הבדל אחד מיני רבים (ובעצם אחד הגדולים שבהם) בין הציבור החרדי לדתי הוא הסגירות.
הציבור החרדי חי בשמרנות מפוחדת, יש לו מטרה לשמור כביכול את האמת ביידים שלו, לצייר את כל העולם כעוברי עבירות/שקרנים/טועים וכו', זה תורם לבידול. מטרת הבידול היא שמירת האוכלוסיה כמות שהיא, בלי שינויים גדולים. מכיוון שמאד קשה להתמודד עם אמיתויות מסויימות פשוט צובעים אותן כשקר מראש, אפילו בלי להתייחס לטענות. ברגע שמגיל צעיר דתיים הם פחות מחרדיים (יש הרבה קבוצות שאכן הרבה פחות מחרדיים, אך ישנן גם כאלו שהרבה יותר) אז אוטומטית אין רצון לשמוע את העמדה שלהם. כי הרי אין אצלם אמת...
הם במודע דוחים את הקשר בינינו. מנהיגי הציבור (או יותר נכון עסקונה, אין להם באמת מנהיגים פעילים) יודעים שברגע שיהיה קשר בין הציבורים, וכל ציבור יהיה פתוח לקבל מהשני אז יהיו הרבה מאד אבידות לציבור החרדי. אנשים יבינו שגם לרב קוק ולכל רבני הצה"ד יש מה להגיד, גם להם יש 'דעס תיירה'.
המחסום המנטלי כרגע הוא בעיקר השחרה ופרופוגנדה כנגד הציבור. אני לא רואה בעיה מבחינת הדתיים לאומיים לקבל מרבנים שנחשבים לחרדיים. אני רואה בעיה בחוסר הפתיחות מצד החרדים.

למה את רוצה שהם יהיו פתוחים?

למה שירצו לקבל ממי שבעיינהם הוא פחות ירא שמיים? 

מה שאת אומרת זה השערות בלבד. 

אין לי בעיה שלא יקבלו ממי שפחות ירא שמיים, גם אני לא מקבלת מאנשים שהם פחות יראי שמיים בענייני תורה ואידיאולוגיה.
אבל שלא יגידו על אנשים יראי שמיים שהם לא, ואז יתרצו בכך את חוסר ההכלה שלהם והיכולת לקבל אמת ממי שאמרה.


מה שאני אומרת מוכח וידוע. אלו לא השערות.

יכול להיות שאחד הוא בענייך מאוד ירא שמיים ומבחינתי לא מספיק.

הפרמטר הוא ה'. וברגע שהפרמטר הוא צבע הבגד או טלפון כשר או סמארטפון אז זה יראת הספאסט- נישט ולא יראת ה'.

בפועל מה שאת אומרת הוא לא נכון. נכון שבגד צבעוני לא הופך אדם לפחות ירא שמיים אבל זה מראה על השייכות שלו. וסמארטפון בציבור החרדי משקף מאוד יראת שמיים. הרבנים קובעים בצורה ברורה שאסור אז ברור שאם מישהו לא מקשיב זה מראה על חוסר ביראת שמיים.

כאשר אדם חרדי לובש חולצת משבצות וקונה סמארטפון (מסונן כמובן) זה מעיד על תוכנו.
כאשר אדם דתי לאומי לובש חולצה משובצת ומחזיק סמארטפון (מסונן כמובן) זה לא אומר שומדבר על יראת השמיים שלו.
ולמה? כי הציבור הדתי פחות מסתגר מהציבור החרדי. האם זה רע? בעיני להיפך.
בעיני החרדים זה בהחלט רע. אבל הם שוכחים שבשביל למדוד יראת שמים בציבורים שונים צריך להיעזר במדדים שונים.

לא מודדים אדם באופן ספציפי אלא כשמודדים את הציבור כולו ביחס לציבור החרדי מגיעים למסקנות כאלו ואחרות.  

אגב,גם בציבור הדתי לאומי יש מי שמבחינתם אדם עם סמארטפון הוא פחות ירא שמיים. 

"הרבנים של אותו ציבור קובעים שאסור, אז ברור שמי שלא מקשיב מראה על חוסר ביראת שמיים"

שימי דגש על הרבנים של אותו ציבור, כאילו הרבנים של אותו ציבור הם האמת האבסןלוטית.

אני מכיר המון רבנים חרדים שאומרים שגם סמארטפון עם הכשר זה סבבה.

אז את רואה שיש פה כמה גוונים בדבר.. 

הקביעות האלה נטו נוגעות לאותם רבנים והם לא האמת החד משמעית של התורה

אני לא חושבת שהמטרה של ההיכרות עם גדולי ורבני הצה"ד היא בשביל לשנות דעה של מישהו, להיפך, היא יכולה להיות יותר טובה אפילו לחרדים, שישתמשו בזה ככלי לבירור אמיתויות, שיבינו למה הם חרדיים, בזכות ולא בחסד. שידעו להצדיק את הדרך שלהם על פני דרכים אחרות ללא צורך בשלילה והשחרה.

דווקא אני זוכרת שבאולפנה דיברו לא פעם ולא פעמיים על החרדים בשביל להצדיק את הדרך

אני לא נגד השוואה. אני נגד מגמתיות שאומרת הם תמיד למטה אנחנו תמיד למעלה, אנחנו כמובן לא רוצים להיות למטה, אז אנחנו חרדים.
השוואה כזו היא לא פיירית כי היא נוצרת מנקודת הנחה סטיגמתית ביותר. 
אם אומרים 'אנחנו למעלה בגלל ההישגים הציבוריים, החינוכיים, התורניים, וכו' ומנמקים הכל- זה הגיוני בהחלט.
כיום ההשוואה החרדית בכלל לא מנומקת.

למרות שכל הברי פלוגתא הכי גדולים היו גם חברים מאד טובים. בית הלל ושמאי השיאו את בניהם זה לזה.
זו לא הייתה שנאה, זה לא היה הוא משקר, זה היה 'אני יותר צודק' + נימוקים ראויים.

אני לא יודעת באמת.

כוונתי היא שכל ציבור מורכב משומרי מצוות אורטודוקסים.

זה כמו שיש הרבה יותר דמיון בין חילונים לרפורמים 

מאשר בין רפורמים לדתיים.

נראה לי פוליטית הכי מסובך לחבר בין שני המגזרים

זה נכון שמבחינת השקפה גרידא ייתכן שאולי יש יותר התאמה בין חילוני לדתי לאומי.

אבל מבחינת אורח חיים יש הרבה יותר דמיון בין חרדי לדתי לאומי, בגלל המחויבות להלכה.

יש כ"כ הרבה דברים שקשורים להלכה שכל שומר מצוות עושה כל יום, זה עלול להתפרס על שעות.

אצל חילוני אין את כל זה.

אבל ההשקפה זה דבר מאוד מרכזי

היא פשוט מתבטאת בערכים משותפים.

אפשר לחלוק עליי כמובן שזה מאוד סוביקטיבי.

אבל אני מניח שגם את תסכימי שלאורח חיים יש מדד חשוב. 

וגם נגיד שניחא הקשר בין הצה"ד לחרדי, והחילוני לצה"ד היה זהה. 

אז עוד היה מה לדבר, אבל זה לא ככה, הנתק הרבה יותר עמוק בין הציבור החרדי לצה"ד. 

אז אתם אומרים ובצדק כמובן, שזה בגלל הסגירות של הציבור החרדי. 

מסכים כמובן.

אבל כל הקטע בציבור הדתי לאומי זה למצוא הרמוניה, ולחבר בין כל החלקים של עם ישראל.

אז הם הצליחו טוב מאוד עם הציבור החילוני, למה עם הציבור החרדי יש כמעט 0 הצלחה?

הם כן יכולים לעשות השתדלות ולגשר, אבל משתמע שהם נוקטים בגישה של יחסי פרווה.

משהו בסגנון של "אה אתם לא רוצים אותי? אוקי לא צריך" 

וזו הבעיה.

@שפרינצא בוזגלו

אני לא יכולה לכפות את עצמי על אחרים למרות שכל הצדדים מפסידים.
הציבור החילוני אכן פתוח לקבל (לעיתים) דעות שונות, הוא בעד חיילים אידיאולוגיים שהולכים לקרבי ומשרתים שירות משמעותי, הם בעד התרומה הדתית לחברה. אם החרדים היו פתוחים לקבל את השפע שיש לנו לתת גם מבחינה תורנית ואמונית- הייתה הרבה יותר אחדות והרמוניה.

זה מאוד תלוי. חילוני שיש לו ערכים חופפים עם הצה"ד- א"י, צבא, וכו' הוא זה שיהיה פתוח לקבל (אולי זה יהיה הרוב, כי רוב החילונים נוטים לימין)

חילוני שמאלני לא ממש יהיה פתוח לקבל את הדתיים 

לא את הערכים הדתיים. 

הם כרוכים בהלכה בקשר הדוק.
ההתבטאות שלהם ברמה הפרקטית אכן זהה. הלאומיות עצמה ממש ממש לא.

כן אבל זה לא מעניין אותם מה המשמעות ההלכתית. שמחים שאתם משתפים פעולה בשמחה ומרץ. ותו לא

אבל חרדי שפוסל צריך לדעת למה הוא פוסל. 
לא כי 'הם חברים של חילויינים אז אנחנו ריכים להתרחק מהם'. להבין מה המקור, להבין את ההתבדלות, ולהבין שאדם דתי חסין יותר מחרדי שלא גדל לתוך מורכבויות.
ילד דתי נולד, הולך לבית ספר שיש בו גם ילדים הרבה פחות דתיים ממנו- והוא לומד להתמודד, לומד לקדש את הדרך והערכים שלו ולהמשיך לשמור עליהם, ככה כל החיים, ואז כשהוא מגיע לצבא הוא כבר מיומן בהתמודדויות מהסוג הזה.
לעומת זאת חרדי שגדל בחיידר של זרם מאד ספציפי, והמשיך משם לישיבה מאד ספציפית והחיים שלו היו מרופדים, כי הוא נולד וגם נקבר בקריה, למה שידע להתמודד עם מורכבויות? ולכן הוא באמת יותר יתקשה כשיגיע בלית ברירה לסיטואציות מורכבות מבחינה דתית-השקפתית-אמונית.

עם איזה מורכבויות הוא אמור להתמודד?

מה הופך אדם דתי לחסין יותר מחרדי? ומפני מה?

אדם דתי חסין יותר מחרדי, כי הוא כבר נחשף לכל העולם שבחוץ.

בשונה מחרדי שכנראה נשאר בגטו המחשבתי שלו כל חייו.

ייתכן שזו הסיבה שדווקא בציבור הד"ל יש כביכול יותר יוצאים בשאלה, כי יש הרבה יותר פתיחות לעולם שבחוץ.

מאידך, דתי שנחשף לעולם הזה ונשאר ירא שמים זה מראה שהיראת שמים שלו מזוככת יותר כנראה מחרדי שלא התנסה בכל מיני נסיונות. 

בחזקת "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"

עבור דתיים זה נראה כאידיאל השילוב הזה של החומר והרוח.

עבור חרדים זה נראה כאיום ממשי לנשמה, ותכלס יש להם נקודה חזקה כאן.

מצד שני כמו ששפרינצא כבר אמרה, בגלל התפיסה הזאת יוצא שהם בונים לעצמם גטו מחשבתי שבא על גב מצוות חשובות מהתורה, אני בטוח שהגדולים שלהם לקחו את זה בחשבון, אם כבר אז בעולם הבא אמורים לבוא בטענות אליהם.

לא אל האדם הקטן שעשה מה שהרב שלו אמר לו לעשות.

חזרת על הצירוף "גטו מחשבתי" לפחות שלושה פעמים. למה החלטת שהחרדים כלואים בתוך גטו מחשבתי?

הרוב באמת מפחדים לחשוב.

זה שהם חושבים שונה לא אומר שהם מפחדים לחשוב

קחי דוגמא אחת מני רבות:


למה אסור לחשוב על ר' חיים? אם אני אגיד משהו על זה שהוא לא מנהיג ישתיקו אותי.
'לא מדברים על רבנים' למה לא? צריך לדבר על רב בשביל להבין אם הוא רב בכלל, צריך לדבר על רב בשביל להבין אם הוא מנהיג, צריך לדבר ולחשוב. אבל כשמגיל צעיר מכניסים לך שלא מדברים על ר' חיים למה שחתחשבי עליו משהו? 

קחי תשובה אחת מני רבות(ספציפית לדוג' שהבאת, כי אני לא מסכימה איתה):

זה לא שאסור לדבר על רב חיים. מראש יש עינין של זהירות בכבוד לתלמידי חכמים.

אנשים בציבור הליטאי - כאלו שכפופים להנהגתו באמת לא יידברו ולא ייחלקו. אך אנשים מהציבור הספרדי והחסידי יסכימו אומנם במדובר בגאון עצום אבל כן יהיה להם השגות על השימוש הציני של העסקנים וקרובי משפחתו ואכמ"ל . ואני חיה במיינסטרים. ולמרות שלא יחלקו על כך שרב חיים קנייבסקי הוא רב- יש לו הסמכה והוא צדיק. אנשים כן יחלקו על מה שהולך סביבו. ואני מדברת עם מספיק אנשים כדי לדעת שהדוג' שהבאת לא טובה.

חוץ מזה שגם קוקניק מלידה שינק את תורת הראי"ה מלידתו לא יפקפק בו.

אפשר לומר שכל אדם חי בתוך "גטו מחשבתי"- הגטו המחשבתי הוא הדעות וההשקפות שלו. 

אז קחי דוגמא אחרת. כי אני מתייחסת לציבור הליטאי כמיינסטרים.

תתביישי לך!!! חסידים זה הכי מיינסטרים! בושה וחרפה. אין לי מה לומר, המילים פשוט נעתקו מפי

(מגיבה עכשיו כי רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת)

אהה הבנתי אז זה כבר נהיה מעלה להיכנס לניסיונות בתקווה שלא ניפול כדי לצאת ממנה חזקים? מה זה הדבר הזה? אסור לאדם להכניס את עצמו לידי ניסיון ואם יש לאדם אפשרות אם להיכנס ואם לא להיכנס לניסיון בוחר להיכנס לניסיון נקרא רשע.

אין בעיה לשלב רוח וחומר, אבל מה הקשר לעולם הפתוח? להיות חצי חילוני וחצי דתי זה לא נקרא לשלב(אני מקצינה). 

שום דבר לא בא על גבי מצוות. יש מקרים שביטולה זוהי קיומה. וגם לפי החרדים אין כאן שום ביטול מצווה

אף אחד לא אמר בא ניכנס לאינטרנט בלי הגנה ונקווה שלא נחשף לתכנים ה' ישמור.
הדתיים שמים הגנה, והחרדיים בורחים.
איפה יש נסיון בהגנה טובה באמת? אין. 
אז למה החרדיים בורחים מאינטרנט?


אני לא מתעסקת בדתיים סטייל בנט.
אני מתעסקת פה בדתיים יותר תורניים.

בהחלט כן. לפרנס אישה למשל.
זו מצווה שמעבר למצווה עצמה יש את המימד של להעמיד את המקום הגברי והנשי בבית.
כשגבר לומד תורה והאישה מפרנסת, היא נהיית המחליטה בבית. זה בעיניי מסרס את הגבר לחלוטין.
(ולא אמרתי שאישה היא שפוטה של הגבר, זו צריכה להיות החלטה משותפת בהובלתו של הבעל)


כשאת אומרת לפי החרדים למה את מתכוונת? תני לי שם של פוסק אחד לרפואה.

כאשר ילד מחונך מגיל צעיר להתמודד ולא לברוח- הסיכוי שלו לשרוד כמות שהוא מבחינה דתית גדל.
ילד דתי גדל על מורכבויות והתמודדויות מגיל 0. הוא לומד למה הדעה שלו נכונה עקב מפגשים עם אנשים בעלי דעות קלוקלות. לעומת זאת ילד חרדי שגדל מגיל 0 במוסדות של הקהילה הסגורה שלו, וכל הילדים בכיתה בערך אותו דבר, ומשם הוא ממשיך לישיבה אחידנ- איך הוא ילמד להתמודד עם מורכבויות?

את מעדיפה שהילד ישמע דעות זרות ולהסתכן שזה יבלבל אותו אם לא יותר גרוע? 

לדעתי עדיף הילד החרדי שגדל בצורה בריאה וסביבה תקינה וימשיך כך את החיים בלי בילבולים. התמודדות עם מורכבויות בחיים אפשר ללמוד מדברים אחרים החיים לא סובבים סביב החילונים..

אם חינכו אותו להסביר לאחרים ולעצמו למה הוא שומר תומ"צ למה שיתבלבל?



פלונטר היקרה, אני מרגישה שאנחנו זזות במעגלים ולא הולכות להגיע לשום מקום, את מגינה על ציבור שאת לא באמת יודעת מה קורה בתוכו, את אומרת הרבה סיסמאות שקל אבל מעייף לפרוך כ"כ הרבה מהן בשעה אחת, את לא אומרת דברים מנומקים והגיוניים, כך שאני לא יכולה ללמוד ממך, את לא רוצה ללמוד ממני. אז אני לא רואה מטרה לעבוד קשה ולהגיב לך.

כי כשאדם שומע דעות שונות שוב ושוב , אין מה לעשות זה מפריע. טבע האדם להימשך אחרי הסביבה.

גדולים וחשובים ממנו נפלו אז אנחנו לא?

זה שאת לא מצליחה לשכנע אותי לא אומר שאני לא רוצה ללמוד.

אם נקודת ההנחה שאת יוצאת ממנה היא 'כל המזרוחניקים טועים'.?

את לא יכולה. אנחנו לא באנו להשתכנע אמרנו כול אחת את דעתה מי שהשתכנעה יופי לה ומי שלא השתכנעה גם יופי לה. למדנו מהן ההשקפות השונות. וזהו, מה צריך יותר?

ואני מקווה שגם השני.
כי אחרת חבל על כוחות הנפש שלי.
אם אני לא אלמד ולא אלמד אז למה לי לדבר בכלל.

את ההשקפות השונות אני מכירה מצויון, אני לא צריכה שום דיון בשביל זה.

עדיין אני טוען שיש הרבה יותר קשר בין חרדי לדתי לאומי.

ברכות השחר, תפילין, שחרית מנחה ערבית = שעה וחצי מינימום בכל יום.

ברכות על האוכל, לימוד תורה -עוד לפחות שעה.

יום שלם בשבוע ששובתים בו לחלוטין. 

קירבה לרב ברמה כזאת או אחרת. 

וכל המצוות שמסביב, כל זה משפיע על האורח חיים.

ואת כל זה לא תמצא אצל חילוני.

שמעתי פעם מהרב אבינר שאמר שהדתיים לאומיים קרובים יותר לחרדים כי יש להם את אותה מטרה ואילו עם החילונים יש את אותה דרך  -פחות או יותר..

מוכר ועצוב.

אבל זה עדיין לא עונה על השאלה 

למה עדיין יש נתק כ"כ גדול בין 2 הציבורים האלה. 

הלוואי שבעתיד יקומו רבנים שיצליחו לאחד בינינו

יכול להיות שהיא לא ציטטה במדויק, אבל מהיכרות כללית של הסגנון שלו הגיוני שהוא יגיד משהו כזה.

נראה לי שהיא התכוונה להנחת הבסיס שיש נתק בין 2 הציבורים

(לזכותי ייאמר שהגבנו באותה דקה- כך שלא ראיתי את התשובה)

תודה רבה

מצווה גבר לפרנס את אישתו, ואפילו מוצאת ערך בעבודה לכשעצמה (תורה שאין עימה מלאכה וכו').
אין ערך בהסתגרות. אני יכולה להבין שזו הדרך התמודדות שלהם (ששגויה בעיני). אבל לא יכולה להבין איך הם מבטלים חלקים מהתורה בשם התורה. 

לשם מה ניתנו סט הכללים הללו אם לא בשביל לחיות וללמוד להתמודד?
לברוח זה לא להתמודד. זה לבחור לא לחיות חלק מהחיים. התורה אומרת לחיות הכל (מה שבאמת מותר) אבל בגבול. אין עניין לאסור את מה שמותר.

ומי אמר שלאישה אין נסיונות במקומות כאלה? 

בימי התנ"ך אישה לא הייתה מוציאה רגל מהדלת

ויש לזה סיבה

לוט יוכיח

אלו שעושים את זה, אני מוריד בפניהם את הכובע.

אבל בואי נודה בזה, לא בכל המשפחות החרדיות 2 ההורים עובדים..

וכולם ישנים בחדר אחד עם מזרונים על הרצפה כי לאבא כיף ללמוד.

אבל! למרות שאני מסכימה עם זה שצריך לקחת אחריות ולהביא ילדים כפי היכולת ולא בלי מחשבה ושה' יידאג..זו דעתי שלי בלבד.

בכל זאת אני יכולה להבין אותם גם אם לא מסכימה. כמו שאני יכולה להבין אנשים שגדלים בהתנחלויות שיש שם חסרים בסיסיים - כי הם מאמינים בזה וזו האידאולוגיה והערכים שלהם. אני לא חושבת שיש מה לזלזל באנשים עם סולם ערכים ועדיפויות אחר.

על אותו משקל אני יכולה לשאול אם תזלזלי שמישהו שחי במקום מסוכן, עם חיכוכים? מקום עם פיגועים, קרוב לקו האש? אפשר לומר אפילו שהוא מסכן את חיי ילדיו בכך שבאחוזים הסיכוי שלהם להיפגע מערבי מרצח גבוה בהרבה מלגור במרכז הארץ? אפשר לומר שזה יותר חסר אחריות משני ילדים במזרון אחד. את מזלזלת גם בהם?

תשובה חזקה

פחות מאחוזי האנשים שמתים בתאונות. מבחינה הלכתית יתכן וזה אפילו לא מוגדר כסכנה.
אין לי את מי לתייג, אבל אשמח שתדייקו אותי.
 

אני גרה באיזור מאד מסוכן אגב.
בשביל לדעת לא לפחד את צריכה לדעת מה הסיכוי שלך למות.
ואם הסיכוי שלי למות במקום הזה (שנחשב למאוד מסוכן) קטן מלמות בתאונה, למה לי לפחד?
(ויש ללוגיקה הזו אגב תוקף הלכתי כלשהו, אם מקום מוגדר כמקום סכנה אסור לגור בו)

אבל זה לא שהמתנחלים זוכים לפטור מתאונות דרכים וסרטן. אלא יש להם גם את מימד הסכנה של לחיות במקום לא יציב ביטחונית והם עלולים להיפגע יותר מטרור (בוודאי שיש יותר פיגועים ביו"ש)

האם מתים בסופו של דבר יותר אנשים מתאונות או מפיגועים?
זה רלוונטי בשביל ההגדרה ההלכתית של מקום סכנה, וגם בשביל ההרגשה שלי.

תכלס הוא שיותר בטוח לחיות במרכז הארץ . נניח הסיכוי של ילד במרכז הארץ למות (ממחלות תאונות וכו') הוא 0.0001 % אז לילד שחי בהתנחלות סטטיסטית יש לו עוד 0.0000001 אחוז למות. אפשר לזלזל ולבוז להורים שבוחרים לקח את הסיכון ולסכן את זה שהילד שלהם יהיה בתוך הסטטיסטיקה. אגב בדקתי, זה לא נקרא מקום סכנה הלכתית- וכמובן שיש לזה את כל המקורות של יישוב הארץ וכו' אבל גם למי שמצטמצם מתוך אידיאל של תורה יש בסיס. 

נ.ב. אברך שמגיע למצב של פת לחם זה מצב די נדיר

נ.ב.ב. אותי חינכו שלסמוך על צדקה ולקחת מאחרים כשיש לי אפשרות אחרת זה דבר בזוי. כמו גם לסמוך על הנס ולא לכלכל מראש את הצעדים

נ.ב.ב.ב. אני יכולה להבין אנשים שחינכו אותם אחרת

נ.ב.ב.ב.ב. אה וגם ילד חייב בסופו של דבר בסיס גשמי. מקום לשון. מים. אוכל. זה לפני אהבה ורוח וכל שאר הדברים שאוהבים לומר כקלישאות

נ.ב.ב.ב.ב.ב אני  צריכה ללכת לישון דחוף

מי שלא, שילך לעבוד.
אין שום תירוץ למנוע מהילדים מיטה ובגדים ואוכל (כל אחד והרמה שלו) בשביל תיירה.

לנו יש מספיק כסף ב"ה ואף פעם לא היו לנו ממתקים בבית. וגם לא קיבלנו שומדבר סתם. תמיד היה צריך הסבר משכנע למה אני זכאית. אם לא לא קיבלנו. ואני לא סבלתי בתור ילדה. אה, ולהורים שלי היה ברור שאני צריכה מיטה, לא הייתי צריכה לנמק את זה.

כי לאבא כיף ללמוד?

מה תגידי במקרה וזה כי האבא בקבע בצבא והוא לא מרוויח הרבה וגם האמא . אז את תגידי שזה בגלל שלאבא כיף או שאבא בשליחות חשובה למען עמ"י והוא מוסר נפש למען עמ"י.

כנראה את לא מספיק מבינה מה זה לימוד תורה. 

לכן לילדים יש אוכל ומיטה (אני לא חושבת שעושר זה המטרה, המטרה שלילדים לא יחסר צרכים בסיסיים).
חייל ואברך שניהם תורמים לעולם המון. אבל כשילדים של אחד מהם קופאים מקור אין ערך לתרומה הענקית שלהם למען העולם אם בשביל הילדים שלהם הם לא תורמים כלום.

אם אין להם מספיק כסף ויש הרבה ילדים. דמייני סיטואציה כזו. אז תאמיני לי שבמציאות של היום אין ילד שקופא מקור ואף אחד לא ילך לישון רעב כי האבא לומד אין דבר כזה בעולם!  וההורים יכולים להחליט באיזו רמת חיים לבחור וזה בחירה נטו של ההורים

נכון. והורה שבוחר תורה על פני מיטה לילד זה גרוע בעיני. אני לא מעריכה אותו.
ולא דיברנו על זכויות. כי להורה יש הרבה זכויות (חוקיות) שאני לא תומכת בהן.

יש גם את העניין הידוע של חז"ל שאסור לסמוך על הנס.. 

יש בזה הרבה בעיות תורניות 

אבל מצד שני כמו שאמרת, האידיאל שלהם טהור, וזה יפה הכף זכות הזאת שלך. 

אוף לא רציתי שזה מה שיקרה לשירשור, אני לא אוהב לדבר על זרמים בעם ישראל.

כאילו אני למעלה מהם והם כולם טועים וכו

כולם צודקים אבל הכל מסובך

מישהו לקח את כל השחור לבן וערבב אותם לגוונים אפורים בשביל לסבך לנו ת'חיים

את מדברת בסיסמאות וזה מעצבן. - צעירים מעל עשרים

כי עם מה תתמודד אם בורחים מהכל?
בשביל מה יש כ"כ הרבה הלכות אם בכלל לא משתמשים בהן?
כח של רב הוא למצוא דרך להתיר. לא לאסור. גם כלב יכול לאסור (כמו בסיפור הידוע)

אבל את ההוכחה לזה שהאיסור על האינטרנט לחרדים לא בדיוק עובד.

ברור שלא. את הניסיונות הקב"ה תמיד יביא סמכי עליו לא צריך לחפש ניסיונות.

למה לא משתמשים?

יש דברים שאי אפשר להתיר

ויש לי שאלה קטנה, מה מאגד את כל אותם הדברים שאי אפשר להתיר?

מה זה  "עם מה תתמודד אם בורחים מהכל?"? יש מציאות כזאת שאין לאדם ניסיונות?

הציבור החרדי, עם קצב ההתפתחות הגלובלית מתחיל לאסור יותר דברים, בקרוב נהיה שם.



<צ> <צ> <צ>

בואי תנסי ותראי שהניסיונות נמצאות גם שם. חא חא חא הצחקתני, העולם לא הולך בכיוון הזה תראי איך העולם התנהל פעם ואיך היום עם כול הנאורות.. 

מאגד 

הוא צריך לנמק ולהשתמש בפסיקות קודמות.

מעורבים בחברה או בעורבים בחילונים?

איפה בתורה יש מצווה להיות מעורבים?

יש ערך בלשים גדרות כדי להישמר מדברים שיכולים לקלקל. 

יש כלל מצווה הבאה בעבירה עבירה.

למצוות יישוב הארץ 

אין מחלוקת שהחרדים מבדלים את עצמם מהחברה, ולגמרי מזניחים את המצווה הזאת.

לגבי שאר הדברים שהיא הזכירה כמובן שאלו דברים שמעוגנים בחז"ל.

ובמבט ראשון משתמע שהקללה על האדם בזעת אפך תאכל לחם כביכול לא חלה על חלק מהאנשים בחברה הזאת.

ומשום מה הקללה הזאת נפלה על האישה בנוסף לכל הקללות שיש לה, זה חידוש מעניין לתורה

מצד שני כמו שהזכרתן, יש גם מקום מבחינה תורנית לגטו המחשבתי שהחרדים הקימו לעצמם.

זה נושא מסובך הקיצר, כי ל2 השיטות יש מקורות בתורה...

איך לשיטך מקיימים את המצווה הזאת?

בזעת אפיך תאכל לחם- זה כמו שאמרת קללה לא מצווה.

לא מצאתי מקור שמתיר להיות מעורבים עם החילונים.

מצוה רביעית – שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ", [ונכפל זה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך "באו ורשו את הארץ] אשר נשבעתי לאבותיכם". ופירט אותה להם במצווה הזו כולה, בגבוליה ומצריה, כמו שאמר: "ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים" וגו', שלא יניחו ממנה מקום. והראיה שזו מצווה, אומרו יתעלה בעניין המרגלים: "עלה רש כאשר דבר ה' אלהיך לך, אל תירא ואל תחת". ואמרו עוד: "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם". וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה, כתוב "ותמרו את פי ה' אלהיכם", וכן "לא שמעתם", הוראה שהיא מצווה, לא ייעוד והבטחה.

וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצווה, וכן אמרו בגמרא סוטה: "אמר רבא: מלחמת יהושע לכבוש, דברי הכול חובה. מלחמת דוד להרווחה, דברי הכול רשות". ולשון ספרי: "וירשתה וישבת בה: בזכות שתירש – תשב".

ואל תשתבש ותאמר, כי המצווה הזאת היא המצווה במלחמת שבעה עממין, שנצטווינו לאבדם, שנאמר: "והחרם תחרימם". אין הדבר כן. שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהילחמם עימנו, ואם רצו להשלים – נשלים, ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם, כמאמרם: "הגרגשי פנה והלך לו ונתן להם הקב"ה ארץ טובה כארצם, זו אפריקי", נצטווינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות להושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את העממים ההם, אם רצו אחרי כן שבטינו לעוזבה ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות, אינם רשאים; שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה.

וממאמרם "מלחמת יהושע לכבוש", תבין כי המצווה הזאת היא הכיבוש. וכן אמרו בספרי: "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר" וגו', "אמר להם: כל המקום שתכבשו חוץ מהמקומות האלו, הרי הם שלכם. או רשות בידם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל? תלמוד לומר: 'וירשתם גוים גדולים ועצומים', ואחר כך: 'כל המקום אשר" וכו'. ואמרו: "ואם תאמר: מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובא, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה, והתורה אמרה: משתכבשו ארץ ישראל, תהיו רשאין לכבוש חוצה לארץ; והוא לא עשה כן". הרי שנצטווינו בכיבוש בכל הדורות.

ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו: "כל היוצא ממנה ודר בחוץ לארץ – יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וזולת זו הפלגות גדולות שאמרו בה - הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן, היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאין חוצה לארץ, והגיעו לפלטיה, וזכרו את ארץ ישראל, וזקפו את עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: 'וירשתה וישבתה בה ושמרת לעשות.' ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות."

בתמצות: אי אפשר לקיים את המצווה הזאת ללא צבא.

וזה גם עונה על השאלה שבסיפא שלך

לא את האשה.. זה ממש הפיכת היוצרות

אין שום איסור על האישה לעבוד וק"ו שאין איסור כשהיא עוזרת בזה ללימוד תורה של בעלה והיא גם כן נוטלת את שכר הלימוד

'תורה שאין עימה מלאכה וגו''
זה מספיק, לא? יש ערך בעבודה עצמה ללא כל קשר לאישה וילדים שכר ועונש.
 

את לא יכולה לזרוק את זה כאן בלי להבין שיש עוד צדדים. וזה מצחיק כי אם את לומדת את זה ככה מה זה אומר על כול הגדולי התורה לאורך כול הדורות שלא עבדו ומי שעבד זה היה רק בתוך ברירת מחדל ובצער? וכולם הודו שהכי טוב זה רק ללמוד

גם אם לא היו צורפים או רופאים (והיו הרבה כאלו) הם היו מורי הוראה, מלמדים.
הם עבדו. גם אם לא קיבלו על זה כסף.


באה ילדה ואומרת שכוווווווווווולם אמרו ככה.
אמין ביותר. עכשיו לכי תחפשי לי את כל מי שאמר ככה. עבודה קשה. אבל תוכיחי את מה שאת אומרת.

מי שעבד עבד מחוסר ברירה. וכול עוד יכל ללמוד למד.

מה יש להוכיח? זה דברים ידועים. כולם אומרים את זה. אין כאן חידוש 

כולם יודעים שהכי טוב שאדם ילמד כול הזמן וימית עצמו באהלה של תורה כול עוד הוא יכול. וכך נוהגים כול הצדיקים. במה עבד הרב אלישיב זצ"ל?. הרב שטיינמן זצ"ל? הבבא סאלי זצ"ל? במה עובד הרב קנייבסקי? 

אז להזכירך הוא קיים מאז מתן תורה.

במה רבי עקיבא עבד? הארי הקדוש?

זה לא באמת ויכוח שעולם התורה והאברכות במתכונתו הנוכחית הוא חידוש של המאה האחרונה

אבל אי אפשר לומר שלא היו לפני מי שכול חייהם היו רק תורה

אבל הביקורת היא לא על יחידי סגולה שלמדו תודה והשקיעו את כל חייהם בתורה בלי לעבוד בכלל (שזה נראה לי לא היה קיים- כי נשים לא עבדו. אז או שהיה להם כסף ירושה, או שהם עבדו קצת או שהם הצטמצמו מאוד- אשמח אם תביאי מקום לתנא או אמורא שלא עבד ואשתו פרנסה- אני באמת אשמח כי זכור לי משו אבל אני לא בטוחה) אלא על השקפה של הציבור החרדי במאה שנים האחרונות שכביכול מכריחה את כל הציבור לבחור בדרך אחת של חיים שלא מתאימה לכולם ולהפוך אותה לברירת מחדל.

מי יכול לבקר את מי שרוצה לשבת ללמוד? רוצים לעבוד תעבדו. מה הקשר שמבקרים את מי שבוחר אחרת ועוד שיש גם רבנים שמעודדים את זה?

המטרה שלי להוכיח שהם עשו עוד משהו בנוסף ללשבת בכולל וללמוד.
(גם אם זה ללמד תלמידים בכולל)

אז אולי גם לימוד בחברותא זה עבודה. 

מה שהתחיל לאחרונה זה האידיאל שכולם כולם יהיו תלמידי חכמים שיושבים ורק לומדים בלי לעבוד

אבל השינוי זה בזה שכולם שואפים  לאברכות בניגוד לפעם שלא כולם שאפו לזה

וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

תודה למורה בכיתה ג'...

אבל אין שום מקור בגמרא לחכם שהיה לומד כל היום תורה ונותן לאישה לממן אותו

(לפחות לא ממה שאני מכיר)

הקללה הזאת היא כמו טבע שהשם קבע, ואם הם שינו את התמונה, אז זה לא בהכרח טוב.

זה אומר שמשהו לא נורמלי.

אני מאריך את הנשות חיל שבאמת מצליחות לעשות את כל הדברים האלה בס"ד כמובן

אבל זה לא תקין, במידה מסוימת זה חידוש.

הגבר אמור לדאוג לכלכלת הבית, לא האישה.

אני לא מכירה מקור כזה אני מכירה סיפורים כאלו. אבל אני גם לא מכירה מקור לכך שנשים יוצאות לעבוד בכללי - זה לא תקין וזה קורה היום אז בואו לא נשחק אותה שהיום זה פעם. האישה לא בבית והגבר כבר לא המפרנס היחידי. אז לא יקרה כלום אם רק האישה תעבוד ולא רק אלא יהיה לה חלק בתורת בעלה.

זה לגזול מהגבר את המקום שלו בבית, של נותן, מפרנס, וכתוצאה מזה גם מוביל הכרעות משמעותיות בבית.

הוא בחר בזה .

משווה בין מי שמביא פרנסה למי שמביא תורה? זה יותר מוערך וזה יותר מכובד.

האדם שמכלכל את זה שלומד תורה.

זה שכלכל מקבל יותר שכר מאשר זה שלמד תורה

יש הרבה מקורות לעניין הזה שקשה לי להביא לך בשלוף, אבל זה עניין ידוע.

ורק רוצה להזכיר את זה:

"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון.

וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון"

וכשגבר לא מפרנס זה גם בעקיפין גורם שיכולת הקביעה וההחלטות בבית תילקח ממנו ותעבור לאישתו, כאילו, היא עובדת קשה ומפרנסת, אז למה שהוא יחליט לה מה לעשות בכסף?
במיוחד שאם הוא לא ילמד אז הוא יהיה בזוי בעיני השווער, והחברים ירכלו, וכל הסביבה משפיעעה על המהלך.
זו לרוב לא החלטה פשוטה. כל העויילם ומה יגידו הוא נתח נכבד מההחלטה.

מה זה למה שהוא יחליט לה? היא לא חיה לבד? היא עובדת בשביל שיצליח להמשיך ללמוד. ויש הדרכה שהכסף צריך להיות אצל הבעל גם אם הוא אברך אז הכול בסדר הוא יחליט את ההחלטות (אני בעד שיתף פעולה)

תחפשי לי מקום שאוסר.
 

להתערבב עם עוברי עבירות? אוקיי קודם כול יש את אוי לרשע ואוי לשכנו. יש את בעיות הצניעות. לא חסר. 

ללמדך שמה שטוב לעסקונה מותר, ומה שלא טוב לה אסור.

זה באמת בעיה לכן צריך לדעת מה באמת דעת הרבנים.

בלי קשר לעסקונה. כבקשתך.

את האמת. גם לדעתי זה לא בסדר. אבל הם קיבלו היתר מרבותיהם 

כדי לשמור על עולם התורה וגזרות הגיוס וכאלה

תראי את התגובה הזו: לא. התורה היא תורת חיים. - צעירים מעל עשרים

ערך בשלים גדר זה נהדר. אין ערך בלאסור סתם.

אנחנו מרגישים הרבה יותר רחוקים.

המחלוקת איתם הרבה יותר עקרונית ולכן יותר קשה להתחבר אליהם.

החילוני כופר בתורה וממילא בגלל המרחק הגדול אין לי דיסוננס איתו.

החרדי מאמין בתורה והמחלוקת היא "מה התורה אומרת" ובגלל שהתורה נוגעת לנו יהיה יותר קשה לשמוע בזה משהו אחר ממה שחושבים.

דווקא להפך, אני ארגיש יותר קרבה לאנשים מהציבור הדת"ל דווקא בגלל שהבסיס שמנחה את שנינו הוא לקיים את התורה ולעבוד את ה'.

כמו שארגיש קרבה לתתי מגזרים בציבור החרדי למרות שהם מפרשנים את התורה שונה ונותנים דגש לדברים אחרים ממה שאני נותנת.

התורה נוגעת בי ולכן הויכוח על התוכן שלה יותר יזיז לי.

מסכים שעם המון דברים יהיו קירבה יותר גדולה ושפה יותר משותפת.

אבל דווקא בגלל שהקירבה גדולה - כך הסערה תהיה גדולה יותר.

אנשים רבים את הריבים הכי משמעותיים שלהם עם האנשים הכי קרובים אליהם בני הזוג שלהם, הורים, אחים.

אהבתי את הדיוק בסוף על נקודת הקירבה 

כמה דנו ודנו ודנו..

ואין עדיין רפואה

אני לא יודעת מה לענות אבל חושבת שמה שדיברנו עליו אתמול קשור קצת...

תפיסת גלות/גאולה לא רק קשורה לאקטואליה ואבחנת המפה בצורות שונות, יש יהודי של גטו ויש יהודי של גאולה, יש תורה שורדת של מסירות נפש וחרפת רעב- אבל שאין לה פנאי להעמיק ולספק מאורה, ולעומת זאת יש את התורה הגואלת.

משמיצים הרבה את מושג "היהודי החדש" שהציונות החילונית בעליות הראשונות ניסתה לברוא, אבל דווקא באקדמיה בתיאורים וההסברים על המגמות בחברה הישראלית יש הרבה דיוקים מפליאים שדי מסבירים את השוני העמוק... כביכול הם מדברים על יהודי חילוני תוקף אבל בסוף החזון והתיאור לא רחוק מהשאיפה שלנו כשמסתכלים על זה בפן יותר תורני..

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי