רוצה לשתף שכבר תקופה ארוכה מאוד קשה לי עם מה שקורה כאן בפורום. פורום שהוא מאוד יקר לליבי.

הסיפורים שנחשפתי אליהם כאן, בעיקר מאחורי הקלעים אבל לא רק, לפעמים ממש שברו אותי.

לפני תקופת מה, היו בין שלל כל הסיפורים על הפגיעה שיש כאן, סיפור שפשוט ריסק.

וואו, לקח לי כמעט שבועיים לצאת מזה לגמרי, כולל בחילות, הקאות, כאבי בטן, חוסר שינה, כיווץ בכל הגוף, כאב עצום בנפש ובנשמה, באמת משהו מטורף...

הכאב הזה על מה שאנשים ונשים עברו...

ועל זה שיש כאלה אנשים בעולם

וכזה רוע בעולם

זה פשוט מדיר שינה מעיניי

ועד שהצלחתי לצאת מזה,

עוד סיפור. ועוד אחד.

ולפעמים בא לי לזעוק פשוט "די!" "די עם כל הרע הזה!" כמה אפשר?!

זה קשה לי מאוד מאוד מאוד

כואב לי מאוד מאוד מאוד

גם אני אשמח לתמיכה ולהתחזק ולחזור ולהאמין בטוב שבעולם, שהוא ודאי הרבה יותר טוב והרבה יותר גדול מהרע.

אבל לפעמים כשקשה אפשר בהחלט כבר להטיל בכך ספק...

לפעמים מתלבטת (וגם פועלת כך) על להפחית את השהייה בפורום, לפעמים עד בכלל לא (האמת שזה יצא בעיקר מסיבות טכניות של עומס, אבל לאחרונה גם הקושי הנפשי וכל הכאב הזה לא מוסיף...)

אבל אני לא יודעת, כי מצד שני באמת שהפורום יקר לליבי, ובאמת שיש כאן א/נשים טובים וזה מקום שיכול להוסיף גם הרבה טוב בעולם! אני נתרמת רבות מהרבה דברים שאנשים כותבים, ומקווה שאולי יכולה בעצמי גם לתרום במה שאפשר...

אז זהו...

קצת פרקתי למרות שיש לי עוד הר שלם בבטן לפרוק, אבל זה מספיק לעכשיו

בתקווה שלא נשמע וגם לא יהיה כל הרע הזה יותר,

ונזכה לראות, לשמוע, לחוות רק רק טוב, הלוואי! וב"ה 🙏

שאת מטפלת בזוגות (לפי מה שאמרו פה בפורום , כך הבנתי)

כי עם כזו רגישות לשני וכל כך הרבה לב - זה מה שצריך למקצוע הזה (מן הסתם, למקצועות שעובדים עם אנשים ) - ולא רק ידע טכני או תואר....

העלית לי דמעות

אם יש משהו שלא לרוחך ונראה לך מטריד תיכף לדווח,

כי את עוזרת המון ומשכינה שלום,וכמובן אין כמו השלום,

בהצלחה רבה רבה אישה יקרה.

תמיד עם עין כזאת טובה, מפרגנת ומעודדת את כולם, מדהימה! 

מודה לך מאוד על דברייך המחזקים ❤

את משהו את ❤

תודה תודה לך יקרה על המילים הטובות והמשמחות 🙏🙏

ואת צודקת בכל מילה שכתבת, ממש כמו בחיים האמיתיים, יש הרבה טוב וצריך להסתכל עליו ולהיעזר בו ויחד עם זאת לדעת שיש פה גם רע, להכיר בו ולהתרחק מאנשים שמפיצים את הרע הזה, אילו מילים חשובות ויקרות! תודה לך שכתבת אותן ובאמת צריך להתחזק בכך 

ואין *עלייך*! ❤

ריגשת ושימחת אותי מאוד במילותייך הטובות, מודה לך מקרב לב ❤

כמות הפירגונים והטוב והעידוד והתמיכה והעין הטובה והחסד שלך ושל כ"כ הרבה נשים ואנשים פה זה מדהים, וזה באמת הרוב וזה מאוד מחזק להתחזק בכך, כולנו

תודה רבה שוב על מה שכתבת, חיזקת אותי מאוד 🙏❤

ראשית, אני רוצה לומר, שדומני שהתיאור הזה על מה שקרה לך בעיקר מ"סיפור שממש ריסק אותך" (זה הורגש לגמרי. היה ניכר מההיעלמות שלך, אחרי ההודעה הזועקת אז - אע"פ שאני לא מעיין כאן כ"כ "בהתמדה".. -  שקרה משהו כזה), מעיד על דברים חשובים. אולי אפשר קצת להתחזק מזה.

תיאור כזה - של "בחילות, הקאות" וכו' וכו', ובפרט בגלל "מה שאנשים עברו" - מלבד מה שזה באמת נורא, זה מעיד על טהרת הנפש. מי שאין לו חוש ריח, אינו מקבל בחילה מסירחון.. כמה שיותר נקיות פנימית, טוב, מוסריות, איכפתיות מהבריות וכו' - ככה יותר הזעזוע ממה שההיפך.

אז בצד הקושי הנורא של הזעזוע - צריך לשמוח שהוא קיים (לא הסיבות לו, כמובן). יש גם צד שלא רוצים להשלים עם זה שקיימות תופעות מסויימות, זה צד מובן ואמיתי - וממילא עוברים תהליך של "ניקוי" מזה. הקאה של הענין (אצלך התבטא גם בכפשוטו..).

בוודאי שקיים טוב. ובוודאי שהוא גדול לאין ערוך מהרע. והוא גם אמיתי ומשמעותי ועמוק.

ולא פעם, מי שעושה רע, זה המשך של רע שעשו לו, ל"ע (לא שזה מצדיק חלילה להרע למישהו אחר, אבל דרך לטיפול. כולל טיפול עצמי כשהאדם מזהה שזה הענין).

לגבי ה"שהיה בפורום", אכן לפעמים זה פיתרון... אפשר גם לזהות שרשורים לפי הכותרת - ולהחליט אם רוצים להיכנס אליהם או לא. האם זה יכניס לי יותר מידי "לכלוך", צער; האם אני יכול לעזור שם, או שזו סתם סקרנות.

לאידך, אי אפשר להכחיש שמישהי כמותך - עצם הטוב וטהרת הנפש והאיכפתיות שמוקרנים מתגובותייך (לפחות מה שאני רואה פה ושם. וגם אם גם אז לא זמן מתאים לקרוא את כל אריכות הדברים - את האיכפתיות מעומק הלב לעזור רואים מיד, וזה כבר מאיר ומשמח ונוגע ללב), אלה דברים שיכולים לעזור לבני אדם. שלא לדבר על העצות עצמן.

לפעמים איכפתיות אמיתית, שכל ישר, יושר לב, הרגשה ישרה - שווים יותר מ"ייעוצים מקצועיים".

וזו התלבטות קבועה דומני, אצל אנשים שאינם יכולים להתייחס לעזרה של עצמם בתור "מקצוע" (מה שמאפשר אולי לשים שריון-הגנה מסוים. "נמצא בעבודה"..) - עד כמה להיכנס לדברים. מה הפרופורציה בין העזרה שלהם, לבין כאב הלב, או ההינזקות.

צריך שיקול דעת ישר. אבל בלי ספק, מי שלשם שמיים רוצה לעזור לבניו ובנותיו של הקב"ה - הקב"ה יעזור לו בתוך הגלים הללו. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע - כי אתה עימדי.

חיזקי ויאמץ לבבך.

מצטרף לתפילתך שבסוף דברייך - אבל גם מוסיף: שנזכה לעזור. הדבר הכי גדול: לעשות טוב, להוסיף טוב.

גם אני הרגשתי שיש שרשורים מפחידים לעתים, שגורמים לחשוב כאילו זה נורמלי המקרים הללו......

לא בכדי אומרים שכאשר יש פגיעה מסוימת, יש לאותה הפגיעה גם "מעגלי פגיעה".

אם ניקח דוגמא קיצונית של חלילה אונס ל"ע ולא על אף אחד, אז הפגיעה הכי אנושה היא כמובן של הפןגע בנפגעת,

אבל גם המחשבה של הנפגעת נפגעת,

המשפחה של הפוגע נפגעת,

מי ששמע או נחשף לסיפור נפגע

וזה יכול להיות עד למקומות הכי קרובים והכי קשים של האדם, 

שהוא שואל את עצמו בכלל שאלות, שזה משפיע לו על החיים שלו, 

יש עדויות של נשים למשל שאפילו "רק" קראו סיפור מאיזה פסק דיק או מאיזה אירוע חדשותי שפירט (אגב, לכן חשוב שנשים לב לעצמנו שאם קשה לנו להיחשף ולהיוודע לדברים למשל בחדשות, אפילו קריאת הכותרת היא מספיקה ולעיתים גם יותר מדי... ולא כדאי להיכנס ולראות את כל הפרטים, התמונות, הפירוט, זה ממש מזעזע את הנפש)

- ואז הרגישו איך בחיים שלהן עצמן הן מדמיינות שזה חלילה קרה להן, עד כדי כך שהגוף עצמו הגיב!

(החשק ירד גם על הבעל שלהן, הרעידות ודפיקות הלב כאשר היו לבד או במקלחת, הפחד הקיומי, המחשבה שכל העולם כזה וכו', יש הרבה עדויות וזה פשוט מצמרר לקרוא עד לאן יכולה להגיע פגיעה... וזה עוד נשים שלא הכירו כלל את המעורבים במקרה עצמו אלא רק קראו בחדשות או משהו... ממש שה' ירחם על כולנו...

וחיבוק גדול לך על התחושות הלא פשוטות, טוב שקצת הוצאת ❤

ולגמרי מחזקת אותך, אותי, את כולנו, שהמקרים הללו *לא נורמליים*, והם הם היוצאי דופן, וב"ה רוב העולם טוב

רוב האנשים טובים

ממש צריך להתחזק בכך, זה חשוב

ולא לפחד חלילה שיקרה גם לנו, כי לא, המקרים הללו הם הלא נורמליים והם הקצוות

ונבגדת.

ואסביר למה מבולבלת כי ביחס למה שאני רואה פה בפורום או שומעת בעולם בעלי הוא קדוש וטהור אבל מצד שני העולם הפנימי שלי לא נרגע.

ונבגדת למה הוא חיפש את זה.

לא פתחתי כאן את השרשור כי ידעתי שיהיו גברים שיאהבו את זה וינצלו את זה, וגם ככה קיבלתי הרבה פניות באישי מגברים שרצו לפרוק לי את שלהם.

יש מישהי יקרה ממש שעזרה לי המון המון באישי, אז הנה עוד נקודת אור של הפורום ותועלת שצומחת ממנו.

ואת נגמרו לי השמות מדהימה, איך את לא מתרגלת, איך בכל מקרה הלב שלך פועם מחדש ומחפש איך לעזור.

דעי שדווקא אותו בילבול ממש ממש מובן וטבעי

הרי אחרי כל מה שהנפש שלנו נחשפת אליו, היא באמת עוד יותר לא רגועה!

ואז כשיש משהו "בחיים האמיתיים", אפילו אם הוא "פחות" או בכלל לא בר-השוואה - זה ממש כמו איזה "פוסט טראומה", שהכל מתערבב לנו כבר, מתבלבל, הכל כאילו קשור להכל והופך את זה להמשך של זה (למרות שכמובן זה לא כך, אבל הנפש כבר כאובה כ"כ...) ואז הדבר הכי קטן יכול לגרום לנו לעוצמת תגובה מאוד גדולה...

אז גם לעצמך יקרה תני לגיטימציה לרגשות

וחבקי את עצמך חזק חזק

וקחי עוד חיבוק גם ממני

אני זוכרת את השירשור שלך, ואני כ"כ שמחה לשמוע שעשה לך טוב לכתוב אותו ואף שקיבלת עזרה ותמיכה רבה מהנשים היקרות על גבי הפורום וגם בפרטי. אכן יש אנשים טובים טובים בעולם וזה כזה משמח ומחזק לדעת את זה!

ותודה יקרה שכתבת וחיזקת שוב את הנקודה המשמעותית הזו!

זה מרחיב את הלב

(ולגבי מה שכתבת שבחרת ברגישותך לכתוב דווקא שם, וגם אז גברים פנו אלייך ורצו לנצל את המצב זה פשוט נורא! אוף כמה סיפורים כאלה יש זה מכעיס ומרתיח כ"כ כ"כ, די! לכו לטפל בעצמכם אנשים!)

ותודה, תודה רבה לך יקרה על כל המילים הטובות שלך, חיממת לי את הלב וריגשת אותי מאוד 🙏🙏❤

וכל הכבוד לך על האומץ.

ותודה שחסכת מאיתנו את התיאורים בשרשור ההוא.

גם ככה זה היה מטלטל ומייאש לאן אנשים יכולים להגיע.

תודה מרגשת שאת ❤

א. כוונתי בכל האמור לעיל, הוא מסיפורים שנחשפתי אליהם *מהפורום עצמו ולא מחוצה לו*, בין אם זה בצורה גלויה ע"ג הפורום, ובין אם זה בצורה סמויה ב"מאחורי הקלעים" של הפורום

ואין כאן *שום* כוונה למקרים אחרים שמחוץ לפורום עצמו.

ב. דווקא מסיפורים שנחשפתי אליהם בחיים האמיתיים - חשוב לי להדגיש שאפשר לקום מנפילות ולהשתקם, ולחיות חיים מאוד מאושרים ואפילו קרובים יותר כזוג.

בשורות טובות לכולנו 🙏

אין צורך כלל לדעת ולהיכנס לדברים הנוראיים האלה.

בקצרה ובאופן כללי כן אפשר לכתוב שהכוונה אכן של פגיעות בכל קשת העוצמות שלהן, מקטנות ועד עצומות (ובעיקר מאחורי הקלעים).

(ואומרת שוב גם פה שלא אענה גם בפרטי לתהיות מה בדיוק וכו', זה לא מקדם בכלום וגם לכל אלו ששלחו פעם קודמת - אמרתי מראש שאני לא אומרת)

שנשמע רק טוב

מה שעשה - הוא הוציא לעצמו את השם הרע.

דבר שני - ברור שיש אחראים, והכל ידוע ומדווח להם. אל דאגה.

וכאשר צריך להתערב הם מפנים את ההתערבות לפסים פרקטיים.

ולא, אני לא מוציאה מצג מאיים, אלא כותבת בצער ובכאב רע את המציאות, בכדי להתריע ולמנוע כמה שאפשר פגיעות עתידיות (או לעודד דיווח על פגיעות עבר או הווה).

ולא, אני לא אפסיק להתריע, ולו בשביל להציל מישהו או מישהי אחת. וב"ה כבר ניצלו ובאופן אישי יכולה להעיד על מקרים שבעקבות ההתראות של המנהלים והמנהלות היקרים בכל הפורום, וגם מדברים שכתבתי, נמנעו פגיעות.

(ומתנצלת על ה"טון" הנוקשה, לא היה לי נעים לקרוא את מה ואיך שכתבת בלי לברר ולדעת שבעצם אין הדברים כך וכמו שכתבת זו רק "הרגשה" שלך, שלא רק שאין לה אחיזה במציאות, אלא הדברים הם הפוכים לגמרי.

אז דעי שכל אותן הפעמים שכתבתי על הנושא - זה לא שלל כלל את הדיווח לאחראיים.)

אמנם אני לא קורה כל שרשור, וכפי שציינת כמובן שיש הרבה דברים שמתנהלים מאחורי הקלעים, אבל, מהדברים שעלו בפורום את מרגישה כל כך רע?

יש לי הערכה רבה אלייך על הרגישות הסבלנות והרצון (והיכולת הגדולה שניחנת בה) לעזור לכול נזקק.

או שרק אני לא רואה את הדברים, או נתקל בהם.

מקווה רק שמרוב דיונים כאלו יתחילו כולם לחשוב שאולי זה א' או ב' ותהיה חשדנות מיותרת. וזה בלי קשר לחובה על כל אחד להישמר מאוד בפורומים לפי כל כללי הזהירות.

הדברים שע"ג הפורום עצמו זה דברים שלא נדרשת איזו "חשדנות" מיוחדת - אלא מיד רואים שהם מזעזעים כל אחד...

והדברים שמאחורי הקלעים הם מאחורי הקלעים ומטופלים ע"י האחראים בכל מקרה לגופו.

מצטרפת לדבריך החשובים שחובה על כל אחד מאיתנו להישמר באמת על פי כל כללי הזהירות 

ותודה רבה על המילים הטובות 🙏

ואיזה מרגש לראות את הערכה שלך אליה והקשר ביניכם, מדהים!

ולגבי הסיפא - מה שכתבת ממש מזכיר לי את "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", ושבאמת הציפייה מאיתנו היא להתרכז בטוב, והרע ממילא ילך ויפחת ב"ה ככל שנזכה להרבות אור וטוב בעולם

שנזכה 🙏🌼

גם אם לא, מקווה שתצא מהחושך לאור בקרוב

זוג/בת הזוג שלו.

אין תחליף לזה .

וכנראה הם לא היו מספיק אמתיים לתמוך בו ברגעים קשים.

תנו לו עכשיו ליהנות ממכם, תמלאו לו את החיים כמה שאתם עמוסים.

סבא של בעלי, התאלמן לפני -10 שנים, אין לילה אחד שישן לבד.

ואם הם עדיין מאד חשובים לו, אולי תשלח באמת מישהו אחר שידבר איתם, או להגיד לרב לדבר שלא בנוכחותו על החשיבות של לתמוך באחר (בגדול ולא להפוך אותו למסכן).

הרבה כוחות גם לאביך וגם לך, ולכל המשפחה

לדעתך יכול לעזור אולי לדבר עם כמה מהקהילה בפרטיות על העניין? בצורה כזו שקצת תסבר את אוזנם, צורה נעימה כמובן?

באמת יכול להיות שהם חושבים שאם יזמינו אותו זה יפגע בו יותר..

מעניין אותי לדעת, האם אביך מבין שכנראה זוהי הסיבה? ואם כן, האם הוא מרגיש ההפך, שזה דווקא ישמח אותו ולא יפגע בו כלל? אולי באמת כדאי לדבר עם הרב של הקהילה שידבר איתם..

הטוב הוא בהחלט קיים, ולא רק שהוא קיים - הוא הרוב!

ותודה לך על דבריך שמזכירים לנו את זה ומחזקים אצלנו את זה.

כשיש רע, זה מאוד קשה לאדם לפעמים לראות גם את הטוב,

במיוחד באותו הרגע, זה ממש "צובע" את הכל כאילו בשחור, למרות שהמציאות אינה כך בכלל.

ובדיוק כמו שכתבת - המנגנונים של האדם ממש מכוונים דווקא למיקוד ברע, בעיקר כדי לשרוד, לכן גם ההתמקדות בכך (עד שמרגישים קצת הקלה או שאותו ה"איום" הוסר בתת מודע).

אני חושבת שחשוב לזכור ולהזכיר את דבריך החשובים, ויחד עם זאת לא להתעלם כשיש רע, או לא "להדחיק", אלא כן לתת מקום ולגיטימציה גם לרגשות הקשים, או לכאב שלנו, ולאוורר אותם, להתייחס אליהם, וכמובן אז אפשר גם לצאת מהם יותר בטוב ויותר מחוזקים

(כי חלילה התעלמות יכולה ליצור אצלנו מצב שאנו "אוגרים" ובסוף זה יכול להתפרץ חלילה ולהגיע מכל מיני כיוונים וזה לא בריא לנפש שלנו לאגור כאב וקושי...)

ישר כוח על העין הטובה (והנכונה!) - אכן יש כאן (ובעולם כולו) אנשים טובים טובים טובים שמשתדלים לעשות דברים טובים ואף עושים, וזה מאוד משמח

מצטרפת לכל המילים החמות והחכמות שנאמרו פה..

חשוב לזכור במיוחד במקרים שאין לנו יותר מידי מה לעשות - להשליך הכל על ה'. הוא ברא אותם, הוא נתן להם רשות להתנהג כך, זה באחריותו. לא באחריותינו. האחריות שלנו היא לפעול היכן שאנחנו יכולים ומבלי שזה יפגע בנו. לא פיזית ולא מנטלית. העולם לא על הכתפיים שלנו, וזה באמת אחד הדברים הכי משמחים.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל