רוצה לשתף שכבר תקופה ארוכה מאוד קשה לי עם מה שקורה כאן בפורום. פורום שהוא מאוד יקר לליבי.

הסיפורים שנחשפתי אליהם כאן, בעיקר מאחורי הקלעים אבל לא רק, לפעמים ממש שברו אותי.

לפני תקופת מה, היו בין שלל כל הסיפורים על הפגיעה שיש כאן, סיפור שפשוט ריסק.

וואו, לקח לי כמעט שבועיים לצאת מזה לגמרי, כולל בחילות, הקאות, כאבי בטן, חוסר שינה, כיווץ בכל הגוף, כאב עצום בנפש ובנשמה, באמת משהו מטורף...

הכאב הזה על מה שאנשים ונשים עברו...

ועל זה שיש כאלה אנשים בעולם

וכזה רוע בעולם

זה פשוט מדיר שינה מעיניי

ועד שהצלחתי לצאת מזה,

עוד סיפור. ועוד אחד.

ולפעמים בא לי לזעוק פשוט "די!" "די עם כל הרע הזה!" כמה אפשר?!

זה קשה לי מאוד מאוד מאוד

כואב לי מאוד מאוד מאוד

גם אני אשמח לתמיכה ולהתחזק ולחזור ולהאמין בטוב שבעולם, שהוא ודאי הרבה יותר טוב והרבה יותר גדול מהרע.

אבל לפעמים כשקשה אפשר בהחלט כבר להטיל בכך ספק...

לפעמים מתלבטת (וגם פועלת כך) על להפחית את השהייה בפורום, לפעמים עד בכלל לא (האמת שזה יצא בעיקר מסיבות טכניות של עומס, אבל לאחרונה גם הקושי הנפשי וכל הכאב הזה לא מוסיף...)

אבל אני לא יודעת, כי מצד שני באמת שהפורום יקר לליבי, ובאמת שיש כאן א/נשים טובים וזה מקום שיכול להוסיף גם הרבה טוב בעולם! אני נתרמת רבות מהרבה דברים שאנשים כותבים, ומקווה שאולי יכולה בעצמי גם לתרום במה שאפשר...

אז זהו...

קצת פרקתי למרות שיש לי עוד הר שלם בבטן לפרוק, אבל זה מספיק לעכשיו

בתקווה שלא נשמע וגם לא יהיה כל הרע הזה יותר,

ונזכה לראות, לשמוע, לחוות רק רק טוב, הלוואי! וב"ה 🙏

שאת מטפלת בזוגות (לפי מה שאמרו פה בפורום , כך הבנתי)

כי עם כזו רגישות לשני וכל כך הרבה לב - זה מה שצריך למקצוע הזה (מן הסתם, למקצועות שעובדים עם אנשים ) - ולא רק ידע טכני או תואר....

העלית לי דמעות

אם יש משהו שלא לרוחך ונראה לך מטריד תיכף לדווח,

כי את עוזרת המון ומשכינה שלום,וכמובן אין כמו השלום,

בהצלחה רבה רבה אישה יקרה.

תמיד עם עין כזאת טובה, מפרגנת ומעודדת את כולם, מדהימה! 

מודה לך מאוד על דברייך המחזקים ❤

את משהו את ❤

תודה תודה לך יקרה על המילים הטובות והמשמחות 🙏🙏

ואת צודקת בכל מילה שכתבת, ממש כמו בחיים האמיתיים, יש הרבה טוב וצריך להסתכל עליו ולהיעזר בו ויחד עם זאת לדעת שיש פה גם רע, להכיר בו ולהתרחק מאנשים שמפיצים את הרע הזה, אילו מילים חשובות ויקרות! תודה לך שכתבת אותן ובאמת צריך להתחזק בכך 

ואין *עלייך*! ❤

ריגשת ושימחת אותי מאוד במילותייך הטובות, מודה לך מקרב לב ❤

כמות הפירגונים והטוב והעידוד והתמיכה והעין הטובה והחסד שלך ושל כ"כ הרבה נשים ואנשים פה זה מדהים, וזה באמת הרוב וזה מאוד מחזק להתחזק בכך, כולנו

תודה רבה שוב על מה שכתבת, חיזקת אותי מאוד 🙏❤

ראשית, אני רוצה לומר, שדומני שהתיאור הזה על מה שקרה לך בעיקר מ"סיפור שממש ריסק אותך" (זה הורגש לגמרי. היה ניכר מההיעלמות שלך, אחרי ההודעה הזועקת אז - אע"פ שאני לא מעיין כאן כ"כ "בהתמדה".. -  שקרה משהו כזה), מעיד על דברים חשובים. אולי אפשר קצת להתחזק מזה.

תיאור כזה - של "בחילות, הקאות" וכו' וכו', ובפרט בגלל "מה שאנשים עברו" - מלבד מה שזה באמת נורא, זה מעיד על טהרת הנפש. מי שאין לו חוש ריח, אינו מקבל בחילה מסירחון.. כמה שיותר נקיות פנימית, טוב, מוסריות, איכפתיות מהבריות וכו' - ככה יותר הזעזוע ממה שההיפך.

אז בצד הקושי הנורא של הזעזוע - צריך לשמוח שהוא קיים (לא הסיבות לו, כמובן). יש גם צד שלא רוצים להשלים עם זה שקיימות תופעות מסויימות, זה צד מובן ואמיתי - וממילא עוברים תהליך של "ניקוי" מזה. הקאה של הענין (אצלך התבטא גם בכפשוטו..).

בוודאי שקיים טוב. ובוודאי שהוא גדול לאין ערוך מהרע. והוא גם אמיתי ומשמעותי ועמוק.

ולא פעם, מי שעושה רע, זה המשך של רע שעשו לו, ל"ע (לא שזה מצדיק חלילה להרע למישהו אחר, אבל דרך לטיפול. כולל טיפול עצמי כשהאדם מזהה שזה הענין).

לגבי ה"שהיה בפורום", אכן לפעמים זה פיתרון... אפשר גם לזהות שרשורים לפי הכותרת - ולהחליט אם רוצים להיכנס אליהם או לא. האם זה יכניס לי יותר מידי "לכלוך", צער; האם אני יכול לעזור שם, או שזו סתם סקרנות.

לאידך, אי אפשר להכחיש שמישהי כמותך - עצם הטוב וטהרת הנפש והאיכפתיות שמוקרנים מתגובותייך (לפחות מה שאני רואה פה ושם. וגם אם גם אז לא זמן מתאים לקרוא את כל אריכות הדברים - את האיכפתיות מעומק הלב לעזור רואים מיד, וזה כבר מאיר ומשמח ונוגע ללב), אלה דברים שיכולים לעזור לבני אדם. שלא לדבר על העצות עצמן.

לפעמים איכפתיות אמיתית, שכל ישר, יושר לב, הרגשה ישרה - שווים יותר מ"ייעוצים מקצועיים".

וזו התלבטות קבועה דומני, אצל אנשים שאינם יכולים להתייחס לעזרה של עצמם בתור "מקצוע" (מה שמאפשר אולי לשים שריון-הגנה מסוים. "נמצא בעבודה"..) - עד כמה להיכנס לדברים. מה הפרופורציה בין העזרה שלהם, לבין כאב הלב, או ההינזקות.

צריך שיקול דעת ישר. אבל בלי ספק, מי שלשם שמיים רוצה לעזור לבניו ובנותיו של הקב"ה - הקב"ה יעזור לו בתוך הגלים הללו. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע - כי אתה עימדי.

חיזקי ויאמץ לבבך.

מצטרף לתפילתך שבסוף דברייך - אבל גם מוסיף: שנזכה לעזור. הדבר הכי גדול: לעשות טוב, להוסיף טוב.

גם אני הרגשתי שיש שרשורים מפחידים לעתים, שגורמים לחשוב כאילו זה נורמלי המקרים הללו......

לא בכדי אומרים שכאשר יש פגיעה מסוימת, יש לאותה הפגיעה גם "מעגלי פגיעה".

אם ניקח דוגמא קיצונית של חלילה אונס ל"ע ולא על אף אחד, אז הפגיעה הכי אנושה היא כמובן של הפןגע בנפגעת,

אבל גם המחשבה של הנפגעת נפגעת,

המשפחה של הפוגע נפגעת,

מי ששמע או נחשף לסיפור נפגע

וזה יכול להיות עד למקומות הכי קרובים והכי קשים של האדם, 

שהוא שואל את עצמו בכלל שאלות, שזה משפיע לו על החיים שלו, 

יש עדויות של נשים למשל שאפילו "רק" קראו סיפור מאיזה פסק דיק או מאיזה אירוע חדשותי שפירט (אגב, לכן חשוב שנשים לב לעצמנו שאם קשה לנו להיחשף ולהיוודע לדברים למשל בחדשות, אפילו קריאת הכותרת היא מספיקה ולעיתים גם יותר מדי... ולא כדאי להיכנס ולראות את כל הפרטים, התמונות, הפירוט, זה ממש מזעזע את הנפש)

- ואז הרגישו איך בחיים שלהן עצמן הן מדמיינות שזה חלילה קרה להן, עד כדי כך שהגוף עצמו הגיב!

(החשק ירד גם על הבעל שלהן, הרעידות ודפיקות הלב כאשר היו לבד או במקלחת, הפחד הקיומי, המחשבה שכל העולם כזה וכו', יש הרבה עדויות וזה פשוט מצמרר לקרוא עד לאן יכולה להגיע פגיעה... וזה עוד נשים שלא הכירו כלל את המעורבים במקרה עצמו אלא רק קראו בחדשות או משהו... ממש שה' ירחם על כולנו...

וחיבוק גדול לך על התחושות הלא פשוטות, טוב שקצת הוצאת ❤

ולגמרי מחזקת אותך, אותי, את כולנו, שהמקרים הללו *לא נורמליים*, והם הם היוצאי דופן, וב"ה רוב העולם טוב

רוב האנשים טובים

ממש צריך להתחזק בכך, זה חשוב

ולא לפחד חלילה שיקרה גם לנו, כי לא, המקרים הללו הם הלא נורמליים והם הקצוות

ונבגדת.

ואסביר למה מבולבלת כי ביחס למה שאני רואה פה בפורום או שומעת בעולם בעלי הוא קדוש וטהור אבל מצד שני העולם הפנימי שלי לא נרגע.

ונבגדת למה הוא חיפש את זה.

לא פתחתי כאן את השרשור כי ידעתי שיהיו גברים שיאהבו את זה וינצלו את זה, וגם ככה קיבלתי הרבה פניות באישי מגברים שרצו לפרוק לי את שלהם.

יש מישהי יקרה ממש שעזרה לי המון המון באישי, אז הנה עוד נקודת אור של הפורום ותועלת שצומחת ממנו.

ואת נגמרו לי השמות מדהימה, איך את לא מתרגלת, איך בכל מקרה הלב שלך פועם מחדש ומחפש איך לעזור.

דעי שדווקא אותו בילבול ממש ממש מובן וטבעי

הרי אחרי כל מה שהנפש שלנו נחשפת אליו, היא באמת עוד יותר לא רגועה!

ואז כשיש משהו "בחיים האמיתיים", אפילו אם הוא "פחות" או בכלל לא בר-השוואה - זה ממש כמו איזה "פוסט טראומה", שהכל מתערבב לנו כבר, מתבלבל, הכל כאילו קשור להכל והופך את זה להמשך של זה (למרות שכמובן זה לא כך, אבל הנפש כבר כאובה כ"כ...) ואז הדבר הכי קטן יכול לגרום לנו לעוצמת תגובה מאוד גדולה...

אז גם לעצמך יקרה תני לגיטימציה לרגשות

וחבקי את עצמך חזק חזק

וקחי עוד חיבוק גם ממני

אני זוכרת את השירשור שלך, ואני כ"כ שמחה לשמוע שעשה לך טוב לכתוב אותו ואף שקיבלת עזרה ותמיכה רבה מהנשים היקרות על גבי הפורום וגם בפרטי. אכן יש אנשים טובים טובים בעולם וזה כזה משמח ומחזק לדעת את זה!

ותודה יקרה שכתבת וחיזקת שוב את הנקודה המשמעותית הזו!

זה מרחיב את הלב

(ולגבי מה שכתבת שבחרת ברגישותך לכתוב דווקא שם, וגם אז גברים פנו אלייך ורצו לנצל את המצב זה פשוט נורא! אוף כמה סיפורים כאלה יש זה מכעיס ומרתיח כ"כ כ"כ, די! לכו לטפל בעצמכם אנשים!)

ותודה, תודה רבה לך יקרה על כל המילים הטובות שלך, חיממת לי את הלב וריגשת אותי מאוד 🙏🙏❤

וכל הכבוד לך על האומץ.

ותודה שחסכת מאיתנו את התיאורים בשרשור ההוא.

גם ככה זה היה מטלטל ומייאש לאן אנשים יכולים להגיע.

תודה מרגשת שאת ❤

א. כוונתי בכל האמור לעיל, הוא מסיפורים שנחשפתי אליהם *מהפורום עצמו ולא מחוצה לו*, בין אם זה בצורה גלויה ע"ג הפורום, ובין אם זה בצורה סמויה ב"מאחורי הקלעים" של הפורום

ואין כאן *שום* כוונה למקרים אחרים שמחוץ לפורום עצמו.

ב. דווקא מסיפורים שנחשפתי אליהם בחיים האמיתיים - חשוב לי להדגיש שאפשר לקום מנפילות ולהשתקם, ולחיות חיים מאוד מאושרים ואפילו קרובים יותר כזוג.

בשורות טובות לכולנו 🙏

אין צורך כלל לדעת ולהיכנס לדברים הנוראיים האלה.

בקצרה ובאופן כללי כן אפשר לכתוב שהכוונה אכן של פגיעות בכל קשת העוצמות שלהן, מקטנות ועד עצומות (ובעיקר מאחורי הקלעים).

(ואומרת שוב גם פה שלא אענה גם בפרטי לתהיות מה בדיוק וכו', זה לא מקדם בכלום וגם לכל אלו ששלחו פעם קודמת - אמרתי מראש שאני לא אומרת)

שנשמע רק טוב

מה שעשה - הוא הוציא לעצמו את השם הרע.

דבר שני - ברור שיש אחראים, והכל ידוע ומדווח להם. אל דאגה.

וכאשר צריך להתערב הם מפנים את ההתערבות לפסים פרקטיים.

ולא, אני לא מוציאה מצג מאיים, אלא כותבת בצער ובכאב רע את המציאות, בכדי להתריע ולמנוע כמה שאפשר פגיעות עתידיות (או לעודד דיווח על פגיעות עבר או הווה).

ולא, אני לא אפסיק להתריע, ולו בשביל להציל מישהו או מישהי אחת. וב"ה כבר ניצלו ובאופן אישי יכולה להעיד על מקרים שבעקבות ההתראות של המנהלים והמנהלות היקרים בכל הפורום, וגם מדברים שכתבתי, נמנעו פגיעות.

(ומתנצלת על ה"טון" הנוקשה, לא היה לי נעים לקרוא את מה ואיך שכתבת בלי לברר ולדעת שבעצם אין הדברים כך וכמו שכתבת זו רק "הרגשה" שלך, שלא רק שאין לה אחיזה במציאות, אלא הדברים הם הפוכים לגמרי.

אז דעי שכל אותן הפעמים שכתבתי על הנושא - זה לא שלל כלל את הדיווח לאחראיים.)

אמנם אני לא קורה כל שרשור, וכפי שציינת כמובן שיש הרבה דברים שמתנהלים מאחורי הקלעים, אבל, מהדברים שעלו בפורום את מרגישה כל כך רע?

יש לי הערכה רבה אלייך על הרגישות הסבלנות והרצון (והיכולת הגדולה שניחנת בה) לעזור לכול נזקק.

או שרק אני לא רואה את הדברים, או נתקל בהם.

מקווה רק שמרוב דיונים כאלו יתחילו כולם לחשוב שאולי זה א' או ב' ותהיה חשדנות מיותרת. וזה בלי קשר לחובה על כל אחד להישמר מאוד בפורומים לפי כל כללי הזהירות.

הדברים שע"ג הפורום עצמו זה דברים שלא נדרשת איזו "חשדנות" מיוחדת - אלא מיד רואים שהם מזעזעים כל אחד...

והדברים שמאחורי הקלעים הם מאחורי הקלעים ומטופלים ע"י האחראים בכל מקרה לגופו.

מצטרפת לדבריך החשובים שחובה על כל אחד מאיתנו להישמר באמת על פי כל כללי הזהירות 

ותודה רבה על המילים הטובות 🙏

ואיזה מרגש לראות את הערכה שלך אליה והקשר ביניכם, מדהים!

ולגבי הסיפא - מה שכתבת ממש מזכיר לי את "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", ושבאמת הציפייה מאיתנו היא להתרכז בטוב, והרע ממילא ילך ויפחת ב"ה ככל שנזכה להרבות אור וטוב בעולם

שנזכה 🙏🌼

גם אם לא, מקווה שתצא מהחושך לאור בקרוב

זוג/בת הזוג שלו.

אין תחליף לזה .

וכנראה הם לא היו מספיק אמתיים לתמוך בו ברגעים קשים.

תנו לו עכשיו ליהנות ממכם, תמלאו לו את החיים כמה שאתם עמוסים.

סבא של בעלי, התאלמן לפני -10 שנים, אין לילה אחד שישן לבד.

ואם הם עדיין מאד חשובים לו, אולי תשלח באמת מישהו אחר שידבר איתם, או להגיד לרב לדבר שלא בנוכחותו על החשיבות של לתמוך באחר (בגדול ולא להפוך אותו למסכן).

הרבה כוחות גם לאביך וגם לך, ולכל המשפחה

לדעתך יכול לעזור אולי לדבר עם כמה מהקהילה בפרטיות על העניין? בצורה כזו שקצת תסבר את אוזנם, צורה נעימה כמובן?

באמת יכול להיות שהם חושבים שאם יזמינו אותו זה יפגע בו יותר..

מעניין אותי לדעת, האם אביך מבין שכנראה זוהי הסיבה? ואם כן, האם הוא מרגיש ההפך, שזה דווקא ישמח אותו ולא יפגע בו כלל? אולי באמת כדאי לדבר עם הרב של הקהילה שידבר איתם..

הטוב הוא בהחלט קיים, ולא רק שהוא קיים - הוא הרוב!

ותודה לך על דבריך שמזכירים לנו את זה ומחזקים אצלנו את זה.

כשיש רע, זה מאוד קשה לאדם לפעמים לראות גם את הטוב,

במיוחד באותו הרגע, זה ממש "צובע" את הכל כאילו בשחור, למרות שהמציאות אינה כך בכלל.

ובדיוק כמו שכתבת - המנגנונים של האדם ממש מכוונים דווקא למיקוד ברע, בעיקר כדי לשרוד, לכן גם ההתמקדות בכך (עד שמרגישים קצת הקלה או שאותו ה"איום" הוסר בתת מודע).

אני חושבת שחשוב לזכור ולהזכיר את דבריך החשובים, ויחד עם זאת לא להתעלם כשיש רע, או לא "להדחיק", אלא כן לתת מקום ולגיטימציה גם לרגשות הקשים, או לכאב שלנו, ולאוורר אותם, להתייחס אליהם, וכמובן אז אפשר גם לצאת מהם יותר בטוב ויותר מחוזקים

(כי חלילה התעלמות יכולה ליצור אצלנו מצב שאנו "אוגרים" ובסוף זה יכול להתפרץ חלילה ולהגיע מכל מיני כיוונים וזה לא בריא לנפש שלנו לאגור כאב וקושי...)

ישר כוח על העין הטובה (והנכונה!) - אכן יש כאן (ובעולם כולו) אנשים טובים טובים טובים שמשתדלים לעשות דברים טובים ואף עושים, וזה מאוד משמח

מצטרפת לכל המילים החמות והחכמות שנאמרו פה..

חשוב לזכור במיוחד במקרים שאין לנו יותר מידי מה לעשות - להשליך הכל על ה'. הוא ברא אותם, הוא נתן להם רשות להתנהג כך, זה באחריותו. לא באחריותינו. האחריות שלנו היא לפעול היכן שאנחנו יכולים ומבלי שזה יפגע בנו. לא פיזית ולא מנטלית. העולם לא על הכתפיים שלנו, וזה באמת אחד הדברים הכי משמחים.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב