טוב אז אנחנו על הגבול של לקחת יועצת שינה כי אנחנו לא מצליחים לעשות את זה בעצמנו.
בעצמנו אנחנו חלוקים אם יש לנו את הכוחות הדרושים להרדים במיטות ולהשקיע בהתמזמזות הזו איתם ובמשחק הזה שבו הם מנצחים אותנו-בין שעתיים לשלש בסוף כל ערב לחוץ גם ככה.
אני בעצמי לא קוהרנטית לעצמי ולילדים, האם אני בעד לעשות מה שיידרש (כרגע קריסה טוטאלית) כדי שישנו במיטתם? או שאנחנו גם ככה בקושי רב ושישנו בעגלה וזהו הרי לא ישנו שם עד הצבא כמו שחלק אומרים.
האם יש לכן המלצות ממש טובות על יועצת שינה מומלצת? (היא צריכה להיות תותחית כי יש לנו תאומים דורשים).
ודבר אחרון,
איך שהוא לא שמתי לב וב"ה הם גדלו ונהיו בני שנה וחודש, עם רצונות וצרכים שאותם הם יודעים להביע בקולניות.
איפה הגבולות והחינוך נכנסים בגיל כזה צעיר עדיין?
כי אחד מהם התחיל למרוד,
לא רוצה סינר באוכל,
כשהראיתי מורת רוח וחיכיתי ובסוף נתתי לו לאכול בלי סינר גם זרק בהתרסה את האוכל על הרצפה.
בלילה הוא בוחן אותנו, צורח אם רק מעיזים לעזוב את החדר והוא ממש תובעני ומודע לכך.
כשמוציאים אותו מהמיטה מחייך כאילו "ניצחתי אתכם".
בכלל אני מרגישה שאני לא יודעת מה הערכים שלי?
חוץ מחום והשקעה בהם איפה עוברים הגבולות? איך מראים אותם לילד בין שנה וחודש? מה מותר ומה אסור?
מלמדים את זה איפושהו?
תודה!