אני נשואה כמה שנים, עם שני ילדים ברוך ה
קשה לי מאוד עם בעלי, הוא כל הזמן עייף, כל הזמן.
זה מגיע למצב שאי אפשר לצאת, או להנות ביחד כזוג כי הוא עייף ונרדם.
דבר שני, אני אחרי לידה עם תינוק. כרגע לא עובדת.
ומבחינתו, זה שאני לא עובדת אומר שהוא לא עוזר לי בכלום!
אני מנקה ומבשלת והכול עליי כי הוא עובד,
בחיים לא שמעתי אותו מפרגן לי בגידול הילדים, או אומר עליי מילה טובה.
רק שיש אנשים הוא משחק אותה מחמיא לי, אבל מעולם לא החמיא לי.
רק יורד עליי שאני אמא לחוצה, שאני לא עושה כלום ורק ישנה.
אני אחרי לידה!!!!! אני אומרת לו שאני חלשה, והוא צוחק עליי
שעברו שלושה חודשים מהלידה, ושאני סתם מפונקת.
אפילו מתנת לידה לא קיבלתי, או איזה מילה טובה בלידה פשוט כלום.
הוא רק צועק עליי שאני לא עושה כלום וחיה על חשבונו,
הילד הגיע מטיפולים בגלל בעיית זרע שיש לבעלי,
נאלצתי לסרב לעבודה טובה שהציעו לי, כדי להתחיל את תהליך הטיפולים. (זה דרש ממני לנסוע לעיר אחרת לבדיקות כל יומיים)
שאיבה/החזרת עובר.
במהלך ההריון לא עבדתי כי חששתי להדבק בקורונה ולסכן את העובר שהתפללתי עליו שנים,
וכרגע אני לא רוצה לשים תינוק כזה קטן במעון, וגם אין מקום במעונות.
הוא פשוט יורד עליי בכל הזדמנות שאני לא מביאה כסף לבית,
ורק מבזבזת והכול שלו.
וגם אני שלו כי הוא קנה אותי.
אני רוצה להתגרש ממנו, כי לא טוב לי.
ואני יודעת שאף אחד לא ירים גבה על הצעד הזה,
כי הוא אדם לא פשוט.
איך אוזרים אומץ ופשוט עוזבים?
קשה לי מאוד עם בעלי, הוא כל הזמן עייף, כל הזמן.
זה מגיע למצב שאי אפשר לצאת, או להנות ביחד כזוג כי הוא עייף ונרדם.
דבר שני, אני אחרי לידה עם תינוק. כרגע לא עובדת.
ומבחינתו, זה שאני לא עובדת אומר שהוא לא עוזר לי בכלום!
אני מנקה ומבשלת והכול עליי כי הוא עובד,
בחיים לא שמעתי אותו מפרגן לי בגידול הילדים, או אומר עליי מילה טובה.
רק שיש אנשים הוא משחק אותה מחמיא לי, אבל מעולם לא החמיא לי.
רק יורד עליי שאני אמא לחוצה, שאני לא עושה כלום ורק ישנה.
אני אחרי לידה!!!!! אני אומרת לו שאני חלשה, והוא צוחק עליי
שעברו שלושה חודשים מהלידה, ושאני סתם מפונקת.
אפילו מתנת לידה לא קיבלתי, או איזה מילה טובה בלידה פשוט כלום.
הוא רק צועק עליי שאני לא עושה כלום וחיה על חשבונו,
הילד הגיע מטיפולים בגלל בעיית זרע שיש לבעלי,
נאלצתי לסרב לעבודה טובה שהציעו לי, כדי להתחיל את תהליך הטיפולים. (זה דרש ממני לנסוע לעיר אחרת לבדיקות כל יומיים)
שאיבה/החזרת עובר.
במהלך ההריון לא עבדתי כי חששתי להדבק בקורונה ולסכן את העובר שהתפללתי עליו שנים,
וכרגע אני לא רוצה לשים תינוק כזה קטן במעון, וגם אין מקום במעונות.
הוא פשוט יורד עליי בכל הזדמנות שאני לא מביאה כסף לבית,
ורק מבזבזת והכול שלו.
וגם אני שלו כי הוא קנה אותי.
אני רוצה להתגרש ממנו, כי לא טוב לי.
ואני יודעת שאף אחד לא ירים גבה על הצעד הזה,
כי הוא אדם לא פשוט.
איך אוזרים אומץ ופשוט עוזבים?
