התינוקת שלי תכף בת שלושה חודשים, מסוכות לא היינו אצל ההורים של בעלי, (אבל כן נפגשנו באירועים משותפים, ושבתות אצל האחים שלו)
פשוט כי העדפנו להיות בבית, או אצל ההורים שלי
שעוזרים לי, וכך אני מצליחה לישון קצת להתרגל לאימהות, ואיכשהו לתפקד.
אבא של בעלי מתקשר אליו ועושה לו מצפונים, שהם לבד בשבת
ושהם מתגעגעים.
ובעלי לפעמים פשוט משקר, ואומר שאנחנו בבית למרות שאנחנו אצל ההורים שלי, או אצל חברים.
זה גורם לנו לריב ולהתווכח, אבל מה אני אעשה? לא כיף לי שם.
יוצא מצב שאני רוב הזמן לבד שם בלי עזרה,
כי הם מבקשים את העזרה של בעלי בכל מיני תיקונים, ומשלוחים.
ואם אני מבקשת מבעלי עזרה, אני נתקלת בכל מיני עקיצות
כמו "תסתכלי על אמא היא ילדה 8 ילדים"
או שלי ולבעלי יש מנהג אחרי סעודת שבת לעשות סיבוב, או לשבת בסלון ולדבר, והם אומרים לו ללכת לישון כדי שיקום בזמן לתפילה.
ואמא שלו עושה לי פרצופים כאילו אני בן אדם מוזר, ולמה אני לא הולכת לישון?
ממש השתלטות על החיים שלנו.
ופשוט לא כיף לי.
ושאלות כמו למה את לא מניקה? למה את שואבת?
למה מטרנה? בגלל זה כואבת לה הבטן.
או, מתי תחזרי לעבודה? את חייבת..
הם גם כל הזמן מקטינים את ההורים שלי, באתי לספר על אמא שלי שהיא ילדה אותי בקיסרי, ואיזה אלופה וכמה כוחות
וישר אמא של בעלי אמרה, אני מבקשת אל תדברי על אמא שלך לשון הרע. (מה?? למה שאדבר על אמא שלי רע?) היא מודל להערצה בשבילי!!
מעבר לזה, שבקבוצה המשפחתית אני שולחת תמונות של התינוקת והם לא מגיבים בכלל, אבל לאחיינים אחרים מרעיפים שלל מחמאות.
אפילו לא התקשרו לשאול מה שלומי, ואיך אני מסתדרת
אם אני צריכה עזרה או משהו, כלום פשוט כלום.
לא באלי ללכת אליהםםםםם, איך אני מסבירה לבעלי בצורה יפה?
פשוט כי העדפנו להיות בבית, או אצל ההורים שלי
שעוזרים לי, וכך אני מצליחה לישון קצת להתרגל לאימהות, ואיכשהו לתפקד.
אבא של בעלי מתקשר אליו ועושה לו מצפונים, שהם לבד בשבת
ושהם מתגעגעים.
ובעלי לפעמים פשוט משקר, ואומר שאנחנו בבית למרות שאנחנו אצל ההורים שלי, או אצל חברים.
זה גורם לנו לריב ולהתווכח, אבל מה אני אעשה? לא כיף לי שם.
יוצא מצב שאני רוב הזמן לבד שם בלי עזרה,
כי הם מבקשים את העזרה של בעלי בכל מיני תיקונים, ומשלוחים.
ואם אני מבקשת מבעלי עזרה, אני נתקלת בכל מיני עקיצות
כמו "תסתכלי על אמא היא ילדה 8 ילדים"
או שלי ולבעלי יש מנהג אחרי סעודת שבת לעשות סיבוב, או לשבת בסלון ולדבר, והם אומרים לו ללכת לישון כדי שיקום בזמן לתפילה.
ואמא שלו עושה לי פרצופים כאילו אני בן אדם מוזר, ולמה אני לא הולכת לישון?
ממש השתלטות על החיים שלנו.
ופשוט לא כיף לי.
ושאלות כמו למה את לא מניקה? למה את שואבת?
למה מטרנה? בגלל זה כואבת לה הבטן.
או, מתי תחזרי לעבודה? את חייבת..
הם גם כל הזמן מקטינים את ההורים שלי, באתי לספר על אמא שלי שהיא ילדה אותי בקיסרי, ואיזה אלופה וכמה כוחות
וישר אמא של בעלי אמרה, אני מבקשת אל תדברי על אמא שלך לשון הרע. (מה?? למה שאדבר על אמא שלי רע?) היא מודל להערצה בשבילי!!
מעבר לזה, שבקבוצה המשפחתית אני שולחת תמונות של התינוקת והם לא מגיבים בכלל, אבל לאחיינים אחרים מרעיפים שלל מחמאות.
אפילו לא התקשרו לשאול מה שלומי, ואיך אני מסתדרת
אם אני צריכה עזרה או משהו, כלום פשוט כלום.
לא באלי ללכת אליהםםםםם, איך אני מסבירה לבעלי בצורה יפה?
