בההתחלה שלו כתוב:
א לְדָוִד: אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים; אַל-תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה.
ב כִּי כֶחָצִיר, מְהֵרָה יִמָּלוּ; וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא, יִבּוֹלוּן.
ג בְּטַח בַּיהוָה, וַעֲשֵׂה-טוֹב; שְׁכָן-אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה.
ד וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה; וְיִתֶּן-לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
ה גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה.
ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ; וּמִשְׁפָּטֶךָ, כַּצָּהֳרָיִם
דוד המלך אומר- אל תתעסק עם הרשעים ואל תקנא בהצלחתם. הם יפלו מהר.
אז מה כן תעשה?
בטח בה' (שיעזור לך ויגרום להם ליפול) ותעשה טוב,
שכן ארץ ורעה אמונה (בפשט הכוונה לדעתי היא תשכון כדרך הארץ בלי לרמות ותנהג באמונה)
ואז דוד מוסיף עוד דבר מפתיע- והתענג על ה'. זה לא "ותתענג" אלא "והתענג", כלומר זה לא שכר אלא חלק מהציווי, ההמשך של בטח בה' ועשה טוב.
ואחרי כל הדברים האלה- ויתן לך משאלות ליבך.
איך אתם מבינים את "והתענג על ה'" ואיך זה קשור?
אני מבין שבנוסף לעצם הכאב שרשעים עושים רע ופוגעים באנשים ולא הייתה לדוד יכולת להתגבר עליהם- היו לדוד גם חסרונות גשמיים כאלה ואחרים, לעומת המרעים ועושי העוולה שלהם לא חסר כלום.
אז דוד אומר- תתענג על ה' ואז מידה כנגד מידה הוא יתן לך משאלות ליבך. כלומר כנגד העונג הרוחני תקבל גם עונג גשמי.
למה זה ככה?
אני חושב שזה בא לומר שאמנם בעולם יש הרבה רע שצריך להילחם בו, ואדם מאמין חי בגישה שזה רצון ה' שנהיה בעולם שיש בו רע ונעמול לתקן אותו וזה אכן מה שאותו אדם עושה- אבל צריך גם לזכור לא להיות רק ב"עולם התיקון" אלא גם לזכור את המטרה ואת התכלית- העונג. עונג של דביקות בה' ועונג גשמי מתוקן.
ולכן, אדם שבאמת אכפת לו מאחרים, במחשבה בלב ובמעשה, שבא ומתענג על ה' מתוך ידיעה שהעונג הזה הוא גם רצון ה' (ורק אדם שעשה את פסוק ג' יכול באמת להתחבר לעונג הזה בגלל שהוא רצון ה' ולא מרצון ליהנות בלבד)- מתחבר בעצם לרצון של הבורא שנגיע לתכלית, לעולם המתוקן, ולכן יש לו ממילא כח למשוך שפע משם, שפע שיתבטא בגשמיות מתוקנת כמו שיהיה אז.
כלומר הקב"ה מתגלה אל האדם לפי הדרך בה האדם בוחר (אם נמשיל את זה לקשר בין איש ואישה כמו בתנך- אם האישה תבוא עצובה וכעוסה לבעלה הוא יקשיב לה וירגיע אותה, אם היא תבוא שמחה ורוצה להנות הוא יבלה ויהנה איתה ואותה. אבל הוא לא יכול לתת לה מה שהיא לא בראש לקבל באותו זמן)
אני כמובן לא בטוח שזו כוונת דוד (בדומה לזה כותב הרד"ק בפירושו השני), אבל הרעיון נכון לדעתי.
ואם ניקח את זה אלינו- אני מניח שלא מעט מאיתנו מרגישים שאת עיקר העבודה של תיקון המידות וחיבור לה' וכו' שהביאה עליהם הרווקות- הם כבר עשו, ועכשיו הם מתעסקים בתיקונים קטנטנים אינסופיים במידות ובדעות או בכיבוי שריפות שהרווקת גורמת במקום בהתקדמות במגוון תחומים.
אז אולי כדאי בנוסף לעשיית הטוב גם להתחבר בנפש לתכלית- והתענג על ה' ואז ממילא יומשך גם השפע הגשמי הרצוי.
נכון שלהגיע לעונג הגבוה יותר על ה'- אהבה ודביקות מורגשות, זה לא קל (אפשר לנסות לחוש את זה בתפילה ע"י שאומרים את המילים לאט ושקועים בהם בלי לחשוב על דברים אחרים), אבל אם לא זה אז לפחות לנסות להגיע לשמחה על זה שזוכים לעבוד את ה'.
א לְדָוִד: אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים; אַל-תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה.
ב כִּי כֶחָצִיר, מְהֵרָה יִמָּלוּ; וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא, יִבּוֹלוּן.
ג בְּטַח בַּיהוָה, וַעֲשֵׂה-טוֹב; שְׁכָן-אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה.
ד וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה; וְיִתֶּן-לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
ה גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה.
ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ; וּמִשְׁפָּטֶךָ, כַּצָּהֳרָיִם
דוד המלך אומר- אל תתעסק עם הרשעים ואל תקנא בהצלחתם. הם יפלו מהר.
אז מה כן תעשה?
בטח בה' (שיעזור לך ויגרום להם ליפול) ותעשה טוב,
שכן ארץ ורעה אמונה (בפשט הכוונה לדעתי היא תשכון כדרך הארץ בלי לרמות ותנהג באמונה)
ואז דוד מוסיף עוד דבר מפתיע- והתענג על ה'. זה לא "ותתענג" אלא "והתענג", כלומר זה לא שכר אלא חלק מהציווי, ההמשך של בטח בה' ועשה טוב.
ואחרי כל הדברים האלה- ויתן לך משאלות ליבך.
איך אתם מבינים את "והתענג על ה'" ואיך זה קשור?
אני מבין שבנוסף לעצם הכאב שרשעים עושים רע ופוגעים באנשים ולא הייתה לדוד יכולת להתגבר עליהם- היו לדוד גם חסרונות גשמיים כאלה ואחרים, לעומת המרעים ועושי העוולה שלהם לא חסר כלום.
אז דוד אומר- תתענג על ה' ואז מידה כנגד מידה הוא יתן לך משאלות ליבך. כלומר כנגד העונג הרוחני תקבל גם עונג גשמי.
למה זה ככה?
אני חושב שזה בא לומר שאמנם בעולם יש הרבה רע שצריך להילחם בו, ואדם מאמין חי בגישה שזה רצון ה' שנהיה בעולם שיש בו רע ונעמול לתקן אותו וזה אכן מה שאותו אדם עושה- אבל צריך גם לזכור לא להיות רק ב"עולם התיקון" אלא גם לזכור את המטרה ואת התכלית- העונג. עונג של דביקות בה' ועונג גשמי מתוקן.
ולכן, אדם שבאמת אכפת לו מאחרים, במחשבה בלב ובמעשה, שבא ומתענג על ה' מתוך ידיעה שהעונג הזה הוא גם רצון ה' (ורק אדם שעשה את פסוק ג' יכול באמת להתחבר לעונג הזה בגלל שהוא רצון ה' ולא מרצון ליהנות בלבד)- מתחבר בעצם לרצון של הבורא שנגיע לתכלית, לעולם המתוקן, ולכן יש לו ממילא כח למשוך שפע משם, שפע שיתבטא בגשמיות מתוקנת כמו שיהיה אז.
כלומר הקב"ה מתגלה אל האדם לפי הדרך בה האדם בוחר (אם נמשיל את זה לקשר בין איש ואישה כמו בתנך- אם האישה תבוא עצובה וכעוסה לבעלה הוא יקשיב לה וירגיע אותה, אם היא תבוא שמחה ורוצה להנות הוא יבלה ויהנה איתה ואותה. אבל הוא לא יכול לתת לה מה שהיא לא בראש לקבל באותו זמן)
אני כמובן לא בטוח שזו כוונת דוד (בדומה לזה כותב הרד"ק בפירושו השני), אבל הרעיון נכון לדעתי.
ואם ניקח את זה אלינו- אני מניח שלא מעט מאיתנו מרגישים שאת עיקר העבודה של תיקון המידות וחיבור לה' וכו' שהביאה עליהם הרווקות- הם כבר עשו, ועכשיו הם מתעסקים בתיקונים קטנטנים אינסופיים במידות ובדעות או בכיבוי שריפות שהרווקת גורמת במקום בהתקדמות במגוון תחומים.
אז אולי כדאי בנוסף לעשיית הטוב גם להתחבר בנפש לתכלית- והתענג על ה' ואז ממילא יומשך גם השפע הגשמי הרצוי.
נכון שלהגיע לעונג הגבוה יותר על ה'- אהבה ודביקות מורגשות, זה לא קל (אפשר לנסות לחוש את זה בתפילה ע"י שאומרים את המילים לאט ושקועים בהם בלי לחשוב על דברים אחרים), אבל אם לא זה אז לפחות לנסות להגיע לשמחה על זה שזוכים לעבוד את ה'.
