רוב הציבור הדתי לאומי נפגש עם המין השני באוניברסיטה ובעבודה, בגיל 23-25. אמנם בגיל 18 אכן אין קשר, אבל בכלל לא בטוח שזה דבר גרוע כמו שהיא מציגה את זה.

לחברה מעורבת יש מחירים כבדים מאוד. ואני לא מדבר על מקרי קצה כמו הריונות וכדומה - אני מדבר על הנורמה. בחברה מעורבת, נערים נמוכים נדחקים לשוליים. נערות שמנות הופכות לבלתי נראות ובלתי נשמעות. כולן מאוהבות בנער עם התלתלים, וכולם צוחקים על ההיא עם המשקפיים. בחברה מעורבת, כל היחס החברתי הופך להיות היררכי: היא יותר יפה ממני. הוא יותר מוכשר ממני. כי הרי יש כאן מבחן עם ציונים: מי יותר מושך בעיני המין השני. בגיל צעיר זה ממש דופק לך את המוח, ויעידו על זה הרבה חברים חילונים שלי.

מבלי להכיר את הגברת, אני מבטיח לה שכל הדברים הללו היו קיימים גם בילדות שלה. אבל היא כנראה נפלה במקום טוב באמצע, ולא טרחה להסתכל למטה ולשים לב.

לעומת זאת, בחברה נפרדת זה כמעט ולא קיים. שם הבנות לא משחקות על הקלף ה"נשי" שלהן, אלא בונות את עצמן כבנאדם. הבנים לא יוצרים היררכיה גברית. זה דבר מדהים! כך יוצאים אנשים בוגרים לעולם.

הרומנטיזציה של "הטבע" היא ילדותית מאוד, ולמרות שהיא מאוד "IN" לאחרונה, זה לא הופך אותה לפחות ילדותית. מבחינה טבעית ונורמלית, ילדות בנות 14 אמורות לקיים יחסי מין עם גברים בני 40. זה גם מה שקורה בחברות של ציידים-לקטים. למה לא? ילדה צעירה ויפה שהגיעה לבשלות מינית, והצייד הטוב ביותר בשבט. הרי עצם העובדה שהיא מתארת כאן, על שמירת נגיעה ואיסור ייחוד, זה דבר לא טבעי בעליל.

אם אי פעם אצליח להתחתן, ואם אי פעם יהיו לי ילדים - חד משמעית אשלח אותם לחינוך נפרד. אני ארצה שהילד שלי יכיר בנות רק אחרי הצבא, כאשר יהיה בוגר דיו כדי להבין את עצמו. אני לא רוצה שיעביר את ילדותו בשאלה הנצחית "מה הבנות חושבות עליי". אני ארצה שהבת שלי תתפתח באופן אישי, ולא תתעסק בבנים ובהתאהבויות ובליחשושים.

אז למרות שהחינוך הדתי בעיקרו די דפוק (וזה עניין לדיון אחר), ולמרות שבהחלט קיימת חרדיזציה בציבור הדתי לאומי, ולמרות שאני מסכים שהפרדה טוטאלית בין המינים היא לא בריאה, עדיין הפוסט הזה הוא פשוט ילדותי. לא אישית נראה שהכותבת גם היא לא בוגרת במיוחד ("זהות נשית מול גבר"? "אינטימיות פתוחה"???) אבל חשוב לכתוב את זה לטובת הקוראים האחרים.

איך אתה רואה את ה"חרדיזציה" בציבור הדתי לאומי?

מבחינה פרקטית, כמעט כל הנוער הסרוג הולך לישיבה או מכינה (זה לא היה קיים לפני 20 שנה). קם לנו "עולם התורה" דתי לאומי, אברכים, כוללים וישיבות. כיפות גדולות, התקרבות לחסידות, ישיבות קטנות.

מבחינה אידיאולוגית, חלקים גדולים נוטים לציונות פאסיבית עד חוסר ציונות, ומתייגים את החילונים כולם כמערביים ליברליים חסרי מוסר. ובכלל, כל עניין הדוסיות (בשורוק) זה עניין חדש אצל הכיפות הסרוגות. אתה עדיין מכיר את הציוני דתי "הקלאסי" העורך-דין הבורגני עם השפם, שמחלק קיגל בשבת?

מבחינה פוליטית, חלקים גדולים מתקרבים יותר ויותר לחרדים. ע"ע הר המור.

מבחינה היסטורית, מי שנותן את הטון הדתי כיום בציונות הדתית הוא הרב קוק זצ"ל ותלמידיו. אבל הוא היה בעצם רב חרדי לחלוטין (עם גישה מעניינת כלפי הציונות), ובהחלט לא היה רב דתי לאומי קלאסי, מהסוג של תנועת המזרחי, מפלגת הפועלים הדתיים, והקיבוצים בעמק בית שאן.

אפשר לתת עוד דוגמאות. זה תהליך מפורסם שלא אני המצאתי אותו - הוא קיים כבר עשרות שנים. אגב, גם הציבור החרדי משתנה במקביל, וגם הציבור החילוני.

אבל המשמעות עדיין זהה.

גם אם הייתה ירידה בפונקציית הדוסיות לפני 100 שנה, עדיין זו עובדה שקיימת עלייה בפונקציה הנ"ל בחמישים השנים האחרונות.

וזה נכון גם לעניין ההפרדה בין המינים.

ואם תחשוב על זה קצת יותר לעומק, תוכל לראות שהפונקציה הזו היא ארוכה בהרבה מאשר מאה השנים האחרונות. בהחלט ייתכן שלפני 150 שנה הייתה דווקא עלייה בדוסיות, משום שלפני 200 שנה הייתה ירידה. וכן על זו הדרך.

לכן, אין באמת "חזרה לעבר", משום שלכל עבר יש עבר לפניו, וגם לעבר שלפניו היה עבר משלו. גם "דרך מקורית" לא קיימת, משום שאין מקור: הפונקציה היא אינסופית, עוד מאז החל האדם לרוב על פני האדמה.

המאות ה-18-19 היו תקופות מאוד לאומיות, בפרט באירופה. המון עמים ולשונות התחילו לחשוב על שאיפות לאומיות. גם הציונות הייתה חלק מהטרנד הזה - היא הוקמה באיזור 1850 כדי לממש מדינה ליהודים בארץ אבותיהם.

הציונות הייתה תנועה גדולה והיו בה פלגים רבים. אחד הפלגים היה גם דתי: זה מה שנקרא "ציונות דתית". הם הקימו תת-מפלגה שנקראה "המזרחי" (כי אם את נמצאת באירופה, ישראל היא בכיוון מזרח), ובה היו רבנים שונים, עסקנים, וגם סתם "עמך ישראל". זו הייתה תנועה יהודית לא קטנה.

כמובן, היו גם תנועות נגד - למשל, תנועת אגודת ישראל הוקמה במקור כתנועה נגדית לתנועה הציונית. אז איך היא הפכה להיות מפלגה פוליטית בתוך המדינה שהקימו הציונים? נו. שר ההיסטוריה מתגלגל מצחוק עד היום.

מכל מקום, המזרחי ניסו לגייס אנשים (הרב מיימון ז"ל קרא לזה "לעשות נפשות לציונות"....), תמיכה וכסף - כמו כל תנועה אחרת - ובסופו של דבר עלו לפלסטינה. שם הקימו קיבוצים ויישובים ברוח התקופה. זו תנועת הציונות הדתית, ואם את מעוניינת לראות איך היא נראתה במקור - הטריחי את עצמך לאחד מהקיבוצים הדתיים בנגב המערבי או בעמק בית שאן, ותדברי עם האדם הראשון שתפגשי שעבר את גיל 60.

הרב קוק זצ"ל (האבא) לא הגיע מהחוגים הללו. הוא הגיע מהאיזור החרדי-ליטאי-ישיבתי, שהיה מקורב בכלל לאגודת ישראל. אבל הוא היה אדם רחב אופקים ובעל מחשבה מקורית מאוד, ועם הזמן, כאשר היה רבה של יפו (וירושלים), מצא את עצמו נוטה יותר ויותר לכיוון הציוני. חשוב לומר שהוא בהחלט לא הפך ל"מזרחיסט": הוא אפילו ניהל איתם כמה מאבקים מפורסמים. כל חייו הוא נע על התפר בין אגודת ישראל למזרחי. למשל, הוא ניסה לייסד תנועה שתאחד בין שניהם (אם אני לא טועה היא נקראה "דגל ירושלים"). תורת ארץ ישראל הייתה מאוד חשובה לו, ולישיבה שהוא הקים לא בדיוק הגיעו ציונים דתיים, אלא בחורי ישיבה ממזרח אירופה. אגב, כולל הנכד של החפץ חיים.

הרב קוק היה בעצם חרדי ליטאי עם נטייה ציונית חזקה. הוא לא שלח את בנו לקיבוץ דתי אלא לישיבות ליטאיות, ולא הפך להיות חקלאי כמו רבנים אחרים ממזרח אירופה. הוא ייסד ישיבה, מה שמאוד זה מאוד לא היה מקובל באותה תקופה, והוא ראה את הציונות במשקפיים תורניות ולא במשקפיים לאומיות-פרקטיות. אני לא חושב שהוא היה תומך בהפיכתו למין אליל (מה שנקרא "הרב זצ"ל"), משום שהוא בעצמו היה אדם עם מחשבה מאוד מקורית ופתוחה.

בנו הרצי"ה היה אדם מאוד כריזמטי ומאוד יוזם, ועודד את תלמידי הרב קוק להיכנס בכל הכוח לשכבות ההנהגה הישנה של הציונות הדתית. עם השנים הם הלכו והפכו לציונות דתיים קלאסיים, עד שכיום כבר לא ניתן להבדיל ביניהם. יותר מזה: הגישה הציונית דתית עצמה הלכה והפכה לרב קוק. יש שיגידו שבאמת היה חסר משהו מהותי בציונות הדתית הישנה, ותורת הרב קוק מילאה אותו. אולי גם התקופה עצמה הייתה מעין מעבר בין פרקטיקה לאידיאולוגיה. אבל זה סתם הרהור.

כמובן, אין בדברים כדי לפגוע בכבודו של הרב קוק זצ"ל. אם כבר, הייתי מפנה כמה חיצים לתלמידיו בעלי העיניים התמימות והגדולות.

צריך לומר שאתה טועה מאוד. זה פשוט לא נכון.

המזרחי הוקמה ב-1902, כתנועת-בת של הציונות הכללית. היו לה חיים עוד הרבה לפני הרב קוק. היא השתתפה בפולמוס הגדול של תכנית אוגנדה (ואגב, היא תמכה בתכנית הזו), והיו לה עקרונות ואידיאלים ורבנים משלה.

הרב קוק זצ"ל מעולם לא ראה עצמו כמזרחיסט. הוא לא היה חלק מהתנועה, לא חתם על העקרונות שלה, לא נרשם למפלגה, ולא השתתף בשום פולמוס. אם כבר, הוא ניהל נגדם מאבקים לא קטנים (למשל "פולמוס הקולטורה"). הרב קוק נטה לציונות מתוך מחשבה תורנית-אישית. הוא לא הרגיש מחוייב למפלגת המזרחי ולא לפרקטיקה הציונית. הוא היה שחקן חופשי במגרש שנשלט ע"י מפלגות.

בעניין "האם הציונות הדתית הייתה בעצם יותר תורנית בעבר אבל הידרדרה, עד שבא הרב קוק והחזירה ליושנה", או "מי בעצם מקיים יותר טוב את המטרות המקוריות שבשבילן הוקמה הציונות הדתית", סטייל "מי היה הקוריוז ומי לא": אלו שאלות מעניינות מאוד, וכמו שאתה מבין - נגועות באידיאולוגיה אישית. זה תלוי את מי תשאל, כמובן. אין שום טעם להגיע לפינה הזאת בדיון הזה. מה שחשוב הוא להבין את מה שהיה באותה תקופה: הציונות בצד אחד, ובתוכה המזרחי; אגודת ישראל ואחרות לצד שני; והרב קוק לחוד באמצע בין שתיהן, קרוב מאוד למזרחי אבל לא חלק ממנה. זה הכל.

בעניין תורתו של הרב קוק זצ"ל, כמובן שהוא חידש רבות - לא התכוונתי אלא לומר שצמח בישיבות ליטאיות, ומשם גם הגיע. אבל כמובן שהצדק איתך.

אני מתנצל על המגדר השגוי.

אוקיי, אני מבין שפגעתי בנקודה רגישה. קראתי את כל התגובות. הדיונים פה הופכים להזויים קצת וצריך לחתוך את זה. אז הנה הדברים:

הטענה שלך, שבתחילת המאה העשרים כל הציבור היהודי הדתי היה ציבור מאוחד, היא טענה לא נכונה. עצם העובדה שאתה שומע שהיו כאלו במזרחי וכאלו באגודת ישראל, אומרת דרשני. ועוד לא נכנסנו לקווי מחלוקת אחרים (חסידים-מתנגדים, הישוב הישן-עולי חו"ל). יכול להיות שזה מה שלימדו אותך בחוגי "מרכז" - יש שם נטייה לבלבל בין עובדות לאידיאולוגיה.

אתה מנסה לחזור שוב ושוב לפילוסופיה. זה מעניין מאוד, אבל זה לא העניין כאן. אני מדבר היסטוריה. והיסטורית, הרב קוק הקים תנועה חדשה משל עצמו, בלי שום קשר לציונות הדתית המקורית (שנקראה המזרחי). זו עובדה היסטורית. אתה מוזמן לקרוא קצת על האיש - תתחיל בויקיפדיה ותמשיך משם.

מהלך הטיעון הוא פשוט מאוד:

1. הרב קוק הקים תנועה חדשה

2. שהייתה יותר "דוסית" מאשר הציונות הדתית המקורית (באותה נקודת זמן. לא "מי מקיים יותר טוב את דרכו של הרב ריינס זצ"ל")

3. עם השנים, היא הלכה והשתלטה לאט לאט על הציונות הדתית המקורית

4. מה שגרם לתהליך שבו הציונות הדתית הנ"ל הלכה והפכה ליותר דוסית

5. דבר שבא לידי ביטוי גם בהפרדה בין המינים בציונות הדתית.

זה הכל. מה שכתבתי כאן אמור להיות מובן מאליו.

עצוב מאוד בעיניי שתלמידי הרב קוק יודעים בעל פה את משנתו, אבל אין להם מושג על מהלכים היסטוריים שהוא עשה.

איך שאתה נעלב בשם אדם שאינך מכיר....

אני חושב שכדאי לך לחשוב שוב מה בדיוק אתה מנסה לומר, ואיך בעצם זה קשור למה שאני כתבתי כאן.

ורק תיקון קטן אבל חשוב: כתבת ש"מי שמבלבל בין תגובות לאידיאולוגיה זה החוג שלך". ובכן, שים לב - לי אין חוג. אני לא משתייך לשום קבוצה, ואין לי אינטרס לכפות שום אידיאולוגיה על המציאות. אני מנסה להסתכל על המציאות כפי שהיא. תתפלא, אבל יש לא מעט אנשים כאלו בעולם. בקרוב אצלך.

תודה על התגובה הזאת

וזה ממש מדויק

---לעומת זאת, בחברה נפרדת זה כמעט ולא קיים. שם הבנות לא משחקות על הקלף ה"נשי" שלהן, אלא בונות את עצמן כבנאדם. הבנים לא יוצרים היררכיה גברית. זה דבר מדהים! כך יוצאים אנשים בוגרים לעולם.

היא חושבת שלסרוג כיפות לבנים, ולצחוק עם בנים זה "נורמלי"!

שומרים על צניעות בסיסית כמו שמירת נגיעה וייחוד.

הפוסט הזה מוגזם ומגזים ולא נראה שזה מתוך רצון להבהיר נקודה. אלא יותר בקטע של מבט דיכוטומי וילדותי מצד הכותבת.

אני לא שופטת אף אחד, בוודאי לא על סמך פוסט אחד (אם כי זה אכן יכול לתת לי כיוון לגבי הכותב),

מתחתי ביקורת על הפוסט הספציפי הזה וזוהי זכותי המלאה, ואני לא מרגישה צורך לבקש סליחה אם אני חושבת משהו שונה ממנה (או ממך)

מזל שאני יודעת איך

הנתונים הם ממחקרים בנושא, יש לא מעט כאלה

חפשי בגוגל...

תחפש בגוגל ותביא

החיים בחברה נפרדת מידי לחוצים אותה לקצה - לקראת נישואין וזוגיות

שלאף אחד לא אכפת באמת מהשיער שלך

אפשר להיות קירחים וזה גם אחלה

האימוג'י יוכיח

בשביל מה למדתי גיאומטריה

היא גם מגזימה, וגם מדברת על הסיבה להפרדה בצורה קצת מעוותת...

אף אחד לא מפחד מאף אחד...

וגם התיאור ההיסטורי מעוות

עד לפני כמה עשורים כל העולם למד בצורה נפרדת.

עד היום בתי הספר היוקרתיים באנגליה הם נפרדים לבנים ובנות וכל ההורים העשירים גאים לשלוח את הילד שלהם לכזה מקום.

השינוי מבחינה הסטורית הוא למידה מעורבת, הנפרדת היא הנורמה.

למה צריך דיוק היסטורי והוכחות אם אפשר סתם למתוח ביקורת על מי שבוחר אחרת?

בין קיצוניות אחת לקיצוניות שאתה מתאר - לקראת נישואין וזוגיות

לדחות הכל או לקדש הכל זה נובע מאותה נקודה - חוסר מוכנות להתעסקות עם הנושא בצורה רצינית, בצורה מורכבת.

אני לא חושבת שמי שגדל בחברה מעורבת הוא מושלם.

אני לא חושבת שמי שגדל בחברה נפרדת הוא מושלם.

יותר מזה, כשאני יוצאת עם אנשים - אין לי מושג באיזה חברה הם גדלו, ואני לא יכולה להגיד שאלו שהיו יותר "שמחים, שפויים ובריאים" הגיעו מסוג מסוים.

אני מסתכלת גם עליי והסביבה שבה אני גדלתי - וואלה, אי אפשר לשים אותנו בקופסה אחת ולהגיד שכולנו "שמחים, שפויים ובריאים" או להפך.

אותה טענה שהכותבת טוענת, ש"הבחירה להפרדה מגדרים מונעת מפחד ולא מבחירה" - אפשר לטעון גם עליה - הבחירה שלה בחברה מעורבת מונעת מפחד שילדיה יגדול להיות "בחורים/בחורות שמעולם לא שוחחו עם בני/,בנות המין השני.
שלא מכירים את האנרגיה הזאת, שלא יודעים כלום מחוויה אישית על האופי, על המנטליות או עליהם עצמם במרחב המין השני."

בתגובות פה התייחסו לדתל"שים: מי שמעניין אותו מחקרים, יכול להסתכל כאן https://a7.org/?file=20200831174343.pdf. אמנם זה לא משווה בין חברה נפרדת למעורבת, אבל זה כן מראה שיש פחות עזיבה של הדת בציבור שלנו - ולמה הנתונים של 50% לא נכונים, אלא יותר לכיוון 25%.

ביחס לדימוי העצמי (@אחד מיני רבים): לצערי, אמנם יש דברים שמאפיינים חברה מעורבת כמו שתיארת בתחילת תגובתך - אבל חלקם קיימים גם בחברה נפרדת. דימוי גוף, דימוי עצמי, דחייה חברתית ועוד - קיימים בכל מקום. הלוואי שחברה נפרדת היתה פתרון לזה, אבל זה לא, וצריך להיות מודעים לזה.

לגבי למידה נפרדת שמובילה לציונים גבוהים יותר (@מיואשת******): אותי לימדו שבנים משיגים ציונים גבוהים יותר בלימודים מעורבים, אבל בנות משיגות ציונים גבוהים יותר בלימודים נפרדים.

אבל נראה שכל אחד יכול למצוא מחקר שתומך בדעתו. כלומר אין ממצאים חד משמעיים שחוזרים על עצמם בכל רחבי העולם.

אם זה מעניין מישהו, יש כאן מחקר על זה. כתוב שם גם משהו מעניין: 

ככל שיש יותר ילדים במשפחה (שמהווה מדד כמותי לדוסיות), הסיכוי שתלמד במסגרת נפרדת גבוה יותר. בתי הספר הממ"ד נפרדים מייצגים תלמידים עם רמה סוציו-אקונומית גבוהה, ואילו בממ"ד המעורבים מגיעים תלמידים מרמות סוציו-אקונומיות נמוכות - על אף שבתי הספר המעורבים נמצאים באיזור גיאוגרפי של רמה סוציו-אקונומית גבוהה, והנפרדים באיזורים של רמה סוציו אקונומית נמוכה.

למה זה מעניין?

כי אלו הנתונים שמעידים על הליכה לכיוון של פיצול בציונות הדתית.

כיוון אחד הוא של אנשים שלמדו בחינוך מעורב, הלכו כנראה לצופים הדתיים או לבנ"ע, למדו גם בהסדר - אבל כנראה שיותר במכינות מאשר ישיבות גבוהות, ישרתו (צבאי\לאומי) במסגרת יותר מעורבת, ילמדו לימודים גבוהים במוסדות כלליים ואולי גם במקום העבודה זה יתבטא.

כיוון שני הוא של אנשים שלמדו בחינוך נפרד, הלכו כנראה לאריאל או לעזרא, למדו גם בהסדר - אבל כנראה שבישיבות גבוהות יותר מאשר במכינות, ישרתו (צבאי\לאומי) במסגרת יותר נפרדת (אולי אפילו בתוך המגזר), ילמדו לימודים גבוהים במוסדות דתיים (מכללות הוראה, מכון לב\טל) ואולי גם במקום העבודה זה יתבטא - יעדיפו לעבוד בסביבה דתית.

ברור שמה שכתבתי זה סטיגמתי ויש חריגים לכל כיוון - אבל אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לשרטט משהו כזה. להתחיל לתאר חלק ממסלול חיים של מישהו - ולרוב יהיה אפשר להשלים את הפרטים האחרים, כי רוב האנשים כן הולכים עם הזרם, מה שהוא לא יהיה.

האם המגמה הזאת טובה?

לא יודעת.

האם היא קורית?

לא נראה לי שאפשר להתכחש לזה.

מה כן נראה לי חשוב?

הסיבתיות. המניע. החינוך.

כשאני מחנכת לחברה כזאת או אחרת, למה בדיוק אני מחנכת?

האם כשאני מחנכת לחברה נפרדת\מעורבת, אני מבהירה שזה לא מונע מפחד, אלא מבחירה - ושמהות הבחירה מובנת. המניעים שלה ברורים?

וזה נראה לי הרבה יותר חשוב ממה שקורה בבית הספר. מה המסר שאנחנו כהורים נעביר לילדינו?

ברור לי שהבחירות שלי (כהורה) לגדל את הילד שלי בדרך מסוימת משליכות על הילד. ולא נראה לי שאפשר לגדל ילד בלי שריטות בכלל. 

נראה לי גם חשוב להבהיר שיש איזושהיא מידה של אמת במי שבוחר אחרת מאיתנו. זה לא שכל הצדק נמצא אצלי - שכל מי שגדל כמוני הוא "שפוי, בריא ושמח" - והאחרים בהכרח לא.

האם ייתכן שיש אמת בטענתה שיש "פער מטורף בין זוגות שגדלו במסגרות מעורבות לבין זוגות שגדלו בחינוך נפרד" ושלבוגרי חינוך נפרד יש "אפס מודעות, אפס הבנה, אפס טבעיות." 

אני חושבת שכן. האם זה בגלל חינוך נפרד? אני חושבת שלא בהכרח. שהבעייה היא לא עצם הנפרדות. אלא החינוך שהתלווה לזה. ההבהרה של הבחירה, של המניעים. בעיניי זה חלק מהבעייה גם בחינוך חרדי.

ככל שהעולם נהיה יותר מתירני ופתוח מצד אחד, כנגדו קם צד שהוא יותר סגפני וסגור. מבחינתי צריך לדעת למצוא את המקום הטוב באמצע. לא הכל לבן בצד אחד ולא הכל שחור בצד השני.

אהה לא ראיתי את זה כחשש לפגיעות דווקא - לקראת נישואין וזוגיות

אתה נמצא פה עוד לפני לא?...
אתם זוכר דברים שכאלה גפ בשנים עברו או שזו איזושהי הקצנה של השנים האחרונות?

אפילו בתקופה הדוסית שלי לא הגדרתי את הפורומים עצמם כחברה מעורבת,
מי שזוכר הר"מ שלי ניסה להוביל מהלך לסגירתם ונלחמתי על כך כהוגן...
 

בבני"צ אגב בהתחלה השיחות אישיות היו פתוחות, ואחרי שהבינו למה זה משמש נעלו אותם,
ועדין- היינו הקבוצה הכי גדולה ופעילה בתקופתי, תחי האירוניה
(גם יצאו מכך לא מעט זוגות אגב...)

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.