יכולה להגיד שהיו לי שני לידות שהיו בהם אותו סיגנון של סיבוכים (ירידות בדופק, הרבה מאוד זמן של צירי לחץ, עובר גדול, וואקום, פרע כתפיים, אפיזיוטומיה, קרעים, תפרים שהתחילו לתפור בלי הרדמה, אפידורל שעובד רק שעה ואז מפסיק לפעול ותינוק שנולד עם מצוקה וצריך הנשמה)

ואחת מהם נתפסה בעיני כלידה ממש ממש קשה והשניה לא.

פשוט כי אחרי הראשונה הייתי במצב נפשי ממש קשה, בסוג של שוק מהלידה, בכיתי בשמך כמה ימים רצוף, לא היה לי כוחות לטפל בבן שלי, במשך חצי שנה ריחמתי על נשים בהריון, יכולתי לבכות כל פעם שראיתי משהי בהריון, חשבתי שמחלקת יולדות זה המחלקה הכי עצובה שיש, היו לי במשך 9 חודשים סיוטים והתקפות בכי בעיקבות זיכרונות שעלו לי מהלידה ובעיקר מההתאוששות, ההתאוששות באופן כללי היתה ממש ממש לא טובה - ולכן אם שואלים אותי - זאת היתה לידה קשה מאוד.

הלידה השניה היתה כמעט אותו הדבר כמו הראשונה, אבל בעיני היא היתה בסדר, היה לי תמיכה, ההתאוששות היתה מושלמת, הרגשתי טוב אחרי הלידה (באופן יחסי) הרגשתי מיד חיבור לבת שלי, לא כאב לי כל כך הרבה, הרגשתי שמחה, והחוויה לא נחרטה לי בראש כטראומתית - ולכן בעיני הלידה היתה קלה.

האמת שכמה ימים אחרי הלידה הראשונה - המילדת הגיעה לבקר אותי ואמרה שהלידה היתה ממש קשה ולכן היא רוצה לראות אם נשארו לי שאלות פתוחות או דברים שאני מרגישה שאני רוצה לשמוע ממנה, בנוסף היא גם אמרה לי שבית החולים מארגן מין קבוצת תמיכה כזאת של נשים שחוו לידות קשות, והן ניפגשות ומספרות ומעבדות את החוויות שלהן והציע לי להצטרף לזה.

אחרי הלידה השניה -שהיתה ממש דומה לראשונה -אף מילדת לא באה ולא הציעו לי שוב את הקבוצת תמיכה הזאת, ולכן אני חושבת שהם כנראה באים רק למי שרואים שהיא חוותה את הלידה כטראומיתית. אחרי הידה הראשונה, אני חושבת שכל האחיות ידעו שאני לא בסדר, כי בכיתי ממש כל הזמן ובלילה כדי לא להפריע לנשים בחדר שלי - יצאתי לבכות בחוץ, אז כנראה שהם דיווחו שחוויתי את הלידה קשה - ולכן המילדת עלתה לראות אותי.

לכן, מהחוייה שלי - אני חושבת שהכל עיניין של איך שאת מרגישה ועוברת את הלידה.

שאני מאוד צרה, ולכן תמיד יש בעיות.

ואחרי שהיה באמת כליאת כתפיים שבנוסף לקרעים\חתך שזה עשה לי, זה גם הצריך לשבור את עצם הבריח של התינוק - שזה דבר שיכול להיות מסוכן, ולכן הבנתי שכן יעדיפו בפעמים הבאות על כל בעיה להפנות לקיסרי, וגם אני אנסה לזרז כמה שיותר את הלידה בדרכים טיבעיות כדי שהעובר לא ידיע למישקל גדול מידי.

לגבי מה שכתבת על קרעים - הבנתי שזה רק כשהקרע הוא מדרגה 3 ויותר, לא? לי היה אפיזיוטומיה וקרע דרגה 2, לכן אני חושבת שזה בסדר.

אבל סתם כך זה מה שהסברתי - שתכלס הלידה השניה (שבאמת היתה כמו כל מה שתיארתי) באמת נתפסה בעיני כחוויה מאוד חיובית, כחוויה משמחה שהביאה את הבת שלי לעולם, ולכן אני באמת לא יצאתי בתחושה רעה, ואין לי שום בעיה לחוות שוב עוד לידה כזאת. לכן באמת מה שכתבתי - שאני חושבת שזה לגמרי עיניין של איך מסתכלים, איך חווים ואיך מעבדים את כל החוויה.

שברו לו את עצם הבריח?

את זה עוד לא שמעתי

נשמע חוויה נוראית

איך התינוק התאושש מזה?

כמה מן לקח לזה להתאחות?

שהראש של התינוק יוצא - אבל הכתפיים נתקעות (זה אחד הסיכונים העיקריים בסכרת הריון לא מטופלת - למרות שלי זה קרה בלי סכרת) ואז באמת אין הרבה ברירות כי הראש של התינוק בחוץ אבל הוא פשוט נשאר תקוע, וזה סכנה לאמא ולתינוק, אז הדרך הכי קלה זה לשבור את עצם הבריח, וככה התינוק יכול לצאת, לפעמים גם מעדיפים פשוט להכניס את התינוק בחזרה לבטן ולעשות קיסרי.

התינוק דווקא ברוך ה מתאושש ממש מעולה, תוך שבועיים זה אמור להתאחות, וזה מתאחה לבד. רק הייתי צריכה פשוט להלביש ולהפשיט בעדינות עד שמתאחה.

לגבי הקבוצת תמיכה- האמת שאפילו לא הלכתי לזה. הייתי כל כך בשוק כשהיא באה אלי, בטוח תזדהי איתי - מין סוג של הלם שאת עדיין לא מבינה שאת עדיין בחיים ושיש עולם, אלא את רק עסוקה בלשרוד את הרגע הבא.

את עדיין מרגישה שאת צריכה תמיכה? כי יש דבר כזה לעשות עיבוד לידה, ושמעתי שזה ממש עוזר.

באופן כללי -אצלי הזמן עשה את שלו, ולאט לאט כל הסיוטים והפחדים סביב הריון הלכו ופחתו עד שמבחירה ניכנסתי שוב להריון על אף כל השיחות עם בעלי- שאין שום מצב בעולם שאני עוברת עוד פעם בחיים לידה

אז ברוך ה הכל עובר ונישכח...

שוב - חיבוק גדול!!!!!!

הלידה השניה היתה מהממת ממש! לגמרי חוויה מרפאת!

ותודה על כל ההזדהות 

אני חושבת שלידה בקיסרי היא יחסית קלה. (לא מיניסיון, כי לא עברתי קיסרי, אבל מכירה הרבה נשים מסבבי שעברו לידות טיבעיות והיה להם כל כך קשה שמבחירה אחר כך עשו כל פעם קיסרי, וזה שינה להם את כל החוויה הקשה של הלידה)

ההתאוששות אולי קשה, למרות שאני לא חושבת שהתאוששות מקיסרי היא הרבה הרבה יותר קשה מהתאוששות מלידה שהיו בה קרעים ותפרים רציניים.

כי גם לידה טבעית עם תפרים את מושבתת לגמרי.

אולי זה תלוי גם בכמות התפרים?

אני מדברת על כמות תפרים גדולה של לפחות 6\7 סנטימטרים, לא סתם תפר או שניים.

כי אצלי עם תפרים לקחתי משכחי כאבים באדיקות ולמרות זאת הכאבים היו בילתי ניסבלים לחלוטין, בכיתי ממש כל היום, לא הייתי מסוגלת לישון מרוב כאב, כל הלילה הייתי בוכה במיזדרונות בית החולים, האחיות ניסו לשים לי משחות נתנו לי משכחי כאבים כל הזמן וממש ממש לא עזר, וזה לא רק שאי אפשר לשבת, אי אפשר לשכב, אי אפשר אי אפשר ללכת , אי אפשר להעביר דקה בלי לבכות בלי שליטה מרוב כאב, וגם אי אפשר בשום אופן לטפל בתינוק עם כאב כזה, בכל הרצינות את רוצה רק להתאבד מרוב שהכאב לא עוזב אותך שניה, ומרוב שאת לא מצליחה לישון דקה עם הכאב הנורא הזה.

ובנוסף גם בגלל האיבוד של השליטה על הסוגר שם, את לא יכולה להתרוקן, ועד שמגלים את זה את כבר עם כאבי בטן חזקים וכמות שתן ענקית שמצטברת בבטן, ואז את נמצאת כמה יממות עם קטטר וכל השתן שלך דבוק לך לרגל כל היום...

ולעומת זאת ראיתי נשים במחלקה שילדו בקיסרי, שיכלו יום\יומיים אחרי הלידה לרדת מהמיטה, ראיתי אותן מסתובבות במחלקה, סוחבות את התינוק, סוחבות את העריסה, הולכות במהירות רגילה וזקוף, לא ראיתי אותן מתקשות בהליכה, פטפטו שם עם כולם, ישבו לאכול בחדר אוכל - בקיצור כמעט לא רואים שהן עברו לידה...

זה היה חתך רגיל של לידה עם וואקום, אולי כן קצת יותר גדול מוואקום רגיל כי בלידה השניה שהיתה גם עם וואקום חתכו לי קצת פחות מהלידה הראשונה.

יש הבדל בין תפר בבטן לתפר באיזור כ"כ עדין ורגיש, שמשפיע גם על היציאות, ובנוסף אין לך כמעט אפשרות לעקוב אחרי המצב שם, משתפר או לא?

בכל מיקרה כל אחת והגוף שלה, אני מכירה נשים שעברו כמה קיסרי וכל קיסרי הכאב היה שונה.

כי כשיש בצקות וכל האיזור מתנפח אז זה כל התפרים כל הזמן מאוד מתוחים ומושכים את העור

שתפרים של ניתוח קיסרי הם לא רק חיצוניים בבטן כמו שכתבת

אלא יש גם תפרים פנימיים ברקמות פנימיות וברחם עצמה!!

הכאבים והיסורים אחרי קיסרי הם בלתי יתארו

וקצת מצחיק ומוזר שמי שלא עברה את זה

כותבת על זה בכלל דעה ומשווה את זה ליסורים אחרים

@כמהה ליותר

ואני מדברת מנסיון ב2 המקרים

של חתך וגם קרעים

וגם ניתוח

אין השוואה

בין רמת הכאבים

בין הקושי בתפקוד כי אפשר להתרומם מהמיטה או להשתעל או לצחוק או לעמוד\ללכת יותר מכמה דקות בלי כאבי תופת

בין זמן ההחלמה הארוך באופן הזוי

ומי שלא חווה לא יבין

דיברתי על סמך נשים שאני ראיתי אחרי ניתוחים שראיתי אותן עומדות, והולכות כרגיל,

על סמך נשים שאני מכירה אישית שבוחרות לעשות דווקא קיסרי כי לידות רגילות הרבה יותר קשות בעיניהן,

וגם על סמך ניסיון שלי שהייתי עם תפרים מושבתת לחלוטין עם כאבים נוראיים בדיוק כמו שתיארת - להתרומם מהמיטה או להשתעל או לצחוק או לעמוד\ללכת  - אפילו כמה דקות בלי כאבי תופת, רק שמישום מה אצלי גם לשכב כאב כאבי תופת ברמה שאין מצב להירדם, ובלי קשר לכאבים -אין אפשרות אפילו לעמוד זקוף זה פשוט לא אפשרי.

אז יכול להיות שספציפית לך התפרים של הניתוח מאוד כאבו, והתפרים הטיבעיים פחות, יכול להיות שספציפית לי היו כאבים יותר מהרגיל, יכול להיות הרבה דברים....

מה שרק אמרתי שזה משתנה מאישה לאישה ואי אפשר לאמר באופן כללי שכל לידה קיסרית היא קשה יותר מטבעית ולהיפך.

אלא רק הגבת באופן כללי, אז אשמח שתיקראי שוב ותגידי לי אם את עדיין חושבת את מה שכתבת

ודאי שניתוח קיסרי נחשב לקשה יותר מלידה טבעית ומסוכן ומסכן חיים יותר.

דוקא הניתוח שעברתי לא היה מוזמן אלא ניתוח דחוף אחרי לידה ארוכה ביותר ופתיחה מלאה שעות

כך שזה לא היה פיקניק וכמוני יש עוד הרבה נשים (שבעצם זה ניתוח+לידה טראומתית)

דבר שני-החתך והקרע שהיו לי  בלידה טבעית אחר כך היו כואבים ומייסרים מאוד-במובנים מסוימים הקשו עלי יור מהניתוח-כמו שלא יכלתי לשבת או ענין היציאות

אבל חד וחלק הניתוח יותר קשה

גם נפשית

גם פיזית

זה החלמה ארוכה הרבה יותר

הרחם לעולם לא תחלים מזה

זה יכול להגרום להדבקויות לכל החיים ולכן לקושי להכנס להריון או ללדת רגיל

(2 הריונות אחר כך למשל הייתי צריכה לעשות בהריון עיסויים בצלקת של הניתוח כי כנראה היתה שם הדבקות שיכלה להקשות על הלידה\הריון)

 משפיע על הלידות הבאת ועוד ועוד 

(על לידות עם קרעים חריגים בדרגות הכי חמורות עד פי הטבעת וכו אני לא משווה כי פחות מכירה אבל באופן כללי לידות רגילות עם חתך וקרעים סטנדרטים יחסית יותר קלים מבחינת החלמה וכאבים מאשר ניתוח)

ועם כבוד רב למה שכתבת

כל עוד לא עברת גם ניתוח

לא תוכלי להשוות בין רמות הכאבים.

וזה שראית נשים זה נחמד

אבל לא תדעי באמת על בשרך מה הן חוו ואיך זה הרגיש להן 

אני גם הלכתי לתינוקיה אחרי ניתוח קשה ולידה נוראית-אז מה? היתה לי ברירה?

מצד שני להתרומם מהמיטה לא יכלתי לבד רק עם עזרה

ו3 שבועות אחרי ניתוח לא יכלתי ללכת מרחק של 2 רחובות בלי לפול מכאבים ולהזדקק למשככי כאבים.

גם נפשית זה משפיע (לא להצליח ללדת טבעי. פספוס כשלון  כאב ניתוק בחוויה מבחינת היציאה והחיבור הראשוני לתנוק ועוד ועוד)

לגבי כל מה שכתבת מבחינה נפשית וכו ונשמע שעברת באמת לידה ממש ממש קשה!

כתבת:

עם כבוד רב למה שכתבת

כל עוד לא עברת גם ניתוח

לא תוכלי להשוות בין רמות הכאבים.

אני חושבת שזה נכון גם לכיוון השיני - כל עוד שלא חווית כאב של מישהו אחר את לא יכולה להשוות - ולכן את לא יכולה באופן כללי לאמר שכאב הניתוח הוא בהכרח כואב יותר מכאבים של אישה אחרת אחרי לידה רגילה - כי לא חווית את הכאבים שלה - וכל אחת חווה כאבים אחרים מאוד.

כל הכאבים שתיארת - הרבה נשים שעברו גם לידה טבעית עם תפרים יזדהו לחלוטין וכל עוד שלא חווית את הכאב שלהן - לא תוכלי לדעת מה כואב יותר.

עובדה שיש נשים שחוו גם לידות טיבעיות עם חתכים וקרעים וגם לידות קיסריות ומעדיפות דווקא קיסרי כי ההתאוששו *אצלן* קלה יותר אחרי קיסרי.

אבל יש כן איזו נטיה שאפשר להצביע אליה בכל דבר וגם פה

באופן טבעי ודרך העולם 

'לרוב' ההחלמה אחרי ניתוח קיסרי קשה וארוכה יותר מלידה טבעית.

זה שיש פה גם חוויה אישית לכאן או לכאן זה נכון ונכון בכל דבר

אבל כן יש וחשוב לומר מגמה

ועובדה שאף אחת לא תרוץ לקיסרי מלכתחילה

זה אופציה מסוכנת לא טבעית שדרך העולם והגוף לא בנוי להם 

ויש נזקים לטווח ארוך וכמות ניתוחים מוגבלת והשפעה על הרחם קריטית ועוד.

אבל - רק שתדעי שאני מכירה אישית כמה נשים שהולכות לכתחילה לקיסרי - כי הלידה יותר קלה עבורן וגם ההתאוששות מקיסרי יותר קלה *עבורן*.

לדעתי ולפי מה ששמעתי זה דוקא ההפך

זו מגמה שהיתה פעם אבל ירדה מאוד..

כמו לגבי הנקה הגשה היום יותר ויותר הולכת לכיוון כמה שיותר טבעי וגם בנושא הלידות.

בכל אופן הרפואה והרופאים ודאי לא ימליצו לאישה אופציה כזו מהסיבות שתארת

אלא ימליצו באופן ברור על עדיפות ללידה טבעית

ולא בכדי

ניתוח הוא מצב של בדיעבד 

בגלל שזה נוח להן שהן יודעות מתי בדיוק תתרחש הלידה (כן, כן... נשמע תירוץ הזוי, אבל שמעתי במו אוזניי),

וכי הן מפחדות מללדת, ניתוח נשמע להם כאופציה פחות מפחידה, משום מה...

שברור שזה גם ענין אישי

למשל לגבי הקשר הראשוני  עם התינוק שכתבתי שיוכל להות מושפע מניתוח לא מתוכנן וכו

אלי זה לא נגע! השם ריחם עלי ויצרתי קשר ראשוני מדהים ואוהב ומידי עם התינוקת שלי!

למרות הטראומה בלידה ראשונה וכו 

אבל היתה החמצה וכאב על הרגעים הרבים הראשונים שלא ראיתי אותה ולא נגעתי בה

ויש הרבה נשים אחרות שזה כן הקשה עליהן מאוד ברמה של עד דכאון אחרי לידה וכו..

אולי באמת יש להבדיל בין ניתוחים מתוכננים לבין ניתוח חרום\דחוף 

יש הבדל גדול מאוד. 

אבל גם בניתוח מוזמן ומתוכנן זה מצב לא אידיאלי בלשון המעטה

אני שמחה שלא עברתי קיסרי ותמיד מרחמת במחלקה על הנשים המנותחות, הן נראות לי סובלות מאוד.

דבר שני, אולי לא עברתי קיסרי, אבל עברתי ניתוח אחר בבטן, אז אולי אפשר טיפה להשוות?

בכל מקרה לפי דעתי מיקום התפרים בלידה רגילה הוא קשה יותר מקיסרי, אולי אני טועה, 

עברתי כמה לידות עם תפרים, אחת מהן היתה הכי גרועה וסבלתי נורא, קשה לשבת, ללכת, לעשות בשירותים, יש נשים שסוחבות את הסבל מהתפרים המון זמן אחרי הלידה.

קראתי פה על אחת שכתבה שעד היום היא לא יכולה לשבת על כיסא לא מרופד, שנים אחרי הלידה.

חוץ מהחלק הנפשי שאליו לא נכנסת אפילו

כל המהלך של ההרדמה החזקה ולפעמים גם טישטוש שנותנים

ואחר כך המוגבלות האדירה והכאבים העצומים שיש תקופה ארוכה אחרי קיסרי 

אין מה להשוות בכלל

לשכב כבולה ורועדת שחותכים את בשרך ורחמך והתאוששות זוועתית אחר כך

ממש לא פיקניק

וכיום רוב הנשים לא יבחרו בחיים במודע בניתוח על פני לידה 

ניתוחים מוזמנים מראש הם בטח יותר קלים לעיכול 

וגם פיזית

אני חוויתי בקיסרי אחרי שעות ארוכות של כאבים וייסורים בלידה קשה

ואחרי פתיחה מלאה וצירי לחץ איומים

וזה לפעמים נראה לי שוכחים גם הבנות שכתבו פה

שקיסרי זה הרבה פעמים מגיע אחרי לידה מייסרת ארוכה וכואבת ביותר

ולא קיסרי נטו.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