אישתי בהריון בשליש ראשון. מנסיון העבר זו תקופה מורכבת מאוד שדורשת ממני ללכת כל הזמן על קצות האצבעות. היה לנו פיצוץ רציני השבוע. בלי לפרט בדיוק אומר שאני מרגיש שבתקופה זו אני נדרש למחוק את עצמי לחלוטין ולעשות אך ורק מה שמתאים לה ותמיד כך. ובמידה ואעשה משהו ( אישי לא זוגי) בניגוד לרצונה תתחיל סצנה שלמה שכוללת צרחות ובכי הסטרי ליד הילדים שכל אחד בתורו מנחם אותה ומרגיע אותה... וימשיך לאיחולים במוות לבני משפחתי הסצנה למשך מספר ימים עד שהיא תחליט שדי. כמובן שמעולם לא אקבל מילה אחת של התנצלות אלא רק הסבר שהכל באשמתי. אני מרגיש שיש קו אדום שגם בתקופות קשות הורמנאלית לא חוצים. אני צודק?
פורום נשואים טריים
בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
מה דעתכםלא מצאתישםפנוי
בוודאי שאתה צודק באופן עקרונירקלתשוהנ
לא פירטת כלום על המסביב. נכון שהורמונים מטריפים את השכל אבל ברור שצריך להיות קווים אדומים.
במיוחד אם זה לא היריון ראשון, במיוחד אם יש כבר ילדים מסביב, היא צריכה ללמוד את עצמה וללמוד מה מקפיץ ומה מרגיע.
אבל שוב, עניתי באופן עקרוני אין לי מושג מה הולך ביניכם...
במיוחד אם זה לא היריון ראשון, במיוחד אם יש כבר ילדים מסביב, היא צריכה ללמוד את עצמה וללמוד מה מקפיץ ומה מרגיע.
אבל שוב, עניתי באופן עקרוני אין לי מושג מה הולך ביניכם...
פרוטלא מצאתישםפנוי
אפרט קצת כי אני באמת תוהה... יצאנו השבוע לנופש זוגי שהיה נהדר. במהלך הנופש הבנתי שלפי התכנונים שלה להמשך שבוע אנחנו עומדים כמעט ולא לפגוש את משפחתי ( גרים רחוק יחסית למפגשים בעיקר בחגים) ביקשתי שנעשה מפגש-טיול עם משפחתי והגענו להסכמה על כך בנחת. אני העלתי איזה מסלול מסוים לא קיבלתי ממנה תגובה וכיוון שכך קבעתי שנעשה אותו. למחרת בבוקר כשעמדנו לצאת והתברר לה שזה המסלול שנעשה התחילה הסצנה. היא להבנתה לא יכולה עקב ההריון לעשות המסלול ( לא ידעתי את זה כשקבעתי אותו) ומבחינתה עצם זה שאני קובע מסלול עם המשפחה שלי ( וביחוד אמא שלי..) שהיא לא יכולה לעשות זה פשע. תוך כדי שהיא בסצנה הצעתי לה להחליף מסלול למה שמתאים לה מספר פעמים אבל זה לא עזר. הדבר היחיד שהיה עוזר היה שאבטל הכל. והרגשתי שזה בסך הכל 3 שעות מתוך חג של 8 ימים שמתנהל רובו ככולו כרצונה ( מספר לא מבוטל של פגישות כולל שבת אצל משפחתה) ואם בא לי לבחור במשהו מתאים לי ואני אף מציע לה לשנות והיא רוצה ביטול מוחלט אני פשוט ניצב בפני ביטול מוחלט שלי כמובן שזה מלווה באיומים על גירושין, קללות ונאצות למשפחתי ושימוש בכל מניפולציה אפשרית עלי ועל הילדים. זה חזר על עצמו בעבר ואף היינו בטיפול לתקופה בנושא . אני מרגיש שאם לא אעמוד על הרצונות שלי לפחות במעט מהמקרים הזוגיות הזאת מקולקלת ולא נכונה "ולמה לי חיים" כאלה?? מצד שני שליש ראשון הורמנים וכו' אולי שווה להמחק לפחות לתקופה מסויימת?
לא נשמע קשור להריוןשם פשוט
נשמע שזה משהו הרבה יותר עמוק מזה
מנסה לדמין את הסצנה עליסיה
דבר שחיפרן אותי בעבר כמו שכתבת
״לא קבלתי תשובה ממנה״ אז חשבת שאין בעיה
הדבר הזה גרם לנן לפיצוצין מטורפים מצידי בעבר, כן גם לבטל כל יציאה כלשהיא עם הצד שלו.
כי אין תגובה זה לא אומר שהסכמתי, אלא כי כנראה לא שמעתי לא הבנתי, היתי עסוקה עם הילדים, אן סתם לא שמעתי אותן
עד שבעלי הבין שאיו דבר כזה לעשות משהוא מתוך הנחה שלא הגבתי אז מסתבר שכן הסכמת.
עד שהוא לא שומע ממני כן, לא , שחור, לבן, משהוא תגובה כלשהיא סימן שלא שמעתי את השאלה למרןת שהיה נראה לו שכן.
הרעיון שהפריע לי מאחורה זה שמחליטים בשבילי!!!! יותר מאיפה ולאן ומתי אלא ההחלטה עבורי!! לא מוכנה שיחליטו עבורי.
אז תחשוב אולי זה גם מה שמפריע לאשתך ?
הרעיון שלקחת החלטת לבד
״לא קבלתי תשובה ממנה״ אז חשבת שאין בעיה
הדבר הזה גרם לנן לפיצוצין מטורפים מצידי בעבר, כן גם לבטל כל יציאה כלשהיא עם הצד שלו.
כי אין תגובה זה לא אומר שהסכמתי, אלא כי כנראה לא שמעתי לא הבנתי, היתי עסוקה עם הילדים, אן סתם לא שמעתי אותן
עד שבעלי הבין שאיו דבר כזה לעשות משהוא מתוך הנחה שלא הגבתי אז מסתבר שכן הסכמת.
עד שהוא לא שומע ממני כן, לא , שחור, לבן, משהוא תגובה כלשהיא סימן שלא שמעתי את השאלה למרןת שהיה נראה לו שכן.
הרעיון שהפריע לי מאחורה זה שמחליטים בשבילי!!!! יותר מאיפה ולאן ומתי אלא ההחלטה עבורי!! לא מוכנה שיחליטו עבורי.
אז תחשוב אולי זה גם מה שמפריע לאשתך ?
הרעיון שלקחת החלטת לבד
אמ..שירוש16
נשמע שקבעת עובדות בשטח מבלי לקבל ממנה אישור על כך. "לא קיבלתי ממנה תשובה" זה לא תשובה חיובית. "הנחתי שהיא הסכימה" זאת הנחה אישית שלך. ייתכן מאוד שזה יפריע לה שמישהו מניח הנחות מבלי לקבל את דעתה.
אם אתה קובע מסלול לכל המשפחה - זה ממש כיף ונחמד. אבל אם אתה לא לוקח בחשבון עיניין כל כך אלמנטרי ובסיסי כמו הריון - זה קצת פחות חכם. שלא נאמר פוגע.
תחשוב שאשתך הייתה קובעת אטרקציה לכל המשפחה ושוכחת לקחת בחשבון שאתה גבר ולא אישה. בוא.. זה בסיסי.
אתה נשוי לאישה לא מעט זמן, אתה מודע לכך שהיא בהריון, הגיוני ביותר שיש מסלולי טבע שנשים בהריון לא יכולות לעשות - למה לא לקחת את זה בחשבון? למה לתת לה להתמודד עם המצב בשטח? ועוד מול המשפחה..
אישית, אם בעלי היה מתכנן אטרקציה לכל המשפחה מבלי לקבל את האישור הסופי שלי, ועוד מבלי לקחת בחשבון הריון והשלכותיו, ועוד מעמיד אותי בסצנה הזאת מול כל המשפחה - הייתי מאוד נפגעת. סביר להניח שהייתי יוצאת עליו. במיוחד בהריון, הורמונלית וכו
אם אתה קובע מסלול לכל המשפחה - זה ממש כיף ונחמד. אבל אם אתה לא לוקח בחשבון עיניין כל כך אלמנטרי ובסיסי כמו הריון - זה קצת פחות חכם. שלא נאמר פוגע.
תחשוב שאשתך הייתה קובעת אטרקציה לכל המשפחה ושוכחת לקחת בחשבון שאתה גבר ולא אישה. בוא.. זה בסיסי.
אתה נשוי לאישה לא מעט זמן, אתה מודע לכך שהיא בהריון, הגיוני ביותר שיש מסלולי טבע שנשים בהריון לא יכולות לעשות - למה לא לקחת את זה בחשבון? למה לתת לה להתמודד עם המצב בשטח? ועוד מול המשפחה..
אישית, אם בעלי היה מתכנן אטרקציה לכל המשפחה מבלי לקבל את האישור הסופי שלי, ועוד מבלי לקחת בחשבון הריון והשלכותיו, ועוד מעמיד אותי בסצנה הזאת מול כל המשפחה - הייתי מאוד נפגעת. סביר להניח שהייתי יוצאת עליו. במיוחד בהריון, הורמונלית וכו
גם אני הייתי נפגעת, אולי מתעצבנת, אולי גם בוכהמיקי מאוס
אבל קללות? איומים ? מניפולציה? סצנה שלא נגמרת? זה מחוץ לגבולות ההתנהגות הסבירה בתוך משפחה.
ברור שיש איך למנוע טריגרים.
אבל זוגיות נורמלית מאפשרת גם לטעות במחיר סביר. ככה לומדים לאט לאט להתנהל יחד. כשהמחיר של טעות הוא בלתי נסבל זה חונק וגם לא מאפשר התקדמות
ברור שיש איך למנוע טריגרים.
אבל זוגיות נורמלית מאפשרת גם לטעות במחיר סביר. ככה לומדים לאט לאט להתנהל יחד. כשהמחיר של טעות הוא בלתי נסבל זה חונק וגם לא מאפשר התקדמות
יש הבדלשירוש16
בין סוג התגובה לתוכן.
כן הייתי מגיבה בחריפות. האם הייתי מקללת? תלוי בסיטואציה (עייפה/רעבה/סוף משמרת סוחטת).
הבעיה פה היא לא סוג התגובה שלה. היא יכולה לעבוד עם עצמה כדי להשתפר ולשנות את התוכן המילולי של התגובה.
אלא החריפות של התגובה, העוצמה. מול החוסר חשיבות של הארוע.
כלומר, מבחינתו מדובר בעיניין של מה בכך, ולכן התגובה הייתה חריפה מידי ולא תואמת את המציאות בשטח/ הטעות שנעשתה.
זה מה (לדעתי) הבהיל את פותח השירשור.
ואני אומרת: הייתי מגיבה אותו דבר.
מבחינתי אם בעלי היה מארגן טיול שלא מתאים לי טכנית ועוד מזמין את כל המשפחה המורחבת מבלי לקבל ממני אישור סופי ועוד מעמיד אותי בסיטואציה הזו בו ברגע - הייתי מתפרצת.
(סליחה שאני אומרת- מה זה "לא ידעתי שמסלול כזה לא מתאים לאישה בהריון" תכננת טיול ולא חשבת על דברים כאלה מראש?! אם לקחת בחשבון טיול שמתאים לילדים, מבוגרים, ועוד שלל אילוצים - הריון לא עולה לך בראש? סורי אבל זה בסיסי.)
שוב, קללות, איומים הם תוכן שיחה שלא מקובל.
השיח עצמו מבחינתי הוא לגיטימי.
אין לי מושג מה היו האילוצים האישיים שאישתו דחתה עבור הטיול הזה, כמה היא התכוננה לזה, הכינה את הילדים פיזית, העירה אותם בבוקר והלבישה אותם, הכינה ציוד, מאמינה שאם היא בהריון אז גם הספיקה להתעייף על הבוקר.
וכל זה - עבור טיול שכלל לא מתאים לה.
אין לנו מושג מה היה הצד שלה בכל הסיפור.
להגיד שעוצמת התגובה שלה לא לגיטימית על סמך הצד שלו בלבד - נשמע לי חד צדדי ולא מתחשב.
אפשר לדון האם יש מקום או אין מקום לקללות או איומים. אבל להגיד שהיא כעסה מאוד וזה לא לגיטימי כי בסך הכל מה הייתה הטעות שלו... זה סיפור אחר.
כן הייתי מגיבה בחריפות. האם הייתי מקללת? תלוי בסיטואציה (עייפה/רעבה/סוף משמרת סוחטת).
הבעיה פה היא לא סוג התגובה שלה. היא יכולה לעבוד עם עצמה כדי להשתפר ולשנות את התוכן המילולי של התגובה.
אלא החריפות של התגובה, העוצמה. מול החוסר חשיבות של הארוע.
כלומר, מבחינתו מדובר בעיניין של מה בכך, ולכן התגובה הייתה חריפה מידי ולא תואמת את המציאות בשטח/ הטעות שנעשתה.
זה מה (לדעתי) הבהיל את פותח השירשור.
ואני אומרת: הייתי מגיבה אותו דבר.
מבחינתי אם בעלי היה מארגן טיול שלא מתאים לי טכנית ועוד מזמין את כל המשפחה המורחבת מבלי לקבל ממני אישור סופי ועוד מעמיד אותי בסיטואציה הזו בו ברגע - הייתי מתפרצת.
(סליחה שאני אומרת- מה זה "לא ידעתי שמסלול כזה לא מתאים לאישה בהריון" תכננת טיול ולא חשבת על דברים כאלה מראש?! אם לקחת בחשבון טיול שמתאים לילדים, מבוגרים, ועוד שלל אילוצים - הריון לא עולה לך בראש? סורי אבל זה בסיסי.)
שוב, קללות, איומים הם תוכן שיחה שלא מקובל.
השיח עצמו מבחינתי הוא לגיטימי.
אין לי מושג מה היו האילוצים האישיים שאישתו דחתה עבור הטיול הזה, כמה היא התכוננה לזה, הכינה את הילדים פיזית, העירה אותם בבוקר והלבישה אותם, הכינה ציוד, מאמינה שאם היא בהריון אז גם הספיקה להתעייף על הבוקר.
וכל זה - עבור טיול שכלל לא מתאים לה.
אין לנו מושג מה היה הצד שלה בכל הסיפור.
להגיד שעוצמת התגובה שלה לא לגיטימית על סמך הצד שלו בלבד - נשמע לי חד צדדי ולא מתחשב.
אפשר לדון האם יש מקום או אין מקום לקללות או איומים. אבל להגיד שהיא כעסה מאוד וזה לא לגיטימי כי בסך הכל מה הייתה הטעות שלו... זה סיפור אחר.
אם היא היתה נותנת לו כאפה עדיין היית מפרידה בין סוג התגובהירא שמים!
לתוכן?
"איומים על גירושין, קללות ונאצות למשפחתי ושימוש בכל מניפולציה אפשרית עלי ועל הילדים" זאת אלימות מילולית. זה לא לגיטימי וקו אדום.אגב, בהמשך הוא הוסיף שהיו מקרים של אלימות פיזית.
ואגב, קורה שבן אדם עושה טעות.. להיכנס לכריזה בגלל אי הבנה כזאת זה לדעתי לא מצב תקין עוד לפני תוכן התגובה. אומנם זה לא קו אדום אבל בהחלט לא תקין בעיניי.
"איומים על גירושין, קללות ונאצות למשפחתי ושימוש בכל מניפולציה אפשרית עלי ועל הילדים" זאת אלימות מילולית. זה לא לגיטימי וקו אדום.אגב, בהמשך הוא הוסיף שהיו מקרים של אלימות פיזית.
ואגב, קורה שבן אדם עושה טעות.. להיכנס לכריזה בגלל אי הבנה כזאת זה לדעתי לא מצב תקין עוד לפני תוכן התגובה. אומנם זה לא קו אדום אבל בהחלט לא תקין בעיניי.
שובשירוש16
את שופטת את הצד השני מבלי להכיר אותו.
מהמעט שהוא כן סיפר אני יודעת שיש הרבה מידע שהוא מסתיר.
מה המידע הזה?
עד כמה זה משפיע על הקשר שלהם? על הזוגיות שלהם? על התקשורת האפקטיבית בניהם?
תסכימי איתי שגם לקבל החלטות עבור אדם אחר מבלי להתחשב בצרכים הבסיסים שלו ואחר כך להתפלא למה זה בעיה- זו גם אלימות. אומנם אלימות מסוג אחר אבל זה לא פחות פוגעני מסטירות.
שוב, אני מפרידה בין סוג התגובה שלה (שייתכן ולא מקובלת. שוב, בעקבות מחסור במידע אני לא שופטת אדם שאני לא מכירה ולא שמעתי את הצד שלו בעיניין)
לבין הנושא עצמו שהוא חמור מהצד שלו.
אי הבנות זה באמת לא כזה נורא. אבל אם את היית מעמידה את עצמך בסיטואציה דומה - נשבעת לך שהיית מגיבה בצורה הרבה יותר קשה מ: אה באמת? תיכננת מסלול מבלי להודיע איזה ועוד הוא כלל לא מתאים לי? אין בעיה מותק. קורה. בוא נמצא מסלול אחר.
בואי, מי שחושבת שהיא תגיב בסיטואציה כזאת בשיא השלווה והרוגע כנראה לא הייתה בסיטואציה דומה של חוסר התחשבות ובעיות תקשורת בזוגיות.
מהמעט שהוא כן סיפר אני יודעת שיש הרבה מידע שהוא מסתיר.
מה המידע הזה?
עד כמה זה משפיע על הקשר שלהם? על הזוגיות שלהם? על התקשורת האפקטיבית בניהם?
תסכימי איתי שגם לקבל החלטות עבור אדם אחר מבלי להתחשב בצרכים הבסיסים שלו ואחר כך להתפלא למה זה בעיה- זו גם אלימות. אומנם אלימות מסוג אחר אבל זה לא פחות פוגעני מסטירות.
שוב, אני מפרידה בין סוג התגובה שלה (שייתכן ולא מקובלת. שוב, בעקבות מחסור במידע אני לא שופטת אדם שאני לא מכירה ולא שמעתי את הצד שלו בעיניין)
לבין הנושא עצמו שהוא חמור מהצד שלו.
אי הבנות זה באמת לא כזה נורא. אבל אם את היית מעמידה את עצמך בסיטואציה דומה - נשבעת לך שהיית מגיבה בצורה הרבה יותר קשה מ: אה באמת? תיכננת מסלול מבלי להודיע איזה ועוד הוא כלל לא מתאים לי? אין בעיה מותק. קורה. בוא נמצא מסלול אחר.
בואי, מי שחושבת שהיא תגיב בסיטואציה כזאת בשיא השלווה והרוגע כנראה לא הייתה בסיטואציה דומה של חוסר התחשבות ובעיות תקשורת בזוגיות.
סליחה זה ממש לא אלימותרקלתשוהנ
"לקבל החלטות עבור אדם אחר מבלי להתחשב בצרכים הבסיסים שלו ואחר כך להתפלא למה זה בעיה- זו גם אלימות"
??
לא, לא כל דבר לא נעים זה אלימות. זה לא יפה , זה לא מתחשב, הוא חשב שהיא מסכימה או רצה לחשוב שהיא מסכימה. אין פה שום צד של אלימות. הוא קבע טיול משפחתי למען השם הוא לא קבע לה הליך רפואי שהיא לא רוצה לעבור או סגר לה את החשבון בנק. הוא קבע טיול משפחתי. נכון, הוא היה יכול וצריך לעשות את זה אחרת נכון הוא היה צריך לשמוע את דעתה ולא להניח הנחות אבל מה פה אלימות??
אני לא רואה בשום צורה מה התגובות שאת מתארת פה הגיוניות. אני מבינה וברור לי שאנחנו לא רואים את כל התמונה אצל הפותח, אבל אם את כבר מפרידה את כל הסיטואציה של הטיול והתגובה שלה מהחיים שלהם ואומרת שברור שכל אחת היתה מגיבה ככה, אז לא, ממש לא, אין שום סיבה להגיב ככה. אני לא רוצה לחשוב וגם לא חושבת שהייתי מגיבה ביציאה כזאת מפרופורציה. זה אולי מעצבן, זה קצת פוגע, בטח בתחילת היריון. בסדר. זהו. כל ההיסטריה הזאת ממש לא נצרכת ולא מוצדקת.
??
לא, לא כל דבר לא נעים זה אלימות. זה לא יפה , זה לא מתחשב, הוא חשב שהיא מסכימה או רצה לחשוב שהיא מסכימה. אין פה שום צד של אלימות. הוא קבע טיול משפחתי למען השם הוא לא קבע לה הליך רפואי שהיא לא רוצה לעבור או סגר לה את החשבון בנק. הוא קבע טיול משפחתי. נכון, הוא היה יכול וצריך לעשות את זה אחרת נכון הוא היה צריך לשמוע את דעתה ולא להניח הנחות אבל מה פה אלימות??
אני לא רואה בשום צורה מה התגובות שאת מתארת פה הגיוניות. אני מבינה וברור לי שאנחנו לא רואים את כל התמונה אצל הפותח, אבל אם את כבר מפרידה את כל הסיטואציה של הטיול והתגובה שלה מהחיים שלהם ואומרת שברור שכל אחת היתה מגיבה ככה, אז לא, ממש לא, אין שום סיבה להגיב ככה. אני לא רוצה לחשוב וגם לא חושבת שהייתי מגיבה ביציאה כזאת מפרופורציה. זה אולי מעצבן, זה קצת פוגע, בטח בתחילת היריון. בסדר. זהו. כל ההיסטריה הזאת ממש לא נצרכת ולא מוצדקת.
^^^משמעת עצמית
יש בזה קצת סוג של אלימותסוסה אדומה
מהסיבה שהוא לא נותן מקום לרצון שלה.
בעומק זה עלול להרגיש כמו סוג של אונס. אבל צריך להיות עמוקים ורגישים מספיק בשביל להבין את זה.
אלימות פשוטה, קל מאוד לאכוף, אבל פה, מרגיש שאנשים סלחניים מידי לסוג הזה ואפילו לא רואים בזה אלימות.
רצונו של אדם הוא כבודו,
הרצון של האדם זה האדם עצמו.
ברגע שאתה לא סופר את הרצון של הבן אדם, אתה בעצם לא נותן מקום לאדם הזה.
ולא לתת מקום לפעמים זה קשה יותר מאשר לתת מקום שלילי.
בעומק זה עלול להרגיש כמו סוג של אונס. אבל צריך להיות עמוקים ורגישים מספיק בשביל להבין את זה.
אלימות פשוטה, קל מאוד לאכוף, אבל פה, מרגיש שאנשים סלחניים מידי לסוג הזה ואפילו לא רואים בזה אלימות.
רצונו של אדם הוא כבודו,
הרצון של האדם זה האדם עצמו.
ברגע שאתה לא סופר את הרצון של הבן אדם, אתה בעצם לא נותן מקום לאדם הזה.
ולא לתת מקום לפעמים זה קשה יותר מאשר לתת מקום שלילי.
אבל היא לא אמרה לו לא אפילורקלתשוהנ
אני בהלם לאן את לוקחת את זה.
היא לא אמרה לו לא. אולי הוא העדיף לא לשמוע את החוסר שביעות רצון שלה או את ההתעלמות המכוונת או לא יודעת מה. אבל היא אפילו לא אמרה לו.
בעומק זה יכול להרגיש כמו אונס??? ואם היא לא היתה עונה לו מה היא רוצה לארוחת ערב והוא היה מכין שקשוקה חצילים למרות שיש לה צרבות מזעזעות, זה גם בעומק מרגיש כמו אונס??
אני באמת חושבת שכדאי לעצור מתישהו, לא כל הגדרה רחבה יכולה להכיל כל סיטואציה גם אם זה מבחינה מילולית מתאים.
היא לא אמרה לו לא. אולי הוא העדיף לא לשמוע את החוסר שביעות רצון שלה או את ההתעלמות המכוונת או לא יודעת מה. אבל היא אפילו לא אמרה לו.
בעומק זה יכול להרגיש כמו אונס??? ואם היא לא היתה עונה לו מה היא רוצה לארוחת ערב והוא היה מכין שקשוקה חצילים למרות שיש לה צרבות מזעזעות, זה גם בעומק מרגיש כמו אונס??
אני באמת חושבת שכדאי לעצור מתישהו, לא כל הגדרה רחבה יכולה להכיל כל סיטואציה גם אם זה מבחינה מילולית מתאים.
כתבתי במפורשסוסה אדומה
שצריך עומק ורגישות מסויימת כדי להרגיש את זה.
את לא חייבת להתחבר לזה, אבל גם נראה שבאמת לא הבנת את זה.
ולא, זה לא דומה לדוגמה שהבאת עם החצילים, למרות שגם שם אם מישהו עושה את זה הוא עובר על ואהבת לרעך כמוך.
את לא חייבת להתחבר לזה, אבל גם נראה שבאמת לא הבנת את זה.
ולא, זה לא דומה לדוגמה שהבאת עם החצילים, למרות שגם שם אם מישהו עושה את זה הוא עובר על ואהבת לרעך כמוך.
טוב זה קצת מצחיק. אבל אין לי איך להגיב לזהרקלתשוהנ
ועדיין, בתור אדם שאין לו אתגרי רגישות יוצאי דופן, אני עדיין לא מסכימה בשום אופן להדבקה של המילה אלימות, ובטח לא של המילה אונס לפה.
ערב טוב לך.
ערב טוב לך.
קצת נסחפתם... הוא לא הכריח אותה ללכת למסלולמיקי מאוס
היא עלתה לאוטו בבוקר- כאדם בוגר יש לה אחריות לדעת לאן נוסעים. לוודא ולסגור את הפינה
הוא כתב שלא התנגד לשינוי היא פשוט "גילתה" את זה כשהגיעו לשם או משהו דומה. בסיפור שלו הוא אפילו לא ביטל את רצונה (שזה לא יפה אבל עוד לא אלימות ולא קרוב) היא פשוט לא טרחה להביע אותו.
זה לא מצדיק התפרצות , כן באסה, כן תסכול, אבל התנהגות בוגרת שלה מראש היתה מונעת את הסיטואציה
ושום דבר לא מצדיק את התיאור שלו. שום דבר.
בוודאי שכהתנהלות זוגית יש המון דרכים שראוי לאמץ כדי להימנע מכזו סיטואציה אבל הוא לא התנהג ברשעות, ובכל מקרה לא באלימות
לא מבינה מאיפה הבאתן את זה
הוא כתב שלא התנגד לשינוי היא פשוט "גילתה" את זה כשהגיעו לשם או משהו דומה. בסיפור שלו הוא אפילו לא ביטל את רצונה (שזה לא יפה אבל עוד לא אלימות ולא קרוב) היא פשוט לא טרחה להביע אותו.
זה לא מצדיק התפרצות , כן באסה, כן תסכול, אבל התנהגות בוגרת שלה מראש היתה מונעת את הסיטואציה
ושום דבר לא מצדיק את התיאור שלו. שום דבר.
בוודאי שכהתנהלות זוגית יש המון דרכים שראוי לאמץ כדי להימנע מכזו סיטואציה אבל הוא לא התנהג ברשעות, ובכל מקרה לא באלימות
לא מבינה מאיפה הבאתן את זה
רב הנסתר על הגלוי בסיפור הזה וצריך להזהר באבחנותשם פשוט
ובאופן כללי-
כשמישהו מחפש שיגידו לו שהוא צודק זו נורת אזהרה.
כשמישהו מחפש שיגידו לו שהוא צודק זו נורת אזהרה.
טוב כבר התקדמנו ב"ה אבל רק כדי להבהירלא מצאתישםפנוי
באמת שזה היה רק קצר בתקשורת שהתלקח למקום מאוד לא טוב.אני הבנתי שאין לה שום בעיה במסלול הזה ולכן הופתעתי מהתגובה היא הרגישה שלא מספיק שאלתי והתייעצתי איתה ולכן נפגעה מכך. אני מבין ממה היא נפגעה ועבדנו בעבר הרבה על תקשורת זוגית. העניין פה שזו הייתה דוגמא לתגובה קיצונית אחת בסדרה של כמה נוספות בזמן האחרון. כתבתי כבר שלדעתי זה עניין של צורך בשליטה ( אפילו בעניינים אינטימיים...) שמתעצם בזמנים רגישים ועכשיו אנחנו במצב סופר רגיש. אני חושב שהתשובה של סוסה אדומה על *לתפוס את החבל בשני הקצוות* היא הכי נכונה ומדוייקת למצב.
יפה מאודסוסה אדומה
אתה נשמע איש טוב שעובד על עצמו, וזה כשלעצמו מאוד ראוי להערכה. וגם ניכר שאתה באמת אוהב את אישתך.
תבדקו ממה נובע הצורך בשליטה, כשתעלו על השורש תצליחו לטפל בהרבה מזה...
תבדקו ממה נובע הצורך בשליטה, כשתעלו על השורש תצליחו לטפל בהרבה מזה...
אונס?? לא הגזמת בכללחצילוש
מה הקשר?
בעומק יש קשרסוסה אדומה
כי באונס מוחקים את הרצון ואת המקום של האדם שמולי ומשתמשים בו. יש רובד של פשוט למחוק את האדם מולי וזו אלימות לכל דבר.
ובמקום הזה שבו אנחנו לא רואים את האדם שמולנו ולא מכבדים אותו, יש רובד כזה.
ובמקום הזה שבו אנחנו לא רואים את האדם שמולנו ולא מכבדים אותו, יש רובד כזה.
לקלל את משפחתו ולאחל להם איחולי מוותחצילוש
להשפיל אותו מול הילדים.. להכות אותו! זה חוסר כבוד לאדם שמולה בריבוע!
מישהו בכלל סתר את זה?סוסה אדומה
שימו לב למה שאתם קוראים, אתם אנשים אינטיליגנטים.
לפחות ממה שאני קראתי, אף אחד לא התיר את ההתנהגות שלה.
וכולם קראו לזה אלימות.
זה שמישהו נותן היבט אחר על משהו לא נעים, זה לא מבטל את האחריות של מישהו אחר.
אנחנו לא חיים בסרט של הרעים והטובים.
גם בה, באישה שלו שהוא בחר, מעבר להתפרצויות ההורמונאליות שמתבטאות בצורה אלימה לפעמים, יש גם דברים טובים, ואני מניחה שהרבה.
וגם בכל אחד מאיתנו יש צדדים אלימים שאנחנו צריכים לברר. כן, גם בי. וגם בך.
את לא תעלי על הנקודות האלה אם תפחדי מהגדרות כמו אונס ואלימות.
אפשר לשחרר ולגלות בעצמנו עוד חלקים שצריכים עבודה. הכל טוב.
אם לא נשחרר, נישאר כאלה. כאלה שיש בהם רבדים של אלימות ואנחנו לא מסוגלים להבחין בהם כי אנחנו כל כך חוששים להיות מוגדרים ככאלה.
הי לכם, קוראים לי סוסה אדומה וגיליתי בזכות השרשור הזה שיש בי צדדים שצריכים עבודה. וכיף לי לגלות את זה.
מאחלת גם לכם.
לפחות ממה שאני קראתי, אף אחד לא התיר את ההתנהגות שלה.
וכולם קראו לזה אלימות.
זה שמישהו נותן היבט אחר על משהו לא נעים, זה לא מבטל את האחריות של מישהו אחר.
אנחנו לא חיים בסרט של הרעים והטובים.
גם בה, באישה שלו שהוא בחר, מעבר להתפרצויות ההורמונאליות שמתבטאות בצורה אלימה לפעמים, יש גם דברים טובים, ואני מניחה שהרבה.
וגם בכל אחד מאיתנו יש צדדים אלימים שאנחנו צריכים לברר. כן, גם בי. וגם בך.
את לא תעלי על הנקודות האלה אם תפחדי מהגדרות כמו אונס ואלימות.
אפשר לשחרר ולגלות בעצמנו עוד חלקים שצריכים עבודה. הכל טוב.
אם לא נשחרר, נישאר כאלה. כאלה שיש בהם רבדים של אלימות ואנחנו לא מסוגלים להבחין בהם כי אנחנו כל כך חוששים להיות מוגדרים ככאלה.
הי לכם, קוראים לי סוסה אדומה וגיליתי בזכות השרשור הזה שיש בי צדדים שצריכים עבודה. וכיף לי לגלות את זה.
מאחלת גם לכם.
יש בעינייזוזיק העכבר
בעיה גדולה בלקרוא לדברים בהגדרות קיצוניות.
לשפה יש כח וכשבוחרים להשתמש בדבר שהוא בטווח הנורמה כאונס או כאלימות זה יכול להיות הרסני בדינמיקה זוגית
לשפה יש כח וכשבוחרים להשתמש בדבר שהוא בטווח הנורמה כאונס או כאלימות זה יכול להיות הרסני בדינמיקה זוגית
לא סתרת את האלימותנעמי28
אבל קראת לריב לגיטימי בין בני זוג וטעות אנוש - אלימות.
ובכך בעצם יש כאן אלימות אחת (חד משעמית אמיתית) נגד אלימות אחרת.
בעייני זה מאד מסוכן לנתח כל ריב והתעלמות מרצונות כאלימות, זה בעצם יצדיק (או יקטין מהבעיה של) תגובה אלימה חזרה, כי אתה התחלת..
עלול למנוע תלונה במקרים מסוכנים או לדחות טיפול לצד שצריך את זה בדחיפות.
ובכך בעצם יש כאן אלימות אחת (חד משעמית אמיתית) נגד אלימות אחרת.
בעייני זה מאד מסוכן לנתח כל ריב והתעלמות מרצונות כאלימות, זה בעצם יצדיק (או יקטין מהבעיה של) תגובה אלימה חזרה, כי אתה התחלת..
עלול למנוע תלונה במקרים מסוכנים או לדחות טיפול לצד שצריך את זה בדחיפות.
^^^אחת פשוטה
לא, אני פשוט לא אשתמש בהגדרות אונס ואלימותחצילוש
במקום שלא מדובר באונס ואלימות. זאת בדיוק האלימות הפמיניסטית שאני סולדת ממנה..
זכותךסוסה אדומה
אבל השתמשת במושג "אלימות פמיניסטית"... זה מעניין.
עקפת אותיירא שמים!
נכון. יש כזה דברחצילוש
הפמיניזם דבר נהדר, אבל זה תוצר לקוי.
מישהו המציא את זהסוסה אדומה
ולכן יש דבר כזה.
נכון. כמו שיש אלימות שוביניסטיתחצילוש
של גברים שחושבים שיכולים לכופף הכל לרצונם כי האישה נבראה מהצלע, כנ"ל יש נשים שנוהגות באלימות, כי סוברות שזה הדרך שלהן להשיג מה שרוצות.
להגיד אלימות פמיניסטית זה לחזור על הטעות שלה.. לא? 
ירא שמים!
אני מסכים איתך סתם היתה לך סתירה במשפט...
לא רואה שום סתירהחצילוש
לקבל בסלחנות כל מה שאישה עושה כי היא אישה, ולרכך הכל במשפטים כמו "יוצאת ממנה קצת אלימות במצבים הורמונליים" או "היא לא בסדר, אבל כנראה יש סיבה" זו אלימות פמיניסטית שקושרת לגברים את הידיים והרגליים ולא מאפשרת להם בכלל לעמוד על רצונם ולנהל איזשהו חוסר הסכמה או קונפליקט עם בת זוגן בלי שזה יחרפן אותה.
אם מישהו היה רק מעיז לומר פה לאישה (והייתה מישהי שבאופן מצער העיזה להתבטא באופן דומה כאן לא מזמן) שהיא מוכה בגלל שהיא מחליטה לבד שהולכים למסלול כזה או אחר (מה שבכלל לא הייתה הסיטואציה שהפותח תיאר) ובכך היא חונקת את הרצון שלו ואונסת אותו, זה לא היה עובר חלק בכלל והייתה קמה פה צעקה, כמו שקמה כאן בצדק לפני כמה שבועות. כן. היא סגרה חופשה במלון שהוא לא אוהב בלי לשאול אותו, לכן היא מחקה את כבודו ורצונו, והוא היה קצת הורמונלי אז זה הוציא ממנו מעט אלימות, ומבלי משים הוא הכניס לה אגרופים. למה? כי גבר יותר חזק?
