כן אני יודעת שזאת פרשנות לא מקובלת,
אבל חשוב לי שאמהות יקראו וידעו שגם הצד הזה קיים בעולם.
לא יודעת אם נדיר או לא.. קיצר תקראו ותעשו עם זה מה שתרצו...
אז ככה,
אני מכירה את המציאות הזאת בהקשר דומה אבל שונה.
בכל אופן, אם יש אצל ילד "פגם אסטטי" (חיצוני או שנובע מאופי)
(לדוגמה: שיער מקורזל, רגליים עקומות, שיניים צהובות, מראה פנים לא משהו, השמנה, קושי בהתארגנות (מקלחת) או כל דבר אחר)
אז לפעמים יש נטייה להימנע מלהתמודד עם הבעיה
בגלל שהתממודדות איתה פירושה להכיר בכך שיש בעיה.
כלומר אם אשתמש בדאורדורנט זה אומר שיש לי ריח לא טוב, ואם לא אשתמש אז לכאורה כאילו הבעיה לא קיימת (כן אני יודעת שבפועל זה הפוך)
או לדוגמה נגיד נשים מלאות צריכות ללבוש בגד מסויים כדי "להתגבר" על הנראות, למשל ללבוש מחוך,
אז ילדה שכמעט נערה,
עד עכשיו בכלל לא הייתה בעולם הזה ופתאום רומזים לה שכדאי שתלבש מחוך..
אבל אולי היא עדיין בהכחשה, ומעדיפה להימנע מללבוש את זה, לא בגלל שהיא באמת חושבת שבלי זה היא יותר יפה, אלא בגלל שכן ללבוש זה להודות באמת שהיא שמנה...
אז היא מעדיפה למשוך את הזמן ולהישאר עוד קצת ילדה שלא "צריכה" את הדברים האלו, (הרי לילדות לא עושות שיפוצים קוסמטיים)
אבל אמא רואה את הגוף שלה גדל (תרתי משמע)
ויודעת איך החברה תגיב על זה ואיך הזמן לא יעשה טוב ומנסה בעדינות לשנות את הגישה,
ואז נוצר עוד יותר אנטי,
ואז הביטחון העצמי מתרסק,
ואז בכלל אין שום מסוגלות להתמודד עם זה
ואז הראש נקבר עוד יותר באדמה.. ואז.. המצב יותר גרוע.
ואז שכבר זה מגיע למצב שאין ברירה אלא להיעמד מול המציאות אז זה מוזר פתאום לעשות שינוי (תארו נגיד ילדה עם גבות עבות מחוברות שמושכת את זה עד לגיל חטיבה/ תיכון, האם יהיה לה אומץ ביום בהיר אחד לבוא עם גבות מסודרות לכיתה? הרי כולם מיד יתייחסו לזה.. כבר עדיף להישאר מכוערת מאשר שהדבר האישי והסופר רגיש הזה יתבטא חיצונית וכולם ירשו לעצמם לזרוק הערות.... (גם אם ההערות הן איזה יפה את.. נכון אתמול הייתי מכוערת. אני יודעת את זה. תודה לכל העולם ואשתו שטורחים לזרוק לי את האמת בפנים)
האם אפשר בכל דילמה כזאת לשלול את הצד הזה? לא יודעת.
כמה נקודות למחשבה שכדאי לבחון:
האם הנושא מדובר אצלנו בחופשיות בבית או שזה פיל בחדר שכולנו נזהרים מלדבר עליו? (אם אנחנו לא מדברים על זה בטבעיות, איך הילדה אמורה להרגיש שה"פגם" הזה הוא משהו טבעי שאפשר בקלות לתקן?)
האם ה"פגם" הזה הוא נפוץ ביחס לאחרות? (כל הבנות מפתחות זיעה מסריחה, אבל יש כאלו עם הזעת יתר או שיותר פעילות גופנית)
האם אנחנו פתוחים באופן כללי לדבר ולטפל בחסרונות שלנו המולדים והנרכשים? (זאת הסיבה למשל שאני משתפת את הילדים שלי שיש לי פגם שנקרא היפרדות בטנית ורצפת אגן חלשה וחשוב לי לטפל בזה. אמנם אני לא מפרטת את ההשלכות כי זה לא תואם גיל, אבל כשאשתו של הבן שלי או כשהבת שלי יתמודדו עם זה אני מקווה שלפחות מבחינה רגשית לא תהיה בעיה, כי זה טבעי ומקובל וברור ומובן שזה עשוי לקרות ופשוט הולכים לטפל בזה והכל טוב..מה שלי לא היה..)
עוד נקודה למחשבה: מה המיקוד שלנו?
האם אנחנו מתקלחים כי אנחנו מסריחים? האם אנחנו שמים קשת כי אנחנו לא יפים? האם אנחנו מסתרקים כי אחרת השיער מכוער?
אם כן, גם אני לא הייתי רוצה לעשות את כל זה..
אני מתקלחת כי כיף לי להתקלח ולהרגיש רעננה, אני מסתרקת כי כיף לי להרגיש את השיער המסורק.
אני שמה דאודורנט כי יש לו ריח טוב וזה נותן הרגשה כללית טובה וכיפית.
הדגש הוא על מה שטוב, ולא על מה שרע.
כשהילדה שלי לא רוצה להתקלח אני לא אומרת לה אם לא תתקלחי תהיי מסריחה.
אני אומרת לה תודה שחסכת לי את המים החמים, איזו מקלחת מפנקת מחכה לי..
ואז אחרי המקלחת משוויצה בכיף של זה, מורחת קרם באמצע הסלון שכולם יראו ויריחו.. להדגיש את הכיף התועלת האישית שבזה.
בגדול, כל מומחי החינוך מעידים שדוגמה אישית הרבה יותר מועילה, הרבה יותר מהסברים. לעבוד על התת מודע, לא על המודע.
דוגמה: הבת שלי מגמגמת. כשהיא מנסה לדבר מהר היא ממש לא מובנת. התייעצתי עם הקלינאית שלה מה לעשות היא אמרה לי- לעולם אל תגידי לה לדבר לאט, לעצור, לנשום וכו'. פשוט תעשי את זה את.
אני חושבת שגם בתחום האסתטיקה והטיפוח אפשר ליישם את זה.
ואם כבר עושים את זה, אז להנכיח ולהחצין את הפעולה. גם להראות אותה וגם לדבר על זה. למשל לצחצח שיניים בחדר האמבטיה של הילדים ולא ביחידת הורים כדי ליצור יותר מודעות סביב זה.
למשל לומר אני מצחצחת שיניים ואז אבוא לשרוך לך שרוכים.. ככה הדברים מחלחלים.
ובחזרה לפותחת:
על פניו נשמע שהבת שלך מתנהגת באופן נורמלי ואת זאת שרגישה לנושא, מציעה להרפות ולחזק את הנפרדות שלה. מותר לה שיהיו לה תחומים שאינם חשובים לה כמו שהם חשובים לך.
שחררי ותאהבי אותה כמו שהיא. בטוחה שיש עוד המון תחומים אחרים יותר חשובים שאת יכולה לרוות ממנה נחת.
בהצלחה!
מדהימה את כרגיל, ואיזה כיף לראותך שוב!