שמחת פורים (זהירות, מדכא)בת 30
אז עוד מעט פורים...ואני חייבת להיות כנה עם עצמי ולהודות שאני לא אוהבת את החג הזה. מעולם לא אהבתי.
עד כיתה ג' עוד הייתי מלכת אסתר והיה נחמד, מכיתה ד' כבר לא היה כיף. לא לתכנן תחפושת, לא לקבל משלוחי מנות ולא להפסיד שוב ושוב בכל הדוכנים של השוק פורים.
גם היום, אני ממש בכוח מכינה וקונה ומתכננת תחפושות לילדים. זה מעמיס עלי ממש ובכל זאת אני עושה את המקסימום. (לחפש ילדה לספר תהלים זה היה המקסימום)

רק המחשבה על משלוחי מנות מעייפת אותי.
לא בא לי להכין שניים וזהו, ואז להתבאס מכל החברים שבאים ואין לי משלוח עבורם.
גם לא בא להכין כמות גדולה כי גם ככה עמוס לי.
לא בא לי את כל פסטיבל חילופי הממתקים של הילדים במסווה של ''משלוח מנות'', כשחצי מזה אם לא יותר אני טומנת עמוק בפח בלי שהם רואים. כי הילדים שלי הם לא פח ולכן א''א להכניס להם כמויות אדירות של זבל.
לא בא לי סעודה שבה תכל'ס הגברים משתכרים והנשים מדברות וצופות עליהם. זה משעמם אותי לגמרי ובסוף תמיד אני הולכת עם הקטנים לאיזה גן שעשועים ואז חוזרים הביתה ונגמר פורים.
פשוט לא משמח אותי כל העסק הזה.
רק מכביד עלי.

אם היתה לי איזו מסיבת נשים פרועה בליל פורים, זה היה נהדר. היו כמה שנים שאכן היתה וזה שינה לי את כל הפורים. אבל כבר כמה שנים שאין.
יש משהו לנשים שאני לא מתחברת אליו כ''כ.
וזהו.
והכי גרוע, שאחרי פורים צריך לחשוב על פסח!!!
טיפ לגבי משלוחי מנותoo
אני קונה הרבה שקיות שמיועדות למשלוחי מנות, ומצרכים לכמה משלוחים, ואז כשמביאים לי אני שמה בשקיות ויוצרת משלוחים חדשים, ככה מעבירה ממני את כל הממתקים שהיו נזרקים לפח, וגם לא עובדת בכלל, כי להכניס לשקיות הילדים יודעים לבד.
יפהבת 30
אני בדר''כ מכינה, לא קונה...לפחות חלק
אבל אם זה מבאס אותךoo
אז למה להכין ולא לקנות?
כיבת 30
אם כבר אני עושה משלוחי מנות, אז משמח אותי ולו במעט שאני מכינה אותם ולא המפעל 🙂
לא מכינה כלום...כי מה שמביאים מוכן ולא קנוי אני זורקתאור123456
מבאס אותי לאכול דברים שאנשים הכינו...לא יודעת מה הולך בתוך כל בית
הכי קל לקנות , ובאמת משתמשת בשקיות קרטון קטנות 3-4 דברים וסוגרים עיניין
אז זה כנראה ענין של נורמותבת 30
אצלינו לגמרי כולם מכינים. לא משהו משוגע, ממש לא. משלוחים צנועים אבל תוצרת ביתית
זה באמת לא נשמע נחמדמיואשת******
קודם כל בפסקה הראשונה שומעים הרבה כאב ותסכול של ילדה שהפסידה כשכולם נהנו ורק על זה חיבוק ענקי 💕💕💕💕💕

חשבת פעם לשנות? לעשות פורים כמו שאת אוהבת?
למשל ללכת לבקר בסעודה הגדולה ולשבת שם חצי שעה ואז לחור הביתה לסעודה משפחתית שלכם? אתם כבר משפחה גדולה אתם יכולים להכין משהו שלכם יפה ובעל משמעות עבורכם, עם פירושים שהילדים יכינו, עם אוכל שאתם אוהבים, עם שירים שאתם אוהבים והרבה שמחה. ובלי להשתכר- בעלך מוכן לשמוע על האופציה הזו של להתבסם אבל לעצור בזמן?

משלוחי מנות תקני ערימה של שני מצרכים שאת אוהבת והולכים ביחד. נגיד קרקרים וטונה. וסרט יפה.
כל מי שמגיע מקבל קרקרים וטונה קשורים יפה בסרט
לילדים אפשר לעשות מבצע של משהו שהם רוצים לקבל שמשלמים עליו השוקולדים (נגיד עשרים שוקולדים לבובה)
ובעיקר בעיקר תחשבי מה ישמח אותך. איך היית רוצה פורים שלך

אני מאד מתחברת לקושי, במיוחד בירושלים שזה שישי…. סיוט.
❤️
עונהבת 30
אין לי בעיה בכלל עם העובדה שבעלי משתכר. באמת.
פורים זה חג שחשוב לו ואני מאה אחוז בסדר עם זה.
הבעיה היא לא שהוא משתכר.
הבעיה היא שאני מרגישה שזה חג שבו אנחנו טורחות ואין לנו תמורה.
כשהיתה לי מסיבת פורים כלבבי , למרות שישנתי שעתיים בליל פורים לא הייתי עיפה כי באמת הייתי שמחה, ןהרגשתי שנגעתי בנקודה הפנימית של פורים.
אבל מאז שאין לי, זה פשוט לא זה. אפשר לדבר הרבה על, אבל לחיות את, זה הדבר שאני רוצה בפורים
וחשבתי כבר על משהו שישמח אותיבת 30
אבל זה דורש מחשבה ושיתוף פעולה של עוד גורמים, אז זה בבדיקה...
השאלה אם את לא מצליחה להתחבר בצורה אחרתמיואשת******
כשאת מדברת על טורחות ללא תמורה מתכווץ לי הלב
מכירה את ההרגשה הזו
החלטתי להפסיק אותה לפני שנים
איפה התמורה בשבילך?
רק במסיבת פורים לבד?
אין משהו משפחתי שיכול לשמח אותך בצורה הזו?
הנקודה האמיתי של פורים ושל כל חג עבורי היא במשפחתיות ובביחד
חג של מסיבה לך ושיכרות לו ותחפושות לילדים זה מקסים, אבל קצת כל אחד לעצמו לא?
טוב זה כבר כמובן משהו שלי, לא שלך. אם לכם זה טוב תמצאי מה שטוב לך. זה הנקודה.
הפורים שיש לו תמורה בעינייך
שנה שעברהבת 30
היה פורים שונה.
גם היה ביום שישי, אז ממילא הכל היה מתון יותר, וגם הייתי בול שבועיים אחרי לידה, אז ממילא היה ברור שאנחנו בבית ומשלוחי מנות במינימום וכו'.
היה נחמד.
אבל רחוק מלהיות פורים שאני רוצה.
לא מפריע לי בכלל שהוא ישתכר עם החבורה שלו ושאני אחגוג עם חברות שלי.
לא רואה בפורים איזה חג סופר משפחתי...
הרי בסוף גם ככה אנחנו ביחד, באווירת פורים, עד לשלב שהוא נעלם מעבר להררי הערק.
וגם אז הרבה פעמים אנחנו ביחד. עד שהוא נעלם פיזית ואז אני יודעת שהוא אי שם אצל אחד החברים
אשכרה היית מביאה קרקר וטונה?רינת 23
אני שונאת להכין משלוחי מנות אבל אין לי אומץ להביא קרקר וטונה
אנחנו שנה אחת עשינו משהו בסגנוןמתואמת
רצינו דברים קנויים, אבל בריאים יחסית. אז כמה סוגים של קרקרים וכמה סוגים של קופסאות שימורים ואולי עוד דברים בסגנון.
אבל השקענו באריזה - קופסאות פלסטיק מקושטות יפה.
אני לא כל כך אוהבת להכין אוכל, אז הרבה פעמים הבאנו רק דברים קנויים. ולא רוצים להוציא יותר מדי כסף, אז לא קונים דברים שווים במיוחד...
דווקא רעיון חמוד, אהבתי! מיואשת פרצוף כרית


מזדהה ממש!מאוהבת בילדי

עם קצת שינויים...

עד החתונה אהבתי את פורים.

הייתי מארחת את אחי הנשואים, עוזרת עם האחיינים, שמה איזה קשת מעניינתעל הראש ובסוף פורים מנקה- ונהנית!!! בעול לא היה עלי, וגם ההוצאות. אני רק עזרתי...

 

ומאז החתונה? אני מרגישה שכל העסק הזה של המשלוחי מנות זה הוצאה מיותרת,

לדאוג לילדים לתחפושות ולאיפור ולמשלוחים לגננות זה ממש "תיק".

וכמו שכתבת- כאילו זה חג של גברים וילדים. אנחנו רק אורזות, מבשלות, מנקות...

 

אצלי גם צריך להספיק להיות אצל 2 ההורים וכל פורים מחדש הדיון הזה איפה נהיה בסעודה...

לא כיף.

 

מהסמינר אני זוכרת שכדאי להתפלל ביום הזה בבחינת "כל הפושט יד נותנים לו"- אז אם אני זוכרת כשקשה לי- משתדלת להתפלל על כל השנה...

 

בסוף נצלשתי לפריקה שלי... מקווה שזה בסדר...

בסדר גמורבת 30
אני באמת משתדלת להתפלל בפורים
האנת שאם בעלי היה משתכר והולך ולא הייתה לי חברההמקורית
אז הייתי מתבאסת גם להישאר עם הילדים ולצאת איתם לפארק כמו יום רגיל
אצלנו פורים זו ממש חגיגה משפחתית חברתית
בערב קריאת מגילה אצלנו בבית וכל מי שרוצה לשמוע מוזמן, מארחת לסעודה בערב בצאת הצום
וגם למחרת קריאת מגילה בבוקר ומארחת סעודה והבית מלא באנשים שיוצאים ונכנסים. זה עצוס מבחינת הכנות אבל זו הנאה כי זה ביחד. בעלי לא משתכר עד כדי כך ואנחנו גם בדרכ נחים אחרכך. אבל במהלך היום אני לא לבד. אני משריינת לי מראש זוג חברים שאני מכירה את האישה וגם משתדלת לומר תהלים.
תנסי לחשוב אולי גם על אנשים שיהיה לך כיף איתם, לאו דווקא משפחה, שישמחו לארח או להתארח איתכם. זה משנה את החוויה ממש
כרווקה היה לי עצוב שרק אני חוגגת פורים בבית מבחינת ההלכה אז אני 'מגזימה' עכשיו ומפצה
אני לא לבד בביתבת 30
סעודה עם עוד כמה משפחות, לכאורה יש לי חברה.br />ועדיין, הנקודה הפנימית של פורים חסרה לי.
אולי כי את לא נהנית מההכנות המרובות?המקורית
אולי לימוד על החג? זה ממש מכניס לאווירה. גם הקדושה והחשיבות של היום שלצערנו פחות מורגשת מטבע הדברים כי סה לא חג רגיל ששובתים בו
אם היתה לי שמחהבת 30
הייתי נהנית מההכנות.
מבינה?
בטח שמבינההמקורית
הרי זה החלק הכי קשה שבחג, לשמוח 🙃
קראתי את התגובה שלך לדברים היפים שכתבה @בארץ אהבתי ובאמת מעניין אותי מה היה שונה באותו פורים לעומת שנים אחרות שאת מרגישה מרוקנת משמחה
תנסי לצלול לתוך החוויה של אז, למסיבה הזו לנשים שהייתה. מה היה ככ מיוחד בחוויה?
העובדה שזה משו שאת חווה לבד בלי המשפחה? היציאה מהשגרה הרגילה שיש כל שנה? הייתה אווירה מיוחדת ?
כי לפעמים אנחנו עושים אידאליזציה למשו מסוים ונזכרים בו בערגה וכיסופים, כשלמעשה זה לא הגשמיות שבחוויה (במקרה הזה מסיבה) אלא הכנה מסוימת שהקדמנו לעשות לה. כלומר, יכול להיות ששוב תהיה מסיבת פורים לנשים והחוויה שהרגשת אז לא בהכרח תחזור על עצמה.
אני מקווה שהצלחת להבין למה התכוונתי
מבינה את כוונתךבת 30
מה שהיה זה היפתחות מדהימה של הנשמה.
זו הנקודה של פורים.
פחות קשור לעובדה שהייתי בלי המשפחה (הלכתי פעמיים באמצע להניק את התינוקת...).
יותר קשור לעובדה שהיינו כמה נשים קרובות זו לזו ופשוט באנו כדי להיות ביחד ולפתוח לבבות ולשמוח.
אז אולי תכנסי אליך כמה חברות כאלהכתבתנו
שאיתן נפתחת הנשמה..?
תזמיני אליך, תדאגו לכיבוד שמשמח אתכן *ולא מוסיף לכן עבודה* (אלא אם ההכנות לזה כן משמחות), תדאגו למוזיקה נעימה/מרקידה/ גם וגם לפי מה שאתן רוצות. אפשר לעשות משחק או כמה שלא דורשים הכנה מראש כל אחת כותבת בפתק כמה קטגוריות- מה משמח אותה, משהו מצחיק שקרה לה, משהו שלא יודעים עליה, משהו שהיא מאחלת לכל מי שיושבת איתה עכשיו ועוד ככל העולה על רוחך, שמים בכלי ופותחים וצריך לנחש מי זו. אפשר משחקי יום הולדת משהיינו ילדים- משחק השוקולד, להעיף צמר גפן בקש, למלא עם קש כוס ריקה מכוס מלאה. בסגנון אחר, למצוא חידונים מהרשת משהו שמאתגר קצת את הראש. לפעמים הצחוקים והקלילות בהתחלה מאפשרים את ההיפתחות. דברים בסגנון הזה.
ואם יש איזה חשש שהילדים יפריעו, הגישה שלי בדברים האלה היא הפוכה. הם מאוד סקרנים לשמוע "פטפוטי דודות" שכאלה, הם שמחים שנותנים להם להצטרף (אפשר להגדיר מראש מה הם יכולים לעשות ולא יכולים לעשות כדי שלא יגזימו), אלה שזה משעמם להם ימצאו עיסוק אחר, ופשוט לא לתת להם לקלקל לך. בעיני לשתף אותם במשהו שעושה לך טוב זה נותן להם משהו עמוק מאוד- אמא לא צריכה להיות בלעדינו כדי לשמוח. טוב, הארכתי קצת, ושוב, מקוה כל כך שתמצאי כוון שיגרום לך שמחה אמיתית
הלוואיבת 30
הבית שלי קטן.
אין לי מקום אפילו לחלום על לעשות כזה דבר.
בע''ה כשיהיה לי סלון גדול ואיזור נפרד לחדרי ילדים אני מניחה שבאמת אנסה לארגן משהו כזה
מנסה להציע משהובארץ אהבתי
כתבת כמה פעמים שמה שחסר לך זה להרגיש בעצמך את הנקודה הפנימית של פורים.
סיפרת שפעם היתה מסיבת נשים בלילה שבה הרגשת שנגעת בנקודה הפנימית של פורים, ואז כל המאמץ היה שווה. הרגשת שהיית באמת שמחה, למרות העייפות אחרי שישנת רק שעתיים בלילה.

ואני רוצה להגיד קודם כל, שזה ממש מיוחד בעיני שהנקודה הפנימית הזו כל כך משמעותית בעינייך, שכשאת לא מגיעה אליה, אז הכל מסביב הופך להיות קשה, אבל כשהיא כן שם, אז את מגיעה לשמחה אמיתית למרות שטכנית זה אפילו יותר קשה כי את עוד ישנה פחות…

אבל אני רוצה גם לשאול -
מה זו הנקודה הפנימית הזו? האם היא חייבת להתבטא דווקא באופן שבו חווית אותה אז, באותה מסיבה? או שאפשר לרדת לשורש שלה, ולמצוא דרך שבו היא יכולה להתבטא בתוך המציאות הנוכחית?

אני לא יודעת מה היה שם באותה מסיבה, אף פעם לא יצא לי להשתתף בדברים מהסוג הזה.
אבל אני חושבת שהרבה ממה שאנחנו לומדות על פורים בכל מיני הקשרים, קשור בכלל לאיך שהגברים חוגגים את החג הזה. ואז אנחנו מרגישות שאנחנו מפספסות, אם לא הצלחנו להגיע לנקודה הזו של ה'עד דלא ידע', של ההתפשטות מהמסיכות החיצוניות שלנו על ידי השכרות, וכל מה שמדברים עליו סביב פורים.
ואולי לפעמים נשים גם יכולות להגיע לזה, ולהגיע מתוך זה לקרבת ה' גדולה מתוך ההארה של פורים.

אבל אני מאמינה שיש גם דרך אחרת.
לא נשמע לי הגיוני שהנקודה הפנימית של החג, האור המיוחד של פורים שה' נותן לנו ביום הזה, יכול להתבטא רק בדרך אחת שהיא בכלל לא חלק מהמהלך הפשוט של החג.

אני לא חווה את הדברים כמוך, אז לא יכולה לענות על זה בשבילך. אני מניחה שהתשובה שלי לעצמי לא תספק אותך.
אבל אני חושבת שאולי יכול לעזור לך, אם תכתבי לעצמך מה הולך להיות בפורים האידאלי. ממש לתאר לפרטי פרטים מה קורה, מה את חווה, איך זה מתבטא במציאות. בלי שום מגבלות, כל מה שאת רוצה יכול להיות.
או אפשר לחלק - פעם אחת לכתוב חלום שבו ממש הכל יכול להיות. כולל דברים חיצוניים אלייך (למשך שיש מסיבה בדיוק כמו שאת רוצה, באווירה ובסגנון המדוייק, עם החברות הנכונות וכו').
ואחרי שאת מרגישה את החלום המושלם, אבל מבינה שהקב"ה בכל זאת שם אותך במציאות שבה זה לא יכול לקרות, לכתוב חלום שבו אין לך שליטה על המציאות החיצונית, אבל את חווה את הפורים בצורה הכי נכונה, הכי מחוברת לנקודה הפנימית של פורים כמו שהיית רוצה.

לא יודעת אם מתאים לך. כתבתי מהרהורי ליבי (עוררת אותי לכתוב חלום כזה לעצמי..). תקחי מה שמתאים לך… ומוזמנת לשתף אם יתאים לך.
תודה!! ❤️לפניו ברננה!
תודה על הדבריםבת 30
האמת שאני כבר כמה שנים חושבת על הדברים האלה.
אני אגיד את האמת, לפחות מבחינת ההרגשה שלי.
פורים זה חג מאוד מאוד עמוק.
הוא עטוף במעטפת של תחפושות ובלגן
אבל כל זה זה כדי להגיע לאיזה עומק מאוד עמוק.
בפורים צריך להוריד מלא מסכים וחסמים כדי להגיע לאיזה עומק של הנשמה שלי ולהרגיש אותו.
האם זה יכול לקרות בכמה דרכים? מאמינה שכן.
האם הדרכים האלה פשוטות ונגישות?
כנראה שלרוב האנשים, לא .
כנראה שהדרך הפשוטה היא זו שמצווה עליה בפורים- ה'עד דלא ידע'' הזה.
האם זה חייב להגיע דרך שכרות? לא חייב.
אבל אין ספק שלרוב האנשים, מעט אלכוהול לגמרי פותח חסמים ואז אפשר להתחיל לדבר...

יכול להיות שאפשר גם להגיע לזה בעזרת התבודדות מאוד משמעותית וארוכה.
ואולי אם הייתי צדיקה גדולה אז גם דרך העיסוק המצוות החג בשמחה. אבל אני כנראה לגמרי לא צדיקה גדולה.
הדרך הפשוטה של מעט אלכוהול רלוונטית לרוב לגברים...נשים הרי צריכות להישאר המבוגר האחראי בכל הסיפור הזה..
אז יש כאן איזה תסכול מובנה
יכול להיות, שאם מעולם לא הייתי חווה משהו אחר, אז זה לא היה חסר לי,
אבל איך אמר ר' נחמן ...''מי שטעם יין הונגרי''....
אחרי שטועמים משהו אמיתי ופנימי אז דברים אחרים , טובים וחיוביים ככל שיהיו, תמיד מרגישים קצת חיוורים..


בכל אופן, קראתי שכל ההשגות שהבעש''ט השיג, הכל היה בזכות שמחה של מצווה. ששמח המצוות שהוא עשה.
אז אולי אני אנטוש שנה אחת את הצורך שלי ופשוט אני אנסה לעשות את מצוות החג בשמחה
חשבתי הרבה על מה שכתבתבארץ אהבתי
קודם כל, אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לכתוב לך, כי אני לא חושבת ש'טעמתי' את הנקודה העמוקה הזו שאת כותבת עליה. אני מרגישה שאת מדברת פה על משהו באמת מיוחד שחווית, שלא זכיתי להגיע לזה אף פעם.

אבל כשאני חושבת על זה, אני מנסה להבין מה באמת הנקודה שאליה אנחנו אמורים להגיע בחג.

אני חושבת שהרבה פעמים יש פער בין איך שאנחנו חווים את הדברים, לבין איך שהקב"ה רואה את זה.

אדם יכול יום אחד להתפלל, ולהרגיש שהוא הצליח להיות ממש מרוכז בתפילה, והגיע לקרבה גדולה לקב"ה.
אבל הקב"ה יודע שבאותו יום הוא עזר לו באופן מיוחד להצליח להתרכז בתפילה. ודווקא תפילה שאותו אדם התפלל ביום אחר, שהמחשבות כל הזמן הסיחו את דעתו והוא ניסה בכוח לחזור לריכוז, יקרה בעיני הקב"ה הרבה יותר.
מבחינת אותו אדם, ברור שהוא ירגיש הרבה יותר קרוב לקב"ה עם התפילה הראשונה. אבל בעצם התפילה השניה, עם המאמץ שהוא משקיע בה למרות הקושי, מבטאת הרבה יותר את הקרבה שלו לקב"ה.

וגם פה אני מרגישה שצריך לזכור, שבסופו של דבר המטרה היא לקיים את רצון ה', להתקרב אליו דרך החג, בתוך המציאות אותה הוא רוקם בעבורינו, עם כל המגבלות שהיא יוצרת לנו.

ובכלל אני חושבת שהרבה פעמים הלימוד שלנו על החגים, לא מספיק מכיל את הצד הזה.
לרוב המקורות שאנחנו לומדים, ובכלל איך שאנחנו לומדים לחוות את החג כצעירות, מותאם לאופן שבו הגברים חוגגים את החגים.
ופתאום כשאנחנו אימהות, ויש ילדים שצריכים אותנו, ואנחנו לא יכולות לחוות את אותה חוויה שהכרנו ושלמדנו עליה, אנחנו מרגישות שהחג מתפספס לנו.
כמו ש@מחי כתבה, זה קיים גם בימים הנוראים, וגם בשבועות, וגם עכשיו בפורים, ואולי גם בחגים נוספים (אבל בחגים האלו זה הכי בולט לדעתי).

אני חושבת שכשאנחנו אימהות, עבודת ה' שלנו היא אחרת מהבסיס.
אבל לא מספיק לומדים את זה, ולכן אנחנו רגילות להמשיך לחפש את עבודת ה' שלנו בדרך של הגברים, ומרגישות שאנחנו מפספסות.

אני מרגישה שעיקר העבודה שלי בפורים זה לקיים את מצוות החג בשמחה, וליצור אווירה של שמחה של מצווה במשפחה.
כל דבר מעבר שאני יכולה להגיע אליו, זה יכול להיות טוב, ולהוסיף הרבה. אבל הבסיס זה לקיים בשמחה את מצוות היום.

באופן אישי אני פחות חווה את היום הזה כמאתגר כל כך. הניסיונות שלי בו כנראה פחות מאשר של נשים אחרות שכתבו פה. סה"כ אני לרוב כן נהנית בחג, עד כמה שזכור לי משנים קודמות. אז אולי זה לא הוגן שאני כותבת על זה בלי להבין באמת את הקושי.
אבל בכל זאת, רציתי לשתף בכיוון המחשבה שלי.
יצא לי קצת מבולגן, מקווה שבכל זאת הובנתי..
אהבתי את הכיוון הזה ממשהמקורית
ויכולה רק לומר שבמעבר מרווקה לנשואה, אפילו שאני בעלת תשובה והייתי 'מרגישה' את החגים בבית מבחינה רוחנית לבד, ואולי בגלל זה ובזכות זה, הייתי עושה הרבה הכנות ולימוד ומתאמצת כדי שיהיה כמו שחלמתי והייתי נהנית ממש מהתפילות, מהאווירה של החג, מהבגדים החדשים, מהגיהוץ, מהכל בערך.. ובתור נשואה כשהזווית משתנה וחולקים את החוויה עם עוד מישהו ובטח ובטח עם ילדים, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי והייתי מגיעה לתסכול הרבה פעמים.
לקח לי זמן להבין שאני צריכה למצוא את המשמעות במציאות הקיימת, וגם ליצור לי עוגנים מסויימים שלא מנתקים אותי מהחוויה של החג או השבת לגמרי, בצורה שבה אני מצליחה לחוות אותה לא רק כאישה של או אמא של אלא במקביל ל..
אז ברוך השם עם הזמן ועם תמיכה של בעלי מהצד אני מצליחה לנהל את הדברים כדי שארגיש את החג מהכיוון שלי כאישה. זה דרש ממני הרבה מחשבה ודיוק של הדברים מול עצמי, ובאמת לחוות את זה מנקודת מבט של גבר זה אחר לגמרי.
ובמאמר מוסגר - אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך ❤️
איזה כיף שהתחברת, תודה שכתבת!❤️בארץ אהבתי
אני חושבת שזה באמת דורש הרבה מחשבה ודיוק למצוא את המקום שלנו בתוך החג.
לא חושבת שתמיד אני מצליחה, אבל באמת הכנה וחשיבה מראש מאוד יכולה לעזור בזה.
אצלי זה אחד הדברים שהכי עוזריםהמקורית
כי אם אני עסוקה בהכנות בקניות ובבישולים עד הרגע האחרון, זה ממסך את ההתרגשות מהחג עצמו.
אני משתדלת ממש בלי נדר להקדים ולהיערך בדברים האלה, וגם משתדלת ללמוד על החג לפני וממש מלהיבה גם את הילדים. זו חוויה אחרת ממש. שנזכה לכך כל הזמן
תודה רבה על המחשבה ועל הדברים שכתבתבת 30
מצד אחד, אני מאוד מזדהה ומסכימה עם זה שבעצם אנחנו כאמהות צריכות ויכולות לחוות אחרת את החגים.
מצד שני, תמיד יש בי קול, שלא מוכן להשתתק גם אחרי כך וכך שנות אמהות, שאומר ''הכל נחמד ונכון אבל אז מה אם את אמא. את גם עצמך''
כלומר, אם לפני חמש שנים, הייתי שומעת או קוראת רב או רבנית שמסבירים עד כמה גם החלפת טיטול וגם הכנת אוכל זה עבודת ה' לא פחות מתפילת עמידה, אז זה היה משמח אותי ומעודד אותי.
היום לא.
היום, אם אני אשמע שיעור כזה זה סתם יעצבן אותי, לא בגלל שזה לא נכון, אלא בגלל שאני, אישית, מרגישה שזה גורם לי להישאר בקטנות מוחין כזאת.
החלפת טיטול נניח, מבחינתי היום זו פעולה שאני באמת לא מקדישה לה מחשבה ולא עושה ממנה שמץ של ענין. ולא בא לי להעמיס עליה אידאולוגיות...
מרגישה שאני בשלב אחר. לא בשלב של לחזור אחורה למה שהיה כשהייתי רווקה. אלא בשלב של להתקדם קדימה ולהרים את הראש מעבר לבישול (קדוש ככל שיהיה) ולשאר עניינים דומים.
לא לבטל אותם, בכלל לא, אבל מרגיש לי שהנפש שלי מתכווצת וחנוקה בדבר הזה שקוראים לו לפעמים ''עבודת ה' של הנשים''.
אז אני לא מתפללת שלוש תפילות ביום, גם לא תמיד אחת...אני לא שואפת למשהו גברי. לגמרי לא. אני כן מחפשת ושואפת למשהו שנכון לי ושלא נמצא רק בין כותלי המטבח והבית.
זה לא משהו שמנותק מהבית, אלא זה משהו שבונה אותי ומשמח אותי ולכן ממילא יש יותר שמחה בבית וכולם מרגישים את זה.
מקוה שהצלחתי להעביר את הנקודה...

לגבי קיום המצווה בשמחה, זה נכון תמיד, לכולם. ובאמת אני מנסה. לשמוח בעצם קיום המצווה.
אני מאוד מבינה את מה שאת כותבתבארץ אהבתי
אני חושבת שזה דיוק ממש חשוב ונכון.
להחליף טיטולים או להכין אוכל זה בהחלט חלק מעבודת ה', כמו שללכת לעבודה וגם לאכול זה חלק מעבודת ה'. אבל אני ממש מזדהה עם זה שזה לגמרי לא מספיק (אולי יש שלבים שכן, זה מן הסתם גם שונה בין נשים שונות. אבל בהחלט גם אני מרגישה צורך במשהו מעבר).

על עבודת ה' ביומיום יש לי יותר מה להגיד.
זה נושא שמעסיק אותי הרבה, ואני חושבת שיש עוד הרבה מה להוסיף וללמוד בזה.
אבל באמת אני מרגישה שיש המון עבודת ה' סביב כל עבודת המידות שהחיים מזמנים לנו, בזוגיות, בחינוך הילדים ובמעגלים נוספים. וכשמצליחים לקשר את זה לה', לשתף אותו בעבודה שאנחנו עושים, ולעשות את הדברים לכבודו, זה נותן הרגשה של קרבת ה' מאוד גדולה. וזה משהו שהוא הרבה מעבר ל'להחליף טיטול זה גם עבודת ה' '. אני לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי טוב מספיק…

בכל מקרה, בחגים באמת יש עבודה שהיא מיוחדת לחג. לכל חג יש את הייחודיות שלו ומה שהוא מזמן לנו, ושם עבודת ה' צריכה להיות מותאמת סביב החג.
ופה אני מרגישה שאני לא מספיק יודעת לדייק איך זה צריך להיראות אצל נשים.
אני מרגישה שהשיעורים שאני שומעת הרבה פעמים לא מספיק מחוברים אלי כי הם יותר מותאמים לאיך שהגברים חוגגים את החג. ובפורים זה במיוחד בולט, כשהרבה שיעורים שמדברים על העומק של פורים, מדברים על הנקודה של השכרות. ומבחינתי זה לגמרי לא שייך אלי.

אני חושבת שיש מה להעמיק בזה יותר.
כמו ש@המקורית כתבה, הרבה תלוי במחשבה מראש על איך אני חוגגת את החג לא רק כאישה של- או כאמא של-, אלא כעצמי בפני עצמי.

ואני מרגישה שקשה לי לכתוב איך באמת זה צריך להיראות, איך אני אוכל להרגיש את העומק של החג, כי עוד לא ביררתי את זה מספיק בעצמי.
אולי גם פחות הרגשתי צורך בזה עד עכשיו, כי סה"כ אני באמת נהנית מהחג עצמו ומהמצוות שלו, מהתפילה שהייתי מתפללת בליל החג, מהחוויה יחד עם הילדים במחלוקת משלוחי המנות, מהסעודה, מהקריאת מגילה.
אבל את מעלה את החוסר שלך, את ההרגשה שאת רוצה מעבר, וזה מעורר גם אותי לחשוב על זה יותר.

אז קודם כל, תודה שהעלית את השאלה הזו.
אני עוד אחשוב על זה, ואולי לקראת פורים נפתח פה עוד איזה שרשור, ונתייחס בו לעומק של פורים ואיך אנחנו יכולות לחוות אותו…
הלואי שתמצאי משהו שכן ישמח אותךכתבתנו
כמה רעיונות:
*להכין פלייליסט שאת מאוד אוהבת, לעשות הרקדה משפחתית (בערב/ ביום/ לקראת צאת החג), אפשר להשקיע עוד קצת ולקנות כל מיני סטיקלייטים/ זיקוקים קטנים (של עוגה) וכל מיני משמחים לתוספת אוירה. לפעמים הרקדה של המשפחה המצומצמת היא לא פחות ואפילו יותר פותחת את הלב
*אם מתאים לך, לנסות לשתות קצת, להגיע למידה מסוימת של שחרור (ואם אין לך ניסיון על עצמך- לשתות במתינות, לא בבת אחת הרבה..)
*לבחור איזה 2 משלוחי מנות *שלך* למישהו (אולי יותר מסתבר מישהי) יקר לליבך, ולהקדיש לנתינתם זמן שהוא לא בתוך הלחץ של להספיק את ה"רשימה" של המשלוחים שלכם, שאת ממש תשבי עם המקבל/ת ותתני אותם עם הלב, ותשוחחו ושזה יתן הרגשה אמיתית של קירוב לבבות.
*לחלק לאנשים שאת אוהבת חיבוק של פעם בשנה, של פורים, להגיד להם כמה מילים טובות/ למה את כ"כ אוהבת אותם ושמחה בקשר איתם
*לקחת את האוטו וכמה ילדים (או לבד, או עם כולם) וליסוע (אולי בעיקר לקראת סוף היום?) למישהו קרוב ויקר שאת היית רוצה לראות בפורים אבל בעצם הוא גר רחוק. יש בביקור כזה איזה שמחה מיוחדת
*באופן כללי להוריד משימות שאת פחות אוהבת למינימום. כי בסוף כל ההתקשקשות הזו בדיוק עושה את היום הזה לפחות משמח. להכין מראש דברים ולהקפיא, לא להישאר עם המון פרטים (אם זה תחפושות, הכנת משלוחים, אריזה שלהם, אוכל לסעודה) לסוף.

ואם שום דבר פה לא באמת מדבר אליך, אני מקוה שזה נתן לפחות איזה כוונים נוספים לדברים שכן יעשו לך טוב ושמח...
כתבת מקסיםבת 30
חלק ממה שכתבת התחברתי וגם חשבתי על זה.
היה לי רעיון לתת משלוח מנות לאנשים שאף אחד לא נותן להם. אני מנסה למצוא אותם...
תודה רבה על הדברים!!
מזדהה עם זה ממש. וגם במתנות לאביונים - כשאנחנו מצליחים להעביארלט

ר את הכסף בפורים בבוקר ולמשפחות שצריכות - זה עושה שמח בלב. במיוחד היום שמעבירים לחשבון ישירות ואפשר באנונימיות.

מהמם כתבתפרצוף כרית


מזדהה איתך (והשנה יותר מתמיד)מתואמת
אני תמיד אומרת שבפורים - אני אוהבת את ההכנות לחג אבל לא סובלת את החג עצמו, ובפסח - אני לא סובלת את ההכנות לחג אבל אוהבת את החג עצמו.
אבל השנה גם אין לי כוח להתכונן לחג עצמו... להשקיע ברעיון מקורי ובמוצר נלווה למשלוחי המנות, לשדרג את התחפושות (שב"ה רובן כבר מוכנות בבסיס עוד מלפני הלידה(.
וכמובן - לחג עצמו לגמרי אין לי כוח. ללכת לסעודה אצל חברים או להכין בעצמנו סעודה (לא יודעת מה יותר גרוע), לסבול את הרעשים הנוראיים בחוץ (נפצים, שירים בווחיום גבוה), לרדוף אחרי הילדים והממתקים והבלגן, לחוות את בעלי שיכור... (אמנם למדתי לגלות צדדים חיוביים בזה עם השנים, אבל עדיין זה קשה לי... אבל אולי השנה אגיד לו שלא מתאים לי שישתכר )

יהיה טוב, בע"ה...
בעלי אמר לי לפני כמה ימים שרק ביום הראשון של חול המועד פסח הוא ירגיש שהגענו למנוחה ולנחלה מכל הטירוף שמלווה אותנו מאז הלידה... (לידה, קורונה, ניסיון חזרה לשגרה, הכנות לפורים, פורים, ניקיונות לפסח, ליל הסדר...) אני מחכה ביחד איתו כבר לרוגע הזה...

חיבוק גם לך עם ההתמודדות הזו!
מוסיפה שהדבר שאני הכי אוהבת בפורים הוא מגילת אסתרמתואמת
משתדלת ללמוד אותה בצורה שמעניינת אותי בכל שנה.
אולי באמת אשקיע בקניית ספר חדש על המגילה השנה...
זה יכול לעזור גם לך?
לי ממש קשה כל פעם להקשיב ולא לפספס מילה 😣אור123456
וואי אני מתה להגיב לך ולא מספיקהתהילה 4
בתור התחלה אני אומר שפעם הייתי באיזו סדנא לקראת פורים ואמרתי שאני מרגישה שפורים אצלי זה כמו הלב והמעיין. אמור להיות משהח ממש ממש שמח וממש ממש גבוה ורוצים את סה באמת ומייחלים לזה וזה כל הזמן בגעגוע לזה....
אבל יש לי עוד המון הגיגים על נשים בפורים. אולי מחר אמצא את הזמן להרחיב.
הנה סיבה טובה לצאת היום לגינה...בת 30
יאללה בואי....תהילה 4
מה, לא תשתפו גם אותנו?!לפניו ברננה!
קטע.. אתן מכירות?!
חח..בת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך כ"ט באדר תשפ"ב 01:30
כן. שכנות 🙂
ובסוף דיברנו על דברים אחרים...
אז אנחנו עדיין מחכות להגיגים של תהילה🙂בארץ אהבתי
@תהילה 4
הלוואי שתמצאי זמן לשתף אותנו...
בארץ אהבתי תודה על הציפייהתהילה 4
א. אחרי מה שאת כתבת. ממש קטונתי. כתבת מקסים.
ב גם לי פורים וגם שמחת תורה היו חגים שהרגשתי שלא שייכים לבנות. דווקא מאז שהתחתנתי. והיום כשאני עם הילדים יש לי הרבה תיקון דרכם כי אני עסוקה בהם ובבניית אוירת החג יחד איתם. אבל עדיין זה לא מענה מהותי ועמוק. ואני ממש עובדת על ליצור אותו. גם בפורים וגם בשמחת תורה (ידעתן ששמחת חורה הוא בעצם חג שמיני עצרת? תזכירו לי להרחיב בבוא העת).
ולעניינו- מעבר לכל מה שבארץ אהבתי כתבה. אני חושבת שדוקא בפורים יש עניין. לנשים, מבאס אבל מאד אמיתי, של הזדהות עם אסתר המלכה - גיבורת המגילה
בזמן שבפשטות אנחנו חוגגים את נס ההצלה הייתה אישה אחת שהייתה מלכה בעל כורחה. (ותודה לאורנה בורדמן. שגרמה לעוד אנשים להיחשף לקושי הזה) . כך שעם ישראל צוהל ושמח אבל אסתר המלכה נשארת בארמון לבד. מנותקת מכולם וזה עד ליום מותה. יש מקום בעיני לחבר את הקושי הנשי האישי שלי של פורים למקום של התודעה, של ההזדהות, ההיזכרות וההודיה לאסתר על מסירות נפשה למען עם ישראל. אני מרגישה שאיך שהוא זה ממתיק לי את הבאסה. זה נותן לה משמעות וחיבור ועומק.
חוץ מזה אני ממש בעד מסיבות לנשים ובעיקר חושבת שבמציאות הקיימת היום שבכל מקרה יש זמן מיוחד לקריאת נשים כדאי ומומלץ שנשים יקראו את המגילה. אין לזה שום מניעה הלכתית. ואם מסיבה תיפתח בקריאת מגילה ולא רק בהרקדה לדעתי יהיה יותר גובה ויותר שמחה פנימית.
לסבר את האוזן- בקריאת מגילת אסתר מה שחשוב הוא לקרוא ממגילה כשרה ולקרוא נכון את ההגייה הטעמים הם נחמדים אבל לא חובה ואנחנו רואות הרבה קוראים שמשנים ומתאימים את הקריאה להתרחשות לא לפי הטעמים אלא כדי להכניס את הקהל לעניינים זה מקסים וממחיש את זה.
חוץ מזה אפשר להתחלק בין הנשים שכל אישה לומדת פרק אחד יש המון הקלטות שאם שומעים פעמיים שלוש כבר מתחילים לקלוט ואפשר להתאמן על זה.

חוץ מכל זה, כתבו פה דברים נפלאים ויפים. עשה לי ממש חשק להעביר איזה שיעור הכנה לפורים אבל זכינו בבר מצוה בשבת זכור אז אין לי טיפונת זמן.

אז תודה לכולכן על הסיפתח להכנה. תודה ל@בת 30 על הדיון.
שבוע טוב והרבה שמחה
כתבת מהמם!!דפני11
ממש יפה, ומזל טוב!מכחול
תודה שהקדשת זמן לשתף אותנו!בארץ אהבתי
והמון מזל טוב לקראת הבר מצווה…

מה שכתבת על החיבור לאסתר המלכה, זה הסתכלות מאוד מעניינת.
מצד אחד - זה ממש חזק, לחבר את תחושת החמצה שלנו למקום של אסתר המלכה שנשארה תקועה בתור המלכה של אחשוורוש, במסירות נפש בשביל עם ישראל.
ומצד שני - זה קשה לי לראות ככה את הדברים. אני חושבת שאם רואים את עיקר העניין של פורים ב'עד-דלא-ידע' שבעקבות השכרות, אז באמת כל אישה חווה את החג הזה בהחמצה. אבל יש בחג הזה עוד כל כך הרבה עומקים, ומצוות מיוחדות שאנחנו לגמרי חלק מהן (דווקא לעומת חגים אחרים בהם נשים לפעמים פטורות ממצוות החג כי הן מצוות שהזמן גרמן). ובסופו של דבר - עיקר העניין של החג הוא השמחה, וגם בלי שכרות אפשר להגיע לשמחה.

אני חושבת שבסופו של דבר, כן נכון להשקיע בשמחת החג, ובשמחה במצוות החג.
כמו ש@כתבתנו כתבה כל כך יפה בשרשור שהיא פתחה, גם אם אי אפשר לצוות על הלב לשמוח, אפשר להשקיע במסביב כדי להביא את עצמנו לשמחה. לחשוב מה ישמח אותנו ואיך לתת לזה מקום בתוך החג. לחשוב איך נוכל לקיים את המצוות בצורה שתהיה לנו הכי נכונה, ולבחור לעשות את זה במחשבה על למה אנחנו שמחות בבחירה הזו.
אפשר גם להשקיע בלימוד על המגילה, להתחבר לסיפור המיוחד הזה שהוא גם חלק ממצוות החג, ולקחת ממנה תובנות לחיים (ויש המון כיווני מחשבה מהממים בשרשור של @קמה ש. בפורום השני).
אני חושבת שדווקא בגלל שהעניין של פורים זה שמחה, זה אומר שיש פה מקום לעבודה על זה. גם כשזה לא בקלות ובטבעיות, לחשוב מראש על איך לשמוח ומה יעשה את החג יותר שמח, זה ממש חיבור למהות של פורים.

ואם בכל זאת למרות ההשקעה עדיין קשה, עדיין יש נסיונות, עדיין עולה תחושת החמצה - אז אפשר לחשוב ולהתחבר לאסתר המלכה, שלמרות שהיא היתה הדמות המרכזית בהצלת עם ישראל, היא לא זכתה לחגוג איתם ולהינצל יחד איתם, אלא נשארת תקועה בארמון.

לא יודעת אם זה מה שהתכוונת, או שלקחתי את זה לכיוון אחר. אבל ככה אני מרגישה את הדברים.
וואו תודה על תשומת הלבתהילה 4
אני ממש מסכימה שאין עניין להיות עצובים מתוך הזדהות אבל בגלל שזו תופעה נשית נפוצה בשני החגים שהזכרתי לעיל מצאתי איזה עומק של אמת בתחושה הזו. כמובן שאני עובדת ורוצה שיהיה לי פורים שמח ובשנים האחרונות אני ב"ה. חווה את זה יותר דווקא בגלל היותי עסוקה בבניית האוירה . ובמצוות החג מה שכרווקה לקח לי הרבה פחות זמן וגם- לא הייתי שייכת לשום מעגל קהילתי.
היום גם סעודות הפורים שלי הן עם חברות שיש מה לפתח ולדבר איתן גם אם וכשהגברים עסוקים בחגיגות שלהם. וגם אני ממש אוהבת את עניין משלוחי המנות והמקום של פתיחת הלב. ( אנחנו מכינים מלא משלוחים. מאד פשוטים. יוצאים החוצה ומחלקים למי שפוגשים. הכי כיף). בקיצור. היום טוב לי בפורים ולא פירטתי הרבה כי כתבו כל כך הרבה רעיונות טובים מעליי מתחתיי ומכל צדדי. אז לא הרגשתי צורך להוסיף.

אבל- אולי בכ"ז. 4 טיפים לגבי משלוחי מנות:
1. אני בודקת מה יש לי מלא בבית שצריך לחסל לקראת פסח ןמתחילה ממנו- למשל בורגול- אז מכינה סלט בורגול גדול ומחלקת במשלוחי מנות אותו דבר אפשר לעשות סלט פסטה וכיו"ב.
2. באופן כללי העניין הכי טוב במשלוחי מנות מצד ההלכה- שישמשו לסעודת החג. אצלינו ביישוב זה כבר די הנורמה שמביאים לחמניות וסלטים. ואני כבר מלא שנים לא קונה חלות לסעודה או סלטים כי יודעת שיהיה מה שיהיה מהמשלוחים. מעולם לא חסר לנו וגם זכינו לאכול את משלוחי המנות בסעודה.
אני ממש לא מהאופות כמויות אז לא תמיד מצרפת חלות לפעמים רק סלטים ומשהו מזונות.
3. לאור הנ"ל, ההכנה היא לא מסובכת בשבילי. מכינים כמות גדולה מ-3 סלטים נגיד גזר, כרוב, מטבוחה ומחלקים למנות. מצרפים עוד שוקולד או עוגיות. ויש משלוח כיפי ופשוט. אני גם תמיד ממחזרת משלוחי מנות חוץ מדברים שהם תוצרת בית (ובדר"כ הכי טעימים בעולם).
4. לגבי הממתקים של הילדים. כל השנה אנחנו במרדף של איזונים. יום אחד בשנה אני ממש משחררת זו השמחה שלהם. זה הכיף שלהם ויום אחד בשנה הוא לא כזה נזק אז אני ממש זורמת איתם. זה העד דלא ידע שלהם.

אז בארץ אהבתי מקווה שהרגעתי אותך שאני במקום טוב יותר ביחס לפורים. אבל אין ספק שזה חלק ממה שלמלווה אותי במקומה של אישה ביהדות.

חודש טוב לכולן.



כתבת ממש יפה!בארץ אהבתי
אני חושבת שמה שכתבת ממש הוסיף לדיון פה. העומק של החיבור לאסתר כשעדיין נשארת תחושת החמצה זה באמת רעיון עמוק שיכול לתת הסתכלות אחרת, ותודה על זה.
אני הוספתי את הדברים שלי, כי הרגשתי שרק מלקרוא את הדברים שלך אפשר לחשוב שיש עניין שאישה תרגיש את ההחמצה הזו, ודווקא זה העניין של הנשים בפורים.
ואני רציתי רק להוסיף שזה לא משהו שאמורים להגיע אליו בכוונה. יש עניין להשקיע בשמחת החג (כמו שבהחלט נשמע שאת עושה), ואם מצליחים לשמוח בחג זה בהחלט המהות של החג. אבל אם בכל זאת יש תחושת החמצה, אז בעצם גם היא מחוברת למהות החג.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...
ותודה לך על הכיוון היפה הזה..


[ונקודה אחרת, קשורה לחלק השני של הדברים שלך, על קריאת מגילה על ידי נשים. התלבטתי אם לכתוב, כי אני ממש לא רוצה לפגוע או לתת הרגשה לא נוחה. אבל רק רציתי להגיד שמבחינת ההלכה יש דעה שהמשנה ברורה מביא שלא ראוי שאישה תקרא בפני ציבור, אפילו רק של נשים. ודאי שאין כאן איסור, ובטח שיוצאים ידי חובה בקריאה כזאת. אבל אם רוצים ללכת לגמרי לכתחילה על פי כל הדעות, אז הכי מהודר זה לשמוע את הקריאה ברוב עם (גם ציבור של נשים נחשב רוב עם) מפי גבר.
באופן אישי אני ממש אוהבת את טעמי המגילה, וכשהייתי בחופשות לידה למדתי לקרוא את המגילה עם טעמים, למקרה שיהיה לי קשה לצאת לקריאה עם התינוקת. ובאמת בלילה קראתי לעצמי את המגילה (אני חושבת שיצא לי לקרוא כבר פעמיים, עם שני תינוקות). אבל אני לא אקרא בפני ציבור של נשים כי מעדיפה (וגם לבעלי זה חשוב) לשמוע מפי גבר ברוב עם.
אז לא כתבתי כדי לגרום למישהי לשנות את מה שהיא עושה. בוודאי יש מקום בהלכה לקריאה של נשים על ידי נשים, ולמי שזה מוסיף לשמחת החג - זה מקסים ויפה.
אבל חשבתי שבכל זאת כדאי שידעו שקיימת גם דעה אחרת בנושא.]
ממש לא נתת הרגשה לא נוחה.תהילה 4
ב"ה 70 פנים לתורה.
תודה שכתבת❤️בארץ אהבתי
וואו...קמה ש.
גדולאורוש3
מזדהה עם הרבה מדבריך. לא קראתי תגובות עדיין. מחר.אורוש3
רק שאני ממש אוהבת תחפושות לילדים זה להגשים להם חלומות. והאור שבעיניים שלהם גורם לי שמחה. אז החלטתי שבזה השמחה שלי וזהו. היתר לגמרי מה שכתבת.
השנה לראשונה מאז שהתחתנו החלטתי שאני משחררתתתתתתת במשלוחי מנות. כי כמה שעשיתי הכי פשוט בעולם כל שנה זה סיוט לי. ועמוס לי בתקופה לחוצה והרגשתי שאני כבר מתעבת את זה ברמה שזה לא שווה את זה. התעקשתי על ביתי. פשוט. אבל שאני הכנתי.
ןהשנה פשוט קנינו וזהו. שלושה דברים. טעימים ונחמדים ולא בריאים. מודה, אני יותר אוהבת שמכינים. אבל ממש גאה בעצמי לשחרר את זה. לא מסוגלת לא להחזיר כשמביאים לי או לצמצם אז שחררתי בהכנה. ולתחושתי אני לא אשוב אחור. לקח לי שנים כאמור.
ממליצה לך כן למצוא נקודת אור כלשהי איכשהו ולהתחבר אליה. והיתר לשחרר ולסלוח לעצמך כמה שיותר.
כמובן תמיד אפשר למצוא המון שיעורים ודברים מחברים לנשים אבל פחות ממליצה לאחרים מה שאני לא מסוגלת לעמוד בו בעצמי. כמובן אם זה מתאים לך זה יכול לגמרי לחבר.
וואי, מזדהה עם הרבה מהדברים שכתבתאמא לאוצר❤
ממש לא מתחברת לפורים
לא ברובד הטכני וגם לא בפנימי-נפשי
פשוט לא מצליחה לאהוב את החג הזה
ועוד יותר קשה כשזה חג שהכי אמורים לשמוח בו וכו...
אני מכירה מישהובת 30
שקבוע בפורים היה נכנס לדיכאון, רק מזה שכולם פתאום נהיו שמחים סביבו, הוא היה מרגיש שכאילו לוחצים על כפתור ופתאום זה קורה והוא לא יכול ללחוץ על כפתור...
😢קמה ש.
בס״ד

היטבת לתאר. היו שנים שהרגשתי בול ככה.
❤️ מזדהה...אמא לאוצר❤


💕💕קמה ש.
וואובת 30
ואיך זה השתנה?
אני רואה שפורים זה אתגר להרבה אנשים...
זה באמת אתגר להרבה אנשים, מסתבר...קמה ש.
בס״ד

עונה לך הכי בכנות... לפנייך תיאור של חיים, עם עליות ומורדות, הצלחות ב״ה וחששות עדיין. זה לא שפתרתי הכל והגעתי לנוסחת הקסם שעובדת לי פיקס וחלק כל הזמן, בלי כל מחסום או קושי.

אז ככה:

בתקופה של הדיכאון אני זוכרת פורומים ממש סיוטיים, ממש זמנים של נפילות קשות.

גם בשנים שלאחר מכן, פורים המשיך להוות טריגר. גם בגלל הציפיה הגבוהה כ״כ הזאת להיות שמחים וההרגשה שלכולם יש כפתור ואצלי זה לא הולך ככה. וגם בגלל הטראומה של הפורומים הקודמים, שיצר במוח שלי התניה של ״פורים = נפילה רצינית״, מה שהוביל את הנפילה הבאה במעגל שלילי שהזין את עצמו כל הזמן 😔

איך זה השתנה...? אני חושבת שבתהליך שמאד מזכיר את מה ש@מיואשת****** כתבה. בעיקר בזכות הבנה שפורים הוא הזמן לא פשוט לי ולכן לנו כזוג והמשפחה. ושאם כן, אנחנו צריכים להקדיש המון מחשבה והכנה כדי שזה ייצא כדבר טוב.

אז היו הרבה שיחות היתכנות בין בעלי לביני לאורך השנים. קודם כל, היתה בהן חשיבה על ממה להימנע כדי שאני לא אפגוש את הנקודות המאד ספציפיות שהקשו עלי מאד. ובשלב יותר מתקדם, אחרי ש״הסרנו את המוקשים״, התחלנו לחשוב על ״מה כן?״. מה החזון שלנו / מה זה פורים מוצלח מבחינתנו / האם ומה חשוב במיוחד לכל אחד מאיתנו וכו׳?

אני אוסיף שבמשך כמה שנים היה לנו חלום כזה למצוא משפחה אחת או שתיים שאיתן נעשה פורים באופן קבוע. איכשהו זה לא התגשם (פרט לכמה שנים בודדות) והיינו צריכים להשלים עם המציאות ולהיפרד מהחלום הזה (גם אם זמנית. אולי בעתיד זה עוד יקרה) ולבנות חזון חדש. ככה לדוגמה גילינו את בכיף של סעודה רק אנחנו, או רק אנחנו + מעט קרובי משפחה שקופצים לחלק מהזמן. ב״ה זכינו לכמה פורומים ממש יפים בשנים האחרונות.

ועדיין... כל שנה הכניסה לאדר (ואפילו לפני זה) מלווה אצלי בהרבה חששות ולחץ. האם גם השנה זה יעבור בשלום ובטוב כמו בשנים האחרונות? או שחלילה אתרסק כמו בעבר? השנה בכלל לא התחלנו לדבר על מה עושים ואני מרגישה שזה לא טוב לי. אני מניחה ומקווה שאחוש הקלה מסוימת אחרי שזה כן יקרה בע״ה.

ויש גם את הנושא של הלחץ הטכני הגדול. שזה עוד דבד שממש הזדהיתי עם הדברים שכתבת. אני מתקשה ממש עם תרבות הצריכה המוגזמת הזאת של הדור שלנו. לא מבינה את הקונספט של לקנות מוצרים שהם זבל מבחינה תזונתית ומבחינה אקולוגית למשלוחי מנות (לא כל דבר קנוי היא כזה. יש שוקולדים איכותיים ואפילו במבה זה דבר סביר בשבילי. אבל יש גם המון דברים שפשוט ה׳ ישמור). כנ״ל לגבי העולם הזה של התחפושות. אני כבר כמה שנים בדילמות בין תחפושות בהכנה ביתית לבין תחפושות קנויות (כאן יש לי שוב קושי עם הצריכה המשוגעת שמלווה את החג הזה). אז גם לגבי משלוחי המנות וגם לגבי תחפושות, אני מנסה למצוא את האיזון הנכון לי, בין מה שמשמח אותי (הכנה ביתית של משלוחים ותחפושות) לבין לשחרר (והפסד של השמחה של התוצרים הביתיים ושל ההרגשה שזה הרבה יותר תואם את מי שאני).

והאמת היא שעצם העיסוק במינונים בין מה להכין ומה לקנות מעייף לי מאד את הנפש. זה כאילו מלחמה פנימית בין כל מיני קולות. השנה אני מוצאת את עצמי ממש מתפללת שההכנות לפורים ופסח תהיו שפויות ושמחות! שאני אמצא את הדרך המדויקת לי... שלא אפול ללחצים... זאת תפילה שנובעת מאיזשהו מקום מפוחד בתוכי...

אני ממש זקוקה לפורים טוב, לאדר טוב, לניסן טוב, לפסח טוב... ממש מקווה שתהיה סיעתא דשמיא ענקית. הלוואי ונזכה כולנו! הכי מבינה אותך! מתפללת שתמצאי את הדרך אל מה שליבך כוסף ❤️. את וכל היקרות שכתבו כאן בתוך כל עם ישראל.

מתפללת עלייךלפניו ברננה!
ותודה ששיתפת. חזק מאוד, גרמת לי להבין כמה דברים לגבי עצמי.
מזדהה מאוד עם ההסתייגות שלך מהצריכה המשוגעת 😕
וואי איזו מדהימה. תודה מכל הלב!קמה ש.
בס״ד

רק הידיעה הזאת מורידה לי כמה טונות, באמת...

וואו, זכות שלקרוא את הדברים עזר לך במקומות שלך... ב״ה ❤️
מדהים ומרגש מאוד מאודבת 30
קראתי אותך בשקיקהמאוהבת בילדי

את כותבת כ"כ מובן ונוגע ללב... תודה!

 

הזדהיתי מאד עם חלק מהדברים..

תודה יקרה על התגובה שלך!קמה ש.
בס״ד

🤍🤍🤍
חחחחחחחחפרצוף כרית


אז קודם כל תודה שפתחת את השרשור!פנסאי
עלו פה הרבה נקודות חשובות שהוסיפו לי רעיונות לחוות את פורים אחרת!

יישר כוח, שימחת אותי

חוץ מזה משהו קטן לגבי המשלוחי מנות, הבנתי שאת מעדיפה להכין משלוחים מצד שני הכמויות וכו
אז אולי להכין כמות קטנה של המשלוחים והיתר כמו שהציעו לקנות שקיות נייר של פורים שמח ולמחזר את הממתקים שאת רוצה לזרוק לילדים לפח בתור משלוחים?
האמת שאני איתךאבןישראל
מה שבאמת חסר לי זה מסיבה לנשים עם שמחת פורים אמיתית.
פעם הייתי בכזאת מסיבה זה היה בשלב אחר לגמרי של החיים ועכשיו מה שיש מסביבי אני מרגישה שזה לא זה בלשון המעטה, זה בא עם דברים שלא מתאימים לרוח הקדושה של החג. הפיתרון שלי הוא לנסות להתמקד בדברים שאני כן מתחברת אליהם
משלוח מנות קריאת מגילה ותפילה
איתך לגמרי. חג מבאס. אני כבר כמה שניםסופי123
מבקשת מבעלי להשאר שיכור בתחום התפקוד ולא להשפך וזה עוזר לי מאד.
מזדהה!!!פרצוף כרית

לאמהות פורים זה סוג של "סבל", - הן צריכות לארגן הכל ולסדר הכל אחרי

לארגן ולסדר מליון משלוחי מנות שבסוף לא נשאר מהם כלום ואף אחד לא מעריך

תחפושות שזה הוצאה גדולה ומלא טרטורים לפעמים ללכת לכמה חנויות כי חסרות מידות בחנות מסוימת.....

אבל בסוף - נהנים - כשרואים את התמונות של התחפושות של הילדים - אחרי שנים אפילו - לראות את הילדים המתוקים בתחפושות...

הכי  לגיטימי ונורמלי בעולם להרגיש ככה, אני סופר מזדהה, כשהיתי ילדה פורים היה לי כיף , היום בפירוש לא - אבל זה בשביל ההנאה של הילדים שווה......

אולי באמת לארגן לך משהו כיפי - כמו להסתובב בעיר שיש אקשן (אולי בני ברק?) קבוע בליל פורים או ביום של פורים... או לארגן משהו לנשים או תפילה מיוחדת כדי שתרגישי שגם את נהנית....

אני מופתעת מכמות המזדהות...בת 30
חשבתי שרק אני שרוטה והרוב ממש אוהבות וזורמות עם פורים
חחחחחחחחחחחחפרצוף כרית

גם אני חשבתי ככה בול! 

לא לא גם אני לא נהנית ממנו , בעיקר אחרי החתונהנפש חיה.
אולי נעשה סעודת נשיםבת 30
לכל הנשים המתוסכלות
הלוואי סעודה של הפורום הזה ❤️קמה ש.
יכול להיות מטורף...בת 30
וואי ממשהמקורית
חחח אבל אז לא נהיה אנונימיות פרצוף כרית


בגלל זה כתבתי הלוואי... 😄 חבל שאי אפשרקמה ש.
בס״ד

לאכול את העוגה ולהשיאר אותה שלמה....🙃
חחחחחפרצוף כרית

נפתח ניקים חדשים ואז נעשה סעודה וצריך לנחש למי שייך כל ניק יכול להיות קורע 

גם אני מופתעת מאדאמא לאוצר❤
אני גם מזדההסליל
אבל דווקא בגלל זה אני משתדלת לעשות רק מה שטוב לי בפורים.
למזלי בעלי איתי באותו הראש והוא גם לא כל כך אוהב את האופן שבו חוגגים את החג הזה.
לא אוהבים את הטירוף של המשלוחי מנות, שכל אחד מכין משהו מושקע יותר מהשני ואתה אמור לעמוד בסטנדרט, להיות בלחץ אם מישהו יביא לך ולא יהיה לך להחזיר. כשהוא היה בישיבה גם לא אהב את כל ההשתכרות ואת אובדן השליטה שיש בפורים.

אז אנחנו עושים את הדברים בהתאם למה שמתאים לנו.
נגיד במשלוחי מנות, אנחנו לא מחזירים משלוחים. אנחנו מכינים מראש לשתיים - שלוש משפחות שאנחנו רוצים להביא להם (לרוב כאלו שאנחנו פחות בקשר איתם) וזהו.
נכון שהבן שלי עוד קטן, אז גם הוא מביא משלוח מנות סמלי לשני חברים ודי.

בבוקר של פורים אחרי קריאת מגילה, אנחנו מתפנקים בארוחת בוקר שווה, מחלקים משלוחי מנות ואז מיד יוצאים להורים.
את המשלוחים שאנחנו מביאים, אני מכינה בערב תוך כדי שאני שמה לעצמי שירי פורים.

סתם תיארתי את מה שמתאים לנו
אבל בעיניי העיקרון הוא דומה בכל המקרים.
להפסיק להישאר לכל הדברים "המחייבים",
לעשות רק מה שנותר לי והגיוני לכם

זה חג נהדר, אבל האופן שבו נהוג לחגוג אותו... קצת פחות בעיניי. ואם כולם ימשיכו לזרום עם האופן הזה, זה לא ישתנה אף פעם וגם בעוד חמישים שנה תהיה מישהי שתפתח שרשור כמה החג הזה מבאס אותה
מצטרפת למזדהות ופורקת על שאר החגים...מחי
והאמת שמאז שיש לי ילדים קטנים זה פוגש אותי בכל חג. בפורים זה עוד יותר קיצוני כי הוא יום עמוס בטירוף עם מלא מצוות שחייבים להספיק ומלא בלגן והכל תוך פחות מ24 שעות, וכשאת המבוגר האחראי וצריכה גם לטפל בילדים ולדאוג שהם יאכלו משהו נורמלי, ותחפושות, וגם לשמוע כל מילה במגילה וגם לארוז ולחלק משלוחי מנות וגם לארח או להתארח... באמת שיוצאים טרופי נשימה. ובשנים האחרונות ממש קשה לי להרגיש את השמחה כי אצלי לפחות מלא דברים להספיק = לחץ = חוסר שמחה. ממש עובדת על זה כל שנה לנסות בכל זאת להרגיש קצת שמחה ביום המיוחד והנעלה הזה שמכובס בהרבה בלגן.
אבל רציתי להוסיף שאני מרגישה את התסכול הזה גם בשאר החגים... הפרדוקס הזה בין איך שחוויתי אותם בתור ילדה ונערה, ואיך שהם עכשיו עם ילדים קטנים ועם אחריות של ניהול העניינים, בישולים וכל זה. כשאני צריכה לסדר את הבית, להכין את הסעודה, להלביש את הילדים ולדאוג שהם לא יתלכלכו עד שנצא, להתלבש בעצמי, ללכת עם כולם לבית הכנסת, להתפלל מילה וחצי, למהר בחזרה הביתה וכו' וכו', לא צריכה להסביר לכן... כל כך קשה לי להתחבר למהות החג ולהרגיש את המיוחדות והקדושה. כן, גם אם אני לומדת על החג לפני. ביום עצמו, זה פשוט לחץ ובלגן וקשה לי אשמח לשמוע ממכן אם יש מזדהות ואיך אתן מתחברות לחלק הרוחני של החגים.
אני פעם תוך כדי שטיפת כלים התפללתי להשם במילים שלינפש חיה.
כשערכתי שולחן גם
שאני אזכה בבית שלי
כשניקיתי שאזכה בבית שלי
כשהחזקתי תינוקות שאזכה לגדל תינוקות משלי

ובכלל.... אפילו ללכת שניה לשירותים או למקום אחר
ולהתחבר להשם משם.
מזדהה , לפחות חלקיתבת 30
לפעמים אני מרגישה שהניהול והאחריות על החג מכביד ודוחק הצידה את מהות ושמחת החג.
לפעמים אני שמחה גם בהכנות ובניהול.
זה תלוי כמובן בהרבה גורמים.
אם אני מצליחה לשמוע שיעור לפני החג ש''נגע'' בי, אז הנקודה הזאת שהוא נגע בי הולכת איתו לאורך כל החג לפעמים. משתדלת להתפלל עליה וגם רואה איך כל מה שקורה איכשהו מתקשר אליה.
אם אני מצליחה לשמוח קצת עם הילדים- בסיפור, בריקוד, בקישוט הבית, גם זה נותן לי עוד קצת הרגשת הנאה מהחג
רציתי להודות לךמחי
@בת 30
שפתחת את השרשור, מאז אני במחשבות על פורים, מה אני יכולה לשנות כדי שיהיו בו לפחות כמה דברים שישמחו אותי
מזדהה מאוד מאוד. אוף מקווה שהשרשור הזה עוד פעילדבורית
איך פספסתי את השרשור הזה?
בדיוק כתבתי לחברות שלי משהו דומה
וכולן הזדהו
מזה? מה הסיפור?
אני מתכווצת רק מלחשוב על פורים
ובעלי לא משתכר בכלל
ואיכשהו תמיד מרגישה שלכולם יש חברים בפורים
ומוצאים מיד עם מי לעשות סעודה
ורק אנחנו לבד
חסרת לי לאחרונה...❤️בארץ אהבתי
מצרפת פה קישור לשרשור המשך שפתחה @כתבתנו
שמחת פורים- כל כך מקוה שלא יהיה מדכא - אימהות, השלב הבא
ושרשור נוסף ש@קמה ש. פתחה בעקבות השרשור הזה בפורום הריון ולידה
שרשור הכנה רוחנית לפורים 💕 - הריון ולידה
יש לי עוד מחשבות שאני רוצה לכתוב, נראה באיזה מהשרשורים, ומתי אני אצליח לכתוב... אבל בהחלט השרשורים עוד פעילים ואת מוזמנת להצטרף🙂
ורק רוצה להגידבארץ אהבתי
שאנחנו פעם היינו מצטרפים לסעודה בכולל של בעלי.
ואחר כך הרגשנו שאנחנו צריכים דווקא את הזמן המשפחתי בסעודה, אז התחלנו לבד בבית ואחר כך הצטרפנו לכולל.
ואחר כך היו שנים שנסענו להורים שלי לסעודה.
אבל באמת אני מרגישה שיש משהו מיוחד לעשות את הסעודה רק עם המשפחה (זה כנראה מה שנעשה השנה).
גם בתור ילדה לא הכרתי בכלל שעושים סעודת פורים עם עוד אנשים. תמיד זה היה רק המשפחה שלנו, וזה היה ממש כיף ושמח.

לא יודעת אם זה מנחם. כשרוצים לעשות עם חברים ולא מוצאים עם מי, זה באמת הרגשה מבאסת...
אבל אולי בכל זאת אפשר לחשוב איך לשמוח דווקא כשזה עם המשפחה המצומצמת, בלי המוניות מסביב.
פורים לבד זה לא עצוב?דבורית
ואיזו מתוקה את ❤️
אוהבת מאוד את רעיונות הכתיבה שהצעת

לגבי לעשות סעודה לבד
ממש קשה לי עם זה
אני זורמת עם זה כל השנה
כל שבת, כל חג
גם ליל הסדר
מזמן עושים לבד והכי כיף לנו ככה
אבל פורים מרגיש לי שצריך יותר רעש
כתבתי למעלה שגם לח היה את החלום כזה, כמוךקמה ש.
בס״ד

ושלפחות נכון להיום, זה לא דבר שהתגשם.

מהכמה פורימים שזכינו לעשות לבד עד עכשיו, אני יכולה להגיד לך שיש גם רווחים מיוחדים.

אחד מהם זה תשומת הלב לילדים שלנו. אני מרגישה שאפשר להכניס הרבה יותר תוכן כי זה רק הם ואנחנו יכולים יותר לראות מה הם קולטים, האם לאחד מהם משעמם כבר, מתי צריך קצת סיפורים, שאלות ומשחקים ומתי כדאי לעבור שוב לריקודים וכו׳. בזכות זה שזה יותר מותאם לקצב שלהם, אני מאמינה שהם חווים את פורים בצורה שיש בה יותר משמעות מאשר אם הם פשוט היו משחקים עם החברים של המשפחות שסועדות איתנו כמו שזה קורה בסתם סעודת שבת.

הדבר השני הוא שזה מאפשר שחרור אחר. כי אני יכולה לרקוד ולשיר איתם בלי מעצורים או להציג בדרמטיות איזה קטע של המגילה (מה שבגדול לא הייתי חולמת לעשות עם עוד משפחות היו איתנו). ואצלנו יש גם כמה ילדים שיכולים להרגיש נבוכים מול אנשים שהם לא ממש ממש מכירים טוב. אני יכולה לדמיין את הילד הזה עושה את התנועה הזאת של הכתף שאומרת ״לא רוצה״ אם היו מציעים לו להצטרף למעגל, ואת הילדה ההיא נבוכה מדי כדי להשתתף בחידון וכו׳. כשזה רק המשפחה, אפשר להביא את עצמינו עד הסוף, כמשפחה וגם כל אחד לכוד, וזה ממש מיוחד...

מקווה שזה מעודד ❤️

שנזכה כולנו לפורים מדהים בע״ה 🙏🏻🙏🏻🙏🏻
וואי כתבת מקסים!!אוהבת את השבת
זה כ"כ נכון ומעודד!
תודה יקרה ❤️קמה ש.
כתבת בדיוק מה שרציתי לכתובבארץ אהבתי
אולי זה כי אנחנו וגם הילדים שלנו קצת ביישנים, אבל אני באמת מרגישה שרק כשזה המשפחה המצומצמת לבד אז אפשר להיות באמת משוחררים...
בתור ילדים כל שנה היינו מציגים את סיפור המגילה, וממש אהבנו את זה. זה לא היה קורה אם היינו אוכלים עם עוד אנשים (חוץ מסבא וסבתא שלי, וגם הסבתא מהצד השני, שהיו מצטרפים ונהנים לראות אותנו, והם לא הפריעו לשחרור שלנו כילדים ...).
וגם עם הילדים שלי - אפילו כשהיינו נוסעים להורים שלי הם לא היו משוחררים עד הסוף, וכן קצת התביישו. כשעשינו בשנה שעברה את כל הסעודה לבד בגלל הקורונה, הרגשתי שהילדים חגגו יותר מתמיד, וכנראה שזה התכנון שלנו גם השנה (כנ"ל גם בליל הסדר של הקורונה, שהיה חוויה ממש טובה למשפחה, ובשנה אחר כך כשכבר יכולנו לנסוע הילדים אמרו אחר כך שחבל שלא היינו בבית כי ליל הסדר בבית זה יותר כיף...).

אבל @דבורית - אני חושבת שאת כותבת ממקום ממש אחר. כל השנה לבד, כולל חגים, ולא מבחירה, זה נשמע באמת לא פשוט. והגיוני שכשמחפשים סוף סוף מישהו לאכול איתו את סעודת החג ולא מוצאים, זה גורם להרגשה מבאסת.
ובכל זאת, אולי ההסתכלות שלי (ושל קמה ש. שגם כתבה ממש יפה) לעזור לך לראות בזה גם את הצדדים החיוביים.
👍🏼❤️קמה ש.
ממש תודהדבורית
איזה רעיון מקסים להציג את המגילה
אתן נותנות לי המון נקודות למחשבה
עניתי ארוך לקמה. זה גם למה שאת העלת
מעניין מה שאת אומרתדבורית
אני חושבת שיש לי בראש איך פורים אמור להיראות
בזכרונות שלי
כילדה מהמשפחה
הגיסים שלי היו עושים מלא רעש
צחוקים וחיקויים שירים ושטויות
וזה היה ממש אירוע משוגע כזה
וכשאני משווה את זה לפורים אצלנו
אז זה ממש לא דומה
בעלי מופנם יותר
בכלל לא בקטע של להשתכר
הוא עושה הרבה עבודה עם עצמו לשמוח ולצחוק עם הילדים ולשיר ואפילו קצת לרקוד
אבל בכללי הוא טיפוס מאופק
ומרגיש לי שכל השנה קשה לי לקבל אותו כמו שהוא
אבל פורים ממש מביא אותי לקצה של זה
ואני כל כך אוהבת אותו כמו שהוא
זה למה שבחרתי בו
השקט והענווה שלו
בלי לחפש להרשים אף אחד
מרגישה שפורים ממש ממש לוחץ לי על הרבה כפתורים רגישים ולא פתורים אצלי
כמה אני מקבלת את הזוגיות שלנו
את המשפחה שלנו הילדים כמו שהם
כמה אני מקבלת את עצמי
עם החסרונות שלי וזה שאני לא בלעבוסטע
ולא סובלת לעמוד שעות במטבח
וטובעת בים המשימות של פורים פסח
וכמה אני מוכנה להשלים עם העובדה
שהחיים לא מושלמים
שהמציאות חסרה
בי, בבעלי,במשפחה, ובכלל
שכמה שלא אשתדל תמיד לא אצליח באמת להספיק הכל, ושאיפשהו באיזה שלב של פורים, השליטה נאבדת לנו והכל פשוט מתקדם בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאני בכלל מסוגלת להגיב
היו שנים שפשוט נכנסתי לחדר באמצע פורים התחבאתי במיטה ולא רציתי לצאת
כי הרגשתי שהכל פשוט סוגר עליי
עמוס, מהיר, מלא גירויים
מתי אצליח להשלים עם איבוד השליטה הזה מראש?
להיכנע לו?
ולשמוח בפשטות

סליחה זה ממש עזר לי לפרוק 🙈
וואי דבוריתושדפני11
את כזאת כזאת כזאת מהממת!!
אני יכולה ככ להזדהות עם הרבה דברים שכתבת.
אין לי משהו חכם לומר.
מאמינה שכשתצליחי להגיע לשלמות בלי לדחוק בך או בו הכל יהיה קל יותר.
איך עושים את זה לצערי לא יכולה לומר...

אבל בכל זאת אנסה לחציע משהו שחוזר למסלול הישן...שייך להזמין אליכם איזה משפחה או שניים של אחיותייך עם בעליהן?
תודה אהובהדבורית
זה באמת מחזק שיש אתכן לפרוק ויש אפשרות להרגיש מכן הזדהות
ניסינו להזמין אחות אחת אבל זה כבר מורכב יותר כי הבנות הנשואות שלה באות אליה
ואחיות אחרות לא שייך הן לא יאכלו אצלנו (הקפדות כשרות)

תודה יקרה
דבורית יקרה! איך אני אוהבת לקרוא אותך...קמה ש.

בס''ד

 

את כזאת אמיתית, וזה הופך את הדברים שאת כותבת לכאלה נוגעים ❤

 

התחברתי לדברים שכתבת ואני מבינה אותך מאד. 

אני כל-כך מצטערת על הפורימים האלה שבהם הרגשת שאת חייבת את המפלט הזה של המיטה.

ואני מבינה מאד את הקושי לקבל את המציאות החלקית.

 

 

אני לא יודעת אם אי הפעם לפני זה הסתכלת על הדברים כמו שעשית עכשיו בפוסט שלך, עם הניתוח הכנה והחכם כל-כך שלך. הצלחת להקיף את כל המוקדים שמסבים לך כאב סביב היום הזה של פורים, ועוד מצאת להן חוט מקשר ושורש. לא פלא שפריקה כזאת עזרה לך! זאת הייתה פריקה מבריקה ממש... ❤

 

 

ומדהים שהשורש הזה בדיוק קשור לאחד העניינים העמוקים והגדולים ביותר של פורים - הניגודיות הזאת בין המן למרדכי. המן שלא מסוגל שלא הכל יהיה כמו שהוא רוצה, ולכן, כשמרדכי לא משתחווה לפניו, הוא מאבד את זה לגמרי.

 

ומולו יש את המרדכי היהודי (ואת החלק הבא, על מרדכי היהודי, למדתי מ@נגמרו לי השמות היקרה), שבסוף המגילה כתוב עליו שהוא רצוי ל*רוב* אחיו. לא כולם, כי אצל בני האדם, בדרך כלל אנחנו לא במצבים של שלמות. לרוב. ומה קורה? כלום. מרדכי לא יוצא מהכלים ולא שום דבר. הוא מקבל את החלקיות הזאת.

 

וככה מסתיימים המגילה והסיפור של פורים. כמו כדי להגיד לנו, לכולנו: ''קחו את המסר הזה איתכם. כי הוא חשוב ויש בו סוד גדול. ובטח תצטרכו אותו, כי אני ה' נטעתי בכולכם קצת מהמידה של המן וקצת מהמידה של מרדכי. והתקפיד שלכם הוא להצליח להתקרב כל הזמן קצת יותר מהמידה של מרדכי ולשמוח מהרוב. כי הכל, יש רק אצלי''.

 

 

***

 

לגבי כל העומס וכל הגירויים וכל הקצב המסעיר של פורים - האם יצא לך לנסות לתכנן את הדברים ביחד עם בעלך? ממש לשבת ואפילו לבנות לו''ז (עוזר לבנות אותו על פי לוח גנט, מכירה?)... ניסיתם?

 

***

 

 

חיבוק גדול על הכל!

 

משהו אומר לי שאחרי כל מה שכתבת וניתחת, יש סיכויי גדולים לפורים אחר בשבילך השנה בע''ה. ומתפללת שכך יהיה, ושתזכי להגשים את משאלתך ולשמוח בפשטות ❤

 

(ומרשה לעצמי להצטרף לאיחול הזה בשביל עצמי. ובשביל כל ישראל)

תודה רבה קמה אהובהדבורית
בזכותכן באמת יצאה לי פריקה כזו ממש מהבפנוכו
והרגיש לי שעזרתן לי באמת לגעת בנקודה
תודה על הקשבה מיוחדת שיש לך
והיכולת להדהד חזרה
זה לא מובן מאליו בכלל
אמן ואמן על האיחולים גם אצלך ואצל כל בית ישראל!! לשמחת הלב פשוטה !!!
❤️קמה ש.
בס״ד

תודה על המילים יקרה!
וואו דבוריתבארץ אהבתי
את כותבת כל כך אמיתי, ממש אפשר להרגיש אותך מתוך הכתיבה שלך…

הקושי שאת מציירת, של הפער הזה בין מה שהיית רוצה למה שקורה במציאות, הוא באמת לא פשוט.
הציור של החג שיש לך בראש, שחווית בילדות שלך, כל כך שונה מאיך שזה קורה במציאות.
וזה מפגיש אותך בדיוק במקומות שגם ככה את לא תמיד שמחה איתם, גם בנקודות באופי של בעלך שקשה לך איתם, ועם הקושי שלך לעמוד בים המשימות של פורים ופסח.

תמיד המפגש הזה עם מה שאנחנו לא שלמים איתו, בנו או באחרים, הוא קשה. והרבה פעמים כשזה עומד מולנו, זה צובע את הכל, וקשה לראות גם את הדברים הטובים שמסביב.
ולכן ממש ריגש אותי כל המילים הטובות שכתבת על בעלך, דווקא על אותה תכונה שיש לך איתה קושי. על השקט והענווה שלו, בלי לנסות להרשים אף אחד. ועל כל מה שאת רואה שהוא כן משתדל לעשות בחג בשביל להוסיף לשמחה - לשמוח ולצחוק ולשיר וקצת לרקוד, למרות שזו ממש עבודה בשבילו. ואת רואה את זה, למרות שקשה לך שזה לא יותר מזה…



אני רוצה לשתף אותך במה עוזר לי כשאני פוגשת מקומות דומים אצלי (של קושי במפגש ישיר מול החסרונות של בעלי או של עצמי). אלו דברים שלמדתי לעשות באימון אישי שעשיתי, וזה ממש עוזר לי בכל מיני סיטואציות. לא יודעת אם זה יתאים לך, מוזמנת לנסות אם תרצי, או לשנות ולעשות התאמות… (למעשה זה קצת דומה גם למה שהצעתי לבת 30 בתגובה שלי אליה בשרשור הזה) אני כותבת את הדברים בהקשר של פורים, למרות שעם עצמי עשיתי את זה על סיטואציות אחרות, כמובן.

קודם כל, אני כותבת 'חלום' של איך נראה פורים האידאלי, אם לא היו שום הגבלות וכל מה שהייתי רוצה היה קורה. אני מתארת את הדברים בלשון הווה, כאילו זה מה שקורה עכשיו, ומכניסה בפירוט את כל מה שהייתי רוצה שיהיה. אפשר ממש לרדת לפרטים של צלילים, ריחות, טעמים, רגשות, למי הולכים ואת מי פוגשים וכו'.
השלב הזה הוא משמעותי בשבילי, כי קודם כל זה הרבה פעמים עוזר לי לדייק כל מיני דברים שבמחשבה לא מספיק מבוררים לי, אבל כשאני כותבת הם עולים פתאום, ולפעמים אני מגלה שבעצם אני יכולה לדאוג שזה כן יקרה. לפעמים זה גם עוזר לי לחדד עם עצמי מה בדיוק הנקודה שחשובה לי.
ומצד שני, זה מאפשר לי להיפרד מהחלום הזה. להבין שהקב"ה רוצה שאני אחווה את הדברים אחרת, כי יש דברים שהם לא בשליטה שלי, שאני לא יכולה לשנות אותם (למשל בהקשר הזה - אופי של הבעל, עם מי אוכלים את הסעודה), ולכן שמחת הפורים שלי תצטרך להיראות אחרת.
ומכאן אני עוברת ל'חלום' השני. ובחלום הזה כל הנתונים החיצוניים נשארים כמו שהם, מה שאני לא יכולה לשנות נשאר כמו במציאות. אבל מה שעדיין נשאר בלי שום מגבלות זה איך שאני מתנהלת בתוך המציאות. אני מתארת בצורה מפורטת את הדברים שקורים, מתמקדת דווקא בדברים שמאתגרים אותי, ומתארת איך אני מרגישה/מגיבה/מתנהלת בתוך הסיטואציה, אילו הייתי ה'אני המושלמת'.
זה לא אומר שזה מה שהולך לקרות, כשאני חולמת אני יודעת שיש לי מגבלות, ואני לא באמת מושלמת. אבל זה עוזר לי לחדד ולהבין מה באמת חשוב לי, מה באמת הייתי רוצה שיקרה. ולרוב הכתיבה מפתיעה אותי, ואני מגיעה להמון דברים שלא הייתי מגיעה אליהם רק במחשבה.
לפעמים רק זה מספיק. לפעמים אני ממשיכה ובוחרת אחר כך מטרה ספציפית שאני מרגישה שיכולה לעזור לי להיות יותר קרובה לחלום בתוך המציאות. אני מחדדת לעצמי למה הדבר הזה חשוב לי, ומנסה לחשוב על צעד מעשי קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להיות יותר קרובה לזה.

מסכמת את השלבים:
- חלום שבו הכל יכול להיות
- חלום שבו אני מתנהלת הכי טוב שלי בתוך המציאות הקיימת
(אפשר גם
- מטרה שאני יכולה לקחת על עצמי שמקרבת אותי לחלום
- למה זה חשוב לי? (אפשר גם - למה חשוב לקב"ה?)
- צעד קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להגיע קרוב יותר למטרה

ובנוסף להכל - ממש ממליצה להתפלל על זה. אפשר לפני שכותבים את החלומות - להתפלל לה' שיעזור לי להבין מה הייתי רוצה מעצמי בפורים, מה הוא רוצה ממני בפורים. להתפלל אחרי שיעזור לי באמת לחגוג את החג בקדושה ובשמחה, שיעזור לו להגיע למטרה שלי, ושגם הדברים שלא תלויים בי יסתדרו לטובה.
וגם להודות לה' על כל הקשיים. לפעמים דווקא מתוך ההודאה אני מצליחה להבין ולהרגיש טוב יותר עד כמה הקשיים האלו מגדלים אותי ומוסיפים לי בעבודת ה'.
ואיך את מוצאת זמן לכתוב?דבורית
זה חלום בפני עצמו
אני כל כך מתחברת לכתיבה
זה ממש מרפא לנפש בשבילי
אבל איך מצליחים למצוא את הזמן לזה, את הפניות והשקט
יש לך טיפים? גם איפה?
תודה רבה שכתבת לי כל כך בפירוט
אין ספק שזה החלק הקשה...בארץ אהבתי
לא רק זמן, גם פניות. לפעמים יש זמן אבל הוא מתבזבז על הפורום או על דברים אחרים פחות חשובים...
לגבי איפה - פעם היתה לי מחברת, ומאוד רציתי לכתוב בה אבל היא נשארה כמעט ריקה. ממש לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שאני מוציאה את המחברת מהארון כדי לכתוב בה לעצמי (אולי פעם-פעמיים אחרי שהיא נקנתה..).
ואז כשהתחלתי את האימון היו לי 'שיעורי בית' לכתוב לעצמי תודות ודברים שהצלחתי בהם כל יום. והמאמנת שאלה אותי מתי ואיפה אני מתכננת לכתוב (כדי שזה באמת יצליח לקרות), ובגלל שידעתי שבמחברת זה לא יעבוד, החלטתי לכתוב בפלאפון (בגוגל דוקס) בזמן שאני משכיבה את הילדים (כשהייתי יושבת איתם ממש עד שהם נרדמים, לפעמים זה היה ממש ארוך).
ואחרי שעברתי לכתיבה בפלאפון, גיליתי שזה הרבה יותר זמין ונוח לי (תמיד אומרים שיש עדיפות לכתוב בכתב יד, אבל אצלי זה פשוט לא קורה, אז מעדיפה להקליד אבל לפחות שזה באמת יקרה...).

בעיקרון החלום שלי הוא שאני אצליח כל יום לקשיש לפחות כמה דקות לכתיבה, וכשיש צורך לבירור יותר רציני אז אני אקדיש לזה יותר זמן. בפועל זה קשה להתמיד, ואני עוד עובדת על זה...
אבל כשיש לי משהו שחשוב לי לברר עם עצמי, כמו הכנה לפורים למשל, אז אני משתדלת לקבוע עם עצמי זמן מראש, להתפלל לה' שאני אצליח באמת לעשות את זה בלי להתחמק, ואחרי שאני מתחילה לרוב זה זורם...
תודה רבה ❤️❤️דבורית
תודה על מה שכתבתבת 30
אולי יעזור גם לי
מדהים מה שכתבת ושפירטת ככהאוהבת את השבת
מקווה לקחת לעצמי ♡
איזה מבאסבת 30
אולי אתם תזמינו?
אולי משפחה?
הזמנודבורית
גם חברים
גם משפחה
בינתיים לא הצליח לנו
זוכרת שנים כאלה ממש... אוף. חיבוק ❤️קמה ש.
בס״ד

זה כזה עושה תחושה לא טובה בלב...
(הגבתי לך גם למעלה)
נראה לי שאני מכירה יותר נשיםתמיד להודות
שלא אוהבות את פורים מנשים שאוהבות.

אני גם ממש לא מצליחה לצערי להתחבר לחג, מה ששינה אצלי קצת את ההרגשה זה שפורים זה יום ידוע שהתפילות מתקבלות, אצלינו בישוב כל שנה מוציאים הסעות לכותל לנץ ולפני כמה שנים התחלתי להצטרף וזה שינה לי קצת את ההרגשה כי אני מתחיחה את הבוקר במשהו מאד משמעותי.

משתדלת לרצות את הילדים ולדאוג שיהיה להם כיף, באה בלי ציפיות מיוחדות ובעיקר מחכה להיות אחרי...
זה מקסים לנסוע לתפילה לפנות בוקרבת 30
הייתי מאמצת אם היה לנו משהו קרוב. הכי קרוב זה איזה קבר של נבי מוסלמי. ..
אני מאד רוצה לנסוע ליוסף הצדיק עכשיו. צריכה אותו מאד.נפש חיה.
בטח יש כניסות מידי פעם, לא?בת 30
הבנתי ממך שבתענית אסתר ישנפש חיה.
ממני?בת 30
אצלינו ראיתי פרסום שבשלישי בלילה יש כניסה
יש בליל תענית אסתר..💕אמא לאוצר❤
הזכרת לי שאני אוהבת לקום להתפלל בנץ בבית בפוריםבארץ אהבתי
זה אמנם לא כמו לנסוע לכותל. אבל עדיין, לקום להתפלל בנחת לפני שהילדים מתעוררים זה באמת דרך טובה להתחיל את היום הזה.
זה נשמע רעיון ממש טובדבורית
חושבת לאמץ את זה
וואו! אולי גם אני אאמץ?שמש בשמיים
פורים כיפוריםאם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך ד' באדר ב תשפ"ב 01:24
אחרי הפורים הראשון שלנו כזוג צעיר בסעודת פורים עם כמה אברכים- מאד לא התחברתי לאווירה,ולשיכרות ( נכון שבסיפורים אומרים שבישיבות שיכורים זה משהו עילאי... כנראה אני לא בדרגה לראות את זה בעיניים).
אז החלטנו שפורים כיפורים,
ביום כיפור בעלי בבית כנסת מתפלל כל היום, אני כמובן לא יכולה כי ב"ה עם הטף אי אפשר להתפלל בבית כנסת,אז אני נוסעת להורים / קובעת עם חברות וזוכה לקרבת אלוקים אחרת מבעלי,
אז גם בפורים- חבל שהוא לא ילך למסיבה שהוא מאד אוהב,וחבל שאני אסבול אז כל אחד מאיתנו הולך לסעודה אחרת...
(חוויה זוגית ומשפחתית יחד- אנחנו עושים בשבת זכור- הילדים מחכים לה שנה שלמה,ועושים מעין סעודת פורים שלוש סעודות)

נראה לי שהנקודה הזו יכולה לענות גם על הקושי של פורים- מרוב שזה זמן גדול באמת קשה להתחבר אליו.
אבל הציפייה שלנו לזכות להתחבר לזמן הזה צריכה להיות בהתאם לגדולתו.
גם בימים נוראים יש לי את הרגע שפתאום אני מרגישה איזה התעוררות, לא כל ראש השנה ויום כיפור אני נמצאת ברגע השיא.
אז דווקא בגלל גדולת יום הפורים אין סיבה שיהיה אחרת.
כך חשבתי בתור נערה,אבל בתור אמא זה הרבה יותר קשה להרגיש אפילו את הרגע הזה-
אבל כמו שבימים נוראים אני מבינה שאני צריכה לבצע את תפקידי,אז גם בפורים אני מבצעת את תפקידי,
(ואם אני באמת מצליחה ל"השליך" ולא לחפש את הרגע הזה, הוא תמיד הפתיע אותי והגיע).

מבחינתי ימים נוראים ופורים הם היינו אך.
לימים נוראים- אני מחפשת הזדמנות להרגיש קרבת אלוקים- לא בימים הנוראים - לדוג' ללכת לסליחות ראשונות- שאז יש הרבה מניינים ואני מצליחה להתחלק עם בעלי- ואני מתפללת בניחותא משתדלת לכוון ויודעת שזה מבחינתי הכוונות שפעם כיוונתי בתפילת נעילה.
גם לפורים- אני מחפשת זמן אחר להתפלל - פעם הייתי קמה ותיקין בפורים בשנים האחרונות גם זה מסובך לי- אז גיליתי את תענית אסתר- אפשר כמובן להתפלל בכל מקום,אפשר ללכת לבית כנסת ואפשר לנצל את זה לנסיעה למקום מיוחד ( יש כניסה קבועה בתענית אסתר לקבר יוסף).

וכמובן כמובן- להתפלל בשבת זכור שאז יורדת הארת פורים לעולם-( בשבת שלפני החג יורדת הארת החג) שנזכה להצליח לשמוח בפורים- "וזכנו לקבל קדושת פורים באמת"
אהבתי מאוד מה שכתבתבת 30
תודה רבה
מקסים ממש! מרוממת כתמיד!!אוהבת את השבת
ואוומאוהבת בילדי

איזו הסתכלות יפה! ומרגיעה!
בלי לנסות לרצות ( ר עם פתח) כל הזמן... שכל אחד עושה מה שטוב לו ושלמים עם זה... אהבתי!

תודה לך!

תודהאם מאושרת
@בת 30
@אוהבת את השבת
@מאוהבת בילדי
תודה רבה שהגבתן. קצת חששתי מלכתוב את זה.
אז שימחתן שהגבתן💗
למה חששת?בת 30
לא טורפים פה אנשים🙂
כתבתי משהו ארוך על העומק של פורים, למי שרוצה...בארץ אהבתי
כתבתי בשרשור אחר, אבל שמה פה קישור, כי השרשור הזה מהווה חלק מההשראה למה שכתבתי שם...
העומק של פורים, בעקבות שיעור של הרב ראובן ששון - הורמונלי זה נורמלי
תודהבת 30
בדיוק שמעתי שיעור נפלא
על כך שבפורים כולם כאילו שמחים🙂
הוא מסביר שם דברים מעניינים ולא שגרתיים...אולי אמצא אותו ואעלה אותו .
עשה לי טוב לשמוע אותו
אני איתך . בכל מילהעדינה אבל בשטח
חחח והכי הכי עם הפסח שאחרי. כאילו פורים מפריע לשוונג, (לא בפועל, כן? רק בחשיבה..) לא רק מפריע אלא מעמיס. מעמיס הוצאות, מעמיס חמץ, מעמיס השמנה..
אבל נו, חג. והאושר של הבנות שלי הבוקר השקעתי בהן כל כך, עשה לי את השמחה..
אז מה היה בסוף בפורים...בת 30
קודם כל הנמכתי ציפיות לאפס...
אח''כ החלטתי לתת משלוחי מנות לאו דוקא לחברות קרובות אלא לנשים יותר רחוקות שצריכות קצת חיבוק.
חברה שהתגרשה בנסיבות לא נעימות, אלמנה טריה שאין לה ילדים, חברה שעברה תאונה טראומטית לפני שנה פלוס, שכנה חדשה וכו'.
וזה קצת שימח אותי..
הקפדתי מאז ראש חודש אדר שכל יום תהיה מוזיקה של פורים בבית וכשהילדים ירקדו, אני גם רקדתי איתם לפעמים. זה עשה אווירה טובה בבית. אפילו הקטני עמד על הברכיים ומחא כפיים וגם רקד איתנו במעגל ..
פורים עצמו, היה נחמד עד לסעודה..הסעודה היתה סתמית ומבאסת. בבוקר גם קיבלנו בשורה על אישה יקרה שנפטרה בליל פורים וזה עשה לי כווץ' בלב שניסיתי להניח בצד אבל לא תמיד הצלחתי.
באמצע הסעודה פשוט הלכתי הביתה עם הילדים...בערב אחרי שהם הלכו לישון נסעתי להביא את בעלי מהבית שהוא היה בו, ולפחות נהניתי שם קצת מהשיכורים שכבר היו שפוכים לגמרי.
אז זהו.
לא מדהים
אבל גם לא נוראי...
ווא וואינפש חיה.
נשמע טוב שהנמכת ציפיות

אני יכולה לומר שאצלינו אני לא ידעתי איך ייראה הפורים. ועד הרגע האחרון לא היה לי ברור אם נהיה יחד או נתפצל

בסוף התפצלנו
והיה לי ממש ממש טוב (למעט שתי פאדיחות שקצת קשה לי להעביר אותן)

בסך הכל נראה לי שהלימוד הוא לא לצפות מראש וכן להשתדל להיות נוכחות ולהינות ברגע האמת ממה שיש.


ועזר לי במשך חודש אדר לשמוע קצת על פורים בשיעורים, שיחות, תכניות רדיו וכו'.
איזה כיף ששיתפת.. וואו מדהימה שחילקת ככה משלוחי מנות!אוהבת את השבתאחרונה
זה כ"כ כ"כ הכי חשוב בחג
פשוט מדהימה את..
אנחנו משתדלים לתת משלוחי מנות רק לשכנים החילוניים והםארלט

מופתעים ושמחים וזה משמח אותנו ממש. לדתים מבית הכנסת - רק מינימום ולמי שמביא. ואגב הכל קנוי : קצת ממתקים והרוב יין/שימורים. לא מכינה ביתי בכלל.

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111אחרונה
טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך