רוב הציבור הדתי לאומי נפגש עם המין השני באוניברסיטה ובעבודה, בגיל 23-25. אמנם בגיל 18 אכן אין קשר, אבל בכלל לא בטוח שזה דבר גרוע כמו שהיא מציגה את זה.

לחברה מעורבת יש מחירים כבדים מאוד. ואני לא מדבר על מקרי קצה כמו הריונות וכדומה - אני מדבר על הנורמה. בחברה מעורבת, נערים נמוכים נדחקים לשוליים. נערות שמנות הופכות לבלתי נראות ובלתי נשמעות. כולן מאוהבות בנער עם התלתלים, וכולם צוחקים על ההיא עם המשקפיים. בחברה מעורבת, כל היחס החברתי הופך להיות היררכי: היא יותר יפה ממני. הוא יותר מוכשר ממני. כי הרי יש כאן מבחן עם ציונים: מי יותר מושך בעיני המין השני. בגיל צעיר זה ממש דופק לך את המוח, ויעידו על זה הרבה חברים חילונים שלי.

מבלי להכיר את הגברת, אני מבטיח לה שכל הדברים הללו היו קיימים גם בילדות שלה. אבל היא כנראה נפלה במקום טוב באמצע, ולא טרחה להסתכל למטה ולשים לב.

לעומת זאת, בחברה נפרדת זה כמעט ולא קיים. שם הבנות לא משחקות על הקלף ה"נשי" שלהן, אלא בונות את עצמן כבנאדם. הבנים לא יוצרים היררכיה גברית. זה דבר מדהים! כך יוצאים אנשים בוגרים לעולם.

הרומנטיזציה של "הטבע" היא ילדותית מאוד, ולמרות שהיא מאוד "IN" לאחרונה, זה לא הופך אותה לפחות ילדותית. מבחינה טבעית ונורמלית, ילדות בנות 14 אמורות לקיים יחסי מין עם גברים בני 40. זה גם מה שקורה בחברות של ציידים-לקטים. למה לא? ילדה צעירה ויפה שהגיעה לבשלות מינית, והצייד הטוב ביותר בשבט. הרי עצם העובדה שהיא מתארת כאן, על שמירת נגיעה ואיסור ייחוד, זה דבר לא טבעי בעליל.

אם אי פעם אצליח להתחתן, ואם אי פעם יהיו לי ילדים - חד משמעית אשלח אותם לחינוך נפרד. אני ארצה שהילד שלי יכיר בנות רק אחרי הצבא, כאשר יהיה בוגר דיו כדי להבין את עצמו. אני לא רוצה שיעביר את ילדותו בשאלה הנצחית "מה הבנות חושבות עליי". אני ארצה שהבת שלי תתפתח באופן אישי, ולא תתעסק בבנים ובהתאהבויות ובליחשושים.

אז למרות שהחינוך הדתי בעיקרו די דפוק (וזה עניין לדיון אחר), ולמרות שבהחלט קיימת חרדיזציה בציבור הדתי לאומי, ולמרות שאני מסכים שהפרדה טוטאלית בין המינים היא לא בריאה, עדיין הפוסט הזה הוא פשוט ילדותי. לא אישית נראה שהכותבת גם היא לא בוגרת במיוחד ("זהות נשית מול גבר"? "אינטימיות פתוחה"???) אבל חשוב לכתוב את זה לטובת הקוראים האחרים.

איך אתה רואה את ה"חרדיזציה" בציבור הדתי לאומי?

מבחינה פרקטית, כמעט כל הנוער הסרוג הולך לישיבה או מכינה (זה לא היה קיים לפני 20 שנה). קם לנו "עולם התורה" דתי לאומי, אברכים, כוללים וישיבות. כיפות גדולות, התקרבות לחסידות, ישיבות קטנות.

מבחינה אידיאולוגית, חלקים גדולים נוטים לציונות פאסיבית עד חוסר ציונות, ומתייגים את החילונים כולם כמערביים ליברליים חסרי מוסר. ובכלל, כל עניין הדוסיות (בשורוק) זה עניין חדש אצל הכיפות הסרוגות. אתה עדיין מכיר את הציוני דתי "הקלאסי" העורך-דין הבורגני עם השפם, שמחלק קיגל בשבת?

מבחינה פוליטית, חלקים גדולים מתקרבים יותר ויותר לחרדים. ע"ע הר המור.

מבחינה היסטורית, מי שנותן את הטון הדתי כיום בציונות הדתית הוא הרב קוק זצ"ל ותלמידיו. אבל הוא היה בעצם רב חרדי לחלוטין (עם גישה מעניינת כלפי הציונות), ובהחלט לא היה רב דתי לאומי קלאסי, מהסוג של תנועת המזרחי, מפלגת הפועלים הדתיים, והקיבוצים בעמק בית שאן.

אפשר לתת עוד דוגמאות. זה תהליך מפורסם שלא אני המצאתי אותו - הוא קיים כבר עשרות שנים. אגב, גם הציבור החרדי משתנה במקביל, וגם הציבור החילוני.

אבל המשמעות עדיין זהה.

גם אם הייתה ירידה בפונקציית הדוסיות לפני 100 שנה, עדיין זו עובדה שקיימת עלייה בפונקציה הנ"ל בחמישים השנים האחרונות.

וזה נכון גם לעניין ההפרדה בין המינים.

ואם תחשוב על זה קצת יותר לעומק, תוכל לראות שהפונקציה הזו היא ארוכה בהרבה מאשר מאה השנים האחרונות. בהחלט ייתכן שלפני 150 שנה הייתה דווקא עלייה בדוסיות, משום שלפני 200 שנה הייתה ירידה. וכן על זו הדרך.

לכן, אין באמת "חזרה לעבר", משום שלכל עבר יש עבר לפניו, וגם לעבר שלפניו היה עבר משלו. גם "דרך מקורית" לא קיימת, משום שאין מקור: הפונקציה היא אינסופית, עוד מאז החל האדם לרוב על פני האדמה.

המאות ה-18-19 היו תקופות מאוד לאומיות, בפרט באירופה. המון עמים ולשונות התחילו לחשוב על שאיפות לאומיות. גם הציונות הייתה חלק מהטרנד הזה - היא הוקמה באיזור 1850 כדי לממש מדינה ליהודים בארץ אבותיהם.

הציונות הייתה תנועה גדולה והיו בה פלגים רבים. אחד הפלגים היה גם דתי: זה מה שנקרא "ציונות דתית". הם הקימו תת-מפלגה שנקראה "המזרחי" (כי אם את נמצאת באירופה, ישראל היא בכיוון מזרח), ובה היו רבנים שונים, עסקנים, וגם סתם "עמך ישראל". זו הייתה תנועה יהודית לא קטנה.

כמובן, היו גם תנועות נגד - למשל, תנועת אגודת ישראל הוקמה במקור כתנועה נגדית לתנועה הציונית. אז איך היא הפכה להיות מפלגה פוליטית בתוך המדינה שהקימו הציונים? נו. שר ההיסטוריה מתגלגל מצחוק עד היום.

מכל מקום, המזרחי ניסו לגייס אנשים (הרב מיימון ז"ל קרא לזה "לעשות נפשות לציונות"....), תמיכה וכסף - כמו כל תנועה אחרת - ובסופו של דבר עלו לפלסטינה. שם הקימו קיבוצים ויישובים ברוח התקופה. זו תנועת הציונות הדתית, ואם את מעוניינת לראות איך היא נראתה במקור - הטריחי את עצמך לאחד מהקיבוצים הדתיים בנגב המערבי או בעמק בית שאן, ותדברי עם האדם הראשון שתפגשי שעבר את גיל 60.

הרב קוק זצ"ל (האבא) לא הגיע מהחוגים הללו. הוא הגיע מהאיזור החרדי-ליטאי-ישיבתי, שהיה מקורב בכלל לאגודת ישראל. אבל הוא היה אדם רחב אופקים ובעל מחשבה מקורית מאוד, ועם הזמן, כאשר היה רבה של יפו (וירושלים), מצא את עצמו נוטה יותר ויותר לכיוון הציוני. חשוב לומר שהוא בהחלט לא הפך ל"מזרחיסט": הוא אפילו ניהל איתם כמה מאבקים מפורסמים. כל חייו הוא נע על התפר בין אגודת ישראל למזרחי. למשל, הוא ניסה לייסד תנועה שתאחד בין שניהם (אם אני לא טועה היא נקראה "דגל ירושלים"). תורת ארץ ישראל הייתה מאוד חשובה לו, ולישיבה שהוא הקים לא בדיוק הגיעו ציונים דתיים, אלא בחורי ישיבה ממזרח אירופה. אגב, כולל הנכד של החפץ חיים.

הרב קוק היה בעצם חרדי ליטאי עם נטייה ציונית חזקה. הוא לא שלח את בנו לקיבוץ דתי אלא לישיבות ליטאיות, ולא הפך להיות חקלאי כמו רבנים אחרים ממזרח אירופה. הוא ייסד ישיבה, מה שמאוד זה מאוד לא היה מקובל באותה תקופה, והוא ראה את הציונות במשקפיים תורניות ולא במשקפיים לאומיות-פרקטיות. אני לא חושב שהוא היה תומך בהפיכתו למין אליל (מה שנקרא "הרב זצ"ל"), משום שהוא בעצמו היה אדם עם מחשבה מאוד מקורית ופתוחה.

בנו הרצי"ה היה אדם מאוד כריזמטי ומאוד יוזם, ועודד את תלמידי הרב קוק להיכנס בכל הכוח לשכבות ההנהגה הישנה של הציונות הדתית. עם השנים הם הלכו והפכו לציונות דתיים קלאסיים, עד שכיום כבר לא ניתן להבדיל ביניהם. יותר מזה: הגישה הציונית דתית עצמה הלכה והפכה לרב קוק. יש שיגידו שבאמת היה חסר משהו מהותי בציונות הדתית הישנה, ותורת הרב קוק מילאה אותו. אולי גם התקופה עצמה הייתה מעין מעבר בין פרקטיקה לאידיאולוגיה. אבל זה סתם הרהור.

כמובן, אין בדברים כדי לפגוע בכבודו של הרב קוק זצ"ל. אם כבר, הייתי מפנה כמה חיצים לתלמידיו בעלי העיניים התמימות והגדולות.

צריך לומר שאתה טועה מאוד. זה פשוט לא נכון.

המזרחי הוקמה ב-1902, כתנועת-בת של הציונות הכללית. היו לה חיים עוד הרבה לפני הרב קוק. היא השתתפה בפולמוס הגדול של תכנית אוגנדה (ואגב, היא תמכה בתכנית הזו), והיו לה עקרונות ואידיאלים ורבנים משלה.

הרב קוק זצ"ל מעולם לא ראה עצמו כמזרחיסט. הוא לא היה חלק מהתנועה, לא חתם על העקרונות שלה, לא נרשם למפלגה, ולא השתתף בשום פולמוס. אם כבר, הוא ניהל נגדם מאבקים לא קטנים (למשל "פולמוס הקולטורה"). הרב קוק נטה לציונות מתוך מחשבה תורנית-אישית. הוא לא הרגיש מחוייב למפלגת המזרחי ולא לפרקטיקה הציונית. הוא היה שחקן חופשי במגרש שנשלט ע"י מפלגות.

בעניין "האם הציונות הדתית הייתה בעצם יותר תורנית בעבר אבל הידרדרה, עד שבא הרב קוק והחזירה ליושנה", או "מי בעצם מקיים יותר טוב את המטרות המקוריות שבשבילן הוקמה הציונות הדתית", סטייל "מי היה הקוריוז ומי לא": אלו שאלות מעניינות מאוד, וכמו שאתה מבין - נגועות באידיאולוגיה אישית. זה תלוי את מי תשאל, כמובן. אין שום טעם להגיע לפינה הזאת בדיון הזה. מה שחשוב הוא להבין את מה שהיה באותה תקופה: הציונות בצד אחד, ובתוכה המזרחי; אגודת ישראל ואחרות לצד שני; והרב קוק לחוד באמצע בין שתיהן, קרוב מאוד למזרחי אבל לא חלק ממנה. זה הכל.

בעניין תורתו של הרב קוק זצ"ל, כמובן שהוא חידש רבות - לא התכוונתי אלא לומר שצמח בישיבות ליטאיות, ומשם גם הגיע. אבל כמובן שהצדק איתך.

אני מתנצל על המגדר השגוי.

אוקיי, אני מבין שפגעתי בנקודה רגישה. קראתי את כל התגובות. הדיונים פה הופכים להזויים קצת וצריך לחתוך את זה. אז הנה הדברים:

הטענה שלך, שבתחילת המאה העשרים כל הציבור היהודי הדתי היה ציבור מאוחד, היא טענה לא נכונה. עצם העובדה שאתה שומע שהיו כאלו במזרחי וכאלו באגודת ישראל, אומרת דרשני. ועוד לא נכנסנו לקווי מחלוקת אחרים (חסידים-מתנגדים, הישוב הישן-עולי חו"ל). יכול להיות שזה מה שלימדו אותך בחוגי "מרכז" - יש שם נטייה לבלבל בין עובדות לאידיאולוגיה.

אתה מנסה לחזור שוב ושוב לפילוסופיה. זה מעניין מאוד, אבל זה לא העניין כאן. אני מדבר היסטוריה. והיסטורית, הרב קוק הקים תנועה חדשה משל עצמו, בלי שום קשר לציונות הדתית המקורית (שנקראה המזרחי). זו עובדה היסטורית. אתה מוזמן לקרוא קצת על האיש - תתחיל בויקיפדיה ותמשיך משם.

מהלך הטיעון הוא פשוט מאוד:

1. הרב קוק הקים תנועה חדשה

2. שהייתה יותר "דוסית" מאשר הציונות הדתית המקורית (באותה נקודת זמן. לא "מי מקיים יותר טוב את דרכו של הרב ריינס זצ"ל")

3. עם השנים, היא הלכה והשתלטה לאט לאט על הציונות הדתית המקורית

4. מה שגרם לתהליך שבו הציונות הדתית הנ"ל הלכה והפכה ליותר דוסית

5. דבר שבא לידי ביטוי גם בהפרדה בין המינים בציונות הדתית.

זה הכל. מה שכתבתי כאן אמור להיות מובן מאליו.

עצוב מאוד בעיניי שתלמידי הרב קוק יודעים בעל פה את משנתו, אבל אין להם מושג על מהלכים היסטוריים שהוא עשה.

איך שאתה נעלב בשם אדם שאינך מכיר....

אני חושב שכדאי לך לחשוב שוב מה בדיוק אתה מנסה לומר, ואיך בעצם זה קשור למה שאני כתבתי כאן.

ורק תיקון קטן אבל חשוב: כתבת ש"מי שמבלבל בין תגובות לאידיאולוגיה זה החוג שלך". ובכן, שים לב - לי אין חוג. אני לא משתייך לשום קבוצה, ואין לי אינטרס לכפות שום אידיאולוגיה על המציאות. אני מנסה להסתכל על המציאות כפי שהיא. תתפלא, אבל יש לא מעט אנשים כאלו בעולם. בקרוב אצלך.

תודה על התגובה הזאת

וזה ממש מדויק

---לעומת זאת, בחברה נפרדת זה כמעט ולא קיים. שם הבנות לא משחקות על הקלף ה"נשי" שלהן, אלא בונות את עצמן כבנאדם. הבנים לא יוצרים היררכיה גברית. זה דבר מדהים! כך יוצאים אנשים בוגרים לעולם.

היא חושבת שלסרוג כיפות לבנים, ולצחוק עם בנים זה "נורמלי"!

שומרים על צניעות בסיסית כמו שמירת נגיעה וייחוד.

הפוסט הזה מוגזם ומגזים ולא נראה שזה מתוך רצון להבהיר נקודה. אלא יותר בקטע של מבט דיכוטומי וילדותי מצד הכותבת.

אני לא שופטת אף אחד, בוודאי לא על סמך פוסט אחד (אם כי זה אכן יכול לתת לי כיוון לגבי הכותב),

מתחתי ביקורת על הפוסט הספציפי הזה וזוהי זכותי המלאה, ואני לא מרגישה צורך לבקש סליחה אם אני חושבת משהו שונה ממנה (או ממך)

מזל שאני יודעת איך

הנתונים הם ממחקרים בנושא, יש לא מעט כאלה

חפשי בגוגל...

תחפש בגוגל ותביא

החיים בחברה נפרדת מידי לחוצים אותה לקצה - לקראת נישואין וזוגיות

שלאף אחד לא אכפת באמת מהשיער שלך

אפשר להיות קירחים וזה גם אחלה

האימוג'י יוכיח

בשביל מה למדתי גיאומטריה

היא גם מגזימה, וגם מדברת על הסיבה להפרדה בצורה קצת מעוותת...

אף אחד לא מפחד מאף אחד...

וגם התיאור ההיסטורי מעוות

עד לפני כמה עשורים כל העולם למד בצורה נפרדת.

עד היום בתי הספר היוקרתיים באנגליה הם נפרדים לבנים ובנות וכל ההורים העשירים גאים לשלוח את הילד שלהם לכזה מקום.

השינוי מבחינה הסטורית הוא למידה מעורבת, הנפרדת היא הנורמה.

למה צריך דיוק היסטורי והוכחות אם אפשר סתם למתוח ביקורת על מי שבוחר אחרת?

בין קיצוניות אחת לקיצוניות שאתה מתאר - לקראת נישואין וזוגיות

לדחות הכל או לקדש הכל זה נובע מאותה נקודה - חוסר מוכנות להתעסקות עם הנושא בצורה רצינית, בצורה מורכבת.

אני לא חושבת שמי שגדל בחברה מעורבת הוא מושלם.

אני לא חושבת שמי שגדל בחברה נפרדת הוא מושלם.

יותר מזה, כשאני יוצאת עם אנשים - אין לי מושג באיזה חברה הם גדלו, ואני לא יכולה להגיד שאלו שהיו יותר "שמחים, שפויים ובריאים" הגיעו מסוג מסוים.

אני מסתכלת גם עליי והסביבה שבה אני גדלתי - וואלה, אי אפשר לשים אותנו בקופסה אחת ולהגיד שכולנו "שמחים, שפויים ובריאים" או להפך.

אותה טענה שהכותבת טוענת, ש"הבחירה להפרדה מגדרים מונעת מפחד ולא מבחירה" - אפשר לטעון גם עליה - הבחירה שלה בחברה מעורבת מונעת מפחד שילדיה יגדול להיות "בחורים/בחורות שמעולם לא שוחחו עם בני/,בנות המין השני.
שלא מכירים את האנרגיה הזאת, שלא יודעים כלום מחוויה אישית על האופי, על המנטליות או עליהם עצמם במרחב המין השני."

בתגובות פה התייחסו לדתל"שים: מי שמעניין אותו מחקרים, יכול להסתכל כאן https://a7.org/?file=20200831174343.pdf. אמנם זה לא משווה בין חברה נפרדת למעורבת, אבל זה כן מראה שיש פחות עזיבה של הדת בציבור שלנו - ולמה הנתונים של 50% לא נכונים, אלא יותר לכיוון 25%.

ביחס לדימוי העצמי (@אחד מיני רבים): לצערי, אמנם יש דברים שמאפיינים חברה מעורבת כמו שתיארת בתחילת תגובתך - אבל חלקם קיימים גם בחברה נפרדת. דימוי גוף, דימוי עצמי, דחייה חברתית ועוד - קיימים בכל מקום. הלוואי שחברה נפרדת היתה פתרון לזה, אבל זה לא, וצריך להיות מודעים לזה.

לגבי למידה נפרדת שמובילה לציונים גבוהים יותר (@מיואשת******): אותי לימדו שבנים משיגים ציונים גבוהים יותר בלימודים מעורבים, אבל בנות משיגות ציונים גבוהים יותר בלימודים נפרדים.

אבל נראה שכל אחד יכול למצוא מחקר שתומך בדעתו. כלומר אין ממצאים חד משמעיים שחוזרים על עצמם בכל רחבי העולם.

אם זה מעניין מישהו, יש כאן מחקר על זה. כתוב שם גם משהו מעניין: 

ככל שיש יותר ילדים במשפחה (שמהווה מדד כמותי לדוסיות), הסיכוי שתלמד במסגרת נפרדת גבוה יותר. בתי הספר הממ"ד נפרדים מייצגים תלמידים עם רמה סוציו-אקונומית גבוהה, ואילו בממ"ד המעורבים מגיעים תלמידים מרמות סוציו-אקונומיות נמוכות - על אף שבתי הספר המעורבים נמצאים באיזור גיאוגרפי של רמה סוציו-אקונומית גבוהה, והנפרדים באיזורים של רמה סוציו אקונומית נמוכה.

למה זה מעניין?

כי אלו הנתונים שמעידים על הליכה לכיוון של פיצול בציונות הדתית.

כיוון אחד הוא של אנשים שלמדו בחינוך מעורב, הלכו כנראה לצופים הדתיים או לבנ"ע, למדו גם בהסדר - אבל כנראה שיותר במכינות מאשר ישיבות גבוהות, ישרתו (צבאי\לאומי) במסגרת יותר מעורבת, ילמדו לימודים גבוהים במוסדות כלליים ואולי גם במקום העבודה זה יתבטא.

כיוון שני הוא של אנשים שלמדו בחינוך נפרד, הלכו כנראה לאריאל או לעזרא, למדו גם בהסדר - אבל כנראה שבישיבות גבוהות יותר מאשר במכינות, ישרתו (צבאי\לאומי) במסגרת יותר נפרדת (אולי אפילו בתוך המגזר), ילמדו לימודים גבוהים במוסדות דתיים (מכללות הוראה, מכון לב\טל) ואולי גם במקום העבודה זה יתבטא - יעדיפו לעבוד בסביבה דתית.

ברור שמה שכתבתי זה סטיגמתי ויש חריגים לכל כיוון - אבל אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לשרטט משהו כזה. להתחיל לתאר חלק ממסלול חיים של מישהו - ולרוב יהיה אפשר להשלים את הפרטים האחרים, כי רוב האנשים כן הולכים עם הזרם, מה שהוא לא יהיה.

האם המגמה הזאת טובה?

לא יודעת.

האם היא קורית?

לא נראה לי שאפשר להתכחש לזה.

מה כן נראה לי חשוב?

הסיבתיות. המניע. החינוך.

כשאני מחנכת לחברה כזאת או אחרת, למה בדיוק אני מחנכת?

האם כשאני מחנכת לחברה נפרדת\מעורבת, אני מבהירה שזה לא מונע מפחד, אלא מבחירה - ושמהות הבחירה מובנת. המניעים שלה ברורים?

וזה נראה לי הרבה יותר חשוב ממה שקורה בבית הספר. מה המסר שאנחנו כהורים נעביר לילדינו?

ברור לי שהבחירות שלי (כהורה) לגדל את הילד שלי בדרך מסוימת משליכות על הילד. ולא נראה לי שאפשר לגדל ילד בלי שריטות בכלל. 

נראה לי גם חשוב להבהיר שיש איזושהיא מידה של אמת במי שבוחר אחרת מאיתנו. זה לא שכל הצדק נמצא אצלי - שכל מי שגדל כמוני הוא "שפוי, בריא ושמח" - והאחרים בהכרח לא.

האם ייתכן שיש אמת בטענתה שיש "פער מטורף בין זוגות שגדלו במסגרות מעורבות לבין זוגות שגדלו בחינוך נפרד" ושלבוגרי חינוך נפרד יש "אפס מודעות, אפס הבנה, אפס טבעיות." 

אני חושבת שכן. האם זה בגלל חינוך נפרד? אני חושבת שלא בהכרח. שהבעייה היא לא עצם הנפרדות. אלא החינוך שהתלווה לזה. ההבהרה של הבחירה, של המניעים. בעיניי זה חלק מהבעייה גם בחינוך חרדי.

ככל שהעולם נהיה יותר מתירני ופתוח מצד אחד, כנגדו קם צד שהוא יותר סגפני וסגור. מבחינתי צריך לדעת למצוא את המקום הטוב באמצע. לא הכל לבן בצד אחד ולא הכל שחור בצד השני.

אהה לא ראיתי את זה כחשש לפגיעות דווקא - לקראת נישואין וזוגיות

אתה נמצא פה עוד לפני לא?...
אתם זוכר דברים שכאלה גפ בשנים עברו או שזו איזושהי הקצנה של השנים האחרונות?

אפילו בתקופה הדוסית שלי לא הגדרתי את הפורומים עצמם כחברה מעורבת,
מי שזוכר הר"מ שלי ניסה להוביל מהלך לסגירתם ונלחמתי על כך כהוגן...
 

בבני"צ אגב בהתחלה השיחות אישיות היו פתוחות, ואחרי שהבינו למה זה משמש נעלו אותם,
ועדין- היינו הקבוצה הכי גדולה ופעילה בתקופתי, תחי האירוניה
(גם יצאו מכך לא מעט זוגות אגב...)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.