משהו שקיבלתי, על איך לדבר עם ילדים על מה שהיה עם חיים ולדרבארץ אהבתי
חיים ולדר. האיש והאגדה... (סטייל כיפה אדומה מסתבר...)
וואו, האירוע הזה מטלטל מכל כך הרבה בחינות.

כשהייתי בכיתה י', חברה מהכיתה נפטרה אחרי התמודדות ממושכת עם מחלה קשה. ביקרנו אותה כשהייתה חולה וראינו אותה במצבים קשים לעיכול.
נפוחה כולה מתרופות, לא מתפקדת, לא מדברת,
ואז בחופש הגדול היא החזירה את נשמתה לבורא. נזרקנו כל אחת מחברות הכיתה להתמודד לבד בלי מסגרת, בחופש, עם בליל מחשבות ורגשות מסעירות.
בכל התקופה הזו לא היה מבוגר אחראי אחד שיתווך, שיכיל, שיציף, שיסביר מה קורה פה, מה קורה בציאות, מה קורה לי בלב.
היו פה ושם שיחות התחזקות ומוסר שפונות אל השכל, אבל הרגש הוזנח.
לא בטוחה אם אי פעם התאוששתי באמת מהסיפור הזה.

*אחד התפקידים שלנו כהורים הוא לתווך לילדים את העולם. את המציאות.*
והסיפור של חיים ולדר מציף אותם, מבלבל,מפחיד.

איתנו בתור ילדים לא דיברו על כלום!
לא על הווסת, לא על מוגנות, לא על המוות.
נזרקנו להתמודד לבד ולרבות מאיתנו נשארו משקעים בלב.

בואו נגייס את עצמנו לעשות את התפקיד שמצופה מאיתנו-
*לדבר איתם, לפני שיגלו לבד מרכילות הרחוב*

עוד הערב!!

כמובן מתוך ישוב הדעת, מתוך רוגע פנימי, מתוך ראייה שהעולם טוב ושרוב האנשים טובים.

איך ומה אומרים אפשר להתייעץ, אפשר לשאול. וכדאי כמה שיותר מהר.

יש כאן סוגיה של מוגנות שהעולם כיום מוצף במידע לגביו.

אבל יש כאן סוגיה חדשה שאסור להתעלם ממנה.
סוגיית האובדנות.

*אין לנו את הפריווילגיה להתעלם! פשוט אין לנו!*

מצרפת כמה נקודות למחשבה בעניין האובדנות , מסרים שכדאי להעביר בדרך זו או אחרת.

👇🏼
(מיכל שניאור)

מצרפת בהודעה הבאה את הקובץ שהיא צירפה-
מסרים בוני חוסן בעקבות אובדנות- להתמודדות יעילה ומיטיבה יותרבארץ אהבתי
בס"ד

בכל שיחה עם תלמידים כדאי להיות קשובים לכל התבטאות שלהם , הן מבחינת מה" שנאמר והן מבחינת ה"איך" שהדברים נאמרים. -
כל אמירה כזו "מקפלת" בתוכה תפיסת עולם ודפוסי התמודדות , המעצבים בסופו של דבר את חייו של הילד.
כדאי לראות בכך הזדמנות טבעית להתערבות מחזקת ומעודדת באמצעות העברת מסרים מקדמי חוסן שמסייעים בבניית כוחות נפש פנימיים. למסרים הללו יש את היכולת להצטבר ולהוות גורם משמעותי שיטה את הכף לכיוון של התמודדות טובה ונכונה יותר. העברת המסרים יכולה להיות בכל עת ברמת הפרט וברמת הקבוצה.
להלן שורה של מסרים שיכולים לחזק את החוסן הנפשי:
• לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד!
• מצב לחץ מביא אותנו לחשיבה נוקשה, מכלילה ו"מתבצרת". כדאי "לספור עד עשר" וגם לבחון דברים מ"עיניים של אחרים".
• מצבים בחיים הם זמניים והפיכים גם מצב המצוקה הקשה ביותר.
• אי וודאות עלולה לגרום לחרדה ובלבול ולעיתים היא בלתי נמנעת, אך זהו מצב זמני!
• ניתן להתאמן על חשיבה אופטימית על ידי היפוך משפטים : מייאוש לתקווה . -
• אל תמנעו מהקשבה לחבר\ה ומהתעניינות שאלו והתעניינו! -
• התמודדות טובה מבוססת על תפיסת המשבר באופן מאוזן ונכון.) פרופורציה,
פרספקטיבה, אלטרנטיבה ואמונה.(
• ניתן למנוע מהלך של התאבדות.
• מי שסובל רוצה שיסייעו לו ויצילו אותו!
• הכירו את סימני המצוקה! ידע מציל חיים!
• אל תתעלמו!
• דעו, שדיווח על מצוקת חבר איננה "הלשנה" אלא הצלת חיים ובתור שכזאת, היא
בבחינת חברות אמיתית ואכפתיות.
• זכרו ,שפניה לעזרה היא עדות לכוח נפשי של הפונה ולא לחולשה!
• אל תישארו לבד עם הכאב, שתפו חברים ומבוגרים.
• זכרו שתמיד יש מי שמוכן להקשיב , לשמוע ולסייע.
• הכירו את מקורות הסיוע בביה"ס, מחוץ לביה"ס, במשפחה, בחברה
• נתינה לאחר היא נתינה לעצמך יש לכך כוח מחסן ומעודד. –
• הקדישו זמן לבניית "חלום אישי " וטפחו אותו.
כתבה: רחל אברהם.
עדיין לא סגורה על מה אני הולכת לדבר עם הבת שליבארץ אהבתי
נראה לי שהקטנים יותר לא ממש מכירים מי זה חיים ולדר, ובטח קטנים בשביל שיחה על אובדנות (נכון שילד בן פחות מ-6 לא צריך עדיין לשמוע על זה?)
גם הבת שלי די קטנה, בת 8, אבל כן תשמע על זה בבית הספר באיזשהו שלב, אז אני מניחה שאני צריכה לדבר איתה.
אם למישהי יש תובנות משלה בנושא, אשמח לשמוע....

רקסליל
לפעמים כדאי לפתוח את השיחה בשאלה. שמעת על חיים ולדר? דיברתם על זה בבית הספר? אתה יודע מה קרה?
כדי לוודא מה הילד יודע, מה הוא מבין ומשם להמשיך את השיחה
כשהפרשה הזאת התפוצצה לפני כמה שבועותקמה ש.
בס״ד

סיפרתי לבן שלי על החשדות שיש על חיים ולדר כי הנחתי שהוא ישמע על זה בבית הספר והיה לי חשוב שהמידע יעבור ממני. וגם זה היה אחרי המון לבטים שלי. השיחה היתה לא מאד זורמת האמת. הוא היה בטוח שהוא ייצא זכאי. כעבור כמה ימים הוא שמע מחבר ומהמורה שלו שצריך לזרוק את הספרים שלו וזה סוג של ״שכנע״ אותו בכך שמדובר בחשדות מבוססים.

לגבי ההתאבדות, אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שזה מקרה מורכב ביותר לתיווך.

הדברים שציפרת נכונים מאד בהקשר של שיחות עם מתבגרים על הנושא של אובדנות באופן כללי. מטרת שיחה כזאת היא, למיטב הבנתי, היא כפולה:
(1) להציף מודעות אצל הנוער (הבנה של דברים שהם אולי מרגישים בעצמם ומודעות לחשיבות להיות כאן עבור האחר).
(2) להעניק חוסן, כלים ופרספקטיבה בריאה לנערים ולנערות למקרה שהם מתמודדים או יתמודדו חלילה בעתיד עם התחום הזה של מחשבות אובדניות או דחפים אובדניים.

לתחושתי המקום של שיחה כזאת פחות מדויק במסגרת של שיחה על מה שקרה היום. בעיקר כי ההתאבדות של חיים ולדר מקפלת בתוכה נושאים שהם גם ככה עולמות שלמים לעיקול:

- אם זה העניין הרוע בעולם.
- אם זה העניין של מוגנות (ובל נשכח שזה עלול להפחיד את הילדים שלנו, אז צריך לחשוב היטב איך מנגישים את הנושא)
- אם זה העניין של מיניות (כי הרי פגיעות קשורות במיניות, אמנם אלימה ולא תקינה, אבל מיניות)
- אם זה הנושא של שבירת האמון באנשים שהיו מושא להערכה או להערצה (כל הקוראים הצעירים האלה כל-כך אהבו את הספרים שלו הרי)
- אם זה העניין של ההתאבדות עצמו. מה זה אומר? האם זה בסדר לעשות את זה?
- אם זה העניין של התשובה, שלפי האמונה שלנו פתוחה בפני כל אדם בכל עת (אבל בפועל זה נושא סבוך ומורכב כשמדובר בפגיעות חמורות מאד באחרים)...

בגלל כל הנ״ל, אני באופן אישי עוד לא החלטתי אם ואיך לדבר על זה איתו. אבל כמו שכתבתי, *בהקשר הספציפי של שיחה על מה שקרה היום* לא הייתי מדברת על כל הנקודות האלה במסמך שצירפת.

ולשאלתך על ילד פחות מ-6 - מסכימה איתך. כל עוד הנושא לא פוגש אותם באופן אישי חלילה, אני לא רואה שום טעם להעלות אותו מולם...

תודה על פתיחת השרשור, אעקוב אחרי התגובות, אולי מכאן אצליח לגבש דרך בשבילנו...


שנזכה לבשורות טובות ולגאולה שלמה!!!
מתחברת מאוד לדברים שכתבת.בארץ אהבתי
בסוף כן דיברתי קצת עם הבת שלי, די בקצרה אבל רציתי שהפעם הראשונה שתשמע את הדברים תהיה ממני (את החלק הקודם של הפרשה שמעה מחברות לפני שהחלטתי איך לספר לה, אחר כך אמרה לי אז דיברנו אבל העדפתי שהפעם יהיה קודם כל ממני...).
בסופו של דבר היא קצת הובילה את השיחה לכיוונים שהיו חשובים לה (בעיקר - איך בן אדם שכותב דברים טובים מגיע לעשות דברים כאלו רעים). אני חושבת שסה"כ היה טוב. אולי בהמשך אם יצא לדבר על זה שוב אני אוכל להתייחס מעוד כיוונים.
אחותי הקטנה בת 9 פתחה איתי את הנושאלא מחוברת
ושאלתי אותה אם היא יודעת מה קרה.
והיא ממש ידעה הכל ותאמת אמרה את זה דיי בפשטות. (ההורים שלי לצערי לא ידברו איתה נורמאלי על זה)
לא מרגישה שזה באחרויותי אבל תאמת אני רוצה להנגיש לה את הנושא בצורה נורמאלית.
אבל תאמת לא ידעתי מה לומר- בכלל!
בקיצור אשמח אם תעדכני מה אמרת לבן שלך, או אם יש לך כיוון.
היא הבינה בדיוק מה זה אומר.
אבל מרגישה שהרגש זה הלחיץ אותה שזה הכניס אותה לסרטים.
ולא יודעת מה לומר
וואי זה מקום ממש מורכב להיות בו, כשזה מול אחותךקמה ש.

בס''ד

 

זה ממש מדהים שיש לכן קשר קרוב כזה, למרות ההבדל בשנים, ושהיא רואה בך כותבת כדי לשוחח על דברים כאלה.

 

אני לא בטוחה ש-100% הבנתי את המשפט הלפני אחרון שלך. ממה שהבנתי כתבת שהסיפור הזה הלחיץ אותה והכניס אותה לסרטים. אוף. גם הבן שלי לקח את זה לא טוב. זה מידע ממש ממש מורכב, כואב, מבלבל וקשה לעקל בשביל ילד. עזר לי מאד שקראתי את מה שהביאו בשרשור הזה בימים האחרונים לפני שניגשתי לשיחה על ההתאבדות שלו. בקטע ש@משמעת עצמית צירפה עם הראיון של זיווה מאיר, היא אומרת שזה יכול להביא לכל מיני רגשות ותגובות אצל הילדים ושזה בסדר, והתקפיד שלנו הוא להיות שם בשבילם. לקרוא את המשפט הזה עזר לי בזמן אמת כשראיתי שקשה מאד לילד שלי.

 

והדבר הנוסף שעזר לי זה לזכור שבאמת לא מצאתי אלטרנטיבה ראויה אחרת. ממש התלבטתי אם לספר לו. אבל בסוף (ושוב, את זה זיווה מאיר אמרה) זה משהו שלגמרי נוגע לעולם של הילדים שלנו. הבן שלי קרא את המדור שלו בעיתון 'אותיות וילדים' ואפילו כתב סיפור שהוא תכנן לשלוח לו. סביר שבמוקדם או במאוחר הוא היה שומע על זה מהחברים, כמו שקרה לאחותך וכמו שעוד אמא העידה בתגובה אחרת. זה קצת 'במקום שאין איש, השתדל להיות איש'. אני לא רוצה לספר לו. אני לא רוצה שיהיו סיפורים כאלה בכלל. אני לא רוצה לדבר עם הילדים שלי על כל הרוע והג'יפה האלה. אבל מה יהיה אם אני לא אעשה את זה? אז בלית ברירה, בדיעבד, בעל כרחי, אני משתדלת למלא את התפקיד הזה.

 

ואת צודקת, זה עלול להיות זעזוע גדול לנפש של הילדים שלנו / אחותך. אבל הזעזוע הזה כנראה הולך לקרות, גם אם לא *אנחנו* נדבר איתם. אז עדיף שזה יהיה דרכנו. כי יש יותר סיכוי שאנחנו, המבוגרים הקרובים להם, נדע למצוא את המילים הנכונות ואת המינוי הנכון. וגם כי עם שיחה נכונה, יש סיכוי שנמנע זעזוע הרבה יותר קשה וחמור (במקרה של פגיעה ח''ו), כי הסיפור הזה הוא גם הזדמנות ללמד מוגנות בסופו של דבר. ובדור שלנו, זה דבר ממש נחוץ לצערנו. 

 

לגבי מה שאמרתי לבן שלי, אני יכולה לכתוב לך בצורה מפורטת אבל אני לא בטוחה כמה זה יעזור לך מול אחותך כי הרבה חלקים מהשיחה הזאת התבססו על כל מיני שיחות קודמות שהיו לנו. בגדול שאלתי אותו אם הוא זוכר שלפני כמה שבועות דיברנו על כך שיש האשמות נגד חיים ולדר. הוא זכר. ואז אמרתי לו שקרה משהו בינתיים. שחיים ולדר עשה משהו שאסור לעשות ושהוא הרג את עצמו. משם הוא הוביל את שאר השיחה עם כל מיני שאלות שעלו לו והשתדלתי להגיב בצורה הכי טובה שיכולתי.

 

אבל באופן כללי, בדיוק כתבתי הערב על הספר של ד''ר יוכבד דבו שעוזר לי ממש לגשת לנושאים כאלה. זה נמצא בשרשור מקביל על מוגנות שנפתח היום: דברים שאני חושבת: - אימהות, השלב הבא

 

המון הצלחה!!!

 

 

 

זמנים לא קלים...

 

שנזכה לגאולה שלמה בימינו בזמן קריב.

 

כותבת לך בפרטי, תודה רבה על התגובה!!לא מחוברת
בשמחה רבה ❤️קמה ש.אחרונה
הבן בן 11 כבר ידעאור123456
שמע מהשיחה של המורה עם בעלה.
ולבת ה8 סיפרתי ואיכשהו הגענו לשמירה על הגוף שלנו.
הם לא הין נסערים כמוני וכמו בעלי...
דברנו על זה קצת וראיתי שהם כבר עברו הלאה
אז באמת חשבתי לדבר איתןבת 30
והמחנכת של הגדולה הקדימה אותי וכבר היום דיברה איתן. לא על ההתאבדות אלא על הנושא של פגיעה מינית ומוגנות.
ניסיתי קצת.לדובב את הבת שלי בערב. היא לא מאוד שיתפה פעולה, אבל אחרי מקלחת ארוכה היא באה ושאלה אותי אם אפשר להגיד שחיים ולדר היה אדם רע. אז ככה קצת דיברנו על זה. שבאמת הוא עשה המון המון טוב בעולם, שהוא במובן מסוים שינה נקודות משמעותיות בחברה החרדית. ויחד עם זה, שהוא עשה גם מעשים נוראים ואיומים.
אז לא, הוא לא אדם רע. הוא אדם שעשה מעשים מאוד רעים.
דיברנו על הסיבה להתאבדות- כנראה לא היה יכול לשאת את הבושה . ואמרתי לה את מאמר חז''ל ''שיהיה מורא שמיים כמורא בשר ודם''- לפעמים מורא בשר ודם הרבה יותר משמעותי עבור אנשים מאשר מורא שמיים...ואם היה מתבייש מהקב''ה כמו שמתבייש מאנשים, לא היה מגיע לעשות מעשים כאלה.
דיברנו גם על ההתאבדות עצמה, שזה מעשה נוראי ובוודאי אסור ביהדות.
בקיצור, היה מענין.
👍🏼מיואשת******
דיברת יפה.
רק שואלתחדשה ישנה
מה זה בעינייך אדם רע?

יש בכלל אדם רע או שכולם טובים ופשוט עושים מעשים רעים?
עזבי אדם רעמיואשת******
יש אדם שעשה גם דברים טובים וגם דברים רעים.
והאדם הזה עשה גם הרבה מעשים טובים. באמת הרבה.
זה לא משנה פיפס לגבי מעשים רעים
אבל גם אי אפשר להתעלם מזה.
ואני חושבת שמשהו שמבינים לצערי הרב עם השנים והאירועים זה שהעולם והאנשים שבו הם לא שחור לבן
וזה נורא נורא קשה לה מודד עם זה, לי בכל אופן, קשה, נפשית. לקלוט את זה. כי הכי הגיוני לי כשמישהו עושה משהו רע אחד לאחל לו עזאזל ולשנוא אותו. ישר הראש שלי הולך לכיוון הזה אבל אני מבינה היום שזה לא נכון. מעשים רעים לא מבטלים טובים כמו שמעשים טובים לא מבטלים רעים.
וממש קשה לי כבר הימים האחרונים פה ונחרצות ושפיטה וכעס. שהם מובנים אבל קשים לי מדי השחור שחור שחור הזה.
שולחת מהר לפני שאתחרט אבל לא הולכת להגיב יותר בנושא הזה בלנ.
מסכימה איתך ממש ממש ממשטארקו
💕תודה על זהמיואשת******
צודקתמכחול
זה באמת ממש מורכב.
ממש ככה..אנייי88
אולי זה בעצם מה שממש קשה לי.

עצם ביטול כלל המעשים של האדם גם הטובחם וגם הרעים. בגלל מעשיו הרעים.
הוא אנס נערות. בטח שהוא אדם רע. מפלצת.סופי123
ושום אספקט אחר בחיים שלו לא משתווה לזה.
מצרפת עוד משהו שקיבלתי בנושאבארץ אהבתי
(מיועד למורים, אבל גם כהורים יש מה לקחת מזה. בעיני יותר מותאם לגילאים צעירים)

הרב דוד מוריה כתב:
(אילו הייתי מורה אמיץ בבית ספר חרדי)
בוקר טוב ילדים יקרים,
אפשר לשבת.
מה שאומר לכם היום חשוב מאוד ויכול להיות להציל אתכם מצרות בעתיד.
אתמול התאבד הסופר חיים ולדר.
קראנו הרבה סיפורים שלו ועכשיו הגיע הזמן ללמוד כמה דברים גם מהאופן בו הסתיימו חייו.
כאשר אדם גורם לעצמו מוות זה נקרא להתאבד.
זו נחשבת עברה חמורה מאוד שהיא בעצם רצח.
איך קורה שאדם לא רוצה לחיות יותר?
לפעמים הוא בוחר במוות כאשר הוא סובל ואין לו כוח להתמודד יותר אבל יש גם אנשים שבורחים מטענות קשות כלפיהם ואפילו מקווים שמותם ייצור תחושה שהם הקורבן והמתלוננים נגדו יחיו לעד עם תחושת אשמה כאילו הם אלו שגרמו לו לעשות את המעשה הנורא.
אמרו חז"ל: 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'.
חיים ולדר היה יוצר וכתב סיפורים יפים ומרגשים אבל ככל הנראה הסתתר אצלו גם יצר הרע גדול מאד שהיה חזק ממנו.
הוא ניצל את חולשתם של אנשים ונשים שבאו לבקש ממנו עזרה ופגע בהם מינית.
פגיעה מינית זה כאשר אדם נוגע באדם אחר באופן לא הולם, בלי רשות ובאיבריו המוצנעים.
אם מישהו אי פעם יגע בכם כך, גם אם מדובר ברב חשוב או קרוב משפחה, עליכם להיות אמיצים ולפנות לאדם מבוגר שידע לטפל בזה בנחישות.
לצערנו חיים ולדר ניצל במשך שנים את העובדה שהנפגעים והנפגעות לא העזו לספר על מה שעולל להם.
הם ידעו שלא תמיד יאמינו להם וגם אם יאמינו יתנו להם עצה לשתוק ולא לפרסם את מה שנעשה.

יש נשים רבות אמיצות שבכל זאת העזו לספר את מה שהוא עולל להן. אסור לחשוד בהן שעשו יד אחת כדי ללכלך את שמו. זה לא לשון הרע לחשוף את הסכנה בהליכה לטיפול אצל אדם שכזה ובכך למנוע פגיעות נוספות בעתיד.
אל תשמרו בסוד את מה שאני אומר לכם היום. דברו על זה עם ההורים.
אני מתכונן גם לשלוח להם את הדברים בכתב כדי שידעו באופן מדויק מה למדנו היום מהמעשה הנורא של חיים וולדר.
חיים ולדר לא חזר בתשובה ולא ביקש סליחה אבל אם נצליח ללמוד לקחים לעתיד אולי תהיה בכך קצת נחמה, סילוק חושך ומניעת חילול ה' גדול.
צר ליקופצת
אבל אילו הוא היה מורה בביס"ס חרדי אומר את הנ"ל - הוא היה מפוטר באותו יום.
אין מקום לכזה שיח במגזר. לצערי.
עצוב מאוד שזה ככה...בארץ אהבתי
נכון.קופצת
הילדים שלי מתחנכים במגזר. אני כל הזמן עם יד הדופק על מנת להשלים פערים, לאזן. לפשט...
🤷
כל הכבוד שאת במודעותחדשה ישנה
ולא עוצמת עיניים...
יש לי ברירה?!קופצת
המצב הזה הוא בעל כורחי ממש.
מה שנשאר לי זה לקחת אחריות רבה על החלק שלי.
בטח שיש לך ברירהחדשה ישנה
לטמון את הראש בחול כמו רבים אחרים לצערי...
אפילו באתרי החדשות החרדייםבת 30
לא כתוב בכלל איך הוא הלך לעולמו פתאום. והמעשים הנוראים מובלעים בתור מלל בלתי נגמר על חייו המהוללים
בתור חרדיתאנייי88
לדעתי בצדק היה מפוטר.
לפחות בטווח גילאים של הילדים שלי.

דבר ראשון בדעה ךא פופלרית במיוחד בפורום עש לבן אדם חזקת חפות.

בטח אחרי שהוא נפטר/התאבד.
אני לא מאלה שהוצאתי את ספריו מהבית.
אני ממש אהבתי אותם בתור ילדה. וכך גם ילדי. אז אין שום סיבה שהמורות של ילדי יהפכו אותו לפושע בעיניהם.

אני מדברת עם ילדים שלי על מוגנות. אבל בדרך הרבה יותר עדינה מאשר קוראת לזה מיניות.
אפילו התיעצתי מספר פעמים עם אשת מקצוע איך אפשר להעביר את זה בטוב.


על אנשים זרים זה הרבה יותר בקלות.
ועל זהירות מאנשים קרובים זה הרבה יותר קשה ואני הולכת בין הטיפות שלא אגרום להן לחרדה.
הכי חשוב זה לשמור על שיח פתוח.

לגבי להתאבד. אני חושבת שעד גיל 12 לחות הנפש לא מכילה את זה. אולי אפילו אחרי.
וממש חא רואה סיבה שהמורה של הבת שלי תכניס להן דברים למוח.

הבת שלי ספציפית שמעה שהוא השתעבד.
ואני אמרתי לה שהוא מת שזה הרבה יותר קל לעיכול.
אם החברות החמודות שלה יבינו ויפרסמו מה זה התאבד. אז צריך לפתוח את הנושא.

הילדים שלי לא חשופים לתקשורת גם מהסיבה שזה יכול להכניס לחרדות.
לא רואה סיבה שכדי לעשות צדק למתלוננות המורות של הבנות שלי צריכות לפתוח ענינים שלא כל הורה מסכים איתם. שלחתי את הבנות שלי לביה"ס הזה בידיעה שאני אצטרך לדבר ולתקשר איתם באופן פתוח וגלוי על נושאי המיניות נשיות ולהבדיל מוגנות.

ושהבנות שלי ידעו שיש להן ערוץ ישיר עם אמא שלהן.
ממש לא באלי שבנות בנות 10 ידסקסו בינן לבין עצמם על התאבדות ופגיעות.

זו דעתי.
צודקת במאה אחוז!משמעת עצמית
ומוסיפה
יש היום תופעה שקצת מעבירה את כל האחריות למוסד החינוכי.
הדבר הטבעי והנכון שהורים מלמדים את ילדיהם את הדברים האלו.
בי"ס יכול להוסיף, לפתוח ולא להתעלם.
אבל בואו, הרבה יותר מוגן לדבר על מוגנות ב4 או 6 עיניים ולא ב60. במקום בטוח שאפשר לוודא איך הילד מרגיש ומגיב אחרי השיחה. לעקוב מה מתפתח.
מורה או רב עם כל הכבוד לא יעשו את זה באותה שימת לב ל30 תלמידים.

זה תפקיד של הורים.
בביה"ס זה מענה כללי רחב לזמני חירום או לילדים שלצערינו אין בבית מי שיעשה את זה.


השיחה שצטטו פה בשם הרב מוריה
בעיני מאוד לא מוגנת.
צריך להבין שייש ילדים שנחשפו השבוע לראשונה למושג התאבדות או פגיעה.
וכמה שזה הסבר יפה ומדוייק ופשוט
לדעתי מתאים לאחד על אחד ולא לכיתה שלמה.
לצערנו יש גם הורים שפוגעים בילדיהםרינת 23
ולכן יש פה תפקיד חשוב למוסד החינוכי.
דיברתי על הנורמהמשמעת עצמית
אגב אם הם נחשפואנייי88
לא כולם נחשפו למושג הזה.
ואני באמת לא רואה סיבה לחשוף אותם.
יש להם שיח פתוח איתי. כך שאם משהו יוריד אותם בסיפור היא תגיע ותדבר איתי.

הקטנות יותר זה עבר ממש לידם. לא הטריד אותם בגרוש.
בסדר אבל הילדים מביאים משם את המידעאורוש3
יום שני לא הייתי בבית ולא יכולתי לדבר ובשלישי הבן בן השמונה וחצי חזר מהבי''ס ואמר- חבר שלי אמר שחיים ולדר הרג את עצמו.
ואם הוא לא היה אומר לי? או לא הייתי חושבת לפתוח בעצמי בכל מקרה (ולא הספקתי)?
אז יש גם אחריות כלשהי למוסד החינוכי.
זה נורא תלוי על איזה גילאים אנחנו מדברות...קופצת
ועזבי. נושא מורכב אצלי...

אם את שולחת למקום שמתאים להשקפתך ולזהותך - זה נהדר!
אני פשוט לא מבינה אותך. ברצינות.חדשה ישנה
בנאדם עשה את מה שעשה.
22 נשים מספרות על מה שעשה להן.
את ממש לא צריכה להשתמש במילים 'מיניות' ועוד מילים כאלה אם זה לא נראה לך. גם אני תמיד מעדיפה להשתמש עם הילדים כמה שיותר בעדינות ובשפה נקיה.
מסכימה איתך שללמד מוגנות צריך מלכתחילה לבוא מההורים.
אבל עזבי את כל זה.
זה לא אכפת לך שהילדים שלך יקראו ספרים, יפים ככל שיהיו, גם אני גדלתי על הספרים האלה כמובן, לא אכפת לך שבנאדם שאין לו טיפת כבוד לאישה, טיפת צניעות, טיפת בושה, טיפת יראת שמים, לא אכפת לך שהם יקראו??
וגם אם עכשיו את לא משתפת אותם בפרטי האירועים, עוד 10 שנים הם יגלו שהוא התאבד ולא השתעבד, וישמעו פרטים יותר מפורטים כי אי אפשר להסתיר מידע כל החיים, במידע מגיע אלינו בין אם נרצה ובין אם לא.

זה שהוא לא יכול להגן על עצמו, זה בעיה שלו. הוא הוזמן לבית הדין ולא הגיע. דיבר בגנות תלמיד חכם עצום. הזהירו אותו והוא המשיך, רק אחרי כל זה היה צריך להוציא את הרפש שלו החוצה .
את בוחרת לעצום את העיניים ולעוות את האמת- המורות של הבת שלך לא עשו אותו פושע!! *הוא* עשה את עצמו לפושע!! עצם הלגיטימציה שהשם שלו מופיע לך בבית בספרייה, את אומרת- לא נורא מה שהוא עשה,, לא ענייני, אני בוחרת להנות מהספרים שלו, לא עניין הילדים שלי. בטח שזה עניינך , כי כשהציבור יוקיע מעשים נוראיים שכאלה, אז גם הפושעים יעלמו לאט לאט. אבל כשהציבור מכיל פשעים, למה שהם יפסקו?
כשאת תבואי ותראי לילדים שלך שאת זורקת את הספרים שלו כי ''מי שכתב את הספרים האלה, עשה מעשים נוראיים ופגע בנשים וילדות'', ממש לא צריכה לפרט מעבר, זה מספיק מזעזע, את אומרת בעצם-ילדה שלי, אף אחד בעולם לא יכול לגעת בך! אף אחד לא יעז לפגוע בכבודך . את נותנת לה בטחון והבנה שזה מעשים שלא יעשה בעולם! ואם מישהו יעז לרצות לגעת בה, יהיה לה בטחון להתנגד, לגנות, להתלונן. ומה שהיא לא מבינה, היא תבין בעוד כמה שנים בעצמה.
שוב בכוונה לא נכנסתי לעצם האדםאנייי88
לא כתבתי בשרשור בהו"ל בכוונה כי לי מרגיש שמי שחושב מעט אחרת ומי שמאמין גם בחזקת החפות. אין לו כלל מקום בשיח. ויכול להיות מאוד שהוא אשם. אבל בתור מישהי שקרוב משפחתה ספג תלונת שווא בשביל כסף. אני לא דנה אנשים בפורום הציבורי. וזה לא מה שיגרום לבת שלי להאמין בכבוד האישה. אלא עצם ההתנהלות שלי מול נשים וגברים. עצם כבוד האדם.

ואני מעדיפה לא להכנס לזה.

הגבתי כאן בכוונה. כי בדברים שהם שנויים במחלוקת ויש עליהם פולמוס. אגב גם בין הרבנים הגדולים.
אני לא מעונינת שהמורה של הבת שלי תדבר איתם. ותכנס לזה. לא לטוב. ולא למוטב.

לחנך למוגנות. להסביר באופן כוללני אני אדבר איתפ בבית.
ויהיה לה בטחון או חוסר ביטחון במה שתשדרי לה בבית. ממש לא קשור לסיפור הספציפי הזה.

ועוד 10 שנים היא פשוט תבין שלא רציתי לחשוף אותה לזה. כמו לעוד הרבה דברים והרבה חדשות פחות טובות.

א ני חןשבת שהרשת שופטת אנשים לאו דווקא את ולדר ולאו דווקא על פגיעות הרבה לפני שהוכח שזה קרה.
כל כך קל היום לעשות שיימינג לבן אדם!!!

בלי שום קשר לחיים ולדר.
אני לא משתתפת במחול השדים הזה לא בכיוון המאשים. ולא בכיוון המסנגר. זו זכותי. וזזה ממש לא מה שיפגע בילדים שלי.

אגב אני לא נמצאת ברשתות החברתיות. אבל אחותי אומרת לי שאם מישהו מנסה להשתיק את העליהום על הבן אדם המת. שהוא כבר מת ואין שום תועלת כרגע בדיבור על מעשיו. כי הוא לא חי. נכננסים בו כאילו הוא בעצמו פוגע בילדים.

אז אני ממש לא מתכוונת להמשיך להכנס לנושא. נכנסתי רק לנושא התיווך של המקרה לילדי במערכת החינוך.

רוצה להאיר נקודה בנחת בלי כעס..בשבילך..
רק בהקשר של המוסד החינוכי..
בגילאי יסודי מי יותר ומי פחות אבל הדיבור כבר נוכח אצל הילדים.. המורות קיבלו הכוונה מהיועצת (שהתייעצה עם גורמים מעליה)..
הילדים גם ככה הגיעו נסערים ומשוחחים לבית הספר. בעיני חייב שיהיה איזשהו שיח בנושא!
אצלנו בתור התחלה הקשיבו למה שהתלמידים הציפו
אחר כך דיברו על זה שהוא היה איש חשוב ותרם הרבה עם כל הספרים שלו וחשבון בו שהוא עשה מעשים לא הגונים..
אחר כך המורים ניסו לעשות תלמידים הפרדה בין איש חשוב לבין התנהגות לא מתאימה
דיברו על מה מתאים ומה לא מתאים (בלי להזכיר בכלל את המילה מיניות..)
ומה עושים כשמישהו עושה לנו משהו שלא מתאים..
הדגישו בלי סוף כמה צריך לפנות לאדם שהילד סומך עליו ושחשוב מאוד לפנות לעזרה גם כשמי שמתנהג בצורה לא מתאימה הוא איש חשוב וגדול.

בקשר לאובדנות ההנחיה אצלנו היתה לא להזכיר את זה בכלל לתלמידים עד כיתה ד..

ולתלמידים מכיתה ד שמזכירים מעצמם רק אז לפתוח את השיח..


אני חושבת שאצלנו עשו את זה בכלכך הרבה רגישות והליכה בין הטיפות שזה כזה הכרחי..
את לא יכולה לצפות מילדים ששומעים מחברים ומדברים בהפסקות שלא יעשו איתם שיחה מכוונת ואוספת. זה באמת חשוב!
עונה גם לך וגם לאורוש3אנייי88
@אורוש3
כמובן שאם זה עולה ונראה מטריד את הילדים ברמה כזו או אחרת ללא שום ספק צריך להתיחס לכך.
אבל בדיוק כמו שאמרת ללכת בין הטיפות.
ולא כמו שכתבה בארץ אהבתי הגבתי על כך שמורה שהיה מדבר בהית ספר חרדי כמו שהיא רשמה היה מפוטר. ולדעתי בצדק.

לשוחח כן. בכיתות היותר גבוהות. בטח אם הן נראות נסערות. מכאן ועד לפתוח הכל. לא נראלי המקום בכלל.

ובכלל אני חושבת שצריך הרבה יותר להקשיב לילד. להבין מה מפחיד אותו. מה הוא שמע. ואיך הוא מתרגם לעצמו את מה ששמע. ולסמוך על הילדים שלנו!!! הם חזקים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. אז לא כדאי להחליש אותם.
הם יודעים להתמודד לפחות רובם המכריע.

אז לדבר כדאי. אבל לפעמים אנחנו יכולים לדבר יותר מידי. וזה רק יהרוס!

אגב אצלנו בבית ספר לא עשו שיחה.
אני כן שוחחתי עם הגדולה שלי. שהייתה נראת לי די מוטרדת מזה.

אחרי השיחה הבנתי שהיא הייתה הרבה פחות מוטרדת מזה ממה שחשבתי.
היותר קטנה בת 8 הדבר היחיד שהטריד אותה זה מי יקריין את חבורת תרייג.
ושחבורת תרייג תמשיך.
הבנתי שדווקא בתלמודי תורה יותר שוחחו על זה.
סתם מעניין לבדוק אם בבתי ספר אחרים זה כן דובר.
מסכימה איתך כל כך.לא כרגע
זה נקרא שאנחנו המבוגרים, ננהל את האירוע, ונחשוף מידע מבוקר ומעודן לפי החלטתנו.
במקום שהילדים ינהלו את האירוע, ואנחנו רק נגיב לשטויות ולחרדות שהם יביאו מהחברים.

גם אם לכתחילה הייתי מעדיפה שהילדים לא ישמעו כלום, במצב הנוכחי, וודאי שהיה עדיף שביהס יתייחס באופן רשמי, נכון ועל פי אנשי מקצוע לאירוע. (ואכן, לשמחתי, כך היה).
מסכימה מאד עם הגישהמיואשת******
גם דעתי. חושבת כמוךאחתפלוס
שמחה לשמוע שאני לא לבדאנייי88
כי אני לפעמים ממש מרגישה עוף מוזר בנוף.

יש ילדים שעדין לא איבדו את התמימות יחד עם זה שהם בטוחים בשיתוף של הוריהם. ויודעים את גבולות הפרטיות.
וגם זה (של הרב יוני לביא - להורים לילדים צעירים)בארץ אהבתי

מקסיםבשבילך..
עוד כמה נקודות שחשבתי שהן רלוונטיותפליונקה
1. הערצת אנשי תרבות. אמורה להיות מחוץ לתחום. גם אם מישהו שר יפה או כותב יפה או משחק בכשרון, הוא עדיין לא אמור להיות גיבור שלנו גם אם אנחנו אוהבים ספר/שיר/ סרט. מותר לנו לאהוב ספר בלי להעריץ סופר ובלי להזדהות עם הדמות.
2. סחטנות רגשית. "אם אתה מתלונן אני אתאבד", "את אמרת לי מילה לא רגישה, עכשיו אני מתאבד", "אני מסכן, רק מי שמקבל מסכנות שלי הוא טוב, כל השאר רשעים ואשמים בהתאבדות שלי".
להסביר לילדים שזו בעיה של סחטן רגשי. גם אם הוא בסוף באמת מתאבד.
3. לדבר על הדרגתיות. פוגע חכם לא פוגע ישר.הוא קודם נכנס לאימון, מספר על עצמו, נותן עצות, ואז פה ושם מתחיל עם הדברים. מתחיל בקטן. ולאט לאט מגיעים לגדול.
כך שאדם יכול להגיד או לכתוב דברים הזויים ואנחנו במקום להזדעזע או לברוח מתפלאים מאומץ ליבו או מחוכמתו.
4. אדיבות יתר. בן אדם לא קשור אלייך בשום צורה , עסוק מאוד לטענתו או באמת, פתאום יש לו זמן ולב בלי הגבלה, הוא לא ביקורתי אף פעם , תמיד תמיד מוכן לתת תמיכה. זה יכול להיות חשוד.
נקודות מאוד חשובותדפני11
רקמאירה שלדעתי זה לא נכון לדבר על כולם עם הילדים.
בטח לא בגילאים צעירים...
אבל טוב שהדברים האלו יהיו לנו בראש
הדברים שכתבת הם מקסימיםאנייי88
ואכן הרוב כן נכלל אצלי בשיח.

הבעייה הגדולה שלי זה בקשר להערצת אנשי תרבות.
אז נכון אנחנו לא מעריצים אף אחד.
אבל ההטמעה של ערך כבןד תלמידי חכמים לפעמים מתנגשת לי עם המציאות הזו..
שזה ערך שאני לא רוצה לוותר עליו.

אני כן אומרת להן שאין כזה דבר שרב יעשה דברים שאסןר בטענה שלו זה מותר..

וכל אחד גם שנראה הכי צדיק בעולם. יכול לחטוא. ורק הקב"ה יודע לב האדם.
בכל מקרה כללי המוגנות חלים על כל אדם.
אבל עדין קשה לי באופן אישי לדבר סרה על רבנים.
חייבת לעבוד על כך.
הרב אצלינו אמר -לא להעריץ רבנים..חדשה ישנה
אפשר להעריך אותם, לכבד אותם, ללמוד מהם.
הערצה זה רק לה'.
לוקחת לתשומת ליביאנייי88
צודק לחלוטין
פחד אימה הסיפור הזהפרצוף כרית

מכל ההיבטים , עצוב עצוב עצוב..

מצרפת אמירה נכונה מאוד בעינימשמעת עצמית
של זיוה מאיר.
הבוקר ברדיו קול חי.


על הצורך ביןם הזה בהקשבה, בשתיקה
בהימנעות מעומס יתר של מידע והטפה ואזהרות.
מה אומרים היום לילדים? אמא מאיר במסר מרגיע ומסביר - רדיו קול חי
תודה רבה עלזה. ככ מדוייקדפני11
ממש תודה! דברים ממש נכונים...בארץ אהבתי
שרשור חשוב ומחכים מאדנעמי28
שומרת לי 🙏🏼
מה הייתם עושות במקומי?רינת 23
בת העשר שלי סיפרה שדברו איתן על הפרשה בכיתה ואחת הבנות התחילה לרעוד ולהתנהג ממש מוזר.
שאלתי אם המורה שמה לב והיא לא ידעה.

הייתן עושות משהו?
כן. מרימה טלפון למורהמשמעת עצמית
אם את סומכת על המורהמכחול
שהיא רגישה חוכמה, הייתי פונה למורה.
אם לא, אולי ליועצת בי"ס?
בכל אופן בהחלט לדווח הלאה
מכירה מורה שגילתה ככה על תלמידה שלה שעוברת התעללות קשהאמא חדשהה
חוץ מלפנות למורהאו ר
גם מחזקת את הבת שלך ששמה לב לחברה מהכיתה והיתה רגישה אליה, כל הכבוד!! ושהיא גם סיפרה לך על זה.
וגם אומרת לבת, שאם חברה מספרת לה משהו 'סודי' אפילו, שבכל זאת כדאי לשתף את המורה או אותך האמא. יש סודות רעים כשאומרים לא לגלות לעולם (בניגוד למסיבת הפתעה, שהסוד מתגלה, זה סוד טוב), ועדיף לא לשמור אותם בסוד.
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...