ה' שפתי תפתח

וואי יקרה, הדברים שאת כותבת כל-כך מובנים... אני חושבת שרובנו ממש קיבלנו בוקס מטורף בשבועות האחרונים. זה מערער כל-כך! וזה לא שידענו שיש דברים כאלה. אבל הסיפור הזה פשוט פגש את רובנו במקום ממש שונה. ובמקרה שלך - שאת מכירה ממקור ראשון סיפורים מחרידים כאלה - אני הכי מבינה אותך שבעולם שהראש שלך פועל שעות נוספות ושהוא מלא בפחד.

את שואלת אם אפשר להביא לך קולות נוספים, וגם לשמוע איך אנחנו מתמודדות עם כל זה. אנסה להגיב מהמקום שלי. זה לא שאני בלי חששות. אבל כן אשתף מההשתדלות שלי שהחששות האלה יתפסו מקום כמה שיותר קטן בחיים שלי ולא ישתלטו עלי. כמה כיוונים:

1. באופן כללי, כמו עם כל פחד מכל סוג, נראה לי שמה שצריך להנחות אותנו, זה להחזיר את עצמינו להווה. שוב ושוב. מה שלומי עכשיו? מה שלום בעלי עכשיו? מה שלום הילדים שלי עכשיו? כולם בסדר? יופי! ברוך ה'! כי זה כל מה שיש לנו באמת בעולם הזה - הרגע הזה. העבר הרי כבר עבר. והעתיד לא נודע ואין לנו, פשוט אין לנו, שום אפשרות לדעת מה יהיה בו, לטוב ולמוטב. כשחיים את הרגע, זוכים בהרבה מאד רגעים של חיים . לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.

2. אם מסכימים לפחד למלא אותנו, אין לזה סוף. אפשר לפחד ממחלה קשה חלילה. אפשר לפחד מתאונות דרכים. אפשר לפחד מפיגוע. אני זוכרת באינטיפדת הסכינים, לפני 6 וחצי שנים. ממש התהלכתי בפחד ברחובות והתעדכנתי בפחד בחדשות. הפחד הוא דבר שלא יודע שובע. מאכילים אותו והוא רק משתלט עלינו עוד יותר.

אם רוצים לחיות בצורה שמחה ובריאה, אנחנו חייבים לשים לו ''עצור!''. אנחנו חייבים לעשות את זה בשבילנו ובשביל הילדים שלנו, כמו שכתבת כל-כך נכון. כי אנחנו רוצים לגדל אותם אנשים בריאים בנפשם. לשים עצור לפחד, זה להתרחק מדברים שמאכילים אותו: צריכת יתר של חדשות / דיבור יתר על אירועים מפחידים עם הסביבה / קריאה וצפייה של חומרים מלחיצים וכו'. לענות לעצמינו דיבורים מרגיעים. לבקש מאחרים שגם יעזרו לנו להתחבר לרוגע ולביטחון (כמו שעשית עם השרשור 🙂)...

ולהיפך, אם באופן כללי את כזאת שלא כל הזמן חוששת מתאונות דרכים ומכל מיני מחלות קשות, אז תנסי להלביש את המודל הזה גם על נושא הפגיעות המיניות. את יכולה לשאול את עצמך למה הפחד מהדברים האלה לא מנהל אותך. ואת הסיבות שאת מוצאת בתוכך - לאמץ גם לגבי הנושא הזה.

3. לנתב את הפחד לעשייה. בנקודה הזאת התחברתי למה ש@בונים מגדל כתבה. ללמוד בעצמך, כמו שאת כבר עושה! וללמד את הילדים שלנו. להקריא להם ספרים על מוגנות. לעבוד על מידת הפתיחות שלנו מולם. לנצל כל מיני הזדמנויות כדי להעלות את כללים המוגנות בשיח של הבית. וגם באופן כללי לדאוג שטוב לילדים שלנו ברמה הרגשית ולעזור להם לפתח חוסן רגשי. שהם יהיו חזקים ושהם ישדרו חוזק בע''ה.

4. לנתב את הפחד לתפילה. אני חושבת ש@בארץ אהבתי כתבה פעם (סביר שבשם הרב ראובן ששון) שכמו שעשייה גשמית בונה מציאות גשמית, עשייה רוחנית בונה מציאות רוחנית. כשקראתי את זה, ממש ראיתי בעיני רוחי עולם שלם שמרחף למעלה ושמשפיע על העולם שלנו. אנחנו לא יודעים איך התפילות פועלות וזה נכון שתפילות הן לא כספומט. אבל אנחנו יודעות שהן משפיעות לטובה, תמיד, ושזה אחד הכלים הכי חזקים שהקב''ה נתן לנו. 

5. מה ש@+5 כתבה - זאת מחשבה שמעודדת אותי. מצד אחד ריבוי הפרשיות האלה בשנים האחרונות מבלבל ומחליש ממש. אבל מצד שני, אני חושבת שהריבוי הזה גם סולל משהו חדש, שהוא דבר טוב. כל פרשה נוראית כזאת (והלוואי והיא פשוט לא הייתה מתרחשת!!!) מייצרת עוד מודעות בעולם. אצלנו ההורים וגם אצל הילדים, בזכות השיח שיותר נוכח. וכמו ש@+5 כתבה, עצם המודעות מגנה יותר על הילדים שלנו...

6. חיזוק הביטחון בה', ביכולת האדם בכלל, ובכוחות של הילדים שלנו בפרט. הלוואי והיינו יכולים לשמור על הילדים שלנו מכל רע. הלוואי והיינו יכולים לקבל תעודת ביטחון שהם לא יחזרו בשאלה, שהם יתחתנו, שהם לא יתגרשו, שהם לא יסבלו מאלימות, שיוולדו להם ילדים, שהם לא יסבלו משום מחלת נפש נוראית, שהם לא יתאלמנו ולא ישכלו את ילדיהם חלילה וחס. אבל אין לנו תעודת ביטחון אף פעם, כמו שכתבת. הדבר היחיד שנשאר לנו, זה להאמין ולבטוח שבע''ה הם יהיו בסדר, בסוף. אנחנו מתפללים מכל הלב שלא יאונה להם שום רע. אבל בד בבד, אנחנו צריכים להתחזק באמונה שלא משנה מה יהיה המסלול שלהם, בע''ה הם יצליחו להתגבר על הדברים. לתחושתי, אנחנו חייבים לדמיין אותם אנשים חזקים, שמצליחים את חייהם, שמוסיפים טוב לעולם ושהופכים כל קושי למקור של אור אינסוף לעולם. אני לא מוצאת אלטרנטיבה ראויה לאמונה הזאת. כל אמונה אחרת מחלישה אותי ורק עם האמונה הזאת אני יכולה להסתדר ולהמשיך לצעוד קדימה. אז אני בוחרת להאמין את האמונה הזאת. ואני גם מאמינה שהשדר שלה טוב גם לילדים עצמם.

חוזרת להתחלה - זה לא שאין לי חששות אף פעם. ממש לא. זה צף פה ושם, כמו אצל כולנו (או לפחות רובנו) אני מאמינה... אבל אלה הדברים שאני משתדלת לענות לעצמי...

שה' ישמור על כל עם ישראל ועל כל פרט ופרט בתוכו, 

ושהוא ישלח כבר את הגאולה השלמה... אנחנו זקוקים לה כל-כך...

חיבוק גדול ❤❤❤

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.

ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)

אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)

בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

כתבתי לך עוד דברים בתוך ההודעה..

האמת שאני לא הכי בקיאה במחירים. עשינו ברית השנה אבל ממש לא זוכרת 😅

7000 נשמע לי כן הגיוני ל100 איש.

בכל מקרה הייתי נעזרת בai לעשות את התכנון הזה.

דברים כמו בגדים למשפחה זה תלוי מאוד מה הגילאים ואם זה בנים או בנות, וגם תלוי בתקציב באיזושהי רמה.. ואם יש אפשרות להזמין מחו"ל.

וגם אפשר לחשוב מה את יכולה להעביר אלייך/לקרובות משפחה ולהוזיל ככה עלויות. לדוגמה - קינוחים - לשאול אחיות וגיסות אם יכולות להביא. דוגמה נוספת -  קשת בלונים אפשר להזמין אביזרים משיין ולעשות בעצמך. הבעיה העיקרית שזה לוקח הרבה זמן. אז אולי לשלם לנערות שיעשו את זה? זה עדיין זול משמעותית מהבאת בלונאית.

*אין לי ניסיון בעצמי.. חחח הגדול שלי בן 9...

ההצעות מחיר שקיבלנו לברית נעו בין 60 ל70 למנה בשרית.

אז 7000 לקייטרינג זה הגיוני.

אנחנו הלכנו על הצעה של 60 בלי קינוח, הבאנו אבטיח ומלון ועוד קצת שהכנו בבית.

לק"י

ושתיה.

קייטרינג ידיד מבאר שבע.

מזל טוב!!

מעצבת- לא לקחנו. השתמשנו בגמ''ח אירועים, ויצא מהמם. תרמתי להם 200 ש''ח מיוזמתי (רשמית זה חינם).

קייטרינג- תלוי ממש מה הרמה, כמה מנות, צורת הגשה וכו'. לדעתי עלות סבירה זה 70 עד 120 למנה. וזה טווח רחב מאוד.

אפשר להוזיל עלויות אם למשל לוקחים מגשי אירוח, וקונים בנפרד שתייה וחד''פ.

צלם- סביב ה-1500 ש''ח. אם תרצי, יש לי המלצה לצלם שעשה עבודה מדהימה ב-1200 (כולל מגנטים).

דיג'יי- 2500-3000. שוב, יכול להשתנות אם את רוצה תאורה מיוחדת, ציורי פנים, ג'אסט-דאנס. אביזרים לריקודים...

אצלנו היה רק אולם (קטן) וקייטרינג (חלבי, בבופה). בגד חדש היה רק לבת המצווה (כל השאר לבשו בגדים שנקנו לחתונה של אח שלי שהייתה כמה חודשים לפני).

אח שלי (נגן מקצועי) ניגן - אבל אם לא היה לי אח כזה, היינו פשוט מפעילים מוזיקה במערכת.

תסרוקת לבת המצווה - אחותי עשתה (אם לא היא הייתי משלמת לנערה מוכשרת סכום יחסית נמוך).

צילומים - עשינו בעצמנו...

כן שילמתי יחסית הרבה כסף על חומרים ליצירה (ציור על תופי מרים), אבל אפשר למצוא משהו זול יותר.

מציינת שהחגיגה הייתה בלי חברות - לחברות חגגנו בנפרד בכיתה עם עוד שתי חברות, והבאנו סדנת יצירה חיצונית, שהתשלום עליה התחלק בינינו. אוכל הכנו בעצמנו.

יכול להיות שאצלכם אין מצב לעשות חגיגה פשוטה יותר... אבל אני כן חושבת שאפשר לנסות לחסוך - קייטרינג פשוט יותר ובלי מלצרים (אפשר לשלם לנערות צעירות שיגישו), לעצב בעצמכם את האולם ככל האפשר (גם כאן אפשר לשלם לנערות צעירות), לקחת דיג'יי זולה או באמת להפעיל שירים במערכת שמע, למנות מישהו מהמשפחה שטוב בצילום כדי לצלם, תסרוקת רק לבת המצווה, להתאפר לבד, לבדוק אילו בגדים יש כבר בבית שיכולים להתאים לאירוע, וכו'...

לנו כולל הכל עלה 25000 שח

בגדים נעלים איפור תסרוקת

בעיקר לבת מצוה ולי

לילדים האחרים לא לכולם קנינו חדש רק מי שהיה צריך.

בלונים ועיצוב אולם עשינו לבד מהמם.

קיטרינג בשרי 120 שח

אבל מניחה שיש זולים יותר

דיגי זה עוד הוצאה רצינית גם שם בטח אפשר ליסוך

השאלה מה חשוב לכם ומה האפשריות שלכם

מה מהדברים שכתבת את יכולה

או לוותר

או להוריד סטנדרטים

דיג'יי - לקחת מישהי מתחילה אלא אם אתם משפחה ממש מוזיקלית וזה דבר חשוב לכם שיהיה הכי איכותי ומדוייק

תסרוקות - למצוא נערה שיודעת לעשות יפה

צלמת- מתחילה...

זרקתי מה שאני יודעת שעושים

יודעת שלי ממש חשוב צילומים איכותיים ולא חושבת שאוותר על מישהי מקצועית.

אבל בטח בתסרוקות אנסה למצוא נערה..

כנל דיג'יי, אחפש מישהי מתחילה, דרך. להוזיל את זה... 

וראיתי שיש גם תמצות שלו בפודקאסט, אם את בעניין

הרגלים אטומיים- ג'יימס קליר

מגנט עם תפילה לבניית בית המקדש, עם הברכות לקבלת פני משיח.

סימניה לספר

בשמים להבדלה אם יש דרך לקשר את זה לשם של הבת/התקופה.

וליום טוב

מחזיק מפתחות

ברכון ק"ש על המיטה

גם רעיון שלא חשבנו עליו

תודה!

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

לק"י

הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.