לא משנה מי עצבן אותה, אני/ בעלי/ אחד האחים, היא יוצאת מהבית בצעקות וטריקת דלת.. חוזרת כעבור זמן (לפעמים ארוך לפעמים קצר) או רגועה לחלוטין כאילו שום דבר לא קרה או שחוזרת, ונכנסת למיטה שלה עם ספר..
לרוב כשזה קורה אני אומרת לה ברוגע שחבל שהיא יוצאת ואנחנו ממש מחכים לה שתחזור, הרבה פעמים גם תופסת אותה כשהיא הולכת לקחת סוודר, מועכת אותה בחיבוק וכמה נשיקות ואומרת לה שזה צידה לדרך....
אבל זה מחרפן אותי! בכללי היא אחת שמתעצבנת בקלות וגם קיצונית בתגובות שלה (גם תגובות שמחה והתרגשות)..
איך להגיב נכון ל"בריחות" האלה מהבית?

