכת השרירית ברצפת אגן.
ויכול להיות שתנסו גם פעמונית, וגם כל מיני דברים אחרים ותגיעו למסקנה שבאמת תרופה יכולה לעזור, וליווי בתהליך הגמילה ממנה הוא אופציה.
ממה שידוע לי בכלל לא מגיעים לפיזיותרפיה רק אחרי ניסיון של התרופה, להיפך. מתפלאה מאוד על התשובה שקיבלת ממנה ומציעה לך לנסות מישהי אחרת.
באופן כללי אני מתפלאה פה מהתשובות של האימהות, לשים חיתול ולחכות שיעבור. נכון זה הרבה פעמים פיזיולוגי וצריך תפילות וסבלנות. אבל אפשר אולי להשפיע ולקצר תהליכים. סטטיסטית גם בגיל 18 עדין ישנו אחוז קטן שסובל מכך. אם בגיל 7 יש לילד מוטיבציה לקום יבש למה לשים חיתול ולחכות לנס. למה לא לבדוק שיודע בכלל איך להתאפק ואיך לשחרר. למה לא לבדוק שאין איזו עצירות סמויה שאם נטפל בהרגלי תזונה והתרוקנות אז גם נקל על ההתאפקות לאורך הלילה. למה לא לנסות לעזור לו כמו שהיינו עוזרים לכל דבר פיזיולוגי אחר כמו נגיד ויסות חושי או כאב גרון.
רק אוסיף מניסיון האישי כשפניתי לרופא ילדים בגיל 6 מלבד בדיקה פיזית גם הציע לערוך לוח מעקב על בקרים יבשים, והמליץ על תוספת סיבים תזונתיים ולשבת כל יום אחרי הארוחות 10 דקות בשירותים. בשלב הבא הגענו לאורולוג שאחרי בדיקה פיזית הציע תרופה. זאת אומרת שלמומחה היה לו עוד פחות מה להציע לי מאשר הרופא הפשוט. התבאסתי וחיפשתי פתרון אחר. ואני לא פוסלת תרופות, זה מדהים שזה קיים ולעיתים שילוב של זה הכרחי, אבל יש גם עוד דברים לנסות חוץ מתרופה או לחכות שיעבור. נגיד אם באמת הבעיה בהורמון השינה אז אולי מה שמפריע לו להיווצר זה פוליפים באף שגורמים לשינה לא להיות מספיק עמוקה (למרות שנראה שהילד ישן עמוק הפרעה בנשימה גורמת לחוסר בהורמון). קיצר פירטתי שלא כהרגלי מלא דוגמאות, רק בגלל שהיה חשוב לי להשמיע קול אחר מכל יתר התגובות של לשים חיתול ולהתאזר באורח רוח. כאילו עיקר הסבל הוא שלנו ההורים עם הכביסות ולא של הילד שמסתכל על האחים הקטנים היבשים. כל בעיה אחרת הרי פונים ומחפשים מזור, גם פה יש דרכים לעזור.
ושוב, כל הזמן להעצים אותו ולפצות על הערך עצמי שבהחלט מתערער בגלל זה. כדי שכשזה יעבור לא ישאר עם חסרים ומשקעים.