יכולה להגיד שהיו לי שני לידות שהיו בהם אותו סיגנון של סיבוכים (ירידות בדופק, הרבה מאוד זמן של צירי לחץ, עובר גדול, וואקום, פרע כתפיים, אפיזיוטומיה, קרעים, תפרים שהתחילו לתפור בלי הרדמה, אפידורל שעובד רק שעה ואז מפסיק לפעול ותינוק שנולד עם מצוקה וצריך הנשמה)

ואחת מהם נתפסה בעיני כלידה ממש ממש קשה והשניה לא.

פשוט כי אחרי הראשונה הייתי במצב נפשי ממש קשה, בסוג של שוק מהלידה, בכיתי בשמך כמה ימים רצוף, לא היה לי כוחות לטפל בבן שלי, במשך חצי שנה ריחמתי על נשים בהריון, יכולתי לבכות כל פעם שראיתי משהי בהריון, חשבתי שמחלקת יולדות זה המחלקה הכי עצובה שיש, היו לי במשך 9 חודשים סיוטים והתקפות בכי בעיקבות זיכרונות שעלו לי מהלידה ובעיקר מההתאוששות, ההתאוששות באופן כללי היתה ממש ממש לא טובה - ולכן אם שואלים אותי - זאת היתה לידה קשה מאוד.

הלידה השניה היתה כמעט אותו הדבר כמו הראשונה, אבל בעיני היא היתה בסדר, היה לי תמיכה, ההתאוששות היתה מושלמת, הרגשתי טוב אחרי הלידה (באופן יחסי) הרגשתי מיד חיבור לבת שלי, לא כאב לי כל כך הרבה, הרגשתי שמחה, והחוויה לא נחרטה לי בראש כטראומתית - ולכן בעיני הלידה היתה קלה.

האמת שכמה ימים אחרי הלידה הראשונה - המילדת הגיעה לבקר אותי ואמרה שהלידה היתה ממש קשה ולכן היא רוצה לראות אם נשארו לי שאלות פתוחות או דברים שאני מרגישה שאני רוצה לשמוע ממנה, בנוסף היא גם אמרה לי שבית החולים מארגן מין קבוצת תמיכה כזאת של נשים שחוו לידות קשות, והן ניפגשות ומספרות ומעבדות את החוויות שלהן והציע לי להצטרף לזה.

אחרי הלידה השניה -שהיתה ממש דומה לראשונה -אף מילדת לא באה ולא הציעו לי שוב את הקבוצת תמיכה הזאת, ולכן אני חושבת שהם כנראה באים רק למי שרואים שהיא חוותה את הלידה כטראומיתית. אחרי הידה הראשונה, אני חושבת שכל האחיות ידעו שאני לא בסדר, כי בכיתי ממש כל הזמן ובלילה כדי לא להפריע לנשים בחדר שלי - יצאתי לבכות בחוץ, אז כנראה שהם דיווחו שחוויתי את הלידה קשה - ולכן המילדת עלתה לראות אותי.

לכן, מהחוייה שלי - אני חושבת שהכל עיניין של איך שאת מרגישה ועוברת את הלידה.

שאני מאוד צרה, ולכן תמיד יש בעיות.

ואחרי שהיה באמת כליאת כתפיים שבנוסף לקרעים\חתך שזה עשה לי, זה גם הצריך לשבור את עצם הבריח של התינוק - שזה דבר שיכול להיות מסוכן, ולכן הבנתי שכן יעדיפו בפעמים הבאות על כל בעיה להפנות לקיסרי, וגם אני אנסה לזרז כמה שיותר את הלידה בדרכים טיבעיות כדי שהעובר לא ידיע למישקל גדול מידי.

לגבי מה שכתבת על קרעים - הבנתי שזה רק כשהקרע הוא מדרגה 3 ויותר, לא? לי היה אפיזיוטומיה וקרע דרגה 2, לכן אני חושבת שזה בסדר.

אבל סתם כך זה מה שהסברתי - שתכלס הלידה השניה (שבאמת היתה כמו כל מה שתיארתי) באמת נתפסה בעיני כחוויה מאוד חיובית, כחוויה משמחה שהביאה את הבת שלי לעולם, ולכן אני באמת לא יצאתי בתחושה רעה, ואין לי שום בעיה לחוות שוב עוד לידה כזאת. לכן באמת מה שכתבתי - שאני חושבת שזה לגמרי עיניין של איך מסתכלים, איך חווים ואיך מעבדים את כל החוויה.

שברו לו את עצם הבריח?

את זה עוד לא שמעתי

נשמע חוויה נוראית

איך התינוק התאושש מזה?

כמה מן לקח לזה להתאחות?

שהראש של התינוק יוצא - אבל הכתפיים נתקעות (זה אחד הסיכונים העיקריים בסכרת הריון לא מטופלת - למרות שלי זה קרה בלי סכרת) ואז באמת אין הרבה ברירות כי הראש של התינוק בחוץ אבל הוא פשוט נשאר תקוע, וזה סכנה לאמא ולתינוק, אז הדרך הכי קלה זה לשבור את עצם הבריח, וככה התינוק יכול לצאת, לפעמים גם מעדיפים פשוט להכניס את התינוק בחזרה לבטן ולעשות קיסרי.

התינוק דווקא ברוך ה מתאושש ממש מעולה, תוך שבועיים זה אמור להתאחות, וזה מתאחה לבד. רק הייתי צריכה פשוט להלביש ולהפשיט בעדינות עד שמתאחה.

לגבי הקבוצת תמיכה- האמת שאפילו לא הלכתי לזה. הייתי כל כך בשוק כשהיא באה אלי, בטוח תזדהי איתי - מין סוג של הלם שאת עדיין לא מבינה שאת עדיין בחיים ושיש עולם, אלא את רק עסוקה בלשרוד את הרגע הבא.

את עדיין מרגישה שאת צריכה תמיכה? כי יש דבר כזה לעשות עיבוד לידה, ושמעתי שזה ממש עוזר.

באופן כללי -אצלי הזמן עשה את שלו, ולאט לאט כל הסיוטים והפחדים סביב הריון הלכו ופחתו עד שמבחירה ניכנסתי שוב להריון על אף כל השיחות עם בעלי- שאין שום מצב בעולם שאני עוברת עוד פעם בחיים לידה

אז ברוך ה הכל עובר ונישכח...

שוב - חיבוק גדול!!!!!!

הלידה השניה היתה מהממת ממש! לגמרי חוויה מרפאת!

ותודה על כל ההזדהות 

אני חושבת שלידה בקיסרי היא יחסית קלה. (לא מיניסיון, כי לא עברתי קיסרי, אבל מכירה הרבה נשים מסבבי שעברו לידות טיבעיות והיה להם כל כך קשה שמבחירה אחר כך עשו כל פעם קיסרי, וזה שינה להם את כל החוויה הקשה של הלידה)

ההתאוששות אולי קשה, למרות שאני לא חושבת שהתאוששות מקיסרי היא הרבה הרבה יותר קשה מהתאוששות מלידה שהיו בה קרעים ותפרים רציניים.

כי גם לידה טבעית עם תפרים את מושבתת לגמרי.

אולי זה תלוי גם בכמות התפרים?

אני מדברת על כמות תפרים גדולה של לפחות 6\7 סנטימטרים, לא סתם תפר או שניים.

כי אצלי עם תפרים לקחתי משכחי כאבים באדיקות ולמרות זאת הכאבים היו בילתי ניסבלים לחלוטין, בכיתי ממש כל היום, לא הייתי מסוגלת לישון מרוב כאב, כל הלילה הייתי בוכה במיזדרונות בית החולים, האחיות ניסו לשים לי משחות נתנו לי משכחי כאבים כל הזמן וממש ממש לא עזר, וזה לא רק שאי אפשר לשבת, אי אפשר לשכב, אי אפשר אי אפשר ללכת , אי אפשר להעביר דקה בלי לבכות בלי שליטה מרוב כאב, וגם אי אפשר בשום אופן לטפל בתינוק עם כאב כזה, בכל הרצינות את רוצה רק להתאבד מרוב שהכאב לא עוזב אותך שניה, ומרוב שאת לא מצליחה לישון דקה עם הכאב הנורא הזה.

ובנוסף גם בגלל האיבוד של השליטה על הסוגר שם, את לא יכולה להתרוקן, ועד שמגלים את זה את כבר עם כאבי בטן חזקים וכמות שתן ענקית שמצטברת בבטן, ואז את נמצאת כמה יממות עם קטטר וכל השתן שלך דבוק לך לרגל כל היום...

ולעומת זאת ראיתי נשים במחלקה שילדו בקיסרי, שיכלו יום\יומיים אחרי הלידה לרדת מהמיטה, ראיתי אותן מסתובבות במחלקה, סוחבות את התינוק, סוחבות את העריסה, הולכות במהירות רגילה וזקוף, לא ראיתי אותן מתקשות בהליכה, פטפטו שם עם כולם, ישבו לאכול בחדר אוכל - בקיצור כמעט לא רואים שהן עברו לידה...

זה היה חתך רגיל של לידה עם וואקום, אולי כן קצת יותר גדול מוואקום רגיל כי בלידה השניה שהיתה גם עם וואקום חתכו לי קצת פחות מהלידה הראשונה.

יש הבדל בין תפר בבטן לתפר באיזור כ"כ עדין ורגיש, שמשפיע גם על היציאות, ובנוסף אין לך כמעט אפשרות לעקוב אחרי המצב שם, משתפר או לא?

בכל מיקרה כל אחת והגוף שלה, אני מכירה נשים שעברו כמה קיסרי וכל קיסרי הכאב היה שונה.

כי כשיש בצקות וכל האיזור מתנפח אז זה כל התפרים כל הזמן מאוד מתוחים ומושכים את העור

שתפרים של ניתוח קיסרי הם לא רק חיצוניים בבטן כמו שכתבת

אלא יש גם תפרים פנימיים ברקמות פנימיות וברחם עצמה!!

הכאבים והיסורים אחרי קיסרי הם בלתי יתארו

וקצת מצחיק ומוזר שמי שלא עברה את זה

כותבת על זה בכלל דעה ומשווה את זה ליסורים אחרים

@כמהה ליותר

ואני מדברת מנסיון ב2 המקרים

של חתך וגם קרעים

וגם ניתוח

אין השוואה

בין רמת הכאבים

בין הקושי בתפקוד כי אפשר להתרומם מהמיטה או להשתעל או לצחוק או לעמוד\ללכת יותר מכמה דקות בלי כאבי תופת

בין זמן ההחלמה הארוך באופן הזוי

ומי שלא חווה לא יבין

דיברתי על סמך נשים שאני ראיתי אחרי ניתוחים שראיתי אותן עומדות, והולכות כרגיל,

על סמך נשים שאני מכירה אישית שבוחרות לעשות דווקא קיסרי כי לידות רגילות הרבה יותר קשות בעיניהן,

וגם על סמך ניסיון שלי שהייתי עם תפרים מושבתת לחלוטין עם כאבים נוראיים בדיוק כמו שתיארת - להתרומם מהמיטה או להשתעל או לצחוק או לעמוד\ללכת  - אפילו כמה דקות בלי כאבי תופת, רק שמישום מה אצלי גם לשכב כאב כאבי תופת ברמה שאין מצב להירדם, ובלי קשר לכאבים -אין אפשרות אפילו לעמוד זקוף זה פשוט לא אפשרי.

אז יכול להיות שספציפית לך התפרים של הניתוח מאוד כאבו, והתפרים הטיבעיים פחות, יכול להיות שספציפית לי היו כאבים יותר מהרגיל, יכול להיות הרבה דברים....

מה שרק אמרתי שזה משתנה מאישה לאישה ואי אפשר לאמר באופן כללי שכל לידה קיסרית היא קשה יותר מטבעית ולהיפך.

אלא רק הגבת באופן כללי, אז אשמח שתיקראי שוב ותגידי לי אם את עדיין חושבת את מה שכתבת

ודאי שניתוח קיסרי נחשב לקשה יותר מלידה טבעית ומסוכן ומסכן חיים יותר.

דוקא הניתוח שעברתי לא היה מוזמן אלא ניתוח דחוף אחרי לידה ארוכה ביותר ופתיחה מלאה שעות

כך שזה לא היה פיקניק וכמוני יש עוד הרבה נשים (שבעצם זה ניתוח+לידה טראומתית)

דבר שני-החתך והקרע שהיו לי  בלידה טבעית אחר כך היו כואבים ומייסרים מאוד-במובנים מסוימים הקשו עלי יור מהניתוח-כמו שלא יכלתי לשבת או ענין היציאות

אבל חד וחלק הניתוח יותר קשה

גם נפשית

גם פיזית

זה החלמה ארוכה הרבה יותר

הרחם לעולם לא תחלים מזה

זה יכול להגרום להדבקויות לכל החיים ולכן לקושי להכנס להריון או ללדת רגיל

(2 הריונות אחר כך למשל הייתי צריכה לעשות בהריון עיסויים בצלקת של הניתוח כי כנראה היתה שם הדבקות שיכלה להקשות על הלידה\הריון)

 משפיע על הלידות הבאת ועוד ועוד 

(על לידות עם קרעים חריגים בדרגות הכי חמורות עד פי הטבעת וכו אני לא משווה כי פחות מכירה אבל באופן כללי לידות רגילות עם חתך וקרעים סטנדרטים יחסית יותר קלים מבחינת החלמה וכאבים מאשר ניתוח)

ועם כבוד רב למה שכתבת

כל עוד לא עברת גם ניתוח

לא תוכלי להשוות בין רמות הכאבים.

וזה שראית נשים זה נחמד

אבל לא תדעי באמת על בשרך מה הן חוו ואיך זה הרגיש להן 

אני גם הלכתי לתינוקיה אחרי ניתוח קשה ולידה נוראית-אז מה? היתה לי ברירה?

מצד שני להתרומם מהמיטה לא יכלתי לבד רק עם עזרה

ו3 שבועות אחרי ניתוח לא יכלתי ללכת מרחק של 2 רחובות בלי לפול מכאבים ולהזדקק למשככי כאבים.

גם נפשית זה משפיע (לא להצליח ללדת טבעי. פספוס כשלון  כאב ניתוק בחוויה מבחינת היציאה והחיבור הראשוני לתנוק ועוד ועוד)

לגבי כל מה שכתבת מבחינה נפשית וכו ונשמע שעברת באמת לידה ממש ממש קשה!

כתבת:

עם כבוד רב למה שכתבת

כל עוד לא עברת גם ניתוח

לא תוכלי להשוות בין רמות הכאבים.

אני חושבת שזה נכון גם לכיוון השיני - כל עוד שלא חווית כאב של מישהו אחר את לא יכולה להשוות - ולכן את לא יכולה באופן כללי לאמר שכאב הניתוח הוא בהכרח כואב יותר מכאבים של אישה אחרת אחרי לידה רגילה - כי לא חווית את הכאבים שלה - וכל אחת חווה כאבים אחרים מאוד.

כל הכאבים שתיארת - הרבה נשים שעברו גם לידה טבעית עם תפרים יזדהו לחלוטין וכל עוד שלא חווית את הכאב שלהן - לא תוכלי לדעת מה כואב יותר.

עובדה שיש נשים שחוו גם לידות טיבעיות עם חתכים וקרעים וגם לידות קיסריות ומעדיפות דווקא קיסרי כי ההתאוששו *אצלן* קלה יותר אחרי קיסרי.

אבל יש כן איזו נטיה שאפשר להצביע אליה בכל דבר וגם פה

באופן טבעי ודרך העולם 

'לרוב' ההחלמה אחרי ניתוח קיסרי קשה וארוכה יותר מלידה טבעית.

זה שיש פה גם חוויה אישית לכאן או לכאן זה נכון ונכון בכל דבר

אבל כן יש וחשוב לומר מגמה

ועובדה שאף אחת לא תרוץ לקיסרי מלכתחילה

זה אופציה מסוכנת לא טבעית שדרך העולם והגוף לא בנוי להם 

ויש נזקים לטווח ארוך וכמות ניתוחים מוגבלת והשפעה על הרחם קריטית ועוד.

אבל - רק שתדעי שאני מכירה אישית כמה נשים שהולכות לכתחילה לקיסרי - כי הלידה יותר קלה עבורן וגם ההתאוששות מקיסרי יותר קלה *עבורן*.

לדעתי ולפי מה ששמעתי זה דוקא ההפך

זו מגמה שהיתה פעם אבל ירדה מאוד..

כמו לגבי הנקה הגשה היום יותר ויותר הולכת לכיוון כמה שיותר טבעי וגם בנושא הלידות.

בכל אופן הרפואה והרופאים ודאי לא ימליצו לאישה אופציה כזו מהסיבות שתארת

אלא ימליצו באופן ברור על עדיפות ללידה טבעית

ולא בכדי

ניתוח הוא מצב של בדיעבד 

בגלל שזה נוח להן שהן יודעות מתי בדיוק תתרחש הלידה (כן, כן... נשמע תירוץ הזוי, אבל שמעתי במו אוזניי),

וכי הן מפחדות מללדת, ניתוח נשמע להם כאופציה פחות מפחידה, משום מה...

שברור שזה גם ענין אישי

למשל לגבי הקשר הראשוני  עם התינוק שכתבתי שיוכל להות מושפע מניתוח לא מתוכנן וכו

אלי זה לא נגע! השם ריחם עלי ויצרתי קשר ראשוני מדהים ואוהב ומידי עם התינוקת שלי!

למרות הטראומה בלידה ראשונה וכו 

אבל היתה החמצה וכאב על הרגעים הרבים הראשונים שלא ראיתי אותה ולא נגעתי בה

ויש הרבה נשים אחרות שזה כן הקשה עליהן מאוד ברמה של עד דכאון אחרי לידה וכו..

אולי באמת יש להבדיל בין ניתוחים מתוכננים לבין ניתוח חרום\דחוף 

יש הבדל גדול מאוד. 

אבל גם בניתוח מוזמן ומתוכנן זה מצב לא אידיאלי בלשון המעטה

אני שמחה שלא עברתי קיסרי ותמיד מרחמת במחלקה על הנשים המנותחות, הן נראות לי סובלות מאוד.

דבר שני, אולי לא עברתי קיסרי, אבל עברתי ניתוח אחר בבטן, אז אולי אפשר טיפה להשוות?

בכל מקרה לפי דעתי מיקום התפרים בלידה רגילה הוא קשה יותר מקיסרי, אולי אני טועה, 

עברתי כמה לידות עם תפרים, אחת מהן היתה הכי גרועה וסבלתי נורא, קשה לשבת, ללכת, לעשות בשירותים, יש נשים שסוחבות את הסבל מהתפרים המון זמן אחרי הלידה.

קראתי פה על אחת שכתבה שעד היום היא לא יכולה לשבת על כיסא לא מרופד, שנים אחרי הלידה.

חוץ מהחלק הנפשי שאליו לא נכנסת אפילו

כל המהלך של ההרדמה החזקה ולפעמים גם טישטוש שנותנים

ואחר כך המוגבלות האדירה והכאבים העצומים שיש תקופה ארוכה אחרי קיסרי 

אין מה להשוות בכלל

לשכב כבולה ורועדת שחותכים את בשרך ורחמך והתאוששות זוועתית אחר כך

ממש לא פיקניק

וכיום רוב הנשים לא יבחרו בחיים במודע בניתוח על פני לידה 

ניתוחים מוזמנים מראש הם בטח יותר קלים לעיכול 

וגם פיזית

אני חוויתי בקיסרי אחרי שעות ארוכות של כאבים וייסורים בלידה קשה

ואחרי פתיחה מלאה וצירי לחץ איומים

וזה לפעמים נראה לי שוכחים גם הבנות שכתבו פה

שקיסרי זה הרבה פעמים מגיע אחרי לידה מייסרת ארוכה וכואבת ביותר

ולא קיסרי נטו.

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אני מהצד השני,

גיסתי עוברת תקופה מאוד מורכבת עם הרבה בדיקות ואשפוזים חוזרים ונשנים.

אני בעצמי מתקשרת 'יחסית' הרבה להתעניין ולשמוע מה שלומה.

אני יודעת ששאר המשפחה פחות. אבל אני מבינה אותם.

גיסתי הזאת לא מתקשרת כמעט בחיים לאף אחת מהגיסות.

היא לא מתעניינת באחרים והיא גם לא משתפת על ההתמודדות שלה.

היא ובעלה בחיים לא משתתפים באירועים משפחתיים, תמיד מבריזים, לפעמים עם תירוצים, לפעמים אפילו לא טורחים לתרץ את עצמם.

פשוט לא מגיעים ולא עונים אח"כ לטלפונים.

פעם דיברתי איתה ואמרה לי מה כולם יודעים...

אמרתי לה שממש לא. אף אחד לא יודע.

כי אם היא לא מתקשרת לספר ולשתף אז לא יודעים.

חמותי לא משתפת וגם בעצמה הידע שלה די מוגבל, כי הם לא משתפים אותה.

אז הם מתמסכנים ומרגישים שכולם מתעלמים מהם

אבל סליחה הם די הביאו את זה על עצמם.

סליחה שנפלתי על השרשור שלך,

אם זה לא המצב אצלכם אז אני אמחק...

רק רציתי להאיר נקודת מבט קצת שונה מהצד השני.

בעיניי אם את רוצה שיתעניינו אז בכל פעם שאתם מאושפזים תכתבו בקבוצה המשפחתית,

אנחנו בבית חולים X עם Y.

Y מאוד ישמח לטלפונים וביקורים.

את תראי שפתאום יתקשרו אלייך וישלחו הודעות התעניינות.

פשוט תזמינו את זה ואל תהיו פסיביים.

תמיד מגיעים לכלאירוע,עם מתנה גדולה

תמיד נמצאים בכל זמן

תמיד עוזרים בכסף, בהלוואות באירוח,בשיחה ובתמיכה

אירית גיסה שבעלה היה בחול הרבה זמןעם כל הילדים

תביני איזה סוג אנחנו ולמה אנחנו כל כך פגועים מזה

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

לק"י

פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.

נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...

יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.

יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך

יום מים

יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה

לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.

לאפות עוגיות לחיילים

חפש את המטמון

מסיבת פיג'מות

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

היא לא רוצה להתערב בינינו

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

יש לי של בוש התלהבתי בהתחלה ממש אבל בקושי השתמשתי כי זה ככ לא יעיל השטיפה השימוש...

ואז קניתי מנדולינה וזה כ"כ פרקטי הרבה יותר!

גם בשימוש, באחסון, בניקוי במחיר

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך