פריקה על ״עזרה״ מהבעל..Lana423
שלושה שבועות אחרי לידה.. בעלי חזר לעבודה שלושה ימים אחרי הלידה.
הוא לא עוזר בכלום.. שום דבר - כלים, כביסות, זריקת זבל! כלום!!!
אוכל ומשאיר את הכלים על השולחן, במקסימום שם אותם על השיש..
אם יוצא ששומר על התינוקת כמה שעות (בזמן שאני מנקה וכו׳…) אז לא מחליף לה חיתול.. רק שם אותה בלול ועושה לה ״ששש״ אם היא בוכה.
אני לא יודעת כבר מה לעשות. אלה החיים מעכשיו? עכשיו כמה שנים לא אשן? וכל היום אנקה קקי ופיפי ואשטוף כלים?
אם אני מבקשת ממנו לעזור לי הוא אומר שהוא - בניגוד אליי - עובד, אז לא הגיוני שיתעורר בלילה ולא הגיוני שבבוקר יקום יותר מוקדם כדי להחליף אותי שאוכל להתארגן קצת אחרי לילה ללא שינה..
זה גורם לי להרבה דברים נוראיים.. נפשית.. ואפילו פיזית.. לפעמים יש לילות שלמים שהתינוקת יונקת שעות ולא ישנה.. ואני לא יכולה ללכת להתפנות.. ואז בבוקר הוא קם וישר בורח לעבודה ואני עדיין עם ההתאפקות…. אז נהיו לי טחורים (מניחה שזה שילוב של התאפקות + חוסר שתיה + תופעות מהלידה..) וכואב לי נורא..
מוצאת את עצמי בוכה כל היום - כל מה שאני רוצה זה כמה דקות לעצמי לנוח.. והוא לא מוכן לתת לי את זה.. אם הוא כבר מסכים לשמור עליה לכמה דקות אז אני צריכה לשטוף בקבוקים ולחטא אותם ולעשות כביסות ולשטוף כלים..
זה לא אמור להיות ככה נכון? גם אם הבעל עובד הוא צריך לעזור.. נכון?
הוא גורם לי לפקפק בשיקול דעת שלי כבר…
אכן נשמע קשהYaelL

תראי, יש משהו בזה שהוא עובד וצריך לקום ללכת לעבודה ולכן צריך לישון, אבל עדיין- הוא אבא של התינוקת וכן יכול ואמור לעזור קצת. ואת לא אמורה להגיע למצב כזה שקשה לך כל כך נפשית ופיזית, הוא כן אמור לשאת איתך בנטל ולתת לך קצת מרווח לנשימה בשביל הנפש והגוף. יש לך אפשרות לקבל עזרה מגורם שלישי? אמא/אחות, אפילו עזרה בתשלום?

בגלל שאני לא עובדת, צריכה את התמיכה שלו כדי לקבל עזרה בתשלוםLana423
והוא לא מבין מה הבעיה.. אומר שזה פשוט ושהתינוקת כל היום ישנה..
אמא שלי לא יכולה לבוא לעזור לי, אבל היא כן יכולה לעזור לי אם אגיע אליה.. אז אמרתי לו שאני רוצה לנסוע לשבוע לאמא שלי. הוא התעצבן נורא ואמר שאם אני נוסעת זה בלי הילדה
מה היה לפני הלידה?מקרמה
עבדת? הוא היה שותף במטלות הבית?
איך מתנהל תהליך קבלת החלטות אצלכם?

ואני הייתי הולכת לנוח אצל אמא וכמובן לוקחת את התינוקת.

ולהגיד במפורש.
אם אתה לא מסוגל לתת לי את התנאים הבסיסים להתאושד אחרי לידה אז אני אחך למרום בו זה אפשרי.
ולהגיד לו גם שהאיום של לנסוע בלי התינוקת לא באמת מחזיק.
אי טפשר לאכול ולהשאיר את העוגה שלמה.
כי לטענתו הוא עובד ולא מסוגל לדאוג לבית ולתינוקת בנוכחותך אז ק"ו בהיעדרך.

בבקשה תדאגי לעצמך.

אז שיחליט
עבדתי, הוא מעולם לא היה שותף במטלותLana423
הוא בא מבית שהאבא לא עושה בו כלום - לא היה חלק מגידול הילדים בכלל, היה מגיע מאוחר בלילה ויוצא מוקדם בבוקר
המשפט האחרון לא מוצא חן בעיניי בכללרקלתשוהנ
אם הוא לא יכול לעזור איזה סיבה יש לו לא להסכים שאמא שלך תעזור לך?

את יכולה להציב לו עמדה ברורה, או שאתה עושה אחד שתיים שלוש או שאני נוסעת לאמא שלי, לא מתוך כעס ועצבים אלא מתוך שאני חייבת עזרה?
לגמרי לברוח לאמא שלך לשבוע. דחוף אבל.אורוש3
את מפרקת את הגוף והנפש שלך לטווח הרחוק. תנסי לדבר איתו ואם אין עם מי פשוט תסעי בבוקר כשהוא לא נמצא. תכתבי לו שאת אוהבת אותו אבל את פשוט מפורקת. זה את. לא קשור אליו (למרות שברור שזה קשור). ושאת ממש תשמחי אם הוא יצטרף. אחרי שתתאפסי קצת אז תנסו לדבר. לעכל יחד את השינוי הכי הכי משמעותי בחיים. הוא פשוט לא קלט עושה רושם. ברור שהוא חייב לעזור. שישה שבועות את אמורה לנוח. וגם אחר כך. אין מה להשוות לעבודה פשוט אין. אבל הוא לא יודע. צריך להסביר לו בעדינות. אבל קודם להתאושש. את בקצה! חיבוק גדול לך
מה??? לא תקין בכלל.Dove
את אולי לא עובדת מחוץ לבית, אבל לעבוד ולתחזק בית, להיות בהריון, ללדת ולגדל את הילדה המשותפת שלכם זה עבודה לא פחות קשה ואפילו יותר. אין שום סיבה שתמעיטי בערך של עצמך מולו.
התגובה שלו לבקשה שלך לעזרה מאמא שלך מדליקה לי נורה אדומה, אבל אני לא יודעת מה מצב התקשורת ביניכם בכללי, בכל מקרה לדעתי זה דורש טיפול.
אני חושבת שכרגע מה שהכי חשוב זה לשים את עצמך במקום ראשון ולעמוד על שלך ולדאוג קודם כל לרווחה שלך. אם את לא מקבלת תמיכה מבעלך, תשיגי אותה מאנשים אחרים שיכולים לתת לך אותה, בתשלום או מהמשפחה.
אני לא יודעת אם זה הזמן עכשיו אבל כן מאוד חשוב לעבוד על התקשורת ביניכם ולטפל במישור הזוגי.
באופן כללי יש הרבה גברים שלא רגילים לעזור בבית ולא יודעים לעשות את זה. לפעמים צריך להפעיל אותם, לדבר איתם, ולבקש כדי שזה יקרה.
סליחה?? מה זה בלי הילדה. לא מקובל בכלל משפט כזהחצילוש
זה ממש שיח אלים בעיני. או שאתה מקל עלי קצת, או שאני נוסעת להתאוורר.
כן.. אולי זה נשמע יותר חמור ממה שזה אמור להיותLana423
כי השיחה הזאת נקטעה באמצע ולא המשכנו אותה עדיין.
ואולי מהצד שלו זה היה נשמע כמו איום של ״אני לוקחת את הילדה ועוזבת״ ולא - אני צריכה עזרה ולכן נוסעת ואתה גם מוזמן
אז תבהירי לו, שאת צריכה עזרה ומנוחהחצילוש
כי את יולדת. או שהוא נושא בעול ב1, 2, 3, 4, או שאת נוסעת לאמא שתעזור לך.
לא הבנתימאוהבת בילדי

בלי הילדה? אז מי יטפל בה? הוא?
אז שיעזור כשאת בבית! למה את צריכה לצאת מהבית כדי שהוא יעזור???

אמר שיקרא לאמא שלו 🤷‍♀️Lana423
שלא באה לבקר אותנו אפילו מאז הלידה.. שלושה שבועות
אז שיקרא לה עכשיומאוהבת בילדי

אין צורך לחכות עד שמגיעים לקו השבירה כדי לפעול...

ה ישמורמיואשת******
כל כך לא תקין שאין לי מילים
תקשיבי יקירתי, קחי את עצמך לבית החלמה. עכשיו הרגע. תתקשרי ואיפה שיש מקום תלכי. יבשלו לך אוכל ישמרו לך עליה שתוכלי לישון.
שתתאוששי קצת.
לא יודעת אפילו מה לומר לך בקשר לבעלך אבל ברור שאת לא אמורה לעשות כלום את יולדת עכשיו.
אל תבשלי, תזמיני אוכל מוכן, כלים חדפ אל תגעי בכיור. תכבדי רק מה שאת צריכה לעצמך ולקטנה.
יש לו אמא נורמלית? (הייתי רוצחת את הבן שלי על התנהגות כזו) מישהו אחר שאפשר לדבר איתו?
ביולדת אמורים לטפל!
לפני זה הוא היה שותף בבית או שזה גם היה ככה?
זאת הטעות שלי כנראה.. לפני הלידה הוא גם לא עשה כלום בביתLana423
ואף פעם לא אמרתי כלום כי באמת שעשיתי הכל מאהבה ובכיף..
והוא לא מבין מה הגוף שלי עבר למרות שהוא היה שם בלידה ושמע שחותכים אותי ושמע אותי צורחת שאני מרגישה שעומדת למות..
זה שהוא לא עשה כלום בבית זה דבר אחדרקלתשוהנ
אבל הוא ראה אותך? היה לו אכפת אם את צריכה עזרה או תמיכה?

זה יכול להיות שככה חלוקת העבודה בין בני הזוג, שרק היא עושה הכל ועדיין הכל בסדר.
השאלה מאיפה זה מגיע.
^^^נגמרו לי השמות

@Lana423  יקרה,

בהחלט קודם כל להפסיק מיידית את המציאות הלא תקינה הזו שבה את אחרי לידה וממשיכה לתפקד כרגיל וחלילה יכולה להגיע כך לקריסה...

 

קודם כל תדאגי לעצמך יקרה ולתינוק. תמצאי כבר עכשיו כל עזרה שהיא שתגרום לך לכך.

 

הסיפור מול בעלך הוא משני כרגע ורק אחרי שתתחזקי קצת צריך לברר מה קורה כאן לעומק, ולפי זה לפעול.

ולוודא שבכל מקרה שהוא - יש לך כתובת או כמה לעזרה ותמיכה ועין אובייקטיבית שתוכל לכוון אותך גם במישור הזה.

 

חיבוק גדול גדול והצלחה רבה 

לא תקין בשום צורהרקלתשוהנ
הטיעון של אני עובד ואת לא פשוט לא רלוונטי בשלב שלך.
הפוך
הוא רק עובד, זה הכל.
את לעומת זאת, ילדת, ערה בלילות, מניקה, סובלת, ועושה דברים בבית בתקופה שכל ההמלצות הרפואיות הן לנוח לנוח ולנוח. את יכולה לפגוע לעצמך ברצפת האגן ובכלל בהתאוששות. זה לא תקין.

את מכירה את בעלך
זה משהו שהיה גם לפני הצורה הזאת של החשיבה וההתנהגות, או שזה הגיע פתאום אחרי הלידה?
כנראה שזה תמיד היה ככה, פשוט לא היה לי אכפתLana423
כי אני תמיד ״גיבורה״ וכלום לא מזיז לי ועושה כמה שיותר.. אבל עכשיו זה גדול עליי
הכל כל כך קשה אחרי לידה וזה בכלל לא דברים שאני רוצה לפתוח איתו.. לא רוצה להגיד לו שאני לא מצליחה להתאפק עם פיפי ורצה לשירותים כל כמה דקות. לא רוצה להגיד לו שיש לי טחורים ושאני פותחת את הברז במקלחת כל פעם שהולכת לשירותים כדי שלא ישמעו אותי צורחת.. לא רוצה להגיד לו שכל החצאיות שלי לא עולות לי אפילו על רגל אחת ושלא ברור לי איך אי פעם הן יעלו
למה את לא רוצה?אורוש3
הוא השותף שלך. הוא צריך לדעת את זה. מותר לך להיות חלשה עכשיו. אם לא תסבירי לו הוא לא יבין אף פעם.
מבינה אותך מאודDove
גם לי יש נטיה להיות כזאת אבל אני מבינה שבסופו של דבר זה פוגע גם בי וגם בקשר הזוגי.
אני לומדת לאט לאט לשחרר את הקטע של האישה שעושה הכל לבד ולא צריכה עזרה, ומבקשת עזרה מבעלי ומטפטפת לו כל הזמן שאני זקוקה לעזרה שלו. למדתי גם שאם אני אמשיך לעשות דברים בשבילו הוא יתרגל ואף פעם לא יעשה את זה בעצמו, אז למרות שהרבה פעמים יותר פשוט לי פשוט לסדר אחריו אני לא עושה את זה ונותנת לו לעשות את זה.
הכל כל כך קשה אחרי לידה, אבל אם לא תגידי לו הוא לא ידעאני אמא
את חייבת לנוח כמו שכתבו לך, וכמו שאת מרגישה בעצמך, אבל אם את רוצה שהוא ידע את זה את חייבת להגיד לו שקשה לך! תתלונני על הכל (לא חייבת על הטחורים למרות שזה זוועה).
ולא רוצה להפחיד אותך אבל בכל זאת ותגידי גם לבעלך- אם את מתאמצת מדי בתקופה של משכב לידה את יכולה לגרום לגוף שלך נזק בלתי הפיך.
למשל- את כותבת שקשה לך להתאפק לשירותים, זה נורמלי אחרי לידה כי רצפת האגן שלך עברה טראומה, אבל אם לא תנוחי כמו שצריך עכשיו אז רצפת האגן לא תתאושש בקלות והתופעה הזאת תמשיך.
טוב אני רוצה לכתוב לך עוד משהו אחרי שקראתי הכלמיואשת******
תראי, אמרתי פה כבר כמה פעמים שאני לא מקור לעצות זוגיות טובות. כשאני קוראת על בעל שמתנהג ככה בא לי לטלטל אותו פיזית חזק מאד מאד וגם לומר דברים שאסור לומר. אז אני לא מתאימה ומשתדלת להימנע מלייעץ בגלל זה.

אבל, אחרי קראתי מה שכתבת
פה אני רוצה לתת לך עצות אחרות.
אני רוצה לומר לך משהו על עצמך.
יקירתי.
הדבר הכי חשוב עכשיו בעיני הוא שתעמדי מול המראה, תסתכלי על הרשה המדהימה ששם. ותדעי, ותגידי בקול, ותרגישי עד לשד עצמותייך-
שאת שווה ושמגיע לך
מגיע לך אהבה
מגיע לך הערכה
את מיוחדת
את נפלאה
את אמא לביאה
את צלם אנוש בת של הקבה שאוהב אותך
את אדם טוב
את שווה המון המון המון!
את שווה כבוד
את שווה הערכה
את שווה אהבה
את שווה כסף!
את מספיק שווה והכן נהדרת ומיוחדת כדי שתפרגני לעצמך מנוחה. עזרה כספית. אוכל קנוי, לנסוע לאמא לעזרה. לומר זה לא מתאים לי. לומר אני לא יכולה. לומר כואב. לומר קשה לי. לדרוש הערכה , שותפות, עזרה
לא להנמיך את עצמך
לא להוריד בערכך
לא לחשוב שאת לא עובדת אז את לא שווה
שאם את לא עובדת לא מגיע לך להנות מהכסף
את הכי!
חוץ מזה שאת בן אדם, מיוחד, נשמה של ה, אשה טובה,
את יודעת שמשלמים לעוזרת 60₪ לשעה כן? ולמטפלת כמה אלפים בחודש? ןלמבשלת? למכבסה את יודעת כמה משלמים? ולגיהוץ?
את מבינה שאת עשית ועושה עבודה ששווה מעל עשר אלף לפחות כל חודש? את לא עובדת???? את לא צריכה רשות להשתמש בכסף שלכם!!
אבל דבר ראשון את צריכה להבין, ולהיות בטוחה, שמגיע לך! שזה נכון, שזה צודק, שאת טובה, שאת נורמלית. ושחיי זוגיות שיתופיים עם כבוד והערכה הדדיים הם לא מותרות. הם הבסיס.

אני לא יודעת איך תגיעי לשם. יבואן טובות ממני עם עצות.
אבל את צריכה להאמין דבר ראשון שזה מגיע לך. שאת שווה המון.
וממה שאני קוראת מבין השורות את לא מאמינה בעצמך בכלל ולפחות לי נשמע שיש פה קצת בעיה של דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכה ולכן את משלימה עם התנהגויות כאלו מלכתחילה, כי לכאורה את מאמינה בפנים איפשהו שזה כל מה שמגיע לך.
(ואם אני טועה ממש סליחה ותזרקי לפח. זה רק מאהבה)
אז לא! מגיע לך ואת שווה! הכי הכי הכי!
מאחלת לך המון הצלחה, אהבה וחיזוקים.
תדאגי לעצמך!
(וזה בסדר שהתינוקת תבכה בעריסה כמה דקות כשתלכי לשירותים. היא תקבל אחר כך אמא שמחה ורגועה וזה שווה כמה דקות בכי שלה. באמת)
תודה רבה ❤️ המילים שלך מחזקות ממשLana423
❣️ הצלחה בהכל!!!מיואשת******
תגובה מהממתאני אמא
איזו מדהימה אתנגמרו לי השמות

תגובה מושלמת  

 

תודה לכולכן בנות ❤️Lana423
עזרן לי מאוד וחיזקתן.
אנסה להסביר לו בצורה יפה ולהגיד לו על הדברים שבהם הוא צריך להתחיל לעזור ולהשתתף
בהצלחה רבה יקרה ❤נגמרו לי השמות


בהצלחה נשמה. תדאגי לעצמך, ואמן שתצליחו להיות בזה יחד ❤רקלתשוהנ
ואם כבר.. אז מנצלשת לעצמי.. זה אמור להיות ככה אחרי לידה?Lana423
פעם ראשונה שאזרתי אומץ לגעת באזור שם.. וזה מרגיש ממש פתוח.. לא יודעת להסביר, כאילו יש חור ענק ממש.. יכול להיות שהתפרים נקרעו??
זה הגיוני שעדיין רחב שם..רק טוב=)
אבל אני ממליצה ממש- תקחי מראה ותסתכלי🙂 זה נשמע מפחיד אבל לענ"ד ממש כדאי להכיר ולדעת מה המצב שם.
אוף, הסתכלתי. ואני לא יודעת אם זה תקין…Lana423
זה ממש פתוח, וכאילו רואים קצת איבר כלשהו בצבע ורוד
וזה גם לא סימטרי
מה לעשות?
יש לך ביקורת בשישה שבועותמיואשת******
לא חושבת שצריך להילחץ לפני זה כל עוד כאבים או דימום חריג
זה הגיוניסליל
אחרי לידה. ובאופן כללי הגוף שלנו לא סימטרי

יש לך כאבים?
בערך חמישה ימים אחרי הלידה הכאבים ממש נעלמוLana423
היו כאבי תופת, ופשוט ביום אחד נעלמו. ושבועיים וחצי אחרי הלידה התחילו כאבים בזמן יציאה.. הנחתי שטחורים ועשיתי תור טלפוני עם רופא משפחה והוא אמר לי למרוח משחה של טחורים במשך שבעה ימים.. בינתיים זה קצת מקל אבל עדיין כואב בזמן יציאה ואז גם כמה שעות אחרי..
בסך הכלסליל
זה נשמע הגיוני אחרי לידה 🥴
אם את מאוד סובלת ביציאות, יכול להיות שכן הייתי מתייעצת שוב עם הרופא. או מקדימה את התור לרופא נשים, אבל זה תלוי בתחושה שלך
אמנם הגיוני לאחרי לידה, אבל בכל מקרה תקבעי לך תור לפיזיורקלתשוהנ
רצפת אגן

ואל תשכחי לקחת הפניה לפיזיו רצפת אגן מהרופאה.
יכול להיות שלא תוכלי לקבוע תור בלי הפניה, אז אולי תבקשי טלפוני...

בכל מקרה אל תלחצי..רק טוב=)
גם אם חס וחלילה תפר אחד נפתח, 3 שבועות אחרי כבר אין מה לעשות.. (באופן כללי כמובן שאפשר לסדר את זה אבל זה כבר פרוצדורה לא לעכשיו).
לוקח זמן לדברים להסתדר קצת ולגוף לחזור לעצמו אז בנחת🙂 חיבוק!?
הגיוני לגמריאמא לאוצר❤אחרונה
אני גם ממש נבהלתי אחרי הלידה (גם אצלי היה ממש דומה למה שאת מתארת) והייתי בטוחה שלא תקין..
ונבדקתי כמה פעמים
ומסתבר שזה תקין לגמרי..ולוקח למקום זמן להתאושש
תחשבי שהוא עבר דבר מטורף!! תינוק עבר שם..
הגיוני,באר מרים
אהל חשוב מאוד שתנוחי כדי לתת לרצפת האגן שלך להתחזק.
וגם תקפידי על תרגילי קגל
כולן פה כתבו לך בחריפות על בעלך (ובצדק)מתואמת
אני אנסה לצאת מתוך נקודת הנחה שבסך הכול הוא אוהב אותך ורוצה בטובתך, ופשוט רגיל מהבית לדרך החיים הזו וגם לא מודע למציאות.
אז צריך "פשוט" להסביר לו:
אם הוא מאמין לדברים של רופאים, אז צריך לחפש מאמרים על משכב לידה (אפשר גם באתרי קופות החולים), ולתת לו לקרוא.
אפשר גם למצוא מאמרים של יועצי זוגיות על שותפות בבית, להראות לו שתפקיד האיש בבית לא מסתכם בלצאת לעבוד, ושאישה לא יכולה לנהל את הבית לבדה (וכמו שמיואשת כמדומני כתבה - מדובר בכמה וכמה משרות!).
נכון שככה "הרגלת" אותו, שהכול על כתפייך, אבל לדעתי לא מאוחר מדי לשנות...
נשמע שלאמא שלו אין מה לפנות, כי נהגה בדיוק כך בזמנו. אלא אם כן היא התפכחה מהשיטה הזו... אבל אולי יש איזו דמות שהוא מעריך, רב או משהו כזה, שיכול לדבר איתו על כך?
ואולי, אם הוא יסכים, אפשר גם לפנות לייעוץ זוגי... אם כי כדאי שתחכי לאחרי תקופת משכב הלידה.
ובינתיים - באמת תלכי לאמא שלך. לא בתור איום, אלא בתור בקשה עובדתית: "אני מרגישה ממש לא טוב מאז הלידה, אני חייבת לנוח ולהתאושש. אמא שלי תוכל לעזור לי בזה וגם לעזור לי לטפל בתינוקת, לכן אני רוצה לנסוע אליה. אני אשמח אם תבוא איתנו, אבל אבין אם תרצה להישאר בבית."
ואולי, אם הוא באמת יישאר בבית לתקופה ויצטרך לתפקד בו בעצמו, הוא יבין כמה המלאכות שאת עושה קשות, ויבין שהוא צריך להקל מעלייך...
חיבוק גדול, יקרה, והתאוששות פיזית ונפשית במהרה!
מחזקת גם שהם פשוט לא יודעיםנתחילמחדש
אנחנו קוראות בפורומים, מתייעצות עם חברות, ולהם אין מושג!
צריך שמישהו חיצוני ידבר איתו, אפילו חבר, ויראה לו מה המצב הנורמלי.
אני מרגישה שזה בעיקר מה שמשפיע על בעלי.
רציתי להוסיף עוד משהומתואמת
@Lana423 היקרה -
אני חושבת שזה לא בריא שאת מסתירה מבעלך את הכאבים והקשיים שאת חווה. בסופו של דבר הוא בעלך, לא איזה חבר שאת פוגשת רק פעם בכמה ימים כשאת מבושמת ומאופרת ומורחת חיוך ענק שיסתיר את כל הקשיים. אתם כבר חיים ביחד, על כל המשתמע מזה, ומותר ואף רצוי שהוא יראה את ה"פגמים" שיש בך.
אז אני חושבת שכדאי שתתחילי לאט לאט לשתף אותו - לומר לו שכואב לך פה וכואב לך שם, שקשה לך להתאושש, שקשה לך עם הטיפול בעצמך ובתינוקת. לא בתור תלונה, אלא בתור שיתוף, פשוט כי אתם גוף אחד שמתחלק לשניים. ככה, לאט-לאט... ובסוף הוא יראה שיש לו *אישה*, ולא איזו סופר-וומן יכולת כול... וזה בסדר שתהיי אישה ובת אנוש! זה בסדר שלא תצליחי להתמודד במושלמות בכל זירות החיים! תני לעצמך להרגיש את זה, וההרגשה הזו תעבור גם אליו, והוא יצליח בע"ה לתפוס במושכות הגבר מעוד בחינה - לא רק הפרנסה - אלא גם כאחראי וכ"מושיע" של אשתו...
כל מילה!!!בת 30
ממש אשמח לשמוע שנסעת לאמא שלך. ממשאורוש3
גם אני. מחבקת מרחוקאין כמו טאטע!
ומקווה שמצאתם איך לגשר על המצב הזה.
תודה לכולכן מקסימות 💕 מעדכנתLana423
שבערב דיברנו בנחת והוא אמר שהוא מבין ושהוא מבקש שאגיד לו כמה דברים ספציפיים שהוא יכול לעזור לי בהם ונתקדם משם לאט לאט. אז אמרתי לו שהוא ישטוף ויחטא בקבוקים, יחליף חיתול לפני שהולך לישון בלילה ויקום בבוקר טיפה יותר מוקדם כדי שאני אוכל להתארגן בנחת בבוקר ולשתות משהו.
בינתיים בכמה שעות שעברו זה עבד מקווה שימשיך ככה גם באמצ״ש.
אמרנו שנראה במוצ״ש אם אני עדיין רוצה לנסוע לאמא שלי אז ניסע
איזה יופי. כל הכבוד לך. לשניכם.רקלתשוהנ
כל הכבוד!מכחול
איזה משמח לשמוע!!באר מרים
מעולה!YaelL

מצויין שהוא פתוח לשמוע ומבין אותך, ושיש שינוי לטובה.

מהממים. תמשיכו! ובאמת. את חייבת מנוחה.אורוש3
אל תוותרי על זה בחודש הקרוב. אח''כ לאט לאט.
מקסים ממש! כיף לגלות שבאמת "יש עם מי לדבר" מתואמת
בע"ה התקופה הזו תהווה מקפצה לכל החיים שלכם, ותדעו תמיד איך לדבר ואיך לשתף ואיך לעזור זה לזו...
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"לאחרונה

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלוםאחרונה

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
חיבוקתהילה 3>אחרונה

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה
מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"לאחרונה
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
כבר יומיים עם צירונים לא סדיריםאנונימית בהו"ל

לא חזקים אבל כן מציקים, מפריעים להרדם... אחרי שנרדמת לא מתעוררת מהם. רואים אותם גם במוניטור, גם אתמול וגם היום.

אני רק התחלתי שבוע 38, יש סיכוי למשוך ככה חודש?? כמה זמן סחבתן עם צירונים?

ואיך אפשר לקדם? אני כבר לא מצליחה לעשות כלום מרוב עייפות וחוסר ריכוז. כבר לא עובדת, אבל כן צריכה לתפקד עם הגדולים... מתקשה לנהוג בפיזורים ואיסופים. כואב לעמוד הרבה, ללכת... 

אני סוחבת כמה חודשים עם צירים.לפעמים חזקיםמולהבולה
וואוווו איך מתפקדים ככה??אנונימית בהו"ל
אצלי היה יום וחציהשם שלי

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

התחילו בזירוז, לכן אין לי שום מושג למה לצפותאנונימית בהו"ל
אז קחי בחשבון את שתי האפשרויותהשם שלי

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).


ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

אז איך ידעת ללכת להבדק?אנונימית בהו"ל
היה לי בכל מקרה תור לרופאהשם שליאחרונה

ואז גיליתי שאני בפתיחה 5.

אחרי 3 שעות בערך ילדתי.


אם לא היה לי את התור, יכול להיות שכן הייתי הולכת לבדוק, אבל לא בטוח, ואולי לא הייתי מספיקה להגיע לבית חולים.


למדתי להבא, שגם עם צירים לא סדירים, כדאי לי ללכת להיבדק, כי זה יכול להיות לידה. (בינתיים עוד לא קרה בפועל).

הייתי ככה כמעט 6 שבועות. משבוע 36 עד כמעט 42אמהלה

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

 

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

וואו, אני מרגישה גמורה ולא תפקודיתאנונימית בהו"ל

כי זה גם מפריע לישון בלילה

ביקשתי מבעלי שיחזור היום מוקדם מהעבודה לעזור עם הילדודס..

קשה לי לדמיין עוד חודש שלם ככה

ברור. זה באמת קשה. וזה הזמן לקבל כל עזרה שמציעיםאמהלה

ולהקל בכל מה שרק אפשר.

אולי יעניין אותך