את כותבת כל כך אמיתי, ממש אפשר להרגיש אותך מתוך הכתיבה שלך…
הקושי שאת מציירת, של הפער הזה בין מה שהיית רוצה למה שקורה במציאות, הוא באמת לא פשוט.
הציור של החג שיש לך בראש, שחווית בילדות שלך, כל כך שונה מאיך שזה קורה במציאות.
וזה מפגיש אותך בדיוק במקומות שגם ככה את לא תמיד שמחה איתם, גם בנקודות באופי של בעלך שקשה לך איתם, ועם הקושי שלך לעמוד בים המשימות של פורים ופסח.
תמיד המפגש הזה עם מה שאנחנו לא שלמים איתו, בנו או באחרים, הוא קשה. והרבה פעמים כשזה עומד מולנו, זה צובע את הכל, וקשה לראות גם את הדברים הטובים שמסביב.
ולכן ממש ריגש אותי כל המילים הטובות שכתבת על בעלך, דווקא על אותה תכונה שיש לך איתה קושי. על השקט והענווה שלו, בלי לנסות להרשים אף אחד. ועל כל מה שאת רואה שהוא כן משתדל לעשות בחג בשביל להוסיף לשמחה - לשמוח ולצחוק ולשיר וקצת לרקוד, למרות שזו ממש עבודה בשבילו. ואת רואה את זה, למרות שקשה לך שזה לא יותר מזה…
אני רוצה לשתף אותך במה עוזר לי כשאני פוגשת מקומות דומים אצלי (של קושי במפגש ישיר מול החסרונות של בעלי או של עצמי). אלו דברים שלמדתי לעשות באימון אישי שעשיתי, וזה ממש עוזר לי בכל מיני סיטואציות. לא יודעת אם זה יתאים לך, מוזמנת לנסות אם תרצי, או לשנות ולעשות התאמות… (למעשה זה קצת דומה גם למה שהצעתי לבת 30 בתגובה שלי אליה בשרשור הזה) אני כותבת את הדברים בהקשר של פורים, למרות שעם עצמי עשיתי את זה על סיטואציות אחרות, כמובן.
קודם כל, אני כותבת 'חלום' של איך נראה פורים האידאלי, אם לא היו שום הגבלות וכל מה שהייתי רוצה היה קורה. אני מתארת את הדברים בלשון הווה, כאילו זה מה שקורה עכשיו, ומכניסה בפירוט את כל מה שהייתי רוצה שיהיה. אפשר ממש לרדת לפרטים של צלילים, ריחות, טעמים, רגשות, למי הולכים ואת מי פוגשים וכו'.
השלב הזה הוא משמעותי בשבילי, כי קודם כל זה הרבה פעמים עוזר לי לדייק כל מיני דברים שבמחשבה לא מספיק מבוררים לי, אבל כשאני כותבת הם עולים פתאום, ולפעמים אני מגלה שבעצם אני יכולה לדאוג שזה כן יקרה. לפעמים זה גם עוזר לי לחדד עם עצמי מה בדיוק הנקודה שחשובה לי.
ומצד שני, זה מאפשר לי להיפרד מהחלום הזה. להבין שהקב"ה רוצה שאני אחווה את הדברים אחרת, כי יש דברים שהם לא בשליטה שלי, שאני לא יכולה לשנות אותם (למשל בהקשר הזה - אופי של הבעל, עם מי אוכלים את הסעודה), ולכן שמחת הפורים שלי תצטרך להיראות אחרת.
ומכאן אני עוברת ל'חלום' השני. ובחלום הזה כל הנתונים החיצוניים נשארים כמו שהם, מה שאני לא יכולה לשנות נשאר כמו במציאות. אבל מה שעדיין נשאר בלי שום מגבלות זה איך שאני מתנהלת בתוך המציאות. אני מתארת בצורה מפורטת את הדברים שקורים, מתמקדת דווקא בדברים שמאתגרים אותי, ומתארת איך אני מרגישה/מגיבה/מתנהלת בתוך הסיטואציה, אילו הייתי ה'אני המושלמת'.
זה לא אומר שזה מה שהולך לקרות, כשאני חולמת אני יודעת שיש לי מגבלות, ואני לא באמת מושלמת. אבל זה עוזר לי לחדד ולהבין מה באמת חשוב לי, מה באמת הייתי רוצה שיקרה. ולרוב הכתיבה מפתיעה אותי, ואני מגיעה להמון דברים שלא הייתי מגיעה אליהם רק במחשבה.
לפעמים רק זה מספיק. לפעמים אני ממשיכה ובוחרת אחר כך מטרה ספציפית שאני מרגישה שיכולה לעזור לי להיות יותר קרובה לחלום בתוך המציאות. אני מחדדת לעצמי למה הדבר הזה חשוב לי, ומנסה לחשוב על צעד מעשי קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להיות יותר קרובה לזה.
מסכמת את השלבים:
- חלום שבו הכל יכול להיות
- חלום שבו אני מתנהלת הכי טוב שלי בתוך המציאות הקיימת
(אפשר גם

- מטרה שאני יכולה לקחת על עצמי שמקרבת אותי לחלום
- למה זה חשוב לי? (אפשר גם - למה חשוב לקב"ה?)
- צעד קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להגיע קרוב יותר למטרה
ובנוסף להכל - ממש ממליצה להתפלל על זה. אפשר לפני שכותבים את החלומות - להתפלל לה' שיעזור לי להבין מה הייתי רוצה מעצמי בפורים, מה הוא רוצה ממני בפורים. להתפלל אחרי שיעזור לי באמת לחגוג את החג בקדושה ובשמחה, שיעזור לו להגיע למטרה שלי, ושגם הדברים שלא תלויים בי יסתדרו לטובה.
וגם להודות לה' על כל הקשיים. לפעמים דווקא מתוך ההודאה אני מצליחה להבין ולהרגיש טוב יותר עד כמה הקשיים האלו מגדלים אותי ומוסיפים לי בעבודת ה'.