לרב מרדכי אלון
רציתי לשתף אותך בכאב הקורע את לבי לנוכח עלילת הדם הנוראה שהעלילו עליך.
ראיתי את הכותרת בעיתון, ועיניי מלאו דמעות.
חשתי שמאשימים את אבא שלי ממש.
כי אתה עבורנו אבא.
איני מבינה כיצד ייתכן שבחרו דווקא אותך להיות מועלה כקרבן על המזבח.
דווקא האדם שכל כולו, כל רוחו, כל נשמתו, כל פועלו ומרצו, כל שיחו מוקדשים כליל לעם ישראל.
אתה ודאי אינך מכיר אותי, אבל אני מרגישה תלמידה ובת שלך.
בצעדים הראשונים שעשיתי לקראת ריבונו של עולם, אתה היית האב שמלמד את בתו איך ללכת. אתה נטעת בלבי את הרצון העמוק להקדיש את חיי למען עַם ישראל. היית שותף מרכזי בהחלטה שגמלה בלבי להיות לעולם חיילת בצבאו של ה'.
בתחילה, כשראיתי את הכותרת בעיתון, נמלאתי זעם פנימי גדול. לא יכולתי לשאת את הקזת דמך בצורה כה מבישה וקשה.
אך לאחר זמן קצר, התחלף הזעם ברחמים.
הם פשוט לא מכירים אותך.
הם אף פעם לא זכו לשיר יחד אתך שירי נשמה אל תוך הלילה ולהרגיש קרובים-קרובים לאבא שבשמים.
הם אף פעם לא נכחו בשיחות שלך וחוו איך כל וריד וכל עורק בך זועקים ובוערים את זעקתו של עם ישראל.
הם מעודם לא שמעו את קולך הנקרע בתפילת נעילה של יום כיפור וחותם את כולנו לשנה טובה.
אולי כל הסיפור הזה הוא זעקה וקריאה המבקשת אותך להצעיד גם אותם בדרך העולה בית-אל.
אני לא יכולה להתעלם מכך שהזמן הוא של פורים והגיבור הוא מרדכי היהודי. והתפילה שלי היא שיהיה כאן "ונהפוך הוא" – ויידעו כולם שמרדכי הוא אשר המלך חפץ ביקרו.
)