זה ברור שיש יותר אלימות פיזית מצד גברים כלפי נשים. אבל הנה, רואים שקיים גם קיים הפוך, למה זה יותר לגיטימי?
אם מישהו היה רק מעיז לומר פה לאישה (והייתה מישהי שבאופן מצער העיזה להתבטא באופן דומה כאן לא מזמן) שהיא מוכה בגלל שהיא מחליטה לבד שהולכים למסלול כזה או אחר (מה שבכלל לא הייתה הסיטואציה שהפותח תיאר) ובכך היא חונקת את הרצון שלו ואונסת אותו, זה לא היה עובר חלק בכלל והייתה קמה פה צעקה, כמו שקמה כאן בצדק לפני כמה שבועות. כן. היא סגרה חופשה במלון שהוא לא אוהב בלי לשאול אותו, לכן היא מחקה את כבודו ורצונו, והוא היה קצת הורמונלי אז זה הוציא ממנו מעט אלימות, ומבלי משים הוא הכניס לה אגרופים. למה? כי גבר יותר חזק?
זה ברור שיש יותר אלימות פיזית מצד גברים כלפי נשים. אבל הנה, רואים שקיים גם קיים הפוך, למה זה יותר לגיטימי?
אני רואה שיש לך אלימות חציליתסוסה אדומה
כי את מפרשנת, ומסלפת, מצטטת אבל לא באמת מצטטת אלא אם כן לא ציטטת אותי ואז אני לא מבינה באיזה הקשר את קופצת ביחס לתגובות שלי. את מוזמנת לבדוק את עצמך ולראות שאת מערבבת בין ההבנות שלך לבין העבודות.
בכל מצב, בואי נסכים שאנחנו לא מסכימות. או שלא נסכים, גם זה בסדר.
אני לא מפחדת מזה שתגדירי משהו כאלימות פמיניסטית, אני גם לא מפחדת שתגדירי אותי כי אני פשוט לוקחת אותך ואת הדברים שלך בפרופורציות.
אבל את לא עומדת מאחורי עצמך שזה מעניין.
לפחות אל תחטאי באותה נשימה שאת יוצאת נגד חטא כלשהו.
בכל מצב, בואי נסכים שאנחנו לא מסכימות. או שלא נסכים, גם זה בסדר.
אני לא מפחדת מזה שתגדירי משהו כאלימות פמיניסטית, אני גם לא מפחדת שתגדירי אותי כי אני פשוט לוקחת אותך ואת הדברים שלך בפרופורציות.
אבל את לא עומדת מאחורי עצמך שזה מעניין.
לפחות אל תחטאי באותה נשימה שאת יוצאת נגד חטא כלשהו.
אני לא מגדירה אותך, חלילהחצילוש
ואת לא מכירה אותי מותק. שיהיה לך כל טוב. נראה לי זה שיח חרשים
הדדי לגמריסוסה אדומה
מותק...
אבל אם את מצטטת מישהו כדאי שתעשי העתק הדבק כי את לא טובה בזה. לא צריכה להכיר אותך בשביל זה.
אבל אם את מצטטת מישהו כדאי שתעשי העתק הדבק כי את לא טובה בזה. לא צריכה להכיר אותך בשביל זה.
בסדר. בבקשה:חצילוש
"יש בזה קצת סוג של אלימות, מהסיבה שהוא לא נותן מקום לרצון שלה.
בעומק זה עלול להרגיש כמו סוג של אונס."
"מעבר להתפרצויות ההורמונאליות שמתבטאות בצורה אלימה לפעמים"
"באונס מוחקים את הרצון ואת המקום של האדם שמולי ומשתמשים בו. יש רובד של פשוט למחוק את האדם מולי וזו אלימות לכל דבר.
ובמקום הזה שבו אנחנו לא רואים את האדם שמולנו ולא מכבדים אותו, יש רובד כזה."
"הוא לא במצב של תסמונת האישה המוכה, ואני אומרת את זה באחריות.
יש פה אדם בריא ושקול ו- מרצה.
הוא צריך לעבוד על המקום הזה"
צריך גם ביבליוגרפיה?
בעומק זה עלול להרגיש כמו סוג של אונס."
"מעבר להתפרצויות ההורמונאליות שמתבטאות בצורה אלימה לפעמים"
"באונס מוחקים את הרצון ואת המקום של האדם שמולי ומשתמשים בו. יש רובד של פשוט למחוק את האדם מולי וזו אלימות לכל דבר.
ובמקום הזה שבו אנחנו לא רואים את האדם שמולנו ולא מכבדים אותו, יש רובד כזה."
"הוא לא במצב של תסמונת האישה המוכה, ואני אומרת את זה באחריות.
יש פה אדם בריא ושקול ו- מרצה.
הוא צריך לעבוד על המקום הזה"
צריך גם ביבליוגרפיה?
וחבל שכותבים לגופם של דבריםחצילוש
ואת בוחרת ללכת לכיוון של השתלחות אישית.
חורה לי שמכניסים לי מילים לפהסוסה אדומה
לא התכוונתי בכלל להשתלח בך, אבל אם קיבלת את התחושה הזאת אז אני ממש מתנצלת.
יופיסוסה אדומה
ועכשיו תעשי השוואה בין מה ש"ציטטת" קודם, לבין מה שהעתקת והדבקת.
ואחכ תבדקי את עצמך איפה מסתיימות העובדות ואיפה מתחילות הפרשנויות שלך.
ואחכ תבדקי את עצמך איפה מסתיימות העובדות ואיפה מתחילות הפרשנויות שלך.
גם את מפרשנת יפה יפהחצילוש
רק שלך מותר ולאחרים לא? את כותבת בצורה רעילה ולא נעימה. לא מעוניינת להמשיך בדיון. מוזמנת בכיף לומר את המילה האחרונה ולהרגיש טוב
זו דמגוגיה זולהסוסה אדומה
להשתיק מישהו על ידי זה שתגידי לו "מוזמנת לכתוב את המילה האחרונה ולהרגיש טוב'.
זכותך המלאה לדון, אבל כשאת דנה את חייבת להפריד בין המציאות לפרשנות שלך, אחרת באמת אין מה לדון.
ואני חוזרת לומר שאני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי, גם אם יבואו 100 או יותר שיצדדו בך.
זכותך המלאה לדון, אבל כשאת דנה את חייבת להפריד בין המציאות לפרשנות שלך, אחרת באמת אין מה לדון.
ואני חוזרת לומר שאני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי, גם אם יבואו 100 או יותר שיצדדו בך.
אני לא נכנסת לעצם הדיוןחגהבגה
אבל חושבת שזה לא מתאים.
נכנסת פה ב @חצילוש באופן אישי וכתבת דברים עליה באופן אישי.
היא דנה על עצם הדברים, ולא כותבת עלייך ומתארת אותך.
את מכסחת לה את הצורה בצורה ברוטלית ומתנשאת שלטעמי, לא מתאימה לפורום של אנשים בוגרים...
(מה שעלול להראות על כך שאת לא בטוחה בעמדת ובמקום לענות על הטענות בצורה אובייקטיבית פשוט פוגעת בצד שמו לך באופן שיגרום לו להפסיק לענות לך, אבל נניח לזה...)
נכנסת פה ב @חצילוש באופן אישי וכתבת דברים עליה באופן אישי.
היא דנה על עצם הדברים, ולא כותבת עלייך ומתארת אותך.
את מכסחת לה את הצורה בצורה ברוטלית ומתנשאת שלטעמי, לא מתאימה לפורום של אנשים בוגרים...
(מה שעלול להראות על כך שאת לא בטוחה בעמדת ובמקום לענות על הטענות בצורה אובייקטיבית פשוט פוגעת בצד שמו לך באופן שיגרום לו להפסיק לענות לך, אבל נניח לזה...)
^^^דיליה
אני מסכים איתך בהכלירא שמים!
אבל את אומרת (בצדק) שלא כל דורסנות היא אלימות ואז טוענת שהדורסנות הפמיניסטית היא אלימות.. לא. יש השתקה פמיניסטית, אבל צריך להפריד בין השתקה לאלימות.
אגב, פה גם השתקה לא ראיתי.. אם כבר אנחנו המשתיקים (יש לנו סיבות טובות ועדיין). אני מסכים איתך שיש פה צביעות שנגועה ברדיקליות פמניסטית אבל לא אלימות.
אגב, פה גם השתקה לא ראיתי.. אם כבר אנחנו המשתיקים (יש לנו סיבות טובות ועדיין). אני מסכים איתך שיש פה צביעות שנגועה ברדיקליות פמניסטית אבל לא אלימות.
אוקיי. מקבלת את ההפרדה במושגיםחצילוש
אבל לדעתי מעבר להשתקה, לעיתים יש גם ממש אלימות..
אכן. במקרים של שיימינג לדוגמהירא שמים!
לאן הגעתםנעמי28
אולי גם החוסר מענה שלה לטיול שהוא אירגן ותיכנן נקרא אלימות?
היא חצתה קווים אדומים מזמן, אלימות פיזית ומילולית, לגבר כבר היו מזמינים פה ניידת.
יש ריבים בין בני זוג ויש אלימות, יש לה הגדרות ברורות, במיוחד לאלימות פיזית.
ושום הריון או פגיעה לא מצדיקים את זה, כמו שאצל גבר אנחנו לא נחפש סיבה כי שום סיבה לא מצדיקה אלימות.
אלימות פיזית - קו אדום וטיפול!
היא חצתה קווים אדומים מזמן, אלימות פיזית ומילולית, לגבר כבר היו מזמינים פה ניידת.
יש ריבים בין בני זוג ויש אלימות, יש לה הגדרות ברורות, במיוחד לאלימות פיזית.
ושום הריון או פגיעה לא מצדיקים את זה, כמו שאצל גבר אנחנו לא נחפש סיבה כי שום סיבה לא מצדיקה אלימות.
אלימות פיזית - קו אדום וטיפול!
בואו נרגעסוסה אדומה
זה שרשור, וכל תגובה נכתבת ביחס להודעה שקדמה לה.
אנחנו דנים פה מעבר לנושא השרשור עצמו.
לא צריך להתחרפן.
אפשר לפתוח את הראש ולנסות להבין משהו בלי דעות קדומות.
אנחנו דנים פה מעבר לנושא השרשור עצמו.
לא צריך להתחרפן.
אפשר לפתוח את הראש ולנסות להבין משהו בלי דעות קדומות.
אם נפתח את הראשנעמי28
ובעומק הקשר זה אונס כי הוא ביטל את הרצון שלה, היא אנסה אותו כמה וכמה פעמים.
אם לפתוח ראש זה אשמת הקורבן אז לא, בואו לא נפתח את הראש!
אולי מטפל באופן פרטי ינסה לברר *איתה* מאיפה זה נובע ויעזור לה להתגבר על זה.
ולא לנסות להבין *איתו* מה במעשה שלו גרם לכך -
ריב וחוסר הבנה לגיטימי בין בני זוג שיתכן ויקרה שוב בצורה כזאת או אחרת בעתיד, אנחנו בני אדם אנושים שעושים טעויות, חוץ מלגרום לו ללכת על ביצים לידה ולהאשים את עצמו בתגובה שלה, לא רואה איך ה׳פתיחת ראש׳ עוזרת פה.
היה כאן דיון לא מזמן על גבר שנעל את אישתו בחדר ומגיבה שלא הפסיקה לנסות לשכנע את האישה לא לתת לו להגיע למצבים האלה ולמנוע אותם.
כולם הזדעזעו ובצדק, לא רואה כאן שום הבדל.
קללות, איומיים אלימות פיזית דורשים סטופ משחק וטיפול!
אם לפתוח ראש זה אשמת הקורבן אז לא, בואו לא נפתח את הראש!
אולי מטפל באופן פרטי ינסה לברר *איתה* מאיפה זה נובע ויעזור לה להתגבר על זה.
ולא לנסות להבין *איתו* מה במעשה שלו גרם לכך -
ריב וחוסר הבנה לגיטימי בין בני זוג שיתכן ויקרה שוב בצורה כזאת או אחרת בעתיד, אנחנו בני אדם אנושים שעושים טעויות, חוץ מלגרום לו ללכת על ביצים לידה ולהאשים את עצמו בתגובה שלה, לא רואה איך ה׳פתיחת ראש׳ עוזרת פה.
היה כאן דיון לא מזמן על גבר שנעל את אישתו בחדר ומגיבה שלא הפסיקה לנסות לשכנע את האישה לא לתת לו להגיע למצבים האלה ולמנוע אותם.
כולם הזדעזעו ובצדק, לא רואה כאן שום הבדל.
קללות, איומיים אלימות פיזית דורשים סטופ משחק וטיפול!
מה זה שייך אחד לשני?סוסה אדומה
הוא לא במצב של תסמונת האישה המוכה, ואני אומרת את זה באחריות.
יש פה אדם בריא ושקול ו- מרצה.
הוא צריך לעבוד על המקום הזה.
ואני מרגישה אחריות מלאה כשאני אומרת לו בהקשר אחר שגם לו יש על מה לעבוד.
אין פה שום אשמת קורבן.
נראה שאם כבר יש פה אנשים שלא מבחינים בין לקיחת אחריות כללית לאשמה.
החיים הם לא ססמאות,
אני נגד אשמת קורבן. אבל זה ממש לא מה שיש פה. אפשר להרגיע...
יש פה אדם בריא ושקול ו- מרצה.
הוא צריך לעבוד על המקום הזה.
ואני מרגישה אחריות מלאה כשאני אומרת לו בהקשר אחר שגם לו יש על מה לעבוד.
אין פה שום אשמת קורבן.
נראה שאם כבר יש פה אנשים שלא מבחינים בין לקיחת אחריות כללית לאשמה.
החיים הם לא ססמאות,
אני נגד אשמת קורבן. אבל זה ממש לא מה שיש פה. אפשר להרגיע...
סליחהנעמי28
אתם מטפלת מוסמכת? שמעת את הסיפור על כל צדדיו שאת מרשה לעצמך להחליט החלטות?
אם היתה אלימות פיזית שהובלגה כמה וכמה פעמים, קללות ואיחולי מוות למשפחה, המינימום
זה להגיד יש כאן קו אדום תפנו לטיפול.
לקיחת אחריות זה ללכת לטיפול, לא ללכת על ביצים עד הטעות הבאה, הכוונות שלו היו טובות ובטוח שיהיו עוד מקרים כאלה של חוסר הבנה בעתיד, כמו לכל זוג.
וכן הוא מרצה ולמד להרכין ראש והנה הוא הרים ראש וביקש עצה פה כי הבין שמשהו חריג, אבל בואי ננסה לגרום לו להבין שזה לא כל כך חריג ובעצם התגובה שלה דיי מובנת כי היא עברה סוג של ׳אונס ואלימות׳..
אם היתה אלימות פיזית שהובלגה כמה וכמה פעמים, קללות ואיחולי מוות למשפחה, המינימום
זה להגיד יש כאן קו אדום תפנו לטיפול.
לקיחת אחריות זה ללכת לטיפול, לא ללכת על ביצים עד הטעות הבאה, הכוונות שלו היו טובות ובטוח שיהיו עוד מקרים כאלה של חוסר הבנה בעתיד, כמו לכל זוג.
וכן הוא מרצה ולמד להרכין ראש והנה הוא הרים ראש וביקש עצה פה כי הבין שמשהו חריג, אבל בואי ננסה לגרום לו להבין שזה לא כל כך חריג ובעצם התגובה שלה דיי מובנת כי היא עברה סוג של ׳אונס ואלימות׳..
הייתי מפרטת לךסוסה אדומה
אבל נראה שאת לא בכיוון של לרדת לסוף דעתי בכלל, אז זה בסדר שנישאר חלוקות.
כל מילהחצילוש
את קוראת את עצמך?Haviherb
מה זה 'אני אומרת את זה באחריות' למה את מכירה אותו בכלל מעבר להודעה בפורום?! ולא הבנתי מאיפה הביטחון והמילים המתנשאות שלך כאילו מי שלא חושב כמוך אין לו מספיק רגישות ועומק להבין שזה מעין אונס?! סירייסלי?! מאיפה הבאת את זה?! אולי למי שקורא אותך יש מספיק רגישות ועומק להבין שמה הקשר בין מה שהיה לבין אונס ושאת הולכת כזה רחוק עם הדברים שכתבת...
אני קוראת את עצמי בהחלטסוסה אדומה
וכן, לקחתי בחשבון מראש שאנשים ישטחו את זה ויזדעזעו מעצם ה"השוואה".
להגיד שקראתי לזה אלימות כשאמרתי שיש בזה צד כזה ופירטתי והבהרתי את כוונתי, זה לשטח את זה.
וכן, צריך רגישות ועומק כדי להבין את זה.
את יכולה לקרוא לזה התנשאות, זה שלך לגמרי ונראה שלא רק שלך, אבל זה לא מרתיע אותי בשום צורה.
ומאיפה הביטחון שלי אשאיר לעצמי. אנחנו בפורום כללי, לא ראיתי שאני צריכה להציג איפשהו תעודות למישהו כדי שתהיה לי לגיטימציה כלשהי להביע את דעתי ולהיות בטוחה בה.
לא פחות מכם אגב, שמרגישים בנח להגדיר את המעשים של אישתו בלי ששמעתם את הצד שלה.
בקיצור, תזדעקו אבל לפחות תעמדו מאחורי הזעקות שלכם בעצמכם.
להגיד שקראתי לזה אלימות כשאמרתי שיש בזה צד כזה ופירטתי והבהרתי את כוונתי, זה לשטח את זה.
וכן, צריך רגישות ועומק כדי להבין את זה.
את יכולה לקרוא לזה התנשאות, זה שלך לגמרי ונראה שלא רק שלך, אבל זה לא מרתיע אותי בשום צורה.
ומאיפה הביטחון שלי אשאיר לעצמי. אנחנו בפורום כללי, לא ראיתי שאני צריכה להציג איפשהו תעודות למישהו כדי שתהיה לי לגיטימציה כלשהי להביע את דעתי ולהיות בטוחה בה.
לא פחות מכם אגב, שמרגישים בנח להגדיר את המעשים של אישתו בלי ששמעתם את הצד שלה.
בקיצור, תזדעקו אבל לפחות תעמדו מאחורי הזעקות שלכם בעצמכם.
למה את מדברת אליי ברבים? מי זה תזדעקו?Haviherb
איפה כתבתי על אשתו בכלל משהו? לא הבנתי מה את רוצה.... וגם אם יש לך מאה מיליון תעודות, לכתוב באחריות מלאה על סמך הודעה בפורום זה לא חכם ולא מקצועי בלשון המעטה....
לא התיימרתי להיות מקצועיתסוסה אדומה
ולא התיימרתי להציג או להסתיר מליון תעודות.
אנחנו בפורום, וזו דעתי (לא משנה בתור מה) ואני לא מבקשת את האישור שלך כדי להביע אותה.
זה לא חכם בעינייך? זה כבר עניין אחר. אבל לא אכפת לי שזו דעתך בעניין גם אם את מתוקה מאוד.
האחריות שאני לוקחת היא על הדברים שאני בוחרת לכתוב ולהגיב, אני שלמה איתם לחלוטין.
ולא כי אני כותבת בשם משהו, יש פה אנשים שעושים את זה, אני פשוט לא חושבת שזה לגיטימי במסגרת הפורום.
מי שלא נראה לו לקרוא תגובות של "פשוטי עם" שמתיימרים לקחת אחריות על המילים שלהם, שילכו לפורומים מקצועיים עם תעודות, שם אולי נציג את התעודות שלנו כל אחד בתחומו.
אנחנו בפורום, וזו דעתי (לא משנה בתור מה) ואני לא מבקשת את האישור שלך כדי להביע אותה.
זה לא חכם בעינייך? זה כבר עניין אחר. אבל לא אכפת לי שזו דעתך בעניין גם אם את מתוקה מאוד.
האחריות שאני לוקחת היא על הדברים שאני בוחרת לכתוב ולהגיב, אני שלמה איתם לחלוטין.
ולא כי אני כותבת בשם משהו, יש פה אנשים שעושים את זה, אני פשוט לא חושבת שזה לגיטימי במסגרת הפורום.
מי שלא נראה לו לקרוא תגובות של "פשוטי עם" שמתיימרים לקחת אחריות על המילים שלהם, שילכו לפורומים מקצועיים עם תעודות, שם אולי נציג את התעודות שלנו כל אחד בתחומו.
לא מצליחה להבין אותךHaviherb
אני לא מדברת על תעודות או לא מה הקשר, אני מדברת על מה שאת כתבת שאת כותבת באחריות מלאה, זה לא עניין גם אם תהיי שרת התעודות או אם תהיי אחד העם העניין זה שאי אפשר לקחת אחריות מלאה על אדם שאת בכלל לא מכירה מעבר להודעה בפורום ולהגיב בכזו נחרצות עם 'אחריות מלאה' כאילו כן זה מה שלא הצלחתי להבין.
והדבר השני שלא הבנתי חוץ מזה זה איך כתבת אונס על ההתנהגות שהוא תיאר או איך כתבת שמי שאין לו עומק ורגישות לא יראה את זה שכזה
והדבר השני שלא הבנתי חוץ מזה זה איך כתבת אונס על ההתנהגות שהוא תיאר או איך כתבת שמי שאין לו עומק ורגישות לא יראה את זה שכזה
לא עקרוני לי שתביני אותיסוסה אדומה
אבל אם זה ממש עקרוני לך, אני מוכנה יותר מאוחר להבהיר אולי בצורה ברורה יותר. בינתיים מיציתי ואני צריכה לצאת... יום טוב 
בוא נעצור שניהזוזיק העכבר
ונגדיר מה זה אלימות.
אם כל פגיעה שהיא בזולת זה אלימות, אז בעצם אולי אין לנו כזו בעיה עם גברים מכים?
מאד בעייתי מה שאת כותבת כי אז אי אפשר לקבוע כללים וקווים אדומים.
זה נורמלי לגמרי שבני זוג רבים ולצערנו
לפעמים גם פוגעים אחד בשני . יש התנהגויות שהם לא נורמליות והן אסורות בכל מצב, למשל - מכות, קללות למשפחה שימותו.
אם כל פגיעה שהיא בזולת זה אלימות, אז בעצם אולי אין לנו כזו בעיה עם גברים מכים?
מאד בעייתי מה שאת כותבת כי אז אי אפשר לקבוע כללים וקווים אדומים.
זה נורמלי לגמרי שבני זוג רבים ולצערנו
לפעמים גם פוגעים אחד בשני . יש התנהגויות שהם לא נורמליות והן אסורות בכל מצב, למשל - מכות, קללות למשפחה שימותו.
מממישןממזמן
רק בהריונות זה ככה?ציפור מתוקה
נשמע קיצוני מאוד
לא... אבל בהריונות זה מתגבר ממש.לא מצאתישםפנוי
היא עדינה ושברירית ומשתמשת בכוח החולשה שלה כנגדי כי זה תמיד יהיה לא כוחות... היינו בטיפול בעבר סביב הנקודה הזאת וזה אכן השתפר אבל מסתבר שלא מספיק... בשורש העניין אני מאוד אוהב אותה אבל מרגיש שלא יכול לקבל את הרצון שלה לשלוט וזה ממש בנפשי. אני מוותר עוד ועוד עד שבסוף זה מתפוצץ וא ה' יעזור לי...
אולי כדאי בשלב ראשון לקבל ייעוץ לבד מה לעשותנפש חיה.
לא קל בכלל
(יש דברים שבכלל לא קשורים להריון, כמו למשל להתייחס בצורה מכבדת למי מולך ולנהל איתו שיח תקין ולא מניפולטיבי.)
(יש דברים שבכלל לא קשורים להריון, כמו למשל להתייחס בצורה מכבדת למי מולך ולנהל איתו שיח תקין ולא מניפולטיבי.)
כמה שאלותלצורך.
1) מה הכוונה "משתמשת בכוח החולשה שלה כנגדי"?
במה זה מתבטא? אשמח לדוגמאות
2) כתבת: "לא יכול לקבל את הרצון שלה לשלוט וזה ממש בנפשי"
ואני שואלת- מניין לך שהיא רוצה לשלוט? למיטב ידעתי רוב הנשים אוהבות לתת לגבר להוביל ולא בקטע להוביל.. אולי זאת רק מחשבה *שלך*? חשוב לבדוק את זה.. (כמובן שיש טיפוס של אישה שתלטנית או חסרת רגישות אבל לא יודעת אם זה המקרה)
במה זה מתבטא? אשמח לדוגמאות
2) כתבת: "לא יכול לקבל את הרצון שלה לשלוט וזה ממש בנפשי"
ואני שואלת- מניין לך שהיא רוצה לשלוט? למיטב ידעתי רוב הנשים אוהבות לתת לגבר להוביל ולא בקטע להוביל.. אולי זאת רק מחשבה *שלך*? חשוב לבדוק את זה.. (כמובן שיש טיפוס של אישה שתלטנית או חסרת רגישות אבל לא יודעת אם זה המקרה)
נשמע מאוד קיצונימשמעת עצמית
ולא תקין.
נכון שהריונות יכולים לחרפן
אבל כמו שאתה מתאר זה משהו בבסיס.
או שיש לה קושי נפשי /רגשי כלשהו
או מידות גרועות.
איך היא לא בהריון?
ולא. אני לא מאמינה ב"להימחק" לתקופה עד יעבור זעם.
אתם זוג. לא שליט ונתין.🤷♀️
יש "להבין שהיא בתקופה קשה"
להתגמש
לוותר
לא להימחק!
נכון שהריונות יכולים לחרפן
אבל כמו שאתה מתאר זה משהו בבסיס.
או שיש לה קושי נפשי /רגשי כלשהו
או מידות גרועות.
איך היא לא בהריון?
ולא. אני לא מאמינה ב"להימחק" לתקופה עד יעבור זעם.
אתם זוג. לא שליט ונתין.🤷♀️
יש "להבין שהיא בתקופה קשה"
להתגמש
לוותר
לא להימחק!
תגובהלא מצאתישםפנוי
ברוב הזמן המצב טוב. אנחנו שמחים ומאושרים יחד אבל כשמגיעה תקופה כזו ( ( גם כשזה לא בהריון) הכל משתנה. שוב אומר זה מאוד מטעה כי היא תמיד החלשה שקשה לה לשרוד את העומס בחיים וצריכה עזרה והבנה אבל אז כשאני לא מרצה רצון שלה ( וכמובן שלפעמים אני טועה ולא מספיק קשוב וכו') היא תעשה הכל על מנת להשיג את שלה. זה לא מניפולטיבי ומתוחכם כמו שזה ילדותי וסחיטה רגשית. הגיעה בעבר פעם פעמיים לאלימות פיזית ( לא משהו מסוכן להבנתי היא עושה את זה כי היא החלשה אז מותר לה ..). מרוב התגובות אני מבין שהכיוון הוא לעמוד על שלי גם במחיר סצנה. אני בעיקר מרחם על הילדים...
טיפול דחוף!משמעת עצמית
לדעתי היא חייבת לטפל בעצמה
זה שאתה רואה את העניין כילדותיות זו טעות לדעתי.
1. כי אתה כביכול נותן לזה לגיטימציה כמו שלא כועסים על ילד כי הוא רק ילד. היא לא ילדה וזוהתנהגות לא תקינה בעליל. עם ובלי קשר להריון.
2. היא לא תופסת אתזה כלא תקין וזה רק ימשיך ויתגבר.
3. גם אתה תישחק באיזשהו שלב. כמה אפשר להעביר ולהחליק. זה הורס חיים.
היא צריכה להבין שזה לא תקין בשום צורה. שאתה לא השק חבטות שלה וללמוד לפרק כעסיםותסכולים בדרך נורמטיבית.
טיפול יכול לעזור לה מאוד. ממש מתנה בשבילה.
זה שאתה רואה את העניין כילדותיות זו טעות לדעתי.
1. כי אתה כביכול נותן לזה לגיטימציה כמו שלא כועסים על ילד כי הוא רק ילד. היא לא ילדה וזוהתנהגות לא תקינה בעליל. עם ובלי קשר להריון.
2. היא לא תופסת אתזה כלא תקין וזה רק ימשיך ויתגבר.
3. גם אתה תישחק באיזשהו שלב. כמה אפשר להעביר ולהחליק. זה הורס חיים.
היא צריכה להבין שזה לא תקין בשום צורה. שאתה לא השק חבטות שלה וללמוד לפרק כעסיםותסכולים בדרך נורמטיבית.
טיפול יכול לעזור לה מאוד. ממש מתנה בשבילה.
דיברת איתה על זה?לצורך.
על מה שאתה חווה? על ההרגשה של הריצוי?
אני באמת יכולה לחשוב שהיא עושה את זה ממקום תמים שלא יודע שהוא פוגע. וכל עוד לא תדבר היא לא תדע ואתה לצערה ולצער כולם תסבול וחבל.
גם למיטב הבנתי, כשאישה שומעת מבעלה על הרגשות והתחושות שלו הרצון הטבעי שלה הוא לכבד, להשתנות ולהגיע לנקודת שלום בקשר.
מה עם אשתך? היא רוצה להיות קשובה? אכפת לה מהקשר? אכפת לה מהילדים שרואים? היא מדברת איתך על *הקשר שלכם*? (אתה לא חייב לענות כאן, בעיקר לענות לעצמך)
גם לך יש רצונות, גם לך יש זמנים שאתה חלש וזקוק לה. זה *לא* אמור להיות שרק צד אחד נותן ונותן. זה גם לא בריא בכלל. גם לה אני בטוחה יש רצון לתת ולהעניק לך וצריך להבין מה קורה עם המקום הזה.
אני באמת יכולה לחשוב שהיא עושה את זה ממקום תמים שלא יודע שהוא פוגע. וכל עוד לא תדבר היא לא תדע ואתה לצערה ולצער כולם תסבול וחבל.
גם למיטב הבנתי, כשאישה שומעת מבעלה על הרגשות והתחושות שלו הרצון הטבעי שלה הוא לכבד, להשתנות ולהגיע לנקודת שלום בקשר.
מה עם אשתך? היא רוצה להיות קשובה? אכפת לה מהקשר? אכפת לה מהילדים שרואים? היא מדברת איתך על *הקשר שלכם*? (אתה לא חייב לענות כאן, בעיקר לענות לעצמך)
גם לך יש רצונות, גם לך יש זמנים שאתה חלש וזקוק לה. זה *לא* אמור להיות שרק צד אחד נותן ונותן. זה גם לא בריא בכלל. גם לה אני בטוחה יש רצון לתת ולהעניק לך וצריך להבין מה קורה עם המקום הזה.
אסור לה להשתמש באלימות פיזית גם אם היא חלשהמיקי מאוס
גם לא באלימות משום סוג אחר.
אם היא מרגישה שאין לה יכולת מולך-שתפנה לעזרה ותלמד להתמודד איתך או שתעזוב. אלימות היא לא פתרון לשום דבר
אני לא חושבת שהפתרון הוא לעמוד על שלך. להסלים אלימות זה לא מועיל לאף אחד ובייחוד כמו שכתבת- נזק אדיר לילדים.
הפתרון הוא לפנות לאיש מקצוע, יש דרכים טובות יותר מלעשות שרירים
אם היא מרגישה שאין לה יכולת מולך-שתפנה לעזרה ותלמד להתמודד איתך או שתעזוב. אלימות היא לא פתרון לשום דבר
אני לא חושבת שהפתרון הוא לעמוד על שלך. להסלים אלימות זה לא מועיל לאף אחד ובייחוד כמו שכתבת- נזק אדיר לילדים.
הפתרון הוא לפנות לאיש מקצוע, יש דרכים טובות יותר מלעשות שרירים
לייק ענקיהולך לאיבודאחרונה
תגובה אהובה
לגבי האלימות הפיזיתסוסה אדומה
אין דבר כזה שהיא חלשה ומותר לה.
אסור לה בשום צורה ומשום בחינה ואתה חייב להיות אסרטיבי במקום הזה ואפילו לערב גורם טיפולי. כשזה יעבור הלאה, לדעתי היא תתבייש להמשיך בהתנהגות הזאת.
לגבי הדברים האחרים שכתבת, אני כן רואה מקום לעבודה גם מצידך.
לאישתך כנראה יש אישיו עם המשפחה שלך, ובמצב רגיש כמו בהריון, היא לא ממש מצליחה לשאת את זה עם עצמה בלבד.
בנוסף, אתה לא רואה אותה ולא מתחשב בה מספיק.
נכון שכמותית מבחינת השעות אתה יכול לראות את זה כאילו רק הרצון שלה בא לידי ביטוי, ואתה ביקשת רק מעט.
אבל אני בטוחה שמהותית היא סובלת הרבה יותר ממך והיא מצפה לאיזו התחשבות.
אתה לא מכבד את הרצון שלך, ולא מכבד את הרצון שלה.
כשתכבד אותה ואת רצונה (ואת רצונך!) היא תצליח לכבד אותך ואולי לתת אפילו מעבר ליכולות שלה.
כרגע היא נותנת רק מה שהיא יכולה.
אין דבר כזה לקבוע לה.
אתה מתלונן שהיא קובעת לך אבל גם אתה קובע לה.
נכון שזה לא מתיר איבוד שליטה כלשהו,
אבל גם לך יש חלק בזה.
תכבד, תהיה קשוב אליה באמת ולא מתוך ריצוי וביטול עצמי.
תדבר על הרצונות שלך מתוך כבוד למקום ולרצונות שלה. תלמדו לתקשר.
בהריון יש הורמונים הזויים, ואישה שלא מורגלת לשלוט מספיק בהורמונים במצב רגיל, תתקשה יותר לשלוט בהם במצבים של הורמונים קיצוניים.
שורה תחתונה, תכבד אותה, תכבד אותך.
תברר את הרצון שלך, ותברר את הרצון שלה.
אל תמחק את הרצון שלך, ואל תמחק את הרצון שלה.
ופשוט תראה אותה. ותזכור שלעולם לא תבין מה הם הורמונים משתלטים. גם נשים שההורמונים שלהן מאוזנים לא מבינות.
זה לא מתיר לה לאבד שליטה, אבל זה כן קורא לך לגלות אמפתיה לצד האסרטיביות.
אסור לה בשום צורה ומשום בחינה ואתה חייב להיות אסרטיבי במקום הזה ואפילו לערב גורם טיפולי. כשזה יעבור הלאה, לדעתי היא תתבייש להמשיך בהתנהגות הזאת.
לגבי הדברים האחרים שכתבת, אני כן רואה מקום לעבודה גם מצידך.
לאישתך כנראה יש אישיו עם המשפחה שלך, ובמצב רגיש כמו בהריון, היא לא ממש מצליחה לשאת את זה עם עצמה בלבד.
בנוסף, אתה לא רואה אותה ולא מתחשב בה מספיק.
נכון שכמותית מבחינת השעות אתה יכול לראות את זה כאילו רק הרצון שלה בא לידי ביטוי, ואתה ביקשת רק מעט.
אבל אני בטוחה שמהותית היא סובלת הרבה יותר ממך והיא מצפה לאיזו התחשבות.
אתה לא מכבד את הרצון שלך, ולא מכבד את הרצון שלה.
כשתכבד אותה ואת רצונה (ואת רצונך!) היא תצליח לכבד אותך ואולי לתת אפילו מעבר ליכולות שלה.
כרגע היא נותנת רק מה שהיא יכולה.
אין דבר כזה לקבוע לה.
אתה מתלונן שהיא קובעת לך אבל גם אתה קובע לה.
נכון שזה לא מתיר איבוד שליטה כלשהו,
אבל גם לך יש חלק בזה.
תכבד, תהיה קשוב אליה באמת ולא מתוך ריצוי וביטול עצמי.
תדבר על הרצונות שלך מתוך כבוד למקום ולרצונות שלה. תלמדו לתקשר.
בהריון יש הורמונים הזויים, ואישה שלא מורגלת לשלוט מספיק בהורמונים במצב רגיל, תתקשה יותר לשלוט בהם במצבים של הורמונים קיצוניים.
שורה תחתונה, תכבד אותה, תכבד אותך.
תברר את הרצון שלך, ותברר את הרצון שלה.
אל תמחק את הרצון שלך, ואל תמחק את הרצון שלה.
ופשוט תראה אותה. ותזכור שלעולם לא תבין מה הם הורמונים משתלטים. גם נשים שההורמונים שלהן מאוזנים לא מבינות.
זה לא מתיר לה לאבד שליטה, אבל זה כן קורא לך לגלות אמפתיה לצד האסרטיביות.
אני בדרך כלל לא מגיב בדברים כאלה אבל ממש מעצבן אותיירא שמים!
לא את אשמה.
איפה כל מי שצעק שבאלימות אסור להגיד לצד המוכה "גם לך יש חלק"?? מצפה לראות את כל המזדעקים גם פה.
ולא כי אני מזדעזע מהדברים שלך. בעיקר מזעזעת אותי הצביעות.
איפה כל מי שצעק שבאלימות אסור להגיד לצד המוכה "גם לך יש חלק"?? מצפה לראות את כל המזדעקים גם פה.
ולא כי אני מזדעזע מהדברים שלך. בעיקר מזעזעת אותי הצביעות.
לגמרי. תהיתי איך לכתוב את זה... ואם התפקידים היו הפוך??מיקי מאוס
לא הבנתיסוסה אדומה
איפה כתוב בנושא של האלימות שגם לו יש חלק?
אם אתה אומר את זה בגלל מה שכתבתי על זה שהוא צריך לעשות את העבודה שלו,
אז א. כתוב במפורש לפני כן "לגבי הדברים האחרים שכתבת".
וב. הוא פירט ואני לגמרי רואה שיש לו על מה לעבוד בגלל הסיפורים שהוא סיפר על עצמו, בלי שום קשר לתגובה שלו.
אם נראה למישהו שבמצב של אלימות יש רק צד אחד שצריך לעבוד, הטעות אצלו. כל אדם צריך לעבוד, ולכולם יש על מה וזה לא נוגע אחד בשני.
אלימות מכל סוג שהיא היא אלימות אסורה.
ויש כל מיני סוגים של אלימות שאנשים יכולים לגלות סלחנות כלפיהן כי הן לא מוחשיות מספיק. ושם הוא חייב להעמיד אותה במקומה באסרטיביות.
לצד זה, יש לו על מה לעבוד בהחלט.
כי גם לקבוע למישהו אחר את הלו"ז, זו שתלטנות.
אם אתה אומר את זה בגלל מה שכתבתי על זה שהוא צריך לעשות את העבודה שלו,
אז א. כתוב במפורש לפני כן "לגבי הדברים האחרים שכתבת".
וב. הוא פירט ואני לגמרי רואה שיש לו על מה לעבוד בגלל הסיפורים שהוא סיפר על עצמו, בלי שום קשר לתגובה שלו.
אם נראה למישהו שבמצב של אלימות יש רק צד אחד שצריך לעבוד, הטעות אצלו. כל אדם צריך לעבוד, ולכולם יש על מה וזה לא נוגע אחד בשני.
אלימות מכל סוג שהיא היא אלימות אסורה.
ויש כל מיני סוגים של אלימות שאנשים יכולים לגלות סלחנות כלפיהן כי הן לא מוחשיות מספיק. ושם הוא חייב להעמיד אותה במקומה באסרטיביות.
לצד זה, יש לו על מה לעבוד בהחלט.
כי גם לקבוע למישהו אחר את הלו"ז, זו שתלטנות.
אכן. כתבת לצד המוכה שבסיטואציה הזאת היה לו מה לשפרירא שמים!
ממה שהסבירו בשרשור מלפני כמה שבועות (מצרף קישור) במקרה של אלימות אסור להגיד לצד המוכה שהיה לו מה לעשות אחרת. כי זה בעצם עוזר למניפולציה של האלים ונותן לו לגיטימציה.
בעלי אמר לי שבא לו לתת לי כאפה שתפרק לי תפרצוף - נשואים טריים
חוץ מזה שאני חולק עלייך ואני לא רואה פה אף שתלטנות מצידו. להיפך. היא שתלטנית והוא ניסה לארגן משהו ולהתחשב אבל לא קיבל שיתוף פעולה מצידה. הוא מתאר פה אלימות פיזית ומילולית מצידה.. הוא בסך הכל מנסה להתאים את עצמו אליה.
בעלי אמר לי שבא לו לתת לי כאפה שתפרק לי תפרצוף - נשואים טריים
חוץ מזה שאני חולק עלייך ואני לא רואה פה אף שתלטנות מצידו. להיפך. היא שתלטנית והוא ניסה לארגן משהו ולהתחשב אבל לא קיבל שיתוף פעולה מצידה. הוא מתאר פה אלימות פיזית ומילולית מצידה.. הוא בסך הכל מנסה להתאים את עצמו אליה.
מסכימה איתך!חצילוש
תגיב כאן יותר
זה בגלל שחופש וכי אין לי כח להכין ארוחת ערבירא שמים!
בשגרה אין לי זמן וסבלנות לדיונים כאלה
קודם כלסוסה אדומה
לא אמרתי שבסיטואציה שבה היא היכתה אותו היה לו משהו לעשות אחרת. אז אל תבלבל את עצמך. כי אני באמת מאמינה שאין שום הצדקה לאלימות.
לא יודעת מה אמרו בשרשור ההוא, ואני לא חותמת על שום דבר שלא אני אמרתי.
לא באתי להסביר אותם, באתי להבהיר את ההודעה שלי כי היה נראה שלא הבנת אותה.
גם אדם מוכה הוא לא אדם מושלם ויש לו על מה לעבוד.
בין זה לבין לקשר את האמירה הזאת לאלימות, זה שלך ואולי לא רק שלך אבל זה שלכם.
ויודע מה, מסכימה איתך לגבי ההגדרה "שתלטנות".
זו לא הגדרה מדוייקת,
אבל מה שבטוח הוא לא קשוב. ולחיות עם חוסר קשבות זה נסיון לא פשוט בלשון המעטה. לא שהוא היחיד שככה, רק שבאתי לומר שמהדברים שהוא סיפר על עצמו בלי קשר אליה יש לו על מה לעבוד.
לא יודעת מה אמרו בשרשור ההוא, ואני לא חותמת על שום דבר שלא אני אמרתי.
לא באתי להסביר אותם, באתי להבהיר את ההודעה שלי כי היה נראה שלא הבנת אותה.
גם אדם מוכה הוא לא אדם מושלם ויש לו על מה לעבוד.
בין זה לבין לקשר את האמירה הזאת לאלימות, זה שלך ואולי לא רק שלך אבל זה שלכם.
ויודע מה, מסכימה איתך לגבי ההגדרה "שתלטנות".
זו לא הגדרה מדוייקת,
אבל מה שבטוח הוא לא קשוב. ולחיות עם חוסר קשבות זה נסיון לא פשוט בלשון המעטה. לא שהוא היחיד שככה, רק שבאתי לומר שמהדברים שהוא סיפר על עצמו בלי קשר אליה יש לו על מה לעבוד.
ודאי שצודקגפן36
זה לא לעניין ושום דבר שבעולם לא מצדיק התנהגות פוגענית שכזו
טיפול בדחיפות ולשים גבול ברור שיש צורה לדבר, ואתה לא אמור לספוג פגיעות כאלה ולהיות שק החבטות שלה.
כמובן כל זה בהנחה שאתה נהגת באחריות ולא דיברת אליה בצורה דומה וכו'.
טיפול בדחיפות ולשים גבול ברור שיש צורה לדבר, ואתה לא אמור לספוג פגיעות כאלה ולהיות שק החבטות שלה.
כמובן כל זה בהנחה שאתה נהגת באחריות ולא דיברת אליה בצורה דומה וכו'.
כואב הלב עליכם. הרבה כוח..לצורך.
יכולה מאוד להבין גם אותה (כאישה לאישה) וגם אותך.
צריך להבין, שאישה עוברת כאבים עצומים, גם בגוף וגם בנפש, אין לי דרך לתאר או להסביר מה זה בדיוק אומר אבל זה מאוד מאוד לא פשוט... לצורך העניין, אישה יכולה לקום בבוקר רק מהכאבים האלה ולהרגיש שבר כלי כפשוטו. הגוף שלנו זה הכל בשבילנו והאישה עוברת איתו "סרט" מאתגר שכמובן מעצים ונותן פירות אבל באמצע התהליך או בתחילתו לא תמיד קל לשים את זה בראש.. אותו דבר עם הנפש, כל דבר פוגע בה, גורם לה לבכות, מציק לה ועוד.
ואתה שואל ובצדק- מה אני אמור לעשות עם זה?? "נגזר" עלי פשוט לשתוק ולספוג הכל? התשובה היא כמובן- לא!
*שניכם* צריכים לדבר על הדברים ולחשוב בצורה *בוגרת* איך עוברים את הזמנים האלה בכמה שיותר *רוגע* נכון, זה לא קל, נכון, זה ידרוש עבודה, אבל אתם מסוגלים לזה. כשיש כבוד ואהבה בין בני הזוג הם יכולים להצליח.
כתבת שאישתך מדברת בצורה פוגעת על המשפחה שלך- לדעתי זה קו אדום *שאסור* לחצות אותו ואתם צריכים לדבר על זה בצורה ברורה. כמו שהיא מצפה שתכבד את המשפחה שלך אתה מצפה גם כן. ובכלל, בתור בני אדם, ירידה לרמה הזאת לא מוסיף.
נשמע שאישתך עוברת מסע לא קל, וברור לי שגם אתה, אם אתה רואה שאי אפשר לפתור את הדברים בכוחות עצמכם פנה לטיפול. זה כ"כ חשוב.. יותר מהכל.
חשוב שתעשה עבודה *אישית* של עצמך להבין *איך אתה פועל* בסיטואציות שהיו לכם בעבר, ממש לקחת מקרים ולכתוב על דף או בראש איך כל אחד מכם פעל ולהבין איפה *אתה* בדבר הזה, אולי תגלה שפעלת בצורה שהייתה לה לא נעימה? או אמרת משהו שפתח נקודות כואבות? כמו שאומרים.. "לכל מריבה צריך שניים" כמובן שיכול להיות שאתה בסדר גמור, אבל חשוב לבדוק גם את עצמנו, נשים באופן כללי רגישות יותר וזה משהו שאסור לזלזל בו או להתייחס אליו כמשהו שצריך להעלם. אלא, כמשהו *ששני בני הזוג* צריכים להגיע *לעמק השווה*.
המון בהצלחה!!
ומדהים לשמוע שאתה גם זוכר ויודע לומר על הזמנים הטובים, תמשיך לטפח את זה בתפילה ואמונה.
צריך להבין, שאישה עוברת כאבים עצומים, גם בגוף וגם בנפש, אין לי דרך לתאר או להסביר מה זה בדיוק אומר אבל זה מאוד מאוד לא פשוט... לצורך העניין, אישה יכולה לקום בבוקר רק מהכאבים האלה ולהרגיש שבר כלי כפשוטו. הגוף שלנו זה הכל בשבילנו והאישה עוברת איתו "סרט" מאתגר שכמובן מעצים ונותן פירות אבל באמצע התהליך או בתחילתו לא תמיד קל לשים את זה בראש.. אותו דבר עם הנפש, כל דבר פוגע בה, גורם לה לבכות, מציק לה ועוד.
ואתה שואל ובצדק- מה אני אמור לעשות עם זה?? "נגזר" עלי פשוט לשתוק ולספוג הכל? התשובה היא כמובן- לא!
*שניכם* צריכים לדבר על הדברים ולחשוב בצורה *בוגרת* איך עוברים את הזמנים האלה בכמה שיותר *רוגע* נכון, זה לא קל, נכון, זה ידרוש עבודה, אבל אתם מסוגלים לזה. כשיש כבוד ואהבה בין בני הזוג הם יכולים להצליח.
כתבת שאישתך מדברת בצורה פוגעת על המשפחה שלך- לדעתי זה קו אדום *שאסור* לחצות אותו ואתם צריכים לדבר על זה בצורה ברורה. כמו שהיא מצפה שתכבד את המשפחה שלך אתה מצפה גם כן. ובכלל, בתור בני אדם, ירידה לרמה הזאת לא מוסיף.
נשמע שאישתך עוברת מסע לא קל, וברור לי שגם אתה, אם אתה רואה שאי אפשר לפתור את הדברים בכוחות עצמכם פנה לטיפול. זה כ"כ חשוב.. יותר מהכל.
חשוב שתעשה עבודה *אישית* של עצמך להבין *איך אתה פועל* בסיטואציות שהיו לכם בעבר, ממש לקחת מקרים ולכתוב על דף או בראש איך כל אחד מכם פעל ולהבין איפה *אתה* בדבר הזה, אולי תגלה שפעלת בצורה שהייתה לה לא נעימה? או אמרת משהו שפתח נקודות כואבות? כמו שאומרים.. "לכל מריבה צריך שניים" כמובן שיכול להיות שאתה בסדר גמור, אבל חשוב לבדוק גם את עצמנו, נשים באופן כללי רגישות יותר וזה משהו שאסור לזלזל בו או להתייחס אליו כמשהו שצריך להעלם. אלא, כמשהו *ששני בני הזוג* צריכים להגיע *לעמק השווה*.
המון בהצלחה!!
ומדהים לשמוע שאתה גם זוכר ויודע לומר על הזמנים הטובים, תמשיך לטפח את זה בתפילה ואמונה.
תודה רבה!!!לא מצאתישםפנוי
אתה צודק. תקופה הורמונלית היא כמו מגבר רגשימיקי מאוס
אז הגיוני שהפתיל יותר קצר, בכי ועצבים יותר בקלות
ובכללי שיש יותר ריכוז עצמי ופחות אנרגיה
אבל התנהגות תוקפנית כזו מצביעה על בעיה עמוקה יותר בניהול כעסים, בעיני זה בהחלט קו אדום...
מה לעשות? אם היא מוכנה ללכת יחד לייעוץ זוגי זה מדהים. אם לא- לך לבד , קודם כל בשביל לקבל תמיכה ועין מקצועית על המצב עם כל הפרטים וגם כמובן בשביל לקבל כלים ועצות איך להתמודד עם זה נכון.
אני מאוד מאמינה בעבודה של צד אחד אבל יכול להיות שבמקרה הזה זה לא יספיק ויהיה צורך גם שהיא תקבל עזרה בניהול כעסים. זה משהו שהמטפל/ת ידעו לומר. וגם אם כן- אולי אין מה לנסות לפני הלידה. לא יודעת...
מה שאתה מתאר הוא אלימות מילולית לכל דבר. יכול להיות שהיית לא בסדר (יכול להיות שלא) אבל זה לא מגיע לך! וזה לא אשמתך. יש דרכים לא אלימות לפתור דברים והם היחידות שלגיטימיות במערכת זוגית.
אל תתמודד עם זה לבד. תפנה כמה שיותר מהר לעזרה
ובכללי שיש יותר ריכוז עצמי ופחות אנרגיה
אבל התנהגות תוקפנית כזו מצביעה על בעיה עמוקה יותר בניהול כעסים, בעיני זה בהחלט קו אדום...
מה לעשות? אם היא מוכנה ללכת יחד לייעוץ זוגי זה מדהים. אם לא- לך לבד , קודם כל בשביל לקבל תמיכה ועין מקצועית על המצב עם כל הפרטים וגם כמובן בשביל לקבל כלים ועצות איך להתמודד עם זה נכון.
אני מאוד מאמינה בעבודה של צד אחד אבל יכול להיות שבמקרה הזה זה לא יספיק ויהיה צורך גם שהיא תקבל עזרה בניהול כעסים. זה משהו שהמטפל/ת ידעו לומר. וגם אם כן- אולי אין מה לנסות לפני הלידה. לא יודעת...
מה שאתה מתאר הוא אלימות מילולית לכל דבר. יכול להיות שהיית לא בסדר (יכול להיות שלא) אבל זה לא מגיע לך! וזה לא אשמתך. יש דרכים לא אלימות לפתור דברים והם היחידות שלגיטימיות במערכת זוגית.
אל תתמודד עם זה לבד. תפנה כמה שיותר מהר לעזרה
זה באמת ממש לא נעיםפרצוף כרית
מה שאני למדתי בחיים - שצריך להבין את הדינאמיקה הזוגית
זה לא בסדר מצד אשתך, לא יפה שהיא לא נותנת מקום לרצונותיך, חד משמעית, ברור
אבל מצד שני, בידך הדבר להרגיע אותה
ואתה לא מבין עד כמה!
אם תבוא ותבין אותה ותנסה טיפהל'ה לבוא לקראתה או לפחות להקשיב לרצונותיה או למה הם כ"כ חשובים לה, ולא ישר על השניה הראשונה להתנגד לדעתה - וישר לומר שלא מתאים לך ושלא תחליט לך וכו'... -
פשוט להקשיב ולנסות רק לתת לה להגיד את הרצונות,
כשבנאדם ישר אומר לשני "לא" בלי אפילו להקשיב לרצונות שלו, לפעמים זה גורם לשני להתעצבן
יכול להיות שתקשיב לה בנחת בזמן רגוע ובסוף תסביר לה בנחת מדוע לא מתאים לה
ובסוף אולי היא תסכים איתך, אבל לפחות להקשיב לה ....
כך נדמה לי....
יכול להיות שבסוף אותו דבר - ההחלטה תהיה שאתה תעשה כפי רצונך ,
פשוט כשזה נעשה בנחת ומתוך הקשבה לשני, לפעמים לשני יותר קל לקבל את זה,
או למצוא פשרה מסוימת באמצע שמתאימה לשניכם, להעלות כמה אופציות ויחד להחליט
בהצלחה לכם
תודה לכולם וסגירת הענייןלא מצאתישםפנוי
קודם כל תודה. זו פעם ראשונה שאני כותב בפורום למרות שאני קורא פה ושם כבר הרבה זמן. יש פה לא מעט אנשים חכמים... לגבינו, זה מורכב... ברור שהייתי לא בסדר שלא תאמתי איתה ציפיות לחלוטין ( למרות שאמרתי לה ומחוסר תגובתה הבנתי שאין לה מניעה, הטיול אגב יכול להתאים לאישה בהריון ויכול גם לא- תלוי במצבה... )
מדובר בעיקר בקצר בתקשורת להבנתי והצעתי לה לתקן ולשנות הכל ( אני לא בא להצדיק את עצמי פשוט לדייק). אני מקבל את זה שאני צריך להיות יותר אמפתי במצב כזה אבל זה נכון ללפני הארוע... בסופו של דבר בזמן אמת זה כדור שלג שמתגלגל וברגע שהיא יוצאת משליטה אין לי יכולת לתת אמפתיה בשום צורה.
כרגיל בסוף היא ניצחה... ויתרתי על התוכניות שלי להמשך החג ונעשה מה שהיא רוצה ( אחרת הייתי דן את הילדים להחליט האם הם רוצים ללכת עם אבא או אמא היום ומחר...). אני משכנע את עצמי שזה ממקום של חוזק שלי לעומת חולשה שלה ובעיקר למען הילדים. מקווה שאני עושה בשכל.
שוב תודה לכולם
מדובר בעיקר בקצר בתקשורת להבנתי והצעתי לה לתקן ולשנות הכל ( אני לא בא להצדיק את עצמי פשוט לדייק). אני מקבל את זה שאני צריך להיות יותר אמפתי במצב כזה אבל זה נכון ללפני הארוע... בסופו של דבר בזמן אמת זה כדור שלג שמתגלגל וברגע שהיא יוצאת משליטה אין לי יכולת לתת אמפתיה בשום צורה.
כרגיל בסוף היא ניצחה... ויתרתי על התוכניות שלי להמשך החג ונעשה מה שהיא רוצה ( אחרת הייתי דן את הילדים להחליט האם הם רוצים ללכת עם אבא או אמא היום ומחר...). אני משכנע את עצמי שזה ממקום של חוזק שלי לעומת חולשה שלה ובעיקר למען הילדים. מקווה שאני עושה בשכל.
שוב תודה לכולם
אולי הבעיה נפתרה כרגעאחת פשוטה
אבל אין שום סיבה שהיא לא תחזור בהמשך...
נשים בהריון ובטח בתחילתו, נורמאלי שיהיה להן - יותר בכי. תסכול. אשמה לבעל. דיכאון. עצבים וכו'
אבל ממש לא נורמאלי - קללות איומים לגירושין קריאה למוות, אלימות מילולית או פיזית.
מה שאתה מתאר נשמע ממש קוו אדום. בהחלט.
לדעתי הכי חשוב שתתיייעץ עם גורמי מקצוע ואל תחליק ותחכה שרק ייגמר השליש הראשון.. כי אחר כך יבא סוף ההריון שזה גם תקופה לא פשוטה.. ואחרי לידה בכלל... וזה לא בטוח כל כך מהר ייגמר..
חייב טיפול יותר שורשי.
בהצלחה רבה
נשים בהריון ובטח בתחילתו, נורמאלי שיהיה להן - יותר בכי. תסכול. אשמה לבעל. דיכאון. עצבים וכו'
אבל ממש לא נורמאלי - קללות איומים לגירושין קריאה למוות, אלימות מילולית או פיזית.
מה שאתה מתאר נשמע ממש קוו אדום. בהחלט.
לדעתי הכי חשוב שתתיייעץ עם גורמי מקצוע ואל תחליק ותחכה שרק ייגמר השליש הראשון.. כי אחר כך יבא סוף ההריון שזה גם תקופה לא פשוטה.. ואחרי לידה בכלל... וזה לא בטוח כל כך מהר ייגמר..
חייב טיפול יותר שורשי.
בהצלחה רבה
מסכימה. ובהצלחה!רקלתשוהנ
ההתנהלות הזאת לא נכונהסוסה אדומה
אתה לא אמור להרגיש שוויתרת מחוסר ברירה.
אתם שניכם צריכים להגיע להבנה והסכמה ברמה שכשהיא מוותרת על משהו היא עושה את זה בהשלמה ובאהבה, וכשאתה מוותר בשבילה אתה עושה את זה בהשלמה ובאהבה.
נראה שכל פעם אתה מרצה אותה.
תלמדו לתקשר.
תתרגל להיות קשוב אליה כי נראה שבגלל שהיא מזהה שאתה לא מבין אותה או רואה אותה, היא מציבה לך עובדות.
תעבדו על השורש.
ולגבי קללות ואיומים, תראה...שוב, גם שם, אם אתה מרגיש שאתה נפגע מזה, אתה חייב ללמוד להציב גבולות.
אבל כדאי שלצד זה, תבין אותה ואת מה שעובר עליה.
זה לא פשוט, אבל זה לא יעבוד לך בשום צורה אם לא תאחוז את החבל הזה משני קצותיו, מה גם שזה מה שנכון עבורכם.
אתה עושה לה טובה בזה שאתה מציב לה גבולות בנושא הזה של ניהול כעסים.
אבל תעשה לכם טובה גם בזה שתבין אותה ותהיה קשוב אליה.
ויתור עושים באהבה, או מחולשה.
תבחן את עצמך אם אתה שמח ואוהב אחרי הויתור הזה או ממורמר. מרמור זו חולשה, זה לא חוזק.
אתם שניכם צריכים להגיע להבנה והסכמה ברמה שכשהיא מוותרת על משהו היא עושה את זה בהשלמה ובאהבה, וכשאתה מוותר בשבילה אתה עושה את זה בהשלמה ובאהבה.
נראה שכל פעם אתה מרצה אותה.
תלמדו לתקשר.
תתרגל להיות קשוב אליה כי נראה שבגלל שהיא מזהה שאתה לא מבין אותה או רואה אותה, היא מציבה לך עובדות.
תעבדו על השורש.
ולגבי קללות ואיומים, תראה...שוב, גם שם, אם אתה מרגיש שאתה נפגע מזה, אתה חייב ללמוד להציב גבולות.
אבל כדאי שלצד זה, תבין אותה ואת מה שעובר עליה.
זה לא פשוט, אבל זה לא יעבוד לך בשום צורה אם לא תאחוז את החבל הזה משני קצותיו, מה גם שזה מה שנכון עבורכם.
אתה עושה לה טובה בזה שאתה מציב לה גבולות בנושא הזה של ניהול כעסים.
אבל תעשה לכם טובה גם בזה שתבין אותה ותהיה קשוב אליה.
ויתור עושים באהבה, או מחולשה.
תבחן את עצמך אם אתה שמח ואוהב אחרי הויתור הזה או ממורמר. מרמור זו חולשה, זה לא חוזק.
ראיתי שכבר העירוזוזיק העכבר
ובכל זאת אני חוזר - הקללות והאיומים על המשפחה שלו שימותו הם קו אדום.
זה לא קשור לשאלה אם הוא נפגע מזה או מה היה החלק שלו בסיטואציה . להבין אותה זה תמיד נכון אבל נראה לי שחייבים קודם כל לעצור את זה - לטובתו לטובתה ובמיוחד לטובת הילדים.
אם היא אף פעם לא התנצלה על סצנות כאלו - היא כנראה לא מבינה שהיא עשתה דברים מאד חמורים.
מכיוון שהוא פונה פה בפורום ולא היא - הוא צריך לחשוב איך לנהל את זה בצורה שבאמת עושה טוב . אם הוא יתנפל עליה חזרה שהיא מתנהגת בצורה נוראית - כנראה זה רק ידרדר את המצב.
להציב גבול לבן זוג זה לא כמו להציב גבול לילד כי זה קשר שהוא של בחירה וזה יכול ישר להציף חרדות של עזיבה וניתוק,
כנראה הכי כדאי בליווי של איש מקצוע כמו שהציעו פה אבל אם לא מתאפשר -
כדאי שהגבולות יהיו ברורים אבל עטופים בהרבה אהבה ואכפתיות
זה לא קשור לשאלה אם הוא נפגע מזה או מה היה החלק שלו בסיטואציה . להבין אותה זה תמיד נכון אבל נראה לי שחייבים קודם כל לעצור את זה - לטובתו לטובתה ובמיוחד לטובת הילדים.
אם היא אף פעם לא התנצלה על סצנות כאלו - היא כנראה לא מבינה שהיא עשתה דברים מאד חמורים.
מכיוון שהוא פונה פה בפורום ולא היא - הוא צריך לחשוב איך לנהל את זה בצורה שבאמת עושה טוב . אם הוא יתנפל עליה חזרה שהיא מתנהגת בצורה נוראית - כנראה זה רק ידרדר את המצב.
להציב גבול לבן זוג זה לא כמו להציב גבול לילד כי זה קשר שהוא של בחירה וזה יכול ישר להציף חרדות של עזיבה וניתוק,
כנראה הכי כדאי בליווי של איש מקצוע כמו שהציעו פה אבל אם לא מתאפשר -
כדאי שהגבולות יהיו ברורים אבל עטופים בהרבה אהבה ואכפתיות
לענ'' דפרצוף כרית
אם תפנים שאשתך רואה בך גיבור על שיכול לממש את כל החלומות שלה, יהיה בך כח להכיל אותה ולתת לה הבנה והקשבה בזמן אמת,
נראה לי שגבר לא מבין עד כמה האישה מצפה ממנו מכיוון שהיא מעריכה אותו ברמה גבוהה - ולכן עצבנית עליו בהתאם,
(כלומר במקום שגבר ישתבלל או יקפא כשאשתו באה אליו בדרישות -הוא צריך להגיב ולתקשר, ואז התקשורת ביניהם תתקדם שלב)
מקווה שהסברתי ברור...
נראה לי שגבר לא מבין עד כמה האישה מצפה ממנו מכיוון שהיא מעריכה אותו ברמה גבוהה - ולכן עצבנית עליו בהתאם,
(כלומר במקום שגבר ישתבלל או יקפא כשאשתו באה אליו בדרישות -הוא צריך להגיב ולתקשר, ואז התקשורת ביניהם תתקדם שלב)
מקווה שהסברתי ברור...
וחשוב להוסיףלצורך.
מריבות לא אמורות להיות ליד הילדים. זה לא פשוט בכלל, וזאת עבודה, אבל זה צריך להיות "בנפשכם",
כשיש ויכוח שאתם רואים שהוא נגרר מעבר לרגיל- ללכת לחדר. ויכוחים "רגילים"- בצורה מכבדת, אפשר ליד הילדים, ואומרים שזה מלמד אותם לפתור קונפליקטים עם החברים שלהם. כמובן שמלכתחילה *לא נרצה לריב בכלל* אבל אם כבר זה קורה.
עוד משהו, עכשיו שמתי לב שכתבת שקשה לה שאתה עושה משהו *אישי* ולא זוגי.. זה עמוק מזה,
צריך להבין מה כ"כ מפריע לה שאתה נפרד אליה, שאתה עושה דברים שלא קשורים אליה,
כשבני זוג מרגישים אהובים, מוערכים ומעניינים אחד כלפי השני הם לא יצטרכו אישורים על זה, לא יצטרכו הסברים על זה, הם פשוט *ירגישו* את זה, הרגשה פנימית בלב של חברות טובה ואיכותית. ולכן אתה צריך לשאול את עצמך, אולי זה שאשתי מתעצבנת כשאני עושה דברים בלי קשר אליה זה כי אני לא מספיק מראה לה כמה אני אוהב אותה? כמה היא חשובה לי? יקרה לי? יש בדיחה חרושה וכואבת על זוג שמגיע לטיפול והאישה ממורמרת היא אומרת למטפל: "בעלי לא אוהב אותי", בעלה מתקומם ואומר: "לא אוהב אותך? מה פתאום!! ביום שהתחתנו אמרתי לך, את לא זוכרת?..." אישה צריכה כל פעם מחדש שיגידו לה מילים טובות, זה שאומרים לה פעם אחת זה לא עוזר (כמובן היא גם צריכה לדעת להיות מסופקת בזכות עצמה ולא להיות תלויה, אבל אני מדברת על מצב בריא) אישה צריכה להרגיש אהובה, מוערכת, וזה לא מספיק פעם בשנה. צריך כל הזמן, כמה שיותר. כשבאמת אתה בפנים תאהב אותה ותשקיע בה, זה יעבור אליה.. אם כרגע היא לא מרגישה את זה (שוב, בהנחה שהקשר סך הכול בריא) אז יש פה עבודה לעשות, עבודה שלך, עבודה שלה. העבודה שלה היא להגיד לך מה יעשה לה טוב, מה ישמח אותה, להוריד את זה לפרטים מעשיים..
תכבד את אשתך, תהיה אכפתי אליה, תדאג לה, זה כ"כ חשוב. במקביל גם לך יש משימה לדעת לומר לה מה ישמח אותך ומה יעשה לך טוב *בקשר שלכם*.
נשמע מאוד קיצוניחצילוש
חצתה מזמן כמה קווים אדומים.. אולי לחשוב על איזה טיפול רגשי בשבילה? נשמע שזה מעבר לסתם אישה הורמונלית..
ראיתי עוד תגובותחצילוש
היא מפעילה עלייך אלימות פיזית??
לא. את זה אסור לך לקבל! גם אם היא לא באמת מסוגלת להזיק. זה לא מגיע לך!! ולא מגיע לילדים!
אוליטמטום. או טיפול, או טיפול. רצוי גם לראות פסיכולוג או פסיכיאטר.. לראות מה אפשר לקחת בהריון לאיזון ראשוני..
לא. את זה אסור לך לקבל! גם אם היא לא באמת מסוגלת להזיק. זה לא מגיע לך!! ולא מגיע לילדים!
אוליטמטום. או טיפול, או טיפול. רצוי גם לראות פסיכולוג או פסיכיאטר.. לראות מה אפשר לקחת בהריון לאיזון ראשוני..
שוב תודה לכולםלא מצאתישםפנוי
פתחתם הרבה כיווני מחשבה. חלק מהדברים מדויקים וחלק פחות (מה שהגיוני-אתם לא באמת יכולים לדעת את כל הפרטים). מה שבטוח שיש פה הרבה רצון אמיתי לעזור ועל זה שאו ברכה. אולי זו נחמת שוטים אבל לפעמים רק ההבנה שיש זוגות נוספים שמתמודדים עם קשיים כבר מקילה... בכל מקרה אני מאוד אוהב את אשתי ואלחם כדי להחזיר את הדברים למה שהיו.
לילה טוב
לילה טוב
כל הכבוד! ובהצלחהמיקי מאוס
אפשר לעשות שינויים עצומים. כל עוד יש רצון יש תקווה
ובעז"ה תצליחו וזה יהיה שווה הכל.
אבל אל תוותר על אנשי מקצוע-זה תחום רגיש וכמו שאפשר לתקן אפשר גם ח"ו להרוס. עם אותן כוונות טובות
ובעז"ה תצליחו וזה יהיה שווה הכל.
אבל אל תוותר על אנשי מקצוע-זה תחום רגיש וכמו שאפשר לתקן אפשר גם ח"ו להרוס. עם אותן כוונות טובות
חשוב לפתוח את הדברים בצורה עמוקה יחד עד לפתרון מלאנגמרו לי השמות
ולעשות כל מה שנדרש על מנת שזה יקרה. לא להתעלם/לטאטא/להדחיק/לחכות בלי מעש וכן הלאה - אלא לפעול בצורה אקטיבית ונחושה לשם כך.
המצב אותו אתה מתאר לא נשמע מצב תקין.
למחוק את עצמך, ובטח שלמחוק את עצמך *לחלוטין* כדבריך - זה לא מצב תקין ונכון בזוגיות.
ללכת כל הזמן על קצות האצבעות - זה לא מצב תקין ונכון בזוגיות.
לעשות אך ורק מה שמתאים ונוח לצד אחד - זה לא מצב תקין ונכון בזוגיות.
צרחות, בכי היסטרי ליד הילדים, שהם מנחמים ומרגיעים את אמא, וכולל איחולים *למוות* לבני משפחתך - וכל זה נמשך כמה ימים - וודאי וודאי שלא תקין בשום קנה מידה ואף הרסני!!!
צד אחד שחווה שהכל באשמתו ולא משנה מה ואף פעם אין התנצלות - כנ"ל, לא תקין ולא נכון.
איומים על גירושין + קללות + נאצות + מניפולציות עליך ועל ילדיך - לא מצב תקין ולא נכון בשום צורה!
להגיע פעמיים גם לאלימות פיזית (!) - לא מצב תקין בשום צורה!
ולא, אי אפשר "להאשים" הריון/לידה או כל דבר אחר בדברים הללו. לא.
זה נכון שאלו תקופות יותר מאתגרות לנשים, יותר הורמנליות, יותר קשיים, יותר קושי בוויסות של רגשות או חוויות - אבל זה לא מצדיק בשום צורה פגיעה באחר, ודאי שלא אלימות וודאי שלא שאר הדברים אותם תיארת.
זו בהחלט חציית של כמה וכמה קווים אדומים שלא יכולים להיחצות בחיי משפחה!
חשוב מאוד לא "לעבור לסדר היום", ולהתגלגל עם החיים עד לפעם הבאה -
אלא לטפל בדבר הזה כולו לעומק, מהשורש שלו - וכמובן לדאוג בראש ובראשונה למיגור של כל הפגיעות הללו, בך, בילדים, ובעצם גם בעצמה...
וזה יכול להיעשות אם לא מצליחים לבד - ע"י עזרה של אנשי מקצוע, כולל טיפול אישי לאשתך אם יש לה קשיים רגשיים או קשיים בניהול כעסים, או חוויות עבר קשות או טראומות ילדות או כל דבר אחר - היא זקוקה לעזרה, לתמיכה, לכלים, זה לא כדי להצביע עליה ולומר לה "נו נו נו", אלא כדי לעזור לה, לתת לה כלים לצלוח את החיים ואתגרי החיים בצורה טובה, בריאה, נכונה, בלי לפגוע בעצמה ובאחרים.
וגם הדינמיקה הזוגית שלכם דרושה בירור וליבון - מה קורה שם, ואיך להניע תהליך של דינמיקה חיובית שאין אפשרות דרכה לאפשר את הפגיעות הללו, כולל למשל הצבת גבולות ברורים *שלך* ואסרטיביות חד משמעית של - אני לא מקבל ולא אקבל יחס פוגעני ואלים כלפיי, זה מצב שלא יכול לקרות ויהי מה!
ב"הצלחה רבה רבה לכם,
אתה נשמע איש אוהב ודואג ואכפתי מאוד, ניכר עד כמה אתה אוהב את אשתך ורוצה שיהיה לה ולכולכם טוב,
השתמש בכוחות הללו שלך כדי לקבל גם עזרה מקצועית מותאמת ומכוונת עבור המצב שלכם - ועם הכוונות הטובות שלך, וב"ה גם של אשתך, ועם קבלת עזרה וכלים נכונים - חייכם יהיו עוד יותר מתוקים וטובים בלי כל הטלטלות הללו שמפרות את השלווה האישית, הזוגית, ההורית והמשפחתית שלכם, ופוגעות ביציבות, בביטחון ובשלווה כולה ומאיימות להטביע חלילה את הספינה...
בשורות טובות ב"ה 🙏
השאלה שלי תמיד היא קצת אחרתלא מצאתישםפנוי
אני באמת אדם סתגלתן ולא מפונק ויכול להסתדר עם רוב הדברים בלי בעיות לעומתה שהיא רגישה באופן די קיצוני למגוון דברים ( באופן אוביקטיבי היא תהיה חולה/ תקיא/ בצורה הכי פיזית שיש). לכן מצד האמת אין לי בעיה לוותר על רוב הדברים כי אסתדר כך או כך. באמת שלא יהיה לי רע אבל מצד שני זה באמת יוצר מצב של מחיקה. רוב הזמן סבבה לי עם זה כי אני לא באמת ארגיש טוב אם מה שאני עושה יגרום לה רע למרות שלפני כן עשינו עשרות פעמים מה שהיא רצתה). לפעמים זה חונק. לא בטוח שנכון לנסות לקחת את זה לטיפול כי באמת שלא רע לי רוב הזמן. אולי זה פשוט דגם כזה של זוגיות קצת אחר...
היא כנראה התרגלה לזהסוסה אדומה
שאתה וותרן.
היא לא אשמה, וגם אתה לא אשם בזה.
אבל הרגל כזה שהופך את החוזקות שלנו כמשהו שהוא מובן מאליו זה לא טוב.
תנסה לעבוד איתה על זה.
כשאתה מוותר על משהו, תראה לה בצורה חיובית שאתה מתחשב בה כי אתה אוהב ורואה אותה, זה רק יתרום לכם. לשניכם...
במקומות שבהם אתה רוצה משהו באופן עקרוני, תדבר איתה ותגדיר לה מה בדיוק הרצון שלך.
תשאל אותה איך לדעתה אפשר להגשים את הרצון שלך בצורה שתהיה טובה עבור כולכם.
תבהיר לה ש*זה* ממש חשוב לך.
ובכללי תלמד לברר את הרצונות שלך. ככל שתהיה יןתר ברור עם עצמך, הסביבה שלך תהיה מודעת ומתחשבת יותר.
היא לא אשמה, וגם אתה לא אשם בזה.
אבל הרגל כזה שהופך את החוזקות שלנו כמשהו שהוא מובן מאליו זה לא טוב.
תנסה לעבוד איתה על זה.
כשאתה מוותר על משהו, תראה לה בצורה חיובית שאתה מתחשב בה כי אתה אוהב ורואה אותה, זה רק יתרום לכם. לשניכם...
במקומות שבהם אתה רוצה משהו באופן עקרוני, תדבר איתה ותגדיר לה מה בדיוק הרצון שלך.
תשאל אותה איך לדעתה אפשר להגשים את הרצון שלך בצורה שתהיה טובה עבור כולכם.
תבהיר לה ש*זה* ממש חשוב לך.
ובכללי תלמד לברר את הרצונות שלך. ככל שתהיה יןתר ברור עם עצמך, הסביבה שלך תהיה מודעת ומתחשבת יותר.
לגבי לתת לה מול מחיקה שלךזוזיק העכבר
עבר עריכה על ידי זוזיק העכבר בתאריך ג' בטבת תשפ"ב 06:32
קודם כל, כל עבודה בכיוון לדעתי חייבת להיות אחרי שיש קווים אדומים לשניכם - בלי קללות בלי אלימות הכי קטנה . זה לא צריך להיות בכסאח , הרעיון הוא שאפשר מאד לכעוס אבל יש תגובות שהן לא אופציה. אני מנחש שאם תגלה הבנה עמוקה לתחושות הקשות שהיו לה - שהיא באמת מאד נלחצה וכעסה - יש יותר סיכוי שהיא תקבל.אם זה ברור, אפשר להתחיל תהליך צמיחה
נראה לי גרוע מאד שתהיה מחיקה שלך - לא נראה לי שאשתך תרוויח מזה משהו אמיתי לטווח ארוך.
הרעיון הוא למצוא את הדרך שבה שניכם חיים יחד באהבה ושניכם באמת רוצים לתת מקום אחד לשני.
מניסיון אישי, יש כאן באמת אתגר - קודם כל להבין שיש כאן התמודדות, וזה בסדר גמור. לא אתה ולא אשתך צריכים להיות בני אדם אחרים רק צריך ללמוד בסבלנות איך להתנהל עם זה באופן שנותן מקום אמיתי לכל אחד.
הכי קל וכנראה גם נכון זה לייעץ לך לחדד את הרצונות שלך מול עצמך. כשלך יהיה מאד ברור שאתה רוצה משהו - תוכל להעביר את המסר יותר נינוח. רק צריך להיזהר לא להציג בכוונה רצונות שהם "לעומתיים", ראיתי אצל איש אחד פעם שהוא "התאמן" על בניית האישיות שלו דרך חיכוכים עם אשתו (היום גרושתו...) - יכול להיות שרוב הדברים שאשתך רוצה גם אתה רוצה...
לא לחפור בכח מה אתה רוצה אלא יותר הקשבה עדינה ולתת לזה להתגלות.
מניסיוני גם מאד כדאי להיות במקום אוהב ונותן. גם מולה וגם מול עצמך לגלות את השמחה שיש בנתינה . זה לא עבודה שיכולה להיות ברגע נתון שבו אתה עושה משהו למענה - כי אז זה התבחבשות שאין לה סוף - האם אני מרצה או שאני נותן מהלב.
יותר מקום נפשי שנוכחים בתוכו - מקום שבו ממש רוצים לעזור לבת זוג שלי להגשים את הרצונות והחלומות שלה. כשנמצאים במקום כזה זה פותר את רוב הקונפליקט, וזה יתן גם לך אנרגיה לעבוד על הגשמת הרצונות שלך
הכלה את תכונה מצוינת וחשובה בזוגיות וכל הכבוד לךירא שמים!
אני לא איש מקצוע ואנחנו לא רואים את כל המציאות אבל ממה שאתה מתאר נשמע שיש פה משהו שצריך טיפול.
אם אתה שואל אותי מה אני חושב, אני מציע שתלך למטפל זוגי, תשב איתו ותספר לו את כל הסיפור. תשאל אותו מה הוא חושב שצריך לעשות. לטפל כזוג, טיפול אישי לה, טיפול אישי לך או שזאת התמודדות נורמלית של זוג ותלמדו לאט לאט להתמודד.
ממה שזה נשמע פה זאת לא נראית התמודדות קלאסית אבל תשאל אולי אני (ועוד כמה פה..) טועים.
אם אתה שואל אותי מה אני חושב, אני מציע שתלך למטפל זוגי, תשב איתו ותספר לו את כל הסיפור. תשאל אותו מה הוא חושב שצריך לעשות. לטפל כזוג, טיפול אישי לה, טיפול אישי לך או שזאת התמודדות נורמלית של זוג ותלמדו לאט לאט להתמודד.
ממה שזה נשמע פה זאת לא נראית התמודדות קלאסית אבל תשאל אולי אני (ועוד כמה פה..) טועים.
בד"כ להיות לא מפונק ומסתדר עם רוב הדברים זו תכונה טובהצפורה
אבל צריך לשים לב איזו התנהגות היא פסולה באופן אובייקטיבי. לקלל את המשפחה זו לא תגובה לגיטימית בלי קשר לשום סיטואציה. קורה שאנחנו כועסים וקשה לנו, יש גבולות שלא חוצים. בעייני זה ממש פוגע.
זה לא משהו שמעירים עליו בזמן כעס וקושי כי זה לא ממש יעיל. בזמן אחר, ביום אחר, באווירה טובה מעלים את הנושא של דיבור נקי בשבילנו, בשביל הבית שלנו. אנחנו רוצים שיח אחר, נעים, מכבד. אנחנו רוצים אוויר נקי ולא רעיל. הילדים גם קולטים אותנו וחבל להעביר הרגלים רעים הלאה..
זו תכונה טובה להכיל את הנטייה שלה לכעס (אחרת יש פיצוץ משני הצדדים..) אבל צריך לזהות מתי זה קורה? מה הטריגר? ושם לעבוד.
לפעמים המילים שאנחנו בוחרים להגיד או אפילו רק הטון זה ההבדל בין דיבור שיכעיס לדיבור שיתקבל.
ולפעמים אפילו בהודעה נעביר מסר שלילי שאילו היה בשיחה היה עובר טוב יותר כי טון הדיבור עדין ולא תקיף, משהו שלא תמיד אפשר להעביר בהודעה.
אופי מרצה - אם זה ממקום של אהבה ורצון לשמח ולפנק מצויין. אבל למחוק את עצמי זה לא טוב, זה בסוף עלול להתפוצץ. כשאנחנו לא דואגים לצרכים הבסיסיים שלנו אנחנו מתקשים להיות בנתינה לאחרים. כמובן, מתחשבים אחד בשני ובודקים שהעיתוי מתאים אבל יש בזוגיות זמן לעצמנו. יש נפרדות שאנחנו צריכים לזמנים מסוימים.
לא בתוך הסערה, לדעת לשבת ולהעלות את הדברים. לא בהאשמה. להעביר את התחושות שלנו לגבי מה שקרה. לבחור את המילים שיתארו מנקודת המבט שלנו מה קרה ואיך הרגשנו לגבי זה. בחג יש נטייה לרצות שהכל יהיה כיף ומושלם ושנחגוג עם כולם. זו שאיפה אבל כשיורדים למציאות לפעמים יש מתחים וצריך לנסות לצפות מראש מניסיון העבר ולהימנע מהם. לפעמים הידיעה שבן הזוג מאוד רוצה להתחשב בי כבר עוזרת כדי להצטרף למפגש פחות נעים עבורנו כי הוא חשוב עבור בן הזוג.
אומרת בזהירות שלא נראה לי נכון לקבל שזה דגם של זוגיות. אולי זה באמת לא קורה המון בפועל אבל זה משהו ששווה להשקיע בו בסבלנות לאט לאט ולטפח משהו חדש טוב יותר. בשבילך- בשבילה. בטח גם היא תשמח לדעת שאתה לא רק סתגלתן וסופג פה ושם אלא שהיא באמת מצליחה יותר לראות אותך ולהתחשב בך ממקום שטוב לה עם זה והיא שמחה בשבילך. כשאתה תרגיש שיש לך יותר מקום יהיה בך יותר כח לתת לה. זה מין מעגל שכזה.
זה לא משהו שמעירים עליו בזמן כעס וקושי כי זה לא ממש יעיל. בזמן אחר, ביום אחר, באווירה טובה מעלים את הנושא של דיבור נקי בשבילנו, בשביל הבית שלנו. אנחנו רוצים שיח אחר, נעים, מכבד. אנחנו רוצים אוויר נקי ולא רעיל. הילדים גם קולטים אותנו וחבל להעביר הרגלים רעים הלאה..
זו תכונה טובה להכיל את הנטייה שלה לכעס (אחרת יש פיצוץ משני הצדדים..) אבל צריך לזהות מתי זה קורה? מה הטריגר? ושם לעבוד.
לפעמים המילים שאנחנו בוחרים להגיד או אפילו רק הטון זה ההבדל בין דיבור שיכעיס לדיבור שיתקבל.
ולפעמים אפילו בהודעה נעביר מסר שלילי שאילו היה בשיחה היה עובר טוב יותר כי טון הדיבור עדין ולא תקיף, משהו שלא תמיד אפשר להעביר בהודעה.
אופי מרצה - אם זה ממקום של אהבה ורצון לשמח ולפנק מצויין. אבל למחוק את עצמי זה לא טוב, זה בסוף עלול להתפוצץ. כשאנחנו לא דואגים לצרכים הבסיסיים שלנו אנחנו מתקשים להיות בנתינה לאחרים. כמובן, מתחשבים אחד בשני ובודקים שהעיתוי מתאים אבל יש בזוגיות זמן לעצמנו. יש נפרדות שאנחנו צריכים לזמנים מסוימים.
לא בתוך הסערה, לדעת לשבת ולהעלות את הדברים. לא בהאשמה. להעביר את התחושות שלנו לגבי מה שקרה. לבחור את המילים שיתארו מנקודת המבט שלנו מה קרה ואיך הרגשנו לגבי זה. בחג יש נטייה לרצות שהכל יהיה כיף ומושלם ושנחגוג עם כולם. זו שאיפה אבל כשיורדים למציאות לפעמים יש מתחים וצריך לנסות לצפות מראש מניסיון העבר ולהימנע מהם. לפעמים הידיעה שבן הזוג מאוד רוצה להתחשב בי כבר עוזרת כדי להצטרף למפגש פחות נעים עבורנו כי הוא חשוב עבור בן הזוג.
אומרת בזהירות שלא נראה לי נכון לקבל שזה דגם של זוגיות. אולי זה באמת לא קורה המון בפועל אבל זה משהו ששווה להשקיע בו בסבלנות לאט לאט ולטפח משהו חדש טוב יותר. בשבילך- בשבילה. בטח גם היא תשמח לדעת שאתה לא רק סתגלתן וסופג פה ושם אלא שהיא באמת מצליחה יותר לראות אותך ולהתחשב בך ממקום שטוב לה עם זה והיא שמחה בשבילך. כשאתה תרגיש שיש לך יותר מקום יהיה בך יותר כח לתת לה. זה מין מעגל שכזה.
אכן, יש הבדל בין ויתור שנעשה בשלמות לבין מחיקהנגמרו לי השמות
אתה בסופו של דבר תעשה מה שטוב לך, לכם ומה שאתה רואה לנכון,
רק כן חשוב לשים לב שאכן זה יהיה באמת מה ש*טוב* לכל הנפשות הפועלות,
כי לפי ההודעה הפותחת שכתבת בשרשור זה, ישנם כמה וכמה דברים שרוב הסיכויים שלא "ייעלמו" פשוט בלי שום התייחסות או טיפול בהם, והמציאות אותה תיארת בהודעה הפותחת (גם בפן שבו אתה מרגיש נמחק לגמרי, גם אם לעיתים, וגם ההתנהגות המדוברת של אשתך) - היא מציאות שלענ"ד צריך לשאוף לשפר ולהגיע למצב של שלווה ושמחה של כל הצדדים...
ב"הצלחה רבה והחלטות טובות ב"ה 🙏
אוי שוב הבוט הזה.חצילוש
אפילו התרגום לעברית צולע..
חד משמעי צודק!!!הולך לאיבוד
וגם אם זה היה באשמתך (אנו סהכ בני אדם לא מלאכים) אין מקום לשיח של קללות וגידופים בסיגנון של הלוואי שתמות. בטח ובטח שלא על יד הילדים או בסביבה שהם עלולים לשמוע ולהחשף לצרור הברכות והאיחולים הנ"ל.
פרודתי היתה נוהגת "לעדן" את תגובותיה לאחר שלא פעם הייתי מעיר לה על כך ועברה לברך אותי "שאלוהים ישלם לך"...
היום לאחר שהפנמתי שכל השנים האלה הייתי בקשר אלים מצד בת הזוג אני חרד למשמע שיח שאיננו מכבד או הולם בני אדם ובפרט בני זוג!!!
כאלה שאמורים לחלוק את אותה קורת הגג... אותה המיטה... אותם החיבוקים ואותה...
לדעתי ומנסיוני האישי למרות ההריון (זו לא מחלה) ולמרות שינוי ההורמונים שמתחוללים בגופה אין לך על מה לשתוק יותר ולעבור לסדר היום !!!
זה לא קו אדום שאין לחצות אלא שדה מוקשים!!!
מה שלא תגדע היום תשלם כפל מחר.
ואני משוכנע שלא זה מוטיב הזוגיות שאתה רוצה ומיחל להעביר לילדיך
פרודתי היתה נוהגת "לעדן" את תגובותיה לאחר שלא פעם הייתי מעיר לה על כך ועברה לברך אותי "שאלוהים ישלם לך"...
היום לאחר שהפנמתי שכל השנים האלה הייתי בקשר אלים מצד בת הזוג אני חרד למשמע שיח שאיננו מכבד או הולם בני אדם ובפרט בני זוג!!!
כאלה שאמורים לחלוק את אותה קורת הגג... אותה המיטה... אותם החיבוקים ואותה...
לדעתי ומנסיוני האישי למרות ההריון (זו לא מחלה) ולמרות שינוי ההורמונים שמתחוללים בגופה אין לך על מה לשתוק יותר ולעבור לסדר היום !!!
זה לא קו אדום שאין לחצות אלא שדה מוקשים!!!
מה שלא תגדע היום תשלם כפל מחר.
ואני משוכנע שלא זה מוטיב הזוגיות שאתה רוצה ומיחל להעביר לילדיך
כואב ממשפרצוף כרית
מצד שני יכול להיות שזו זעקה של האישה לתשומת לב וכאב על דברים שנאמרו כלפיה ולכן היא מגיבה ככה וצריך לשאול מה כואב לה במקום להתבוסס בריב ובמילים לא יפות, שזה סך הכל ביטוי לכאב העמוק שלה, אכזבה ממך או משהו כזה
לא שאני מצדיקה מילים לא נעימות מצידה, אבל אם רוצים לתקן ולא להתבוסס בריב..... אז .. כנ"ל
עוד פעם שירשורפלצת של האשמת הקורבןחולת שוקולד
זה ממש ממש לא האשמהפרצוף כרית
זה רק רצון לשנות את הדינאמיקה ולעזור לתקן את המצב הקשה
במקום להתייאש ולהרים ידיים
בואי לא נתחיל עם זה שובחולת שוקולד
שיח לא מכבד זו אלימות.הולך לאיבוד
וזה שאת מתילמת מזה למרות שמעירים את תשומת ליבך זה כנראה משום שאת בעצמך אלימה.
איש לא אמר שהיא אישה לא טובה במידותיה השונות פשוט אין מקום לשיח אלים.
בשיח אלים הכל יכול להסלים...!!!
איש לא אמר שהיא אישה לא טובה במידותיה השונות פשוט אין מקום לשיח אלים.
בשיח אלים הכל יכול להסלים...!!!
אם שיח לא מכבד זה אלימותזוזיק העכבר
אז לטעון נגד פרצוף כרית שהיא בעצמה אלימה - זה שיח ממש לא מכבד.
מה הסיפור? למה אי אפשר להתווכח בצורה עניינית? נגמרו לי התחילה שרשור שלם על זה ובדברים ממש נכונים ויפים, אבל לפני הכל - למה לפגוע ולכתוב דברים מעליבים?
מה הסיפור? למה אי אפשר להתווכח בצורה עניינית? נגמרו לי התחילה שרשור שלם על זה ובדברים ממש נכונים ויפים, אבל לפני הכל - למה לפגוע ולכתוב דברים מעליבים?
לא פרצוף כריתהולך לאיבוד
חולת שוקולד היא פמניסטית ברמה קיצונית שאין לתאר והדרך בה היא מגיבה היא לא נעימה בלשון המעטה...
עדייןזוזיק העכבר
להאשים מי שלא יהיה שהוא בעצמו אלים זה לרדת למקומות של פגיעה
לא מבין בשביל מה זה טוב
לא מבין בשביל מה זה טוב
חח, סדנת צחוק עשית לי על הבוקרחולת שוקולד
"פמיניסטית ברמה קיצונית"
חחח, יווו
אגב, הקורבן פה הוא הבעל- י'פמיניסטית שכמותי
חחח, יווו
אגב, הקורבן פה הוא הבעל- י'פמיניסטית שכמותי
תודה....פרצוף כרית
במיוחד אחרי שהשפילו אותי פה בשרשור אחר בצורה קיצונית,
ממש חיזקת אותי, תודה לך על זה
הולך לאיבוד לא אמר את זה לךחולת שוקולד
אני יודעת, תודהפרצוף כרית
עניתי לזוזיק העכבר, ואני יודעת תודה
אני בעצמי אלימה😂 חחחחולת שוקולד
והקורבן המואשם במקרה הזה הוא הבעל, לא האישה עם השיח האלים
חבר'ה חמודיםפרצוף כרית
הכל טוב
אתם מתפלספים יותר מדי
כולם מסכימים על נקודות מסוימות - שיש פה שאלה אם זה שיח אלים בשרשור והשאלה מה לעשות בענין
לא צריך לרדת על אנשים נוספים בשרשור "על הדרך"....
שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!
רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?
בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!
השמות של הקהילות?
באיזה שכונות בערך?
לודז'חתול זמני
הידועה בשם הפחות פופולרי לוד
מזל טובהסטוריאחרונה
הפסקת אש 💥🛑💥נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי משה בתאריך כ"ה בניסן תשפ"ו 22:38
וואו. היה לי כ"כ חזק להביט בעולם אתמול והיום (בעיקר) ולראות איך יש ממש "מוד" שונה לכל האנשים.
ממש כמו לחזות ביקום מקביל שלנו, של האנושות.
40 יום ו40 לילה היינו כולנו במוד הישרדותי. כל המוח, הלב, המערכות כולן היו מוכוונות אך ורק למטרה אחת - לשרוד. לחיות. לא למות.
כל אחד במקום שלו עם זה, אבל השדר הכללי של כל הארץ היה ממש שם.
זה כמובן השפיע על כל-כל המעגלים, של התעסוקה, החלומות, המימוש העצמי, המשפחה, הזוגיות, ההורות, הפרויקטים, החופשות, הבילויים, המחשבות מעבר ומה לא...
הכל הצטמצם והצטמק עוד ועוד עד לכדי בלתי נראה כדי לתת מקום להישרדות עצמה. לדריכות עצמה.
בלילה וביום. עוד יום ועוד יום.
בלי לדעת במודע או לנתח ולדבר שזה מה שכולנו עוברים פשוט חווינו את זה על בשרנו ועל נפשנו. פשוט היינו. וחיינו.
ואז בבת אחת,
בהפסקת אש,
כל המוד הכלל ארצי הזה השתנה.
ככה פתאום.
פתאום לשמוע אנשים מהחלון מדברים על חופשה, צוחקים, מתכננים הלאה.
פתאום לראות עוד ועוד עסקים, אומנים, עובדים באשר הם שמתניעים מנוע חזק ודוהרים קדימה.
פתאום לראות את כל הילדים המתוקים במסגרות, עם מורים, גננות, חברים, הפסקות, שיעורים...
פתאום אנשים מטיילים ברחוב או בטבע בהליכה איטית, שלווה, רגועה.
פתאום יש שגרה. מי זכר מה זה בכלל?
סדר יום, קימה, שינה, רצופה
לא רצים כל רגע נתון למרחב המוגן (ותושבי הצפון וקו העימות אין מילים רק חיבוק ענק ותפילה לישועה שלמה שלמה במהרה ב"ה 
)
וזה מדהים לראות את זה
רק ימים בודדים וכבר הכל שונה כ"כ.
לראות את כל האנשים שיוצאים מהמצב ההישרדותי למצב של חיים רגילים ורגועים (כמובן שבעומק זה רחוק מזה, אבל רק לצורך ההשוואה של הימים האחרונים בין מה שהיה לפני שביעי של פסח למה שאחרי),
ממש כמו פירמידת הצרכים של מאסלו שמדברת על בסיס ראשוני של הגנה וביטחון ורק גבוה מכך למעלה שאר הצרכים של המימוש העצמי וכו'
כל ההוויה נחווית פשוט אחרת. אנשים פועלים כבר לא ממוד הישרדותי.
אז ההתבוננות הזו עשתה לי היום גם חם בלב, כי לראות בחוש עד כמה הקב"ה ברא את ברואיו עם כוח והסתגלות וחוסן,
וכמה ריפוי הוא שולח לאנושות ולעולם כולו, וממש ממש מהר,
וכמה פלא יש בבריאה עצמה ששמה אדם. ממש נותן תקווה.
כי אם זה יום אחד בתוך הפסקת אש כזו רעועה אז מה יהיה בסוף האמיתי של המלחמה והניצחון והשלווה האמיתית ב"ה? ומה יהיה בגאולה השלמה ב"ה?
ממש "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך".
אז חימם לי את הלב להביט ככה בכל העם המדהים שלנו. שיצר החיים כ"כ חזק בו. וקדושת החיים מפעמת בו גם כ"כ חזק. וזה עם פשוט מתוק ומדהים!!!
***
ואז יצא לי לחשוב גם על הקבלה מסוימת שיש במצב הזה למצבים של הישרדות שאנו בעצם חווים גם בזוגיות שלנו.
בעצם המצבים האלה בהם אנו נתקלים בקושי, במשבר זוגי.
ובמצבים האלה כל זמן שהסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -
מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.
זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.
וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק
כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.
התת מודע שלנו, כאשר יש לו משהו עמוק בתוכו והוא מטורגט יכול לספר דברים אחרים ובעצם להפעיל לנו בנפש את מנגנוני ההגנה.
כל פעם שיש לנו צורך לא ממומש המוח והתת מודע שלנו בעצם מאותתים: סכנה! איום! תגן על עצמך!
ואז מופעל מנגנון ההגנה.
שלושת הF.
FIGHT - התקפה
FLIGHT - בריחה
FREEZ - קיפאון.
וכל אחד מאיתנו "מתוכנת" בצורה שונה להגיב לאיומים שהוא חווה.
לא רק איום פיזי כמו חלילה אזעקה או סכנה אחרת, אלא גם איום שהנפש עצמה מפרשת כאיום בצורת צורך לא ממומש.
לצורך הדוגמא גם בכי או לרצות לדבר על הכל כאן ועכשיו ולפתור בעיות זה חלק מדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה התקפה,
כמו שבריחה לחדר, התכסות בשמיכה עד מעל הראש, יציאה מהבית, בריחה למסכים/פחמימות/שוקולד/סמים/אלכוהול/צפייה בתכנים וכן הלאה יכולים להיות דוגמא לדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה בריחה,
וכמו שריצוי או קיפאון ממשי שאדם לא זז יכולים להיות דרכי ביטוי של מנגנון ההגנה קיפאון.
והבנת השוני ביני לבין אשתי/בעלי חשובה כאן.
ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."
כל אדם הוא עולם ומלואו,
וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / תפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...
ובגלל שיש שוני בין כולנו,
גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.
ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,
של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,
או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",
אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.
ובהרחבה יותר - מדובר כאמור בעיקר על 3 סוגים של מנגנוני הגנה:
התקפה
בריחה
קיפאון
התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם.
כדוגמת: בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...
בריחה - במשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר / לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסכים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...
קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון... או לרצות (מלשון ריצוי)- ועל אף שאני לא רוצה לעשות משהו מסוים אני בכל זאת אעשה אותו כדי "שיהיה שקט תעשייתי", אני אהיה בריצוי.
וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)
יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,
אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה.
ובמקרים רבים, כאשר אחד מבני הזוג מרגיש באיום (צורך לא ממומש) ומנגנון ההגנה שלו הוא התקפה,
אצל בן הזוג השני המנגנון יכול להיות שונה לחלוטין, ולהיות למשל בריחה.
דבר זה יוצר לרוב עוד פער בין בני הזוג, וכל זה בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...
ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני.
כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו.
ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה. (או להיפך כמובן).
ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם*
אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! מה, הרצחת וגם ירשת?!
ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע. אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!
ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו
ואז הכעס כלפי השני גדל וגדל
ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...
אז הדבר הראשון שנעשה
ננשום!
ונזכור ונבין - רגע,
אנחנו אנשים שונים.
*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.
*מותר* לאשתי להרגיש מה שהיא מרגישה.
בעלי (או אשתי כמובן), על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.
*רק כאשר ירגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח.
ואני, על סך איך שאני בנוי/ה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו.
אז אם כל אחד חושב כאן רגע על השני זה מאוד יכול לעזור.
כי במקום הכעס תגיע ההבנה
ההבנה שהוא שונה.
ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע.
ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה.
אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,
השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו,
השלב של יצירת דרכים יעילות לתקשורת.
ובתוך השלב הזה צריך להגיע למצב שבו מזהים מהם אותם הצרכים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו,
מדייקים איזה צורך מביניהם לא ממומש,
מבינים מה אנו מרגישים בעקבות זה ומעמיקים עוד בכך,
מתבוננים מתוך אילו מנגנוני הגנה אנו פועלים.
וכמובן מובילים מצב של שינוי - לזהות את הצורך ולהגיע לכך שהוא ימומש מבעוד מועד
ובעצם כך מניעים את הזוגיות שלנו ממעגל הרסני, שבו כל אחד דורך (בלי כוונה כמובן!) על הכפתורים הרגשיים של השני/ה ורק מעצימים אחד לשני את הצורך הלא ממומש - מה שגורם בהתאמה לפעולה עוד יותר עוצמתית של מנגנון ההגנה שלנו - וזה ממש לופ הרסני שאנו תקועים בו -
אז לומדים איך להניע ממצב כזה למצב של מעגל חיובי -
מעגל שבו אנו עונים אחד לשני על הצרכים
ופעולת ההמשך הישיר של כך שהתנהגות שלנו תהיה פעולה שמקרבת ולא מרחיקה, שמרבה אהבה והבנה ושלום ולא כעס תיסכול ומירמור...
את הדרך המבורכת הזו כדאי לעשות בעיקר ע"י לימוד של עצמינו לעומק, לימוד של בן הזוג שלנו לעומק ולימוד של תקשורת מקרבת לעומק.
ואז בעצם אנו עוברים ממוד הישרדותי גם בתוך הזוגיות שלנו -
למצב של הפסקת אש.
ובעצם, בפנימיות של זה, הכוונה היא למצב שבו אנו באמת מדברים אחד עם השנייה
מדברים על הדבר עצמו
ולא מנגנון שמדבר עם מנגנון
אנו במוד של אוויר, של האני האמיתי שלנו, של מי שאנחנו באמת,
ולא במוד אוטומטי, הישרדותי, הפועל מאינסטינקטים הישרדותיים ומפעיל מנגנוני הגנה שמכסים את הפנים שלנו.
אז בואו נעשה גם לנו, אצלנו בלב,
בלב שלך אשתי
בלב שלך בעלי -
הפסקת אש 🛑💥
ובעיקר -
שלום אמיתי. ❤🙏🙌
אי אפשר לקרואפשוט אני..
@משה אני רואה טקסט שחור על רקע שחור, בחלקים גדולים מהטקסט
תעבור למצב בהיר. יש כפתור בתפריטפ.א.
הפורום לא מותאם בצורה טובה למצב חשוך.
הבעיה לא הפורום אלא בחירת הצבעים שלה. ערכתימשה
מעניין, לא בחרתי כלל צבעיםנגמרו לי השמותאחרונה
אלא פשוט כתבתי רגיל כמו תמיד...
מעניין מה קרה
אלימות בזוגיותנחלת
זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל
במלכודת הדבש הזו.
ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:
"הכל עניין של פיקסלים". תמר.
הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".
גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.
בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.
את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
קראתי חלקמישהי נשואה
המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.
לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה
שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?
זה מתואר כאילו זה בעייתי
וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית
מה הבעיה בזה?
הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.
לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת אותה בגלל שהיא עקרת בית.
בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.
מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.
מה הבעיה בזה?
דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור
הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה
היא מפחדת
היא מרצה.
אם היא לא היתה מרצה
גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר
** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.
רק מה שהיה אפשר באינטרנט.
אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה
לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:
חני בצון
---------------------
תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים
שמותר לה גם לתת מקום לעצמה
כל פעם במילים אחרות
ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה
ועם כל הסביבה שלה
לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)
הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי
שיעזור לה לעמוד על שלה
לתת לעצמה מקום.
וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.
ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.
כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.
מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!
זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם
מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)
וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין
מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד
האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.
הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).
אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.
והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב
כתבת יפה ונכון!מישהי נשואהאחרונה
מדוייק
ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה
איפה הילדים אם הגרוש בחו''ל?אנונימי בנשו"ט
לפי ההסכם שלנו הילדים נמצאים שבוע אצלו שבוע אצלי.
בעוד חודש הוא יהיה כמה ימים בחו''ל בגלל העבודה שלו, וזה יוצא בדיוק בזמן שהם אמורים להיות אצלו. הוא ניסה לדחות או להקדים אבל לא הצליח, זה באמת לא תלוי בו. היה אמור להיות כבר במלחמה אבל נדחה...
הוא רוצה שהם יהיו אצל ההורים שלו בזמן הזה, הורים שלא יוכלו לקחת אותם למסגרות כלומר יהיה לילדים חופש אחרי שגם ככה הם לא היו במסגרות כל המלחמה.
אין לי דבר אחד רע להגיד על ההורים שלו, הם מאוד אוהבים את הילדים והילדים אוהבים אותם.
אבל כן הייתי רוצה שאם הוא בחו''ל או לא יכול להיות איתם מאיזו סיבה אז התור יעבור אלי, במיוחד אם הם לא יקחו את הילדים למסגרות.
מה עושים במצב הזה? בהסכם יש התייחסות רק למניעה בגלל סיבה רפואית ולא למניעה בגלל עבודה...
אולי בפורום גרושים, ידעו יותר לענותהסטורי
אולי אפשר להחליף את הזמנים ביניכם?קופצת רגע
שיישארו אצלך כשהוא בחו"ל אבל במקום זה יהיו אצלו יותר כשחוזר? משהו כזה?
נשמע שלהחליף את השבועות, לא?לאחדשה
אם אפשר לבקש את זה ממנו..
ואם הוא מתעקש, כנראה לשחרר זה הדבר הנכון.. הוא אבא שלהם כמו שאת אמא שלהם..
לדעתי נכון מבחינתך זה להתגמשנפשי תערוגאחרונה
ולראות את טובת הילדים.
אם טובת הילדים שיהיו אצלך. תבקשי שיהיו אצלך.
תגידי לו שאת מבינה שזה מצב יוצא דופן ואת יודעת שהוא רוצה בטובתם ולדעתך טובתם זה שישארו אצלך כדי שיכלו ללכת למסגרות.
לא הייתי מכניס כאן שיקול כספי מולו.
תני לו להיות "חייב לך טובה"
כמובן בנעימות
התנגחויות לא יעזרו כנראה
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+
כל החג מה עושים??
זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+
האמת אחלה דףלאחדשה
נראלי משהו שהבנות שלי לגמרי יעופו עליו 😅
משה
גם לך יש בנות-חד-קרן?
בנתיים גמיני ננו בננה 2 צבע אותואדם פרו+
בנתיים גמיני ננו בננה 2 צבע אותו
משהאחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
אז הגיע היום פקחיהודיה מא"י
הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.
עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.
בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן
לשאול בחוות באיזור אולי5+
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
גזעיים?זיויק
נראים לגמרי האסקי.יהודיה מא"יאחרונה
אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.
ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
לא ניסתי..חיוך2019
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אני לא חושב שזה סותרנקדימון
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
אי אפשר לדעת כמה זמןoo
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
האמת?עוד מעט פסח
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה.
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא. הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי?
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
כואבהסטורי
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
תראישלג דאשתקד
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
היישבורת,לב
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
כואב הלב לשמועשבורת,לב
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.