הערבים מנסים לשכנע אתכם, שכיוון שאתם בוחרים באמונה - אתם בהכרח טועים. הם מנסים לשכנע אתכם - שהם יודעים הרבה יותר טוב. מבינים יותר נכון את הדברים. ולא מתעלמים מהעניינים החשובים. הם רוצים שתאמינו שלהתייחס לנושא "אמונה" ברצינות, זו טעות מעצם אי-היותה "ידיעה". לכן כתוב "יברכך" בעושר, ו"ישמרך" במצוות - עושר רואים מייד, מצוות - גם כשרואים - אין "מקום" מוגדר ל"הפקדה". - זה תלוי בהבנה.
לא צריך להאמין לזה או לקבל את זה - כי
א: הקרוב קרוב קודם - צריך קודם להתייחס לרעיון היהודי.
ב. ראוי יותר להאמין המצוות שעיקרם אמונה ב"טוב"
ג. הם ינסו לשכנע אתכם, שכל דבר שניתן להתפרש כקשור ב-גאווה, תאווה, איזשהוא דבר שלילי - ראוי ראשית - מבחינתם - להתייחס לחלק כשלילי. - כאשר אתם מייצגים אמונה בטוב - הם יהפכו בדווקא גם דברים שיאמרו במפורש ובסייגים שמדובר אך ורק יחד עם זהירות מהשלילי - הם ינסו להפוך כאילו נאמר אחרת.
ד. הם חושבים שכך (לגבי החלק הראשון בפיסקה הקודמת) זה יותר "מועיל". ולכן הם לא מקבלים דעות אחרות - הם מניחים שעדיף שגם אתם תקבלו את הרעיון של אמונה בהיות לכאורה "שעירים אשר הם זונים אחריהם" - שזה לדעתם הדרך "להוציא" את הרע.
ה'. גם לגבי "הפיכת הרע לטוב" - צריך לשים לב לדבר הזה בדיוק: הפיכת הרע לטוב יכולה להילמד על ידי "חוכמה" של הפיכת הרע לטוב - רק מבחינה "לפלפולא בעלמא". בפועל ה"טוב" הוא בעצם מאחורי זה. במקום אחר. לא בגלל שאי אפשר דווקא להפוך את הרע לטוב, אלא כי עצם האמונה ב"מעשה" שהופך את הרע לטוב, זוהי "אמונה" שכוללת בהכרח אמונה ברע כמהות בפני עצמה.
ו. כנ"ל לגבי פסיקת הלכה - הם אולי ינסו להסביר - אולי אנשים אחרים יסבירו - ש"אפשר" לפסוק הלכה על סמך "רעיון" של "הפיכת הרע לטוב". - אין מושג כזה,לא בהלכה, ולא בגמרא. אפשר לפסוק הלכות שמכירות בכך שהקב"ה השאיר מקום לאדם לפעול גם במצבים "לא טובים" - כמו "ניתנה רשות לרופא לרפא". גם "דין של מלכות" (עיין מחלוקת בעניין צד המלכות במשפט). כל מיני עניינים שקשורים לאמון בכך שהקב"ה נמצא "השוכן איתם בתוך טומאותם". - להציג את זה כחלופה לאמת ולטוב - זה פיספוס העיקר.
זה. יש מובנים שונים מורכבים מה זה "טוב" ו"רע", וצריך לדעת מה הם ולאיזה חלקים מתייחסים. לא בגלל שזה "קובע" מה ההלכה אומרת, אלא בגלל שזה מאפשר להבין, מה הכוונה או המטרה בהלכה ספיציפית - ככל שמסגרת ההלכה מתירה/מאפשרת/מוכנה להכיל תפיסות כאלה - ואסור להפוך אפשרות כזו מ"לכתחילה" ל"בדיעבד" או מ"בדיעבד" ל"לכתחילה".
ח. אין מחלוקת לגבי היות "טוב" דבר רצוי, ולגבי היות "חוכמה" דבר רצוי גם כן. השאלה היא האם ראוי להאמין שה"חוכמה" וה"טוב" במקורם אחד, ובפרט עד כמה ראוי לראות את הדברים כך.
לא צריך להאמין לזה או לקבל את זה - כי
א: הקרוב קרוב קודם - צריך קודם להתייחס לרעיון היהודי.
ב. ראוי יותר להאמין המצוות שעיקרם אמונה ב"טוב"
ג. הם ינסו לשכנע אתכם, שכל דבר שניתן להתפרש כקשור ב-גאווה, תאווה, איזשהוא דבר שלילי - ראוי ראשית - מבחינתם - להתייחס לחלק כשלילי. - כאשר אתם מייצגים אמונה בטוב - הם יהפכו בדווקא גם דברים שיאמרו במפורש ובסייגים שמדובר אך ורק יחד עם זהירות מהשלילי - הם ינסו להפוך כאילו נאמר אחרת.
ד. הם חושבים שכך (לגבי החלק הראשון בפיסקה הקודמת) זה יותר "מועיל". ולכן הם לא מקבלים דעות אחרות - הם מניחים שעדיף שגם אתם תקבלו את הרעיון של אמונה בהיות לכאורה "שעירים אשר הם זונים אחריהם" - שזה לדעתם הדרך "להוציא" את הרע.
ה'. גם לגבי "הפיכת הרע לטוב" - צריך לשים לב לדבר הזה בדיוק: הפיכת הרע לטוב יכולה להילמד על ידי "חוכמה" של הפיכת הרע לטוב - רק מבחינה "לפלפולא בעלמא". בפועל ה"טוב" הוא בעצם מאחורי זה. במקום אחר. לא בגלל שאי אפשר דווקא להפוך את הרע לטוב, אלא כי עצם האמונה ב"מעשה" שהופך את הרע לטוב, זוהי "אמונה" שכוללת בהכרח אמונה ברע כמהות בפני עצמה.
ו. כנ"ל לגבי פסיקת הלכה - הם אולי ינסו להסביר - אולי אנשים אחרים יסבירו - ש"אפשר" לפסוק הלכה על סמך "רעיון" של "הפיכת הרע לטוב". - אין מושג כזה,לא בהלכה, ולא בגמרא. אפשר לפסוק הלכות שמכירות בכך שהקב"ה השאיר מקום לאדם לפעול גם במצבים "לא טובים" - כמו "ניתנה רשות לרופא לרפא". גם "דין של מלכות" (עיין מחלוקת בעניין צד המלכות במשפט). כל מיני עניינים שקשורים לאמון בכך שהקב"ה נמצא "השוכן איתם בתוך טומאותם". - להציג את זה כחלופה לאמת ולטוב - זה פיספוס העיקר.
זה. יש מובנים שונים מורכבים מה זה "טוב" ו"רע", וצריך לדעת מה הם ולאיזה חלקים מתייחסים. לא בגלל שזה "קובע" מה ההלכה אומרת, אלא בגלל שזה מאפשר להבין, מה הכוונה או המטרה בהלכה ספיציפית - ככל שמסגרת ההלכה מתירה/מאפשרת/מוכנה להכיל תפיסות כאלה - ואסור להפוך אפשרות כזו מ"לכתחילה" ל"בדיעבד" או מ"בדיעבד" ל"לכתחילה".
ח. אין מחלוקת לגבי היות "טוב" דבר רצוי, ולגבי היות "חוכמה" דבר רצוי גם כן. השאלה היא האם ראוי להאמין שה"חוכמה" וה"טוב" במקורם אחד, ובפרט עד כמה ראוי לראות את הדברים כך.
