שמתי לב שיש נשים שרושמות על לידות שהן קשות, וכשהן מפרטות קצת, אני חושבת לעצמי שזו נשמעת לידה סטנדרטית לגמרי.
מה שמביא אותי לחשוב שלידה קשה זה ממש בעיניי המתבונן.
אז מה לדעתכן נקראת לידה קשה?
שמתי לב שיש נשים שרושמות על לידות שהן קשות, וכשהן מפרטות קצת, אני חושבת לעצמי שזו נשמעת לידה סטנדרטית לגמרי.
מה שמביא אותי לחשוב שלידה קשה זה ממש בעיניי המתבונן.
אז מה לדעתכן נקראת לידה קשה?


יכולה להגיד שהיו לי שני לידות שהיו בהם אותו סיגנון של סיבוכים (ירידות בדופק, הרבה מאוד זמן של צירי לחץ, עובר גדול, וואקום, פרע כתפיים, אפיזיוטומיה, קרעים, תפרים שהתחילו לתפור בלי הרדמה, אפידורל שעובד רק שעה ואז מפסיק לפעול ותינוק שנולד עם מצוקה וצריך הנשמה)
ואחת מהם נתפסה בעיני כלידה ממש ממש קשה והשניה לא.
פשוט כי אחרי הראשונה הייתי במצב נפשי ממש קשה, בסוג של שוק מהלידה, בכיתי בשמך כמה ימים רצוף, לא היה לי כוחות לטפל בבן שלי, במשך חצי שנה ריחמתי על נשים בהריון, יכולתי לבכות כל פעם שראיתי משהי בהריון, חשבתי שמחלקת יולדות זה המחלקה הכי עצובה שיש, היו לי במשך 9 חודשים סיוטים והתקפות בכי בעיקבות זיכרונות שעלו לי מהלידה ובעיקר מההתאוששות, ההתאוששות באופן כללי היתה ממש ממש לא טובה - ולכן אם שואלים אותי - זאת היתה לידה קשה מאוד.
הלידה השניה היתה כמעט אותו הדבר כמו הראשונה, אבל בעיני היא היתה בסדר, היה לי תמיכה, ההתאוששות היתה מושלמת, הרגשתי טוב אחרי הלידה (באופן יחסי) הרגשתי מיד חיבור לבת שלי, לא כאב לי כל כך הרבה, הרגשתי שמחה, והחוויה לא נחרטה לי בראש כטראומתית - ולכן בעיני הלידה היתה קלה.
האמת שכמה ימים אחרי הלידה הראשונה - המילדת הגיעה לבקר אותי ואמרה שהלידה היתה ממש קשה ולכן היא רוצה לראות אם נשארו לי שאלות פתוחות או דברים שאני מרגישה שאני רוצה לשמוע ממנה, בנוסף היא גם אמרה לי שבית החולים מארגן מין קבוצת תמיכה כזאת של נשים שחוו לידות קשות, והן ניפגשות ומספרות ומעבדות את החוויות שלהן והציע לי להצטרף לזה.
אחרי הלידה השניה -שהיתה ממש דומה לראשונה -אף מילדת לא באה ולא הציעו לי שוב את הקבוצת תמיכה הזאת, ולכן אני חושבת שהם כנראה באים רק למי שרואים שהיא חוותה את הלידה כטראומיתית. אחרי הידה הראשונה, אני חושבת שכל האחיות ידעו שאני לא בסדר, כי בכיתי ממש כל הזמן ובלילה כדי לא להפריע לנשים בחדר שלי - יצאתי לבכות בחוץ, אז כנראה שהם דיווחו שחוויתי את הלידה קשה - ולכן המילדת עלתה לראות אותי.
לכן, מהחוייה שלי - אני חושבת שהכל עיניין של איך שאת מרגישה ועוברת את הלידה.
שאני מאוד צרה, ולכן תמיד יש בעיות.
ואחרי שהיה באמת כליאת כתפיים שבנוסף לקרעים\חתך שזה עשה לי, זה גם הצריך לשבור את עצם הבריח של התינוק - שזה דבר שיכול להיות מסוכן, ולכן הבנתי שכן יעדיפו בפעמים הבאות על כל בעיה להפנות לקיסרי, וגם אני אנסה לזרז כמה שיותר את הלידה בדרכים טיבעיות כדי שהעובר לא ידיע למישקל גדול מידי.
לגבי מה שכתבת על קרעים - הבנתי שזה רק כשהקרע הוא מדרגה 3 ויותר, לא? לי היה אפיזיוטומיה וקרע דרגה 2, לכן אני חושבת שזה בסדר.
אבל סתם כך זה מה שהסברתי - שתכלס הלידה השניה (שבאמת היתה כמו כל מה שתיארתי) באמת נתפסה בעיני כחוויה מאוד חיובית, כחוויה משמחה שהביאה את הבת שלי לעולם, ולכן אני באמת לא יצאתי בתחושה רעה, ואין לי שום בעיה לחוות שוב עוד לידה כזאת. לכן באמת מה שכתבתי - שאני חושבת שזה לגמרי עיניין של איך מסתכלים, איך חווים ואיך מעבדים את כל החוויה.
שברו לו את עצם הבריח?
את זה עוד לא שמעתי
נשמע חוויה נוראית
איך התינוק התאושש מזה?
כמה מן לקח לזה להתאחות?
שהראש של התינוק יוצא - אבל הכתפיים נתקעות (זה אחד הסיכונים העיקריים בסכרת הריון לא מטופלת - למרות שלי זה קרה בלי סכרת) ואז באמת אין הרבה ברירות כי הראש של התינוק בחוץ אבל הוא פשוט נשאר תקוע, וזה סכנה לאמא ולתינוק, אז הדרך הכי קלה זה לשבור את עצם הבריח, וככה התינוק יכול לצאת, לפעמים גם מעדיפים פשוט להכניס את התינוק בחזרה לבטן ולעשות קיסרי.
התינוק דווקא ברוך ה מתאושש ממש מעולה, תוך שבועיים זה אמור להתאחות, וזה מתאחה לבד. רק הייתי צריכה פשוט להלביש ולהפשיט בעדינות עד שמתאחה.
לגבי הקבוצת תמיכה- האמת שאפילו לא הלכתי לזה. הייתי כל כך בשוק כשהיא באה אלי, בטוח תזדהי איתי - מין סוג של הלם שאת עדיין לא מבינה שאת עדיין בחיים ושיש עולם, אלא את רק עסוקה בלשרוד את הרגע הבא.
את עדיין מרגישה שאת צריכה תמיכה? כי יש דבר כזה לעשות עיבוד לידה, ושמעתי שזה ממש עוזר.
באופן כללי -אצלי הזמן עשה את שלו, ולאט לאט כל הסיוטים והפחדים סביב הריון הלכו ופחתו עד שמבחירה ניכנסתי שוב להריון
על אף כל השיחות עם בעלי- שאין שום מצב בעולם שאני עוברת עוד פעם בחיים לידה 
אז ברוך ה הכל עובר ונישכח...
שוב - חיבוק גדול!!!!!!
ברוך הכמהה ליותרהלידה השניה היתה מהממת ממש! לגמרי חוויה מרפאת!
ותודה על כל ההזדהות ![]()
אני חושבת שלידה בקיסרי היא יחסית קלה. (לא מיניסיון, כי לא עברתי קיסרי, אבל מכירה הרבה נשים מסבבי שעברו לידות טיבעיות והיה להם כל כך קשה שמבחירה אחר כך עשו כל פעם קיסרי, וזה שינה להם את כל החוויה הקשה של הלידה)
ההתאוששות אולי קשה, למרות שאני לא חושבת שהתאוששות מקיסרי היא הרבה הרבה יותר קשה מהתאוששות מלידה שהיו בה קרעים ותפרים רציניים.
כי גם לידה טבעית עם תפרים את מושבתת לגמרי.
אולי זה תלוי גם בכמות התפרים?
אני מדברת על כמות תפרים גדולה של לפחות 6\7 סנטימטרים, לא סתם תפר או שניים.
כי אצלי עם תפרים לקחתי משכחי כאבים באדיקות ולמרות זאת הכאבים היו בילתי ניסבלים לחלוטין, בכיתי ממש כל היום, לא הייתי מסוגלת לישון מרוב כאב, כל הלילה הייתי בוכה במיזדרונות בית החולים, האחיות ניסו לשים לי משחות נתנו לי משכחי כאבים כל הזמן וממש ממש לא עזר, וזה לא רק שאי אפשר לשבת, אי אפשר לשכב, אי אפשר אי אפשר ללכת , אי אפשר להעביר דקה בלי לבכות בלי שליטה מרוב כאב, וגם אי אפשר בשום אופן לטפל בתינוק עם כאב כזה, בכל הרצינות את רוצה רק להתאבד מרוב שהכאב לא עוזב אותך שניה, ומרוב שאת לא מצליחה לישון דקה עם הכאב הנורא הזה.
ובנוסף גם בגלל האיבוד של השליטה על הסוגר שם, את לא יכולה להתרוקן, ועד שמגלים את זה את כבר עם כאבי בטן חזקים וכמות שתן ענקית שמצטברת בבטן, ואז את נמצאת כמה יממות עם קטטר וכל השתן שלך דבוק לך לרגל כל היום...
ולעומת זאת ראיתי נשים במחלקה שילדו בקיסרי, שיכלו יום\יומיים אחרי הלידה לרדת מהמיטה, ראיתי אותן מסתובבות במחלקה, סוחבות את התינוק, סוחבות את העריסה, הולכות במהירות רגילה וזקוף, לא ראיתי אותן מתקשות בהליכה, פטפטו שם עם כולם, ישבו לאכול בחדר אוכל - בקיצור כמעט לא רואים שהן עברו לידה...
זה היה חתך רגיל של לידה עם וואקום, אולי כן קצת יותר גדול מוואקום רגיל כי בלידה השניה שהיתה גם עם וואקום חתכו לי קצת פחות מהלידה הראשונה.
יש הבדל בין תפר בבטן לתפר באיזור כ"כ עדין ורגיש, שמשפיע גם על היציאות, ובנוסף אין לך כמעט אפשרות לעקוב אחרי המצב שם, משתפר או לא?
בכל מיקרה כל אחת והגוף שלה, אני מכירה נשים שעברו כמה קיסרי וכל קיסרי הכאב היה שונה.
כי כשיש בצקות וכל האיזור מתנפח אז זה כל התפרים כל הזמן מאוד מתוחים ומושכים את העור
שתפרים של ניתוח קיסרי הם לא רק חיצוניים בבטן כמו שכתבת
אלא יש גם תפרים פנימיים ברקמות פנימיות וברחם עצמה!!
הכאבים והיסורים אחרי קיסרי הם בלתי יתארו
וקצת מצחיק ומוזר שמי שלא עברה את זה
כותבת על זה בכלל דעה ומשווה את זה ליסורים אחרים
ואני מדברת מנסיון ב2 המקרים
של חתך וגם קרעים
וגם ניתוח
אין השוואה
בין רמת הכאבים
בין הקושי בתפקוד כי אפשר להתרומם מהמיטה או להשתעל או לצחוק או לעמוד\ללכת יותר מכמה דקות בלי כאבי תופת
בין זמן ההחלמה הארוך באופן הזוי
ומי שלא חווה לא יבין
דיברתי על סמך נשים שאני ראיתי אחרי ניתוחים שראיתי אותן עומדות, והולכות כרגיל,
על סמך נשים שאני מכירה אישית שבוחרות לעשות דווקא קיסרי כי לידות רגילות הרבה יותר קשות בעיניהן,
וגם על סמך ניסיון שלי שהייתי עם תפרים מושבתת לחלוטין עם כאבים נוראיים בדיוק כמו שתיארת - להתרומם מהמיטה או להשתעל או לצחוק או לעמוד\ללכת - אפילו כמה דקות בלי כאבי תופת, רק שמישום מה אצלי גם לשכב כאב כאבי תופת ברמה שאין מצב להירדם, ובלי קשר לכאבים -אין אפשרות אפילו לעמוד זקוף זה פשוט לא אפשרי.
אז יכול להיות שספציפית לך התפרים של הניתוח מאוד כאבו, והתפרים הטיבעיים פחות, יכול להיות שספציפית לי היו כאבים יותר מהרגיל, יכול להיות הרבה דברים....
מה שרק אמרתי שזה משתנה מאישה לאישה ואי אפשר לאמר באופן כללי שכל לידה קיסרית היא קשה יותר מטבעית ולהיפך.
אלא רק הגבת באופן כללי, אז אשמח שתיקראי שוב ותגידי לי אם את עדיין חושבת את מה שכתבת
ודאי שניתוח קיסרי נחשב לקשה יותר מלידה טבעית ומסוכן ומסכן חיים יותר.
דוקא הניתוח שעברתי לא היה מוזמן אלא ניתוח דחוף אחרי לידה ארוכה ביותר ופתיחה מלאה שעות
כך שזה לא היה פיקניק וכמוני יש עוד הרבה נשים (שבעצם זה ניתוח+לידה טראומתית)
דבר שני-החתך והקרע שהיו לי בלידה טבעית אחר כך היו כואבים ומייסרים מאוד-במובנים מסוימים הקשו עלי יור מהניתוח-כמו שלא יכלתי לשבת או ענין היציאות
אבל חד וחלק הניתוח יותר קשה
גם נפשית
גם פיזית
זה החלמה ארוכה הרבה יותר
הרחם לעולם לא תחלים מזה
זה יכול להגרום להדבקויות לכל החיים ולכן לקושי להכנס להריון או ללדת רגיל
(2 הריונות אחר כך למשל הייתי צריכה לעשות בהריון עיסויים בצלקת של הניתוח כי כנראה היתה שם הדבקות שיכלה להקשות על הלידה\הריון)
משפיע על הלידות הבאת ועוד ועוד
(על לידות עם קרעים חריגים בדרגות הכי חמורות עד פי הטבעת וכו אני לא משווה כי פחות מכירה אבל באופן כללי לידות רגילות עם חתך וקרעים סטנדרטים יחסית יותר קלים מבחינת החלמה וכאבים מאשר ניתוח)
ועם כבוד רב למה שכתבת
כל עוד לא עברת גם ניתוח
לא תוכלי להשוות בין רמות הכאבים.
וזה שראית נשים זה נחמד
אבל לא תדעי באמת על בשרך מה הן חוו ואיך זה הרגיש להן
אני גם הלכתי לתינוקיה אחרי ניתוח קשה ולידה נוראית-אז מה? היתה לי ברירה?
מצד שני להתרומם מהמיטה לא יכלתי לבד רק עם עזרה
ו3 שבועות אחרי ניתוח לא יכלתי ללכת מרחק של 2 רחובות בלי לפול מכאבים ולהזדקק למשככי כאבים.
גם נפשית זה משפיע (לא להצליח ללדת טבעי. פספוס כשלון כאב ניתוק בחוויה מבחינת היציאה והחיבור הראשוני לתנוק ועוד ועוד)
לגבי כל מה שכתבת מבחינה נפשית וכו ונשמע שעברת באמת לידה ממש ממש קשה!
כתבת:
עם כבוד רב למה שכתבת
כל עוד לא עברת גם ניתוח
לא תוכלי להשוות בין רמות הכאבים.
אני חושבת שזה נכון גם לכיוון השיני - כל עוד שלא חווית כאב של מישהו אחר את לא יכולה להשוות - ולכן את לא יכולה באופן כללי לאמר שכאב הניתוח הוא בהכרח כואב יותר מכאבים של אישה אחרת אחרי לידה רגילה - כי לא חווית את הכאבים שלה - וכל אחת חווה כאבים אחרים מאוד.
כל הכאבים שתיארת - הרבה נשים שעברו גם לידה טבעית עם תפרים יזדהו לחלוטין וכל עוד שלא חווית את הכאב שלהן - לא תוכלי לדעת מה כואב יותר.
עובדה שיש נשים שחוו גם לידות טיבעיות עם חתכים וקרעים וגם לידות קיסריות ומעדיפות דווקא קיסרי כי ההתאוששו *אצלן* קלה יותר אחרי קיסרי.
אבל יש כן איזו נטיה שאפשר להצביע אליה בכל דבר וגם פה
באופן טבעי ודרך העולם
'לרוב' ההחלמה אחרי ניתוח קיסרי קשה וארוכה יותר מלידה טבעית.
זה שיש פה גם חוויה אישית לכאן או לכאן זה נכון ונכון בכל דבר
אבל כן יש וחשוב לומר מגמה
ועובדה שאף אחת לא תרוץ לקיסרי מלכתחילה
זה אופציה מסוכנת לא טבעית שדרך העולם והגוף לא בנוי להם
ויש נזקים לטווח ארוך וכמות ניתוחים מוגבלת והשפעה על הרחם קריטית ועוד.
כמהה ליותראבל - רק שתדעי שאני מכירה אישית כמה נשים שהולכות לכתחילה לקיסרי - כי הלידה יותר קלה עבורן וגם ההתאוששות מקיסרי יותר קלה *עבורן*.
לדעתי ולפי מה ששמעתי זה דוקא ההפך
זו מגמה שהיתה פעם אבל ירדה מאוד..
כמו לגבי הנקה הגשה היום יותר ויותר הולכת לכיוון כמה שיותר טבעי וגם בנושא הלידות.
בכל אופן הרפואה והרופאים ודאי לא ימליצו לאישה אופציה כזו מהסיבות שתארת
אלא ימליצו באופן ברור על עדיפות ללידה טבעית
ולא בכדי
ניתוח הוא מצב של בדיעבד
בגלל שזה נוח להן שהן יודעות מתי בדיוק תתרחש הלידה (כן, כן... נשמע תירוץ הזוי, אבל שמעתי במו אוזניי),
וכי הן מפחדות מללדת, ניתוח נשמע להם כאופציה פחות מפחידה, משום מה...
שברור שזה גם ענין אישי
למשל לגבי הקשר הראשוני עם התינוק שכתבתי שיוכל להות מושפע מניתוח לא מתוכנן וכו
אלי זה לא נגע! השם ריחם עלי ויצרתי קשר ראשוני מדהים ואוהב ומידי עם התינוקת שלי!
למרות הטראומה בלידה ראשונה וכו
אבל היתה החמצה וכאב על הרגעים הרבים הראשונים שלא ראיתי אותה ולא נגעתי בה
ויש הרבה נשים אחרות שזה כן הקשה עליהן מאוד ברמה של עד דכאון אחרי לידה וכו..
אולי באמת יש להבדיל בין ניתוחים מתוכננים לבין ניתוח חרום\דחוף
יש הבדל גדול מאוד.
אבל גם בניתוח מוזמן ומתוכנן זה מצב לא אידיאלי בלשון המעטה
אני שמחה שלא עברתי קיסרי ותמיד מרחמת במחלקה על הנשים המנותחות, הן נראות לי סובלות מאוד.
דבר שני, אולי לא עברתי קיסרי, אבל עברתי ניתוח אחר בבטן, אז אולי אפשר טיפה להשוות?
בכל מקרה לפי דעתי מיקום התפרים בלידה רגילה הוא קשה יותר מקיסרי, אולי אני טועה,
עברתי כמה לידות עם תפרים, אחת מהן היתה הכי גרועה וסבלתי נורא, קשה לשבת, ללכת, לעשות בשירותים, יש נשים שסוחבות את הסבל מהתפרים המון זמן אחרי הלידה.
קראתי פה על אחת שכתבה שעד היום היא לא יכולה לשבת על כיסא לא מרופד, שנים אחרי הלידה.

חוץ מהחלק הנפשי שאליו לא נכנסת אפילו
כל המהלך של ההרדמה החזקה ולפעמים גם טישטוש שנותנים
ואחר כך המוגבלות האדירה והכאבים העצומים שיש תקופה ארוכה אחרי קיסרי
אין מה להשוות בכלל
לשכב כבולה ורועדת שחותכים את בשרך ורחמך והתאוששות זוועתית אחר כך
ממש לא פיקניק
וכיום רוב הנשים לא יבחרו בחיים במודע בניתוח על פני לידה
ניתוחים מוזמנים מראש הם בטח יותר קלים לעיכול
וגם פיזית
אני חוויתי בקיסרי אחרי שעות ארוכות של כאבים וייסורים בלידה קשה
ואחרי פתיחה מלאה וצירי לחץ איומים
וזה לפעמים נראה לי שוכחים גם הבנות שכתבו פה
שקיסרי זה הרבה פעמים מגיע אחרי לידה מייסרת ארוכה וכואבת ביותר
ולא קיסרי נטו.
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית