המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום אימהות השלב הבא

בהנהלת: יעל מהדרום , לפניו ברננה! , מתואמת
מכתב פתיחה
שרשור פריקה, ילדים ופוליטיקהפליונקה
אפילו לא יודעת איך לכתוב. יוצא שישיבה תיכונית הכניסה אנשים צדיקים מחומש והזמינה את הילדים להפגנה אבל אחרי שהיא הזמינה והלהיבה והסביבה עד כמה חשוב ומצווה היא הדגישה שאין עליה שום אחריות , הכל באחריות הורים נטו.
איך, איך אפשר לעשות דבר כזה? מסכימה, דבר חשוב ומצווה. אבל קודם תדברו עם הורים, אסור לפנות ישר לילדים.
סוף פריקה
וואי צודקת לגמריפרצוף כרית

אני ממש מבינה אותך שזה חוסר אחריות מצידם

בחור בישיבה זה כבר ממש לא ילד.שם פשוט
ויש חשיבות בלחנך בחורים שכל אחד מאתנו אינו רק עומד בעצמו מול ה', אלא הוא חייל של צבא גדול יותר, במערכה כוללת יותר.
ואיך אפשר לפנות להורים בדבר כזה כשהבחורים לא יודעים במה מדובר בכלל? זו חובה חינוכית כלפי התלמידים.
זה הולך ביחד, הסברה לתלמידים ואז להורים שמחוברים יותר לחדשות ולמצב.
וכמו בכל יציאה מהישיבה יש צורך באישור הורים.
אני מאד לא אוהבת את הרעיון של ילדים בהפגנהמיואשת******
וכן בחורים מתחת לגיל 16 זה בוודאי ילדים קטנים גם מבחינת אחריות משפטית (ויש שיגידו 18)
וזה מקומם אותי ממש. איתך.
הכוונה כשההורים לא בעניין? או באופן כללי?בארץ אהבתי
אני הייתי בת 14 בתקופה של הגירוש מגוש קטיף, הייתי בהמון הפגנות (בעידוד ובאישור ההורים), מנסה להבין למה זה כל כך מקומם בעינייך.
לקטין אין שיקול דעת שיש למבוגרoo
ולהניע אותו להפגין בעיני זה ניצול, ושמוסד לימודי שאמור להגן על הילד, עושה משהו הפוך, זה מאד צורם
מה שההורים מעודדים זה דבר אחדמיואשת******
(לא מסכימה עם ההורים אבל זה בסדר, מותר לחשוב שונה)
אבל שמבוגרים אחרים חוץ מההורים- ישיבה או תיכון או גם רבנים, מגייסים קטינים להפגנות שבהם עלולות להיות אלימות, מעצרים ושאר ירקות, זה מאד מאד לא בסדר בעיני.
ממש נכוןאנונימיות
בתחושת בטן שלי אני לגמרי מסכימה איתךחלומות חלמתי
אבל בפועל, אם הנוער לא ילך , מי ילך?

בדיוק אני במחשבות על ההפגנה היום. על כל הנשים המדהימות שהלכו עם ילדים קטנים...בחיים לא הייתי מוציאה את הקטנים במזג אויר הזה.
מממ נגיד שלי בעבודה. לא ייקח חופש על כל הפגנה...חלומות חלמתי
מורכב יותר
לא כל הפגנה נחוצהאנונימיות
והרבה עושים בכוונה במוצשים וכדו'.
ואם אי אפשר אז לא. לא מפגינים.
לשלוח נוער זו טעות ולא נכון (בטח לא נערות...)
וגם אם כן אז ההורים. לא הישיבה
אם זה חשוב מבוגרים צריכים ללכתמיואשת******
אני בתור הורה אם היתה היום הפגנה על ההתנתקות אני הייתי הולכת עם הנוער שלי.
אם זה חשוב לנו נראה את זה לילדים שלנו
ניקח איתם איתנו
ונדאג להם
אם זה לא מספיק חשוב שאני אצא מהעבודה בשביל זה זה לא מספיק חשוב להפקיר שם את הנוער שלי בלעדי.
לכן מבקשים אישור הוריםשם פשוט
והורים שחושבים כמוך לא מאשרים.
אבל זה לא פייר לילדאנונימיות
שוב, זה כבר לא ילד.שם פשוט
זה נער שבונה את האישיות שלו,
את הקומה הרוחנית שלו,
את המקום שלו בעולם.
אני לא ממליצה לריב עם נער על זה.
זה לא שווה מריבה ורק הורס.
או שתסמכו על המוסד שבחרתם,
או שתעברו למוסד שיותר מתאים לכם.
לדעתי, עכשיו בחומש רואים את עם ישראל בשיא תפארתו.
וכשמבקשים אישור הורים לטיול זה גם לא פייר?אביול

יש הרבה דברים שהישיבה או האולפנא עושה. ולא על כולם ההורים חייבים להסכים. בשביל זה יש אישורי הורים.

אפשר לומר את זה על כל דברמיואשת******
אם יעשו טיול מאד שווה באלף שח והורים שאין להם לא יאשרו …
אם משהו הוא לא נכון חינוכית לא עושים אותו בצורה מסודרת ממקום הלימודים.
הורים שרוצים יכולים לשלוח לבד
כשהבית מודיע שכולם הולכים ומלהיב ואומר כמה שזה חשוב וכל החברים הולכים, אני צריכה לריב עם הילד שלי לא ללכת, זה לא נורמלי, לא חינוכי, ולא נכון בשום אופן.
כנראה שהישיבה חושבת שזה מאוד חינוכישם פשוט
ובואי אתן לך עוד נק' מבט.
בישיבה חלק מהבחורים מאוד למדנים מטבעם
וחלק פחות חשקה נפשם בתורה, שפחות מתחיים מלימוד.
רוב הנוער היום לא סופג וחי חיבור לה' רק מלימוד.
חשוב שימצאו אפיק מעשי חווייתי בעבודת ה' שידליק אותם (מבחינה חינוכית זה נכון גם ללמדנים). אם הנוער יידלק מזה - זה מה שיחזיק אותו להיות ולהישאר עובד ה' (וזו גם חלק משליחותו בחייו כנראה).
אם אתה חושב שמהפגנות מקבלים אהבת המיואשת******
ועבודת ה אתה טועה טעות מרה מאד
אני סיימתי את הדיון
קודם כל, אני את ולא אתהשם פשוט
זה פורום אמהות, איזה גבר יעיז להגיב פה?
שנית, כן ככה אני חושבת וחווה את הדברים.
זה בסדר שנחשוב שונה 🌸
כן, זו היתה הודעה של מישהו שחווה את הדברים.מיואשת******
בדיוק כך היא נכתבה
כמו ההודעה הקודמת שלך למעלה
אני אגלה לך בסוד שכבר הגיבו פה גברים (שלא התחזו לנשים)יעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"ט בטבת תשפ"ב 22:07

לק"י

 

אז לא ניתמם ש"איזה גבר יעז להגיב פה"....

חחח לא חסרים כאן גבריםאביול


גברים שמגיבים? דוקא כמעט ואיןיעל מהדרום

לק"י

 

ואם הם מגיבים, אנחנו מבקשות מהם להמנע מזה.

אבל את יוצאת מנקודת הנחה שזה לא חינוכיאביול

מה לא חינוכי בזה???

מה עדיף, שיבזבזו את הזמן שלהם במגרש?

וואי, איפה האידאליים שהיו לנו פעם...

באידיאל אולי, בפועל זה חא קורהאביול

כבר אין הרבה מבוגרים שבאמ תהולכים להפגנות ועוד עם הילדים. רוב ההפגנות זה בני נוער, ואם ישיבות ואולפנות לא יבואו אף אחד לא יבוא.

שמחה על כל הפגנה שהילדים שלי היו בה כנועראורין

זה בנה אותם כאנשים אכפתיים ולא אגוצנטריים והיכן שחשבתי שמאוד מסוכן - לא איפשרתי להם גם אם מאוד רצו. תפקידו של המוסד החינוכי לפתוח את האפשרות ולעודד לאהבת הארץ ואכפתיות

מסכימה מאודשלומצ'
^^^ ממש בעייתי שישיבה מציעה לקטינים לצאת להפגנהoo
עונהבת 30
א. זאת לא היתה הפגנה במובן הרגיל שלה. זו היתה צעדת עידוד וחיזוק.
ב. אם זה משהו שמתאים לקו החינוכי הבסיסי של הישיבה, או לחילופין משהו שממילא כל התלמידים או רובם היו הולכים אליו, עם חברים או עם המשפחה, אז אני לא רואה בעיה.
מיואשת יקרה, כל הנעורים שלי עברו בהפגנותאורי8
בתקופת אוסלו, ההפגנות האלה זכורות לי כחוויה מעצבת של גיל הנעורים והיו חלק מעיצוב הזהות של מי שאני היום, של השייכות לרעיונות ולציבור מסויים, ושל תחושת האחריות , החשיבות בחיים ערכיים וכו.. ודאי שאלו לא היו רק ההםגנות, אלא גם לימוד תורה ודברים עמוקים , אבל מאוד שמחה לראות את יחץלדי הגדולים הולכים להפגנות ולחומש, ממש מחזיר אותי לימי הנעורים.
שמחה שהם מפגינים על ערכים, כמובן שלא מדברצ על הפגנות אלימות ואני מחנכת אותם להתרחק מגל אלימות . לא מתכוונת לעימותים עם שוטרים אלא לדברים כמו שהיה היום בחומש.
במציאות של היום צעדות כמו חומש נדירותמיואשת******
ורב ההפגנות גולשות לדברים אחרים.
בכל אופן זה בחירה אישית
בעיני זה לא מתאים , כל אחד יעשה כהבנתו
לא ארצה שילדי ילכו לגבעות או לדברים בסגנוןאורי8
אבל אם זו הפגנה מסודרת, לא ראה בעיה שנוער ילך.
מאז הגירוש באמת אין הרבה הפגנות כמו שהיו אזבארץ אהבתי
(נראה לי שזה גם נובע מיאוש, כי אחרי ההפגנות העצומות שהיו שם עם רבע מיליון אנשים, שלא השפיעו בדרום על שום דבר, כבר התייאשו מדרך הפעולה הזו).
אבל מה שהיה היום בחומש זה בדיוק באותו רעיון של מה שהיה אז. ועל זה אני מדברת.

ומצטרפת ממש למה ש@אורי8 כתבה. זה ממש חלק מעיצוב הזהות שלי, ומאוד הוסיף להתבגרות שלי.
מסכימה שהדור שלנו התייאש מהפגנותאורי8
וזה ממש מרגש אותי שיש,פה דור חדש , שארץ ישראל חשובה לו, ואולי הוא לא חווה את הגרוש, ואת התחושה שלא סופרים אותנו, ולא מיואש מהפגנות כמונו... לא יודעת למה, אולי זה מזכיר לי את חוויות הנעורים שלי... מאוד ריגש אותי לראות את הסרטונים מחומש, ושמחתי מאוד שילדי היו שם.
ואין לי מושג אם היו עם מעיל, זה עניין שלהם. יש להם מעיל, אם קר להם ישימו אותו.
כי הדור שלנו חטף סטירה שכואבת עד היוםבת 30
אבל יש דברים שהשתנו.
מסכימהבת 30
גם אני הייתי בהרבה הפגנות בימי אוסלו ואח''כ. לא שההפגנות האלו עזרו למשהו, אבל לא חושבת שזה פגע בי בשום צורה.
גם אצל הבן שלי (כיתה ז' בתלמוד תורה) יצאו לצעדה הזומתואמת
אז א. זו לא ממש הפגנה, אלא צעדת חיזוק.
ב. איך אפשר לפנות להורים אחד-אחד ולהציע להם לשלוח את הילד שלהם? הגיוני שיגיעו למוסדות הלימוד.
ג. אני סומכת על המוסד של הילד שלי, שאם הוא הכניס את הרעיון הזה אצל התלמידים - אז הם בדקו שמדובר במשהו טוב, שלא יניח את הילדים במקום בעייתי.
ד. עדיין יש בחירה להורים אם לשלוח את הילד או לא... אצלנו שלחו הודעה מראש - שהם תומכים ביציאה אבל היא באחריות ההורים. ובאמת הבן שלנו לא הלך... (בגלל סיבה אחרת, אבל עדיין ידענו על זה מראש)
ה. אישית, בתור אחת שלא השתתפה בשום הפגנה כמעט בחייה (אף שהייתי נערה ובחורה צעירה בתקופות קריטיות לארץ ישראל) - אני כן מרגישה צורך קצת לתקן את העניין... אז את הבנות שלי לא אשלח, כי אני סוברת שזה לא צנוע, אבל את הבנים כן, אם הם ירצו...
אפילו מעיל הם לא שמו, עד כדי כךפליונקה
אין להם שיקול דעת. מי יטפל בהם אחרי צעדה של שעות בגשם בלי מעיל ? מארגן הפגנה או אולי אבא/אמא?
אני מאוד מקווה שכתבת את זה בצחוק ולא ברצינות..חדשה ישנה
למה? כל המבוגרים עם מעיל ו/או מטריהפליונקה
נערים עם סבצ'ר או קפוצ'ון , אחרי כמה שעות בגשם די ברור שהם יהיו חולים. מה מצחיק בזה?

כי זה נשמע שאת מדברת על ילד בן 5 לא בן 15חדשה ישנה
נער בן 15 לוקח אחריות על עצמו, ואם קר לו הוא ישים מעיל ואם לא קר לו(הגיוני מאוד שלא קר כשהולכים הרבה), אז הוא פשוט לא ישים מעיל...
וגם אם הוא יצטנן, הוא ילמד פעם הבאה שכדאי לשים מעיל 🤷 תסמכי עליו שהוא מסוגל לדאוג לעצמו.
זה גם לא קשור לצעדה, הוא היה יכול ללכת בלי מעיל גם אם הוא היה יוצא עם החבר'ה לסרט. ואשרייך שהילד שלך(הנער שלך..) יצא לחזק את העם והארץ, ויצא לגנות את הרצח של יהודה ואת האבסורד ההזוי שהמדינה רוצה להרוס את חומש ולתת יד למחבלים להמשיך במעשים שלהם ולחזק אותם. וגם אם הוא יחזור מצונן , לא נורא. מה שלא הורג מחשל עוד קצת והוא בצבא, אי אפשר להשאיר אותם כל היום בסינר של אמא.
מתייחסת רק ל- ''עוד קצת והוא בצבא''אין לי הסבר
את יודעת שהיום יש קבוצות ווצאפ להורים של חיילים?
פעם הגיעו (באחת הסיירות!!) עד למג''ד כי אחד החיילים צילם להורים שלו שניצל שלא היה נראה טוב.
והגיעו לדרגים גבוהים יותר כשהיה טיפטוף איפה שהם ישנו.
ההורים הגיעו!! לא החיילים!!

(ומדובר בחיילים שיכולים לישון 3 ימים בתוך שיח. מניסיון.

הגוננות של ההורים היום קצת מוגזמת. בעיני לפחות😬
אין זה מטורף .חדשה ישנה
גם אמא שלי פונה למפקד של אחי להתלונן על כל מיני דברים והיא אומרת שפעם לא היה דבר כזה בעולם!
יש בזה משהו טוב, אבל באמת שזה מוגזם, והפינוק הזה... בעעע
למה ברור שיהיו חןלים? יהיה להם קר, בסדר בעיה שלהםחילזון 123
את באמת חושבת שהבן שלך שם מעיל כשהוא עושה דברים אחרים?אם מאושרת
בגיל הזה תמיד הם זורקים את המעיל,ובגיל הזה הם צריכים אקשן,
אז במקום לריב עם המבוגרים,ולברוח בלי מעיל לשחק במגרש ( במקרים גרועים יותר ללכת "להסתובב").
אשרי הנוער שמנתב את תכונות גיל הנעורים לאפיקים חיוביים!
ממש כך!אביול


את חושבת שאם זה היה טיול הם היו שמים מעיל?אורי8
לנערים פחות קר, זו מציאות. גם כשאת מכריחה את הבן שלך לצאת עם מעיל, לא בטוח שהוא שם אותו כל הזמן. לא נראה לי שרב בישיבה צריך לרדוף אחרי נערים לשים מעיל.
לגבי מה ששאלת בהתחלה, לימזה כן נראה הגיוני. מוסד הלימודים לא מארגן הסעה , כי אסור לו. הוא מאפשר לתלמידים שמעונינים לארגן לעצמם, ולכן מודיע שהנסיעה לא באחריותו, אלא רק בהסכמת ההורים.
כך היה גם כשאני הייתי באולפנא, בתקופת ההםגנות הגדולות על אוסלו.
לא רואה בזה בעיה, אני מחליטה כאמא אם לאשר או לא.
אני מבינה שלא כיף לך עם הצורה שבה הזמינו אותם להשתתףלפניו ברננה!
אבל מאז ומתמיד הנוער היה זה שיצא להפגין במסות.
אם לא היה שומע על זה דרך הישיבה זה היה בדרך אחרת...
(אגב, זה לא היה דרך הישיבה. הישיבה נתנה רשות להיכנס לכיתה ולהזמין אותם לצעדה, ההסעות היו במימון של חומש תחילה. ולא שכל כך הציבו להם ברירה. הגיעו לשם ואז ביקשו רשות. באמת מנהל היה אומר להם לא, לכו מכאן? לא נראה לי..)
מה לעשות, מאוד רציתי ללכת לצעדה. חודש אחרי לידה זה לא רלוונטי בשום צורה... ויש עבודות שאי אפשר לומר פשוט תקחו חופש. (נגיד המורים של הילדים שלך ביסודי היו אומרים לך אני יוצאת ב11 בבוקר להסעה לצעדה. אין מחליפים כי כולם הלכו לצעדה, בואו לקחת את הילדים.. היה מתקבל בעינייך?)
הצעדה הזאת הייתה בתנאים לא פשוטים, רצו שיהיה באור יום אז התחילו מוקדם, היה צריך להיות דווקא ביום מסויים אבל הוא היה גשום אז אין מה לעשות..
בעלי והגדול שלי הלכו. התלבטות עד הרגע האחרון אם גם את האמצעי לשלוח, אבל חששנו שההליכה תהיה לו מדי קשה.
אמהות שישמעו שששלחתי ילד בן 4 וחצי גם יכולות להזדעזע. בגשם? בלי מטריה? (כן, כי מהיכרותי עם השומרון מטריה היא לא רלוונטית. לא שהייתי מתנגדת שהיא תישבר שם אבל ניחשתי שזה לא כל כך יעזור, וגם בעלי הוא זה שארז אז הוא לא לקח איתו..). איזה אמא חסרת אחריות. אצל נער מתבגר לפחות זאת בחירה שלו, אצל ילד בן 4 לא.. (הוא נהנה ושמח עד השמיים, אבל חזר רטוב בטירוף, גם דרך כמה וכמה שכבות של בגדים, דרך מעיל. הציצית שלו והייתה רטובה. וגם הבגדי החלפה שהיו בתיק היו רטובים אז היה לא רלוונטי להחליף..)
מנהל בלי אישור חתום שלי נמצא בבעיהפליונקהאחרונה
הוא לא יכול לשחרר. גם אי-אפשר לדעת איך נוער יתנהג , איך שוטר יתנהג ואז כולנו הבעייה.
כך שזה לגיטימי לדעתי להגיד לא.. מי שרוצה שישתחרר יום קודם בצורה מסודרת .
וגם אין לי כוח לרטוריקה שבאה עם זה. דברים נכונים ( אח נרצח, א''י בסכנה) אבל גם בהפגנות על אהובה ז''ל זה לגמרי נכון ושם תמיד יש מעצרים.
וכן, אני נגד שימוש פוליטי בילדים. וגם מרגישה פה שמישהו, אפילו נערים גדולים או נחלה עושים פה שימוש בנוער בלי לשאול את ההורים. כשיהיה בן 17 שיעשה מה בא לו אבל כרגע אחריות היא שלי.
לגבי מעיל. בן שלי ספציפית רגיש לקור. יש הרבה נוער שלא מתלבש ואז חולה, וזה לא שחם להם, סתם קטע חברתי כמו סיגריות. וגם פה. שיגיע לגיל שהוא לא צריך ליווי שלי לרופא ואז יעשה מה שבא לו
כרגע אני גם סובלת מהמצב, כך שזכותי להימנע מזה . אין לך גדולים כך שאת פחות מודעת שגם בגיל 15 את עדיין אחראית. ואם קורה משהו אף אחד לא יקבל שהוא גדול ואת משחררת.
אותי זה ריגש. ממש.אהבתחינם
ירדו לי דמעות.
לא יודעת אם מההתרגשות לראות ככה את עם ישראל,
או מהמוות הכואב הזה..
או על האלמנה והיתום שנשיארו💔
קודם כל זה לא הפגנה. זה צעדה לחיזוקחדשה ישנה
זה ממש לא ילדים קטנים שהישיבה צריכה לשאול בשבילהם את ההורים. הם נערים, בחורים, שישאלו את ההורים בעצמם, יש להם שכל, יש להם דיעה, תנו להם להיות עצמאיים קצת . איפה התקופה של גוש קטיף שהלכנו לכל צעדה, הפגנה , שרשרת ישראלית וכו' בתור ילדים! היינו מעורבים במה שקורה בעם . היום זה מרגיש לי ש
שרוצחים יהודים על אדמת הקודש ואנחנו מצקצקים בלשון והולכים לעיסוקינו. הלוואי ואני טועה, אבל זו התחושה
הנוער הוא זה שמחזיק את הארץ. אנחנו אמהות עם קטנים, לא נלך, הגברים- עובדים, לא בטוח יפספסו יום עבודה בשביל זה. הילדים- קטנים, הזקנים- קשה להם.. מי נשאר? הנוער.
הם לא ילדים קטנים. באמת, תסמכו עליהם קצת יותר, תאמנו בהם.
וחוצמיזה, שזה לא שווה לדבר אידאלים, להתעצבן על הממשלה הדפוקה הזאת, לבכות ולא לעשות כלום. אני ממש מקנאה במי שהלך לצעדה. בעיני, שנוער הולך לצעדה זה מינימום תגובה למה שקרה. אסור לנו לעבור בשתיקה על כך.
בעיני ממש עצוב שכל כל ברור שלא נצא מהעבודה עבור אידיאליםמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"ט בטבת תשפ"ב 21:32
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"ט בטבת תשפ"ב 21:26
רק לשלוח את הנוער וללכת לעבודה זה בדיוק כמו לצקצק בעיני.
וככה גם הממשלה וכל אחד אחר מתייחס לזה. אה, הנוער הגיע, אוקי, לא מספיק חשוב בשביל לגרום לאנשים באמת לעשות משהו, רק לנוער ששמח ליום חופש במקום לימודים, או שסתם שמח לתעסוקה עם החברים ולמקום לפרוק אמוציות ואנרגיות ולצעוק קצת כי זה דרך טובה לשחרר הורמונים של גיל התבגרות.
שהנוער ישאר עם הקטנים ואנחנו נלך להפגין.
ואני מדברת על נוער צעיר. לא על בני 17.
היית בהפגנה לה אחרונה ? (עזבי צעדה, הפגנה)
את יודעת מה הולך שם? זה לחלוטין לא מקום שצריך לסמוך עליו לבד על נער מתבגר צעיר עם שיקול דעת של מתבגר צעיר

ובטח ובטח לא מקום לנערות.
זו דעתי
את צודקת. עכשיו בדיוק אמרתי לבעליחדשה ישנה
שחבל שהוא לא הלך.וגם הוא התבאס מזה.
אני לא דיברתי על הפגנות בכלל.
לצערי לא מאמינה בדרך של הפגנות.

זה לא היה מקום לפרוק הורמונים בכלל. תסתכלי בסרטונים משם. הלוואי על כל הנוער שזה מה שהם עוסקים בו בשעות הפנאי, ללכת לחזק בגשם ובקור במקום ללכת לבלות עם בנות/בשינה/ווטאבר.
כמו שאמרתי דיברתי על הפגנות ולא צעדות כאלומיואשת******
למרות שגם מזה לא התלהבתי. זה שבסוף היה מרגש ויפה לא אומר שלא היה יכול לצאת מתלהם ומלאכו ולא מקום מתאים לילדים בני 14.
אבל נראה לי שסיימתי להביע את דעתי ואין תועלת בהמשך דיון…
אני דווקא חושבת שיש הבדל משמעותי בין מבוגרים לנוערתהילה 4
יש פה אירוע שמאד מאד חשוב וערכי לקחת בט חלק. אבל אעי היום בשלעחות אחרת ששמה אימהות. לעומת זאת הנוער שלי בבית וגם החברים שלהם פנויים ובלי עול עליהם ולכן אני לא הלכתי למרות שמאד מאד רציתי. אבל התרגשתי ושמחתי שאני יכולה לשלוח את הילדים שלי. הןמצד השותפות במעשה גדול וחשוב, הן מצד החינוך.
אני חושבת שהאמירה הזאת שאם זה חשוב שמהבוגרים יעשו היא לא נכונה. כי יש דברים מאד חשובים שנוער יכול ופנוי לעשות אותם וליצור הרבה טוב ואנחנו ב"ה עסוקים בדברים חשובים אחרים. בסרטונים מהמקום רורים גם זוגו. מבוגרים יותר שעלו. אז כן, הם כבר יכולים שוב ואני לא. אז אם לט יכולה אני גם אסנדל את הילדים שלי? הפוך! הם היו השליחים שלי שם. ואני גאה בהם.
לגבי גוש קטיףפליונקה
אז הרבה נוער סתם צברו טרואומות. הייתי אז שנתיים בארץ, היו לי מלא חברות בצבא, הם בכלל לא ידעו מה זה גוש קטיף, למה צריך אותו ואיפה הוא נמצא .
צברים היו בטוחים שזה מקום וילות זולות ליד הים על חשבון העם בשמירת צבא.
במקום לעשות הסברה מינימאלית זרקו נוער להפגנות.


את היית בהפגנות? יש הבדל בין הפגנות לבין להיות בגירוש עצמויעל מהדרום

לק"י

 

הייתי בכמה וכמה הפגנות- הן לא היו טראומטיות בכלל.

הגירוש עצמו זה משהו אחר (הייתי גם בו. וגם ממנו לא כולם יצאו בטראומה).

גם אני הייתי בגירושבת 30
וגם בכל הפגנה אפשרית לפניו.
אמנם לא הייתי בגיל תיכון, הייתי כבר סטודנטית, אבל היה המון נוער.
אם טראומה, אז כולנו יצאנו בטראומה לא מעצם ההפגנה אלא מעומק השקר שהתגלה בכפר מימון ומהכעס, התסכול וחוסר האונים מול מעשה רשע שהיה בגוש קטיף.
אם יש לי איזו נחמה על הפשע הזה, זה שעשיתי מה שיכולתי באותו זמן.
ממש ככה...בארץ אהבתי
גם אני... ושמחה שלקחתי את ילדי הקטניםאורין

לשרשרת האנושית. לפחות עשינו משהו טוב בתוך השקר הנורא הזה

היתה גם עבודה על הסברה, אולי לא מספיקבארץ אהבתי
והיו גם הפגנות שנסענו כל המשפחה.
אבל כשלאמא של היו גם קטנים בבית, היה הגיוני יותר לאפשר לי ולאחיות שלי לנסוע עם החברות, מאשר להגיע עם כל הקטנים.
גם לכפר מימון הגעתי עם חברות, אבא שלי גם היה שם (לקח חופש מהעבודה כדי להגיע), אבל לא באמת היה שייך שאני אהיה צמודה אליו כל הזמן.

באופן אישי אני חושבת שאם זה משהו שהנוער מאמין בו, וההורים מאשרים ושותפים, זה בונה הרבה להשתתף בדברים כאלו.
השרשור הזה עורר בי הרבה מחשבות, אבל עדיין אני מרגישה שזה מוצג בצורה קצת קיצונית.
יכול להיות שיש מה לתקן. אבל יש גם הרבה יופי ובריאות בהשתתפות של נוער בהפגנות. באופן אישי אני יודעת שלי זה הוסיף הרבה.
גם אם לא היית צמודה אליומיואשת******
אם חס ושלום היית צריכה משהו הוא היה שם
אם היית נופלת נפגעת - הוא היה מגיע מיד
ידעת שהוא שם התנהגת אחרת
אם משום מה מצב קיצון- מעצר קטין, אבא שלך שם.

נכון, אני חושבת על מצבי קיצון, כזו אמא אני 🤷🏼‍♀️🥰
כמו שאמרתי אני לא נגד נוער בהפגנות אני נגד נוער לבד. אני חושבת שביחד איתנו זה מאד מאד מאד שונה.
רק רציתי להאיר את הזווית הזו
אני מבינה אותךבארץ אהבתי
ועדיין חושבת אחרת.
נכון שהוא היה שם בכפר מימון. אבל לא התנהגתי אחרת בגלל שהוא היה שם. הייתי מתנהגת באותה צורה גם אם הוא לא היה שם. לא הייתי מהסוג שמחפש עימותים או בלגנים..
(ואחר כך גם ניסיתי להיכנס לגוש עם כמה חברות ונעצרנו ונחקרנו במשטרה, וההורים שלנו לא היו איתנו, ועדיין עברנו את זה בסדר - הכינו אותנו מראש שלא עונים על שום שאלה במקרה של חקירה, בסוף שוחררנו וחזרנו הביתה)

אבל אני מבינה שבאמת זה יותר מורכב. יש הורים שזה כן מפריע להם, ויש נוער שזה באמת יותר סיכון לשלוח לבד. ובתור הורים גם יש סיכוי שפחות נשחרר ממה שההורים שלי שחררו.

אבל בסופו של דבר, כשהצטערתי שמורכב לי מידי לנסוע עם הילדים שלי, והרגשתי שאולי זה לא בסדר שאני לא מתאמצת יותר למרות שזה חשוב לי, ואם כולם יהיו כמוני אז מי בכלל יגיע, אז נזכרתי שב"ה יש הרבה נוער שיכול לבוא, ועכשיו זה התור שלו, אחרי אני הייתי שותפה בתקופה שאני הייתי יכולה. (ראיתי שהיו גם משפחות שהגיעו עם קטנים, מעריצה את מי שמסוגל, עלי זה גדול מידי בשלב הזה...)
טוב אני חושבת אחרת באמת מיואשת******
לא מוכנה שהנערות שלי תיעצרנה וכו. בהחלט כל הורה והקווים שלו. אבל לכן זה צריך להיות קווים של הורה ולא של מוסד חינוכי
ברורבארץ אהבתי
(רק אומרת שלהיעצר באותה תקופה שונה מאוד מאשר להיעצר עכשיו. זה לא היה מעצר על מעשה כלשהו, רק על עצם הניסיון להיכנס לגוש כשהיה שטח צבאי סגור. היו המוני בני נוער מעולים שנעצרו אז.)

ולגבי היחס בין המוסד לבין ההורים -
מצד אחד ברור שההורים הם אלו שצריכים להציב את הגבולות שלהם.
מצד שני - הנוער נמצא במוסדות בזמן שאמורים לצאת לצעדה. לא הכי הגיוני לעשות הסעות מאורגנות מהמוסד, למי שההורים שלו מאשרים?
גם אצלנו באולפנא היו הסעות לכל מיני דברים, תמיד היה צריך אישור הורים, ותמיד היו בנות שלא נסעו, לא בודדות. אבל זה שהיה הסעה מהאולפנא איפשר למי שרוצה להגיע בקלות, בצורה מאורגנת, ועם חברות. הרבה יותר בטוח ומסודר מאשר שכל מי שרוצה וההורים שלה בעניין תנסה להגיע באופן עצמאי.
היית פעם בהפגנה?אורי8
לא מהסוג של נערי גבעות? להםגנות מהסוג,של נערי גבעות אני ממש לא רוצה שילדי ילכו. הםגנה כמו מה שהיה בחומש או לא מזמן בהבימה, זו הםגנה מסודרת, אין אלימות, למעט שוליים מאוד קטנים. כנערה ואשה צעירה בתקופת אוסלו וגוש,קטיף היתי בהרבה הפגנות, לא זוכרת שנחספתי לאלימות, או היתי קרובה חסיטואציה של מעצר או עימות כלשהו עם שוטרים. ויודעת שגם ילדי לא מחפשים את הדברים האלה, אז דוקא משמח אותי שחשוב להם והם הולכים להפגנות, אפילו גאה בהם.
בעיני זה מאוד,מפתח ומוציא את הנער מלחשב רק על עצמו.
ברור שהייתי.מיואשת******
הויכוח הוא לא על חוסר ההסכמה ביננו, שזה בסדר גמור.
אלא על האם זה תפקיד של בית הספר להוציא להפגנה בהתחשב בזה שיש לא מעט הורים כמוני.
בכל אופן באמת מרגישה שמיציתי את הבעת דעתי לא חס ושלום משהו אישי רק התעייפתי קצת 🙂 ומרגישה שאין לי מה להוסיף
הפוךאם מאושרת
מנקודת מבט של נערה בארץ בזמן הזה
דווקא מי שהשתתף ביותר הפגנות ופעילויות יש לו פחות טראומה ממי שלא השתתף
עשו המון הסברה באותה תקופהאורי8
עבר עריכה על ידי אורי8 בתאריך י"ט בטבת תשפ"ב 23:39
הלכו ממש בית , בית והסבירו( קראו לזה םנים מול פנים) ממש לא זרקו לשם נוער, אנח ו היינו זוג צעיר ועברנו לגור אז בגוש. באו הרבה מבוגרים, אלינו הגיע בשעת לילה רב מבוגר שהצליח להכנס לגוש , כשהיה אסור. המון רבנים הגיעו , וגם סתם אנשים מבוגרים. ונוער הוא לא ילדים קטנים, לא זרקו אותם , הם באו כי כאב להם. לא תמיד שאלו את המבוגרים אם לבוא.
הייתה הרבה מאוד הסברהאביול

וההפגנות זה דרך להסברה. אני הייתי כמעט בכל ההפגנות של הגוש, בתור ילדה, ולא נצברו טראומות. אלו היו הפגנות מאוד ממלכתיות...

נכון...יעידו החסות שחילקנו😊אם מאושרת
חוץ מההפגנות,עשינו המון הסברה,
חילקנו טונות של חסות,עגבניות שרי ותפוחי אדמה ( יחד עם הפליירים והסטיקרים)
חחח דווקא חסות אני לא זוכרתאביול

אבל צמידים, סרטים, ומה לא.

בדיוק בעלי מצא באיזה ארגז ישןסרטים כתומים שהוא שמר אותם מאז. וניסינו להסביר לבן שלי מה זה....

את ממש צודקת!אם מאושרת
איך ידברו קודם עם ההורים?אביול

עד שידברו זה כבר יעבור. הדיבור עם ההורים הוא דרך התלמידים. העצרת הזאת היא בכלל לא הפגנה בסגנון של אלימות וכו', אלא עצרת הזדהות. ואם לא יביאו ישיבות ואולפנות, מי יבוא? יכולה לומר שהיה לי מאוד חשוב לבוא אבל אני בחיים לא ילך לדבר כזה עם ילדיי הקטנים. ורוב הגברים עובדים. מי שמאייש את העצרות האלה זה הנוער. הם אלה שבאמת מדליקים את האש...

לנו היה מספיק חשוב כדי שבעלי לא יהיה בבית בכלל וילך לשםאנונימיות
בעיני מה שחשוב באמת מצדיק גם יציאה מהעבודה.
וזה היה חשוב באמת.
מסכימה איתך מאודאביול

אבל מה לעשות שרוב האנשים לא יוותרו על העבודה בשביל זה... (כולל אותנו...)

אז אם כך למה את הנוער כן?!אנונימיות
עזבי שבעיני, הפגנות רק של נוער לא עושות רושם.
מעניין ממש את הממשלה שתלמידי יא לא מרוצים...
זה נכון שאם זה רק הנוער זה לא הרבהאביול
לכן אני כן בעד ללכת להפגנות ומתבאסת כל פעם שאני לא יכולה. אבל למבוגרים יש מחויבויות אחרות. משפחה, עבודה.. דברים מחייבים שאין לנוער . לנוער יש לימודים אבל זה לא אותו דבר
תודה לכולן על התייחסותפליונקה
ועל גיוון דעות.
סליחה אם לא אהיה הכי רגישה, כבר שבוע עם שפעת .
אז דעתי.
אם מוסד לימודים לא אחראי על כלום שלא יכניס הסעות . בכלל.
הודעה שלי בטלפון ממילא לא מספיקה משפטית למקרה של בעיות, בגלל זה מנהל פנימיה נגיד ממש לא אהב את רעיון.
מי שלא גרה ביו''ש ולא יוצאת לשום הפגנה ולא התנגדה לעסקת המאה שהייתה אמורה להפוך את הבית שלי לנקודה בתוך מדינה פלשתינית אין לה זכות להתרגש ולהטיף. אותו דבר לגבי מעיל. ילד חולה בן 15 עדיין חולה, הוא צריך ליווי לרופא וטיפול. אין מה לעשות. כמובן לא כמו תינוק אבל עדיין .
הנקודה עקרונית. לילד אין דעות פוליטיות. הוא תומך במה שהוא רגיל מהבית. בדרך כלל. או למי שהצליח להלהיב אותו. כל עוד זה המצב, אין לו מה לעשות בהפגנות.
הדעה שלך לגיטימית לגמרי גם אם אני חושבת אחרתאורי8
עבר עריכה על ידי אורי8 בתאריך כ"ב בטבת תשפ"ב 07:13
עבר עריכה על ידי אורי8 בתאריך כ"ב בטבת תשפ"ב 07:13
שאלת מה דעתנו על זה שהישיבה יןצאת לחומש, ענו לך.
גם נשים שלא הסכימו איתך, זכותך המלאה להשאר בדעתך, ולא לאשר לבן שלך לצאת. אולי הדעות פה ששונות ממך יכולות להסביר את ההגיון של מי שחשב שזה בסדר שיצאו לחומש. את לא חייבת להסכים, א,ל זה לא הזוי לחשב,שזה ממש בסדר שיצאו.
את גם יכולה להתקשר לבן שלך כל חצי שעה ולוודא שהוא עם מעיל, אני התיאשתי מהעניין, הם שמים מעיל כשקר להם, לא תמיד קר להם.
ולגבי מקום המגורים והזכות שלי להתרגש או להביע דעה, את לא באמת יודעת איפה כל אחת פה גרה ומה היא עברה בחיים, גם אם כאגע לא גרה ביוש.
אנחנו גרנו בגוש קטיף כזוג עם ילדים קטנים, עברנו לשם כשנה לפני הגרוש, וכמונו היו עוד הרבה, ממש לא זרקו לשם נוער. היינו בכל ההפגנות וגם קצת בכפר מימון, עם 3 קטנים, בינהם תינוקת בת חודש.
וכן, עכשיו אני לא גרה ביוש, מתוך בחירה , שנבעה מחווית הגרוש והרצון לחיבור לעם ישראל בחרנו בגרעין תורני.
ומניחה שלרבות שהגיבו והתרגשו יש את הסיפור,שלהן ואת כל הזכות להתרגש כשהן ראות שהנןער של היום , כולל ילדהן, ב"ה, ממשיך את הערכים שחשובים להם.
ועדיין ממש,זכותך לא לתת לנער שלך לצאת להפגנות, אבל חבל לבטל דעות אחרות.
אני ממש מכבדת אותך ודעה שלךפליונקה
אנשים כמוך.
אבל אני רוצה להחליט מה נכון לי בלי לחץ חיצוני. אם את כמוסד מביאה הסעות ומכריזה שיש פה דעת תורה כולם הולכים. ואז שניה לפני שהולכים מנהל פנימיה קולט שהוא לא מכוסה משפטית גם עם הודעות שלי ומחליט שהוא לא לוקח רב הקטנים וישיבה תוך כדי שולחת הודעות מודגשות שהיא לא קשורה לכלום, סתם עברה במקרה ליד מארגני צעדה, זה מעצבן.
ובכלל, אתה מארגן צעדה, אין לך מספיק אנשים, מביא ילדים, קח אחריות עליהם.
זה בסיסי.

לגבי צורך בהפגנה עצמה לא יודעת, מה שכן הפריע שאת בעצם כותבת שזו בעצם מן חוויה מגבשת בין דורית. אימא הלכה להפגנה בתיכון, דודה הלכה להפגנה בתיכון, עכשיו בת בתיכון הולכת להפגנה .
אבל הפגנה היא כלי פוליטי. לא פעולה חינוכית גיבושית. ורב חילונים וגם מקבלי החלטות יראו את זה כמוני. אין מספיק אנשים, מביאים נוער, יש יגידו במקום שילכו למגרש או "כי אין להם טלויזיה" . והיחס בהתאם.
לגבי הישיבה את צודקתאורי8
מה שאני מכירה מהילדים שלי, שהמוסד בכלת לא מארגן הסעה, יש נער שמארגן, ומינשרוצה יוצא, לא באחריות הישיבה, כך היה גם באולפנא שאני למדתי בה. זה בהחלט לא צריך להיות בלחץ, או כמו שתארת.
לגהי חוויה מגבשת בין דוקית, האמת כן, דיברנו על זה בשולחן שבת עם הילדים, ומהרבה אנשים שגדלו בשנים שלי וחווה את אוסלו והגרוש, שמעתי דברים דומים, אנשים התרגשו כי אלה חוויות הנעורים שלנו שהיו חלק משמעותי בעיצוב הזהות שלנו, ולראות את הילדים שלך במקום דומה , זה מרגש.
בלינקשר להאם יש להפגנה השפעה על מדיניות הממשלה, הנוכחות שם היא חוויה מעצבת לנערים.
ואני מבינה שכשהיית בגיל תיכון אלו לא היו החוויות שלך, ואת קצת רואה את זה מהצד ושואלת מה התועלת? על מי זה משפיע?
לגבי השפעה על הציבור החילוני או מדיניות הממשלה, אני שותפה לשאלה שלך. בגלל זה כבר 16 שנה לא היו פה כמעט הפגנות גדולות.
אבל מרגש אותי לראות שיש דור עם תמימות שמאמין שיש לו השפעה, כמו שאנחנו האמננו. ומאמינה בהם, שהם ימצאו את הדרך להשפיע.
מה שבטוח, זה שהם הלכו , זו חוויב חינוכית, שבונה אותם ואת השייכות שלהם לארץ ישראל , אכפתיות , יציאה מהאני וכו...
וכן, יש פה משהו רגשי שלנו, מן חוויה בין דורית. פתאום בשולחן שבת הילדים שלנו שטלו על גוש קטיף וכפר מימון, יש פה בהחלט חוויה בין דורית מגבשת.
וזהו , חייבת לעבוד, יום טוב לכולן
ממש מסכימה עם כל מה שאמרתמיואשת******
בדיוק מה שהסברת- שנער מארגן ולא הישיבה, על זה בעצם הרגשתי שהדיון.
ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמתאחרונה

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית

  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

דרכים לויסות הורימדברה כעדן.

מרגישה שצריכה שיהיה לי רעיונות פרקטיים לארסנל הויסות שלי. חוזרת מהעבודה ישר לילדים ואז איתם עד 8 בערך עד שבעלי חוזר ואז ממשיכים לסדר את הבית לארגן את הילדים ומדי פעם בורחת לפלאפון.. אולי יותר מדי

איך מוצאים זמן לקבל איוורור? יודעת שזה קריטי וחשוב... מתי באמצע היום לשים את זה?

מה לעשות? רעיונות למה לעשות בזמנים האלו?

באיזה גילאים הילדיםהשם שלי

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

עד גיל 11מדברה כעדן.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

שייך שהגדוליםהשם שלי

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

אפשרoo

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

הכי טוב - אם את יכולה לבקש מהגדולים שישמרו על הקטנמתואמת

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

תודה רבה!מדברה כעדן.

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

השנקל שליכל היופי

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

וואו זה קשוח...אוהבת את השבת

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

טוב מאד שאת מודעת לצורךתהילה 3>אחרונה

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה