המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום אימהות השלב הבא

בהנהלת: יעל מהדרום , לפניו ברננה! , מתואמת
מכתב פתיחה
מתי מתחיל גיל ההתבגרות? יכול להיות שבגיל 8?אנונימית באהב"ה
הבת שלי יותר מידי מזכירה לי התנהגות של מתבגרת בזמן האחרון.
צריכה טיפים איך להתנהל מולה, קשה לי...

כמה סיטואציות מהזמן האחרון-
1. בליל שבת לפני הסעודה היא ישבה על הספה ולא הסכימה להצטרף. הזמנתי אותה להצטרף והיא אמרה שהיא לא רוצה להיות איתנו, שאלתי כמה פעמים למה והיא לא רצתה לדבר. בסוף הצלחתי להבין שהיא נעלבה שבעלי כעס עליה קודם.
2. יותר מידי פעמים שאנחנו מנסים להגיד לה משהו והיא מתעצבנת וצועקת עלינו.
3. היא מנסה לבחון אותי עם כל מיני אמירות פרובוקטיביות, שברור שהוא אומרת כי היא יודעת שאלו דברים שמעצבנים אותי (למשל - זרקתי משהו בפח בחוץ וזה נפל החוצה, אז התכופפתי להרים ולזרוק שוב. היא התחילה לשאול 'למה צריך לזרוק לפח? את יכולה להשאיר על הרצפה! זה לא הבית שלנו, מה אכפת לך?').
4. הרבה פעמים שאומרים לה לעשות משהו, היא מתעלמת או אומרת 'לא רוצה'.
5. יותר מידי התנגדויות ללכת לבית הספר, מסבירה לי שוב ושוב שהיא ממש סובלת שם (במציאות היא לא סובלת, אולי קצת משועממת, או בשיעורים אחרים קצת צריכה להתאמץ יותר מידי. לא משהו מעבר לזה).

ועוד מקשה על העניין שלבעלי נורא קשה כשהיא מתעלמת, או עונה 'לא רוצה', או צועקת עלינו. מבחינתו זו חוצפה ממש, והוא כועס עליה בצורה שרק מרחיקה אותה יותר.

צריכה קצת טיפים של אמהות מנוסות...
מתייגת כמה שאשמח לשמוע מהן. אשמח לתגובה מכל מי שיש לה עצה טובה...
@מיואשת******
@דבורית
@אורי8
@תיתי2 (לא זוכרת מה הגילאים אצלך, רק זוכרת שאוהבת לקרוא אותך...)
שכחתי לציין שבבית ספר היא ממש ילדה טובהאנונימית באהב"ה
עדינה, רגועה, שקטה, לא יאמינו לי אם אני אספר שהיא מתחצפת...
אני חושבת שבעלך צודק1112
היא מתרחקת כי היא מרוויחה את הסימפטיה שלך.
זה הזמן שלא לפתח הרגלים של חוצפה לפני גיל ההתבגרות.
כמובן שמאל דוחה וימין מקרבת אבל לא הייתי מקבלת בשום אופן הפגנה על זה שהיא נעלבה שאבא כעס עליה.
תודה על המבט הזהאנונימית באהב"ה
דווקא הפעם הרגשתי שבעלי טעה בכעס שלו, וזה מה שבעיקר העליב אותה. אבל ההסתגרות הזו שהיא לא מוכנה להגיד מה הפריע לה, וההפגנה הזו שהיא לא מוכנה להיות איתנו, הרגישו לי יותר מידי כמו מתבגרת. ואני באמת לא בטוחה איך היה נכון לנהוג.
מה את היית עושה? משאירה אותה בצד ולא מתייחסת?
(ואשמח לדעת אם את מדברת מניסיון או מאיך שנשמע לך נכון).
גם כשאני חושבת שאבא טועה1112
אני דורשת דרך ארץ. ואני לא אומרת מול הילדים שאני חושבת שזו טעות.
דרך אגב, גם מתבגרת צריכה לכבד את אבא ולא לעשות הפגנות. אבל, אני חושבת שכל גיל בודק גבולות וזה לא קשור לגיל ההתבגרות.
ככה אני עושה עם הילדים והמתבגרים שלי כי כך אני חושבת שנכון. אז זה שילוב של הניסיון שלי ומה שאני מאמינה בו
טוב, בזה אני באמת צריכה להשתפראנונימית באהב"ה
אני באמת כועסת על בעלי מול הילדים כשאני חושבת שהוא טועה. אני יודעת שזה טעות שאני עושה את זה, אבל עוד לא הצלחתי לתקן את זה מספיק.
ומצד שני, כשהוא כועס עליה הוא באמת מפחיד אותה, והרבה פעמים מגזים בתגובה שלו ביחס לא פרופורציונלי למה שהיא עשתה (לדעתי לפחות). אני לא יודעת איך לעצור אותו ואיך להרגיע אותה במצב כזה, בלי שזה יפגע בכבוד שלו.
הייתי רוצה שהתגובה שלי תהיה שאני משאירה אותה בצד ולא מתייחסת1112
אבל אני יודעת שלא הייתי עומדת בזה והייתי מכריחה אותה לבוא לשולחן.
נשמע לי שזה לא היה נכון במקרה שלנואנונימית באהב"ה
בכלל לא היית מתייחסת לזה שהיא נעלבה? לא היית שואלת אותה ממה היא נפגעה?
או שכן היית מבררת, אבל לא נותנת לה לפגוע בהתנהלות של הסעודה?
כי אצלנו בהתחלה כשהיא לא באה, באמת אמרתי לבעלי להתחיל בקידוש בלי להתעכב. אבל אחר כך לפני נטילת ידיים ניגשתי וחיבקתי אותה, ושאלתי למה היא לא רוצה להיות איתנו, ואז היא אמרה מה הפריע לה. אחר כך היא לא מיד הצטרפה, ואנחנו כן התקדמנו, אבל די מהר היא כן באה. אז זה לא שהיא ניהלה הכל, אבל כן רציתי לשמוע מה מפריע לה. את חושבת שזו טעות?
נשמע לי שהגבת מאוד הגיוני1112
הדבר היחיד זה שכאשר היא מתלוננת על זה שאבא כעס עליה , כדאי שהיא תשמע שאת מצפה ממנה לכבד את אבא ולא שאת תומכת בה מול אבא.

כמובן אני לא מדברת על אבות רשעים שצריך להציל מהם את הילדים.
תודה! צודקת...אנונימית באהב"ה
זה חידוד ממש נכון. אני משתדלת, אבל לוקחת לתשומת ליבי להקפיד על זה יותר.
(וב"ה ממש לא מדובר באבא רשע, רק יש לו עוד מה לעבוד על עצמו בעניין של כעס. הוא מהקטנים במשפחה שלו, אז יותר קשה לו עם בלגן ושטויות של ילדים כי לא רגיל לזה. אבל רוב הזמן הוא אבא ממש טוב, ובעל מדהים...).
נשמע לי תגובה ממש נהדרתיראת גאולה
לא חושבת שיש צורך להיכנס לאבא צדק / טעה / צריך לשמוע בקולו,
אפשר לגלות אמפתיה לילדה גם אם היא התחצפה או עשתה מעשה גרוע. להביע הבנה של התחושה שלה לא אומר שאנחנו מסכימים עם זה. והם יודעים את זה מצוין.
אפשר להגיב, אהה אז נעלבת מאוד מכך שאבא כעס עליך?



דרך אגב, שלי בת 7 וחצי, ומבחינתי זו לגמרי התנהגות ילדותית, לא חשבתי לשייך את זה לגיל ההתבגרות 🤔 נראה לי שהיא דווקא צריכה תגובות של חיבוק ונשיקה והכלה והבנה.
אולי תנסי הסתכלות כזו ותראי אם זה יקטין את המורכבות של הסיטואציות? כאילו אם בלב תתייחסי כמו לילדה קטנה, פחות תקחי ללב, ויהיה לך יותר קל לחבק ולהכיל. גם ילדים קטנים לפעמים כועסים על דברים הגיוניים וצודקים, ואנחנו בכל זאת מחבקים ומנחמים...
גם לגבי מה שכתבת שצוחקת כשכועסים עליה - זה לגמרי הבת שלי. וזה משגע. אבל היא אומרת 'אני לא צוחקת', ואני מאמינה לה. זו תגובה של חוסר נעימות, בושה... יש גם מבוגרים שזה קורה להם...
אנסה לתמצתמיואשת******
כי ממש לא מגיעה לכתוב ארוך
כתבו לך פה נכון, אני יותר בגישה של בעלך. חוצפה זה לא משהו שאני מקבלת בשום אופן.
כמו כן כל הנקודה של לתאם עמדות ולא להעביר ביקורת מול הילד על ההורה השני
תעשי שיחה ממקום פתוח עם בעלך תנסי להבין אותו תנסי לתאם איתי משהו ככלי שמרגיש נכון לשניכם וצורת תגובה שמקובלת על שניכם במקרה של חוצפה
ותקשיבי לו
כי בחוצפה צריך גישה נחרצת ונשמע שהוא שם ואת לו, תקבלי גם את הגישה שלו תנסי לבוא ממקום נקי ולחשוב איפה את יכולה לקבל ממנו ואיפה הוא צודק ואיפה ממש חשוב לך לבקש ממנו לשנות
זה שיח חשוב בינכם ותזכרי שהקבה נתן לבת שלך את האבא הזה והוא נכון וטוב לה. וכמו שיש אמא טובה דיה יש אבא טוב דיו. נשמע שאת יותר מדי מנסה לגונן עליה מפניו ואם בה הוא אבא מדהים ונורמלי כמו שכתבת אז זה שהוא שונה ממך בדרך חינוך זה לא בהכרח שלילי. ולתת לה הרגשה שהוא לא בסדר ואת מגינה עליה מפניו ומצדיקה את הפגיעה שלה ממנו זה הרסני לחינוך שלה. תבדקי ווב טוב אם זה משהו שבאמת בעייתי- ואז לדבר איתי על שינוי, או שזה הבדלים בגישה שאולי את לא אוהבת אבל הם לא בעייתים
בנוגע לאמירות מעצבנות להתעלם. ככל שזה ילחץ לך על הנקודות שלך היא תגביר את זה
תסבירי מה שמתאים לך
לא מתאים לך תגידי כך אני חושבת שנכון לעשות
אל תיכנסי לויכוח
אל תראי שהתעצבנת
והשלב הבא שצריך לעבוד עליו הוא באמת לא להתעצבן
אמרה, נו… את יודעת שזה לא אמיתי וזה בשביל לעצבן אותך , אל תשתפי פעולה
נעלבה? היא צריכה לתקשר
תסבירי לה שחשבת
ולא לדבר זה התנהגות לא מתאימה. לא מקובלת עליך, ואם משהו קרה והיא נעלבה אז היא צריכה לבוא להסביר. לא לשתוק בצד כמו בלון נפוח.
כמובן זה שיחות שמנהלים בזמן רוגע ולא בזמן אמת.
בזמן אמת לפעמים בוחרים לומר אני מבינה שמשהו קרה כשתרצי לספר מה נשמח מאד- ולהמשיך הלאה כאילו כלום
או לומר אני מבינה שמשהו קרה או שתסבירי לנו יפה מה או שתשבי ליד השולחן
כשיש תקלים בינה לבין בעלך דבר ראשון תבהירי שאת אבא מכבדים גם אם נעלבים וגם אם חושבים שברים
דבר שני אבא הכי אוהב אותך בעולם גם אם לא הבנת או נעלב חשוב שתזכרי שזה מאהבה גדולה
דבר שלישי תגידי לי למה את חושבת שאבא אמר לך את זה? תנסי לחשוב רגע
ומשם לפתח שיח יתכן שאבא לא הבין נכון משהו
אולי לא אמרת משהו?
אולי אבא חשב משהו ולא ניסית להסביר לו?
אבל מתוך נחרצות שכבוד לאבא, ואבא אוהב.
בהצלחה
כתבת כל כך הרבה דברים חכמים, תודה!אנונימית באהב"ה
ותודה על ההשקעה בכתיבה, כי למרות שלא רצית להאריך, בסוף כתבת ממש לא מעט. אז תודה על כל מילה. נתת הרבה נקודות למחשבה.
❤️❤️מיואשת******
ממש צודקת. כתבת מהמם.חדשה ישנה
הצלחה! ויישר כוח!רשש

ממש נהנתי לקרוא גישות ודקויות חינוכיות והרבה אימהות חכמות (כולל השואלת שמנתחת בתבונה רבה את העניין)

אגב שמעתי שאומרים שבבית שבו אמא מכבדת את אבא ולהפך הילדים יותר מכבדים הורים

כלומר כמו שתמיד בכל קונפליקט חינוכי עובדים עליו ובמקביל גם מתפללים

אז בעניין החוצפה אולי כדאי גם לקחת משו קטנטן לשפר בעצמך בכבוד אבא

(וגם שאני אקח לעצמי כי גם לי יש מה להשתפר בעניין...)

את ממש צודקת.אנונימית באהב"ה
ממש תודה לך
מוסיפה עוד שאלה, לגבי חוצפהאנונימית באהב"ה
איך אתן מגדירות מתי זה נחשב כחוצפה?
כל פעם שילד אומר 'לא רוצה' זה חוצפה?
כל פעם שילד מחייך כשאנחנו כועסים זו חוצפה?
כל פעם כשילד עונה תשובה לא קשורה לשאלה ששאלנו אותו זו חוצפה?
כי בעיקרון אני מסכימה שאין מקום לחוצפה כלפי ההורים. ויש פעמים שאני בהחלט נחרצת בתגובה שלי.
אבל לפעמים אני מרגישה שזה עניין של פרשנות שונה ביני לבין בעלי.
אני חושבת שזה ענין של פרשנותoo
וגם מעגל תקשורת שנכנסים עם הילד

כשאצלי ילד אומר משהו לא יפה/ בצורה לא יפה/ עושה משהו מתריס, אני אומרת שזה דיבור/ מעשה לא יפה ומבקשת להתנצל.
לפעמים הילד מבין מיד את הטעות ומתנצל, לפעמים לוקח לו זמן להבין, לישון על זה לילה.
זה לא מכעיס אותי, ואני לא מסתכלת ע״כ כחוצפה אלא כטעות. מותר לילד לטעות.
אני לא לוחצת להודות בטעות, ולא נותנת לזה יחס יותר מלהגיד פעם אחת. בסוף הילד מבין את הטעות ובא להתנצל.
אצלי זה קורה לעיתים רחוקות שילד מדבר או מתנהג ככה.

אם נותנים לזה יחס או לא מאפשרים לילד את הזמן להבין את הטעות, יכולים להכנס למעגל תקשורת שלילית עם הילד, ואז זה הופך למשהו בתדירות גבוהה ומחמיר את התנהגות הילד.
תודה על הכיוון הזהאנונימית באהב"ה
גם בגיל 8 הם יודעים לחזור אחר כך ולהתנצל?
איכשהו אני מרגישה שאם לא פותרים את העניין מיד, היא שוכחת מזה רגע אחר כך. לא יודעת מספיק בשביל לחזור ולהתנצל אחר כך. אבל אולי אני יכולה לנסות.
זוכרים גם בגיל צעיר יותרoo
לבוא ולדבר על דברים שקרו.
ילד מרגיש את הבהילות שלך לפתור את הענין, וזה רק מפריע לו להפנים התנהגות נכונה.
הבהילות של כאן ועכשיו בחינוך, היא אחת הטעויות הנפוצות, ילדים צריכים זמן לחשוב על דברים ולהגיע למסקנות, שההורה מגיע לילד עם מסקנות מוכנות ובהולות, הילד לרוב יתנגד.
ממש קשה לענות על זהמיואשת******
מה שכן לשוב לי להדגיש שהרבה פעמים ילדים במיוחד צעירים אבל לא רק בכלל , לא מבינים שמה שהם אמרו היתה חוצפה,ואז הם ממש נפגעים מהעונש כי הוא לא מידתי בעינהם. הם לא התכוונו ומקבלים גערה ולא מבינים למה.
חשוב מאד בהתרחשות ראשונה, לא לגעור אלא להסביר חמודה, צורת הדיבור הזו לא א היא חוצפה. לא א לא אומרים ״….״ זה משפט שאת יכולה לומר לחברה, או לאחות, אבל לא לאמא או לאבא. לאמא או לאבא אומרים ״…״ (לתת חלופה הגיונית זה חשוב וגם עוזר לה להבין) לשאול אם היא מבינה, להסביר שוב אם צריך. שזה יהיה לה מאד ברור מה לא בסדר. רק אם זה חוזר על עצמו שוב למרות שברור לכם שהבינה שצורת התבטאות מסוימת לא מתאימה והיא ממשיכה בכוונה, אז יש מקום לחינוך.
למשל בלא רוצה, להסביר לאבא ולאמא לא אומרים לא רוצה, זה לא תודה מכובדת לדבר להורים. לאבא ואמא את יכולה לומר- ממש קשה לי מה שביקשתם , קשה לי לעשות את זה עכשיו, אולי אפשר אחר כך, או משהו כזה- לתת לה חלופות להביע את עצמה מולכם, לא שהיא תהיה חייבת לשתוק ולהתפוצץ.



זה גם משהו שכדאי לדבר עליו עם בעלך, לברר שהיא מבינה מה לא בסדר לפני שכועסים כי באמת לפעמים זה מחוסר הבנה ממש ולא מחוצפה אמיתית

לגבי חיוך בשעת כעס יכול מאד להיות ממבוכה או מצוקה או לחץ ותגובה לא רצונית. במיוחד בגיל שלה. תנסי להסתכל ולהבין מאיפה זה מגיע אני מאמינה שתוכלי לראות.
לחלוטין מסכימהאנייי88
הגדולה שלי גם בגיל 8 בערך אמרנו לה מה זו החוצפה הזו? היא חיקתה את אבא שלה במשהו.
היא לא הבינה מה עשתה.ף, לא הבינה בכלל מה זה חוצפה. ואם היינו מבינים את זה אז ומשוחחים על כך ביננו ןאז איתה. אולי היה נחסך הרבה מריבות ביינה לבין אביה.
תודה! נראה לי שממש קלעתאנונימית באהב"ה
אני חושבת שזה גם השורש להבדל בתגובות ביני לבין בעלי.
בעלי רואה את התגובה שלה כחוצפה, ומיד כועס.
אני לרוב די בטוחה שהיא לא באמת מבינה שזה נחשב חוצפה.
כשזה קורה מולי, אני מבהירה לה שזה לא מתאים לדבר ככה (לא זוכרת אם מציעה חלופות, אבל זה בהחלט עצה שאני לוקחת).
כשזה קורה מול בעלי, הוא כועס מיד, היא נעלבת בלי להבין על מה כל הסיפור, ושם אני צריכה להבין איך להגיב נכון.
נראה לי שאנחנו באמת צריכים לדבר ביננו ולתאם את התגובה שלנו במצבים כאלו.
תודה!
אפשר להביא קצת כיוון אחר?תהילה 4
הגדרה של חוצפה. כמו שעלה פה היא מאד רחבה והיא גם יכולה להיות שונה בינך לבין בעלך. והילדים יודעים שמה שמפריע לך לא מפריע לאישך או להיפך.
יותר תפס אותי ההתייחסות שלך לכל האמירות או ההתנהגויות שלה. לדעתי את יכולה להתייחס אבל להפוך את זה יותר להומור ודרך התמודדות. ממה שאני מבינה את ראית שהיא לא באה וזה נתפס אצלך והיא גם הגדירה את זה כהפגנה נגדכם. לדעתי זה יכול לעבוד מאד רגוע ואפילו עם קצת הומור אם תשדרו נחת והומור. פשוט מחליק את זה. "וואלה מתחילה להפגין. מגניב" )זה כשההתרגזות שלה לא מקובלת עליכם). אם כן משהו פגע בה וזה רציני. אפשר להכיל את זה שהיא נרגעת ועוד מעט תבוא ולומר את זה: " הנה עוד קריזה, תירגעי ותבואי" וכן הלאה...
ככה גם אם הסיפור של הפח- " בטח זה לא הבית שלי מה אכפת לי מהשכנים" להקצין את זה, להפוך את זה ליותר מצחיק ומוקצן וככה להחליק את האירוע.

ובקיצור, לא לקחת קשה. לקחת בהומור ו- לשמוח שהיא מגלה עצמאות ואישיות משל עצמה. עכשיו כל שנותר הוא לווסת ולכוון את זה. ככה בעיני.
בעיני אלו אמירות לא כל כך נעימותמיואשת******
לומר לילדה שלך. הנה עוד קריזה, מתחילה להפגין וכו. נשמע לי מזלזל ומעליב קצת
אולי לא הבנתי את הטונציה שלך אבל בכל אופן לדעתי כדאי להיזהר עם דברים שעלולים להישמע מלגלגים על הרגשות של הילדה
מסכימה מאד אני לקחתי את זה יותר לכיוון של הומורתהילה 4
ההומור משדר שאנחנו, כהורים לא מאד נלחצים מזה ומכילים ואוהבים אותך כמו שאת. ואפילו יכולים לשנות את הסיטואציה.
התעלמות, בעיני, משדרת זלזול.
הומור משדר הכלה ונחת.

דרך אגב האיש שלי כרבה יותר טוב בזה ממני....
יש הומור שמשדר לגלוגמיואשת******
זה באמת תלוי בסיטואציה ובטון וכו
אבל לפעמים מה שאותנו מצחיק את השני מעליב ממש, לכן אמרתי שצריך להיזהר
^^^ הומור על מישהו אחר בדר״כ יש בו מין הלגלוגoo
במיוחד על מישהו שעצבני
הומור על עצמי יכול לשנות סיטואציה
הומור כזה משדר לטעמי זילזול ברגשותחילזון 123
כשקראתי את המשפטים למעלה הבטן שלי התכווצה...
זה כמו שאם בעלי כשאני נילחצת ממשהו יגיד לי איזה דרמטית חחח קורע, עוד םעם את והקריזות שלך - לי זה יהיה סופר פוגע, לא משנו ניסלח....

זנ לא שיש רק או לצחוק או להתעלם
אפשר להגיב ברוגע וענייניות
לתמלל בהבנה את האגש אבל לא לקחת חלק בדרמה

לתמלל את הרגש אבל לא לקחת חלק בדרמהoo
היטבת להגדיר
מסכימהאחת פשוטה
מאוד פוגע..
לא מצחיק בכלל אמירות כאלו.
זה ההפך הגמור מלדבר מתוך אמפטייה והבנה, זה ציניות שלא מכילה את הקושי של הילדה בשום צורה וזה דברים שיכולים להיחרט אצלה מאוד עמוק ...
טויב. אז מבקשת סליחה מכולן.תהילה 4
המטרה הייתה חלילהל לא לפגוע אבל כן להכניס לפרופורציות הן את הבת והן את ההורים.
הפואנטה הייתה להפוך את הדברים לקלילים ונעימים יותר. אפשר ומומלץ להשץמש במילים שלא חלילה מביעות זלזול ומאידך לא נבהלות מכל התקף מצב רוח של ילד.

ככה בעיני.
להתייחס ברצינות תהומית לכל מצב רוח משתנה של הילד נראה לי לא נכון וגם מביא תא הילד לחובץסר ביטחון כי הכל ככ תלוי בו.
בעיני רוגע וצחוק נותנים יותר ביטחון.

מרגישה שהדיון מוצה. מפסיקה כאן.
מסכימה איתך שלא מכל מצב רוח צריך להיבהלמיואשת******
או לעשות עסק וכו
ובהחלט רוגע זה דבר חשוב
נראה לי הדיון היה רק על בחירת מילים, לא על עצם הגישה
מקבלתתהילה 4
אני גם אומרת לילד שמתחיל לעשות הפגנות, ה"פגנות עושים בכיכרחבובוש

השבת" ואז הוא כזה מתאפס, צוחק והוא מבין שהתנהגות שלו לא נכונה.

(והילד שלי מלך ההפגנות)

 

פעם בטעות נקלעתי אתו לשם שהיה הפגנה, וזה זכור לו כמשהו ממש לא נחמד עם ריח מסריח.

 

אני מבינה בדיוק למה התכוונת. זה לא זלזול בילד או ח"ו כוונה לפגוע אלא לתת לו תמונת מצב.

נראה לי דוגמא מצוינת שמסבירה את ההבדל מיואשת******
את אומרת משפט על ההפגנות, לא על הילד.
ואני חושבת שזה הבדל חשוב וגם דוגמא מצוינת להומור
ההבדל בין - הפגנות עושים בכיכר השבת לבין- שוב אתה וההפגנות שלך , אתה ממש כיכר השבת (סתם זורקת משפט לדוגמא) הוא בעיני חשוב מאד , באחד צוחקים על ההפגנות, בשני צוחקים על הילד
ולצחוק על קריזה או עצבים זה מעולה! אם עושים את זה בצורה שלא צוחקת על הילד
ממש תודה שהבאת את הדוגמא הזו כי היא באמת עוזרת ממש להבין לדעתי
ואני ממש בעד הומור
אוקי, תודה, גם לי חידדתחבובושאחרונה


הילדה רוצה קשרתיתי2
ולכן היא מביעה התנגדות לקשר. כולל חוצפה, התעלמות, לדרוך לך על הנקודות הרגישות.
כשאני חושבת עם עצמי מה יעזור לי לפתח ולהעמיק קשר עם הילד שלי,
לא עולה לי אפשרות של "הצבת גבולות נוקשה לגבי x".
סליחה... פשוט בגלל שהיתה פה סוג של תמימות דעים באתי להבהיר שאני לא בקטע.
אז מה כן יעזור לי לחזור לקשר עם בת 8?
הייתי מתחילה מלהיות איתה בסבל שהיא מתארת בבית הספר. זו החוויה שלה.
עזבי מה קורה באמת (זה חשוב להבין מה קורה באמת, אבל אחרי ותוך כדי נוכחות בחוויה).
הילדה קמה כל בוקר לחווית סבל כלשהי.
נראה לי שאמרתי הכל...
תני לעצמך כמה רגעים לשהות במקום שלה.
הייתי נותנת לה קודם כל זמן בבית איתי, לבלות ביחד, להבין מה מהות הסבל הזה.
למה היא מרגישה סבל
מה קורה שם בבית הספר.
זה רק שעמום? אולי יחסים חברתיים? אולי קושי בלמידה? אולי מורה לא סימפתית?
הייתי מהמרת על יחסים חברתיים כי זה ה-גיל...
ומה קורה ביננו, ביחסים שלנו, שלי ושלך?
וביחסים שלך עם האחים? התחושה הכללית שלך בבית?
יכול להיות שקרה לך משהו וקשה לך לספר לי?
יכול להיות שקורים לך דברים בתוך הלב או בחיים שאת לא יודעת איך לדבר עליהם?

כדי לבנות קשר
צריך לחזר
והתפקיד של החיזור הוא אצל ההורים
עוד פעם ועוד פעם לחפש את קרבתה
לחפש את ההנאה המשותפת
את השיחה
לתת לה את התחושה של המשמעות והערך בעיניכם
ליזום, להיות צעד קדימה
לא לחכות שהיא תתפרץ - להציע לה בוסטר של קשר עוד קודם לכן.
היא רגועה ובטוב? זה בדיוק הזמן לקחת אותה לגלידה.

וכמו שכתבתי לפני רגע למישהי אחרת,
אנחנו אוהבים אותך גם כשאת מתחצפת
גם כשאת מתנגדת
גם כשאת מתרחקת
הקשר שלנו חזק יותר מכל הסיטואציות הרגעיות האלה
כי אם נשדר כעס, היא תרגיש בהלה, חרדה מתעצמת, והדחף להתנגד ולבעוט ולהתרחק יתגבר. את מרגישה את זה בעצמך.
כמובן שיש כעס בעולם ויש קושי לזרום עם כל מה שהיא זורקת עליכם, אבל הקשר יותר חזק מהרגעים האלה. זה המסר כלפיה.
אפשר להתערב לגבי החוצפהתיתי2
אם את מצליחה לומר לה ברגוע
"מותק, את יכולה לומר לי "אמא יש לי משהו מציק מאוד בלב ואני רוצה שנדבר" במקום מה שאמרת עכשיו/לפני כמה זמן"
בהכי רגוע ומתוך קרבה.
היא לא מיד תאמץ את הטרמינולוגיה.
יקח לה זמן, אפילו שנה שנתיים או בכלל לא.
אבל בתודעה שלה היא מקשרת בין החוצפה וההתנגדות - לרגש הפנימי ולרצון בקשר.
וחוץ מזה יש ילדים שמדברים ככה בסוף.
איזה כיף שענית לי, תודה!אנונימית באהב"ה
אני כל כך אוהבת את כיוון החשיבה שלך. ממש תודה שהשקעת לכתוב כל כך באריכות, ודברים כל כך נכונים.
נשתדל ליישם בעז"ה.
וואו!!! איזה תגובה עוצמתיתטרכיאדה

קראתי כמה פעמים וממש התחברתי:

"היא רגועה ובטוב, זה הזמן לקחת אותה לגלידה" "ההורים צריכים לחזר"

לוקחת כל מילה!!!!

תודה על זה

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושיתאחרונה

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדניתאחרונה

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית

  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאניאחרונה

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מיתאחרונה

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

דרכים לויסות הורימדברה כעדן.

מרגישה שצריכה שיהיה לי רעיונות פרקטיים לארסנל הויסות שלי. חוזרת מהעבודה ישר לילדים ואז איתם עד 8 בערך עד שבעלי חוזר ואז ממשיכים לסדר את הבית לארגן את הילדים ומדי פעם בורחת לפלאפון.. אולי יותר מדי

איך מוצאים זמן לקבל איוורור? יודעת שזה קריטי וחשוב... מתי באמצע היום לשים את זה?

מה לעשות? רעיונות למה לעשות בזמנים האלו?

באיזה גילאים הילדיםהשם שלי

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

עד גיל 11מדברה כעדן.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

שייך שהגדוליםהשם שלי

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

אפשרoo

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

הכי טוב - אם את יכולה לבקש מהגדולים שישמרו על הקטנמתואמת

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

תודה רבה!מדברה כעדן.

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

השנקל שליכל היופי

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

וואו זה קשוח...אוהבת את השבת

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

טוב מאד שאת מודעת לצורךתהילה 3>אחרונה

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה