למדת בדיוק את כל התאולוגיה שלהם במפורט בשביל לעלות במדויק על הנקודה שהם נכשלים בה? אני מניחה שלא.

אז אין סיבה לערוך השוואות מופרכות כאלו כאילו שאנחנו צריכים להוכיח את היהדות, ועוד זה מקטין את אותה שאתה חושב לעמיד אותה במבחן עם הסיכוי הגדול שמה שאמרת לא הגיוני בשום צורה מבחינת מה שהם מאמינים בו ואז יוצא שהיהדות נכשלה במבחן הזה.

אני אומרת שפשוט אין למה לחפש להשוות את היהדות לנצרות בלי באמת להבין בנצרות, ולמה שנבין בזה?

(חוץ מזה שהם יכולים לומר שגם אנחנו מקדשים את החול בברכות על האוכל או בקורבנות או בלא יודעת מה)

יותר הגיוני פשוט להיות בטוחים בצדקת היהדות ולהמשיך בחיינו כרגיל במקום לייצר דיוני איש קש עם צד שלא יכול להסביר את עצמו ואז הדיון מיותר.

ומבחינתי זו עבודת גילולים נתעבת, עצובה וקודרת כבתוך קתדרלה גותית מאיימת.
לא הבנתי את הקשרים שאתה עושה, ואני בספק רב שיש עניין "להבין" אותם.
אם כבר, השמחה היהודית היא שורש ועיקר העניין.
ליהודים - דייקא - היתה אורה ושמחה וששון.
"שמחה" נוצרית - ולהבנתי, בין קתולית, בין אורתודוקסית, בין פרוטסטנטית - היא יגון אפל.
זה מלא בכל מיני המצאות ו"מסורות" משונות, של אמנויות קפדניות מהוקצעות עשויות בידי "ייקים" בוואריים מדושנים בסינור נפחים וניסורי עץ של נגרים סלאביים, או כמרי דת סמוקים מיין ומבשר לבן. איזו מין סנקטימוניה של טקסים מליקר ביצים ממרתף החווה ועד צביעת ביצים אמנותית במכחולים. או, כפי שבעצמך הזכרת, טקס האפר והתווייתו על מצחם של מאמינים מחוייטים ומעונבים, כמעשה כת.
שום משפחתיות, שום שותפות, שום פתיחת הלב והנפש.
אני לא מסוגל גם באלף שנים להשוות בין השמחה הפשוטה, האהבה העצומה, האחווה האדירה, הריקוד הסוער, הדבקות האינסופית, האור הפורץ בקרב הקהילה בבית הכנסת או תלמידי בית מדרש בליל פורים ממש עד דלא ידע, לבין איזה "חג" נוצרי תמוה והזוי נוסף, עמוס בכל הפחדים - וה"קונדסות" חמורת הסבר של ילדי כפר גרמניים על תעלוליהם ה"פומיקל" הקטנים - שמביא החורף, הקרח, הכפור.

כל אחד יכול להיות שמח.
לכן לא השמחה שונה אלא המניעים לשמחה.
 

האם הן שונות? סביר להניח.
אבל החוויות הן אלו שוצרות את אותו הרגש בסופו של דבר.

אתה יכול למדוד רק מה שאתה חווה, לא מה שאחרים חווים.

להגיע לשמחה יהודית אמיתית שנוגעת פנימה ולא חקיינית ודלה.

פשוט זה לאו דווקא אומר שהמקורות האלו מדברים דווקא על הנוצרים שבימינו ואין טעם לערוך השוואה שכזאת אליהם בלי להבין בכלל מה הדבר שמשווים אליו.

יש לנו ביהדות שמחה וזהו.

זה שבסופו של דבר הם מקללים לא אומר שהרגש שלהם שונה.
כלומר, רגש יכול להניע ולרגש יכול להיות מניע, הם שונים אצל הנוצרים בוודאות, אבל אף אחד לא יכול להבטיח לך שהרגש עצמו שונה.

חיי החומר הם חטא ולכן כל השמחות שבחיי היום יום לא באמת שמחות וכדי לחיות חיים אמיתיים של קדושה - צריך להיות נזיר/ה. ביהדות מקדשים את החומר ולכן גם שמחה בחיי החומר יכולה להיות פנימית ואמיתית כי יש בה קרבת ד'. לדעתי שמחה שאין בה קרבה לד' ונגיעה בנשמה, היא לא באמת פנימית.

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)