תהלים פרק פח בהשוואה לאיכה פרק גבן מערבא

 

השבת עיינתי במזמור פח בתהלים. והמילה ״במחשכים״ שמופיעה שם הזכירה לי את הביטוי ״במחשכים הושיבני״ שמופיעה בספר איכה. אז פתחתי את איכה בפרק ג והתחלתי להשוות אותו לפרק פח בתהלים ולאט לאט התברר לי שזה היה קצה חוט לדמיון מרתק בין שני הפרקים. פסוקים דומים בספרים שונים היא תופעה נפוצה בתנ״ך, אבל כאן מדובר ביותר מכך. מסתבר לומר שירמיהו שכתב את איכה (ובפרט את פרק ג בו) התבסס על פרק פח בתהלים, זה בא לידי ביטוי הן ברעיון וברוח הכללית של הפרק והן בביטויים רבים שירמיהו משתמש בהם ומופיעים בצורה מאוד דומה בתהלים. 

 

במסגרת הכללית בשני הפרקים מופיעה דמות שנמצאת בבידוד ברקע של בור או קבר שזועקת את הכאב שלה על כך שהיא מרגישה שהקב״ה מייסר אותה ומתנהג כלפיה בהסתר פנים - מתעלם מהתפילות שלה ומהבקשה שלה לישועה. 

 

השוואה בין ביטויים: 

 

1. איכה פרק ג פסוק א: פותח במילים ״אני הגבר״ לעומת תהילים פסוק ה בפרק פח: ״הייתי כגבר״. 

2. איכה פס׳ ב: ״חשך״ לעומת תהילים פס׳ י״ט: ״מחשך״. 

3. איכה פס׳ ה: ״בנה עלי ויקף״ לעומת תהילים פס׳ י״ח: ״הקיפו עלי״. 

4. איכה פס׳ ו: ״במחשכים הושיבני״ לעומת תהילים פס׳ ז: ״במחשכים במצלות״. 

5. איכה פס׳ ז: ״גדר בעדי ולא אצא״ לעומת תהלים פס׳ ט: ״כלא ולא אצא״. 

6.  איכה פס׳ י: ״…הוא לי ארי במסתרים״ לעומת תהלים פס׳ טו: ״תסתיר פניך״. 

7. איכה פס׳ יא: ״שמני שומם״ וכן פס׳ כח: ״ישב בדד״ לעומת תהלים פס׳ ט:״הרחקת מידעי ממני״ וכן פס׳ י״ט: ״הרחקת ממני אהב ורע״. 

8.  איכה פס׳ טו: ״השביעני במרורים הרוני לענה״ לעומת תהלים פס׳ ד:״כי שבעה ברעות נפשי״. 

9.  איכה פס׳ י״ז: ״ותזנח משלום נפשי״ לעומת תהלים פס׳ טו: ״למה ה׳ תזנח נפשי״. 

10. איכה פס׳ י״ז: ״נשיתי טובה״ לעומת תהלים פס׳ י״ג: ״בארץ נשיה״. 

11. איכה פס׳ י״ט: ״זכר עניי ומרודי״ לעומת תהלים פס׳ ו: ״כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד״. 

12. איכה פס׳ כ״ג: ״חדשים לבקרים רבה אמונתך״ לעומת תהלים פס׳ יב: ״היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון״ (בקר וקבר מתחלפים)

13. איכה פס׳ לד: ״לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ״ לעומת תהלים פס׳ ו ״במתים חפשי״ (מתים היינו אסירי ארץ, כפשוטו).

14. איכה פס׳ מא: ״נשא לבבנו אל כפים״ לעומת תהלים פס׳ י: ״שטחתי אליך כפי״. 

15.  איכה פס׳ מג: ״סכותה באף״ לעומת תהלים פס׳ ח ״עלי סמכה חמתך״. 

16. איכה פס׳ מד :״סכתה בענן לך מעבור תפילה״ לעומת תהלים פס׳ טו ״תסתיר פניך ממני״. 

17. איכה פס׳ נג: ״ צמתו בבור חיי״ לעומת תהלים פס׳ י״ז ״בעותיך צמתתוני״. 

18. איכה פס׳ נד: ״צפו מים על ראשי״ לעומת תהלים פס׳ י״ח ״סבוני כמים״. 

19.איכה פס׳ נד: ״אמרתי נגזרתי״ לעומת תהלים פס׳ ו ״והמה מידך נגזרו״ (בתהלים זה מתייחס למתים שוכבי קבר וגם זה כוונת ירמיהו שהוא הרגיש שהוא עומד למות). 

20. איכה פס׳ נו: ״קראתי שמך ה׳ מבור תחתיות״ לעומת תהלים פס׳ ז ״שתני בבור תחתיות…קראתיך ה׳״ (המילים האחרונות הן כבר בפס׳ י) 

 

המשך - חלק בבן מערבא
עבר עריכה על ידי בן מערבא בתאריך ב' באדר ב תשפ"ב 20:49

 

בהמשך עיינתי בספר לחיות תהלים של הרב חנן פורת לראות מה הוא אומר על המזמור הזה

 

 
לאור הדברים הנ״ל אפשר לומר שירמיהו ״תיקן״ את המזמור הזה בתהלים כי אצלו כן יש את נקודת המהפך, כן יש את הישועה ביום צרה
 
״​נה קראתי שמך יהוה מבור תחתיות: ​נו קולי שמעת אל-תעלם אזנך לרוחתי לשועתי: ​נז קרבת ביום אקראך אמרת אל-תירא: ​נח רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי״ 
 
עוד מסקנה מעניינת שניתן להסיק מכך שירמיהו הכיר היטב את המזמור הזה בתהלים שזה נותן ״חסם עליון״ לזמן החיבור שלו 
ונותן תשובה ביחס לגישות כמו של ביקורת המקרא לו ירצו לאחר את הזמן שלו מעבר לכך (לשיטתם. אם כי הם עדיין יכולים לטעון להשפעה הפוכה…) 
 
 
*את הלימוד הזה הקדשתי לרפואת חבצלת בת שושנה שיה״ר שהקב״ה ישלח לה ישועה והארת פנים. 
תהלים פרק צו (וגם צז) בהשוואה לישעיהו פרק מבבן מערבא

 

בדומה להשוואה הקודמת הפעם אני רוצה בע״ה להראות דמיון בין קטע מישעיה פרק מב לבין תהלים פרק צו (וגם קצת צז). 

 

עושה רושם שיש להרחיב את המבט גם לתחילת פרק מב בישעיהו לעומת שני הפרקים הנ״ל בתהלים. אבל אני אצטמצם כרגע רק לקטע הבא:

 

י שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם:

​יא ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו:

​יב ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו: ​

יג יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף-יצריח על-איביו יתגבר: (ישעיהו פרק מב)

 

1. ״שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ״ בישעיהו לעומת ״שירו ליהוה שיר חדש שירו ליהוה כל הארץ״ בתהלים צו פס׳ א (וייתכן שיש כאן שילוב של תהלים פרק קמט פס׳ א ״שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים״).

 

2. ״יורדי הים ומלאו״ בישעיהו לעומת ״ירעם הים ומלאו״ בתהלים צו פס׳ יא. 

 

3. ״ישאו מדבר ועריו חצרים״ בישעיהו לעומת ״שאו מנחה ובאו לחצרותיו״ בתהלים צו פס׳ ח. 

 

4. ״ישימו ליהוה כבוד״ בישעיהו לעומת ״הבו ליהוה כבוד״ בתהלים צו פס׳ ז. 

 

5. קצת פחות מובהקים: ״איים וישביהם״ וכן ״ותהלתו באיים יגידו״ בישעיהו לעומת ״ישמחו איים רבים״ בתהלים צז פס׳ א. 

״מראש הרים יצוחו״ בישעיהו לעומת ״הרים כדונג נמסו״ בתהלים צז פס׳ ה. 

״כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר״ בישעיהו לעומת ״אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו״ בתהלים צז פס׳ ג. 

------רב שמואל
אני מוצא פה מסר מאוד מבהיק וגם מרנין

לאמור:
"אני רוצה להצליח ותמיד אשמח בכל הזדמנות קטנה או גדולה, עם חידוש ברמת הפיתוח המצויה שבבילבול המוח החדש או בלי חידוש ברמת הפיתוח המצויה שבבילבול המוח החדש, עם קשר למשהו או בלי קשר למשהו, עם דבר שיש לו משמעות עקרונית ואני נהנה לבלבל בעניינו את המוח, או עם דבר שיש לו משמעות ספיציפית ואני נהנה לבלבל בעניינו את המוח. עם דבר שעוזר לאנשים להבין את הקשר והיחס שבין עקרונות לבין דברים ספיציפיים בדרך שכולה בילבולי מוח, או בדרך שמפריעה לראות שקיים קשר ובכל הבילבולי מוח שלי אכן יתנו להם את האישור המצופה, שאכן מדובר בנושא מעורפל לחלוטין - כצפוי לכאורה לחלוטין בבירור ובבהירות. כך או כך, מה שחשוב שזממי יתבצע - לבלבל את המוח באופן מוחלט, מקסימלי, וכולי. ואין ספק, שמעלתי אז תהיה גדולה, גדולה מאוד, למעשה, בגלל שאכן הגעתי לדרגת 'אי בעו צדיקי, ברו עלמא' (=אם רוצים הצדיקים, בוראים עולם. - וכך ממש נתקיים על ידי בילבולי מוח שכל אחד ואחד מבילבולי המוח בורא עולמות שלמים שאין להם קיום כי אם על 'בלי-מה' - על כך שכל השומעים ישתקו ויסתמו את פיהם ויבלמו את עצמם לבלי להעיר על כך שלמעשה מדובר בבילבול מוח אחד גדול. אז שיהיה להם בהצלחה, כי הבלי-מה המוצלח שלהם נותן כוח בע"ה לכל העולמות"
תהלים פרק קיב בהשוואה לישעיהו פרק נחבן מערבא

 

 

בגדול, שני הפרקים מדגישים מאוד נקודה זהה, שהדרך לקיום רצון ה׳ וקרבתו כרוכים בדאגה לעניים בממון, במאכל ובלבוש ואת השכר והטוב שמובטחים למי שינהג כך. 

 

1. ״ודעת דרכי יחפצון״ וכן ״קרבת אלהים יחפצון״ בישעיהו פס׳ ב לעומת ״במצותיו חפץ מאד״ בתהלים פס׳ א. 

 

2. ״הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם״ בישעיהו פס׳ ז לעומת ״טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט״ בתהלים פס׳ ה (הסבר למטה*). 

 

3. ״הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם:

​     אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך:״ בישעיהו פס׳ ז-ח לעומת 

״פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד״ בתהלים פס׳ ט. 

 

4. ״אם תסיר מתוכך מוטה״ בישעיהו פס׳ ט לעומת ״כי לעולם לא ימוט״ בתהלים פס׳ ו. 

 

5. ״וזרח בחשך אורך״ בישעיהו פס׳ י לעומת ״זרח בחשך אור לישרים״ בתהלים פס׳ ד. 

 

6. ״ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם״ בישעיהו פס׳ יב לעומת ״גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך״ בתהלים פס׳ ב. 

 

*את המילים ״יכלכל דבריו במשפט״ מסביר רש״י: ״טוב איש חונן ומלוה וגו' - שחונן דלים ומלוה להם , ואינו מדקדק לומר: אין יכולת בידי; ואת דבריו הצריכים לו , כמו מאכל ומשתה וכסות , מכלכל במשפט ומדה , וחס על נכסיו״ וזה לעומת ״ומבשרך לא תתעלם״ בישעיהו (כלומר בשני הפסוקים הן מישעיהו והן מתהלים, החלק הראשון מדבר על הדאגה לאחר והחלק השני מדבר על הדאגה לאדם עצמו שנותן). 

------רב שמואל
רציתי לכתוב - תשובה - על סמך דבר ספיציפי שאמר אדם בבית המדרש שהטרול הכופר בנה והחריב במו ידיו - במו טיפשותו. - אני נמנע מלכתוב - כיוון שזה עלול להסגיר את האדם העיקרי שהבין שהכופר הנ"ל פעל בדרכי הטרלה בעייתיות מאוד - ודאג להגן על עצמו, ועל בית המדרש שרובו היה מבני החברה שהכופר הנ"ל ניסה לפגוע בה.

ידוע לי בבירור, השקרים שהכופר הנ"ל סיפר אודותיי - - - - הם היו הקריטיים במה שגרם להסגיר אותו - - -
------רב שמואל
למרות שאני אישית לא הסגרתי אותו - כי עד לפחות חצי שנה לאחר שהוא החליט "לזרוק" אותי רשמית - אני עדיין לא גיליתי שהוא הטרול המזיד היה גורם באיזושהיא בעיה שהייתה לי - וגם חצי שנה מאוחר יותר כנ"ל - אני עדיין לא ידעתי שהוא פעל בזדון. וגם לא ידעתי שהוא שיקר. - הדברים האלו - התבררו זמן רב אחרי. בהקשרים שונים לחלוטין.

------רב שמואל
למרות זאת. לאחר שהתברר שהטרול הנ"ל למעשה היה יכול - מה שלא ידעתי קודם. והוא שיקר - מה שלא ידעתי קודם. ושפעל בזדון - מה שלא ידעתי קודם.

כשהתבררו כל זה - ושיחזרתי ביני לביני את פרטי המעשה. התברר בבירור, שהשקרים שלו אודותיי גרמו לבני מקומו להבין שהוא לא פועל בדרכי צדק - הם הסתמכו עליו בכל מה שהוא אומר. כיוון שהם לא הכירו אותי. ולא את החברה שממנה אני מגיע. אבל התברר להם - קצת "בשקט בשקט". שבעצם הוא שיקר ומשקר - והם לא ידעו איך לעצור אותו - אבל כנראה נמנעו עוד ועוד משיתוף פעולה איתו.

- מה שאני יודע ומבין היום - בתור הפעולות שאכן היו כנראה נכונות להם - וגם הראו שוב - שהצדק שולט בעולם יותר ממה שהטרול מטריל ומרשיע.
תהלים פרק מא לאור שמואל ב פרק ז ופרק יב - חלק אבן מערבא

 

את הלימוד הזה אני מקדיש לרפואת סבא שלי משה בן שרה ולרפואת חבצלת בת שושנה בתוך שאר חולי עם ישראל. 

 

לפני שקוראים את הפרק מומלץ לשמוע אותו בניגון הנפלא של ארז יחיאל (החל מדקה 7:40) 

 

 

ועכשיו ניתן לעיין בו כלשונו:

 

​א למנצח מזמור לדוד: ​ב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהוה: ​ג יהוה | ישמרהו ויחיהו יאשר [ואשר] בארץ ואל-תתנהו בנפש איביו: ​ד יהוה יסעדנו על-ערש דוי כל-משכבו הפכת בחליו: ​ה אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך: ​ו אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו: ​ז ואם-בא לראות | שוא ידבר לבו יקבץ-און לו יצא לחוץ ידבר: ​ח יחד עלי יתלחשו כל-שנאי עלי | יחשבו רעה לי: ​ט דבר-בליעל יצוק בו ואשר שכב לא-יוסיף לקום: ​י גם איש-שלומי | אשר-בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב: ​יא ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם: ​יב בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי: ​יג ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם: ​יד ברוך יהוה | אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן | ואמן:

 

למקרא הפרק עולות מספר שאלות. 

 

1. קודם כל, באיזה הקשר הוא נאמר ? 

ברור מהמזמור כי הוא נסוב סביב דמות שחולה מאוד עד כדי סכנת מוות. ואמנם מספר פרשנים (האבן עזרא, המאירי, הרד״ק מציע אפשרות זאת בשם האבן עזרא) מציעים כי דוד אמר מזמור זה בעת חוליו. חסרון אחד של ההצעה הזאת הוא שלא נזכר בתורה במפורש שדוד המלך היה חולה עד כדי סכנת מוות וניצול (כמו למשל מה שנאמר על חזקיהו במלכים ב פרק כ פסוק א: בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת). רבי ישעיהו מטראני מציע כי ״מזמור זה עשה דוד בשעה שהיה בורח מפני אבשלום בנו , ושמעי בן גרא ואחיתופל היו רודפים אחריו״. 

 

2. מה הכוונה ״רפאה נפשי כי חטאתי לך״ ? חלק מהפרשנים (האבן עזרא והמאירי) טוענים שהמילה כי באה במשמעות של אע״פ, ואילו רבי ישעיהו מטראני שהמילה כי באה במשמעות של אם. 

 

3. ״בזאת ידעתי כי חפצת בי״ - למה הכוונה ״בזאת״ ? על פניו נראה מההקשר שבכך שיסתם פיהם של האויבים (כי לא יריע איבי עלי״) אבל איך ולמה ? למה זה ״הנצחון״ הזה על האויבים אמור להוות והוכחה ניצחת לבחירה / רצון אלוקי ?

 

אני רוצה להציע בע״ה פרשנות אחרת לפרק הזה שגם עונה על השאלות האלה וגם הפרק כולו הרבה יותר ברור לפיה. 

אבל לפני זה רקע.

 

נתחיל עם פרק ז בשמואל יב

 

 א ויהי כי-ישב המלך בביתו ויהוה הניח-לו מסביב מכל-איביו: ​ב ויאמר המלך אל-נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה: ​ג ויאמר נתן אל-המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך: ​ד ויהי בלילה ההוא ויהי דבר-יהוה אל-נתן לאמר: ​ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד כה אמר יהוה האתה תבנה-לי בית לשבתי: ​ו כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן: ​ז בכל אשר-התהלכתי בכל-בני ישראל הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר למה לא-בניתם לי בית ארזים: ​ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן-הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על-עמי על-ישראל: ​ט ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את-כל-איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ: ​י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא-יסיפו בני-עולה לענותו כאשר בראשונה: ​יא ולמן-היום אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל והניחתי לך מכל-איביך והגיד לך יהוה כי-בית יעשה-לך יהוה: ​יב כי | ימלאו ימיך ושכבת את-אבתיך והקימתי את-זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את-ממלכתו: ​יג הוא יבנה-בית לשמי וכננתי את-כסא ממלכתו עד-עולם: ​יד אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם: ​טו וחסדי לא-יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך: ​טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד-עולם: ​יז ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל-דוד: ​

 

יח ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד-הלם: ​יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה: ​כ ומה-יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את-עבדך אדני יהוה: ​כא בעבור דברך וכלבך עשית את כל-הגדולה הזאת להודיע את-עבדך: ​כב על-כן גדלת יהוה אלהים כי-אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר-שמענו באזנינו: ​כג ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו: ​כד ותכונן לך את-עמך ישראל | לך לעם עד-עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים: ​כה ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו הקם עד-עולם ועשה כאשר דברת: ​כו ויגדל שמך עד-עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על-ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך: ​כז כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את-אזן עבדך לאמר בית אבנה-לך על-כן מצא עבדך את-לבו להתפלל אליך את-התפלה הזאת: ​כח ועתה | אדני יהוה אתה-הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל-עבדך את-הטובה הזאת: ​כט ועתה הואל וברך את-בית עבדך להיות לעולם לפניך כי-אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית-עבדך לעולם:

 

נתן הנביא מוסר לדוד בשורה מאוד משמעותית עבורו והיא שהקב״ה יעשה לדוד שם והמשמעות של השם הזה היא המשכיות עד עולם, כלומר שאצל דוד, בניגוד לשאול שלא זכה לכך, המלכות תמשיך גם לזרעו עד עולם. מה שאנו מכירים כמלכות בית דוד. מההדגשות רואים כי הביטויים האלה הם ביטויים מנחים בפרק. 

 

כמה פרקים אחר כך נתן הנביא נשלח שוב לבשר לדוד בשורה והפעם פחות נעימה. שמואל ב פרק יב:

 

​א וישלח יהוה את-נתן אל-דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש: ​ב לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד: ​ג ולרש אין-כל כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם-בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי-לו כבת: ​ד ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא-לו ויקח את-כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו: ​ה ויחר-אף דוד באיש מאד ויאמר אל-נתן חי-יהוה כי בן-מות האיש העשה זאת: ​ו ואת-הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את-הדבר הזה ועל אשר לא-חמל: ​ז ויאמר נתן אל-דוד אתה האיש כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על-ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול: ​ח ואתנה לך את-בית אדניך ואת-נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את-בית ישראל ויהודה ואם-מעט ואספה לך כהנה וכהנה: ​ט מדוע בזית | את-דבר יהוה לעשות הרע בעינו [בעיני] את אוריה החתי הכית בחרב ואת-אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון: ​י ועתה לא-תסור חרב מביתך עד-עולם עקב כי בזתני ותקח את-אשת אוריה החתי להיות לך לאשה: ​יא כה | אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את-נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם-נשיך לעיני השמש הזאת: ​יב כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את-הדבר הזה נגד כל-ישראל ונגד השמש: ​יג ויאמר דוד אל-נתן חטאתי ליהוה        ויאמר נתן אל-דוד גם-יהוה העביר חטאתך לא תמות: ​יד אפס כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות: ​טו וילך נתן אל-ביתו ויגף יהוה את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד ויאנש: ​טז ויבקש דוד את-האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה: ​יז ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן-הארץ ולא אבה ולא-ברה אתם לחם: ​יח ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו | כי-מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה: ​יט וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד ויאמרו מת: ​כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו [שמלתיו] ויבא בית-יהוה וישתחו ויבא אל-ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל: ​כא ויאמרו עבדיו אליו מה-הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם: ​כב ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה וחי הילד: ​כג ועתה | מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא-ישוב אלי: ​כד וינחם דוד את בת-שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא [ותקרא] את-שמו שלמה ויהוה אהבו: ​כה וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את-שמו ידידיה בעבור יהוה:

 

 

תהלים פרק מא לאור שמואל ב פרק ז ופרק יב - חלק בבן מערבא
עבר עריכה על ידי בן מערבא בתאריך כ"ג באדר ב תשפ"ב 22:21

 

אז אחרי המבוא אפשר להתחיל. 

 

אני טוען שלאור שני הפרקים האלה צריך לקרוא ולהבין את מזמור מא בתהלים. ראינו בפרק ז שלדוד הובטח שהקב״ה יעשה לו שם, כלומר שאצלו המלכות תימשך עד עולם, אבל אז נכנס לתמונה מעשה בת שבע והעונש שנגזר על דוד כתוצאה מכך בפרק יב, אמנם דוד מתוודה על חטאו ובתגובה הקב״ה מציל אותו ממוות, אבל מה בנוגע להבטחה שהוא קיבל בפרק ז ? האם היא עדיין בתוקף או שמא גרם החטא ? כלומר הרקע למזמור מא הוא השאלה הזאת, מה דינה של אותה הבטחה ? ואמנם ישנה דמות חולה במזמור, אבל הדמות הזאת הוא הבן הראשון של דוד מבת שבע ולא דוד עצמו. 

 

ונעבור לפירוט:

 

1. ״אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהוה״. 

 

משכיל זה דוד כמו שנאמר ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל״ (שמואל א פרק י״ח פס׳ יד)  

 

דל היא מילה נרדפת לרש (מהמשל של נתן כמובן)

 

ביום רעה, מתייחס למה שנאמר ״הנני מקים עליך רעה מביתך״. 

 

ימלטהו יהוה, מתייחס למה שנאמר ״גם יהוה העביר חטאתך לא תמות״. 

 

2. ״יהוה יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו״. 

 

את זה דוד מתפלל על הבן שלו מבת שבע שהיה חולה כמו שנאמר: ״ויגף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש״. 

 

3. ״אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך״. 

 

״אני אמרתי יהוה חנני״ מתייחס למה שנאמר בשמואל פרק יב ״אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה״ ואילו ״כי חטאתי לך״ מתייחס כמובן למה שנאמר שם ״ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה״. 

 

מכאן אפשר לענות גם על השאלה השניה מה פשר המילה ״כי״ ? לאור הנאמר יש לקרוא את הדברים כך, דוד מבקש מה׳ ״חנני רפאה נפשי כי [הרי הודיתי בכך ש] חטאתי לך״, ומודה ועוזב ירוחם. 

 

4. ״אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו״. 

 

״שמו״ - זאת הרי המילה המנחה שלנו מפרק ז. האויבים של דוד מצפים לכך שמיתת הבן של דוד תגרום לכך שיאבד שמו של דוד, במובן הזה שהמלכות תיפסק מזרעו חלילה, אובדן הבן הזה יהיה ראיה לכך שאותה הבטחה בטלה ומופרת.

 

5. ״יחד עלי יתלחשו כל שנאי עלי יחשבו רעה לי״. 

 

״יתלחשו״ לעומת ״וירא דוד כי עבדיו מתלחשים״ בפרק יב. 

 

6. ״דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום״. 

 

״שכב״ לעומת ״ויבקש דוד את-האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה״, ״לקום״ לעומת ״ויקם דוד מהארץ״. 

 

7. ״גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב״. 

 

״אוכל לחמי״ לעומת ״וישימו לו לחם ויאכל״. 

 

8. ״בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי״. 

 

עכשיו אפשר לענות על השאלה השלישית. 

 

בזאת הכוונה ללידת שלמה. בלידת שלמה השאלה שכאמור עמדה ברקע הפרק והיא מה דינה של ההבטחה האלוקית אודות מלכות בית דוד אחרי מעשה בת שבע נפתרת, והפתרון הוא שההבטחה עדיין בתוקף! ואיך דוד יודע את זה ? כי הקב״ה מעניק לשלמה שם! 

 

״ויקרא [ותקרא] את-שמו שלמה ויהוה אהבו: ​כה וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה״.

 

הקב״ה מעניק לשלמה שם, ידידיה, והשם הזה מהווה הוכחה לכך (הוכחה גם לדוד וגם לשונאים שלו) שמלכות בית דוד תמשך עד עולם דרך שלמה. דבר זה (כלומר שהמילה בזאת מתייחסת לשלמה) נרמז גם באופן די בולט במזמור עצמו

 

יא ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם: ​יב בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי:

 

9. ״ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם״. 

 

״לפניך לעולם״ לעומת ״ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך״ בשמואל פרק ז. 

 

10.״ברוך יהוה אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן״.

 

״ברוך יהוה אלהי ישראל״ - בתחילת ספר מלכים א מסופר שאדוניה ניסה לתפוס את המלוכה, בת שבע ונתן הנביא נכנסים לפעולה ומיידעים על כך את דוד שמצווה להמליך את שלמה. יונתן בן אביתר הכהן מעדכן על כך את אדוניה וזה החלק האחרון שלו בתיאור של המלכת שלמה: ״וגם ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן היום ישב על כסאי ועיני ראות״.

 

זהו. אני חושב שזה מספיק (את הצירוף ״ועד העולם״ הדגשתי כבר במקומו). 

---רב שמואלאחרונה
בחורבנך והערבים תומכיך ננוחם
למה...סיעתא דשמייא1

...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד

ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

כמו שנאמר "אל נורא עלילה".

גם בכבוש הארץ הם היו….סיעתא דשמייא1
… זקוקים לניסים מעל הטבע כמו: נפילת חומות יריחו, "שמש בגבעון דום".
תשובה על סחיטהפשוט אני..

נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד. 

למשל לשדוד בנק.

 

 

אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.

הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.

 

 

אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.

 

אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?

 

מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.

מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).

 

מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה אבלקעלעברימבאר

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כלומר מול אותו אדם לא היית מבקש סליחה?פשוט אני..
בפן המעשי - לא עשית לו משהו רע,קעלעברימבאר

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

אולי לבקש סליחה על הצער שצעירנו לפני התלונה למשטרהקעלעברימבאר
כשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכהחתול זמניאחרונה

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

 

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

 

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

 

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

 

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

 

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפוי

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אשמח לעוד עצות ☺️אבא פגום
אתה נבחן כשיש לך פנאיאלעדאחרונה

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד איש
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
עוד מישהו מכיר? המלצות?אבא פגום
לפני זמן מה סיימת את בים דרכךאלעד

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

מה הכוונה תובעני?אבא פגוםאחרונה

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
איזה ספרי קודש אתם רוצים..אנונימי 14

א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?

ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?

(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)

(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)

אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..


אני אתחיל.

א.  קלאסי-  ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).


ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..

הייתי רוצה לכתוב ספר כולו על מצוות "מעקה"אריק מהדרום

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

א. בהצלחה בעבודה החדשה. (קפץ לי מצמע)אנונימי 14

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

שאלות חזקות!אשר ברא
מה שאני רוצהחתול זמני

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

 

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

יש לי חבר שמחבב את מדרש רבהטיפות של אוראחרונה

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

 

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אההה , שאלה מעולה!אני:)))))

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

הוא לא המריא (; לא נורא..אנונימי 14
לא בדיוק ספר, ואולי קיים כזה (תספרו לי אם כן!)מרגול

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

כאילו סידור לאשה , אבל רק שחרית ומנחה ליוםאנונימי 14
חול, וגם שם לא כל התפילה אלא המינמום שנשים צריכות לומר?
כן, ואפילו בנפרדמרגול

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…


אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)


הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

יש כזה! עם מסלולים לפי הזמן שיש לךנפש חיה.
כן! נקרא "תהילת נשים" , אני יודעת שיש שם שחריתנפש חיה.


וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמישירהבו
מחפשת מקורות/ שיעוריםאשר ברא

בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..

ה' ישמח אתכם, תודה

אני לא מכיר מספיק את כתביו אבל אולי אחריםאנונימי 14

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

אכן.אחד איש
הכשרת האברכים עסוק בזה
תוכל לפרט?אשר ברא
...אחד איש

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

וזה לא בדיוק מה שביקשת אבל על הצד שאולי כןאנונימי 14

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

זהו..אשר ברא

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

צריך לדעתאחד איש
הרבה פעמים קושי בהתעוררות הלב והתלהבות תלוי לפעמים במצב נפשי שצריך לעבוד עליו או באיזה תפיסה מסוימת על ה' או על עבודת ה' שצריך לשפץ ועוד עניינים שלאו דווקא הפתרון שלהם זה להוסיף התחזקות על עניין ההתלהבות בעצמו אלא העניין הוא המסביב. להבין מה מונע מהלב להיפתח מה יושב עליו
^^ יפה מאוד שכויחאנונימי 14
נכוןאשר ברא
אבל אני מדברת על השלב של אחרי, שהבן אדם נמצא כבר בשמחה ורוצה להגביר התלהבות (:
אז לדעתי הכשרת האברכים יכול להיות טובאחד איש
מניח שיש כל מיני ספרים חדשים של הדור הזה וכל מיני שיעורים בנושא לא מכיר מספיק אבל מן הסתם אפשר למצוא
לא מכירה🙈אשר ברא
תוכל לפרט?
מסילת ישרים פרק זפצל"פ
ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו.

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.


אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

השיעור הכי טוב לנושא הזה הוא בליבנו פנימהמחפש אהבהאחרונה

בהצלחה!

אולי יעניין אותך