או במילים אחרות - מה מגדיר אדם כ"אדם בוגר"? מה גרם לכם לומר לעצמכם "זהו, התבגרתי" (או לשם שינוי - "עוד לא התבגרתי")?
[גם תשובות ברוח התורה יתקבלו בברכה]
לדעתי, הרגע שבו אדם מפסיק "לרדוף" אחרי סיפוקים שבטווח הקצר ומחפש את העבודה וההשקעה על רווחים לטווח הארוך - זה סימן להתבגרות. (זו מחשבה שעלתה לבד בעקבות כמה נסיבות ואבחונים, ואז נראה לי שמצאתי סוג של סמכא, שהגמרא אומרת שעד גיל 20 אדם לא כשיר למכור קרקעות, למה? אולי בגלל שלמכור קרקע זה כמו לזכות בלוטו, הרבה כסף בבת אחת, ואז אם אדם לא מספיק בוגר הוא לא ידע להשקיע את הכסף לטווח הארוך אלא יבזבז אותו על הטווח הקרוב והקצר [על הנאות שהן בין השאר זמניות או שעלולות להיות כך]).
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …