ואם לבעלי לא לחוץ - אז למה אני לחוצה מזה בעצמי? למה מנקר לי בראש הרעיון ש- יאללה לכי ותסיימי עם זה כבר? מה, אני מזוכיסטית? אני הרי לא רוצה
כאילו אני לא מצליחה לעשות לעצמי סדר בראש והכל מתערבב לי בין הרצון שלי לא להיחשף ולהיבדק כי אני ממש לא רוצה ומצד שני הרצון לשקט מכל ההתעסקות הזו
אני כמעט מרימה ידיים ומוותרת. מחליטה שאם לא הולך אז מחכה עד שיהיה בסדר ואוכל לטבול בלי לעשות מליון טלפונים וברורים ולחצים. וזה באמת בסדר מבחינתי, זה הפתרון שהכי מרגיע אותי. לדעת שאני מניחה את התיק הזה רגע בצד ונושמת עמוק. גמככה זה לא מה שבאמת מחזיק את הזוגיות שלנו כרגע. אז למה זה מרגיש לי לא נכון כשלמעשה אני יודעת שזה מה שהכי נכון לי כרגע?

