הבדל אחד מיני רבים (ובעצם אחד הגדולים שבהם) בין הציבור החרדי לדתי הוא הסגירות.
הציבור החרדי חי בשמרנות מפוחדת, יש לו מטרה לשמור כביכול את האמת ביידים שלו, לצייר את כל העולם כעוברי עבירות/שקרנים/טועים וכו', זה תורם לבידול. מטרת הבידול היא שמירת האוכלוסיה כמות שהיא, בלי שינויים גדולים. מכיוון שמאד קשה להתמודד עם אמיתויות מסויימות פשוט צובעים אותן כשקר מראש, אפילו בלי להתייחס לטענות. ברגע שמגיל צעיר דתיים הם פחות מחרדיים (יש הרבה קבוצות שאכן הרבה פחות מחרדיים, אך ישנן גם כאלו שהרבה יותר) אז אוטומטית אין רצון לשמוע את העמדה שלהם. כי הרי אין אצלם אמת...
הם במודע דוחים את הקשר בינינו. מנהיגי הציבור (או יותר נכון עסקונה, אין להם באמת מנהיגים פעילים) יודעים שברגע שיהיה קשר בין הציבורים, וכל ציבור יהיה פתוח לקבל מהשני אז יהיו הרבה מאד אבידות לציבור החרדי. אנשים יבינו שגם לרב קוק ולכל רבני הצה"ד יש מה להגיד, גם להם יש 'דעס תיירה'.
המחסום המנטלי כרגע הוא בעיקר השחרה ופרופוגנדה כנגד הציבור. אני לא רואה בעיה מבחינת הדתיים לאומיים לקבל מרבנים שנחשבים לחרדיים. אני רואה בעיה בחוסר הפתיחות מצד החרדים.

למה את רוצה שהם יהיו פתוחים?

למה שירצו לקבל ממי שבעיינהם הוא פחות ירא שמיים? 

מה שאת אומרת זה השערות בלבד. 

אין לי בעיה שלא יקבלו ממי שפחות ירא שמיים, גם אני לא מקבלת מאנשים שהם פחות יראי שמיים בענייני תורה ואידיאולוגיה.
אבל שלא יגידו על אנשים יראי שמיים שהם לא, ואז יתרצו בכך את חוסר ההכלה שלהם והיכולת לקבל אמת ממי שאמרה.


מה שאני אומרת מוכח וידוע. אלו לא השערות.

יכול להיות שאחד הוא בענייך מאוד ירא שמיים ומבחינתי לא מספיק.

הפרמטר הוא ה'. וברגע שהפרמטר הוא צבע הבגד או טלפון כשר או סמארטפון אז זה יראת הספאסט- נישט ולא יראת ה'.

בפועל מה שאת אומרת הוא לא נכון. נכון שבגד צבעוני לא הופך אדם לפחות ירא שמיים אבל זה מראה על השייכות שלו. וסמארטפון בציבור החרדי משקף מאוד יראת שמיים. הרבנים קובעים בצורה ברורה שאסור אז ברור שאם מישהו לא מקשיב זה מראה על חוסר ביראת שמיים.

כאשר אדם חרדי לובש חולצת משבצות וקונה סמארטפון (מסונן כמובן) זה מעיד על תוכנו.
כאשר אדם דתי לאומי לובש חולצה משובצת ומחזיק סמארטפון (מסונן כמובן) זה לא אומר שומדבר על יראת השמיים שלו.
ולמה? כי הציבור הדתי פחות מסתגר מהציבור החרדי. האם זה רע? בעיני להיפך.
בעיני החרדים זה בהחלט רע. אבל הם שוכחים שבשביל למדוד יראת שמים בציבורים שונים צריך להיעזר במדדים שונים.

לא מודדים אדם באופן ספציפי אלא כשמודדים את הציבור כולו ביחס לציבור החרדי מגיעים למסקנות כאלו ואחרות.  

אגב,גם בציבור הדתי לאומי יש מי שמבחינתם אדם עם סמארטפון הוא פחות ירא שמיים. 

"הרבנים של אותו ציבור קובעים שאסור, אז ברור שמי שלא מקשיב מראה על חוסר ביראת שמיים"

שימי דגש על הרבנים של אותו ציבור, כאילו הרבנים של אותו ציבור הם האמת האבסןלוטית.

אני מכיר המון רבנים חרדים שאומרים שגם סמארטפון עם הכשר זה סבבה.

אז את רואה שיש פה כמה גוונים בדבר.. 

הקביעות האלה נטו נוגעות לאותם רבנים והם לא האמת החד משמעית של התורה

אני לא חושבת שהמטרה של ההיכרות עם גדולי ורבני הצה"ד היא בשביל לשנות דעה של מישהו, להיפך, היא יכולה להיות יותר טובה אפילו לחרדים, שישתמשו בזה ככלי לבירור אמיתויות, שיבינו למה הם חרדיים, בזכות ולא בחסד. שידעו להצדיק את הדרך שלהם על פני דרכים אחרות ללא צורך בשלילה והשחרה.

דווקא אני זוכרת שבאולפנה דיברו לא פעם ולא פעמיים על החרדים בשביל להצדיק את הדרך

אני לא נגד השוואה. אני נגד מגמתיות שאומרת הם תמיד למטה אנחנו תמיד למעלה, אנחנו כמובן לא רוצים להיות למטה, אז אנחנו חרדים.
השוואה כזו היא לא פיירית כי היא נוצרת מנקודת הנחה סטיגמתית ביותר. 
אם אומרים 'אנחנו למעלה בגלל ההישגים הציבוריים, החינוכיים, התורניים, וכו' ומנמקים הכל- זה הגיוני בהחלט.
כיום ההשוואה החרדית בכלל לא מנומקת.

למרות שכל הברי פלוגתא הכי גדולים היו גם חברים מאד טובים. בית הלל ושמאי השיאו את בניהם זה לזה.
זו לא הייתה שנאה, זה לא היה הוא משקר, זה היה 'אני יותר צודק' + נימוקים ראויים.

אני לא יודעת באמת.

כוונתי היא שכל ציבור מורכב משומרי מצוות אורטודוקסים.

זה כמו שיש הרבה יותר דמיון בין חילונים לרפורמים 

מאשר בין רפורמים לדתיים.

נראה לי פוליטית הכי מסובך לחבר בין שני המגזרים

זה נכון שמבחינת השקפה גרידא ייתכן שאולי יש יותר התאמה בין חילוני לדתי לאומי.

אבל מבחינת אורח חיים יש הרבה יותר דמיון בין חרדי לדתי לאומי, בגלל המחויבות להלכה.

יש כ"כ הרבה דברים שקשורים להלכה שכל שומר מצוות עושה כל יום, זה עלול להתפרס על שעות.

אצל חילוני אין את כל זה.

אבל ההשקפה זה דבר מאוד מרכזי

היא פשוט מתבטאת בערכים משותפים.

אפשר לחלוק עליי כמובן שזה מאוד סוביקטיבי.

אבל אני מניח שגם את תסכימי שלאורח חיים יש מדד חשוב. 

וגם נגיד שניחא הקשר בין הצה"ד לחרדי, והחילוני לצה"ד היה זהה. 

אז עוד היה מה לדבר, אבל זה לא ככה, הנתק הרבה יותר עמוק בין הציבור החרדי לצה"ד. 

אז אתם אומרים ובצדק כמובן, שזה בגלל הסגירות של הציבור החרדי. 

מסכים כמובן.

אבל כל הקטע בציבור הדתי לאומי זה למצוא הרמוניה, ולחבר בין כל החלקים של עם ישראל.

אז הם הצליחו טוב מאוד עם הציבור החילוני, למה עם הציבור החרדי יש כמעט 0 הצלחה?

הם כן יכולים לעשות השתדלות ולגשר, אבל משתמע שהם נוקטים בגישה של יחסי פרווה.

משהו בסגנון של "אה אתם לא רוצים אותי? אוקי לא צריך" 

וזו הבעיה.

@שפרינצא בוזגלו

אני לא יכולה לכפות את עצמי על אחרים למרות שכל הצדדים מפסידים.
הציבור החילוני אכן פתוח לקבל (לעיתים) דעות שונות, הוא בעד חיילים אידיאולוגיים שהולכים לקרבי ומשרתים שירות משמעותי, הם בעד התרומה הדתית לחברה. אם החרדים היו פתוחים לקבל את השפע שיש לנו לתת גם מבחינה תורנית ואמונית- הייתה הרבה יותר אחדות והרמוניה.

זה מאוד תלוי. חילוני שיש לו ערכים חופפים עם הצה"ד- א"י, צבא, וכו' הוא זה שיהיה פתוח לקבל (אולי זה יהיה הרוב, כי רוב החילונים נוטים לימין)

חילוני שמאלני לא ממש יהיה פתוח לקבל את הדתיים 

לא את הערכים הדתיים. 

הם כרוכים בהלכה בקשר הדוק.
ההתבטאות שלהם ברמה הפרקטית אכן זהה. הלאומיות עצמה ממש ממש לא.

כן אבל זה לא מעניין אותם מה המשמעות ההלכתית. שמחים שאתם משתפים פעולה בשמחה ומרץ. ותו לא

אבל חרדי שפוסל צריך לדעת למה הוא פוסל. 
לא כי 'הם חברים של חילויינים אז אנחנו ריכים להתרחק מהם'. להבין מה המקור, להבין את ההתבדלות, ולהבין שאדם דתי חסין יותר מחרדי שלא גדל לתוך מורכבויות.
ילד דתי נולד, הולך לבית ספר שיש בו גם ילדים הרבה פחות דתיים ממנו- והוא לומד להתמודד, לומד לקדש את הדרך והערכים שלו ולהמשיך לשמור עליהם, ככה כל החיים, ואז כשהוא מגיע לצבא הוא כבר מיומן בהתמודדויות מהסוג הזה.
לעומת זאת חרדי שגדל בחיידר של זרם מאד ספציפי, והמשיך משם לישיבה מאד ספציפית והחיים שלו היו מרופדים, כי הוא נולד וגם נקבר בקריה, למה שידע להתמודד עם מורכבויות? ולכן הוא באמת יותר יתקשה כשיגיע בלית ברירה לסיטואציות מורכבות מבחינה דתית-השקפתית-אמונית.

עם איזה מורכבויות הוא אמור להתמודד?

מה הופך אדם דתי לחסין יותר מחרדי? ומפני מה?

אדם דתי חסין יותר מחרדי, כי הוא כבר נחשף לכל העולם שבחוץ.

בשונה מחרדי שכנראה נשאר בגטו המחשבתי שלו כל חייו.

ייתכן שזו הסיבה שדווקא בציבור הד"ל יש כביכול יותר יוצאים בשאלה, כי יש הרבה יותר פתיחות לעולם שבחוץ.

מאידך, דתי שנחשף לעולם הזה ונשאר ירא שמים זה מראה שהיראת שמים שלו מזוככת יותר כנראה מחרדי שלא התנסה בכל מיני נסיונות. 

בחזקת "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"

עבור דתיים זה נראה כאידיאל השילוב הזה של החומר והרוח.

עבור חרדים זה נראה כאיום ממשי לנשמה, ותכלס יש להם נקודה חזקה כאן.

מצד שני כמו ששפרינצא כבר אמרה, בגלל התפיסה הזאת יוצא שהם בונים לעצמם גטו מחשבתי שבא על גב מצוות חשובות מהתורה, אני בטוח שהגדולים שלהם לקחו את זה בחשבון, אם כבר אז בעולם הבא אמורים לבוא בטענות אליהם.

לא אל האדם הקטן שעשה מה שהרב שלו אמר לו לעשות.

חזרת על הצירוף "גטו מחשבתי" לפחות שלושה פעמים. למה החלטת שהחרדים כלואים בתוך גטו מחשבתי?

הרוב באמת מפחדים לחשוב.

זה שהם חושבים שונה לא אומר שהם מפחדים לחשוב

קחי דוגמא אחת מני רבות:


למה אסור לחשוב על ר' חיים? אם אני אגיד משהו על זה שהוא לא מנהיג ישתיקו אותי.
'לא מדברים על רבנים' למה לא? צריך לדבר על רב בשביל להבין אם הוא רב בכלל, צריך לדבר על רב בשביל להבין אם הוא מנהיג, צריך לדבר ולחשוב. אבל כשמגיל צעיר מכניסים לך שלא מדברים על ר' חיים למה שחתחשבי עליו משהו? 

קחי תשובה אחת מני רבות(ספציפית לדוג' שהבאת, כי אני לא מסכימה איתה):

זה לא שאסור לדבר על רב חיים. מראש יש עינין של זהירות בכבוד לתלמידי חכמים.

אנשים בציבור הליטאי - כאלו שכפופים להנהגתו באמת לא יידברו ולא ייחלקו. אך אנשים מהציבור הספרדי והחסידי יסכימו אומנם במדובר בגאון עצום אבל כן יהיה להם השגות על השימוש הציני של העסקנים וקרובי משפחתו ואכמ"ל . ואני חיה במיינסטרים. ולמרות שלא יחלקו על כך שרב חיים קנייבסקי הוא רב- יש לו הסמכה והוא צדיק. אנשים כן יחלקו על מה שהולך סביבו. ואני מדברת עם מספיק אנשים כדי לדעת שהדוג' שהבאת לא טובה.

חוץ מזה שגם קוקניק מלידה שינק את תורת הראי"ה מלידתו לא יפקפק בו.

אפשר לומר שכל אדם חי בתוך "גטו מחשבתי"- הגטו המחשבתי הוא הדעות וההשקפות שלו. 

אז קחי דוגמא אחרת. כי אני מתייחסת לציבור הליטאי כמיינסטרים.

תתביישי לך!!! חסידים זה הכי מיינסטרים! בושה וחרפה. אין לי מה לומר, המילים פשוט נעתקו מפי

(מגיבה עכשיו כי רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת)

אהה הבנתי אז זה כבר נהיה מעלה להיכנס לניסיונות בתקווה שלא ניפול כדי לצאת ממנה חזקים? מה זה הדבר הזה? אסור לאדם להכניס את עצמו לידי ניסיון ואם יש לאדם אפשרות אם להיכנס ואם לא להיכנס לניסיון בוחר להיכנס לניסיון נקרא רשע.

אין בעיה לשלב רוח וחומר, אבל מה הקשר לעולם הפתוח? להיות חצי חילוני וחצי דתי זה לא נקרא לשלב(אני מקצינה). 

שום דבר לא בא על גבי מצוות. יש מקרים שביטולה זוהי קיומה. וגם לפי החרדים אין כאן שום ביטול מצווה

אף אחד לא אמר בא ניכנס לאינטרנט בלי הגנה ונקווה שלא נחשף לתכנים ה' ישמור.
הדתיים שמים הגנה, והחרדיים בורחים.
איפה יש נסיון בהגנה טובה באמת? אין. 
אז למה החרדיים בורחים מאינטרנט?


אני לא מתעסקת בדתיים סטייל בנט.
אני מתעסקת פה בדתיים יותר תורניים.

בהחלט כן. לפרנס אישה למשל.
זו מצווה שמעבר למצווה עצמה יש את המימד של להעמיד את המקום הגברי והנשי בבית.
כשגבר לומד תורה והאישה מפרנסת, היא נהיית המחליטה בבית. זה בעיניי מסרס את הגבר לחלוטין.
(ולא אמרתי שאישה היא שפוטה של הגבר, זו צריכה להיות החלטה משותפת בהובלתו של הבעל)


כשאת אומרת לפי החרדים למה את מתכוונת? תני לי שם של פוסק אחד לרפואה.

כאשר ילד מחונך מגיל צעיר להתמודד ולא לברוח- הסיכוי שלו לשרוד כמות שהוא מבחינה דתית גדל.
ילד דתי גדל על מורכבויות והתמודדויות מגיל 0. הוא לומד למה הדעה שלו נכונה עקב מפגשים עם אנשים בעלי דעות קלוקלות. לעומת זאת ילד חרדי שגדל מגיל 0 במוסדות של הקהילה הסגורה שלו, וכל הילדים בכיתה בערך אותו דבר, ומשם הוא ממשיך לישיבה אחידנ- איך הוא ילמד להתמודד עם מורכבויות?

את מעדיפה שהילד ישמע דעות זרות ולהסתכן שזה יבלבל אותו אם לא יותר גרוע? 

לדעתי עדיף הילד החרדי שגדל בצורה בריאה וסביבה תקינה וימשיך כך את החיים בלי בילבולים. התמודדות עם מורכבויות בחיים אפשר ללמוד מדברים אחרים החיים לא סובבים סביב החילונים..

אם חינכו אותו להסביר לאחרים ולעצמו למה הוא שומר תומ"צ למה שיתבלבל?



פלונטר היקרה, אני מרגישה שאנחנו זזות במעגלים ולא הולכות להגיע לשום מקום, את מגינה על ציבור שאת לא באמת יודעת מה קורה בתוכו, את אומרת הרבה סיסמאות שקל אבל מעייף לפרוך כ"כ הרבה מהן בשעה אחת, את לא אומרת דברים מנומקים והגיוניים, כך שאני לא יכולה ללמוד ממך, את לא רוצה ללמוד ממני. אז אני לא רואה מטרה לעבוד קשה ולהגיב לך.

כי כשאדם שומע דעות שונות שוב ושוב , אין מה לעשות זה מפריע. טבע האדם להימשך אחרי הסביבה.

גדולים וחשובים ממנו נפלו אז אנחנו לא?

זה שאת לא מצליחה לשכנע אותי לא אומר שאני לא רוצה ללמוד.

אם נקודת ההנחה שאת יוצאת ממנה היא 'כל המזרוחניקים טועים'.?

את לא יכולה. אנחנו לא באנו להשתכנע אמרנו כול אחת את דעתה מי שהשתכנעה יופי לה ומי שלא השתכנעה גם יופי לה. למדנו מהן ההשקפות השונות. וזהו, מה צריך יותר?

ואני מקווה שגם השני.
כי אחרת חבל על כוחות הנפש שלי.
אם אני לא אלמד ולא אלמד אז למה לי לדבר בכלל.

את ההשקפות השונות אני מכירה מצויון, אני לא צריכה שום דיון בשביל זה.

עדיין אני טוען שיש הרבה יותר קשר בין חרדי לדתי לאומי.

ברכות השחר, תפילין, שחרית מנחה ערבית = שעה וחצי מינימום בכל יום.

ברכות על האוכל, לימוד תורה -עוד לפחות שעה.

יום שלם בשבוע ששובתים בו לחלוטין. 

קירבה לרב ברמה כזאת או אחרת. 

וכל המצוות שמסביב, כל זה משפיע על האורח חיים.

ואת כל זה לא תמצא אצל חילוני.

שמעתי פעם מהרב אבינר שאמר שהדתיים לאומיים קרובים יותר לחרדים כי יש להם את אותה מטרה ואילו עם החילונים יש את אותה דרך  -פחות או יותר..

מוכר ועצוב.

אבל זה עדיין לא עונה על השאלה 

למה עדיין יש נתק כ"כ גדול בין 2 הציבורים האלה. 

הלוואי שבעתיד יקומו רבנים שיצליחו לאחד בינינו

יכול להיות שהיא לא ציטטה במדויק, אבל מהיכרות כללית של הסגנון שלו הגיוני שהוא יגיד משהו כזה.

נראה לי שהיא התכוונה להנחת הבסיס שיש נתק בין 2 הציבורים

(לזכותי ייאמר שהגבנו באותה דקה- כך שלא ראיתי את התשובה)

תודה רבה

מצווה גבר לפרנס את אישתו, ואפילו מוצאת ערך בעבודה לכשעצמה (תורה שאין עימה מלאכה וכו').
אין ערך בהסתגרות. אני יכולה להבין שזו הדרך התמודדות שלהם (ששגויה בעיני). אבל לא יכולה להבין איך הם מבטלים חלקים מהתורה בשם התורה. 

לשם מה ניתנו סט הכללים הללו אם לא בשביל לחיות וללמוד להתמודד?
לברוח זה לא להתמודד. זה לבחור לא לחיות חלק מהחיים. התורה אומרת לחיות הכל (מה שבאמת מותר) אבל בגבול. אין עניין לאסור את מה שמותר.

ומי אמר שלאישה אין נסיונות במקומות כאלה? 

בימי התנ"ך אישה לא הייתה מוציאה רגל מהדלת

ויש לזה סיבה

לוט יוכיח

אלו שעושים את זה, אני מוריד בפניהם את הכובע.

אבל בואי נודה בזה, לא בכל המשפחות החרדיות 2 ההורים עובדים..

וכולם ישנים בחדר אחד עם מזרונים על הרצפה כי לאבא כיף ללמוד.

אבל! למרות שאני מסכימה עם זה שצריך לקחת אחריות ולהביא ילדים כפי היכולת ולא בלי מחשבה ושה' יידאג..זו דעתי שלי בלבד.

בכל זאת אני יכולה להבין אותם גם אם לא מסכימה. כמו שאני יכולה להבין אנשים שגדלים בהתנחלויות שיש שם חסרים בסיסיים - כי הם מאמינים בזה וזו האידאולוגיה והערכים שלהם. אני לא חושבת שיש מה לזלזל באנשים עם סולם ערכים ועדיפויות אחר.

על אותו משקל אני יכולה לשאול אם תזלזלי שמישהו שחי במקום מסוכן, עם חיכוכים? מקום עם פיגועים, קרוב לקו האש? אפשר לומר אפילו שהוא מסכן את חיי ילדיו בכך שבאחוזים הסיכוי שלהם להיפגע מערבי מרצח גבוה בהרבה מלגור במרכז הארץ? אפשר לומר שזה יותר חסר אחריות משני ילדים במזרון אחד. את מזלזלת גם בהם?

תשובה חזקה

פחות מאחוזי האנשים שמתים בתאונות. מבחינה הלכתית יתכן וזה אפילו לא מוגדר כסכנה.
אין לי את מי לתייג, אבל אשמח שתדייקו אותי.
 

אני גרה באיזור מאד מסוכן אגב.
בשביל לדעת לא לפחד את צריכה לדעת מה הסיכוי שלך למות.
ואם הסיכוי שלי למות במקום הזה (שנחשב למאוד מסוכן) קטן מלמות בתאונה, למה לי לפחד?
(ויש ללוגיקה הזו אגב תוקף הלכתי כלשהו, אם מקום מוגדר כמקום סכנה אסור לגור בו)

אבל זה לא שהמתנחלים זוכים לפטור מתאונות דרכים וסרטן. אלא יש להם גם את מימד הסכנה של לחיות במקום לא יציב ביטחונית והם עלולים להיפגע יותר מטרור (בוודאי שיש יותר פיגועים ביו"ש)

האם מתים בסופו של דבר יותר אנשים מתאונות או מפיגועים?
זה רלוונטי בשביל ההגדרה ההלכתית של מקום סכנה, וגם בשביל ההרגשה שלי.

תכלס הוא שיותר בטוח לחיות במרכז הארץ . נניח הסיכוי של ילד במרכז הארץ למות (ממחלות תאונות וכו') הוא 0.0001 % אז לילד שחי בהתנחלות סטטיסטית יש לו עוד 0.0000001 אחוז למות. אפשר לזלזל ולבוז להורים שבוחרים לקח את הסיכון ולסכן את זה שהילד שלהם יהיה בתוך הסטטיסטיקה. אגב בדקתי, זה לא נקרא מקום סכנה הלכתית- וכמובן שיש לזה את כל המקורות של יישוב הארץ וכו' אבל גם למי שמצטמצם מתוך אידיאל של תורה יש בסיס. 

נ.ב. אברך שמגיע למצב של פת לחם זה מצב די נדיר

נ.ב.ב. אותי חינכו שלסמוך על צדקה ולקחת מאחרים כשיש לי אפשרות אחרת זה דבר בזוי. כמו גם לסמוך על הנס ולא לכלכל מראש את הצעדים

נ.ב.ב.ב. אני יכולה להבין אנשים שחינכו אותם אחרת

נ.ב.ב.ב.ב. אה וגם ילד חייב בסופו של דבר בסיס גשמי. מקום לשון. מים. אוכל. זה לפני אהבה ורוח וכל שאר הדברים שאוהבים לומר כקלישאות

נ.ב.ב.ב.ב.ב אני  צריכה ללכת לישון דחוף

מי שלא, שילך לעבוד.
אין שום תירוץ למנוע מהילדים מיטה ובגדים ואוכל (כל אחד והרמה שלו) בשביל תיירה.

לנו יש מספיק כסף ב"ה ואף פעם לא היו לנו ממתקים בבית. וגם לא קיבלנו שומדבר סתם. תמיד היה צריך הסבר משכנע למה אני זכאית. אם לא לא קיבלנו. ואני לא סבלתי בתור ילדה. אה, ולהורים שלי היה ברור שאני צריכה מיטה, לא הייתי צריכה לנמק את זה.

כי לאבא כיף ללמוד?

מה תגידי במקרה וזה כי האבא בקבע בצבא והוא לא מרוויח הרבה וגם האמא . אז את תגידי שזה בגלל שלאבא כיף או שאבא בשליחות חשובה למען עמ"י והוא מוסר נפש למען עמ"י.

כנראה את לא מספיק מבינה מה זה לימוד תורה. 

לכן לילדים יש אוכל ומיטה (אני לא חושבת שעושר זה המטרה, המטרה שלילדים לא יחסר צרכים בסיסיים).
חייל ואברך שניהם תורמים לעולם המון. אבל כשילדים של אחד מהם קופאים מקור אין ערך לתרומה הענקית שלהם למען העולם אם בשביל הילדים שלהם הם לא תורמים כלום.

אם אין להם מספיק כסף ויש הרבה ילדים. דמייני סיטואציה כזו. אז תאמיני לי שבמציאות של היום אין ילד שקופא מקור ואף אחד לא ילך לישון רעב כי האבא לומד אין דבר כזה בעולם!  וההורים יכולים להחליט באיזו רמת חיים לבחור וזה בחירה נטו של ההורים

נכון. והורה שבוחר תורה על פני מיטה לילד זה גרוע בעיני. אני לא מעריכה אותו.
ולא דיברנו על זכויות. כי להורה יש הרבה זכויות (חוקיות) שאני לא תומכת בהן.

יש גם את העניין הידוע של חז"ל שאסור לסמוך על הנס.. 

יש בזה הרבה בעיות תורניות 

אבל מצד שני כמו שאמרת, האידיאל שלהם טהור, וזה יפה הכף זכות הזאת שלך. 

אוף לא רציתי שזה מה שיקרה לשירשור, אני לא אוהב לדבר על זרמים בעם ישראל.

כאילו אני למעלה מהם והם כולם טועים וכו

כולם צודקים אבל הכל מסובך

מישהו לקח את כל השחור לבן וערבב אותם לגוונים אפורים בשביל לסבך לנו ת'חיים

את מדברת בסיסמאות וזה מעצבן. - צעירים מעל עשרים

כי עם מה תתמודד אם בורחים מהכל?
בשביל מה יש כ"כ הרבה הלכות אם בכלל לא משתמשים בהן?
כח של רב הוא למצוא דרך להתיר. לא לאסור. גם כלב יכול לאסור (כמו בסיפור הידוע)

אבל את ההוכחה לזה שהאיסור על האינטרנט לחרדים לא בדיוק עובד.

ברור שלא. את הניסיונות הקב"ה תמיד יביא סמכי עליו לא צריך לחפש ניסיונות.

למה לא משתמשים?

יש דברים שאי אפשר להתיר

ויש לי שאלה קטנה, מה מאגד את כל אותם הדברים שאי אפשר להתיר?

מה זה  "עם מה תתמודד אם בורחים מהכל?"? יש מציאות כזאת שאין לאדם ניסיונות?

הציבור החרדי, עם קצב ההתפתחות הגלובלית מתחיל לאסור יותר דברים, בקרוב נהיה שם.



<צ> <צ> <צ>

בואי תנסי ותראי שהניסיונות נמצאות גם שם. חא חא חא הצחקתני, העולם לא הולך בכיוון הזה תראי איך העולם התנהל פעם ואיך היום עם כול הנאורות.. 

מאגד 

הוא צריך לנמק ולהשתמש בפסיקות קודמות.

מעורבים בחברה או בעורבים בחילונים?

איפה בתורה יש מצווה להיות מעורבים?

יש ערך בלשים גדרות כדי להישמר מדברים שיכולים לקלקל. 

יש כלל מצווה הבאה בעבירה עבירה.

למצוות יישוב הארץ 

אין מחלוקת שהחרדים מבדלים את עצמם מהחברה, ולגמרי מזניחים את המצווה הזאת.

לגבי שאר הדברים שהיא הזכירה כמובן שאלו דברים שמעוגנים בחז"ל.

ובמבט ראשון משתמע שהקללה על האדם בזעת אפך תאכל לחם כביכול לא חלה על חלק מהאנשים בחברה הזאת.

ומשום מה הקללה הזאת נפלה על האישה בנוסף לכל הקללות שיש לה, זה חידוש מעניין לתורה

מצד שני כמו שהזכרתן, יש גם מקום מבחינה תורנית לגטו המחשבתי שהחרדים הקימו לעצמם.

זה נושא מסובך הקיצר, כי ל2 השיטות יש מקורות בתורה...

איך לשיטך מקיימים את המצווה הזאת?

בזעת אפיך תאכל לחם- זה כמו שאמרת קללה לא מצווה.

לא מצאתי מקור שמתיר להיות מעורבים עם החילונים.

מצוה רביעית – שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ", [ונכפל זה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך "באו ורשו את הארץ] אשר נשבעתי לאבותיכם". ופירט אותה להם במצווה הזו כולה, בגבוליה ומצריה, כמו שאמר: "ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים" וגו', שלא יניחו ממנה מקום. והראיה שזו מצווה, אומרו יתעלה בעניין המרגלים: "עלה רש כאשר דבר ה' אלהיך לך, אל תירא ואל תחת". ואמרו עוד: "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם". וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה, כתוב "ותמרו את פי ה' אלהיכם", וכן "לא שמעתם", הוראה שהיא מצווה, לא ייעוד והבטחה.

וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצווה, וכן אמרו בגמרא סוטה: "אמר רבא: מלחמת יהושע לכבוש, דברי הכול חובה. מלחמת דוד להרווחה, דברי הכול רשות". ולשון ספרי: "וירשתה וישבת בה: בזכות שתירש – תשב".

ואל תשתבש ותאמר, כי המצווה הזאת היא המצווה במלחמת שבעה עממין, שנצטווינו לאבדם, שנאמר: "והחרם תחרימם". אין הדבר כן. שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהילחמם עימנו, ואם רצו להשלים – נשלים, ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם, כמאמרם: "הגרגשי פנה והלך לו ונתן להם הקב"ה ארץ טובה כארצם, זו אפריקי", נצטווינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות להושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את העממים ההם, אם רצו אחרי כן שבטינו לעוזבה ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות, אינם רשאים; שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה.

וממאמרם "מלחמת יהושע לכבוש", תבין כי המצווה הזאת היא הכיבוש. וכן אמרו בספרי: "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר" וגו', "אמר להם: כל המקום שתכבשו חוץ מהמקומות האלו, הרי הם שלכם. או רשות בידם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל? תלמוד לומר: 'וירשתם גוים גדולים ועצומים', ואחר כך: 'כל המקום אשר" וכו'. ואמרו: "ואם תאמר: מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובא, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה, והתורה אמרה: משתכבשו ארץ ישראל, תהיו רשאין לכבוש חוצה לארץ; והוא לא עשה כן". הרי שנצטווינו בכיבוש בכל הדורות.

ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו: "כל היוצא ממנה ודר בחוץ לארץ – יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וזולת זו הפלגות גדולות שאמרו בה - הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן, היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאין חוצה לארץ, והגיעו לפלטיה, וזכרו את ארץ ישראל, וזקפו את עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: 'וירשתה וישבתה בה ושמרת לעשות.' ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות."

בתמצות: אי אפשר לקיים את המצווה הזאת ללא צבא.

וזה גם עונה על השאלה שבסיפא שלך

לא את האשה.. זה ממש הפיכת היוצרות

אין שום איסור על האישה לעבוד וק"ו שאין איסור כשהיא עוזרת בזה ללימוד תורה של בעלה והיא גם כן נוטלת את שכר הלימוד

'תורה שאין עימה מלאכה וגו''
זה מספיק, לא? יש ערך בעבודה עצמה ללא כל קשר לאישה וילדים שכר ועונש.
 

את לא יכולה לזרוק את זה כאן בלי להבין שיש עוד צדדים. וזה מצחיק כי אם את לומדת את זה ככה מה זה אומר על כול הגדולי התורה לאורך כול הדורות שלא עבדו ומי שעבד זה היה רק בתוך ברירת מחדל ובצער? וכולם הודו שהכי טוב זה רק ללמוד

גם אם לא היו צורפים או רופאים (והיו הרבה כאלו) הם היו מורי הוראה, מלמדים.
הם עבדו. גם אם לא קיבלו על זה כסף.


באה ילדה ואומרת שכוווווווווווולם אמרו ככה.
אמין ביותר. עכשיו לכי תחפשי לי את כל מי שאמר ככה. עבודה קשה. אבל תוכיחי את מה שאת אומרת.

מי שעבד עבד מחוסר ברירה. וכול עוד יכל ללמוד למד.

מה יש להוכיח? זה דברים ידועים. כולם אומרים את זה. אין כאן חידוש 

כולם יודעים שהכי טוב שאדם ילמד כול הזמן וימית עצמו באהלה של תורה כול עוד הוא יכול. וכך נוהגים כול הצדיקים. במה עבד הרב אלישיב זצ"ל?. הרב שטיינמן זצ"ל? הבבא סאלי זצ"ל? במה עובד הרב קנייבסקי? 

אז להזכירך הוא קיים מאז מתן תורה.

במה רבי עקיבא עבד? הארי הקדוש?

זה לא באמת ויכוח שעולם התורה והאברכות במתכונתו הנוכחית הוא חידוש של המאה האחרונה

אבל אי אפשר לומר שלא היו לפני מי שכול חייהם היו רק תורה

אבל הביקורת היא לא על יחידי סגולה שלמדו תודה והשקיעו את כל חייהם בתורה בלי לעבוד בכלל (שזה נראה לי לא היה קיים- כי נשים לא עבדו. אז או שהיה להם כסף ירושה, או שהם עבדו קצת או שהם הצטמצמו מאוד- אשמח אם תביאי מקום לתנא או אמורא שלא עבד ואשתו פרנסה- אני באמת אשמח כי זכור לי משו אבל אני לא בטוחה) אלא על השקפה של הציבור החרדי במאה שנים האחרונות שכביכול מכריחה את כל הציבור לבחור בדרך אחת של חיים שלא מתאימה לכולם ולהפוך אותה לברירת מחדל.

מי יכול לבקר את מי שרוצה לשבת ללמוד? רוצים לעבוד תעבדו. מה הקשר שמבקרים את מי שבוחר אחרת ועוד שיש גם רבנים שמעודדים את זה?

המטרה שלי להוכיח שהם עשו עוד משהו בנוסף ללשבת בכולל וללמוד.
(גם אם זה ללמד תלמידים בכולל)

אז אולי גם לימוד בחברותא זה עבודה. 

מה שהתחיל לאחרונה זה האידיאל שכולם כולם יהיו תלמידי חכמים שיושבים ורק לומדים בלי לעבוד

אבל השינוי זה בזה שכולם שואפים  לאברכות בניגוד לפעם שלא כולם שאפו לזה

וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

תודה למורה בכיתה ג'...

אבל אין שום מקור בגמרא לחכם שהיה לומד כל היום תורה ונותן לאישה לממן אותו

(לפחות לא ממה שאני מכיר)

הקללה הזאת היא כמו טבע שהשם קבע, ואם הם שינו את התמונה, אז זה לא בהכרח טוב.

זה אומר שמשהו לא נורמלי.

אני מאריך את הנשות חיל שבאמת מצליחות לעשות את כל הדברים האלה בס"ד כמובן

אבל זה לא תקין, במידה מסוימת זה חידוש.

הגבר אמור לדאוג לכלכלת הבית, לא האישה.

אני לא מכירה מקור כזה אני מכירה סיפורים כאלו. אבל אני גם לא מכירה מקור לכך שנשים יוצאות לעבוד בכללי - זה לא תקין וזה קורה היום אז בואו לא נשחק אותה שהיום זה פעם. האישה לא בבית והגבר כבר לא המפרנס היחידי. אז לא יקרה כלום אם רק האישה תעבוד ולא רק אלא יהיה לה חלק בתורת בעלה.

זה לגזול מהגבר את המקום שלו בבית, של נותן, מפרנס, וכתוצאה מזה גם מוביל הכרעות משמעותיות בבית.

הוא בחר בזה .

משווה בין מי שמביא פרנסה למי שמביא תורה? זה יותר מוערך וזה יותר מכובד.

האדם שמכלכל את זה שלומד תורה.

זה שכלכל מקבל יותר שכר מאשר זה שלמד תורה

יש הרבה מקורות לעניין הזה שקשה לי להביא לך בשלוף, אבל זה עניין ידוע.

ורק רוצה להזכיר את זה:

"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון.

וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון"

וכשגבר לא מפרנס זה גם בעקיפין גורם שיכולת הקביעה וההחלטות בבית תילקח ממנו ותעבור לאישתו, כאילו, היא עובדת קשה ומפרנסת, אז למה שהוא יחליט לה מה לעשות בכסף?
במיוחד שאם הוא לא ילמד אז הוא יהיה בזוי בעיני השווער, והחברים ירכלו, וכל הסביבה משפיעעה על המהלך.
זו לרוב לא החלטה פשוטה. כל העויילם ומה יגידו הוא נתח נכבד מההחלטה.

מה זה למה שהוא יחליט לה? היא לא חיה לבד? היא עובדת בשביל שיצליח להמשיך ללמוד. ויש הדרכה שהכסף צריך להיות אצל הבעל גם אם הוא אברך אז הכול בסדר הוא יחליט את ההחלטות (אני בעד שיתף פעולה)

תחפשי לי מקום שאוסר.
 

להתערבב עם עוברי עבירות? אוקיי קודם כול יש את אוי לרשע ואוי לשכנו. יש את בעיות הצניעות. לא חסר. 

ללמדך שמה שטוב לעסקונה מותר, ומה שלא טוב לה אסור.

זה באמת בעיה לכן צריך לדעת מה באמת דעת הרבנים.

בלי קשר לעסקונה. כבקשתך.

את האמת. גם לדעתי זה לא בסדר. אבל הם קיבלו היתר מרבותיהם 

כדי לשמור על עולם התורה וגזרות הגיוס וכאלה

תראי את התגובה הזו: לא. התורה היא תורת חיים. - צעירים מעל עשרים

ערך בשלים גדר זה נהדר. אין ערך בלאסור סתם.

אנחנו מרגישים הרבה יותר רחוקים.

המחלוקת איתם הרבה יותר עקרונית ולכן יותר קשה להתחבר אליהם.

החילוני כופר בתורה וממילא בגלל המרחק הגדול אין לי דיסוננס איתו.

החרדי מאמין בתורה והמחלוקת היא "מה התורה אומרת" ובגלל שהתורה נוגעת לנו יהיה יותר קשה לשמוע בזה משהו אחר ממה שחושבים.

דווקא להפך, אני ארגיש יותר קרבה לאנשים מהציבור הדת"ל דווקא בגלל שהבסיס שמנחה את שנינו הוא לקיים את התורה ולעבוד את ה'.

כמו שארגיש קרבה לתתי מגזרים בציבור החרדי למרות שהם מפרשנים את התורה שונה ונותנים דגש לדברים אחרים ממה שאני נותנת.

התורה נוגעת בי ולכן הויכוח על התוכן שלה יותר יזיז לי.

מסכים שעם המון דברים יהיו קירבה יותר גדולה ושפה יותר משותפת.

אבל דווקא בגלל שהקירבה גדולה - כך הסערה תהיה גדולה יותר.

אנשים רבים את הריבים הכי משמעותיים שלהם עם האנשים הכי קרובים אליהם בני הזוג שלהם, הורים, אחים.

אהבתי את הדיוק בסוף על נקודת הקירבה 

כמה דנו ודנו ודנו..

ואין עדיין רפואה

אני לא יודעת מה לענות אבל חושבת שמה שדיברנו עליו אתמול קשור קצת...

תפיסת גלות/גאולה לא רק קשורה לאקטואליה ואבחנת המפה בצורות שונות, יש יהודי של גטו ויש יהודי של גאולה, יש תורה שורדת של מסירות נפש וחרפת רעב- אבל שאין לה פנאי להעמיק ולספק מאורה, ולעומת זאת יש את התורה הגואלת.

משמיצים הרבה את מושג "היהודי החדש" שהציונות החילונית בעליות הראשונות ניסתה לברוא, אבל דווקא באקדמיה בתיאורים וההסברים על המגמות בחברה הישראלית יש הרבה דיוקים מפליאים שדי מסבירים את השוני העמוק... כביכול הם מדברים על יהודי חילוני תוקף אבל בסוף החזון והתיאור לא רחוק מהשאיפה שלנו כשמסתכלים על זה בפן יותר תורני..

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים