אבל בעיקרון אני לא בן אדם כזה שצריך שיראו מה שהוא עושה

בכיף אני מנקה תכיתה מרימה כיסאות אפחד לא יודעת מיזה ..וגם שאני מתפללת אז אף פעם לא בכיתה ומנגנת לא ליד אנשים 

אבל יש לי מין צורך כזה שהצוות שלה האולפנה יראה אותי בעבודת ה' שלי כאילו שיראו שאני באמת ולא בכאילו..לצערי קיצור זה ספציפי איתם רק עכשיו שכתבתי פה הבנתי את זה..

יכול להיות שהדרך "לפתור" את זה היא "לעשות מדיטציה" או מין חשבון נפש כזה, להתפלפל עם עצמך. לנסות להגיע ולגעת בנקודה הפנים פנימית שגורמת לך לחשוב ככה. תחקרי עם עצמך את השאלה "למה?".

וד"א, מסכת אבות היא תרופה טובה להגיע לענווה, אבל צריך ללמוד אותה ב"עיון", ללמוד כמה פירושים ולהשוות, לדקדק ולהבין כה שיותר את השיטות השונות. הרב חרל"פ כותב שההתעמקות הזו פועלת מאוד על הנפש.

וואלה האמת שממש עשית חושבים עם עצמי על הנושא והגעתי למסכנות טובות ממש 

וגם על הדבר האחרון שכתבת ממש צודק ב"ה התחלתי לעשות לימוד בנושא וזה פשוט משנה אותך בלי שתה שם לב בכלל

פתאום אתה יותר שם לב לנושא ויותר עובד על עצמך..

תודה על העצה

אפשר לנסות לעלות את זה ברמה העקרונית - מתי גאווה היא נצרכת ומתי לא. מתי היא טובה ומתי היא לא מזיקה.

ברמה האישית - איפה אני ביחס למידה הזאת, מה ה'מדריגה' האישית שלי ואיך אני עולה למדריגה הבאה.

כל אחד במדרגה שלו צריך לעבוד על זה שם ולפעמים לנסות להאחז במדריגה גבוה יותר זה מסוכן וזה יכול לדרדר. מצד שני לעבוד לפי מדרגה נמוכה יותר אז הוא נופל ממדרגתו לכן זה מאוד רגיש.

זה מצריך שיקול דעת צלול.. 

לא רוצה להוריד אלא רק להעלות אז מקווה שזה מחזק

שנקראים ליקוטי אמרים/ מאמרים. יש שם כמה מאמרים על ענווה, תמצאי יותר ממה שכתבתי

לדוגמא - אורחות צדיקים שער הגאוה – ויקיטקסט

באמת דורש מחשבה והתבוננות עצמית - להרגיש מה זה עושה ומה ההשלכות של זה כל פעם שאני מרגיש.

חחח  סתם  לא שמעי זה יפה שת גרה במקום שלא מיתביישים לספר על עבודת ה בסביבה שלי זה לא מקובל  .

ופשוט תנסי כאילו להפוך את זה למשהו אישי כמו שלא ההית מספרת שחנש שלך עם אבא שלך לחברה ככה גם עבודת ה תנסי להגיד לך את זה אפילו בקול טיפה מורם זה אמור לעבוד

זה לא המקום שאני גרה זה האולפנה..ובאולפנה בהחלט לא מתביישים לפחות אני..

חכם ביותר אני ינסה בעזרתו תודה רבה!!

שנהיה יראי שמיים בסתר כבגלוי...

כי בתכלס? דבר שהוא יותר צנוע ופנימי ופחות מוחצן הוא יותר אמיתי ומעיד על חיבור יותר עמוק. ואם אדם דואג כל הזמן להראות ולהראות, ומרגיש בזה צורך, והמצווה שהוא עושה בחדרי חדרים לא מספקת אותו - זה מעיד על חוסר מסויים בחיבור שלו למצווה ולהבנת המשמעות שלה.. 

פשוט תתפללי על זה.. תבקשי מה' שיתן לך יראת שמיים טהורה וחיבור למצוות, ולא תרגישי שום צורך להחצין את זה.

(לא סגורה אם זה קשור אבל האמת שפעם היה לי מצב הפוך.. שמרוב הפחד שלי מ"החצנה" של עשיית מצוות ודברים טובים הייתי נמנעת מלעשות אותם מול אנשים וככה הייתי פחות מתקדמת בעבודת ה'... מן פחד מסויים שיחשבו שאני עושה כדי שיראו, כדי שזה לא יהיה ח"ו גאווה...

קיצור צריך להבדיל, לא כל החצנה היא שלילית... להיפך, יש עניין של קידוש ה', השאלה מאיזה מקום זה מגיע בנפש. שההחצנה לא תהיה לשם ההחצנה אלא לשם שמיים)

וואי נכון.צודקת.קודם כל לפני הכל צריך תפילה..

(וואלה זה ממש קשור הינה תראי מה כתבתי כאן וואי תודה אתה ממש צודק אני יעבוד על זה בעזרתו - עבודת ה'

גם לי זה היה ככה נורא הסתרתי כזה והנמכתי תאש שלי והייתי ילדה כזאת של עזות דקדושה הכל עושים לכבוד ה' ולא מתבישים בזה ומסתירים.. אבל הנמכתי  כי הרגשתי כמו שאמרת פחד שיחשבו שאני עושה והכל מוחצן בשביל שיראו ..ונכון זה חוסם בלהתקדם כי סתם נגיד עם הייתי חושבת על זה לפני ששאלתי תרב שאלה לא הייתי שואלת..

רק אחרי ששאלתי פחדתי שהוא יחשוב ששאלתי אותו בשביל שהוא יראה שהראש שלי במקום טוב ואני עובדת על עצמי..סתם כי היה לי קצת שם רע שנה שעברה..

אבל בתאכלס שקראתי משרשמת נפל לי האסימון שדבר ראשון שתה עושה משהו מכוונה מסוימת מרגישים אתזה מרגישים שזה לא לשם הגאווה שזה תמים מהלב נקי..

וגם יש עניין של עזות דקדושה לא לפחד.לברך בקול ובכוונה זה לא גאווה מהצד הרע.זה להתגאות בה' וזה מצווה..מה שכתבת קידוש ה'..מקווה שהגבתי קשור..)

הרמב"ם אומר שכחלק מתהליך ההתבגרות האדם עושה את רצון ה' למען מטרות משניות. ממתקים, כסף, כבוד ובסוף לשמה. זה חלק מהתהליך. לא צריך להתייסר יותר מידי, לדעת שאנחנו במדרגה הזו (וזו מדרגה) בדרך והמודעות העצמית חשובה. לאט לאט כשלומדים יותר ומעמיקים בידיעת הנפש שלנו רוכשים ענווה אמיתית יותר והדברים נעשים יותר ויותר לשם פעולם.

[לא הצלחתי להתאפק ולומר - אשרייך. רק אל תכעסי עלי;)]

אני חושב שזה יעיל כי במקום לנסות חזיתית להתמודד מול הרגשות והרצונות הטבעיים שלי,

לקחתי את זה למקום אחר לגמרי.

אני אתאר פשוט את הרעיון-

נגיד שאני מברך בקול ובסבלנות ומודע לזה שמישהו לידי רואה אותי, ומתחילות מחשבות על זה שהוא רואה אותי ומה הוא חושב עלי.

אז במקום לנסות להתנגד או להשתיק ואז זה גם מפריע לי להתרכז, חשבתי לעצמי- נגיד שזה נראה באמת שאני מברך בכוונה, ושבאמת זה מאד מרשים, - אני לא מרכז הסיפור כאן. אם מישהו שר ממש ממש יפה ואת מתפעלת מזה- אז מי יקבל את תשומת הלב- את או הוא?

אז אותו הדבר פה- להפנים שבעצם כל תשומת הלב בזה שאני מברך בכוונה היא בכלל לא אמורה להיות מכוונת כלפי אלא כלפי הקב"ה- בעצם עבודת ה' שלי היא שבח לה', ושמה את ה' במרכז המודעות- ולא אותך וזה בעצם גם מה שמי רואה אותך אמור לחשוב.

הרב שטיינמן שאל גבאי צדקה כמה אחוז הוא לוקח לעצמו. הוא ענה מה שענה, והרב ענה לו "חבל שלא לקחת יותר אחוזים, ככה היית אוסף יותר צדקה"

אני מקווה שהנמשל מובן

אגב זה נקרא "קליפה" ששומר על ה"פרי" שבתוך הקליפה

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...