שמחת פורים (זהירות, מדכא)בת 30
אז עוד מעט פורים...ואני חייבת להיות כנה עם עצמי ולהודות שאני לא אוהבת את החג הזה. מעולם לא אהבתי.
עד כיתה ג' עוד הייתי מלכת אסתר והיה נחמד, מכיתה ד' כבר לא היה כיף. לא לתכנן תחפושת, לא לקבל משלוחי מנות ולא להפסיד שוב ושוב בכל הדוכנים של השוק פורים.
גם היום, אני ממש בכוח מכינה וקונה ומתכננת תחפושות לילדים. זה מעמיס עלי ממש ובכל זאת אני עושה את המקסימום. (לחפש ילדה לספר תהלים זה היה המקסימום)

רק המחשבה על משלוחי מנות מעייפת אותי.
לא בא לי להכין שניים וזהו, ואז להתבאס מכל החברים שבאים ואין לי משלוח עבורם.
גם לא בא להכין כמות גדולה כי גם ככה עמוס לי.
לא בא לי את כל פסטיבל חילופי הממתקים של הילדים במסווה של ''משלוח מנות'', כשחצי מזה אם לא יותר אני טומנת עמוק בפח בלי שהם רואים. כי הילדים שלי הם לא פח ולכן א''א להכניס להם כמויות אדירות של זבל.
לא בא לי סעודה שבה תכל'ס הגברים משתכרים והנשים מדברות וצופות עליהם. זה משעמם אותי לגמרי ובסוף תמיד אני הולכת עם הקטנים לאיזה גן שעשועים ואז חוזרים הביתה ונגמר פורים.
פשוט לא משמח אותי כל העסק הזה.
רק מכביד עלי.

אם היתה לי איזו מסיבת נשים פרועה בליל פורים, זה היה נהדר. היו כמה שנים שאכן היתה וזה שינה לי את כל הפורים. אבל כבר כמה שנים שאין.
יש משהו לנשים שאני לא מתחברת אליו כ''כ.
וזהו.
והכי גרוע, שאחרי פורים צריך לחשוב על פסח!!!
טיפ לגבי משלוחי מנותoo
אני קונה הרבה שקיות שמיועדות למשלוחי מנות, ומצרכים לכמה משלוחים, ואז כשמביאים לי אני שמה בשקיות ויוצרת משלוחים חדשים, ככה מעבירה ממני את כל הממתקים שהיו נזרקים לפח, וגם לא עובדת בכלל, כי להכניס לשקיות הילדים יודעים לבד.
יפהבת 30
אני בדר''כ מכינה, לא קונה...לפחות חלק
אבל אם זה מבאס אותךoo
אז למה להכין ולא לקנות?
כיבת 30
אם כבר אני עושה משלוחי מנות, אז משמח אותי ולו במעט שאני מכינה אותם ולא המפעל 🙂
לא מכינה כלום...כי מה שמביאים מוכן ולא קנוי אני זורקתאור123456
מבאס אותי לאכול דברים שאנשים הכינו...לא יודעת מה הולך בתוך כל בית
הכי קל לקנות , ובאמת משתמשת בשקיות קרטון קטנות 3-4 דברים וסוגרים עיניין
אז זה כנראה ענין של נורמותבת 30
אצלינו לגמרי כולם מכינים. לא משהו משוגע, ממש לא. משלוחים צנועים אבל תוצרת ביתית
זה באמת לא נשמע נחמדמיואשת******
קודם כל בפסקה הראשונה שומעים הרבה כאב ותסכול של ילדה שהפסידה כשכולם נהנו ורק על זה חיבוק ענקי 💕💕💕💕💕

חשבת פעם לשנות? לעשות פורים כמו שאת אוהבת?
למשל ללכת לבקר בסעודה הגדולה ולשבת שם חצי שעה ואז לחור הביתה לסעודה משפחתית שלכם? אתם כבר משפחה גדולה אתם יכולים להכין משהו שלכם יפה ובעל משמעות עבורכם, עם פירושים שהילדים יכינו, עם אוכל שאתם אוהבים, עם שירים שאתם אוהבים והרבה שמחה. ובלי להשתכר- בעלך מוכן לשמוע על האופציה הזו של להתבסם אבל לעצור בזמן?

משלוחי מנות תקני ערימה של שני מצרכים שאת אוהבת והולכים ביחד. נגיד קרקרים וטונה. וסרט יפה.
כל מי שמגיע מקבל קרקרים וטונה קשורים יפה בסרט
לילדים אפשר לעשות מבצע של משהו שהם רוצים לקבל שמשלמים עליו השוקולדים (נגיד עשרים שוקולדים לבובה)
ובעיקר בעיקר תחשבי מה ישמח אותך. איך היית רוצה פורים שלך

אני מאד מתחברת לקושי, במיוחד בירושלים שזה שישי…. סיוט.
❤️
עונהבת 30
אין לי בעיה בכלל עם העובדה שבעלי משתכר. באמת.
פורים זה חג שחשוב לו ואני מאה אחוז בסדר עם זה.
הבעיה היא לא שהוא משתכר.
הבעיה היא שאני מרגישה שזה חג שבו אנחנו טורחות ואין לנו תמורה.
כשהיתה לי מסיבת פורים כלבבי , למרות שישנתי שעתיים בליל פורים לא הייתי עיפה כי באמת הייתי שמחה, ןהרגשתי שנגעתי בנקודה הפנימית של פורים.
אבל מאז שאין לי, זה פשוט לא זה. אפשר לדבר הרבה על, אבל לחיות את, זה הדבר שאני רוצה בפורים
וחשבתי כבר על משהו שישמח אותיבת 30
אבל זה דורש מחשבה ושיתוף פעולה של עוד גורמים, אז זה בבדיקה...
השאלה אם את לא מצליחה להתחבר בצורה אחרתמיואשת******
כשאת מדברת על טורחות ללא תמורה מתכווץ לי הלב
מכירה את ההרגשה הזו
החלטתי להפסיק אותה לפני שנים
איפה התמורה בשבילך?
רק במסיבת פורים לבד?
אין משהו משפחתי שיכול לשמח אותך בצורה הזו?
הנקודה האמיתי של פורים ושל כל חג עבורי היא במשפחתיות ובביחד
חג של מסיבה לך ושיכרות לו ותחפושות לילדים זה מקסים, אבל קצת כל אחד לעצמו לא?
טוב זה כבר כמובן משהו שלי, לא שלך. אם לכם זה טוב תמצאי מה שטוב לך. זה הנקודה.
הפורים שיש לו תמורה בעינייך
שנה שעברהבת 30
היה פורים שונה.
גם היה ביום שישי, אז ממילא הכל היה מתון יותר, וגם הייתי בול שבועיים אחרי לידה, אז ממילא היה ברור שאנחנו בבית ומשלוחי מנות במינימום וכו'.
היה נחמד.
אבל רחוק מלהיות פורים שאני רוצה.
לא מפריע לי בכלל שהוא ישתכר עם החבורה שלו ושאני אחגוג עם חברות שלי.
לא רואה בפורים איזה חג סופר משפחתי...
הרי בסוף גם ככה אנחנו ביחד, באווירת פורים, עד לשלב שהוא נעלם מעבר להררי הערק.
וגם אז הרבה פעמים אנחנו ביחד. עד שהוא נעלם פיזית ואז אני יודעת שהוא אי שם אצל אחד החברים
אשכרה היית מביאה קרקר וטונה?רינת 23
אני שונאת להכין משלוחי מנות אבל אין לי אומץ להביא קרקר וטונה
אנחנו שנה אחת עשינו משהו בסגנוןמתואמת
רצינו דברים קנויים, אבל בריאים יחסית. אז כמה סוגים של קרקרים וכמה סוגים של קופסאות שימורים ואולי עוד דברים בסגנון.
אבל השקענו באריזה - קופסאות פלסטיק מקושטות יפה.
אני לא כל כך אוהבת להכין אוכל, אז הרבה פעמים הבאנו רק דברים קנויים. ולא רוצים להוציא יותר מדי כסף, אז לא קונים דברים שווים במיוחד...
דווקא רעיון חמוד, אהבתי! מיואשת פרצוף כרית


מזדהה ממש!מאוהבת בילדי

עם קצת שינויים...

עד החתונה אהבתי את פורים.

הייתי מארחת את אחי הנשואים, עוזרת עם האחיינים, שמה איזה קשת מעניינתעל הראש ובסוף פורים מנקה- ונהנית!!! בעול לא היה עלי, וגם ההוצאות. אני רק עזרתי...

 

ומאז החתונה? אני מרגישה שכל העסק הזה של המשלוחי מנות זה הוצאה מיותרת,

לדאוג לילדים לתחפושות ולאיפור ולמשלוחים לגננות זה ממש "תיק".

וכמו שכתבת- כאילו זה חג של גברים וילדים. אנחנו רק אורזות, מבשלות, מנקות...

 

אצלי גם צריך להספיק להיות אצל 2 ההורים וכל פורים מחדש הדיון הזה איפה נהיה בסעודה...

לא כיף.

 

מהסמינר אני זוכרת שכדאי להתפלל ביום הזה בבחינת "כל הפושט יד נותנים לו"- אז אם אני זוכרת כשקשה לי- משתדלת להתפלל על כל השנה...

 

בסוף נצלשתי לפריקה שלי... מקווה שזה בסדר...

בסדר גמורבת 30
אני באמת משתדלת להתפלל בפורים
האנת שאם בעלי היה משתכר והולך ולא הייתה לי חברההמקורית
אז הייתי מתבאסת גם להישאר עם הילדים ולצאת איתם לפארק כמו יום רגיל
אצלנו פורים זו ממש חגיגה משפחתית חברתית
בערב קריאת מגילה אצלנו בבית וכל מי שרוצה לשמוע מוזמן, מארחת לסעודה בערב בצאת הצום
וגם למחרת קריאת מגילה בבוקר ומארחת סעודה והבית מלא באנשים שיוצאים ונכנסים. זה עצוס מבחינת הכנות אבל זו הנאה כי זה ביחד. בעלי לא משתכר עד כדי כך ואנחנו גם בדרכ נחים אחרכך. אבל במהלך היום אני לא לבד. אני משריינת לי מראש זוג חברים שאני מכירה את האישה וגם משתדלת לומר תהלים.
תנסי לחשוב אולי גם על אנשים שיהיה לך כיף איתם, לאו דווקא משפחה, שישמחו לארח או להתארח איתכם. זה משנה את החוויה ממש
כרווקה היה לי עצוב שרק אני חוגגת פורים בבית מבחינת ההלכה אז אני 'מגזימה' עכשיו ומפצה
אני לא לבד בביתבת 30
סעודה עם עוד כמה משפחות, לכאורה יש לי חברה.br />ועדיין, הנקודה הפנימית של פורים חסרה לי.
אולי כי את לא נהנית מההכנות המרובות?המקורית
אולי לימוד על החג? זה ממש מכניס לאווירה. גם הקדושה והחשיבות של היום שלצערנו פחות מורגשת מטבע הדברים כי סה לא חג רגיל ששובתים בו
אם היתה לי שמחהבת 30
הייתי נהנית מההכנות.
מבינה?
בטח שמבינההמקורית
הרי זה החלק הכי קשה שבחג, לשמוח 🙃
קראתי את התגובה שלך לדברים היפים שכתבה @בארץ אהבתי ובאמת מעניין אותי מה היה שונה באותו פורים לעומת שנים אחרות שאת מרגישה מרוקנת משמחה
תנסי לצלול לתוך החוויה של אז, למסיבה הזו לנשים שהייתה. מה היה ככ מיוחד בחוויה?
העובדה שזה משו שאת חווה לבד בלי המשפחה? היציאה מהשגרה הרגילה שיש כל שנה? הייתה אווירה מיוחדת ?
כי לפעמים אנחנו עושים אידאליזציה למשו מסוים ונזכרים בו בערגה וכיסופים, כשלמעשה זה לא הגשמיות שבחוויה (במקרה הזה מסיבה) אלא הכנה מסוימת שהקדמנו לעשות לה. כלומר, יכול להיות ששוב תהיה מסיבת פורים לנשים והחוויה שהרגשת אז לא בהכרח תחזור על עצמה.
אני מקווה שהצלחת להבין למה התכוונתי
מבינה את כוונתךבת 30
מה שהיה זה היפתחות מדהימה של הנשמה.
זו הנקודה של פורים.
פחות קשור לעובדה שהייתי בלי המשפחה (הלכתי פעמיים באמצע להניק את התינוקת...).
יותר קשור לעובדה שהיינו כמה נשים קרובות זו לזו ופשוט באנו כדי להיות ביחד ולפתוח לבבות ולשמוח.
אז אולי תכנסי אליך כמה חברות כאלהכתבתנו
שאיתן נפתחת הנשמה..?
תזמיני אליך, תדאגו לכיבוד שמשמח אתכן *ולא מוסיף לכן עבודה* (אלא אם ההכנות לזה כן משמחות), תדאגו למוזיקה נעימה/מרקידה/ גם וגם לפי מה שאתן רוצות. אפשר לעשות משחק או כמה שלא דורשים הכנה מראש כל אחת כותבת בפתק כמה קטגוריות- מה משמח אותה, משהו מצחיק שקרה לה, משהו שלא יודעים עליה, משהו שהיא מאחלת לכל מי שיושבת איתה עכשיו ועוד ככל העולה על רוחך, שמים בכלי ופותחים וצריך לנחש מי זו. אפשר משחקי יום הולדת משהיינו ילדים- משחק השוקולד, להעיף צמר גפן בקש, למלא עם קש כוס ריקה מכוס מלאה. בסגנון אחר, למצוא חידונים מהרשת משהו שמאתגר קצת את הראש. לפעמים הצחוקים והקלילות בהתחלה מאפשרים את ההיפתחות. דברים בסגנון הזה.
ואם יש איזה חשש שהילדים יפריעו, הגישה שלי בדברים האלה היא הפוכה. הם מאוד סקרנים לשמוע "פטפוטי דודות" שכאלה, הם שמחים שנותנים להם להצטרף (אפשר להגדיר מראש מה הם יכולים לעשות ולא יכולים לעשות כדי שלא יגזימו), אלה שזה משעמם להם ימצאו עיסוק אחר, ופשוט לא לתת להם לקלקל לך. בעיני לשתף אותם במשהו שעושה לך טוב זה נותן להם משהו עמוק מאוד- אמא לא צריכה להיות בלעדינו כדי לשמוח. טוב, הארכתי קצת, ושוב, מקוה כל כך שתמצאי כוון שיגרום לך שמחה אמיתית
הלוואיבת 30
הבית שלי קטן.
אין לי מקום אפילו לחלום על לעשות כזה דבר.
בע''ה כשיהיה לי סלון גדול ואיזור נפרד לחדרי ילדים אני מניחה שבאמת אנסה לארגן משהו כזה
מנסה להציע משהובארץ אהבתי
כתבת כמה פעמים שמה שחסר לך זה להרגיש בעצמך את הנקודה הפנימית של פורים.
סיפרת שפעם היתה מסיבת נשים בלילה שבה הרגשת שנגעת בנקודה הפנימית של פורים, ואז כל המאמץ היה שווה. הרגשת שהיית באמת שמחה, למרות העייפות אחרי שישנת רק שעתיים בלילה.

ואני רוצה להגיד קודם כל, שזה ממש מיוחד בעיני שהנקודה הפנימית הזו כל כך משמעותית בעינייך, שכשאת לא מגיעה אליה, אז הכל מסביב הופך להיות קשה, אבל כשהיא כן שם, אז את מגיעה לשמחה אמיתית למרות שטכנית זה אפילו יותר קשה כי את עוד ישנה פחות…

אבל אני רוצה גם לשאול -
מה זו הנקודה הפנימית הזו? האם היא חייבת להתבטא דווקא באופן שבו חווית אותה אז, באותה מסיבה? או שאפשר לרדת לשורש שלה, ולמצוא דרך שבו היא יכולה להתבטא בתוך המציאות הנוכחית?

אני לא יודעת מה היה שם באותה מסיבה, אף פעם לא יצא לי להשתתף בדברים מהסוג הזה.
אבל אני חושבת שהרבה ממה שאנחנו לומדות על פורים בכל מיני הקשרים, קשור בכלל לאיך שהגברים חוגגים את החג הזה. ואז אנחנו מרגישות שאנחנו מפספסות, אם לא הצלחנו להגיע לנקודה הזו של ה'עד דלא ידע', של ההתפשטות מהמסיכות החיצוניות שלנו על ידי השכרות, וכל מה שמדברים עליו סביב פורים.
ואולי לפעמים נשים גם יכולות להגיע לזה, ולהגיע מתוך זה לקרבת ה' גדולה מתוך ההארה של פורים.

אבל אני מאמינה שיש גם דרך אחרת.
לא נשמע לי הגיוני שהנקודה הפנימית של החג, האור המיוחד של פורים שה' נותן לנו ביום הזה, יכול להתבטא רק בדרך אחת שהיא בכלל לא חלק מהמהלך הפשוט של החג.

אני לא חווה את הדברים כמוך, אז לא יכולה לענות על זה בשבילך. אני מניחה שהתשובה שלי לעצמי לא תספק אותך.
אבל אני חושבת שאולי יכול לעזור לך, אם תכתבי לעצמך מה הולך להיות בפורים האידאלי. ממש לתאר לפרטי פרטים מה קורה, מה את חווה, איך זה מתבטא במציאות. בלי שום מגבלות, כל מה שאת רוצה יכול להיות.
או אפשר לחלק - פעם אחת לכתוב חלום שבו ממש הכל יכול להיות. כולל דברים חיצוניים אלייך (למשך שיש מסיבה בדיוק כמו שאת רוצה, באווירה ובסגנון המדוייק, עם החברות הנכונות וכו').
ואחרי שאת מרגישה את החלום המושלם, אבל מבינה שהקב"ה בכל זאת שם אותך במציאות שבה זה לא יכול לקרות, לכתוב חלום שבו אין לך שליטה על המציאות החיצונית, אבל את חווה את הפורים בצורה הכי נכונה, הכי מחוברת לנקודה הפנימית של פורים כמו שהיית רוצה.

לא יודעת אם מתאים לך. כתבתי מהרהורי ליבי (עוררת אותי לכתוב חלום כזה לעצמי..). תקחי מה שמתאים לך… ומוזמנת לשתף אם יתאים לך.
תודה!! ❤️לפניו ברננה!
תודה על הדבריםבת 30
האמת שאני כבר כמה שנים חושבת על הדברים האלה.
אני אגיד את האמת, לפחות מבחינת ההרגשה שלי.
פורים זה חג מאוד מאוד עמוק.
הוא עטוף במעטפת של תחפושות ובלגן
אבל כל זה זה כדי להגיע לאיזה עומק מאוד עמוק.
בפורים צריך להוריד מלא מסכים וחסמים כדי להגיע לאיזה עומק של הנשמה שלי ולהרגיש אותו.
האם זה יכול לקרות בכמה דרכים? מאמינה שכן.
האם הדרכים האלה פשוטות ונגישות?
כנראה שלרוב האנשים, לא .
כנראה שהדרך הפשוטה היא זו שמצווה עליה בפורים- ה'עד דלא ידע'' הזה.
האם זה חייב להגיע דרך שכרות? לא חייב.
אבל אין ספק שלרוב האנשים, מעט אלכוהול לגמרי פותח חסמים ואז אפשר להתחיל לדבר...

יכול להיות שאפשר גם להגיע לזה בעזרת התבודדות מאוד משמעותית וארוכה.
ואולי אם הייתי צדיקה גדולה אז גם דרך העיסוק המצוות החג בשמחה. אבל אני כנראה לגמרי לא צדיקה גדולה.
הדרך הפשוטה של מעט אלכוהול רלוונטית לרוב לגברים...נשים הרי צריכות להישאר המבוגר האחראי בכל הסיפור הזה..
אז יש כאן איזה תסכול מובנה
יכול להיות, שאם מעולם לא הייתי חווה משהו אחר, אז זה לא היה חסר לי,
אבל איך אמר ר' נחמן ...''מי שטעם יין הונגרי''....
אחרי שטועמים משהו אמיתי ופנימי אז דברים אחרים , טובים וחיוביים ככל שיהיו, תמיד מרגישים קצת חיוורים..


בכל אופן, קראתי שכל ההשגות שהבעש''ט השיג, הכל היה בזכות שמחה של מצווה. ששמח המצוות שהוא עשה.
אז אולי אני אנטוש שנה אחת את הצורך שלי ופשוט אני אנסה לעשות את מצוות החג בשמחה
חשבתי הרבה על מה שכתבתבארץ אהבתי
קודם כל, אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לכתוב לך, כי אני לא חושבת ש'טעמתי' את הנקודה העמוקה הזו שאת כותבת עליה. אני מרגישה שאת מדברת פה על משהו באמת מיוחד שחווית, שלא זכיתי להגיע לזה אף פעם.

אבל כשאני חושבת על זה, אני מנסה להבין מה באמת הנקודה שאליה אנחנו אמורים להגיע בחג.

אני חושבת שהרבה פעמים יש פער בין איך שאנחנו חווים את הדברים, לבין איך שהקב"ה רואה את זה.

אדם יכול יום אחד להתפלל, ולהרגיש שהוא הצליח להיות ממש מרוכז בתפילה, והגיע לקרבה גדולה לקב"ה.
אבל הקב"ה יודע שבאותו יום הוא עזר לו באופן מיוחד להצליח להתרכז בתפילה. ודווקא תפילה שאותו אדם התפלל ביום אחר, שהמחשבות כל הזמן הסיחו את דעתו והוא ניסה בכוח לחזור לריכוז, יקרה בעיני הקב"ה הרבה יותר.
מבחינת אותו אדם, ברור שהוא ירגיש הרבה יותר קרוב לקב"ה עם התפילה הראשונה. אבל בעצם התפילה השניה, עם המאמץ שהוא משקיע בה למרות הקושי, מבטאת הרבה יותר את הקרבה שלו לקב"ה.

וגם פה אני מרגישה שצריך לזכור, שבסופו של דבר המטרה היא לקיים את רצון ה', להתקרב אליו דרך החג, בתוך המציאות אותה הוא רוקם בעבורינו, עם כל המגבלות שהיא יוצרת לנו.

ובכלל אני חושבת שהרבה פעמים הלימוד שלנו על החגים, לא מספיק מכיל את הצד הזה.
לרוב המקורות שאנחנו לומדים, ובכלל איך שאנחנו לומדים לחוות את החג כצעירות, מותאם לאופן שבו הגברים חוגגים את החגים.
ופתאום כשאנחנו אימהות, ויש ילדים שצריכים אותנו, ואנחנו לא יכולות לחוות את אותה חוויה שהכרנו ושלמדנו עליה, אנחנו מרגישות שהחג מתפספס לנו.
כמו ש@מחי כתבה, זה קיים גם בימים הנוראים, וגם בשבועות, וגם עכשיו בפורים, ואולי גם בחגים נוספים (אבל בחגים האלו זה הכי בולט לדעתי).

אני חושבת שכשאנחנו אימהות, עבודת ה' שלנו היא אחרת מהבסיס.
אבל לא מספיק לומדים את זה, ולכן אנחנו רגילות להמשיך לחפש את עבודת ה' שלנו בדרך של הגברים, ומרגישות שאנחנו מפספסות.

אני מרגישה שעיקר העבודה שלי בפורים זה לקיים את מצוות החג בשמחה, וליצור אווירה של שמחה של מצווה במשפחה.
כל דבר מעבר שאני יכולה להגיע אליו, זה יכול להיות טוב, ולהוסיף הרבה. אבל הבסיס זה לקיים בשמחה את מצוות היום.

באופן אישי אני פחות חווה את היום הזה כמאתגר כל כך. הניסיונות שלי בו כנראה פחות מאשר של נשים אחרות שכתבו פה. סה"כ אני לרוב כן נהנית בחג, עד כמה שזכור לי משנים קודמות. אז אולי זה לא הוגן שאני כותבת על זה בלי להבין באמת את הקושי.
אבל בכל זאת, רציתי לשתף בכיוון המחשבה שלי.
יצא לי קצת מבולגן, מקווה שבכל זאת הובנתי..
אהבתי את הכיוון הזה ממשהמקורית
ויכולה רק לומר שבמעבר מרווקה לנשואה, אפילו שאני בעלת תשובה והייתי 'מרגישה' את החגים בבית מבחינה רוחנית לבד, ואולי בגלל זה ובזכות זה, הייתי עושה הרבה הכנות ולימוד ומתאמצת כדי שיהיה כמו שחלמתי והייתי נהנית ממש מהתפילות, מהאווירה של החג, מהבגדים החדשים, מהגיהוץ, מהכל בערך.. ובתור נשואה כשהזווית משתנה וחולקים את החוויה עם עוד מישהו ובטח ובטח עם ילדים, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי והייתי מגיעה לתסכול הרבה פעמים.
לקח לי זמן להבין שאני צריכה למצוא את המשמעות במציאות הקיימת, וגם ליצור לי עוגנים מסויימים שלא מנתקים אותי מהחוויה של החג או השבת לגמרי, בצורה שבה אני מצליחה לחוות אותה לא רק כאישה של או אמא של אלא במקביל ל..
אז ברוך השם עם הזמן ועם תמיכה של בעלי מהצד אני מצליחה לנהל את הדברים כדי שארגיש את החג מהכיוון שלי כאישה. זה דרש ממני הרבה מחשבה ודיוק של הדברים מול עצמי, ובאמת לחוות את זה מנקודת מבט של גבר זה אחר לגמרי.
ובמאמר מוסגר - אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך ❤️
איזה כיף שהתחברת, תודה שכתבת!❤️בארץ אהבתי
אני חושבת שזה באמת דורש הרבה מחשבה ודיוק למצוא את המקום שלנו בתוך החג.
לא חושבת שתמיד אני מצליחה, אבל באמת הכנה וחשיבה מראש מאוד יכולה לעזור בזה.
אצלי זה אחד הדברים שהכי עוזריםהמקורית
כי אם אני עסוקה בהכנות בקניות ובבישולים עד הרגע האחרון, זה ממסך את ההתרגשות מהחג עצמו.
אני משתדלת ממש בלי נדר להקדים ולהיערך בדברים האלה, וגם משתדלת ללמוד על החג לפני וממש מלהיבה גם את הילדים. זו חוויה אחרת ממש. שנזכה לכך כל הזמן
תודה רבה על המחשבה ועל הדברים שכתבתבת 30
מצד אחד, אני מאוד מזדהה ומסכימה עם זה שבעצם אנחנו כאמהות צריכות ויכולות לחוות אחרת את החגים.
מצד שני, תמיד יש בי קול, שלא מוכן להשתתק גם אחרי כך וכך שנות אמהות, שאומר ''הכל נחמד ונכון אבל אז מה אם את אמא. את גם עצמך''
כלומר, אם לפני חמש שנים, הייתי שומעת או קוראת רב או רבנית שמסבירים עד כמה גם החלפת טיטול וגם הכנת אוכל זה עבודת ה' לא פחות מתפילת עמידה, אז זה היה משמח אותי ומעודד אותי.
היום לא.
היום, אם אני אשמע שיעור כזה זה סתם יעצבן אותי, לא בגלל שזה לא נכון, אלא בגלל שאני, אישית, מרגישה שזה גורם לי להישאר בקטנות מוחין כזאת.
החלפת טיטול נניח, מבחינתי היום זו פעולה שאני באמת לא מקדישה לה מחשבה ולא עושה ממנה שמץ של ענין. ולא בא לי להעמיס עליה אידאולוגיות...
מרגישה שאני בשלב אחר. לא בשלב של לחזור אחורה למה שהיה כשהייתי רווקה. אלא בשלב של להתקדם קדימה ולהרים את הראש מעבר לבישול (קדוש ככל שיהיה) ולשאר עניינים דומים.
לא לבטל אותם, בכלל לא, אבל מרגיש לי שהנפש שלי מתכווצת וחנוקה בדבר הזה שקוראים לו לפעמים ''עבודת ה' של הנשים''.
אז אני לא מתפללת שלוש תפילות ביום, גם לא תמיד אחת...אני לא שואפת למשהו גברי. לגמרי לא. אני כן מחפשת ושואפת למשהו שנכון לי ושלא נמצא רק בין כותלי המטבח והבית.
זה לא משהו שמנותק מהבית, אלא זה משהו שבונה אותי ומשמח אותי ולכן ממילא יש יותר שמחה בבית וכולם מרגישים את זה.
מקוה שהצלחתי להעביר את הנקודה...

לגבי קיום המצווה בשמחה, זה נכון תמיד, לכולם. ובאמת אני מנסה. לשמוח בעצם קיום המצווה.
אני מאוד מבינה את מה שאת כותבתבארץ אהבתי
אני חושבת שזה דיוק ממש חשוב ונכון.
להחליף טיטולים או להכין אוכל זה בהחלט חלק מעבודת ה', כמו שללכת לעבודה וגם לאכול זה חלק מעבודת ה'. אבל אני ממש מזדהה עם זה שזה לגמרי לא מספיק (אולי יש שלבים שכן, זה מן הסתם גם שונה בין נשים שונות. אבל בהחלט גם אני מרגישה צורך במשהו מעבר).

על עבודת ה' ביומיום יש לי יותר מה להגיד.
זה נושא שמעסיק אותי הרבה, ואני חושבת שיש עוד הרבה מה להוסיף וללמוד בזה.
אבל באמת אני מרגישה שיש המון עבודת ה' סביב כל עבודת המידות שהחיים מזמנים לנו, בזוגיות, בחינוך הילדים ובמעגלים נוספים. וכשמצליחים לקשר את זה לה', לשתף אותו בעבודה שאנחנו עושים, ולעשות את הדברים לכבודו, זה נותן הרגשה של קרבת ה' מאוד גדולה. וזה משהו שהוא הרבה מעבר ל'להחליף טיטול זה גם עבודת ה' '. אני לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי טוב מספיק…

בכל מקרה, בחגים באמת יש עבודה שהיא מיוחדת לחג. לכל חג יש את הייחודיות שלו ומה שהוא מזמן לנו, ושם עבודת ה' צריכה להיות מותאמת סביב החג.
ופה אני מרגישה שאני לא מספיק יודעת לדייק איך זה צריך להיראות אצל נשים.
אני מרגישה שהשיעורים שאני שומעת הרבה פעמים לא מספיק מחוברים אלי כי הם יותר מותאמים לאיך שהגברים חוגגים את החג. ובפורים זה במיוחד בולט, כשהרבה שיעורים שמדברים על העומק של פורים, מדברים על הנקודה של השכרות. ומבחינתי זה לגמרי לא שייך אלי.

אני חושבת שיש מה להעמיק בזה יותר.
כמו ש@המקורית כתבה, הרבה תלוי במחשבה מראש על איך אני חוגגת את החג לא רק כאישה של- או כאמא של-, אלא כעצמי בפני עצמי.

ואני מרגישה שקשה לי לכתוב איך באמת זה צריך להיראות, איך אני אוכל להרגיש את העומק של החג, כי עוד לא ביררתי את זה מספיק בעצמי.
אולי גם פחות הרגשתי צורך בזה עד עכשיו, כי סה"כ אני באמת נהנית מהחג עצמו ומהמצוות שלו, מהתפילה שהייתי מתפללת בליל החג, מהחוויה יחד עם הילדים במחלוקת משלוחי המנות, מהסעודה, מהקריאת מגילה.
אבל את מעלה את החוסר שלך, את ההרגשה שאת רוצה מעבר, וזה מעורר גם אותי לחשוב על זה יותר.

אז קודם כל, תודה שהעלית את השאלה הזו.
אני עוד אחשוב על זה, ואולי לקראת פורים נפתח פה עוד איזה שרשור, ונתייחס בו לעומק של פורים ואיך אנחנו יכולות לחוות אותו…
הלואי שתמצאי משהו שכן ישמח אותךכתבתנו
כמה רעיונות:
*להכין פלייליסט שאת מאוד אוהבת, לעשות הרקדה משפחתית (בערב/ ביום/ לקראת צאת החג), אפשר להשקיע עוד קצת ולקנות כל מיני סטיקלייטים/ זיקוקים קטנים (של עוגה) וכל מיני משמחים לתוספת אוירה. לפעמים הרקדה של המשפחה המצומצמת היא לא פחות ואפילו יותר פותחת את הלב
*אם מתאים לך, לנסות לשתות קצת, להגיע למידה מסוימת של שחרור (ואם אין לך ניסיון על עצמך- לשתות במתינות, לא בבת אחת הרבה..)
*לבחור איזה 2 משלוחי מנות *שלך* למישהו (אולי יותר מסתבר מישהי) יקר לליבך, ולהקדיש לנתינתם זמן שהוא לא בתוך הלחץ של להספיק את ה"רשימה" של המשלוחים שלכם, שאת ממש תשבי עם המקבל/ת ותתני אותם עם הלב, ותשוחחו ושזה יתן הרגשה אמיתית של קירוב לבבות.
*לחלק לאנשים שאת אוהבת חיבוק של פעם בשנה, של פורים, להגיד להם כמה מילים טובות/ למה את כ"כ אוהבת אותם ושמחה בקשר איתם
*לקחת את האוטו וכמה ילדים (או לבד, או עם כולם) וליסוע (אולי בעיקר לקראת סוף היום?) למישהו קרוב ויקר שאת היית רוצה לראות בפורים אבל בעצם הוא גר רחוק. יש בביקור כזה איזה שמחה מיוחדת
*באופן כללי להוריד משימות שאת פחות אוהבת למינימום. כי בסוף כל ההתקשקשות הזו בדיוק עושה את היום הזה לפחות משמח. להכין מראש דברים ולהקפיא, לא להישאר עם המון פרטים (אם זה תחפושות, הכנת משלוחים, אריזה שלהם, אוכל לסעודה) לסוף.

ואם שום דבר פה לא באמת מדבר אליך, אני מקוה שזה נתן לפחות איזה כוונים נוספים לדברים שכן יעשו לך טוב ושמח...
כתבת מקסיםבת 30
חלק ממה שכתבת התחברתי וגם חשבתי על זה.
היה לי רעיון לתת משלוח מנות לאנשים שאף אחד לא נותן להם. אני מנסה למצוא אותם...
תודה רבה על הדברים!!
מזדהה עם זה ממש. וגם במתנות לאביונים - כשאנחנו מצליחים להעביארלט

ר את הכסף בפורים בבוקר ולמשפחות שצריכות - זה עושה שמח בלב. במיוחד היום שמעבירים לחשבון ישירות ואפשר באנונימיות.

מהמם כתבתפרצוף כרית


מזדהה איתך (והשנה יותר מתמיד)מתואמת
אני תמיד אומרת שבפורים - אני אוהבת את ההכנות לחג אבל לא סובלת את החג עצמו, ובפסח - אני לא סובלת את ההכנות לחג אבל אוהבת את החג עצמו.
אבל השנה גם אין לי כוח להתכונן לחג עצמו... להשקיע ברעיון מקורי ובמוצר נלווה למשלוחי המנות, לשדרג את התחפושות (שב"ה רובן כבר מוכנות בבסיס עוד מלפני הלידה(.
וכמובן - לחג עצמו לגמרי אין לי כוח. ללכת לסעודה אצל חברים או להכין בעצמנו סעודה (לא יודעת מה יותר גרוע), לסבול את הרעשים הנוראיים בחוץ (נפצים, שירים בווחיום גבוה), לרדוף אחרי הילדים והממתקים והבלגן, לחוות את בעלי שיכור... (אמנם למדתי לגלות צדדים חיוביים בזה עם השנים, אבל עדיין זה קשה לי... אבל אולי השנה אגיד לו שלא מתאים לי שישתכר )

יהיה טוב, בע"ה...
בעלי אמר לי לפני כמה ימים שרק ביום הראשון של חול המועד פסח הוא ירגיש שהגענו למנוחה ולנחלה מכל הטירוף שמלווה אותנו מאז הלידה... (לידה, קורונה, ניסיון חזרה לשגרה, הכנות לפורים, פורים, ניקיונות לפסח, ליל הסדר...) אני מחכה ביחד איתו כבר לרוגע הזה...

חיבוק גם לך עם ההתמודדות הזו!
מוסיפה שהדבר שאני הכי אוהבת בפורים הוא מגילת אסתרמתואמת
משתדלת ללמוד אותה בצורה שמעניינת אותי בכל שנה.
אולי באמת אשקיע בקניית ספר חדש על המגילה השנה...
זה יכול לעזור גם לך?
לי ממש קשה כל פעם להקשיב ולא לפספס מילה 😣אור123456
וואי אני מתה להגיב לך ולא מספיקהתהילה 4
בתור התחלה אני אומר שפעם הייתי באיזו סדנא לקראת פורים ואמרתי שאני מרגישה שפורים אצלי זה כמו הלב והמעיין. אמור להיות משהח ממש ממש שמח וממש ממש גבוה ורוצים את סה באמת ומייחלים לזה וזה כל הזמן בגעגוע לזה....
אבל יש לי עוד המון הגיגים על נשים בפורים. אולי מחר אמצא את הזמן להרחיב.
הנה סיבה טובה לצאת היום לגינה...בת 30
יאללה בואי....תהילה 4
מה, לא תשתפו גם אותנו?!לפניו ברננה!
קטע.. אתן מכירות?!
חח..בת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך כ"ט באדר תשפ"ב 01:30
כן. שכנות 🙂
ובסוף דיברנו על דברים אחרים...
אז אנחנו עדיין מחכות להגיגים של תהילה🙂בארץ אהבתי
@תהילה 4
הלוואי שתמצאי זמן לשתף אותנו...
בארץ אהבתי תודה על הציפייהתהילה 4
א. אחרי מה שאת כתבת. ממש קטונתי. כתבת מקסים.
ב גם לי פורים וגם שמחת תורה היו חגים שהרגשתי שלא שייכים לבנות. דווקא מאז שהתחתנתי. והיום כשאני עם הילדים יש לי הרבה תיקון דרכם כי אני עסוקה בהם ובבניית אוירת החג יחד איתם. אבל עדיין זה לא מענה מהותי ועמוק. ואני ממש עובדת על ליצור אותו. גם בפורים וגם בשמחת תורה (ידעתן ששמחת חורה הוא בעצם חג שמיני עצרת? תזכירו לי להרחיב בבוא העת).
ולעניינו- מעבר לכל מה שבארץ אהבתי כתבה. אני חושבת שדוקא בפורים יש עניין. לנשים, מבאס אבל מאד אמיתי, של הזדהות עם אסתר המלכה - גיבורת המגילה
בזמן שבפשטות אנחנו חוגגים את נס ההצלה הייתה אישה אחת שהייתה מלכה בעל כורחה. (ותודה לאורנה בורדמן. שגרמה לעוד אנשים להיחשף לקושי הזה) . כך שעם ישראל צוהל ושמח אבל אסתר המלכה נשארת בארמון לבד. מנותקת מכולם וזה עד ליום מותה. יש מקום בעיני לחבר את הקושי הנשי האישי שלי של פורים למקום של התודעה, של ההזדהות, ההיזכרות וההודיה לאסתר על מסירות נפשה למען עם ישראל. אני מרגישה שאיך שהוא זה ממתיק לי את הבאסה. זה נותן לה משמעות וחיבור ועומק.
חוץ מזה אני ממש בעד מסיבות לנשים ובעיקר חושבת שבמציאות הקיימת היום שבכל מקרה יש זמן מיוחד לקריאת נשים כדאי ומומלץ שנשים יקראו את המגילה. אין לזה שום מניעה הלכתית. ואם מסיבה תיפתח בקריאת מגילה ולא רק בהרקדה לדעתי יהיה יותר גובה ויותר שמחה פנימית.
לסבר את האוזן- בקריאת מגילת אסתר מה שחשוב הוא לקרוא ממגילה כשרה ולקרוא נכון את ההגייה הטעמים הם נחמדים אבל לא חובה ואנחנו רואות הרבה קוראים שמשנים ומתאימים את הקריאה להתרחשות לא לפי הטעמים אלא כדי להכניס את הקהל לעניינים זה מקסים וממחיש את זה.
חוץ מזה אפשר להתחלק בין הנשים שכל אישה לומדת פרק אחד יש המון הקלטות שאם שומעים פעמיים שלוש כבר מתחילים לקלוט ואפשר להתאמן על זה.

חוץ מכל זה, כתבו פה דברים נפלאים ויפים. עשה לי ממש חשק להעביר איזה שיעור הכנה לפורים אבל זכינו בבר מצוה בשבת זכור אז אין לי טיפונת זמן.

אז תודה לכולכן על הסיפתח להכנה. תודה ל@בת 30 על הדיון.
שבוע טוב והרבה שמחה
כתבת מהמם!!דפני11
ממש יפה, ומזל טוב!מכחול
תודה שהקדשת זמן לשתף אותנו!בארץ אהבתי
והמון מזל טוב לקראת הבר מצווה…

מה שכתבת על החיבור לאסתר המלכה, זה הסתכלות מאוד מעניינת.
מצד אחד - זה ממש חזק, לחבר את תחושת החמצה שלנו למקום של אסתר המלכה שנשארה תקועה בתור המלכה של אחשוורוש, במסירות נפש בשביל עם ישראל.
ומצד שני - זה קשה לי לראות ככה את הדברים. אני חושבת שאם רואים את עיקר העניין של פורים ב'עד-דלא-ידע' שבעקבות השכרות, אז באמת כל אישה חווה את החג הזה בהחמצה. אבל יש בחג הזה עוד כל כך הרבה עומקים, ומצוות מיוחדות שאנחנו לגמרי חלק מהן (דווקא לעומת חגים אחרים בהם נשים לפעמים פטורות ממצוות החג כי הן מצוות שהזמן גרמן). ובסופו של דבר - עיקר העניין של החג הוא השמחה, וגם בלי שכרות אפשר להגיע לשמחה.

אני חושבת שבסופו של דבר, כן נכון להשקיע בשמחת החג, ובשמחה במצוות החג.
כמו ש@כתבתנו כתבה כל כך יפה בשרשור שהיא פתחה, גם אם אי אפשר לצוות על הלב לשמוח, אפשר להשקיע במסביב כדי להביא את עצמנו לשמחה. לחשוב מה ישמח אותנו ואיך לתת לזה מקום בתוך החג. לחשוב איך נוכל לקיים את המצוות בצורה שתהיה לנו הכי נכונה, ולבחור לעשות את זה במחשבה על למה אנחנו שמחות בבחירה הזו.
אפשר גם להשקיע בלימוד על המגילה, להתחבר לסיפור המיוחד הזה שהוא גם חלק ממצוות החג, ולקחת ממנה תובנות לחיים (ויש המון כיווני מחשבה מהממים בשרשור של @קמה ש. בפורום השני).
אני חושבת שדווקא בגלל שהעניין של פורים זה שמחה, זה אומר שיש פה מקום לעבודה על זה. גם כשזה לא בקלות ובטבעיות, לחשוב מראש על איך לשמוח ומה יעשה את החג יותר שמח, זה ממש חיבור למהות של פורים.

ואם בכל זאת למרות ההשקעה עדיין קשה, עדיין יש נסיונות, עדיין עולה תחושת החמצה - אז אפשר לחשוב ולהתחבר לאסתר המלכה, שלמרות שהיא היתה הדמות המרכזית בהצלת עם ישראל, היא לא זכתה לחגוג איתם ולהינצל יחד איתם, אלא נשארת תקועה בארמון.

לא יודעת אם זה מה שהתכוונת, או שלקחתי את זה לכיוון אחר. אבל ככה אני מרגישה את הדברים.
וואו תודה על תשומת הלבתהילה 4
אני ממש מסכימה שאין עניין להיות עצובים מתוך הזדהות אבל בגלל שזו תופעה נשית נפוצה בשני החגים שהזכרתי לעיל מצאתי איזה עומק של אמת בתחושה הזו. כמובן שאני עובדת ורוצה שיהיה לי פורים שמח ובשנים האחרונות אני ב"ה. חווה את זה יותר דווקא בגלל היותי עסוקה בבניית האוירה . ובמצוות החג מה שכרווקה לקח לי הרבה פחות זמן וגם- לא הייתי שייכת לשום מעגל קהילתי.
היום גם סעודות הפורים שלי הן עם חברות שיש מה לפתח ולדבר איתן גם אם וכשהגברים עסוקים בחגיגות שלהם. וגם אני ממש אוהבת את עניין משלוחי המנות והמקום של פתיחת הלב. ( אנחנו מכינים מלא משלוחים. מאד פשוטים. יוצאים החוצה ומחלקים למי שפוגשים. הכי כיף). בקיצור. היום טוב לי בפורים ולא פירטתי הרבה כי כתבו כל כך הרבה רעיונות טובים מעליי מתחתיי ומכל צדדי. אז לא הרגשתי צורך להוסיף.

אבל- אולי בכ"ז. 4 טיפים לגבי משלוחי מנות:
1. אני בודקת מה יש לי מלא בבית שצריך לחסל לקראת פסח ןמתחילה ממנו- למשל בורגול- אז מכינה סלט בורגול גדול ומחלקת במשלוחי מנות אותו דבר אפשר לעשות סלט פסטה וכיו"ב.
2. באופן כללי העניין הכי טוב במשלוחי מנות מצד ההלכה- שישמשו לסעודת החג. אצלינו ביישוב זה כבר די הנורמה שמביאים לחמניות וסלטים. ואני כבר מלא שנים לא קונה חלות לסעודה או סלטים כי יודעת שיהיה מה שיהיה מהמשלוחים. מעולם לא חסר לנו וגם זכינו לאכול את משלוחי המנות בסעודה.
אני ממש לא מהאופות כמויות אז לא תמיד מצרפת חלות לפעמים רק סלטים ומשהו מזונות.
3. לאור הנ"ל, ההכנה היא לא מסובכת בשבילי. מכינים כמות גדולה מ-3 סלטים נגיד גזר, כרוב, מטבוחה ומחלקים למנות. מצרפים עוד שוקולד או עוגיות. ויש משלוח כיפי ופשוט. אני גם תמיד ממחזרת משלוחי מנות חוץ מדברים שהם תוצרת בית (ובדר"כ הכי טעימים בעולם).
4. לגבי הממתקים של הילדים. כל השנה אנחנו במרדף של איזונים. יום אחד בשנה אני ממש משחררת זו השמחה שלהם. זה הכיף שלהם ויום אחד בשנה הוא לא כזה נזק אז אני ממש זורמת איתם. זה העד דלא ידע שלהם.

אז בארץ אהבתי מקווה שהרגעתי אותך שאני במקום טוב יותר ביחס לפורים. אבל אין ספק שזה חלק ממה שלמלווה אותי במקומה של אישה ביהדות.

חודש טוב לכולן.



כתבת ממש יפה!בארץ אהבתי
אני חושבת שמה שכתבת ממש הוסיף לדיון פה. העומק של החיבור לאסתר כשעדיין נשארת תחושת החמצה זה באמת רעיון עמוק שיכול לתת הסתכלות אחרת, ותודה על זה.
אני הוספתי את הדברים שלי, כי הרגשתי שרק מלקרוא את הדברים שלך אפשר לחשוב שיש עניין שאישה תרגיש את ההחמצה הזו, ודווקא זה העניין של הנשים בפורים.
ואני רציתי רק להוסיף שזה לא משהו שאמורים להגיע אליו בכוונה. יש עניין להשקיע בשמחת החג (כמו שבהחלט נשמע שאת עושה), ואם מצליחים לשמוח בחג זה בהחלט המהות של החג. אבל אם בכל זאת יש תחושת החמצה, אז בעצם גם היא מחוברת למהות החג.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...
ותודה לך על הכיוון היפה הזה..


[ונקודה אחרת, קשורה לחלק השני של הדברים שלך, על קריאת מגילה על ידי נשים. התלבטתי אם לכתוב, כי אני ממש לא רוצה לפגוע או לתת הרגשה לא נוחה. אבל רק רציתי להגיד שמבחינת ההלכה יש דעה שהמשנה ברורה מביא שלא ראוי שאישה תקרא בפני ציבור, אפילו רק של נשים. ודאי שאין כאן איסור, ובטח שיוצאים ידי חובה בקריאה כזאת. אבל אם רוצים ללכת לגמרי לכתחילה על פי כל הדעות, אז הכי מהודר זה לשמוע את הקריאה ברוב עם (גם ציבור של נשים נחשב רוב עם) מפי גבר.
באופן אישי אני ממש אוהבת את טעמי המגילה, וכשהייתי בחופשות לידה למדתי לקרוא את המגילה עם טעמים, למקרה שיהיה לי קשה לצאת לקריאה עם התינוקת. ובאמת בלילה קראתי לעצמי את המגילה (אני חושבת שיצא לי לקרוא כבר פעמיים, עם שני תינוקות). אבל אני לא אקרא בפני ציבור של נשים כי מעדיפה (וגם לבעלי זה חשוב) לשמוע מפי גבר ברוב עם.
אז לא כתבתי כדי לגרום למישהי לשנות את מה שהיא עושה. בוודאי יש מקום בהלכה לקריאה של נשים על ידי נשים, ולמי שזה מוסיף לשמחת החג - זה מקסים ויפה.
אבל חשבתי שבכל זאת כדאי שידעו שקיימת גם דעה אחרת בנושא.]
ממש לא נתת הרגשה לא נוחה.תהילה 4
ב"ה 70 פנים לתורה.
תודה שכתבת❤️בארץ אהבתי
וואו...קמה ש.
גדולאורוש3
מזדהה עם הרבה מדבריך. לא קראתי תגובות עדיין. מחר.אורוש3
רק שאני ממש אוהבת תחפושות לילדים זה להגשים להם חלומות. והאור שבעיניים שלהם גורם לי שמחה. אז החלטתי שבזה השמחה שלי וזהו. היתר לגמרי מה שכתבת.
השנה לראשונה מאז שהתחתנו החלטתי שאני משחררתתתתתתת במשלוחי מנות. כי כמה שעשיתי הכי פשוט בעולם כל שנה זה סיוט לי. ועמוס לי בתקופה לחוצה והרגשתי שאני כבר מתעבת את זה ברמה שזה לא שווה את זה. התעקשתי על ביתי. פשוט. אבל שאני הכנתי.
ןהשנה פשוט קנינו וזהו. שלושה דברים. טעימים ונחמדים ולא בריאים. מודה, אני יותר אוהבת שמכינים. אבל ממש גאה בעצמי לשחרר את זה. לא מסוגלת לא להחזיר כשמביאים לי או לצמצם אז שחררתי בהכנה. ולתחושתי אני לא אשוב אחור. לקח לי שנים כאמור.
ממליצה לך כן למצוא נקודת אור כלשהי איכשהו ולהתחבר אליה. והיתר לשחרר ולסלוח לעצמך כמה שיותר.
כמובן תמיד אפשר למצוא המון שיעורים ודברים מחברים לנשים אבל פחות ממליצה לאחרים מה שאני לא מסוגלת לעמוד בו בעצמי. כמובן אם זה מתאים לך זה יכול לגמרי לחבר.
וואי, מזדהה עם הרבה מהדברים שכתבתאמא לאוצר❤
ממש לא מתחברת לפורים
לא ברובד הטכני וגם לא בפנימי-נפשי
פשוט לא מצליחה לאהוב את החג הזה
ועוד יותר קשה כשזה חג שהכי אמורים לשמוח בו וכו...
אני מכירה מישהובת 30
שקבוע בפורים היה נכנס לדיכאון, רק מזה שכולם פתאום נהיו שמחים סביבו, הוא היה מרגיש שכאילו לוחצים על כפתור ופתאום זה קורה והוא לא יכול ללחוץ על כפתור...
😢קמה ש.
בס״ד

היטבת לתאר. היו שנים שהרגשתי בול ככה.
❤️ מזדהה...אמא לאוצר❤


💕💕קמה ש.
וואובת 30
ואיך זה השתנה?
אני רואה שפורים זה אתגר להרבה אנשים...
זה באמת אתגר להרבה אנשים, מסתבר...קמה ש.
בס״ד

עונה לך הכי בכנות... לפנייך תיאור של חיים, עם עליות ומורדות, הצלחות ב״ה וחששות עדיין. זה לא שפתרתי הכל והגעתי לנוסחת הקסם שעובדת לי פיקס וחלק כל הזמן, בלי כל מחסום או קושי.

אז ככה:

בתקופה של הדיכאון אני זוכרת פורומים ממש סיוטיים, ממש זמנים של נפילות קשות.

גם בשנים שלאחר מכן, פורים המשיך להוות טריגר. גם בגלל הציפיה הגבוהה כ״כ הזאת להיות שמחים וההרגשה שלכולם יש כפתור ואצלי זה לא הולך ככה. וגם בגלל הטראומה של הפורומים הקודמים, שיצר במוח שלי התניה של ״פורים = נפילה רצינית״, מה שהוביל את הנפילה הבאה במעגל שלילי שהזין את עצמו כל הזמן 😔

איך זה השתנה...? אני חושבת שבתהליך שמאד מזכיר את מה ש@מיואשת****** כתבה. בעיקר בזכות הבנה שפורים הוא הזמן לא פשוט לי ולכן לנו כזוג והמשפחה. ושאם כן, אנחנו צריכים להקדיש המון מחשבה והכנה כדי שזה ייצא כדבר טוב.

אז היו הרבה שיחות היתכנות בין בעלי לביני לאורך השנים. קודם כל, היתה בהן חשיבה על ממה להימנע כדי שאני לא אפגוש את הנקודות המאד ספציפיות שהקשו עלי מאד. ובשלב יותר מתקדם, אחרי ש״הסרנו את המוקשים״, התחלנו לחשוב על ״מה כן?״. מה החזון שלנו / מה זה פורים מוצלח מבחינתנו / האם ומה חשוב במיוחד לכל אחד מאיתנו וכו׳?

אני אוסיף שבמשך כמה שנים היה לנו חלום כזה למצוא משפחה אחת או שתיים שאיתן נעשה פורים באופן קבוע. איכשהו זה לא התגשם (פרט לכמה שנים בודדות) והיינו צריכים להשלים עם המציאות ולהיפרד מהחלום הזה (גם אם זמנית. אולי בעתיד זה עוד יקרה) ולבנות חזון חדש. ככה לדוגמה גילינו את בכיף של סעודה רק אנחנו, או רק אנחנו + מעט קרובי משפחה שקופצים לחלק מהזמן. ב״ה זכינו לכמה פורומים ממש יפים בשנים האחרונות.

ועדיין... כל שנה הכניסה לאדר (ואפילו לפני זה) מלווה אצלי בהרבה חששות ולחץ. האם גם השנה זה יעבור בשלום ובטוב כמו בשנים האחרונות? או שחלילה אתרסק כמו בעבר? השנה בכלל לא התחלנו לדבר על מה עושים ואני מרגישה שזה לא טוב לי. אני מניחה ומקווה שאחוש הקלה מסוימת אחרי שזה כן יקרה בע״ה.

ויש גם את הנושא של הלחץ הטכני הגדול. שזה עוד דבד שממש הזדהיתי עם הדברים שכתבת. אני מתקשה ממש עם תרבות הצריכה המוגזמת הזאת של הדור שלנו. לא מבינה את הקונספט של לקנות מוצרים שהם זבל מבחינה תזונתית ומבחינה אקולוגית למשלוחי מנות (לא כל דבר קנוי היא כזה. יש שוקולדים איכותיים ואפילו במבה זה דבר סביר בשבילי. אבל יש גם המון דברים שפשוט ה׳ ישמור). כנ״ל לגבי העולם הזה של התחפושות. אני כבר כמה שנים בדילמות בין תחפושות בהכנה ביתית לבין תחפושות קנויות (כאן יש לי שוב קושי עם הצריכה המשוגעת שמלווה את החג הזה). אז גם לגבי משלוחי המנות וגם לגבי תחפושות, אני מנסה למצוא את האיזון הנכון לי, בין מה שמשמח אותי (הכנה ביתית של משלוחים ותחפושות) לבין לשחרר (והפסד של השמחה של התוצרים הביתיים ושל ההרגשה שזה הרבה יותר תואם את מי שאני).

והאמת היא שעצם העיסוק במינונים בין מה להכין ומה לקנות מעייף לי מאד את הנפש. זה כאילו מלחמה פנימית בין כל מיני קולות. השנה אני מוצאת את עצמי ממש מתפללת שההכנות לפורים ופסח תהיו שפויות ושמחות! שאני אמצא את הדרך המדויקת לי... שלא אפול ללחצים... זאת תפילה שנובעת מאיזשהו מקום מפוחד בתוכי...

אני ממש זקוקה לפורים טוב, לאדר טוב, לניסן טוב, לפסח טוב... ממש מקווה שתהיה סיעתא דשמיא ענקית. הלוואי ונזכה כולנו! הכי מבינה אותך! מתפללת שתמצאי את הדרך אל מה שליבך כוסף ❤️. את וכל היקרות שכתבו כאן בתוך כל עם ישראל.

מתפללת עלייךלפניו ברננה!
ותודה ששיתפת. חזק מאוד, גרמת לי להבין כמה דברים לגבי עצמי.
מזדהה מאוד עם ההסתייגות שלך מהצריכה המשוגעת 😕
וואי איזו מדהימה. תודה מכל הלב!קמה ש.
בס״ד

רק הידיעה הזאת מורידה לי כמה טונות, באמת...

וואו, זכות שלקרוא את הדברים עזר לך במקומות שלך... ב״ה ❤️
מדהים ומרגש מאוד מאודבת 30
קראתי אותך בשקיקהמאוהבת בילדי

את כותבת כ"כ מובן ונוגע ללב... תודה!

 

הזדהיתי מאד עם חלק מהדברים..

תודה יקרה על התגובה שלך!קמה ש.
בס״ד

🤍🤍🤍
חחחחחחחחפרצוף כרית


אז קודם כל תודה שפתחת את השרשור!פנסאי
עלו פה הרבה נקודות חשובות שהוסיפו לי רעיונות לחוות את פורים אחרת!

יישר כוח, שימחת אותי

חוץ מזה משהו קטן לגבי המשלוחי מנות, הבנתי שאת מעדיפה להכין משלוחים מצד שני הכמויות וכו
אז אולי להכין כמות קטנה של המשלוחים והיתר כמו שהציעו לקנות שקיות נייר של פורים שמח ולמחזר את הממתקים שאת רוצה לזרוק לילדים לפח בתור משלוחים?
האמת שאני איתךאבןישראל
מה שבאמת חסר לי זה מסיבה לנשים עם שמחת פורים אמיתית.
פעם הייתי בכזאת מסיבה זה היה בשלב אחר לגמרי של החיים ועכשיו מה שיש מסביבי אני מרגישה שזה לא זה בלשון המעטה, זה בא עם דברים שלא מתאימים לרוח הקדושה של החג. הפיתרון שלי הוא לנסות להתמקד בדברים שאני כן מתחברת אליהם
משלוח מנות קריאת מגילה ותפילה
איתך לגמרי. חג מבאס. אני כבר כמה שניםסופי123
מבקשת מבעלי להשאר שיכור בתחום התפקוד ולא להשפך וזה עוזר לי מאד.
מזדהה!!!פרצוף כרית

לאמהות פורים זה סוג של "סבל", - הן צריכות לארגן הכל ולסדר הכל אחרי

לארגן ולסדר מליון משלוחי מנות שבסוף לא נשאר מהם כלום ואף אחד לא מעריך

תחפושות שזה הוצאה גדולה ומלא טרטורים לפעמים ללכת לכמה חנויות כי חסרות מידות בחנות מסוימת.....

אבל בסוף - נהנים - כשרואים את התמונות של התחפושות של הילדים - אחרי שנים אפילו - לראות את הילדים המתוקים בתחפושות...

הכי  לגיטימי ונורמלי בעולם להרגיש ככה, אני סופר מזדהה, כשהיתי ילדה פורים היה לי כיף , היום בפירוש לא - אבל זה בשביל ההנאה של הילדים שווה......

אולי באמת לארגן לך משהו כיפי - כמו להסתובב בעיר שיש אקשן (אולי בני ברק?) קבוע בליל פורים או ביום של פורים... או לארגן משהו לנשים או תפילה מיוחדת כדי שתרגישי שגם את נהנית....

אני מופתעת מכמות המזדהות...בת 30
חשבתי שרק אני שרוטה והרוב ממש אוהבות וזורמות עם פורים
חחחחחחחחחחחחפרצוף כרית

גם אני חשבתי ככה בול! 

לא לא גם אני לא נהנית ממנו , בעיקר אחרי החתונהנפש חיה.
אולי נעשה סעודת נשיםבת 30
לכל הנשים המתוסכלות
הלוואי סעודה של הפורום הזה ❤️קמה ש.
יכול להיות מטורף...בת 30
וואי ממשהמקורית
חחח אבל אז לא נהיה אנונימיות פרצוף כרית


בגלל זה כתבתי הלוואי... 😄 חבל שאי אפשרקמה ש.
בס״ד

לאכול את העוגה ולהשיאר אותה שלמה....🙃
חחחחחפרצוף כרית

נפתח ניקים חדשים ואז נעשה סעודה וצריך לנחש למי שייך כל ניק יכול להיות קורע 

גם אני מופתעת מאדאמא לאוצר❤
אני גם מזדההסליל
אבל דווקא בגלל זה אני משתדלת לעשות רק מה שטוב לי בפורים.
למזלי בעלי איתי באותו הראש והוא גם לא כל כך אוהב את האופן שבו חוגגים את החג הזה.
לא אוהבים את הטירוף של המשלוחי מנות, שכל אחד מכין משהו מושקע יותר מהשני ואתה אמור לעמוד בסטנדרט, להיות בלחץ אם מישהו יביא לך ולא יהיה לך להחזיר. כשהוא היה בישיבה גם לא אהב את כל ההשתכרות ואת אובדן השליטה שיש בפורים.

אז אנחנו עושים את הדברים בהתאם למה שמתאים לנו.
נגיד במשלוחי מנות, אנחנו לא מחזירים משלוחים. אנחנו מכינים מראש לשתיים - שלוש משפחות שאנחנו רוצים להביא להם (לרוב כאלו שאנחנו פחות בקשר איתם) וזהו.
נכון שהבן שלי עוד קטן, אז גם הוא מביא משלוח מנות סמלי לשני חברים ודי.

בבוקר של פורים אחרי קריאת מגילה, אנחנו מתפנקים בארוחת בוקר שווה, מחלקים משלוחי מנות ואז מיד יוצאים להורים.
את המשלוחים שאנחנו מביאים, אני מכינה בערב תוך כדי שאני שמה לעצמי שירי פורים.

סתם תיארתי את מה שמתאים לנו
אבל בעיניי העיקרון הוא דומה בכל המקרים.
להפסיק להישאר לכל הדברים "המחייבים",
לעשות רק מה שנותר לי והגיוני לכם

זה חג נהדר, אבל האופן שבו נהוג לחגוג אותו... קצת פחות בעיניי. ואם כולם ימשיכו לזרום עם האופן הזה, זה לא ישתנה אף פעם וגם בעוד חמישים שנה תהיה מישהי שתפתח שרשור כמה החג הזה מבאס אותה
מצטרפת למזדהות ופורקת על שאר החגים...מחי
והאמת שמאז שיש לי ילדים קטנים זה פוגש אותי בכל חג. בפורים זה עוד יותר קיצוני כי הוא יום עמוס בטירוף עם מלא מצוות שחייבים להספיק ומלא בלגן והכל תוך פחות מ24 שעות, וכשאת המבוגר האחראי וצריכה גם לטפל בילדים ולדאוג שהם יאכלו משהו נורמלי, ותחפושות, וגם לשמוע כל מילה במגילה וגם לארוז ולחלק משלוחי מנות וגם לארח או להתארח... באמת שיוצאים טרופי נשימה. ובשנים האחרונות ממש קשה לי להרגיש את השמחה כי אצלי לפחות מלא דברים להספיק = לחץ = חוסר שמחה. ממש עובדת על זה כל שנה לנסות בכל זאת להרגיש קצת שמחה ביום המיוחד והנעלה הזה שמכובס בהרבה בלגן.
אבל רציתי להוסיף שאני מרגישה את התסכול הזה גם בשאר החגים... הפרדוקס הזה בין איך שחוויתי אותם בתור ילדה ונערה, ואיך שהם עכשיו עם ילדים קטנים ועם אחריות של ניהול העניינים, בישולים וכל זה. כשאני צריכה לסדר את הבית, להכין את הסעודה, להלביש את הילדים ולדאוג שהם לא יתלכלכו עד שנצא, להתלבש בעצמי, ללכת עם כולם לבית הכנסת, להתפלל מילה וחצי, למהר בחזרה הביתה וכו' וכו', לא צריכה להסביר לכן... כל כך קשה לי להתחבר למהות החג ולהרגיש את המיוחדות והקדושה. כן, גם אם אני לומדת על החג לפני. ביום עצמו, זה פשוט לחץ ובלגן וקשה לי אשמח לשמוע ממכן אם יש מזדהות ואיך אתן מתחברות לחלק הרוחני של החגים.
אני פעם תוך כדי שטיפת כלים התפללתי להשם במילים שלינפש חיה.
כשערכתי שולחן גם
שאני אזכה בבית שלי
כשניקיתי שאזכה בבית שלי
כשהחזקתי תינוקות שאזכה לגדל תינוקות משלי

ובכלל.... אפילו ללכת שניה לשירותים או למקום אחר
ולהתחבר להשם משם.
מזדהה , לפחות חלקיתבת 30
לפעמים אני מרגישה שהניהול והאחריות על החג מכביד ודוחק הצידה את מהות ושמחת החג.
לפעמים אני שמחה גם בהכנות ובניהול.
זה תלוי כמובן בהרבה גורמים.
אם אני מצליחה לשמוע שיעור לפני החג ש''נגע'' בי, אז הנקודה הזאת שהוא נגע בי הולכת איתו לאורך כל החג לפעמים. משתדלת להתפלל עליה וגם רואה איך כל מה שקורה איכשהו מתקשר אליה.
אם אני מצליחה לשמוח קצת עם הילדים- בסיפור, בריקוד, בקישוט הבית, גם זה נותן לי עוד קצת הרגשת הנאה מהחג
רציתי להודות לךמחי
@בת 30
שפתחת את השרשור, מאז אני במחשבות על פורים, מה אני יכולה לשנות כדי שיהיו בו לפחות כמה דברים שישמחו אותי
מזדהה מאוד מאוד. אוף מקווה שהשרשור הזה עוד פעילדבורית
איך פספסתי את השרשור הזה?
בדיוק כתבתי לחברות שלי משהו דומה
וכולן הזדהו
מזה? מה הסיפור?
אני מתכווצת רק מלחשוב על פורים
ובעלי לא משתכר בכלל
ואיכשהו תמיד מרגישה שלכולם יש חברים בפורים
ומוצאים מיד עם מי לעשות סעודה
ורק אנחנו לבד
חסרת לי לאחרונה...❤️בארץ אהבתי
מצרפת פה קישור לשרשור המשך שפתחה @כתבתנו
שמחת פורים- כל כך מקוה שלא יהיה מדכא - אימהות, השלב הבא
ושרשור נוסף ש@קמה ש. פתחה בעקבות השרשור הזה בפורום הריון ולידה
שרשור הכנה רוחנית לפורים 💕 - הריון ולידה
יש לי עוד מחשבות שאני רוצה לכתוב, נראה באיזה מהשרשורים, ומתי אני אצליח לכתוב... אבל בהחלט השרשורים עוד פעילים ואת מוזמנת להצטרף🙂
ורק רוצה להגידבארץ אהבתי
שאנחנו פעם היינו מצטרפים לסעודה בכולל של בעלי.
ואחר כך הרגשנו שאנחנו צריכים דווקא את הזמן המשפחתי בסעודה, אז התחלנו לבד בבית ואחר כך הצטרפנו לכולל.
ואחר כך היו שנים שנסענו להורים שלי לסעודה.
אבל באמת אני מרגישה שיש משהו מיוחד לעשות את הסעודה רק עם המשפחה (זה כנראה מה שנעשה השנה).
גם בתור ילדה לא הכרתי בכלל שעושים סעודת פורים עם עוד אנשים. תמיד זה היה רק המשפחה שלנו, וזה היה ממש כיף ושמח.

לא יודעת אם זה מנחם. כשרוצים לעשות עם חברים ולא מוצאים עם מי, זה באמת הרגשה מבאסת...
אבל אולי בכל זאת אפשר לחשוב איך לשמוח דווקא כשזה עם המשפחה המצומצמת, בלי המוניות מסביב.
פורים לבד זה לא עצוב?דבורית
ואיזו מתוקה את ❤️
אוהבת מאוד את רעיונות הכתיבה שהצעת

לגבי לעשות סעודה לבד
ממש קשה לי עם זה
אני זורמת עם זה כל השנה
כל שבת, כל חג
גם ליל הסדר
מזמן עושים לבד והכי כיף לנו ככה
אבל פורים מרגיש לי שצריך יותר רעש
כתבתי למעלה שגם לח היה את החלום כזה, כמוךקמה ש.
בס״ד

ושלפחות נכון להיום, זה לא דבר שהתגשם.

מהכמה פורימים שזכינו לעשות לבד עד עכשיו, אני יכולה להגיד לך שיש גם רווחים מיוחדים.

אחד מהם זה תשומת הלב לילדים שלנו. אני מרגישה שאפשר להכניס הרבה יותר תוכן כי זה רק הם ואנחנו יכולים יותר לראות מה הם קולטים, האם לאחד מהם משעמם כבר, מתי צריך קצת סיפורים, שאלות ומשחקים ומתי כדאי לעבור שוב לריקודים וכו׳. בזכות זה שזה יותר מותאם לקצב שלהם, אני מאמינה שהם חווים את פורים בצורה שיש בה יותר משמעות מאשר אם הם פשוט היו משחקים עם החברים של המשפחות שסועדות איתנו כמו שזה קורה בסתם סעודת שבת.

הדבר השני הוא שזה מאפשר שחרור אחר. כי אני יכולה לרקוד ולשיר איתם בלי מעצורים או להציג בדרמטיות איזה קטע של המגילה (מה שבגדול לא הייתי חולמת לעשות עם עוד משפחות היו איתנו). ואצלנו יש גם כמה ילדים שיכולים להרגיש נבוכים מול אנשים שהם לא ממש ממש מכירים טוב. אני יכולה לדמיין את הילד הזה עושה את התנועה הזאת של הכתף שאומרת ״לא רוצה״ אם היו מציעים לו להצטרף למעגל, ואת הילדה ההיא נבוכה מדי כדי להשתתף בחידון וכו׳. כשזה רק המשפחה, אפשר להביא את עצמינו עד הסוף, כמשפחה וגם כל אחד לכוד, וזה ממש מיוחד...

מקווה שזה מעודד ❤️

שנזכה כולנו לפורים מדהים בע״ה 🙏🏻🙏🏻🙏🏻
וואי כתבת מקסים!!אוהבת את השבת
זה כ"כ נכון ומעודד!
תודה יקרה ❤️קמה ש.
כתבת בדיוק מה שרציתי לכתובבארץ אהבתי
אולי זה כי אנחנו וגם הילדים שלנו קצת ביישנים, אבל אני באמת מרגישה שרק כשזה המשפחה המצומצמת לבד אז אפשר להיות באמת משוחררים...
בתור ילדים כל שנה היינו מציגים את סיפור המגילה, וממש אהבנו את זה. זה לא היה קורה אם היינו אוכלים עם עוד אנשים (חוץ מסבא וסבתא שלי, וגם הסבתא מהצד השני, שהיו מצטרפים ונהנים לראות אותנו, והם לא הפריעו לשחרור שלנו כילדים ...).
וגם עם הילדים שלי - אפילו כשהיינו נוסעים להורים שלי הם לא היו משוחררים עד הסוף, וכן קצת התביישו. כשעשינו בשנה שעברה את כל הסעודה לבד בגלל הקורונה, הרגשתי שהילדים חגגו יותר מתמיד, וכנראה שזה התכנון שלנו גם השנה (כנ"ל גם בליל הסדר של הקורונה, שהיה חוויה ממש טובה למשפחה, ובשנה אחר כך כשכבר יכולנו לנסוע הילדים אמרו אחר כך שחבל שלא היינו בבית כי ליל הסדר בבית זה יותר כיף...).

אבל @דבורית - אני חושבת שאת כותבת ממקום ממש אחר. כל השנה לבד, כולל חגים, ולא מבחירה, זה נשמע באמת לא פשוט. והגיוני שכשמחפשים סוף סוף מישהו לאכול איתו את סעודת החג ולא מוצאים, זה גורם להרגשה מבאסת.
ובכל זאת, אולי ההסתכלות שלי (ושל קמה ש. שגם כתבה ממש יפה) לעזור לך לראות בזה גם את הצדדים החיוביים.
👍🏼❤️קמה ש.
ממש תודהדבורית
איזה רעיון מקסים להציג את המגילה
אתן נותנות לי המון נקודות למחשבה
עניתי ארוך לקמה. זה גם למה שאת העלת
מעניין מה שאת אומרתדבורית
אני חושבת שיש לי בראש איך פורים אמור להיראות
בזכרונות שלי
כילדה מהמשפחה
הגיסים שלי היו עושים מלא רעש
צחוקים וחיקויים שירים ושטויות
וזה היה ממש אירוע משוגע כזה
וכשאני משווה את זה לפורים אצלנו
אז זה ממש לא דומה
בעלי מופנם יותר
בכלל לא בקטע של להשתכר
הוא עושה הרבה עבודה עם עצמו לשמוח ולצחוק עם הילדים ולשיר ואפילו קצת לרקוד
אבל בכללי הוא טיפוס מאופק
ומרגיש לי שכל השנה קשה לי לקבל אותו כמו שהוא
אבל פורים ממש מביא אותי לקצה של זה
ואני כל כך אוהבת אותו כמו שהוא
זה למה שבחרתי בו
השקט והענווה שלו
בלי לחפש להרשים אף אחד
מרגישה שפורים ממש ממש לוחץ לי על הרבה כפתורים רגישים ולא פתורים אצלי
כמה אני מקבלת את הזוגיות שלנו
את המשפחה שלנו הילדים כמו שהם
כמה אני מקבלת את עצמי
עם החסרונות שלי וזה שאני לא בלעבוסטע
ולא סובלת לעמוד שעות במטבח
וטובעת בים המשימות של פורים פסח
וכמה אני מוכנה להשלים עם העובדה
שהחיים לא מושלמים
שהמציאות חסרה
בי, בבעלי,במשפחה, ובכלל
שכמה שלא אשתדל תמיד לא אצליח באמת להספיק הכל, ושאיפשהו באיזה שלב של פורים, השליטה נאבדת לנו והכל פשוט מתקדם בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאני בכלל מסוגלת להגיב
היו שנים שפשוט נכנסתי לחדר באמצע פורים התחבאתי במיטה ולא רציתי לצאת
כי הרגשתי שהכל פשוט סוגר עליי
עמוס, מהיר, מלא גירויים
מתי אצליח להשלים עם איבוד השליטה הזה מראש?
להיכנע לו?
ולשמוח בפשטות

סליחה זה ממש עזר לי לפרוק 🙈
וואי דבוריתושדפני11
את כזאת כזאת כזאת מהממת!!
אני יכולה ככ להזדהות עם הרבה דברים שכתבת.
אין לי משהו חכם לומר.
מאמינה שכשתצליחי להגיע לשלמות בלי לדחוק בך או בו הכל יהיה קל יותר.
איך עושים את זה לצערי לא יכולה לומר...

אבל בכל זאת אנסה לחציע משהו שחוזר למסלול הישן...שייך להזמין אליכם איזה משפחה או שניים של אחיותייך עם בעליהן?
תודה אהובהדבורית
זה באמת מחזק שיש אתכן לפרוק ויש אפשרות להרגיש מכן הזדהות
ניסינו להזמין אחות אחת אבל זה כבר מורכב יותר כי הבנות הנשואות שלה באות אליה
ואחיות אחרות לא שייך הן לא יאכלו אצלנו (הקפדות כשרות)

תודה יקרה
דבורית יקרה! איך אני אוהבת לקרוא אותך...קמה ש.

בס''ד

 

את כזאת אמיתית, וזה הופך את הדברים שאת כותבת לכאלה נוגעים ❤

 

התחברתי לדברים שכתבת ואני מבינה אותך מאד. 

אני כל-כך מצטערת על הפורימים האלה שבהם הרגשת שאת חייבת את המפלט הזה של המיטה.

ואני מבינה מאד את הקושי לקבל את המציאות החלקית.

 

 

אני לא יודעת אם אי הפעם לפני זה הסתכלת על הדברים כמו שעשית עכשיו בפוסט שלך, עם הניתוח הכנה והחכם כל-כך שלך. הצלחת להקיף את כל המוקדים שמסבים לך כאב סביב היום הזה של פורים, ועוד מצאת להן חוט מקשר ושורש. לא פלא שפריקה כזאת עזרה לך! זאת הייתה פריקה מבריקה ממש... ❤

 

 

ומדהים שהשורש הזה בדיוק קשור לאחד העניינים העמוקים והגדולים ביותר של פורים - הניגודיות הזאת בין המן למרדכי. המן שלא מסוגל שלא הכל יהיה כמו שהוא רוצה, ולכן, כשמרדכי לא משתחווה לפניו, הוא מאבד את זה לגמרי.

 

ומולו יש את המרדכי היהודי (ואת החלק הבא, על מרדכי היהודי, למדתי מ@נגמרו לי השמות היקרה), שבסוף המגילה כתוב עליו שהוא רצוי ל*רוב* אחיו. לא כולם, כי אצל בני האדם, בדרך כלל אנחנו לא במצבים של שלמות. לרוב. ומה קורה? כלום. מרדכי לא יוצא מהכלים ולא שום דבר. הוא מקבל את החלקיות הזאת.

 

וככה מסתיימים המגילה והסיפור של פורים. כמו כדי להגיד לנו, לכולנו: ''קחו את המסר הזה איתכם. כי הוא חשוב ויש בו סוד גדול. ובטח תצטרכו אותו, כי אני ה' נטעתי בכולכם קצת מהמידה של המן וקצת מהמידה של מרדכי. והתקפיד שלכם הוא להצליח להתקרב כל הזמן קצת יותר מהמידה של מרדכי ולשמוח מהרוב. כי הכל, יש רק אצלי''.

 

 

***

 

לגבי כל העומס וכל הגירויים וכל הקצב המסעיר של פורים - האם יצא לך לנסות לתכנן את הדברים ביחד עם בעלך? ממש לשבת ואפילו לבנות לו''ז (עוזר לבנות אותו על פי לוח גנט, מכירה?)... ניסיתם?

 

***

 

 

חיבוק גדול על הכל!

 

משהו אומר לי שאחרי כל מה שכתבת וניתחת, יש סיכויי גדולים לפורים אחר בשבילך השנה בע''ה. ומתפללת שכך יהיה, ושתזכי להגשים את משאלתך ולשמוח בפשטות ❤

 

(ומרשה לעצמי להצטרף לאיחול הזה בשביל עצמי. ובשביל כל ישראל)

תודה רבה קמה אהובהדבורית
בזכותכן באמת יצאה לי פריקה כזו ממש מהבפנוכו
והרגיש לי שעזרתן לי באמת לגעת בנקודה
תודה על הקשבה מיוחדת שיש לך
והיכולת להדהד חזרה
זה לא מובן מאליו בכלל
אמן ואמן על האיחולים גם אצלך ואצל כל בית ישראל!! לשמחת הלב פשוטה !!!
❤️קמה ש.
בס״ד

תודה על המילים יקרה!
וואו דבוריתבארץ אהבתי
את כותבת כל כך אמיתי, ממש אפשר להרגיש אותך מתוך הכתיבה שלך…

הקושי שאת מציירת, של הפער הזה בין מה שהיית רוצה למה שקורה במציאות, הוא באמת לא פשוט.
הציור של החג שיש לך בראש, שחווית בילדות שלך, כל כך שונה מאיך שזה קורה במציאות.
וזה מפגיש אותך בדיוק במקומות שגם ככה את לא תמיד שמחה איתם, גם בנקודות באופי של בעלך שקשה לך איתם, ועם הקושי שלך לעמוד בים המשימות של פורים ופסח.

תמיד המפגש הזה עם מה שאנחנו לא שלמים איתו, בנו או באחרים, הוא קשה. והרבה פעמים כשזה עומד מולנו, זה צובע את הכל, וקשה לראות גם את הדברים הטובים שמסביב.
ולכן ממש ריגש אותי כל המילים הטובות שכתבת על בעלך, דווקא על אותה תכונה שיש לך איתה קושי. על השקט והענווה שלו, בלי לנסות להרשים אף אחד. ועל כל מה שאת רואה שהוא כן משתדל לעשות בחג בשביל להוסיף לשמחה - לשמוח ולצחוק ולשיר וקצת לרקוד, למרות שזו ממש עבודה בשבילו. ואת רואה את זה, למרות שקשה לך שזה לא יותר מזה…



אני רוצה לשתף אותך במה עוזר לי כשאני פוגשת מקומות דומים אצלי (של קושי במפגש ישיר מול החסרונות של בעלי או של עצמי). אלו דברים שלמדתי לעשות באימון אישי שעשיתי, וזה ממש עוזר לי בכל מיני סיטואציות. לא יודעת אם זה יתאים לך, מוזמנת לנסות אם תרצי, או לשנות ולעשות התאמות… (למעשה זה קצת דומה גם למה שהצעתי לבת 30 בתגובה שלי אליה בשרשור הזה) אני כותבת את הדברים בהקשר של פורים, למרות שעם עצמי עשיתי את זה על סיטואציות אחרות, כמובן.

קודם כל, אני כותבת 'חלום' של איך נראה פורים האידאלי, אם לא היו שום הגבלות וכל מה שהייתי רוצה היה קורה. אני מתארת את הדברים בלשון הווה, כאילו זה מה שקורה עכשיו, ומכניסה בפירוט את כל מה שהייתי רוצה שיהיה. אפשר ממש לרדת לפרטים של צלילים, ריחות, טעמים, רגשות, למי הולכים ואת מי פוגשים וכו'.
השלב הזה הוא משמעותי בשבילי, כי קודם כל זה הרבה פעמים עוזר לי לדייק כל מיני דברים שבמחשבה לא מספיק מבוררים לי, אבל כשאני כותבת הם עולים פתאום, ולפעמים אני מגלה שבעצם אני יכולה לדאוג שזה כן יקרה. לפעמים זה גם עוזר לי לחדד עם עצמי מה בדיוק הנקודה שחשובה לי.
ומצד שני, זה מאפשר לי להיפרד מהחלום הזה. להבין שהקב"ה רוצה שאני אחווה את הדברים אחרת, כי יש דברים שהם לא בשליטה שלי, שאני לא יכולה לשנות אותם (למשל בהקשר הזה - אופי של הבעל, עם מי אוכלים את הסעודה), ולכן שמחת הפורים שלי תצטרך להיראות אחרת.
ומכאן אני עוברת ל'חלום' השני. ובחלום הזה כל הנתונים החיצוניים נשארים כמו שהם, מה שאני לא יכולה לשנות נשאר כמו במציאות. אבל מה שעדיין נשאר בלי שום מגבלות זה איך שאני מתנהלת בתוך המציאות. אני מתארת בצורה מפורטת את הדברים שקורים, מתמקדת דווקא בדברים שמאתגרים אותי, ומתארת איך אני מרגישה/מגיבה/מתנהלת בתוך הסיטואציה, אילו הייתי ה'אני המושלמת'.
זה לא אומר שזה מה שהולך לקרות, כשאני חולמת אני יודעת שיש לי מגבלות, ואני לא באמת מושלמת. אבל זה עוזר לי לחדד ולהבין מה באמת חשוב לי, מה באמת הייתי רוצה שיקרה. ולרוב הכתיבה מפתיעה אותי, ואני מגיעה להמון דברים שלא הייתי מגיעה אליהם רק במחשבה.
לפעמים רק זה מספיק. לפעמים אני ממשיכה ובוחרת אחר כך מטרה ספציפית שאני מרגישה שיכולה לעזור לי להיות יותר קרובה לחלום בתוך המציאות. אני מחדדת לעצמי למה הדבר הזה חשוב לי, ומנסה לחשוב על צעד מעשי קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להיות יותר קרובה לזה.

מסכמת את השלבים:
- חלום שבו הכל יכול להיות
- חלום שבו אני מתנהלת הכי טוב שלי בתוך המציאות הקיימת
(אפשר גם
- מטרה שאני יכולה לקחת על עצמי שמקרבת אותי לחלום
- למה זה חשוב לי? (אפשר גם - למה חשוב לקב"ה?)
- צעד קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להגיע קרוב יותר למטרה

ובנוסף להכל - ממש ממליצה להתפלל על זה. אפשר לפני שכותבים את החלומות - להתפלל לה' שיעזור לי להבין מה הייתי רוצה מעצמי בפורים, מה הוא רוצה ממני בפורים. להתפלל אחרי שיעזור לי באמת לחגוג את החג בקדושה ובשמחה, שיעזור לו להגיע למטרה שלי, ושגם הדברים שלא תלויים בי יסתדרו לטובה.
וגם להודות לה' על כל הקשיים. לפעמים דווקא מתוך ההודאה אני מצליחה להבין ולהרגיש טוב יותר עד כמה הקשיים האלו מגדלים אותי ומוסיפים לי בעבודת ה'.
ואיך את מוצאת זמן לכתוב?דבורית
זה חלום בפני עצמו
אני כל כך מתחברת לכתיבה
זה ממש מרפא לנפש בשבילי
אבל איך מצליחים למצוא את הזמן לזה, את הפניות והשקט
יש לך טיפים? גם איפה?
תודה רבה שכתבת לי כל כך בפירוט
אין ספק שזה החלק הקשה...בארץ אהבתי
לא רק זמן, גם פניות. לפעמים יש זמן אבל הוא מתבזבז על הפורום או על דברים אחרים פחות חשובים...
לגבי איפה - פעם היתה לי מחברת, ומאוד רציתי לכתוב בה אבל היא נשארה כמעט ריקה. ממש לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שאני מוציאה את המחברת מהארון כדי לכתוב בה לעצמי (אולי פעם-פעמיים אחרי שהיא נקנתה..).
ואז כשהתחלתי את האימון היו לי 'שיעורי בית' לכתוב לעצמי תודות ודברים שהצלחתי בהם כל יום. והמאמנת שאלה אותי מתי ואיפה אני מתכננת לכתוב (כדי שזה באמת יצליח לקרות), ובגלל שידעתי שבמחברת זה לא יעבוד, החלטתי לכתוב בפלאפון (בגוגל דוקס) בזמן שאני משכיבה את הילדים (כשהייתי יושבת איתם ממש עד שהם נרדמים, לפעמים זה היה ממש ארוך).
ואחרי שעברתי לכתיבה בפלאפון, גיליתי שזה הרבה יותר זמין ונוח לי (תמיד אומרים שיש עדיפות לכתוב בכתב יד, אבל אצלי זה פשוט לא קורה, אז מעדיפה להקליד אבל לפחות שזה באמת יקרה...).

בעיקרון החלום שלי הוא שאני אצליח כל יום לקשיש לפחות כמה דקות לכתיבה, וכשיש צורך לבירור יותר רציני אז אני אקדיש לזה יותר זמן. בפועל זה קשה להתמיד, ואני עוד עובדת על זה...
אבל כשיש לי משהו שחשוב לי לברר עם עצמי, כמו הכנה לפורים למשל, אז אני משתדלת לקבוע עם עצמי זמן מראש, להתפלל לה' שאני אצליח באמת לעשות את זה בלי להתחמק, ואחרי שאני מתחילה לרוב זה זורם...
תודה רבה ❤️❤️דבורית
תודה על מה שכתבתבת 30
אולי יעזור גם לי
מדהים מה שכתבת ושפירטת ככהאוהבת את השבת
מקווה לקחת לעצמי ♡
איזה מבאסבת 30
אולי אתם תזמינו?
אולי משפחה?
הזמנודבורית
גם חברים
גם משפחה
בינתיים לא הצליח לנו
זוכרת שנים כאלה ממש... אוף. חיבוק ❤️קמה ש.
בס״ד

זה כזה עושה תחושה לא טובה בלב...
(הגבתי לך גם למעלה)
נראה לי שאני מכירה יותר נשיםתמיד להודות
שלא אוהבות את פורים מנשים שאוהבות.

אני גם ממש לא מצליחה לצערי להתחבר לחג, מה ששינה אצלי קצת את ההרגשה זה שפורים זה יום ידוע שהתפילות מתקבלות, אצלינו בישוב כל שנה מוציאים הסעות לכותל לנץ ולפני כמה שנים התחלתי להצטרף וזה שינה לי קצת את ההרגשה כי אני מתחיחה את הבוקר במשהו מאד משמעותי.

משתדלת לרצות את הילדים ולדאוג שיהיה להם כיף, באה בלי ציפיות מיוחדות ובעיקר מחכה להיות אחרי...
זה מקסים לנסוע לתפילה לפנות בוקרבת 30
הייתי מאמצת אם היה לנו משהו קרוב. הכי קרוב זה איזה קבר של נבי מוסלמי. ..
אני מאד רוצה לנסוע ליוסף הצדיק עכשיו. צריכה אותו מאד.נפש חיה.
בטח יש כניסות מידי פעם, לא?בת 30
הבנתי ממך שבתענית אסתר ישנפש חיה.
ממני?בת 30
אצלינו ראיתי פרסום שבשלישי בלילה יש כניסה
יש בליל תענית אסתר..💕אמא לאוצר❤
הזכרת לי שאני אוהבת לקום להתפלל בנץ בבית בפוריםבארץ אהבתי
זה אמנם לא כמו לנסוע לכותל. אבל עדיין, לקום להתפלל בנחת לפני שהילדים מתעוררים זה באמת דרך טובה להתחיל את היום הזה.
זה נשמע רעיון ממש טובדבורית
חושבת לאמץ את זה
וואו! אולי גם אני אאמץ?שמש בשמיים
פורים כיפוריםאם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך ד' באדר ב תשפ"ב 01:24
אחרי הפורים הראשון שלנו כזוג צעיר בסעודת פורים עם כמה אברכים- מאד לא התחברתי לאווירה,ולשיכרות ( נכון שבסיפורים אומרים שבישיבות שיכורים זה משהו עילאי... כנראה אני לא בדרגה לראות את זה בעיניים).
אז החלטנו שפורים כיפורים,
ביום כיפור בעלי בבית כנסת מתפלל כל היום, אני כמובן לא יכולה כי ב"ה עם הטף אי אפשר להתפלל בבית כנסת,אז אני נוסעת להורים / קובעת עם חברות וזוכה לקרבת אלוקים אחרת מבעלי,
אז גם בפורים- חבל שהוא לא ילך למסיבה שהוא מאד אוהב,וחבל שאני אסבול אז כל אחד מאיתנו הולך לסעודה אחרת...
(חוויה זוגית ומשפחתית יחד- אנחנו עושים בשבת זכור- הילדים מחכים לה שנה שלמה,ועושים מעין סעודת פורים שלוש סעודות)

נראה לי שהנקודה הזו יכולה לענות גם על הקושי של פורים- מרוב שזה זמן גדול באמת קשה להתחבר אליו.
אבל הציפייה שלנו לזכות להתחבר לזמן הזה צריכה להיות בהתאם לגדולתו.
גם בימים נוראים יש לי את הרגע שפתאום אני מרגישה איזה התעוררות, לא כל ראש השנה ויום כיפור אני נמצאת ברגע השיא.
אז דווקא בגלל גדולת יום הפורים אין סיבה שיהיה אחרת.
כך חשבתי בתור נערה,אבל בתור אמא זה הרבה יותר קשה להרגיש אפילו את הרגע הזה-
אבל כמו שבימים נוראים אני מבינה שאני צריכה לבצע את תפקידי,אז גם בפורים אני מבצעת את תפקידי,
(ואם אני באמת מצליחה ל"השליך" ולא לחפש את הרגע הזה, הוא תמיד הפתיע אותי והגיע).

מבחינתי ימים נוראים ופורים הם היינו אך.
לימים נוראים- אני מחפשת הזדמנות להרגיש קרבת אלוקים- לא בימים הנוראים - לדוג' ללכת לסליחות ראשונות- שאז יש הרבה מניינים ואני מצליחה להתחלק עם בעלי- ואני מתפללת בניחותא משתדלת לכוון ויודעת שזה מבחינתי הכוונות שפעם כיוונתי בתפילת נעילה.
גם לפורים- אני מחפשת זמן אחר להתפלל - פעם הייתי קמה ותיקין בפורים בשנים האחרונות גם זה מסובך לי- אז גיליתי את תענית אסתר- אפשר כמובן להתפלל בכל מקום,אפשר ללכת לבית כנסת ואפשר לנצל את זה לנסיעה למקום מיוחד ( יש כניסה קבועה בתענית אסתר לקבר יוסף).

וכמובן כמובן- להתפלל בשבת זכור שאז יורדת הארת פורים לעולם-( בשבת שלפני החג יורדת הארת החג) שנזכה להצליח לשמוח בפורים- "וזכנו לקבל קדושת פורים באמת"
אהבתי מאוד מה שכתבתבת 30
תודה רבה
מקסים ממש! מרוממת כתמיד!!אוהבת את השבת
ואוומאוהבת בילדי

איזו הסתכלות יפה! ומרגיעה!
בלי לנסות לרצות ( ר עם פתח) כל הזמן... שכל אחד עושה מה שטוב לו ושלמים עם זה... אהבתי!

תודה לך!

תודהאם מאושרת
@בת 30
@אוהבת את השבת
@מאוהבת בילדי
תודה רבה שהגבתן. קצת חששתי מלכתוב את זה.
אז שימחתן שהגבתן💗
למה חששת?בת 30
לא טורפים פה אנשים🙂
כתבתי משהו ארוך על העומק של פורים, למי שרוצה...בארץ אהבתי
כתבתי בשרשור אחר, אבל שמה פה קישור, כי השרשור הזה מהווה חלק מההשראה למה שכתבתי שם...
העומק של פורים, בעקבות שיעור של הרב ראובן ששון - הורמונלי זה נורמלי
תודהבת 30
בדיוק שמעתי שיעור נפלא
על כך שבפורים כולם כאילו שמחים🙂
הוא מסביר שם דברים מעניינים ולא שגרתיים...אולי אמצא אותו ואעלה אותו .
עשה לי טוב לשמוע אותו
אני איתך . בכל מילהעדינה אבל בשטח
חחח והכי הכי עם הפסח שאחרי. כאילו פורים מפריע לשוונג, (לא בפועל, כן? רק בחשיבה..) לא רק מפריע אלא מעמיס. מעמיס הוצאות, מעמיס חמץ, מעמיס השמנה..
אבל נו, חג. והאושר של הבנות שלי הבוקר השקעתי בהן כל כך, עשה לי את השמחה..
אז מה היה בסוף בפורים...בת 30
קודם כל הנמכתי ציפיות לאפס...
אח''כ החלטתי לתת משלוחי מנות לאו דוקא לחברות קרובות אלא לנשים יותר רחוקות שצריכות קצת חיבוק.
חברה שהתגרשה בנסיבות לא נעימות, אלמנה טריה שאין לה ילדים, חברה שעברה תאונה טראומטית לפני שנה פלוס, שכנה חדשה וכו'.
וזה קצת שימח אותי..
הקפדתי מאז ראש חודש אדר שכל יום תהיה מוזיקה של פורים בבית וכשהילדים ירקדו, אני גם רקדתי איתם לפעמים. זה עשה אווירה טובה בבית. אפילו הקטני עמד על הברכיים ומחא כפיים וגם רקד איתנו במעגל ..
פורים עצמו, היה נחמד עד לסעודה..הסעודה היתה סתמית ומבאסת. בבוקר גם קיבלנו בשורה על אישה יקרה שנפטרה בליל פורים וזה עשה לי כווץ' בלב שניסיתי להניח בצד אבל לא תמיד הצלחתי.
באמצע הסעודה פשוט הלכתי הביתה עם הילדים...בערב אחרי שהם הלכו לישון נסעתי להביא את בעלי מהבית שהוא היה בו, ולפחות נהניתי שם קצת מהשיכורים שכבר היו שפוכים לגמרי.
אז זהו.
לא מדהים
אבל גם לא נוראי...
ווא וואינפש חיה.
נשמע טוב שהנמכת ציפיות

אני יכולה לומר שאצלינו אני לא ידעתי איך ייראה הפורים. ועד הרגע האחרון לא היה לי ברור אם נהיה יחד או נתפצל

בסוף התפצלנו
והיה לי ממש ממש טוב (למעט שתי פאדיחות שקצת קשה לי להעביר אותן)

בסך הכל נראה לי שהלימוד הוא לא לצפות מראש וכן להשתדל להיות נוכחות ולהינות ברגע האמת ממה שיש.


ועזר לי במשך חודש אדר לשמוע קצת על פורים בשיעורים, שיחות, תכניות רדיו וכו'.
איזה כיף ששיתפת.. וואו מדהימה שחילקת ככה משלוחי מנות!אוהבת את השבתאחרונה
זה כ"כ כ"כ הכי חשוב בחג
פשוט מדהימה את..
אנחנו משתדלים לתת משלוחי מנות רק לשכנים החילוניים והםארלט

מופתעים ושמחים וזה משמח אותנו ממש. לדתים מבית הכנסת - רק מינימום ולמי שמביא. ואגב הכל קנוי : קצת ממתקים והרוב יין/שימורים. לא מכינה ביתי בכלל.

קרסתי בערב.עוד מעט פסח

מצאתי את עצמי אוכלת לחם עם קוטג' לארוחת ערב, אז החלטתי לפנק את עצמי, להכין סלט טעים לשבת ולאכול ממנו קצת כבר הערב.

הכנתי את הסלט עם הילדים סביבי, ואז שמתי לקטנים שירים בטלפון וישבתי לאכול במטבח.


חוזרת הביתה הגברת בת ה-15 (שקמה ב-12 וכל היום היתה עם חברות), אומרת לי- 'לכבוד מה הם רואים סרט?'.

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

היא אומרת לי- 'אה, אבל להכין סלט מושקע יש לך כח? בגלל זה הם יצאו ככה מופרעים'.


מצאתי את עצמי בורחת לחדר, מקללת אותה בלב.

חצופה ומנותקת, שלא מבינה שמינית ממה שעובר על הורים בימים האלה.

ואני כל כך כועסת עליה על כל הימים האלה, שאני בקריסה והיא לא עושה כמעט כלום בבית (מתבכיינת שעה על זה שביקשתי ממנה לקחת את הכביסה של עצמה!!! לחדר).

ועוד באה בהערות מתנשאות.


עכשיו הקץ' המעצבן, זה שלדעתי זו אמא של החברה שלה שקצת מורידה אותה נגדי. מין אמא כוסמת-חינוך ביתי-טיטול רב פעמי כזאת, שכל היום מספרת כמה כולם נחותים לעומתה.


אוף.


בא לי לצרוח.

יואו! מחרפן בהחלטיעל מהדרום
לק"י

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.


🫂

הפתח לאמירה שלהoo

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'


אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה


הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

נשמע מדויקמתיכון ועד מעון

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

כןoo

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)


כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)


בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

ממש מזדהה. חיבוק ענקקדם
עבר עריכה על ידי קדם בתאריך א' בניסן תשפ"ו 20:49

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...


 

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

ווא, נעתקו לי המיליםמתואמת

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

חיבוק על זה, לא נעים בכללשופטים

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?


כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..


ואי אין לי מתבגרת אבל מעלה לי את הסעיף רק לקרוא🩷לפניו ברננה!

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.


סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

תודה לכולכן!עוד מעט פסח

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.


וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אני חושבת שאולי כן יש מקום להודיע לה שהיא לא אורחתלפניו ברננה!
בבית ושמצופה ממנה איקס דברים מסויימים בכל יום (נראה לי עדיף מוגדרים שחוזרים על עצמם, כמו לדוג ארוחת ערב, או כלים וכביסות, ככה את מנטרלת ויכוחים) ואם מולך זה יתפוצץ אז שאבא יקח אותה לשיחה..
הלוואיעוד מעט פסח

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

גם לי קרה משהו כזה פה ושם כמעט עם כל ילדפילה

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

הכיוון שלך נכוןמתואמת

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

..הרמוניה

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

 

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

..הרמוניה

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

תראי יקרההפי

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )


 

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .


 

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

 

תודה לךעוד מעט פסח

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...


האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

את מדהימה באמתהפי
זה נשמע שאת בעין טובה ומכילה את הסיטואציה יותר מכל עצה טובה שאפשר לתת 
קשוח עכשיו, קשוח עוד יותר עם מתבגריםמתיכון ועד מעון

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

אני באמת מרגישה שהיא מתפספסת ליעוד מעט פסח

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.


מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

לגמרי קשהמתואמת
ואל תאשימי את עצמך על מה שאת לא מצליחה... תנסי לבדוק מה סדר העדיפויות הנכון לך עכשיו (אולי למשל אפשר לוותר על הלימודים של האמצעיים כדי שתוכלי לשים לב יותר למתבגרת? אולי איכשהו יש מקום להוריד סטנדרטים בסדר של הבית? אולי אפשר לשלב בין דברים, ודווקא תוך כדי שאת מסדרת להזמין אותה לדבר איתך? מה שנראה לך שתהיי מסוגלת לו עכשיו❤️)
זה ממש לא נאמר בשיפוטיות, מקווה שזה ברורמתיכון ועד מעון

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

כל כך מכירה את זהאורי8
קרה לי עם חלק מהמתבגרים. זה מעצבן ופוגע ברמות אחרות... הגדולים שלי מעל גיל 20 ויש חי כבר נשואים. וטם זה מעודד אני יכולה לומר שזה מאוד מתעדם בהמשך, והם מתחילים בשלב כלשהו לראות אותך...ושאני ממש מנסה לעבד על עצמי לא להפגע אישית).לא תמיד מצליחה... רק בשבוע שעבר היה לח ענין דומה עם הבן שלי) . אני כן חושבת שכדאי לדבר איתה בזמן רגוע( אולי את ובעלך יחד) על איפה היא יכולה להיות שותפה בבית . ואחרי שנרגעת מהפגיעה הכל כך מוצדקת גם להיות המבוגר האחראי ולהמשיך את הקשר ולהיות אמא שלה  אפשר גם לנסות לומר שמה שאמר פגע בך כי את עובדת קשה ומותר לך לפנק את עצמך בלי להכנס לדיון על זה. ואז פשוט להמשיך הלאה ושזה לא יגרר לעוד ברוגז ןכעסים.  בהצלחה יקרה, זה לא קל , יכולה לומר שיש לי בת מהממת שדומה לי מאוד והתנהגה בדיוק כך בגיל 15. היתי נפגעת ממנה מאוד ותמיד אמרתי לה מה אני מרגישה אפילו שזה יכל להמשיך את המריבה כי לפי דעתי היא צריכה להבין שאמא היא בן אדם עם רגשות ולמילים שלה יש כח ויכולת לפגוע. אבל תמיד הקפדתי להמשיך הלאה ואחרי שנרגענו להיות אמא שלה לדאוג לה להיות אכפתית. לא נתתי למריבות להגרר .  ב"ה היום היא נשואה ואנחנו במקום אחר לגמרי. 
וואי קשוחתהילה 3>אחרונה

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.


בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.


תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.


אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

אבחון פסיכודיאנוסטימשתדלת פלוס
מי מופנה לאבחון פסיכודיאנטסטי?

איך מתבצע?


מה בודקים?


מי מבצע אבחון זה?

בדרך כלל פסיכולוגים קלינייםמתיכון ועד מעון

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

תודה רבהמשתדלת פלוס
האם זה קשור לאוטיזם?
יש אבחון פסיכולוגי לאוטיזםמתיכון ועד מעון

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

מוסיפה שלצורך אבחנה של אוטיזםמתיכון ועד מעון
צריך גם אבחון רפואי של רופא התפתחותי או פסיכיאטר 
אצלנו קיבלנו הפניה בגלל חשד לאוטיזםמתואמתאחרונה

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11אחרונה
אמיתי המספר
אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

כשאני מעירה אותו, הוא בסוף קם והולך. רק שזה התפקידאביגיל ##

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

תודה לכל מי שענתה! קראתי מזמן, אבל שכחתי את הסיסמאאביגיל ##

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

כל מקרה לגופופילה

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

אני מדברת על החופש.. שאז הוא לא קם מעצמואביגיל ##אחרונה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן


אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8

אולי יעניין אותך