ועיקר ראשית ההתחלות לאהוֹב. עיקר ראשיתו לסיים ולסגור.
כל התחלה יש לה סוף נעלם, תמיד יש סוף. עיקר ראשית ההתחלה לדעת לסגור בנעם (ולא בקריעת בגדים)(שבירת חפצים על מראות).
תמיד אפשר לבכות. תמיד אפשר להרגיש. תמיד רצוי להוציא את העיגולים המסתובבים המהפכים את הבטן קדימה ואחורה, להוציא אותם בדמות מילה, אות, צליל או צבע. אפילו אפשר בריקוד. להוציא להוציא להוציא
לא להשאיר חפצים מסתובבים בתוך הבטן- זה מסוכן!
חפצים מסתובבים בתוך הבטן יכולים לעשות פרפורציה, ככה אומר בעל חלוק לבן במבטא ספרדי. והרי דברים ידועים.
הדברים הידועים לא בהכרח יורדים לחיים הקטנים והפשוטים שלא כוללים בתוכם פילוסופיה עמוקה- רק ללכת לסופר
לירקן. לקנות איזה אבוקדו לארוחת ערב.
הדברים הידועים בהחלט שלא נמצאים בחיים הקטנים אלו הם;
החיוך המרפא. הזה שיכול להאיר איש או אישה או ילד שיאירו בדרכם עוד איש או אישה או ילד שיאירו בדרכם וכו.
הריקוד- היכולת הפשוטה המדהימה המופלאה המטורפת של הגוף לדעת. לדעת בדיוק מה הוא צריך לעשות כדי לשחרר. עצום עיניים ורקוד- הלב יתרחב, הראש ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות- ככה זה. כשאתה פותח את הלב, המוח נפתח והתודעה זורמת. ואתה יודע.
הריח- ריח של תינוק, ריח של כוסברה, ריח של תה נענע. ריח חם. ריח קר. ריח משחת שיניים. ריח של אוטובוס נוסע. ריח של חיבוק.
ריח יכןל לשנות אותך בלי שאתה שם לב.
(אם אתה נורא עצבני, שים לב אם יש לידך פח או טיטול ספוג או עגבניה רקובה)
ועיקר דבר החיים לחיות. אפשר ליפול. אפשר לקום. הכל פתוח.
החיים הם קו עולה ויורד וישר, והמרווח בין הקווים הוא זה שקובע את השפיות. (קו ישר בלבד= מוות)(אין קו ישר בכלל= שיגעון)
ועיקר העבודה לאזן.

