הוא לא עוזר בכלום.. שום דבר - כלים, כביסות, זריקת זבל! כלום!!!
אוכל ומשאיר את הכלים על השולחן, במקסימום שם אותם על השיש..
אם יוצא ששומר על התינוקת כמה שעות (בזמן שאני מנקה וכו׳…) אז לא מחליף לה חיתול.. רק שם אותה בלול ועושה לה ״ששש״ אם היא בוכה.
אני לא יודעת כבר מה לעשות. אלה החיים מעכשיו? עכשיו כמה שנים לא אשן? וכל היום אנקה קקי ופיפי ואשטוף כלים?
אם אני מבקשת ממנו לעזור לי הוא אומר שהוא - בניגוד אליי - עובד, אז לא הגיוני שיתעורר בלילה ולא הגיוני שבבוקר יקום יותר מוקדם כדי להחליף אותי שאוכל להתארגן קצת אחרי לילה ללא שינה..
זה גורם לי להרבה דברים נוראיים.. נפשית.. ואפילו פיזית.. לפעמים יש לילות שלמים שהתינוקת יונקת שעות ולא ישנה.. ואני לא יכולה ללכת להתפנות.. ואז בבוקר הוא קם וישר בורח לעבודה ואני עדיין עם ההתאפקות…. אז נהיו לי טחורים (מניחה שזה שילוב של התאפקות + חוסר שתיה + תופעות מהלידה..) וכואב לי נורא..
מוצאת את עצמי בוכה כל היום - כל מה שאני רוצה זה כמה דקות לעצמי לנוח.. והוא לא מוכן לתת לי את זה.. אם הוא כבר מסכים לשמור עליה לכמה דקות אז אני צריכה לשטוף בקבוקים ולחטא אותם ולעשות כביסות ולשטוף כלים..
זה לא אמור להיות ככה נכון? גם אם הבעל עובד הוא צריך לעזור.. נכון?
הוא גורם לי לפקפק בשיקול דעת שלי כבר…
מקווה שימשיך ככה גם באמצ״ש.