ביטויי חיבה פיזיים בין הורים לילדים גדולים.קופצת
נתחיל מזה שאני גדלתי בבית שלא היה אפילו רמז קלוש לחיבוק או סתם מגע של חיבה. לא בין ההורים ולא כלפינו, הילדים.
חייבת לציין שלא הרגשתי איזשהוא חוסר או חסך. זה מה שהכרתי וזהו..

מטבעי אני לא טיפוס מאוד חם. לא נראה לי משהו קיצוני...מן אמצע כזה. ואני תוהה כל הזמן מה הנורמה של חיבוקים/נשיקות בבתים רגילים? איך זה נעשה?

אז מה אני שואלת?:
אחרי החתונה נחשפתי לעולם המופלא הזה של מגע. והוא עצום וקסום!!(לא מדברת על מגע מיני בכלל). איך יכול להיות שמתבגרים חיים בלי זה שנים ארוכות? או שבבתים נורמלים ההורים כן מספקים מגע בתדירות ובכמות שצריך? (כמו שזה נראה לי - לא מגיע למגע בין בני זוג...). ואם אכן הם לא מקבלים מגע "כמו שצריך" - אז זה בסדר? כלומר, אני נראה לי יצאתי סבבה😅, אבל בצורה גורפת זה לא מזיק?

ומה הנורמה? איך זה הולך אצלכם? אני ממש צריכה להזכיר לעצמי לחבק/לנשק. סתם לשבת על הספה ביחד להניח את הראש..- כן מגיע בזרימה. אבל מאוד מאוד הייתי רוצה שיהיה יותר חום ואהבה פיזיים.(מילולית ב"ה נראה סבבה לגמרי). או שלא "שווה" חיבוק שמגיע כי אמא נזכרה שעכשיו צריך לחבק..?🤔
(בכללי אני לא טיפוס שלוחץ מאוד להשתנות, אלא להעצים את הקיים. לא טובה בחיבוקים? תעצימי את השיחות/הצחוקים/ החברות... . השאלה אם בנושא הזה כן צריך להתעקש לשינוי..)

בקיצור- מי שהבינה מה אני שואלת מכל המלל הסבוך הנ''ל, ממש ממש אשמח שתענה.

בא לי לתייג כמה ניקיות שחשוב לי ממש לשמוע את דעתן, אבל במחשבה שניה זה כמעט כל שוכנות הפורום😅

תודה רבה רבה מראש לכל אחת שתטרח להשתתף ולהחכים אותי🙏❤️
מוסיפה גילאים של הילדים:קופצת
13. 10. 7.5
את הקטנה - 1.8 אני אוכלת כל היום😅
זה גילאים שעדיין אני מחבקת ומנשקתאור123456
לא כל יום אבל בהחלט כמה פעמים בשבןע..אבל לצערי זה הולך ונכחד עם הגדולים (19 ו17) וזה די מבאס...
אני מחבקת ומנשקת מתי שנזכרתמיואשת******
זה לא קורה בתדירות יומית
אבל אם אני מנסה לחשב את זה סטטיסטית זה בטח פעם בשבוע כזה וודאי, אולי יותר, לא עוקבת
יכולים לעבור כמה ימים בלי חיבוק ונשיקה וזה תלוי גם בילדה עצמה כמה שהיא אוהבת. יש את זו שתבוא מעצמה אלי ויש את זו שאני צריכה להזכיר לעצמי שהיא צריכה חיבוק מדי פעם
אבל יש גם ליטוף בשיער כשעוברים ליד
או דגדוג בגב בדרך ל…
סתם
בית
מגע אקראי
לא התעמקתי בנושא


חיבוק שאמא נזכרה שצריך הוא שווה מאד!
כמה שתזכירי לעצמך יותר זה יקרה יותר ולאו לאט יכנס לך טבעי בלי מחשבות.
מה הכוונה מתי שנזכרת?קופצת
את פתאום חושבת וואלה, לא חיבקתי את.....כבר כמה ימים וניגשת לחבק בלי סיבה?


כי את זה בדיוק אני משתדלת לעשות. מקווה ממש להעלות את התדירות.. אבל זה מרגיש לי קצת מלאכותי כזה. לא?

סליחה על השאלות שלי🤦. אבל אני באמת לא יודעת מהו מודל נכון. מה הנורמה...
כן, משהו כזהמיואשת******
כי הן באמת גדולות וזה פחות זורם כמו בקטנות
ושוב, יש אחת נגיד שבאה מלא מעצמה
ויש אחת שממש לא
אז את זאת שלא אני משתדלת להזכיר לעצמי יותר
מגע זאת שפת תקשורת שלמהאמאשוני
זה לא עוד משהו לסמן עליו "וי"
זה לא משהו ש"צריך" לעשות (אלא אם כן רוצים להטמיע הרגל ואז עושים במודע כדי להתרגל)
כמו שתקשורת מילולית חשובה, תקשורת לא מילולית חשובה אפילו יותר. וזה לא רק מגע, זה מתחיל עוד הרבה קודם. בקשב. בפניות. בלהסתכל לילד בעיניים. עם שתי העיניים שלי. כיוון הגוף שלי כולו אליו ולא בחצי סיבוב "על הדרך".
כשיש את הפניות הזאת נוצר חיבור ומשם השמיים הם הגבול.
בדומה לכל צורת תקשורת אחרת, מגע מבוסס גם על הרצון או הנכונות של השני "לקבל את המגע" שזה מקביל בשפת הדיבור לפעולה "להקשיב".
כמו שכשהילד לא קשוב, לא יעזור לי לפתוח בנאום,
ככה כשהילד לא מעוניין, לא יעזור ואף יגרע אם אפול עליו בחיבוקים ונשיקות.
כדאי להיות עירניים למצב שלו ולנסות להתקרב במגוון דרכים. אם שמים לב שתקופה ארוכה (ארוך זה משהו יחסי לסטנדרט של אותו ילד) לא נוצר מגע משמעותי כדאי לחשוב למה זה קרה ואיך נכון ליצור אווירה של קירוב. המגע הוא לא המבחן לדעתי אלא הוא סימפטום שיכול ללמד על משהו עמוק יותר.
ויש תקופות שבהם המגע הוא פחות השפה ה"מדוברת". אם יש שפות תקשורת אחרות טובות ואפקטיביות אז לא צריך להתרגש יותר מדי ולערוך מבחנים עצמיים כל הזמן.

מציעה גם להשתמש באמצעות המבט בתקשורת הכוללת במשפחה. ולנסות לצמצם דיבור בזמן הזה ולהתמסר לתקשורת דרך המבטים. לא לפחד להאריך את התקשורת הזאת. הרבה פעמים חלופת מבטים ארוכים מביאה לקרבה משמעותית ומשם מתעורר גם הצורך במגע. היתרון של מבטים על פני מגע ישיר זה שהמתבגרים פחות מפחדים ממבט. גם כשהם מרוחקים/ כועסים/ מסתגרים/ מבולבלים,
יש את התעוזה להישיר מבט להורה. מבט חזק ונוקב.
אבל כשהמבט שלהם נתקל במבט הרך, החומל, האוהב, המכיל של ההורה, המבט שלהם משתנה במהירות למבט בוחן ואח"כ מבט מקבל.
ממליצה לנצל את הזמנים האלו להתמקדות במה שטוב בילד שלי. במה שיש לי נחת ממנו. המחשבות משתקפות מיידית במבט.
ממליצה ממש בחום.
אגב, זה עוזר מאוד לא רק עם מתבגרים, אלא גם עם ילדים קטנים. כשילד מפריע לישון או שובר איזה משהו יקר או כך פעולה מעצבנת כזאת, לעצור הכל ופשוט להישיר מבט פנים מול פנים. זה משנה עולמות.

בהצלחה!
כתבת משהו מקסיםמאמאיה
וואו. תודהאורוש3
התחברתי לתקשורת במבטoo
לי אישית תקשורת במבט ושפת גוף, חשובה בלי השוואה לתקשורת מילולית או מגע.
כשאני מנתחתoo
למה יותר חשוב לי מבט ושפת גוף, כי זו תקשורת יותר כנה. דיבור וחיבוק עלולים להיות לעיתים מזויפים, מבט ושפת גוף ברוב המקרים יהיו אמת נקייה.
תודה שענית לי!קופצת
מאוד נכון מה שכתבת בהתחלה לגבי הקשב והפניות. מרגישה שזה הענין עם הבן הגדול...
הבעיה שלייצר באמת זמן כזה של פניות הרבה יותר קשה מלתת חיבוק😅.
אבל לוקחת לתשומת ליבי ממש!

לגבי המבט - הזכרת לי סרטון של איזה מטפלת/מדריכת הורים או כבר לא זוכרת מי זו היתה, שמדבר בדיוק על זה. היא קוראת לזה "מבט הקסם" וטוענת שזה מחולל פלאים, גם בזוגיות...
אולי באמת שווה לפתח את זה.


תודה לך ממש🙏
הייתי מזמן צריכה לקרוא את מה שכתבתאמאל'ה23
או כמו שאומרים בסלנג: כתבת לפנים. מגע צריך לבוא טבעי ולא מאולץ. ואיך טבעי- לדון לכף זכות להסתכל בעין טובה. למה אני כותבת כי גם אצלי זה לרוב מאולץ ונתת לי פה שיעור. תודה לך❤
עורכת טעיתי בשרשורדבורית
שאלה מעניינתסבב נוסף
אישית אני פחות אוהבת מגע ופחות צריכה
גדלתי גם בבית בלי מגע
רק נשיקה וחיבוק שהיו "חייבים" כשסבתא באה.
ובאמת אחרי החתונה גיליתי את משמעות המגע, וכמה הוא טוב ומנחם
מצד אחד זה היה עולם שהיה חסר לי... מצד שני מרגיש לי קושי עם מגע, לי קשה סתם לתת חיבוק לגדולים שלי...

מצד שלישי נהיה מנהג מתוק כזה שנראה לי הגיע דווקא מהילדים שלפני השינה באים נותנים נשיקת לילה טוב. זה תחום שאני עובדת עליו, לחבק באמת בנשיקת לילה טוב, כי כאמור קשה לי עם מגע

אבל דווקא שלגדולה שלי יש קושי כלשהו, ואנחנו מדברות או שרבנו על משהו והתפייסנו, אז יש חיבוק אמיתי ומנחם כזה

והאמת מהשרשור הזה אני נותנת לי צלש שאני עושה את זה. כי רגשות אשם יש לי המון. לפחות משהו טוב בי גיליתי...

הגילאים אצלי 14,12,10 ופחות משנה
אז אנחנו נראה לי די דומות בענין🙂קופצת
אם כי אצלי זה לא יושב על קושי במגע. סתם נראה לי חוסר הרגל מודעות...


וקישטא לייסורי מצפון!!! תאמיני לי שהחיים יפים יותר בלעדיהם😅
מנצלשת-מה עם עושים בת 13שלא אוהבת מגע?אחתפלוס
יש לה בעיה של תחושתיות יתר ואותי זה מעציב
גם שליבת 30
בת 12. מאז שהיתה קטנה- לא אוהבת חיבוקים שאני יוזמת, בטח שלא נשיקות.
היא לפעמים מעצמה באה לבקש חיבוק אז אני מכניסה לה על הדרך גם נשיקה
מכבדים אותה, ומנסים להעניק לה קרבה בדרכים אחרותמתואמת
בהקשבה, במבטי עיניים (כמו ש @@אמאשוני כתבה), במחוות קטנות...
ואולי לשאול אם ליטוף בשיער, למשל, זה בסדר. זוכרת שאני כילדה לא אהבתי נשיקות בפנים, אז אבא שלי ביקש לתת לי נשיקות בשיער והסכמתי.
אנסה.תודהאחתפלוס
לא קשור לפורום אבל היה בראשיקונז

כתבת

" או שלא "שווה" חיבוק שמגיע כי אמא נזכרה שעכשיו צריך לחבק..? "

לא מבין אבל תגידי את רצינית?...

אם לא תעשי היום אז לא תזכרי מחר.. ואם היום זה לא יבוא טבעי,

נראלך שעוד שנה זה עדיין יהיה לא טבעי? נראלי תוך חודש זה ישתנה.

ממש נשמח שגברים לא יגיבו פה. תודה!יעל מהדרום
חשוב שלא יהיה בראשי...דפני11
נראה לי צריך לראות אם אפשר שהשרשורים לא יגיעו לראשיאחתפלוס
כך שאם נכנסים לשרשור לא רואים את המשפט שגברים לא יגיבו.
זה לא היה בראשי של הפורומים. בדקנויעל מהדרום
אולי בראשי של הערוץיעל מהדרום
לק"י

ניסיתי לבטל משהו. אולי זה יעזור
מעריכה את העבודהֶ♥️אחתפלוס
היה גם היה.קונז

עריכה לצורך העניין הקפצתי שתראי :

זה לא הראשי של הערוץ, זה העמוד של הכרטיס האישי שלךחילזון 123
^^^^ זה העדכני אני חושבתיעל מהדרום
את יכולים להמשיך לטעות הרגע נכנסתי לערוץ ממחשב ציבורי בעלקונז

מחיקה אוט' בין משתמשים. (וזה כמובן אכן מראה את הפורום בראשי).

למרות שמעולם נראלי לא נכנסתי משם לפורום...

אני יכול לצלם מסך אם זה ממש חשוב לכם......

אבל במקום להגיד שטעיתם... ולנסות לפעול.

מה שאנחנו מנסות לומר - שיש הבדל בין השרשורים שמגיעים לראשימתואמת
שאותם המנהלים צריכים לבחור, לבין אלה שנמצאים בעדכני - שכל השרשורים מהפורומים הפתוחים מגיעים לשם באופן אוטומטי, ואין אפשרות לשלוט בזה (למיטב ידיעתי).
זה באמת מבלבל, ולכן הגברים שנכנסים לפה בטעות לא אשמים (אלא אם כן הם קראו את מכתב הפתיחה). ובכל זאת - ברגע שאנו מבקשות בפירוש שלא יגיבו כאן, אנחנו מצפות שיכבדו את זאת...
אבל עדכני זה הפורומים ש*את* הגבת בהם לאחרונה לא?חילזון 123
גבר שפותח את העדכני שלו לא אמור לראות את הפורום הזה אם לא כתב בו.

זה גם מה שאני יודעת, אבל הוא טוען שלאמתואמת
אז אני כבר לא בטוחה...
בעדכני מופיעיםאנונימית21
השרשורים האחרונים של הפורומים שאת בחרת לעקוב אחריהם
(פורומים מועדפים)
לא פורומים שהגבת בהם

פה אפשר לבחור

אז עדיין זה בחירה של בן אדם אחרי מה לעקובחילזון 123
כן, נכוןאנונימית21
הייקונז

אני מבין שאני לא נאמן עלייך.

מצחיק היחס של חלקכן לטענות של גברים. במחילה מכבודכן..

אבל זה לא רציני. נו אולי לפחות זה טוב לפעמים באינטרנט.

 

 

ערכתי, אני לא חושב שיש הוכחה יותר נצרכת מזה. וכמובן יהיו פה כאלה שיטענו שאני מזייף. אבל זה פשוט כלכך דיבלי... דפדן פרוקסי משרת מרוחק. נראלי שזה מספיק להוות הוכחה ולסיים כאן את הדיון.

בדקתי בעצמיoo
באייפד ללא התחברות או הסטוריה, הרבה שרשורים מהפורום מופעים בראשי.
שרשורים מהו״ל לא מופיעים. כנראה ענין של הגדרה.
מה זה הו"ל?קונז

בכל אופן, כפי שהראתי בתמונה לעיל, מדובר בשרת פרוקסי...

אם לא הייתי מובנתoo
הסכמתי איתך שההודעות מופיעות בראשי ללא קשר לגולש.

הול= הריון ולידה
נכון. אנחנו חשבנו שזה מופיע בשרשורים שמופיעים בגדול מעליעל מהדרום
לק"י

לרשימת הפורומים.
עכשיו הבנתי למה התכוונת. בכל מקרה, פורום אמהות נועד לאמהותיעל מהדרום
לק"י

נשמח שגברים יכבדו אותנו ולא יגיבו בו.
תודה!
תכנסי דרך המחשב...קונז


מתוך שלא לשמהלמה לא123

תעשי מלאכותי, כמה שיותר

אפילו תגידי:בא לי חיבוק, שיבינו שזה משהו שמגיע מתוך צורך.

לאט לאט עם הזמן זה ייהפך לטבעי.

 

 

רק לגבי ה-האם חיבוק שנובע מזה שאמא נזכרה עכשיו שווה?קמה ש.
בס״ד

בעיניי - כן, לגמרי!

זה מה שקורה לי כשיש בוקר לחוץ או כשאחד הילדים התנהג לא משהו ועכשיו הולך לבית הספר. אני ממש צריכה להזכיר לעצמי שחשוב לי להיפרד מהם בחוֹם, במבט אוהב, במילה טובה ובחיבוק (כל זה מקופל לשנייה אחת, כן? 🙂). פעם לא הייתי מקפידה על זה בכלל והם יצאו איך שהם יצאו. עד שהחלטתי שזה חשוב לי, לפני כמה זמן. והיום הפרידה נעשית בחיבוק. וכן, לפעמים זה לא בדיוק בא לי באופן טבעי. אבל אני יודעת בראש ובלב שאני אהיה שמחה אח״כ שנפרדתי מהם ככה. אז אני לוקחת את תזכורת הזאת בשתי הידיים - ומחבקת אותם 🙂

טוב, ממשיכה עוד קצת...

אני גם גדלתי במשפחה עם מעט מאד מגע. גיליתי את החיבוקים כשיצאתי למחנות... וגם אני לא הרגשתי חוסרים מזה.

אבל היום אני רואה את זה כדבר חשוב, טוב, כייפי, בריא... שתורם לזרימה המשפחתית...

עוד נקודה: נראה לי שילד שגדל עם אווירה של חיבוקים (ואהב את זה כמובן) יידע לדבר את השפה הזאת הלאה... וזה כיף (ויכול להיות מאד שימושי) לדעת הרבה שפות של אהבה...



לגבי הלהעצים את הקיים מול להתעקש על להכניס משהו חדש -
תראי, את כותבת בעצמך ש״מאוד מאוד היית רוצה שיהיה יותר חום ואהבה פיזיים״ . אז לי נשמע ששם הרצון שלך, של החשק שלך, לשם הלב שלך לוקח אותך... אז לעניות דעתי, תזרמי איתם (עם הרצון, החשק והלב). ותתחילי לחבק ולנשק. או להזכיר לעצמך לחבק ואז לחבק . בנחת שלך. ניסוי וטעייה. ותבדקי מה מתאים לך, איך ובאיזה מינון. ואם תגלי שזה פחות את, תמיד תוכלי לחזור להעצים את השאר



מה הנורמה? לא נראה לי שיש נורמה אחת כמובן. אני יכולה לספר לך שאני באופן מודע מעירה אותם (או פוגשת אותם) עם חיבוק בבוקר, נפרדת מהם בחיבוק, משתדלת לקבל את פניהם בחיבוק בסוף היום וכשאני זאת שמשכיבה אז מסיימת עם חיבוק ונשיקה. בגדול זה קורה במפגשים אחרי שלא היינו ביחד או לפני שנפרדים.

❤️
טוב, אז אני אשתף איך הרגשתימחי
בתור מתבגרת בבית שבו כמעט לא היו חיבוקים.
היה חיבוק קבוע, אחרי הדלקת נרות אמא שלי חיבקה את כל הילדים. אבל הרגשתי שזה רק בגלל שצריך, והמגע היה חסר לי מאוד מאוד. אני יודעת שלא לכל האחים שלי הוא היה חסר וזה תלוי באופי של כל אחד.
פעם אחת אפילו כתבתי לאמא שלי מכתב על זה שאני מרגישה שחסר לי מגע, ונראה לי שהיא לא ידעה איך לאכול את זה. היא באה אלי אחר כך ושאלה: "אז מה, חסר לך חיבוק?" וחיבקה אותי, אבל זה היה כזה מאולץ ולא טבעי שנרתעתי כזה, ומאז היא לא ממש ניסתה שוב.
אני ממש לא מאשימה אותה, אני מבינה שזה לא בא לה טבעי וזהו, רק אומרת שלי זה היה מאוד חסר ונראה לי שגם גרם לי לקשיים רגשיים בגיל ההתבגרות.
אז אם את מעוניינת לחזק את המגע בבית, עופי על זה. בהתחלה זה ירגיש לא כל כך טבעי, אבל עם הזמן כולם יתרגלו לזה. אולי יהיה את מי שפחות יתחברו לזה, אבל מי שכן ירוויח.
וואי, אני מקווה שהילדים שלי לא מרגישים בחיבוק של שבת אצלנומתואמת
משהו מאולץ...
מדייקתמחי
לא תמיד הרגשתי שזה מאולץ, וזה כן היה (ועדיין) משהו יקר לליבי. בתקיפה המסויימת שהיו לי הרבה תסביכים סביב החוסר במגע אז הרגשתי שגם זה לא שווה, כי זה סתם טקס קבוע
תודה על החידוד! מקווה שלילדיי יישארו זיכרונות טובים...מתואמת
אני לא חושבת שיש נורמה אחת נכונהשקדיה.
יש מה שמתאים לבני הבית. אבל בעייני אם זה מתאים ומתקבל אז כמה שיותר יותר טוב.. אני גדלתי בבית עם המון מגע, חיבוקים ונשיקות ועד היום זה ככה כשאני נפגשת עם ההורים והאחיות שלי. בבית של בעלי לא והואמגע כמעט בכלל והוא זוכר פעם אחת מיוחדת שבתפילה אבא שלו הניח לו יד על הכתף והוא הרגיש המאושר באדם...
בבית הפרטי שלנו יש מגע, לא יודעת אם זה נחשב הרבה אבל כל בוקר פרידה בנשיקה, חזרה מבית הספר- חיבוק ונשיקה. נשיקה וחיבוק לפני שהולכים לישון, עוד סבב נשיקות כשהם במיטות, עוד נשיקה אם הם קמו לשירותים/ לשתות וכו.. לפעמים אני כבר מתחרפנת יאלה לכו לישון כבר😅 גם במהלך היום, ליטוף בשיער, חיבוקים עם מי שבא מעצמו וכו... יש לי ילדה אחת שלא מתה על זה ולא באה מעצמה אף פעם, זו גם ילדה שמאתגרת אותנו לא מעט.. ופעם שמתי לב שיכולים לעבור ימים שלמים בלי מגע בכלל! עשיתי לעצמי כלל לחבק אותה לפחות 3 פעמים ביום. אבל חיבוק אמיתי כזה, מוחץ, עם נשיקה ו"אני אוהבת אותך מאוד" לא יאומן כמה זה עשה טוב לכולנו!
בקיצור, בעיניי זה דבר מצוין גם אם זה מאולץ..
תגובה קצת הפוכהזוית חדשה
אני גם גדלתי בבית שאין בו הרבה מגע, וטוב לי ככה.
כאילו, את הקטנים כן "אוכלים" כל היום, אבל ככל שגדלים זה הולך ופוחת...
ועם זה, אני מאוד קרובה לאמא שלי, פשוט בקטע של שיתופים ושיחות. אם היא תבוא אלי ותנשק ותחבק אותי זה ירתיע אותי.
גם בתור ילדה לא אהבתי את זה.
המשפחה של בעלי ההפך. כל פעם שנפגשים זה חיבוקים והתנשקויות ואני אומנם זורמת עם זה, אבל אם היו שואלים אותי הייתי לגמרי מוותרת על זה.
הנקודה שלי היא שלא לכל ילד חסר מגע ויכול להיות ילדים שטוב להם ככה, אז צריך לשים לב גם למה שטוב ונכון להם מצד עצמם.
מקווה שאני מובנת קשה לי להתנס בכזאת שעה🥱
מטבע הדברים את הקטנים אני מחבקת ומנשקת הרבה יותרמתואמת
אבל בהחלט קורה שאני מחבקת גם את הגדולים - לפעמים במודע (למשל - יזמתי "חיבוק של שבת", שאחרי הדלקת נרות אני נותנת לכל ילד חיבוק), ולפעמים כשאני רואה שיש צורך לילד בחיבוק. (לצערי עם הבן הגדול, בן 13 עוד מעט, זה כמעט לא קורה, כי הוא טיפוס שחוסם רגשות באופן כללי... וכשהוא חלה בקורונה ואף אחד לא נדבק ממנו - די האשמתי את עצמי בזה שהוא כאילו מרוחק מכולנו...)

באופן אישי קשה לי עם מגע (רגישות תחושתית), אז לכן מעדיפה ליזום אותו ושפחות יתמרחו עליי בלי הכנה מראש. לכן כנראה לא יקרה מצב שבו ילד סתם יניח עליי את הראש...
בעלי גם בעיקר מחבק את הקטנים, אבל עם הגדולים הוא משתעשע במשחקים שדורשים הרבה מגע... (הם למשל קופצים עליו - דבר שאני בחיים לא אסכים )

הדבר הכי חשוב בעיניי שילד ידע שהוא יכול לבקש חיבוק, ולא משנה בן כמה הוא. הבת הגדולה שלי עושה את זה לפעמים, ואני זוכרת גם את עצמי, רגע לפני שהחלטנו להתחתן, מבקשת מאמא שלי חיבוק של עידוד...
אצליפרצוף כרית

משתדלת לתת חיבוק ונשיקה לכל ילד/ה כשיוצא ללימודים וכשחוזר/ת או אני חוזרת - במידת האפשר, אם אני בבית ואם לא ממהרים מדי ...........

באופן כללי גם באמצע היום יכולה לחבק אותם אם עשו משהו טוב או ויתרו לילד אחר ,כי אני רוצה שיבינו את חשיבות הענין, או אם עשו משהו ממש מצחיק

ואת הקטן "אוכלת" יותר כמובן 

גדלתי בבית מאוד חם יחסית, אני חושבת

אמא שלי הקשיבה הרבה לסיפורים שלי וכמעט ולא הפגינה לחץ (אע"פ שמאוד נקיה) או שאין לה זמן לשמוע אותי או חוסר סבלנות (חוסר סבלנות אולי ע"י רמז - שנרדמה - אבל לא בקטע של "די מספיק" וכדו')

ולא יודעת מה להגיד לך אם גדלת בבית לא חם, כי קשה לי להבין את זה איך מרגישים כשגדלים בבית לא חם, אז אולי לא כתבתי דברים שמועילים 

בהצלחה וכל הכבוד שאת מנסה להשתפר ולהיות אמא הכי טובה שאת יכולה, זה לא מובן מאליו , בפרט שיש כל מיני סגנונות של אנשים , וזה שאת לא סופר חמה לא הופך אותך חלילה לאמא פחות טובה...... כל אמא והאופי שלה, העיקר שהם מרגישים את האהבה והאכפתיות שלך בדרך שאת יודעת להפגין אותה, בין אם זה מילים/אוכל / שאלות התענינות , 

אפילו שלדעתי אין על חיבוק מאמא, זה נותן המון , וזה גם טכנית מאוד קל - לא בעיה....  

 

 

מבינה אותך5+
גם גדלתי בבית ללא הרבה חיבוקים. מצחיק אבל היום אנחנו מרגילים את אמא שלי לחיבוק כשאנחנו מגיעים והולכים. זה לא בא לה טבעי.
באיזשהו שלב שמתי לב שככל שהילד גדל יוצא לי פחות לחבק אותו. אז כן, אני מזכירה לעצמי. צריך לחבק! וזה כלכך כיף ונותן כלכך הרבה. זה מעביר הרבה יותר ממילים וזה מרגיע גם את הגדולים הרבה יותר משיחה לפעמים.
יש לי כמה טיפוסים בבית, יש את הילדים שאוהבים להמרח עלי, הם יבואו בעצמם לבקש חיבוק כשיש להם צורך. (גם בגיל 17)
ויש את הילדים שפחות אוהבים מגע, לפעמים אני לא מוותרת להם. לא בכח חלילה, אלא- אתה לא אוהב נשיקה? אז חיבוק קצר, אתה לא רוצה חיבוק? אז נשיקה במצח... ליטוף קצר בלחי, יד על הכתף. משהו. יש ילדים שכשהם מתחילים להתבגר פיזית, הם קצת מתרחקים. לא נח להם עם הגוף שלהם, מגע מבלבל אותם וכו'... לדעתי וגם שמעתי ממחנכים גדולים, ממש חשוב בגיל הזה לא להפסיק את המגע. לא להכריח, אבל לנסות מה שנח להם, אפילו אם זה רק לחיצה קצרה על הזרוע/הכתף שאומרת אני כאן ואני רואה אותך. כשהם יעברו את השלב הזה הם יחזרו למגע. זה ממש חשוב . שלא יחשבו שהם דוחים את ההורים שלהם. זה עוזר להם להאמין בעצמם ובגוף שלהם שמשתנה. וגם ממש חשוב שלא יחפשו מגע שלילי או מגע מנחם איפה שלא צריך להיות מגע.
יש לי זמנים קבועים לחיבוק כמו ערב שבת אחרי הדלקת נרות, כשמישהו נוסע/חוזר ליותר מכמה שעות, ויש זמנים שסתם מחבקת: אחרי מעשה טוב, לפני השינה, בבוקר,או סתם כי בא לי חיבוק .
מוסיפה לשאלה-קושימחכה עד מאוד
הייתי עד לפניי שבוע בהריון(ילדתי ברוך ה
ולא הייתי מסוגלת לחבק בכלל......
פיזית
עכשיו עדיין לא.....גודש ודומיו..
והבת שלי כל הזמן מתלוננת על זה!
חסכים?🙄
אני אותו דבר (כבר שבועיים אחרי )דיליה

לימדתי אותם לחבק ברגליים והם כבר יודעים שאסור לדעת באוכל של התינוקת...

וגם מתיישבים לידי ושמים ראש על הברכיים.

בכנות, את הגדול אני מחבקת כי יודעת שצריך...סופי123
יש לי פחות "דחף" לחבק אותו, מתבגר נוהם שכמותו. אבל זה חשוב בעיני. את השאר מנשנשת עד שצועקים הצילו על בסיס שעתי
עוקבת. מענין מנסה לעזור


קודם כל רוצה לומר לך תודה שפתחת את זהאל הלא נודע
חלק גדול מרגשות האשם האימהיים שלי קשור בעניין הזה של המגע. וזה שכתבת את זה כל כך נירמל את העניין, אז תודה!
אני ממש משתדלת להיות במודעות לדבר הזה, ולתת מגע מידי פעם. ממש לא יוצא על בסיס יומיומי.
ויש לי בת אחת שמאוד זקוקה למגע, וממש באה ונצמדת אלי, ולפעמים גם מלטפת כזה, ואני מרגישה שהגוף שלי ממש נרתע מזה. ואני מכריחה את עצמי להיענות לה ולהניח עליה יד וכאלה, אבל זה ממש ממש קשה לי! ובאמת אובדת עצות כי מצד אחד ברור לי שהיא זקוקה למגע הזה, ומצד שני בטוח היא מרגישה שהמגע הזה מאולץ מבחינתי...
המזל שלי שלבעלי כל העניין הזה הרבה יותר זורם והוא נותן מגע הרבה יותר בקלות ממני...

לא עזרתי לך יותר מידי, אבל לפחות הזדהות וחיבוק (וירטואלי, ללא מגע...) ממני, כי זו באמת התמודדות שמי שלא מתמודג אתה לא יכול להבין...
עכשיו אני רואה שבכלל לא הגבתי הודיתי לכולןקופצת
בשרשור הזה.
מצחיק אולי חשבתי לכתוב ואיכשהוא נכנס לי לראש שכתבתי את זה😅

אז תודה רבה רבה כולן! אני עדיין פותחת את השרשור קוראת ומבינה דברים חדשים. עזר לי שהרבה כתבו שחיבוק יזום "כי צריך" שווה המון - אז משתדלת ליישם. ועוד עיצה שאהבתי שמישהו כתבה לבקש בעצמי חיבוק... - משתדלת🙏

ובכלל כל סיעור המוחות, ההזדהות, התובנות...

תודה🙏❤️
אני חושבתמחי
שאם לאחד מההורים זה זורם לתת מגע לילדים, זה כבר המון. מי אמר שזו חייבת להיות האמא, אם אבא מחבק הרבה זה מדהים, ומפצה על זה שלך זה לא מגיע בקלות.
(לצורך העניין, לא קיבלתי הרבה מגע לא מאבא ולא מאמא, שניהם מאוד מופנמים. אני חושבת שאם אבא שלי היה טיפוס מחבק, אז פשוט הייתי מקבלת את זה ממנו)
יש לי פתאום מחשבהאמא אבא ותינוק
גם אני וגם בעלי מגיעים ממשפחות חבקניות ונשקניות למדי
אצלינו כולם ממשיכים לחבק את ההורים (כולם נשואים..) ואצל בעלי בחיים אבל בחיים הם לא יתנו להורים שלהם להתקרב

מנסה לפתור עם עצמי את החידה
אני רק מזדהה מאוד מאוד!!דבורית
גם עם הבית שגדלת בו (מגע מצומצם מאוד)
גם עם האופי (לא בנאדם ככ של מגע, אני תמיד בהלם כשפותחים פה שרשורים שאיך מתמודדים שאסורים וככ חסר החיבוק. לא חסר לי בכלל!!)
גם עם זה שלא מרגישה חסך (מרגישה סבבה)
גם עם זה שאחרי החתונה התגלה לי עולם (כולל דרך האמהות שגיליתי שאפשר ממש ללטף ולחבק וזה לפעמים מאמץ קטן יותר מאשר לנהל שיחה, ויש קשר!)
וגם עם זה שלאחרונה אני לגמרי עסוקה בכל השאלות שהיעלת פה

בקיצור---
מה התחפשת אליי???
חחח נשמה את😅קופצת
דווקא אני זקוקה מאוד מאוד למגע מבעלי.
זה אחד הדברים שגרם לי לתהות איפה זה היה מוחבא עד עכשיו? איך שרדתי בלי זה ברווקות? ולמה לא זורם לי מגע עם הילדים...
וואלה??דבורית
מעניין ..
אני ממש לא זקוקה למגע
אף פעם לא מבינה שנשים כותבות שחסר להן חיבוק. לא מבינה מה יעזור לי חיבוק. מילא שעות שינה או גלידה. חיבוק? ממש משתדלת רק בשביל שזה כל כך חשוב לבעלי.
מעניין אותי לשמוע אם בא לך לשתף
איזה צורך המגע מבעלך ממלא אצלך?
מיד הרגשת שזה הופך לצורך טבעי מבחינתך?
המגע עם הילדים אבל כן זורם לי טבעי (מרגע שגיליתי את השפה הזאת 😅)
וואופרצוף כרית
איזה קטע, חשבתי שכל הנשים בעולם אוהבות מגע וחיבוק...
אמנם לא נשאלתי אבל עונה על שאלתך, לדעתי החיבוק מראה על קשר, סוג של תלות/נזקקות אחד בשני, כי אם לא רוצים כל כך - לכאורה הבעל מיותר - לא? וכל הקטע שהוא ירגיש שבאמת את צריכה אותו, וגם מצידך את רוצה להראות לו שאת זקוקה לו, הוא חסר לך וכו'

הבעל - כל רצונו להעניק לך, אם הוא רואה שהנתינה שלו משמחת אותך - אין מאושר ממנו ( לפי הקבלה הגבר נותן והאישה מקבלת)
וכשאת מקבלת ממנו - ( יותר מאשר כשאת נותנת לו) את מאושרת
ברור שזהיכול לבוא לידיביטוי לאו דווקא בחיבוק, אבל זה אחד הדברים...
(וגם חיבוק מחמם כשקר..)
אני אנסה להסביר מה זה ממלא אצליאל הלא נודע
חיבוק נותן לי הרגשה שאני הכי בטוחה בעולם, הכי עטופה, הכי מוגנת.
זה נותן הרגשה של בית, של מקום להניח בו את עצמי כמו שאני, ולהיות נאהבת ללא תנאי.

הלוואי שהייתי מצליחה לתת את זה לילדים באופן הזה.
השאלות שלך ממש חידדו לי:קופצתאחרונה
המגע ממלא אצלי תחושה מסויימת. ואני אנסה להסביר:
אני מרגישה בגוף, ממש מרגישה שעכשיו/היום - אני צריכה חיבוק/לתת יד/התכרבלות.
זה לא במקום שיחה/מיניות/זמן איכות זוגי. זה בנוסף, פשוט צורך נוסף.
כן לפעמים זה יכול קצת למלא חסך בצרכים אחרים - למשל שבועות עמוסים בעבודה של בעלי, שמדברים/מבלים פחות - אני יודעת לבקש: תשב לידי במיטה עד שאני נרדמת ותחבק/תתן יד. ואיכשהוא זה קצת מפצה ומרפא.
מה שמביא אותי לחשוב: על כמה דברים הייתי יכולה לפצות בקשר שלי עם הילדים, אם רק הייתי משתמשת גם בשפה הזאת..

לשאלתך, ממש לא הגיע לי באופן טבעי. לא ידעתי להגדיר לעצמי שזה מה שאני צריכה. ועוד יותר מזה - ברווקות היה ידוע ש"קופצת" לא אוהבת חיבוקים - מרוב שהשפה היתה זרה לי - לא ידעתי להתמודד איתה וסלדתי מכל מגע בין החברות....
וככה התחתנתי - כאחת שלא אוהבת מגע...
לקח לנו הרבה שנים לזהות שאני כן אוהבת. ועוד יותר זמן לדעת לבקש...

וואלה, אולי עוד כמה וכמה שנים אדע גם להשתמש בזה עם הילדים, רק שבינתיים עם גדלים 😅🤦


אני חושבת שכשחויתי בעצמי מה נתינת יד/חיבוק ממושך/התכרבלות משותפת על הספה - יכולה לתת, איך היא מחברת ומעצימה בלי מילים בכלל, זה הביא אותי לחשוב: למה לא בעצם גם עם הילדים? מי נותן להן את הצורך הזה?...
מזדהה לגמריאל הלא נודע
בדיוק בדיוק כך

(נורא כיף לדעת שיש מישהי בעולם שמנסחת את המחשבות שלי...)
אחד השרשורים היותר חשובים ויותר מענינים שהיו פהמאמאיה
אצל ההורים שלי,חיים של
כל פעם כשיוצאים מהבית מתנשקים עם אמא שלי,
(גם כשיוצאים ללימודים בבוקר)
ואם יוצאים לשבת או לכמה ימים אז גם עם אבא

פעם זה היה נראלי ככ טבעי ונורמלי.
עד שראיתי שבבתים אחרים זה לא ככה.
אצרקציות במחיר נורמלי לבן 11, למי יש רעיון?בת אל123

מחפשת לגילאי 11-4, באזור המרכז במחיר שפוי או שיש הנחה למחזיקי כרטיס אשמורת.

תודה.

תיכנסיעוד מעט פסח

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

מה זה מחיר שפוי ואיזה סגנון של אטרקציות?חילזון 123אחרונה

מעבר דירהקרובה
עבר עריכה על ידי קרובה בתאריך א' באב תשפ"ו 9:54

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...


 

א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...


 

מבחינת הריון עצמו ואח''כ ותינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?


 

ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...


 

תודה!!

נקודות למחשבה124816

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.


שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.


לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  


מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

רוצים להישאר באזור בשאיפה הרבה זמן...קרובה

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

בהתאם אליכם124816

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

קומה שלישית בלי מעלית עם תינוק זה סיוטאורי8אחרונה
במיוחד אם את צריכה גם לעלות את העגלה. אני ברחתי כשהתינוקת היתה בת חצי שנה, אי אפשר היה להשאיר עגלה למטה .  מבחינת תינוק בחדר הורים. אני משאירה המון זמן, הנקתי עד גילאים מאוחרים( שנה וחצי) וכל עוד התינוק ינק הוא היה בחדר,שלי, ככה ישנתי טוב יותר. וגם אף םעם לא היתה לי שידה. אבל לתינוק יש ציוד, בגדים, כשגודל קצת, משחקים, עגלה, השאלה אם יש מקום בדירה הקטנה? 
מוזמנת לכתוב בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

מתואמת

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מנסה לענותפילה

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

לפני הכל שולח חיזוקזיויק

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.


אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

פארק אפק?טארקו

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי 
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

הם אוהבים רכבת?אנוני.מית

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון

פחות אטרקציה ללכת לשם

אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

 

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

 

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם. 
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)


את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?


אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי. 
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש


רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.


ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?


הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.


תעזרו לי ברעיונות לקראת החופשבארץ אהבתי

השנה בעז"ה תהיה לי תקופה של כמה שבועות שרק הגדולים בבית (בני 7.5, 10 ו-12.5), והקטנים עדיין במסגרות.

רוצה לעשות להם 'קייטנה' עם תוכן, ולא סתם לקום בבוקר ולחפש מה לעשות (בעיקר לשני הבנים הקטנים יותר. הגדולה אולי תצטרף למה שיהיה מספיק מעניין, אבל זה לא חייב להיות מתאים גם לה).


בשנים קודמות הם רצו שיהיה להם גם זמן מסך, ניסיתי לתת זמן מוגבל כל יום ובפועל זה תמיד התארך יותר ממה שתכננתי ולא עבד לנו טוב.

לכן הפעם חשבתי לנסות פורמט אחר:

לכל שבוע יש נושא כללי שבו אנחנו עוסקים. בכל יום יש פעילות/לימוד שקשור לנושא. כל יום יש 'חוג' קבוע (נגיד - יום ראשון זה חוג ציור, שני - חוג מוסיקה, וכו'), וביום חמישי יהיה חוג מחשב שבו אפשר ליצור משהו במחשב (מצגת או משחק) שמסכם או מתייחס לנושא של השבוע.


אשמח לרעיונות -

- לחוגים שאפשר לעשות כל שבוע

- לנושאים שאפשר להעביר את השבוע סביבם

- לסתם רעיונות לדברים נחמדים לעשות עם ילדי בית ספר חמודים

- לעוד כיווני חשיבה

וואי אני רקDoughnut
איזו אמא משקיענית! הציפיות שלי הן רק לעבור את החופש בשפיות😅
כמה רעיונות שעשיתי שנים קודמותעל הנס

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.


נושאיםמדברה כעדן.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

כמה רעיונות:הגברת מהירח

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון


נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל


וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

חוג ברייקדאנס למתחילים ביוטיובביו
יש לי 2 מקורות - מקווה שיעזורhameiri13
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך ט"ו בתמוז תשפ"ו 16:11

 

 

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

 

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

 

 

הפורום הזה נועד לנשים בלבד.מתואמתאחרונה

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

אולי יעניין אותך