עצהאנונימי (פותח)
ב"ה
 
שלום לכולם!
אספר לכם את הסיפור שלי ואבקש עצה. התחתנתי צעירה,ולצערי הרב נפלתי בפח-עם בחור שהיה חולה נפש,עזבתי אותו כחודש לאחר החתונה. השורה התחתונה-אני בחורה גרושה. כשבחור מתחיל איתי אני לא ישר מספרת לו על היותי גרושה,אני יוצאת איתו ואז אם אני רואה שיש סיכוי להמשך-אני מספרת בעצת רב בפגישה שנייה שלישית.
החלק הזה מאוד קשה לי-לספר,למרות ופה אני מדגישה שהייתי נשואה רק חודש ולא הספקתי בכלל לפתח איתו מערכת יחסים ב"ה.
אם הבחור שאני יוצאת איתו-מצא חן בעייני זה הופך את העניין שאני צריכה לספר לעוד יותר קשה.
כל פעם אני אומרת לעצמי שאספר מההתחלה וככה אחסוך מעצמי עוגמת נפש.
השיקולים שלי הם-החברה שלנו מאוד שפטנית ואני יודעת שאנשים ישמעו לא יצאו איתי,וגם אני לא מעוניינת שכולם ידעו מזה,כי אם יוצאת עם בחור וזה נגמר אחרי פגישה אחת אז אין צורך לספר.
בסיפור שלי באמת לא הייתה מערכת יחיסם כי ב"ה עזבתי אותו חודש לאחר החתונה,אז זה הופך את הסיפור לפחות מורכב מאשר גירושין שהיו אחרי נישואין ארוכים.
מה אתם מציעים לעשות? כל פעם שאני לפני סיטואציה כזאת אני במחשבות ופחדים וזה לא קל לי.
 
שיהיה לך בהצלחהאנונימי (פותח)
אני צעיר(19) ולא יכול לחלק מניסיוני או משהו אבל יכול הגיד שהסיפור נגע לי ואני ממש מקווה בשבילך שיהיה טוב יש לי דודה שקרה לה אותו הדבר שהוא עבד עליה שהוא עובד במלא עבודות ובסוף התגלה שהוא עם עבר נפשי קשה....לכן לפי איך שאת נשמעת את ממש אדם טוב אז רק ברכה והצלחה ולדעתי אם ממש תרצי בטוח הקב"ה יסדר לך משהו טוב ותאמיני לי שעדיף לסבול קצת מאשר לשתוק כול החיים ולחיות עם משוגע..החזון איש מדומני חיי עם אישה שעבדו עליו בשידוכים והיא הייתה מרשעת והוא שרד איתה והיו לו יסורים לדעתי את לא צריכה להיות כך.לילט
בטוחני שתצליחי למצוא בחור טובאנונימי (פותח)
למרות המצב הזה.
 
אני חושב שאת צריכה להמשיך לספר כהדרכת הרב וללכת בדרך האמת ומהשמים יסיעו לך.
לא ברור לי שיותר נכון לא לספר מראש.אליסף ט
פשוט חבל על עוגמת הנפש שלך ושל הבחור (שאני לא מאשים אותו אם הוא מפחד מהסיפור).
 
נראה לי שעדיף לספר מראש וכך תפגשי רק עם מי שבאמת מוכן לעניין הזה.
טוב, אני לא לגמרי יכולה לענותמאמע צאדיקה
אבל אני מנסה למקד- מה שקשה לך זה הקטע של לספר שאת גרושה בעצם.
מנסה לדמיין את הססיטואציה-
לחץ, דייט שני, פרפרים בבטן, מתרגשת, מתוחה.
כמו כל דייט.
רק שלך יש עוד אבן על הלב. יש לך מ-ש-ו לספר לו. יש לך משו כבד ומעיק שאת צריכה להשחיל לשיחה ככה שזה יכנס טבעי, לא יפחיד אותו יותר מידי, וגם שלא יבלע את כל השיחה אח"כ.
מה גם זאצלך זה משו פרטי- נק' רגישה... אז לחשוף את זה למישו -זה קשה. ואת מפחדת- לכל אחד אני יספר את זה?! יעיף את הדיבורים האישיים שלי לכל רוח?!
 
 
שאלה- איך את בקטע של לספר את זה לחברות? לבנות שאת מכירה ומתעדכנת עליהן כל-כמה-זמן?
(בסיגנון- היי!! איזה יופי לפגוש אותך באמצע הרחוב!! שנתיים לא חשבתי עלייך.. מה שלומך? איפה את היום? תנסי להרשים אותי במשו מרגש שאת עושה- אחרת אני ימשיך לא לזכור אותך גם עוד שנתיים... עד ההיתקלות הבאה...)
 
(אני חושבת שאם יהיה לך יות זורם לספר את זה לבנות\חברות- יהיה לך יותר קל להגיד את זה למדוייט בשתי מילים..)
 
 
ואם את לא מספרת לפני פגישה ראשונה- אחריות שלך!! לברר שהוא לא כהן.
ישועת ה' כהרף עיןאמונהה
הזיווג האמיתי שלך לא יראה זאת שאת גרושה כפגם.
 
אם תחשבי טוב לכל בן אדם יש קושי מסויים: נמוך מידי, רזה מידי, שמן מידי, חזרה בתשובה, משפחה לא טובה וכו'.
 
 
את צריכה להתפלל המון לה'-אין פתרון אחר.
 
 
צאו מיזה! חזרה בתשובה היא יתרון, לא חיסרון.לאמונהAdi1990
את שמה את היתרון "חזרה בתשובה" בשורה עם חסרונות , שמן מידי , משפחה לא טובה..
 
חזרה בתשובה זה יתרון גדול לפני הקב"ה ולפני החברה, גדלות נפשית עצומה, התמודדות נעלה והיא מעידה רק טוב על האדם.
 
מה שאת לא עשית בכל החיים שלך, חוזרת בתשובה ממוצעת עשתה בשבת הראשונה בחייה ששמרה, בקיץ הראשון שכיסתה בו את המרפק, בתפילה הראשונה.. בזמן הקצר הזה של ההחלטות הראשוניות לשנות למרות הכל אורח חיים, להתנתק ממה שהיה תמיד מנת חלקה, לצאת מתוך הקולות שקוראים להאמין, אף על פי שהחברה מכאן מכאן מקשה.
 
ראוי שאת ושאר אנשים מהחברה שלך יפנימו זאת ויפסיקו להסתכל על הגדלות העצומה וההתקרבות מ-ב-ח-י-ר-ה לה' יתברך בתור חיסרון,  ויכניסו לעצמם לראש שחזרה בתשובה היא ברכה, יתרון שאין שני לו.
 
בעל תשובה לא נולד לאורח החיים הדתי, אלא בחר אותו בכוחות עצמו, בלי שהיה רגיל אליו, בלי שהכיר אותו מהרחם עוד, התמודד עם נסיונות עצומים, ברוב המקרים רב עם חצי עולם, ועשה דברים שגדולים כל כך ונבצר מלהביעם דרך מקלדת.
הוא ראוי להערכה והוקרה, ולא לכך שישימו אותו בשורה אחת עם שמן מידי, רזה מידי ובעל משפחה לא טובה.
 
תפנימי, את ושכמותך ,חזרה בתשובה היא ייתרון! דיי להתייחס לזה בתור חיסרון.
 
ואסיים במשפט ידוע... שמשום מה, אנשים מתכחשים לקיומו.
"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים בו"
    (מסכת ברכות, ל"ד ב' ).
שלוםאלעד
ישנם המוני גרושים צעירים ומקסימים שמסתובבים ומשתוקקים להתחתן. כשם שאת לא מרגישה גרושה אלא נשואה (לצרכי שידוכין), גם בחור בעל רקע דומה לשלך עשוי להרגיש כך. מדוע שלא תנסי לצאת עם בחורים גרושים?
 
אבל אני מזהה כאן ענין יותר עמוק. ניכר שאת מתביישת בזה שאת גרושה, כאילו את סוג ב'. אני מכיר את ההרגשה, לצערי, ומתוך נישואין מאושרים בפרק ב' יכול לומר לך בבירור שאם את תעבדי על עצמך, ותשכנעי את עצמך בצורה הכי ברורה שאת לא פחות טובה ואיכותית ומוצלחת מכל רווק אחר- את תשדרי את זה החוצה וכל מי שייפגש איתך יחוש זאת. באותו זמן כבר לא תהיה לך בעיה לספר מה שעבר עלייך, כי למעשה, מבחינה נפשית ורגשית את כבר לא שם.
 
בהצלחה רבה!
קודם כל,תודה רבה על התמיכה והפרגון לכולכם!!אנונימי (פותח)
ב"ה
 
כן,אתה צודק.אני מרגישה ככה ואני בהחלט יודעת שזו טעות גמורה מבחינתי להרגיש ככה! כי לא עשיתי שום דבר רע,יש בי מעלות,אני בחורה שב"ה נראית טוב ואני צעירה.אבל יש הרגשות בנפש שצריך הרבה עבודה להתפטר מהם.אני יודעת שזה לא חיובי לבוא לפגישה בהרגשה כזאת למרות שאני לא מראה את זה.
ל-מה שעברתי גם אין השפעה בכלל על היום-יום שלי, אני מרגישה רווקה לכל דבר,אני לא חושבת על זה(רק כאשר אני צריכה לספר) וזה בסה"כ ביגר אותי מאוד והביא אותי לתובנות חדשות. אבל אם אגיד את זה לבחור זה נשמע כאילו אני מוכרת את עצמי ומנסה לשכנע אותו אז בדרכ אני מעדיפה לא להגיד את זה אלא רק לספר את הסיפור וכמובן לפרט אם יש ביקוש מצידו.
בעיקרון אני פתוחה לצאת עם גרושים,רק שבקושי יצא לי,רוב הבחורים שאני יוצאת איתם הם רווקים ולא בכוונה,משמיים..אני לא מוכנה לצאת עם גרוש+ ילדים,וגם עם גרוש שעבר מערכת יחסים זה פחות קוסם לי,כי לא עברתי מערכת יחסים,מה שעברתי היה מאוד קצר ולא הספיק להתפתח אבל כאמור אני לא שוללת מראש דבר כזה. כנראה שהכול תלוי קודם כל בהרגשה הפנימית שלי,אני צריכה לשנות את הגישה כלפי העניין.
 
 
 
תחשבי אם זה באמת שיקול חשוב מבחינת הבחורנועמיק
אם זה שיקול מרכזי,אז כדאי שתידעי אותו כבר לפני הפגישה הראשונה.אחרת את בעצם סתם מבזבזת לו זמן,ואולי עובדת עליו כמו שעשו לך.(ברמה הרבה פחות רצינית,אבל עדיין זה לא נעים)

אם לא,כלומר,אם את חושבת שזה לא אמור להיות שיקול מרכזי(גם אם רוב הבחורים לא חושבים כמוך),תספרי לו רק בשלב שבו היית מספרת על עצמך דברים אחרים שלא היית רוצה שידעו עלייך.אם הוא באמת בחור טוב,זה אולי כבר לא ישנה לו,ובכל מקרה הוא לא יכעס,אלא ינסה להבין.

את היחידה שמכירה את עצמך ומה שקרה לך,ואת צריכה לקבוע עד כמה זה משמעותי.
אולי תתיעצי עם מישהי שמכירה את כל הסיפור?

וסתם,לא הבנתי איך לא רואים כבר בהתחלה שאת גרושה לפי הכיסוי ראש?
את הכיסוי ראש הורדתי ביום שקבלתי גטאנונימי (פותח)
ב"ה
 
ככה שלא רואים עלי כלום.
בדרכ אין לי ככ דרך לדעת אם זה שיקול אצל הבחור,כי אני עדיין לא מכירה אותו טוב,ויצא לי לפגוש כאלה שכן אכפת להם מהסטטוס,וכאלה שממש לא.
בני משפחתי אומרים שלא כדאי לא לספר על ההתחלה כי יזה יבריח אנשים וזה כמובן הפחד שלהם.
אני ממש חלוקה בעניין,כי מצד אחד אני רוצה שאדם יכיר אותי לפני שישפוט עפ הסטטוס הטפשי הזה,ומצד שני אני לא רוצה לתת הרגשה שאני מרמה פה מישהו כי זו חס וחלילה לא הכוונה שלי!
הרב אבינר אומר לספר בפגישה שנייה שלישית,כי הוא יודע שאנשים ממהרים לשפוט.אני מבינה אותם,גם כשאני הייתי רווקה לא הייתי יוצאת עם גרוש(הייתי ממש צעירונת)
ותובנה חדשה שהגעתי אליה במשך הזמןאנונימי (פותח)
היא ש-תכלס שאני באה ומספרת את הסיפור שלי-זה המסננת הכי טובה.כי מי שבאמת יראה מעבר לסטטוס ירצה להכיר אותי,ומי שלא-אני צריכה להגיד תודה לאל.
תובנה שטחית מידיאלעד
נסי לחפור יותר עמוק..
 
הרי העדת עלח עצמך שבהיותך רווקה מאנת לפגוש גרושים.
רואים עליך!דני-יהונתן
כל עוד מבפנים את מרגישה עיכובים בגלל מה שהיה - תהיי בטוחה שרואים את זה עליך. בפרט בשפת גוף.
אבל, מה שיכול להקל עלייך זה לשתף את הבחור בקושי הזה שלך ולא לנסות לייפות הכל כי אין מצב שזה לא פעל עליך במשהו וההוכחה היא  -מה שסיפרת בתחילת השרשור. אמרת שיש לך מחשבות ופחדים . בנקודה הזו צריך לגעת. לעודד לסייע. לטפל ואז תהיי בטוחה שתשדרי את הבטחון שלך כלפי חוץ.
בהצלחה.
 
הייתי ממליץ לבדוק שלא תפגשי עם כל בחור אלא עם בחורים איכותיים שהסבירות אצלם יותר נמוכה לעזיבה אותך רק בגלל עובדת היותך גרושה
לספר מיד - אין סיבה שלא.Curious
נכון, ישנם דברים שמספרים אחרי פגישה שלישית (מחלות רציניות). אבל זה - אין סיבה, כי מה שקרה לך זה לא באשמתך, ואם מישהו פוסל אותך בגלל זה - זו הבעיה שלו!
והמון המון הצלחה !!!
רצוי לספר מהתחלה.יהודית פוגל
מכיון שחשוב מאוד כאן ליצור אימון ופתיחות וכך ניתן ליצור אותם, כי אחרי כמה פגישות כאשר הבחור כבר מתלהב ומתחיל לדמיין חתונה פתאום מפילים עליו ידיעה שכזו. זה מאוד מערער את האימון ומגדיל את הבעיה. וחוץ מז, כאשר מציעים אותך למישהוא, וכי לא כולם יודעים שפעם כבר היית נשואה? הרי זה אמור לעלות במהלך הבירורים ההדדייים?? בכל מקרה, ישועת ה' כהרף עין קוי לטוב ויהיה טוב בעז"ה.
לעניות דעתי.....1245
לספר בפגישה שלישית. וממש לא מומלץ בהתחלה. כי בחור ששומע בחורה גרושה זה מרתיע בהתחלה לא משנה מה גרם לזה. אבל אם זה פגישה שלישית שהבחור כבר רואה עם מי יש לו עסק ושהבחורה טובה, הוא יכול להבין שאוקי היא גרושה אבל יש בה המון מעלות והגירושים לא היו באשמתה וכו'... זה כבר נראה שונה לגמרי!!!
ו-כן פגישה שלישית זה מעולה שמתחילים להראות כיוון חיובי ומצד שני שהאהבה בד"כ עדיין לא יותר מידי אלא רק  מתחילה...
בהצלחה רבה בעזרת ה' יתברך!!! בשורות טובות בקרוב.
יהודית, הוצאת לי את המילים מהמקלדת...+mp8
הרי אם יפריע לו- תחושת הכעס על ההסתרה רק תעצים אותה,
ואם לא- נפלא, שיהיה בשעה טובה, וכבר מההתחלה!!
נדמה לי שגם את לא היית רוצה שיסתירו ממך מידע משמעותי עד השלב בו את כבר קשורה ממש אל המדובר....
בהצלחה ורק מזל טוב בפרק השני!!
ואוו! את פשוט גיבורה!אפוש
בס"ד
אני חושבת שאת צריכה לדעת שיש לך כוחות אדירים! אם הצלחת בזמן כל כך קצר לגייס את הכוחות נפש האלו ולהפרד אני בטוחה שהבחור הנכון והמתאים והראוי לך (!!) יבין את זה
תאמיני בעצמך ובצדקת דרכך! ובעז"ה תמצאי מהר את הבחור המדהים והמתאים!
(שתדעי שיש הרבה בחורות במצבך שאפילו לא מעזות לצאת!...את במצב מצוין!)
בהצלחה רבה בעז"ה!
אפרת
אני לא מבינה...רצון הרצונות
מה עדיף- לספר אחרי כמה פגישות ולסבול דחייה בעקבות הסיבה הזו (ואז ממילא להרגיש שאת סוג ב', "עובדה" שדוחים אותך בעקבות זה), או לצאת עם מישהו שידע מראש, החליט שהוא מוכן לנסות, והגירושין בכלל לא משחקים תפקיד אצלו- אלא האישיות שלך וההתאמה?
בעיני, בחור שייצא איתך למרות ה"מידע", ממילא הוא בוגר יותר, מבין את מורכבות החיים, ואיתו אפשר לבנות בסיס אמיתי ואיתן.
כל השאר...
לא ברמה שלך!!
 
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!!
צר לי אבלעיצה
אנחנו חיים במדינת ישראל, ארץ הקלישאות. מה אמרו פה - "אם הוא מפחד מזה, הוא כנראה לא שווה את זה, וזה ניפוי טוב". אז ככה - אני אסביר למה זה שטות. כי העדת על עצמך שברווקותך לא היית מוכנה לצאת עם מישהו שבמצבך כיום. לפי גישה זו גם את לא שווה את זה (?!) 
 
ועכשיו, ספציפית בחברה שלנו, דוסים דוסים (לרוב כאן בפורום) - מה לעשות - זה מה יש, את אכן סוג ב'. לא באמת חלילה. רק מההסתכלות המטופשת של החברה. זה לא אומר שבחורים רווקים לא ירצו לצאת איתך, ודאי שיהיו כאלה שירצו, אבל זה אומר שאת תצטרכי הרבה יותר להתאמץ כדי "להשיג" דייט אם מדובר בבחור רווק. זה מה יש. תתאמצי. תגייסי את כל העולם ואחותו לסדר לך דייט עם בחור טוב.
 
א-ב-ל , תספרי! אני יכול להעיד, שכשבחורות ספרו לי דברים הרבה פחות מפחידים בפגישה 3 ומעלה, קבלתי הלם רק מהחוסר אמינות. חוץ מזה - דוסים מבררים. לרוב לפני דייט ראשון, כך שזה גם ככה לא יעזור לך.
 שיהיה לך המון בהצלחה!
כל כך קל לכולםרחלי3
לומר ל"עיצה" שהיא חייבת לומר מהפגישה הראשונה, ואני חושבת שמבחינה מוסרית ומהמון בחינות זה הדבר נכון
 
אבל- ויש כאן אבל גדול, כ"כ קל לכל אחד ואחת כאן לומר לה שהיא כ"כ חזקה ושתאמר מהתחלה ויגיע הבחור הנכון, וגם אני הייתי חושבת בדיוק אותו הדבר אם לא הייתי מכירה\מנסה לסדר לחבר'ה גרושים אנשים רווקים.
 
(ההקדמה הקטנה היא שאני פשוט מכירה מקרוב איזה משרד שידוכים או איך שלא תקראו לזה)
 
אני (ב"ה) רווקה- אך אני מכירה כמה חבר'ה גרושים בני 20+ ו30+ וכמה פעמים אפילו טרי מהיום ננתקלתי בסיפור של בחור בן 30 גרוש שהתעניין בבחורה בת 34 רווקה והיא שללה את האופציה בטענה-"שהיא יוצאת רק עם רווקים"- ושלא תבינו לא נכון אני מכבדת את החלטתה. אבל זה לא מעיד על האדם כלום לכו תדעו מדוע הוא גרוש, ועם מי הוא התחתן.
 
ועוד בגיל 34 רווקה למה לא לנסות- אותו בחור הוא בחור כ"כ מקסים ולא פחות טוב מהמון בחורים רווקים שאני מכירה.
 
יש בעיה כ"כ גדולה אצלינו בעניין של הבררנות ( ואני כוללת את עצמי בכל דבר) של אשכנזי ספרדי, גרוש, שמן, רזה.!
 וזה לגיטימי במקום אחד אבל מצד שני באמת שכואב לי הלב לראות אותנו שוללים כך לפני שמוכנים לשמוע על האדם.
 
כנ"ל גם קרה שהצענו לבחור מישי, ובהתחלה או אמר כן ואחרי שאמרנו לו שהיא גרושה הוא שלל!
 
לכן מצד אחד כ"כ קל לנו  לומר ל"גרושים" ישר תגידו ותיהיו שלמים ויהיה טוב( וברור שבעז"ה כבר טוב ויהיה עוד יותר) אבל יש פה גם צד שאנחנו פשוט לא מבינים אותו איזה מחסום אצלינו שאנחנו שוללים בגלל זה, והסטגמה הזאת שמונחת עליהם פשוט איך שהוא מונעת מהם להתחתן שנית. וכן יש ספורים על גרושים שהתחתנו בשנית אבל הם מיעוט לעומת הגרושים שעדיין רווקים!!!
 
הלוואי ונצליח בעז"ה לעבור את השלב הזה, ונדע טוב טוב לשקול את המילים שלנו לפני שאני עונים בכזאת חדות מצח!
 
הרגשתי ממש צורך לשתףף....
 
המשך ערב מקסים!
שאלהנמרוד
איך לא עלית על זה שהוא אדם עם בעיה כל כך קשה ומה הלקח שניתן ללמוד מזאת?
תשובה (לא בשמה)אלעד
כל כך הרבה מקרים דומים יכולים ללמד אותנו שזו מציאות נפוצה ואפשרית
 
לעיתים אדם מסונוור, ולעיתים הבנאדם החולה יוגע לעבוד על המשודך שלו (כמו שהיא מצליחה להסתיר את העובדה שהיא גרושה). גם אני, למעשה, עברתי חוויה דומה. ואני לא פתי.
ויש מחלות כאלוישתבח המשובח
שזה אחד התסמינים בהם - שהחולה חי בשני עולמות נפרדים לחלוטין, ואין לו בעיה עם כל עולם לחוד בפני עצמו.
 
לך תעלה על כזו בעיה לפני שאתה גר עם החולה...
הסיפור שלי..אנונימי (פותח)
ב"ה
 
הסיפור שלי מתחיל מרמאות של אנשים שנראים הכי טהורים וצדיקים בעולם. כיום אנשים לוקחים כדורים ובעזרתם הם מצליחים להסתיר את המחלה שהם לוקים בה..ואחרי החתונה הכול מתגלה כבר אא להסתיר כמובן... יש לי הרבה חברות שזה קרה להן וחלקן אף יצאו עם הבחור מעל חצי שנה ולא ראו כלום והרבנים הסתירו ה' ישמרנו!!
לעניות דעתי הסבירות שזה יקרה בגיל צעיר יותר גבוהה,כיוון שחלקנו עדיין לא בוגרים לגמרי ולא יודעים להבחין בין סוגי אישיות שונות,וסימנים שעלולים להיות סימני הזהרה לא נראים לעין,ומה שהיום ברור לי-צריך לברר על הבחור בכל דרך אפשרית ולצאת הרבה זמן,לא למהר!!  יש דברים שמתגלים אחרי חודשיים שלושה ארבעה של קשר. אנחנו לא כמו הדורות של פעם,כיום יש יותר אנשים שצורכים כדורים,ויותר רמאות!!
והמסר שאנחנו כחברה וכחברים צריכים ללמוד מזה-מאמע צאדיקה
שזה לא בושה לספר!!!
שאם מישו על כדורים- שלא יתבייש להגיד את האמת!
שהסביבה שלו אחראית להגיד את האמת לפגוש\ה של הבנ\תאדם הזה\ו!!
 
אם היתה לי חברה שהייתי יודעת עליה שהיא על כדורים כלשהם- הייתי מוודאת (בדיסקרטיות, כמובן!!) שה"דחליל" שלה יודע מזה.
("דחליל" אצלי הכוונה לבחור\ חבר\ מדוייט\ פגוש \משודך\\\\ )
 
ואם זה יהיה הרוח בעם- גם הרבנים ינהגו ככה. (כי יראו שהעם בשל להנהגה הזו...)
 
 
זו דעתי.
 
 
 
אני בדעה שהכי מומלץ,רות22
לספר מההתחלה. 

עדיף שיברחו מההתחלה מאשר שיפתחו רגשות אלייך ועדיף להם, לא לקבל את הבום! הראשוני שמביא להרבה צער וכאב. אח"כ- לשניכם. 
ברגע שבחור מודע לזה שהבחורה גרושה הוא יודע לקראת מה הוא הולך!! 

באמת, זיווג הוא משמיים ואם זה זיווגך לא משנה מתי תספרי לו שאת גרושה בהתחלה או בתהליך ההכרות זה שלך!! אם תאמיני כך אין לך ממה לחשוש הרי עניין הזיווגים זו עבודתו של ה' ואנחנו רק שלחי ה'. 

לכי באמונה שלימה שהכול מאיתו יתברך וכל מה שהוא עושה הכל לטובה! 

בהצלחה. 
מקווה שתבשרי אותנו בבשורות טובות אמן. 
טראומה לא סטיגמהאנונימי (פותח)
[ הקדמה: הסיבה שרווק/ה פחות ירצו להיפגש עם גרוש/ה אלמן/ה זה לא רק בגלל סטיגמה. לסטיגמה יש בסיס. הבסיס הוא כזה: אם יש ילדים מזווג ראשון זה מכניס קושי בקשר. אם יש עדיין רגשות לבן/בת זוג קודמים זה גם מכניס קושי, הקושי יכול לבוא ממקום של איך אנחנו ביחס לזווג הראשון במקרה של אלמנות, ויכול לבוא ממקום של טראומה של הגרוש/ה במקרה של גירושים.   לרווק/ה המצויים יש איזה ציור/חלום של איך הבית שלהם יהיה. המשותף לכלם הוא הקמת בית מדף חלק כאשר הבית הוא רק שלהם ושל בן/בת זוגם בלי גורמים חיצוניים קודמים שמעורבים. ולכן לכתחילה לא רוצים להיפגש עם מישהו שבשבילו זה פרק ב'. אומנם בכל מקרה יראו בחיים שהחלומות זה לא המציאות ולכל אחד יש מטען מסוג כזה או אחר. אבל בכל זאת "מטען" כזה יותר מאיים כי נוגע ישירות בחלום עצמו מראש.
כלומר גרושין לא אומרים שום דבר על  האדם עצמו. אבל כן אומרים על ה"מטען" שהוא מביא אתו. ]
עצתי: האם להסתיר בהתחלה או לא אני חושב שממש אי אפשר להחליט וזה ענין אישי. גם שלך וגם של מי שתפגשי אתו. מה שכן את צריכה לדעת שיש משמעות לזה שאת גרושה בעיני רווק שבא להיפגש איתך ושהמשמעות היא לא רק בסטיגמה. זה הדחקה לומר שזה שהיית לפני כן עם מישהו זה חסר משמעות (למרות שלא הספיק להתפתח קשר רציני). גם כלפי עצמך וגם כלפי מי שתתחתני אתו בעזרת ה'.  יתכן מאוד שהאיש שתתחתני אתו יראה במקרה שקרה לך סוג של פגיעה שעברת, ואדרבה ירצה יותר לעשות לך טוב. אבל עדיין צריך להיות מודעות לזה שזה אכן קרה ולא להתעלם או לתפוש את זה כטעות שולית שקרתה לך בחיים.  
לא טראומה ולא סטיגמה ולא הדחקהנמרוד
אלא חשש ילדותי של בחורים מלהכיר מישהי שבנושאים מסויימים יש לה נסיון כשהוא עדיין לא בדיוק יודע מי נגד מי.
מכל מקום, הלקח החשוב הוא שכדאי להכיר היטב לפני החתונה ולפני שנכנסים להתחייבות. 
אסור  לקבל החלטות נמהרות לאחר מספר קטן של פגישות מתוך תקווה שאחר כך אפשר "לעבוד".
אם מתחתנים, חייבים להיות בטוחים שמתחתנים עם האדם שאותו רוצים לבלות את שארית החיים.
 
ברור שזה מוצדקאנונימי (פותח)
החשש הוא אמיתי ואין לזלזל בו, אלא שאפשר להתגבר על החשש במיוחד אם אתה חושב שהבחורה שוו את זה.
לומר שזהו חשש ילדותי בעלמא זו עצימת עיניים, זה פה מורכבות אמיתית.
במיוחד אפשר להבין בחור שיש לו מספר הצעות על הפרק, כולן רווקות ואחת גרושה, פשוט שהוא יעדיף את הרווקות,
לכן, יתכן שעדיף לא לספר זאת לפני הפגישה הראשונה, כי אולי זה יידחה מהסיבה הזאת, שעל אף היותה אמיתית במובן מסוים היא ניתנת לגישור, ובמיוחד בסיפור שלפנינו שהבחורה היתה נשואה חודש בלבד ואין לה סינטימנטים אוהדים כלפי בעלה הקודם.
לסיכום: זה נושא כל כך לא פשוט, אבל נראה לי שהכי נכון לספר זאת באחת הפגישות הראשונות, כי אחרי שמכירים קצת יותר קל לעכל ולהתגבר על החשש שעל אף היותו אמיתי הוא איננו האמת כולה.
בתפילה מעומקא דליבא לשמוע ממך כאן באתר את הבשורה המשמחת שמצאת אותו.

נראה לי...Curious
שאתה מתרכז בנושא של "איך לא להתגרש".
אבל לגבי פותחת השרשור זה לא רלוונטי - היא רוצה עצה בדיעבד, כשהיא כבר גרושה....
תשקלי אפשרות לכתוב לו את הסיפור שלך,כדי שיקרא בביתאנונימי (פותח)
לכתוב לו? לכל דייט שהיא יוצאת- לכתוב?מאמע צאדיקה
אם כבר מכתב- אולי גם שתשכפל את המכתב בעותקים... ותכתוב למעלה התנצלות שהמכתב משוכפל מרוב דייטים שקוראים את זה...
 
 
 
אה- נזכרתי עד הארה שהיתה לי-
שכמובן-כמובן שכל מה שדייטים מספרים -נשאר סוד!! גמור!!
לא מספרים את הדברים שמענו ממדוייט לאף אדם בעולם. (גם לא לבעל...)
 
לענ"ד את ועלת נכון,ד.
יש מקום לומר דבר כזה, או אחרי היכרות ראשונית - כשרואים אם בכלל יש על מה לדבר; או בסוף שיחת טלפון ארוכה הקודמת לפגישה - אחרי שיש איזושהי הערכה הדדית לעצם האישיות.
לא נכון לומר ש"מי שדבר כ"כ מטופש מפריע לו" וכו'. בחור זה לא בחורה - ודבר כזה יכול להפריע דווקא בגלל שאיפות טהורות של ראשוניות. לא תמיד מי שלא איכפת להם מעניינים כאלה זה בא בגלל מעלה.
לכן, הדרך שאת נוקטת היא נכונה, בכך שאת מדגישה שלא נוצר כל קשר והבחור "לא היה בסדר". 
אין לך מה לפחד ולחשוש מראש; אמרי לעצמך שזו המציאות אצלך - הכל משמיים. מי שלא מתאים לו - קבלי בהבנה שזו הרגשתו ואין בכך כל ענין של חיסרון בך. אל תקציני לא לצד שזה "מראה על הבחור" שדבר כזה איכפת לו, ולאידך - גם לא לצד של הפחד שמא לא ירצה. כי אם לא ירצה - אז באמת זה לא מתאים, ומוטב עכשיו מאשר שיסחוב את הרגשתו בתוך הנישואין.
יתכן שתמצאי מישהו במצב דומה לשלך - ואז יהיה לכם נקל יותר להבין הדדית ולבנות באמת מחדש בלי משקעים.
הכותרת כמובן: "לענ"ד את פועלת נכון".ד.
אני לא מבין בזה אבל אני מעריץ שלך...מלמעלה אלוקים
ממש בהצלחה!
חולה נפש?אנונימי (פותח)
הייתי שמח אם היית מפרטת איזה חולי לוקה בעלך לשעבר, "חולה נפש" זו הגדרה רחבה מדי, "חולי נפש" הוא דבר נפוץ היום ואפשר להתמודד איתו, כמו עם כל קושי בחיים, כמובן שתלוי במחלה וכו' אבל הייתי שמח שתפרטי מה המחלה ומה בתפקודו גרם לך לרצות לעזוב
 
מעבר לזה אני בעד שתספרי רק לאחר מספר פגישות, כי לפחות במקרה שלך אין הצדקה למילה "גרושה" שדבוקה אליך ללא הצדקה כמעט...  ואין סיבה שתתחילי לצאת מנקודה נמוכה ועם אופציות סגורות כאלה.
אממ....אנונימי (פותח)
ב"ה
 
אני לא יכולה לחשוף פה ולפרט מה היה בדיוק בהתנהגות של הבחור,האנטרנט הוא מקום ציבורי מידי.
ואין שום הצדקה שבחורה רגילה תתמודד עם איזשהו חולי נפשי שיש לבחור אלא אם כן היא בוחרת את זה ויודעת את זה מראש!
העניין שמנחה אותי פה הוא השיפוט מראש,שאני יודעת שיש כאלו שישמעו מראש ויפסלו,ואם אני לא מספרת אני יוצרת לעצמי עוד הזדמנויות. יצאתי פעם עם בחור שהסתבר שהוא לוקח איזשהיא תרופה בעקבות משהו
והוא סיפר  לי רק בפגישה שנייה או שלישית,אני מאוד מבינה את הצורך שלו לספר רק אחרי הכרות ראשונית,
האם העניין פה שונה? זה תרופה וזה סטטוס להבדיל אלף הבדלות? יכול להיות. אבל בשורה התחתונה-רוב האנשים יראו את זה כסיבה לפסילה מראש.
 
למה אנשים פוסלים מראש?moson
למה אנשים פוסלים מראש?mosonאחרונה
לדעתי יש לנו תמונה של האדם האידאלי (זה כמובן תלוי בחברה ובמקום בו אנחנו נמצאים)
נניח לדוגמה שאנחנו חיים בחברה בה מקובל שבן ילמד בישיבת הסדר ואח"כ יעשה תואר ויעבוד - כל מי שחורג קצת כבר עושה עלינו רושם לא טוב.
הבעיה היא שמתי שאנחנו חורגים מהמסלול או מישהו שאנחנו מכירים אז אנחנו מבינים שזה לא בהכרח אומר שאנחנו פחות טובים (מי שלא למד בישיבה לא בהכרח פחות דתי ומי שלא עשה תואר לא בהכרח פחות מוכשר), אבל ברגע שמישהו שאנחנו לא מכירים חורג קשה לנו להבין את זה ואנחנו ישר שופטים אותו.
ההמלצה שלי היא כמו שאת יודעת שאת לא פחות טובה בגלל שאת גרושה כך ישנם הרבה אנשים שגם רישמית נחשבים פחות אבל הם לא פחות טובים ולהם יותר קל לא לשפוט אותך - ולכן אולי דוקא יהיה לך יותר קל איתם.

מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

פורום אנשים רגישים מאודמשה

גם אם את לא רגישה בדדרך כלל. יש שם כלים שיועילו.

יש הרבה דרכים לפריקת מתחאריק מהדרום

יוגה

מדיטציה

תפילה

התבודדות

ספורט

מתיחות

שתיית מים

כדורים

מוזיקה

טיולים

מזגן

חיבוק

שוקולד

שיחה עם חברים

פסיכולוג

כתיבת יומן

תרגילי נשימות

מקלחת

בכלל להיות לחוצת חתונה זה לא נכון ולא בריא4ne1

צריך להיות חתונה אבל לא לחוצה

שווה לבחון איך מתמודדים עם זהארץ השוקולד
לא נשמע בריא וכדאי לטפל בזה, ישפר מאוד את התחושה
לתת לגוף את מה שהוא דורש, בראש ובראשונה שינהפינג פונג

קיים אצלנו כבני אדם משולש של שינה - בריאות נפש - עיכול,

שכל אחד מהם משפיע על השניים האחרים.


* אם את לא ישנה טוב/ מספיק/ טוב מספיק - זה הדבר הראשון לעבוד עליו. אבל לא להיכנס ללופ של מתחים שרק ימנע ממך להירדם.


* מלבד זאת - להשתדל לאכול בריא  - מנסיון אישי (וגם מחקרים) זה מחולל פלאים בכל מה שקשור לסטרס.

המיקרוביום, בפרט של מערכת העיכול - משפיע גם על המוח שלנו, לא סתם יש כמות רבה כל כך של נוירוטרנסמיטורים במערכת העיכול. מה שמשמח את חיידקי המעיים שלנו - גורם לנו לשמוח, ומה משמח אותם? מזון בריא, עתיר סיבים תזונתיים.


* פעילות גופנית, בפרט כזו שנעשית מחוץ לבית - עוד דרך עוצמתית מאין כמוה להפחתת סטרס.


* מדיטציה/נשימות/ קביעת זמנים פשוט ולחשוב רק על דברים טובים ומרגיעים. אם את מתחברת לקונספט.


* תפילות ותהלים


* להשליך את הכל על ה' יתברך. גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:

[פירוש הרד"ק: "גול על יי דרכיך" - כל צרכך השלך וגלול עליו. "ובטח עליו" - לא על אחר , כי הוא יעשה וישלים הכל.]

בפרט בתחום של פגישות והחלטות, לזכור שה' הוא המזווג זיווגים, ובעניין זה יחס ההשתדלות - ביטחון נוטה יותר לכיוון הביטחון הרבה יותר משאר נושאים.


בהצלחה לך!


לגבי פעילות גופניתמשה

חוץ מזה שזה מעולה, אם את נוסעת למקום שאת יודעת שאת תהיי בו לחוצה. לא לנהוג לשם. לקחת אוטובוס, לרדת 2 תחנות לפני וללכת ברגל. זה לבד ישרוף את הסטרס בזמן אמת לפני הפגישה.

אחלה עצה לחורף, בקיץ לאו דווקאפינג פונג
מומלץ ללכת ברגל את המרחק הזה ממש לפני פגישה. 🥵
בערב בירושלים?משה

במרכז באמת פחות כדאי.

לגבי מה שתיארת בעניין האכילהפינג פונג

ממליץ לשקול צומות יזומים - הימנעות רק מאוכל לא משתיית מים/ תה ללא סוכר, לכמה שעות או אפילו יום עד יומיים. לי ולהרבה אחרים עוזר מאד עם עניינים שקשורים לבחילות ועיכול.

אפשר גם להחליט על חלונות אכילה לפי שעות ביום, כמו להימנע לחלוטין מאכילה בלילה.

נשמע אולי קשוח, אך עשוי מאד לעזור לאפס את הגוף.

קולפרמין גם יכול לעזור עם כאבי בטן ותסמיני עיכולפינג פונג
וזה טבעי ממש וללא תופעות לוואי (כמעט) לחלוטין
סיפור חיי בערךאני:)))))
לפני כל דייט ראשון עם בחור?Lavender

התחלת לצאת רק עכשיו?

לפני הפעם הראשונה שיצאתי לא הצלחתי להירדם כל הלילה

היום אני מתגעגעת להתרגשות שהיתה בי...

כבר יודעת שלא יהיו כאלה יפים...חתול זמני
אה? חח לא הבנתיLavender

עזוב, גם בחורים יפים לא מרגשים אותי כיום

יותר מידי שחוקה 🥲

כנראה לא יפים מספיק...חתול זמני
דווקא חלקם די חמודיםLavender

אבל עם דברים אחרים שמתלבטת עליהם...

אבל ללבטים האלו אני כבר אפתח פצל"ש ואפתח שרשור חדש

וואי וואי יש עוד דרישות...?חתול זמני
כן, יותר מידי🥲Lavender

שה' יעזור לי...

כבר נמאס להתלבט על בחורים

טוב עדיף מאשר להתלבט על בחורותחתול זמני
למה? בנות ישראל חמודות כולןLavender
התרגשות ולחץ זה שני דברים שוניםזיויק
רק אומר
זה ממש ממש טבעי להרגיש לחץזיויק
והידיעה הזאת עצמה מרגיעה יותר
יש סוכריות שממש עוזרותפשוט אני..
קישור למידע על הסוכריות האלה:

ואבן (Vaben) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית


וכמובן צריך מרשם רופא 😬

אני מאד ממליץ נגד ללכת ישר לכדורי הרגעה, בפרט כאלהפינג פונג

מדובר בתרופות שללא ספק מפחיתות תחושות חרדה, אך יש להן מחיר משמעותי של תופעות לוואי ופוטנציאל משמעותי לשימוש 'לא תקין', או שימוש לרעה.

בכללי, הרמב"ם (בכובע של הרופא/ אתיקאי) אומר קודם לנסוץ את התרופות הפחות 'חריפות'

ורק אם אלה לא עובדות, להתקדם לכיוון תרופות יותר ויותר 'חריפות' - (במובן של יעילות יותר אך עם פוטנציאל גדול יותר לתופעות לוואי). ואת זה הוא כותב על צמחי מרפא, תרופות כימיות שעובדות תוך הפרה מכוונת של מאזני הגוף והמוח על אחת כמה וכמה!


א. בוודאי שזה לא הטיפול הראשוניפשוט אני..

רק העליתי כאפשרות...


ב. לא הבנתי את החלוקה בין צמחי מרפא לתרופות כימיות, כי:

1. כל חומר הוא כימי, גם צמחים.

2. יש צמחים עם השפעה הרבה יותר גדולה מאשר תרופות מסונטזות (חלק גדול מאוד מהסמים הכי ממכרים, משני תודעה ואסורים - הם צמחים)

3. חלק גדול מאוד מהתרופות, לרבות תרופות נוגדות חרדה, לא ''מפרות בצורה מכוונת את מאזני הגוף והמוח'' אלא בדיוק להפך, מרגיעות סערה שקיימת שם ומחזירות למצב נורמלי.


ושוב, אין כאן המלצה אישית לאף אחד לקחת או לא לקחת תרופה כלשהי. 

לא מסכים לגבי 3פינג פונג

לפחות לא בהקשר של תרופות פסיכיאטריות.


אני לא אומר לאף אחד להפסיק לקחת תרופות פסיכיאטריות שהם נוטלים, והן בהחלט יכולות לעזור לעתים. אך ככלל, לא הן לא 'מחזירות למצב נורמלי' שום דבר, אלא מתערבות בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם, ולא מרפאות כלום, לפחות לא במובן שורשי ואמיתי. הן גם לא נועדו לכך, אלא לטפל בתסמינים, בעיקר על ידי 'השתקתם', ואולי בעזרת התרופות יוכל האדם לסבב לעצמו רפואה, כשהמצוקה הנפשית מתמתנת הודות להן.

כמובן שבהקשרים רפואיים שונים לחלוטין, תרופות כימיות - לא פסיכיאטריות - יכולות אשכרה לרפא בעיות.


תרופות פסיכיאטריות בהחלט יכולות גם לרפאפשוט אני..

וגם אם חלקן לא מרפאות, אז מה?

גם אינסולין לא מרפא חולה סוכרת, אבל הוא מחקה את פעולת הלבלב ומאפשר לאדם סוכרתי לחיות עשרות שנים במקום חודשים/שנים ספורות, מה רע בזה?


 

ולא הבנתי את הסתירה בין להחזיר למצב נורמלי, לבין להתערב בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם.


 

גם אנטיביוטיקה מחזירה את הריאות או הגרון וכו' למצב נורמלי, למרות שהיא מתערבת בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם.


 

גם טיפולים כימותרפיים, אגב, מתערבים בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם. גם טיפולי פוריות מתערבים במנגנונים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם, ובזכותם נולדו עשרות/מאות אלפי יהודים חמודים.


 

 

בורא עולם ציווה עלינו לא להסתמך על המנגנונים הפיזיולוגיים שתוכננו היטב על ידו, אנחנו לא אוכלים חיטה אלא לחם (מכיר את המדרש על רבי עקיבא?), אנחנו נותנים לתינוקות חיסונים וברזל וויטמין D...


 

כלומר המחשבה כאילו אם כך ה' ברא אותנו אז זה סימן שזה מה שטוב לנו ולא כדאי לנו לשנות זאת - פשוט לא מסתדרת עם המציאות ועם היהדות.


 

ספציפית אגב הכדור שאליו קישרתי, הוא לא משנה תודעה כמו סמים או אלכוהול, הוא רק מחליש את ההשפעה של החרדה על הגוף, כלומר האדם החרד ירגיש פחות השפעות פיזיולוגיות כמו דופק גבוה, לחץ דם גבוה, בחילות, הקאות, כאבי בטן, הפרעות שינה...

כמובן חוסר שינה ודופק גבוה רק מלחיצים עוד יותר את המוח, גורמים להפרשת אדרנלין נוספת, מה ששוב מעלה את הדופק ועושה בחילות ולא מאפשר לישון... הכדור פשוט עוצר את מעגל האימה הזה.


 

 

מה זה אם לא להחזיר את הגוף למצב נורמלי?

כמו שאחרי טיפול שיניים, כדור נגד כאבים לא משנה את המציאות בתוך הפה, הפצע הוא עדיין פצע, אלא הוא מחליש את ההשפעה של הפצע הזה על התחושה הפיזית בגוף.


 

 

אשריך על ההשקעה, סליחה על שאקצרפינג פונג

לא אמרתי שצריך להימנע מלהשתמש בתרופות מסונטזות, אלא להכיר בכך שכלל הן לא משיבות את הגוף למצב טבעי ובריא, וזה גם לא ייעודן.


 

דוגמתך מעולה: אנטיביוטיקה - היא לא מרפאה את הגוף, זה לא עניינה, היא קוטלת חיידקים, תוך כדי שהיא זורעת הרס במארג האקולוגי של הגוף, ולאחר מכן, הגוף יכול לרפא את עצמו, מה שלעתים לא היה מצליח לעשות לולא האנטיביוטיקה.


 

תרופות טבעיות פועלות בצורה אחרת (בהכללה גסה כמובן).


 

מאוחר לי, ואין לי זמן וכח כרגע להרחיב מעצמי בהיבט התיאולוגי, המרתק(!) שנוגע לענייננו, לכן רק אעתיק את מה שהרב זצ"ל כותב בתחילת אורות התשובה, ותבין לבד את הכיוון אליו אני חותר.


 

 

"את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות : א) תשובה טבעית, ב) תשובה אמונית, ג) תשובה שכלית.


 

בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו - הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.


 

המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית, עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו. וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק, ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית."

 

לגבי 1 ו2פינג פונג

1. כמובן נכון.

2. בוודאי, אך צמחי מרפא, ובכלל תרופות טבעיות, לרבות מאכלים בריאים - פועלות לעתים בצורה מערכתית/ הוליסטית, ומסונכרנות עם סדרי הגוף הטבעיים. בניגוד אליהן תרופות כימיות, או 'מסונטזות' כפי שהיטבת להגדיר - ככלל לא פועלות כך, אלא בצורה ממוקדת מאד שמתעלמת מאיזונים של הגוף ולעתים מפרה אותם לחלוטין. אם כי זה לא אומר שאין להן מקום.


בוודאי שיש צמחים עוצמתיים/מסוכנים. העובדה שמשהו טבעי אינו ערובה לכך שהוא בטוח לשימוש.


אחר כל האמור, כשיש שתי אפשרויות - תרופה טבעית לעומת תרופה כימית - העדפתי היא להתחיל מהטבעית.


ארומתרפיה לבנדר/תפוז או לחילופין כמוסות שמן לבנדרפינג פונג
יכולות לעזור עם לחצים חרדות, לפי מחקרים (מועטים, אמנם) יעילותן של כמוסות לבנדר עשויה להשתוות אפילו לBenzodiazepines שסוג אחד מהם, vaben, הוצע פה לעיל. כמובן שמבחינת תופעות לוואי אין מה להשוות.
אני לא חושב שהם בכלל מיועדים לאותה מטרהפשוט אני..

ואבן הוא כמו משאף אסתמה:

לוקחים אותו כשיש התקף חריף והוא משפיע תוך דקות, הוא לא מיועד לשימוש ארוך טווח או כתרופה מונעת.


אם אני לא טועה, גם לפי המחקרים התומכים בתכשירים שהצעת, זה לא מרגיע התקף חרדה חריף שמתרחש בזה הרגע, אלא יותר מיועד לשימוש קבוע כדי להפחית באופן כללי את החרדה.


כמו שלא תתן לאדם שחווה התקף לב, כדור שיעזור לו לרדת במשקל. הוא כבר עכשיו חווה התקף, כרגע הדבר הכי חשוב זה להציל אותו, על ירידה במשקל יהיה אפשרי לדבר אחרי שהוא יעבור את ההתקף הנוכחי...


ייתכן שאתה צודק במידה רבה, לא לגמרי ברור ליפינג פונג

קראתי עכשיו עוד קצת בנושא, ובהחלט יש משהו במה  שאתה מצביע עליו. אם כי אני חושב שהמסקנה המתבקשת מכך, לפחות בשלב ראשון, הוא להקדים וליטול את כמוסות שמן הלבנדר בתקווה שהשפעתן תגיע לתכלית עוצמתה לפני אירוע הלחץ המשמעותי הבא. מדברים על סדר גודל של כשבועיים.

זו תהיה מסקנה שגויה לכאורה לומר שהדבר הרלוונטי הוא לחכות לאירוע הלחץ הבא וליטול ואבן או benzodiazepines אחרים מתוך הבנה שחלופות שלוקח להן זמן ממושך יותר לפעול הן לא רלוונטיות ובאמת לא מתאימות לאותה המטרה.

כאמור, מסקנת המחקרים המפורשת היא שיש מקום לשקול לעשות שימוש בשמן לבנדר בתור תחליף לbenzodiazepines.


כמובן שאני מדבר באופן כללי, ולא ישירות כלפי הפותחת ומצבה, גם משום שלא ברור לי המצב, ובעיקר כי אני לא מתכוון בשום אופן לתת ייעוץ רפואי. אני לא רופא, בוודאי שלא פסיכיאטר.

רישא וסיפאפשוט אני..
רישא - שוב, לא תמיד אפשר לצפות מראש את העתיד. יכול להיות אדם שמעולם לא חווה חרדה קשה, ופתאום היה בתאונת דרכים או פיגוע או שקרוב משפחה נפטר וכו', ויש סיבה חד פעמית לקחת יומיים שלושה כדור שיעזור לו להתאזן.

מי שיש לו חרדה קבועה, ואבן חד משמעית לא יתאים לו, מדובר בתרופה למקרי חירום שאסור לקחת אותה בקביעות.


סיפא - בוודאי, זה כבר הפך להיות דיון מעניין בלי קשר לפותחת השרשור ☺️ שנינו לא מדברים עליה ועל המקרה שלה. 

זה קורה לך לעתים קרובות?פינג פונג
@לחוצת חתונה היית מגדירה את הלחצים שאת חווה כמשהו כרוני או אקוטי? כי יש לכך משמעות רבה מבחינת דרכי ההתמודדות...
הלכתם רחוק, הגזמתם לגמריחוזר תמיד לאשתיאחרונה

זה טבעי לחלוטין, כולנו עברנו על זה.

זה מעיד על כך שאת עמוקה ולא שטחית, שיש פה משהו גדול מאוד, הכי בעולם שהולך לקרות.

כדורים... ייעוץ.... צר לי שזה מה ששמעת פה.

הגזימו.

אם את ממש רוצה תלדי לאיזה שיחה עם מישהי שמלווה בנות ברגעים האלו, קצת להרגע להשתחרר.

אבל תדעי שזה ממש תקין, זה כאבי גדילה לגמרי.

אני זוכר את עצמי ברגעים האלו, מנסה להרגע, להרגיע את הרטט המטורף בגוף. לא אוכל לא ישן.

[לפעמים חלפה בראשי מחשבה, שאם זה הולך להיות יותר מידי זמן ככה, הגוף שלי לא ישרוד את זה וממש לא ידעתי מה לעשות]

והנה עברתי את זה, אני חי ובריא ונושם.

מה שהכי עזר לי זה החלטה לקבל את זה לדעת שזה טבעי ומובן ואני לא הולך להילחם עם זה.

גם שמתי לב שהשם מכניס בתקופה הזו הרבה דברים מרגיעים - חברים, כיף, שינוי שגרה, איחולים, שמחה, ריקודים [אוטוטו]

בקיצור-

כשזה קורה זה קורה

לא צריך להתבלבל (עקיבא)

והעיקר לא לפחד כלל!!

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

קודם כל קח בחשבון שאני מכיר את כל ההסברים והתשובות4ne1

ולמרות זאת, אתה עצמך אומר (גם אם אולי אתה לא מתכוון) שבעצם אני בוחר איזה דברים אני מעוניין להקפיד ואיזה לא. 

באותה מידה אפשר לא להקפיד על שמירת נגיעה אבל על דברים אחרים כן, ואפשר להקפיד ולמסור את הנפש על שמירת נגיעה אבל על דברים אחרים לומר, אז מה אם אני לא שומר שבת כל כך זה אומר שאני לא צריך לשמור נגיעה? זה אומר, שהמניע הוא לא ההלכה. עובדה שיש היום נשים מסורתיות ולייט ששומרות נגיעה, זה עניין חברתי יותר מאשר הלכתי, לכן הדיון ההלכתי מיותר, גם אם אתה לא מסכים עם זה, ואתה כנראה לא.

בהמשך לשרשור שליאשר ברא

לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.


לענייננו.

יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.

אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..

נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.

והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.

שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.


אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-

או שהיא מחולקת.

מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.

איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).


בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..

אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.

לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!

בגדול, אלו דברים שאמורים להיות טבעיים ופשוטיםמתוך סקרנות

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.


אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.


לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.


ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.


יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).


למה את מתכוונת כשאת אומרת נשית?אונמר

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

 

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

 

 

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

יפה שאת ככה עובדת עם עצמךנוגע, לא נוגע

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.


צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.


אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.


קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.


יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".


אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.


אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.


ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".


רק שתדעי, שרוב הבתים לא בריאים במובן של גבר-אישהמשה

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

 

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

משה אני מסכים חלקית. כי איפה עובר הגבול?והוא ישמיענו

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

יש המון תיאוריות על גבריות ונשיות וזה מעולהadvfb

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

 

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

ממליץ מאוד על התכנים של יהונתן ומרים קלייןהסטורי
שעוסקים הרבה בכיוונים הללו.

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

קראת את "לדעת להיכנע"?זיויק
אהבתי את השאלהPaslashאחרונה

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.

הצעותהתלמיד העייף

בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום

מה אתם עשיתם?

זה מגיע בגליםפתית שלג

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

 

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

מסכימה. שדכנים, שגרירים, קבוצות וכותפוחית 1
אמרת שבזמן שנפגשת הגיעו הצעות. תחזור למציעיםיהודי שואף לטוב

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

שאלה אישיתמאור אדרי
עבר עריכה על ידי מאור אדרי בתאריך א' באב תשפ"ו 17:10

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

מעולם לא שמעתי שבציונות הדתית זה שיקולהסטורי
טוב, לא ממש מעולם, פגשתי כמה טפשים, אגב מכל העדות, שהנושאים הללו הטרידו אותם. אבל כמעט כל חבריי ממש לא הוטרדו משאלת העדה של מי שמציעים להם.
מנותק מאד. ודאי שקורה.יהודי שואף לטוב
גם אשכנזים לא בראש של אנשים כל הזמן, גם אחריהם לא תמיד רודפים.
זה נכון - יש חבר'ה שחובים יבוש מכל הכיווניםהסטורי
אבל (כמעט) מעולם לא שמעתי שעדה זו שיקול בציבור הציוני דתי.
גר/ חוזר בתשובה הם לא עדהאשר בראאחרונה

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.


בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

מציאת הצעות רלוונטיותאיתן אלון

שלום, אני בשיעור ה בישיבת הסדר, על פי ההגדרות שאוהבים להגדיר אני "דתי לאומי תורני", מקפיד על הלכה לחלוטין, פתוח מאוד מחשבתית ואמונית, כלומר מברר כל סוגיה עד הסוף עד שאני מגיע לאמונה שבאמת משכנעת אותי ואני חושב שהיא אמיתית ונכונה, בלי לפחד שזאת לא אמונה "פופולרית". 

התורה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, יש ליר כשרון בלימוד עיון, בין בהתמדה בלימוד ובין ברמת הלימוד, ואני מתכנן להמשיך בישיבה בשנים הקרובות ולהעמיק בלימוד (אני לא מתכנן להיות אברך כל חיי, אני מתכנן בשנים הקרובות להבין כיצד אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר, ובזה לעסוק).

אני מחפש מישהי מחויבת להלכה ופתוחה מחשבתית שהאמת היא הדבר הכי חשוב מבחינתה, ומעדיף מישהי שלמדה תורה ברצינות במדרשה.

 

זאת הייתה הקדמה לבעיה שבאתי להתייעץ עם הקהל הקדוש עליה: איך מוצאים הצעות רלוונטיות למה שאני מחפש, ובאופן כללי לציבור שלנו?

ב"שגרירים בלב" לצערי לא הצלחתי בינתיים לקבל הצעות רלוונטיות, ואני לא מכיר אף מקום אחר רציני שמשדך בציבור בציבור שלנו. כל הדברים האחרים זו או מיזמים קטנים, שאני כן מנסה להירשם אליהם אבל אני יודע שהסיכוי להתאמה נמוך, או אתרי הכרויות שמהתרשמות בסיסית נראה שהם מותאמים לציבור יותר לייטי, או שדכנים פרטיים שזה משהו זר מבחינתי (אולי זו בעיה?). הבעיה הגדולה שלי היא שאני מהראשונים מבין החברים שמתחיל לצאת, כך שאין לי כל כך אפשרות להשתדך על ידי חברים.

אשמח לעזרה!

 

(גילוי נאות: אין לי ווטסאפ, אבל לא מסיבות מאוד אידיאולוגיות, אלא כיון שזה בזבז לי הרבה זמן. אין לי התנגדות מהותית לבת זוג עם ווטסאפ. האם זה מרתיע בציבור שלנו?)

לחברים שעוד לא נפגשו יש אחיות, בנות דודות, שכנותיהודי שואף לטוב

ואפילו, בשטח בשקט, כאחד שלומד בישיבה גבוהה, לחלקם יש חברות/ידידות מהעבר הלא רחוק.

החברים מהישיבה, מהשכונה, מהתיכונית, מהסניף.

יש בישיבה גם בחורים מבוגרים יותר, אברכים ור"מים.

אולי יש לך אחיות שמכירות.

לאמא שלך יש חברות.

פשוט צריך להציף בפני הרלוונטיים שאתה מעוניין.

אני שידכתי את אחותי לחבר מהישיבה. היא נתנה כיוון מה היא מחפשת (היא לא תיארה אותו, היא גם לא ידעה כ"כ, וזה מובן, אלא הזכירה תכונות שחשובות לה. בפועל הרעיון הגיע בעיקר מההיכרות). קיבלתי לא מעט הצעות מחברים מהישיבה, לאו דווקא בגילי, על אחות/בת דודה/פגושה.

כנראה שרוב ההצעות שתקבל (מאחל שלא תצטרך הרבה), לפחות. הרלוונטיות, תהיה ממכרים ולא ממישהו שמשדך כרטיסים.

לא יודעהפתק

בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן. 
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?

מה משפט מחץ?אריה ישאג
יש איזו רשימה של פארקים גינות ומקומות נחמדים7410

בחוץ/ בפנים בירושלים? 

לא מסעדות או מקומות בתשלום (לפחות לא גבוה), משהו פשוט לזוג פשוט

וואי היה פה פעם משהו מושקע ממשזיויקאחרונה
מרגיש ליהפי

שאנשים לפעמים מתחתנים מתוך התפשרות שלפעמים עוברת את הגבול הנורמלית עבורי וזה מבאס אותי.


 

כאילו היה לי קשר רציני לאחרונה ולא באלי היה להתפשר על משהו שקשור לתקשורת .. וזה מבאס אותי כאילו קשה לי לשמוח עד הסוף בשמחה שלהם כי זה מרגיש לי שהם הלכו נגד הלב שלהם .

נגיד חברה שממש התלבטה על הבחור.. הוא לא מבין אותה מספיק.. מרגישה שלוקח לה אנרגיה .. לא תמיד שמחה לראות אותו


 

 

לא יודעת זה לא כזה פשוט ההחלטה הזו להתחתן עם מישהו

עכשיו מבינה שזה לא ורוד ..

אבל באמת באלי שתהיה בנינו מציאת חן ואהבה כזו טהורה מתוקה כיפית שאני אראה אותו וממש יתרחב לי הלב

ואני לא ארצה לשנות אותו ..

וזהו זה עושה לי כווץ כזה בלב להרגיש שצריך להתפשר על משהו כזה בסיסי ..

לעומת זאת שאני רואה זוג שהם צוחקים או מבינים אחד את השני בדיבור בוויב ואו זה משגב והכי משמח אותי נותן תקווה ברמות .
 

אני מתחילה לחשוב שיש איתי משהו כביכול לא בסדר אם אמרתי לשלוש גברים לא לאחרונה שמבחינתם זה חתונה ומבחינתי זה פרידה

 

שבסך הכל אני רוצה דבר פשוט מאוד 

תקשורת , אני רוצה להעריץ אותו במובן מסויים.

במקום זה אני מרגישה שאני מנסה לשנות אותם ולא באלי 

הרגשתי כנותנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ב' באב תשפ"ו 1:21

ושיש לנו פינג פונג בהרבה תחומים - שכלית, הומור, מטרות בחיים (שהשתנו לגמרי) ושיש עם מי לדבר כשמשהו לא מסתדר.

הרגשתי שהוא רואה אותי ואכפתי.

זה לא אומר שכל פעם ההומור שלנו עבד או שכל פעם השיחות שלנו היו כאלה עמוקות, אבל היה את זה מפעם לפעם וזה מספיק כדי להבין שיש עם מי לעבוד.

ומציאת חן מינימלית - מה בחורה דתיה כבר יודעת על משיכה?

ראיתי בו יופי מסוים, לא חתיך במיוחד (היום בעיניי ממש כן) ולא נגעלתי ממחשבה על קרבה -  זה הספיק לי באותו השלב.

 

אבל מה שבעיקר מיוחד בו זה *שבחרתי אותו*

בכנות, זה מה שמיוחד בו.
 

כולנו יכולים ללא ספק להתחתן ולחיות באושר עם לא מעט פרטנרים.

אבל אותו בחרתי כי הוא זה שהתאים לי באותה נקודת זמן ואותו אני בוחרת לבחור שוב ושוב.

וככה גם הוא בחר בי.

 

על הנייר, אם היינו נפגשים היום לא היינו מתחתנים.

רחוקים בדעות ובמטרות ובהשקפת העולם.

אבל בוחרים לבחור, ורואים אחד בשניה את הטוב.

וזה עובד רוב הזמן.


 

 

אולי יעניין אותך