אהבה מגיעה אחרי חברות, חברות מגיעה אחרי היכרות, ונשמע שאפילו לזה לא הגעת.

אין לי מילים נכונות כרגע..

כרגע רק והכי חשוב, תתני אחד כזה לעצמך.

את בסדר וטובה.

והלוואי שמהר יענו לך אנשים תשובות חכמות

אל תבהלי מהרגשות שלך, מותר לך לכאוב. מותר לך למרות שהוא שלה. 
תקחי לעצמך זמן להתאבל. כן כן להתאבל. אני לא מגזימה, אהבה זה החלק הכי עמוק של הנפש וכשהיא נפצעת צריך זמן להחלים.

ולמרות שבכלל לא הכרת אותו, והוא תפוס-תפוס-תפוס הלב שלך כואב וזה הכי טבעי בעולם.

את יכולה להיות עצובה ושמחה איתה בו זמנית, שמחה עליה ועצובה עלייך.

רק שימי לב לא לתת לסחרור הזה להשתלט עלייך מדי ולדכא אותך, כי בסוף הוא באמת לא שלך.. תזכרי שהקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה, והאחד שלך עוד יגיע, ויהיה הכי מתאים לך בעולם.

ורק תיקון אחד- כמו ש@אחד מיני רבים כתב לא אהבת אותו, היית מאוהבת בו. יש הבדל.

זה ששמת עליו עין זה אומר שאת אוהבת אותו? זה מראה על חיבור עמוק בניכם?

כנראה נדלקת עליו.. בסדר קורה ויכול לקרות עם הרבה (גם אם במקרה זה אחד שהיה לך הרבה זמן בראש) ובעזרת ה' יקרה עם המיועד לך 

זה מבאס ומותר לך להתבאס אבל כדאי לשמור על פרופורציות.. לא כל פרפרים בבטן זה אהבה וברגע שמודעים לכך זה מקבל פרופרציות

כי זה כרגע המושגים של האהבה שהיא מכירה.

ושבירת חלום, גם אם הוא רק חלום, זה משהו מאוד כואב ושובר, לא משנה אם המונחים שם מעורבבים ולא מדויקים...

א.

"חברה שלי התארסה" - ואני לא.

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה. אני לא יודעת מה מגיע לי או לא מגיע לי. אני מודה לקב"ה בכל יום על הטוב שיש לי (ומשתדלת גם על הרע).

האם זה אומר שאני לא מקנאה באחרים שכן - אני אשקר אם אני אגיד שזה לא מייאש לפעמים, כי כן, בסה"כ אני אדם די נחמד והייתי יכולה לחשוב ש'מגיע לי', ש"היינו אמורים" אבל זה לא הסתדר. אבל זה לרגע משבר וייאוש, אני לא נותנת לזה לנהל את החיים שלי.

כדי "לשמוח איתה ובשבילה" - צריך עבודה פנימית. אין קיצורי דרך. צריך להתמודד עם הכאב והאכזבה שלך, ואח"כ אפשר לפנות מקום כדי לשמוח איתה בלב נקי.

ב.

"את אוהבת את הארוס".

שמת עליו עין לפני כמה שנים, אבל לא באמת יצאתם. כנראה שיש לך בראש תמונה די נוצצת שלו (פנימית וחיצונית.)

אבל, צריך לזכור שזה לא קשר. זה חד צדדי.

ולפעמים, מקרוב, דברים נראים אחרת.

אחרת בזה שהתקשורת בינינו לקויה.

אחרת כי בכולנו יש גם צדדים פחות טובים.

זה טוב ונחמד להתלהב מאנשים שאת פוגשת, אבל חייבים לזכור שזה רק רובד מסוים של היכרות - שמטבעו חיצוני יותר, טכני יותר.

רק כשאנחנו נמצאים בקשר עם מישהו, עם הזמן אנחנו הולכים ומעמיקים את הקשר, נחשפים לצדדים הפחות נחמדים של האדם.

לכולנו יש מעטפת חיצונית, אבל עולם פנימי עשיר שמכיל בתוכו הרבה מאוד, לטוב ולמוטב. וגם אם הכל היה פרחים ופרפרים מבחינתך (עוד לפני שבכלל הייתם בקשר!), זה לא אומר שכך יכל לקרות בטווח הרחוק יותר.

לכן, לסיכום נקודה ב: לא אהבת אותו, האמנת שיש לכם פוטנציאל. בזה שהוא התארס, את מבכה את הפוטנציאל הזה.

ג.

"היינו אמורים לצאת"

נגיד שאת מחליטה לאפות עוגה מורכבת, וזה אמור לצאת מהמם וטעים. אבל זה לא יוצא זה ולא יוצא זה.

מה את עושה עם ההרגשה של הכישלון?

קל לנו לחשוב שאנחנו נמצאים בעולם שיש לנו שליטה עליו. שאנחנו יודעים איך דברים יתנהלו. מה "אמור" לקרות.

אבל אין לנו באמת דרך לדעת מה היה אמור לקרות. (אפשר לדבר על זה מבחינה תיאולוגית, זו תורה וזו שכרה, ואכמ"ל).

בעולם שלנו אין בהכרח קשר בין מה שאנחנו רוצים ומתאמצים לקראתו, לבין מה שקורה בתכלס.

לשחק משחקים של מה היה קורה אילו - בעיניי הם לא בריאים דכאניים ומיותרים. מה היה קורה אם הוא היה מסרב לצאת איתך?מה היה קורה אם היטלר היה מת בתאנות דרכים בגיל צעיר? מה היה קורה אם מדינת ישראל היתה מושמדת בששת הימים? מה היה קורה אם ההורים שלך לא היו מתחתנים?

ואפשר לשאול עוד מיליון שאלות כאלה, אבל האם זה באמת משנה?

זה לא קרה, אז זה לא רלוונטי.

חייבים לעבור הלאה.

ד.

"איך משחררים אותו מהראש,מחשבה???"

שוב, עבודה פנימית.

בעיניי, הדרך לעשות את זה היא לנסות להפנים שאין אדם אחד שמיועד לך.

אני מאמינה שיש יותר מאדם אחד איתו אוכל להקים בית.

אני מאמינה בלבנות קשר עם אדם, ולהפוך אותו להיות האחד המיוחד לי.

לא חושבת שמישהו נוצר בשביל להיות בן הזוג שלי, אלא אנחנו בבחירה הדדית שלנו זה בזו מייעדים את עצמינו זה לזה.

ויש יותר מאחד כזה בעולם. אין כזה דבר שכל האנשים הפונטציאליים מתו בדרך.

ובסופו של דבר אני מחפשת מישהו שיצטרף אלי לדרך ולתהליך. מישהו שיהיה מוכן להשקיע מאמצים כדי לבנות יחד קשר.

לא אביר על סוס לבן שפתאום מופיע. אלא מישהו שיחד נוכל להפשיל שרוולים ולעבוד.

ב"ה אנו חיים בעולם שבו יש עודף אפשרויות. אנחנו לא חיים בכפר קטן שבו יש רק מעט אנשים פוטנציאליים להתחתן איתם. בעז"ה תמצאי אחד שיצא איתך למסע המשותף.

ה. ועוד כמה עצות:
1. קחי את הזמן. אל תרוצי לשום מקום.

2. אם את מרגישה שזה קשה לך ומציף אותך, ממליצה ללכת לאיש מקצוע (נניח מאמנת).

3. הרווחה שלך קודמת לחברה שלך. אם את מרגישה שזה טו מאץ בשבילך להיות מעורבת בארגון שבת כלה\שבע ברכות\חתונה - קחי צעד אחורה. לא חושבת שנכון לשתף בשלב הזה את החברה ברגשות האלה שלך כדי לא לפגוע בה, אפשר למצוא סיבות אחרות להתרחקות.

4. אולי כדאי לך לדבר עם דמויות מבוגרות בחייך ולשמוע מה יש להם לומר. פתאום לסבתא יש איזשהו סיפור דומה, ואולי יש לה עצות מעשיות?

5. אולי כדאי להשתמש בזה כמקפצה למצוא קשרים נוספים. כתבו לך קודם שאת יכולה להגדיר מה מצא חן בעינייך בו, אז לשים את זה על כוונת החיפושים שלך. אולי יש לו חבר הכי טוב שרלוונטי אלייך? מישהו שלמד איתו בישיבה? בן דוד?

ו. סיכום

יש לך עכשיו התמודדות לא קלה בכלל. 

מבטיחה לך שבהמשך חייך תתקלי בעוד משברים וקשיים.

יש לך עכשיו הדמנות לחזק את מערכת החיסון הפנימית שלך, לרכוש כלים להתמודדויות עתידות.

עבודה פנימית זה אף פעם לא קל. ואף פעם לא נגמר. אבל זה הופך אותנו למי שאנחנו. לא מה קורה לנו - אלא איך אנחנו מתמודדים עם זה. זה אומר שלקשר הבא (ולכל דבר אחר בעצם) תגיעי ממקום עמוק יותר.

שיהיה המון בהצלחה! 

בתגובות הקודמות ציפו לתגובות חכמות שיבואו, והנה הגעת (:

כל הכבוד על ההשקעה

תודה!

אין לי מה להוסיף... אמרת הכל בצורה מדהימה

ו@טו תדעי שמה שאת מתארת כלכך קיים ומאוד לא מפתיע. ושדברים טובים עוד יבואו בעזרתו ואת עוד תסתכלי אחורה חכמה יותר וגדולה יותר. עכשיו תתני לעצמך רגע להיות ילדה של "לקחו לי", רק על גבי זה תוכלי להבין דברים משמעותיים יותר

ב"הצלחה אהובה!

משתתף בצערך

"אהבת חייך" זה באמת ממש דמיונות.

יש לא מעט כאלה ש"רק חיכו" שהחלום הישן יתגשם.. זמן קצר ביותר אחרי שנפגשו, ראו שזה בכלל לא מתאים. הכל דמיונות.

[לכן גם חשוב ממש להשתדל לא לרקום חלומות כאלה. לא לחשוב על דברים כאלה. לומר, אתחיל לחשוב כשבכלל יהיה רלוונטי. אבל לפעמים קורה..]

דבר שני, מציע לך כעת, עם כל הכבוד ל"חברה הכי טובה" - לנתק מגע. אל תהיי שם בסביבה. שחברתך תמצא אחרות לשתף.

תתפסי מרחק, תתיישבי בדעתך - ובעז"ה תצאי מזה. תזכרי חזק: הכל דמיונות. ממש לגמרי. 

זה בסדר לאהוב מישהו גם אחרי שהתארס. את נורמלית לחלוטין.

ולאט לאט זה ישתחרר לך כי הוא מאורס ואת רוצה רווק.

בהצלחה~

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.