*גבורת ההורים*תיתי2
מה שכל כך מיוחד בילדים, שהם לא נותנים לנו להתחמק מעבודה פנימית
את יכולה לטאטא מתחת לשטיח המון דברים, רגשות, קונפליקטים, חולשות, שריטות, עניינים
אפילו ללכת לפסיכולוג במשך שנים לשפוך את הלב ועדיין להישאר פחות או יותר באותו מקום, כי כל צעד נראה כמו תהום וכל שינוי נראה בלתי אפשרי
אפשר להמשיך את החיים ולהזיז הצידה את כל מה שמפריע לי, או מפריע לי בעצמי, להתעלם, לשכוח,
לחשוב שהכל בסדר ומה שלא - חסר משמעות

עד שבא הילד הראשון.
ולילדים יש את הכוח והיכולת המיוחדת -
לא לוותר לנו על עצמנו
לא לוותר לנו על המפגש עם החלקים המורכבים בתוכנו ובחיינו
גם אם אנחנו מנסים להתעלם, ואפילו מצליחים במשך תקופה, משהו בילדים לא מאפשר את זה לאורך זמן.
הורה תמיד מוצא את עצמו בסוף בעבודה פנימית תמידית.
בצמיחה ובהתפתחות.
ברמה ובאיכות שלא היתה לפני הילדים, ולא מתרחשת במקומות אחרים בחיים (גם לא בעבודה ולא בזוגיות).

ומה שעוד יותר יפה ומרגש בילדים,
שלא צריך לעשות הרבה כדי להרגיש שינוי מבורך אצלם, אצלנו, ובבית.
כל צעד קטן יש לו משמעות עצומה ומורגשת.
לפעמים (או, לרוב) השינוי מסתכם בתודעה ובמחשבה, לא יותר מזה, וכבר רואים תוצאות
כבר מרגישים רווחה נפשית, רוגע, שמחה.

חשבתי לכתוב לכן, כי יצא לי השבוע לראות את זה בכמה מקרים שריגשו אותי מאוד.
הורה שלא היה פנוי לקשר עם הילד, ובעיקר "ניהל" את החיים ותפקד בבית, ולאחר שהילד סימן לו דרך ההתנהגות שהמצב הנוכחי לא מספיק לו, עשה שינוי קטן של *זמן עבור עצמו* (ההורה) וכך הרגיש פנוי יותר לילד - וראה שיפור תוך כחודש.
או הורה שמתוך עומס החיים והצורך לנהל משפחה ברוכת ילדים, מצפה מילדיו להיענות להוראותיו, וזה עובד לו באופן כללי, אבל יש ילד אחד ששום דבר לא עוזר, הוא מתנגד והמצב בבית מסלים. ועם כמה שיחות על חיבור ללב של הילד, צורך במשחקיות, בהנאה, אתמול קיבלתי הודעה קולית על משימה שנואה במיוחד (על ההורה ועל הילד) שעד עכשיו היתה מסכת ייסורים (כהגדרת ההורה) של מרדף, איומים, כוחנות, סבל של הילד, ועכשיו היא בוצעה בהנאה! (חוזרת: בהנאה!!) ברמה שמוכנים לשוב ולבצע. ואני לא נתתי רעיונות בכלל...!
רק הקדשנו זמן ביחד לשיחה ואיוורור רגשות ומחשבות, לקחנו אחריות על הסיטואציה, ומשם השינוי התרחש על ידי ההורים בעצמם... וכנראה ימשיך ויתרחש בעוד מרחבים, סיטואציות, וילדים.
(הפרטים של המקרים שונו, ואין סיכוי לזיהוי)

אז אני יוצאת בתחושה
שכל הורה הוא גיבור
גיבור שפוגש את הקשיים שלו, ועובד עליהם, כל הזמן.
וההחלטה להביא עוד ילד, כשאתה מבין את המשמעות, היא גבורת על.
תרימו לעצמכן!
ובחג הזה, המאתגר, רווי השינויים, עוצמת הרגשות, תזכרו שכל מעשה קטן, כל סבלנות קטנה, כל שינוי קטן - יש לו משמעות גדולה.
ואם נפלתם, טעיתם, לא הצלחתם, אפשר לשנות, זה לא כל כך קשה ומורכב כמו שזה נראה.
בזכות ילדינו אנחנו גדלים.
בזכות ילדינו אנחנו מגלים שאפשר להתהפך, שהשינוי אפשרי,
שמכאב עמוק יכולה לבוא צמיחה גדולה.
*שאנחנו מסוגלים*.
"כוח העל" ההורי שלנו הוא בתשובה, בהתפתחות.

לחיי הצעדים הקטנים וההצלחות הקטנות!
חג שמח!


וואוו!!!מאוהבת בילדי

מהמם! מחזק! נותן כח!!!

וכל כך כל כך נכון!!!

 

תודה על כל מילה!!!

תודה רבה על זה!!!רקלתשוהנ
איך כתבת יפה! תודה לך על זה!מתואמת
מהמם! תודהמטילדה
תיתי את מנחת הורים?דפני11
וכתבת מהמם
כןתיתי2
בשירות הציבורי

תודה לכן!
מקסים.אורוש3
מרגישה שבגלל שאני מבינה את המשמעות. ובגלל שלא מרגישה שעושה כמו שצריך. אין לי אומץ להביא עוד ילד. וזה כואב.
וואו, ממשתיתי2
אגיד לך מה שאני אומרת לעצמי -
הקב"ה מנהל את העולם
הוא מביא לי את הכוחות
הוא מעביר אותי משברים, תהיות, קשיים
הוא יודע איזה אמא אני באמת, כזו שלפעמים מרגישה מאוד רחוקה מלהיות "טובה דיה".
ובכל זאת הוא מצפה ממני להוסיף חיים.
ונותן בי אמון כשניתן לי עוד ילד.
אז אני עושה את כל שביכולתי,
וזה כולל שינויים עמוקים בנפש ובהתנהלות
כדי להצליח במלאכת ההורות באופן הכי מיטבי שלי
ומה שלא?
זה שלו...
גם מול הילדים שלי אין לי כמעט מצפון...
הקב"ה רצה את החיים שלכם כאן, דרכי,
אני באמת ובתמים עושה הכי טוב שביכולת שלי,
ומה שאני נכשלת - כנראה כך הקב"ה מכוון ומשם אתם תצמחו.
לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה...





אין באמור הנ"ל שום המלצה להימנע ממניעה...
איך הייתי צריכה לקרוא את המילים האלה עכשיומחי
תודה תיתי!

משתדלת כל כך לזכור שרוב הזמן אני בסדר, ויותר מבסדר, חושבת המון על כל אחד מהילדים שלי ומשקיעה בהם, וה' נתן להם אותי, אמא שמושפעת מאוד, אולי יותר מאנשים אחרים, מרעב ומעייפות, וכמה שאני עובדת על עצמי ומתאמצת לא להגיע למצבי קיצון, יש דברים שלא תלויים בי, וחוסר הסבלנות המטורף שלי היום נבע ישירות מהלילה חסר השינה שעבר עלינו עם תינוק משלשל וחוסר אפשרות להשלים שינה ביום, ואני עדיין אמא טובה ואוהבת, וקישטה ליסורי מצפון. ה' יעזור שהלילה יהיה רגוע יותר ומחר אוכל להיות אמא סבלנית יותר.
יותר מזה,תיתי2
לכל חסרון יש גם יתרון...
ואני בטוחה שהרגישות שלך כלפי שינה ואכילה, כלפי הגוף שלך וצרכיו,
יש לה כוח גדול חיובי בחייך
כוח של חיבור, של חיים, של עוצמה
שאותה את מעניקה לילדייך באופן ייחודי ומשמעותי.
אז כשאת מסתכלת על ה"נפילה" שלך בחוסר סבלנות כאשר הגוף שלך לא היה במיטבו,
תתבונני גם בכוח של הגוף שלך כשהוא כן במיטבו, וכמה הוא משפיע טוב על הילדים.
❤❤❤מחי
נקודה להתבונן בה...
לא מוצאת שום מעלות בחסרון הזה 😞
אולי זה שברור לי שאני חייבת לדאוג לעצמי ולחזק את הגוף שלי עוד לפני הילדים?
קודם כל, הקשבה לגוף היא כבר מעלה גדולהתיתי2
שבוודאי יש בה יתרונות.
גם לסדרי העדיפויות שלך, לכבוד שלך לעצמך, יש יתרונות ומשמעות.

תמשיכי להתבונן בזה...
אני בטוחה שיש לך יותר רגישות כלפי הצרכים של ילדייך וכלפי המקום שלהם, בעקבות ההכרות שלך עם עצמך

ואני גם בטוחה שיש דברים נוספים שאני לא יודעת...
וואי לגמרי!!!!! ממש תודה תיתי יקרה!!אוהבת את השבת
תודה יקרהאורוש3
תודה על מה שאת מוסיפה לפורוםבארץ אהבתי
זה כל כך נכון
לפעמים אני חושבת שהמטרה שהקב"ה ברא ילדים עם כל המורכבויות של ילדים, היא כדי לחייב אותנו לעבוד על המידות ולהשתנות...
הפוך גוטה 😉מיואשת******
הקבה ברא את העולם בצורה של הורים וילדים וציוה לכבד הורים כדי שנקיש מזה איך לכבד אותו
ברור שגם זה...בארץ אהבתי
אבל היה אפשר ללמוד לכבד הורים בלי לשגע אותם במשך כל השנים...
ההתמודדויות שלנו כהורים זה גם חלק מהתכנון. וזה לגמרי אחד המקומות שבהם אין ברירה וחייבים לעשות עבודת המידות (לא רק מכוונת, עצם ההורות מחייבת אותנו להיות במקום של נתינה, לעבוד על הסבלנות, לוותר על הצרכים שלנו בשביל אחרים, וכשמשקיעים בהורות - אז העבודה הפנימית היא אפילו הרבה יותר מזה).
אבל זה פרשנות שלנו, לא ציווי אלוקימיואשת******
הקבה לא אמר לנו להעצים ביום ולשיר בלילה, לקום לנדנד ללכת לאסיפות הורים ולטיפולים רגשיים

כהורה אתה מחויב לזון את הילד שלך,(וגם זה עד גיל יחסית צעיר) לחנך למצוות, לספר על יציאת מצרים, ללמד תורה, ללמד אותו מקצוע ושחיה.

לא שאני לא מסכימה איתך על עבודת המידות וכו, אבל זה משהו שאנחנו כהורים אוהבים רוצים לעשות, ולא בהכרח מה שאלוקים ציווה אותנו
אין מצווה לכבד ילדים
להעצים אותם
לפתור להם קשיים
ובכלל להשקיע בהורות
וגם כיבוד הורים מפורש שהוא לא רק להורים שהיו הורים טובים ומשקיעים.
את לא חייבת להסכים איתי...בארץ אהבתי
אבל אני חושבת שזה הרבה מעבר לזה.
מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם זה לא רק מצוות.
אנחנו צריכים להידבק בקב"ה, להידבק במידות שלו. עבודת המידות לא כתובה בתור מצוות, אבל היא חלק מהותי מעבודת ה'.
והקב"ה מכוון אותנו בחיים לניסיונות שיכוונו אותנו לתקן את הדברים שאנחנו צריכים לתקן. הוא מפגיש אותנו עם החסרונות שלנו, כדי שנעבוד אותו משם, מתוך המפגש עם הקושי שלנו, וזה מה שיתקן את המקומות האלו ויקרב אותנו אליו יותר.
וההורות היא אחד המקומות שהכי מפגישים אותנו עם המקומות האלו (וגם הקשר הזוגי), אצלי לפחות זה ממש ככה, אני כותבת מתוך המקום שלי, אבל מאמינה שזה נכון גם לאחרים.
כשבעבודה תלמידים לא מקשיבים לי, זה לא מעורר אצלי כעס כמו כשהילדים שלי לא מקשיבים לי. כשבעבודה תלמידים רבים ביניהם, זה לא מעורר אותי ומתסכל אותי כמו כשהילדים שלי רבים. המפגש שלי עם המידות האלו קורה לי הרבה יותר בבית מול הילדים, וזה מחייב אותי לעבוד על עצמי ולתקן את עצמי. ואני מאמינה ומרגישה שזו חלק מהסיבה שהקב"ה ברא ילדים ככה (בקלות הוא היה יכול לברוא את העולם אחרת. אצל בעלי החיים אין דבר כזה בכלל, רק אצל בני האדם יש תקופה כל כך ארוכה של ילדות).
וברור שזה לא כל התמונה. מצוות כיבוד הורים והמשמעויות שלה, והלימוד שלנו דרכה לכבד את הקב"ה, היא בוודאי גם הסיבה לזה שהקב"ה ברא את העולם כך, אולי זו הסיבה העיקרית יותר. אבל הקב"ה מתכנן את כל הפרטים בצורה מדוייקת. ואם גם ההורות מפגישה אותנו עם קושי, זה גם חלק מהתכנון, וגם לזה יש מטרה בפני עצמה.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...
אני לא אמרתי שאני לא מסכימה איתך מיואשת******
אפילו כתבתי שכן
מסכימה עם כל הענין שזה גורם לנו לעבודת המידות
מה שלא ברור לי זה אם לזה בדיוק הקבה התכוון
יש לי הרגשה שהיום המקום של הילד וכל מה שההורה ״חייב״ לילד ואיך להיות הורה טוב יותר וכו, הוא קצת מוקצן במקרים מסוימים, ואולי דווקא ההסתכלות של מה בעצם הקבה התכוון ביחסים האלו בין הורים לילדים, לפעמים נצרך כדי להתאזן קצת
אבל זה לא סותר את מה שאת אומרת, רק מביא נקודת מבט נוספת
אולי חלק מעבודת המידות למשל היא לזכור שילדים מצווים בכיבוד הורים ולהקנות להם את זה ולעשות פחות קוצי מוצי?
לדוגמא אם הילדים מעצבנים אותנו, יש בזה עבודת המידות של סבלנות לנו, אבל גם עבודה של חינוך להם אם נעבוד רק על הסבלנות שלנו ולא נחנך אותם אז זה יפספס את המטרה, בעיני. מקווה שהסברתי את עצמי גם
סתם מעלה נקודות למחשבה
אני חושבת שאני מבינה עכשיו את הכוונה שלךבארץ אהבתי
תודה שאת עוזרת לי לדייק את הדברים.
אני חושבת שמה שכתבת זה ממש חשוב. ברור שעבודת המידות שלנו לא צריכה להיות על חשבון חינוך לכיבוד הורים, ובגלל גבולות בחינוך.
אבל גם כשמחנכים לכיבוד הורים, למשל במקרה של חוצפה - יש הבדל אם התגובה שלי היא מתוך עלבון וכעס, או שאני מצליחה להגיב רק ממקום של חינוך. וגם אם אני לא שם (זה המצב אצלי לרוב..) - יש לי עבודה באיך לבטא את העלבון והכעס שלי. אם לאבד עשתונות ולהגיב לגמרי על פי האוטומט שלי, או לעצור את עצמי ולבחור איך לבטא את הכעס בצורה מבוקרת, או לזהות שאני עכשיו כועסת ולבחור ללכת לחדר להירגע ואחר כך להגיב מתוך חשיבה.

והיה גם משפט שכתבתי קודם, שעכשיו אני חושבת שגם היה יכול להשתמע לא כמו שהתכוונתי. כתבתי שההורות מלמדת אותנו לוותר על הצרכים שלנו בשביל אחרים. ואולי השתמע מזה שאני חושבת שהאידאל הוא שאמא תוותר על הצרכים שלה עבור הילדים.
אבל הכוונה שלי היתה לא לכתוב על גישה חינוכית כזו או אחרת, אלא לתאר מציאות שקורית, אצל כל אחת בדרך שלה. עצם ההורות מפגישה אותנו עם מציאות שבה לפעמים אנחנו מוותרות על צרכים שלנו בשביל הצרכים של הילדים, למשל כשאמא קמה בלילה בשביל תינוק בוכה. ברור שזה לא צריך להיות ככה כל הזמן, וצריך להיות מודעות לצרכים שלנו ולתת להם מקום. אבל במציאות לפעמים אנחנו מוותרות על הצרכים שלנו בשביל הילדים, וזה גם חלק מעבודת המידות שההורות מביאה אותנו אליה.

ובסופו של דבר, הנקודה העיקרית שלי לא היתה על איך נכון לפעול מול הילדים, אלא שעצם העבודה שאנחנו עושים כאמהות מול הילדים - גם זו שלא במודע אלא נובעת מעצם היותנו הורים (כמו לקום לתינוק בלילה), וגם זו שבמודע (בירורים ועבודה עצמית כדי לחנך טוב יותר), היא חלק מעבודת ה', ומביאה אותנו לשינויים פנימיים ועבודת המידות, ברמה שלא תמיד תקרה במעגלים אחרים בחיים.
ואני חושבת שהקב"ה עשה את הדברים בכוונה בצורה הזו, ומטרת הקשיים שההורות מפגישה אותנו איתם היא העבודה שזה מביא לעשות, והשינויים שזה יוצר בנו.
אני רק אגידתיתי2
שאני בכלל לא עסוקה בלחנך את ילדי לכבד הורים
כי זה דבר טבעי, שיקרה מעצמו, בהינתן מערכת יחסים טובה.
עד גיל מצוות הרי אין שכל מספיק, ואנחנו לא מצפים מילד לשלוט במעשיו באופן מלא. כך שההתנגדויות שלו כלפי ההורה הם לא מתוך "אי כיבוד הורים".
ובגיל ההתבגרות, אני אתייחס להתנגדויות כחלק מתהליך תשובה ראשוני. לפעמים יש נפילות אך התנועה היא כלפי עליה, בניה, בשלות.
ואחרי גיל ההתבגרות "כיבוד הורים" ממילא באחריות שלו ולא שלי.

אני חושבת שהאחריות על הקשר ועל מערכת היחסים - היא של ההורה.
והילד לא באמת יכול לעמוד ב"ציווי" כציווי, או שהוא יכול אבל זה לא נכון עבורו.
אני רוצה שהדברים יגיעו מבפנים, מהלב שלו, ולא "כי צריך" "כי חייב" "כי ככה התורה מצווה".
ובשביל להגיע ללב פנימה חייבים להיות משברים. זו אותנטיות של תהליך פנימי.


ילד רוצה להיות טוב
ילד רוצה לרצות את הוריו, לשמח אותם, לגרום להם נחת
ילד רוצה לקבל את עולם הערכים של הוריו
כל זה יקרה כאשר יכבדו אותו ויראו אותו, ויתנו בו אמון ומרחב ליפול ולקום, לטעות ולתקן בדרכו שלו.
קבלה ללא תנאי.
ואני יודעת שזה מאוד מאוד קשה להורים שומרי תורה ומצוות. ממש הפוך ממה שאנחנו חושבים ורגילים.
ואפשר לא להסכים איתי. אני פריקית של חופש בחירה...
^^^ כל מילהoo
גמני פריקית של חופש בחירה
וואו איזה קטע!! בדיוק אני במחשבות על זהאוהבת את השבת
הבת הבכורה שלי ילדה מהממת ממש בלי עין הרע.

ולאחרונה, למרות שזה קיים כבר הרבה זמן, אבל בגלל שהיא כבר בת ארבע וחצי אז זה יותר מפריע לי..

בבית שאני איתם אני כמעט לא נאלצת לדרוש תקשיבו לי מיד כי אמרתי וכו..

אבל כשהיא עם חברים בחוץ ומשתוללת איתם, בקטע טוב.. אבל נגיד מתרחקים בלי רשות למרות שמוגדר שאסור או שאני קוראת לה כי עשו שטות אחרת- היא פשוט לא באה.

והתחלתי לחשוב איך להסביר לה שלאבא ואמא צריך להקשיב, כי זה כן בעצם פוגש אותנו גם בסיטואציות בבית לפעמים של השתוללות..

ואז לאחרונה התחלתי להסביר לה (היא מאוד אוהבת ללמוד פרשת שבוע וסיפורי תורה) שהקב"ה מצווה אותנו בתורה לכבד את ההורים שזה אומר להקשיב להם ולעשות מה שהם אומרים וגם- לשמח אותם ולעזור להם.

והרגשתי מצד אחד שאין לי דרך אחרת להסביר למה צריכים להקשיב להורים ומצד שני לא הייתי שלמה עם זה. כי למה לתת להם תחושה שהתורה כופה עליהם משהו בלי קשה להזדהות פנימית שלהם עם זה..
ומצד שני, היא כ"כ אוהבת את התורה והרגשתי שזה נותן לה תחושת חשיבות שאני נותנת לה מצווה מהתורה שהיא בשבילה..
לאבא ולאמא צריך להקשיבמיואשת******
כי הם אוהבים אותנו הכי בעולם. אין מי שאוהב אותך יותר מאבא ואמא. ואם אבא ואמא אומרים משהו זה בגלל שהם רוצים שיהיה לך טוב יותר. ותמיד תזכרי את זה.
יצא לי פעם להמחיש את זה לילדה בחציית כביש
נתתי לה לומר לי מה היא רואה כשעמדנו ליד מכונית ושדה הראיה שלה היה מוגבל
ואז הרמתי אותה לגובה שלי ושאלתי אותה מה היא רואה עכשיו
ועכשיו היא מבינה למה חייבים לחצות כביש עם מבוגר
וזה אותו דבר עם אבא ואמא
הם רואים ומבינים דברים שילדים לא תמיד. והם הכי אוהבים את הילדים שלהם בעולם ואם הם אומרים לילד שהוא צריך לעושת משהו זה אך ורק לטובתו


תשאלי את הבת שלך- למה את חושבת שאמא לא מרשה ללכת לשטח הזה ? את חושבת שאמא לא רוצה שתשמחי? שתשחקי? נכון שאת יודעת שאמא רוצה שתהיי עם החברים? אז תחשבי רגע למה אמא אמרה לחזור?
תקשיבי לה, יהיו לה רעיונות.
ואז תוסיפי ותסבירי - למשל יש שם אבנים (ממציאה סיבה כן? בטח יש לך את שלך) ואתם רצים ואני לא רוצה שתטפלי ותשרטי ויכאב לך.
מקסים ממש!!! תודה!! זה היה חסר לי ממשאוהבת את השבת
אני יודעת שכבר אמרתי לך אבל אןמרת שוב- את מהממת ואני כל כךפה לקצת
אוהבת את התגובות שלך.
הלוואי שאזכור את כל מה שאת כותבת כשזה יהיה רלוונטי לי
תודה! שמחה שאהבתן 💕 ורק רוצה להוסיךמיואשת******
ככלל, ככל שאנחנו מסבירים יותר את הסיבות להחלטות שלנו כשאפשר, ככה הילדים סומכים יותר ורגועים יותר
קודם כל הם מבינים שזה לא הנחתות ושיש סיבות טובות
וגם כשאי אפשר להסביר למה הם סומכים יותר שאם מדי פעם לא מסבירים אז כנראה שאי אפשר
לחיות בצורה של הנחתות תמיד חייבים לעשות כי אמא אמרה זה לא נעים ולא עוזר לקשר
אבל מצד שני לא תמיד אנינו יכולים או רוצים להסביר וזה בסדר שנגיד הפכם אני לא יכול להסביר למה למרות שהדרך כלל אני כן מסבירה, לפעמים צריך לעשות גם בלי הסבר ולפעמים אין זמן להסבר אבל תזכור שהסיבה היא תמיד לטובתך ואבא ואמא אוהבים אותך ורק רוצים הכי טוב בשבילך גם אם כרגע אי אפשר להסביר

(וגם הקבה …. קשה לזכור 🙈)
ושיהיה ברור שלא נולדתי ככה 😁מיואשת******
עברתי מלא דרך מלא שגיאות, המחית הורים, דמעות ויזע….
הרבה נסיון וממש לא כולו שמח ונעים
אם זה לא ברור🙈
תודה על זה! ומעניין אותי עוד משהו..אוהבת את השבת
כי מאז קראתי את התגובה הקודמת השכבתי אותם לישון, (כןכן בשעה שכזו......)
והם ממש לא רצו וניסיתי להסביר למה צריך ללכת לישון אבל הרגשתי שלפעמים ילדים לא צריכים רק לשמוע למה ולפעמים שפוט לשמוע עכשיו לא מדברים כשברור לכולנו שזה כי זה מפריע לישון ועכשיו צריך ללכת לישון כי מאוחר ולא רוצים להיות עייפים בבוקר.

אז אמרתי את על ההסבר הזה כמה פעמים אבל הרגשתי שזה גם קצת מדי מרוכך ,כאילו הרגשתי שהם צריכים לשמוע את ה " עכשיו שוכבים במיטות ונרדמים בלי לדבר",.
במיוחד אחרי שנתתי להם לשחק עדלאידע..

אז מה אומרת?
וגם בכללי אני חושבת שאני כן מסבירה כמעט כל הזמן אבל לפעמים מתאים לי לא להסביר, כשהם יודעים עברו איזה גבול או משהו ופשוט לתת הוראה כהורים שעכשיו לא.
לא עולה לי דוגמה טובה לראש אז לא יודעת אם תבינו מה אני מתכוונת...
אומרת שאת צודקת לגמרי מיואשת******
והסבר מסבירים פעם אחת. אפ את חושבת שהוא היה תואם גיל וברור לך שהבינו, אז עכשיו זמן ליישם
וגבולות זה דבר ממש ממש חשוב. ממש.
ובסופו של דבר את האמא, אם את מרגישה שהילדים שלך זקוקים לגבול , או שאת זקוקה לגבול כדי לתפקד טוב יותר, שזה סיבה לא פחות טובה, אז זה הזמן להציב אותו.
אני מאמינה באימהות. מאד מאד מאד 💕
אימהות יודעות בלב כשילד באמת חולה גם כשהרופא לא
אימהות יודעות בלב ובראש למה הילד שלהם זקוק עכשיו, גם אם זה מכוסה בהמון קולות שאומרים לך- את לא מספיק טובה, את לא מספיק יודעת, זה לא תואם את גישת איקס מיקס דריקס , זה לא מה שהחמות אמרה ולא מה שהשכנה המושלמת עושה.
את האמא המיוחדת לילדים שלך. אותך ה שם לאמא שלהם ואת יודעת מה טוב להם. הכי יודעת. הכי טוב.
צריך לנקות את הקולות המחלישים
לפעמים להיכנס לחדר ולחשוב קצת
אפשר וחשוב וטוב ללמוד הנחית הורים ולקבל כלים
אבל בסוף, האמת הפנימית שלך מה שמתאים לך ולילדים שלך ברגע הזה - את זה ה בירך אותך שאת תדעי ותוכלי לעשות מה שטוב להם
תקשיבי לעצות, תלמדי, תשתפרו, אבל תמיד תסמכי עליך ❣️❣️❣️❣️❣️
וואי תודה!! ככ תודה!!ככ מחזק!אוהבת את השבת
ממש תודה השקעת ככה בשבילי♡♡♡
❤️❤️❤️מיואשת******
קראתי את ההודעה הזאת והתרגשתי מאודלפניו ברננה!
חיזקת אותי ♥️😘
אחרי קושי משמעותי עם הגדול שלי אתמול
❣️❣️❣️שמחה לשמוע, את אמא מדהימה!מיואשת******אחרונה
תודה שכתבתבארץ אהבתי
זה מעניין מה שאת כותבת.
אני מרגישה שזה בעיקר מסקרן אותי - איך זה מתבטא למעשה במציאות. מרגישה שאני לא מצליחה להבין איך בפועל נראית סיטואציה של ילד שמתחצף/לא מקשיב, על פי הגישה שאת מביאה...
כשילד לא מקשיבoo
זה לא קשור לכיבוד הורים. ילדים הם לא רובוטים שאומרים להם ומקשיבים. אני זוכרת את עצמי כילדה וכמה קשה היה להקשיב ולעשות מה שאומרים לי.

בפועל אצלי יש ילד שהמון פעמים לא מקשיב. כשאני רואה שהןא לא מקשיב, אני עושה חישוב עלות תועלת אם זה מספיק חשוב, אם זה מספיק חשוב אני אשקיע מאמץ להסב את תשומת ליבו שיקשיב, אם לא מספיק חשוב אני מרפה.

בקשר לחוצפה- ילד שיש לו קשר טוב עם ההורה ותקשורת טובה- לא מתחצף. אומרת אצלי מנסיון.
את לא חושבת שזה הגדרה קשוחה?מיואשת******
כלומר כרגע הגדרת תשעים וחמש אחוז מהילדים הממוצעים והוריהם כבעלי קשר לא טוב.
זה שלך יש נסיון נקודתי כזה לא אומר שאם יש חוצפה זה מצביע על קשר לא טוב עם ההורים. זה כמו שמי שלא התחסן ולא נדבק יגיד- מי שנדבק זה בגלל שהוא התחסן
נראה לי קצת פוגע איך שכתבת את זה
תשעים וחמישה אחוזים מהילדים מתחצפים?oo
אולי תלוי מה ההגדרה לחוצפה, אולי מפרשים התנגדויות של הילד כחוצפה.

כשילד מדבר באופן בוטה/ מזלזל להורים שלו, זה מראה שיש קצר כלשהו בתקשורת או בקשר שלו עם ההורה. לא רואה סיבה אחרת שזה יקרה. וזה לא אומר שאין קשר טוב.

ולא התכוונתי לפגוע באף אחד.
לדעתי כן, לא כהתנהגות קבע אבל במהלך ההתבגרותמיואשת******
ובהחלט באמת תלוי מה הגדרת חוצפה
זה לא בהכרח קצר בתקשורת
לפעמים זה דרך לבטא כאב
בלבול בין הורה לחבר
לפעמים קצר בתקשורת בהחלט
יש הרבה סיבות

בצורה שכתבת היה נשמע שאם יש קשר טוב- לא יקרה. מזה משתמע שאם זה קורה הקשר לא טוב, ועם זה אני לא מסכימה
כאב שילדoo
אומר אותו דרך חוצפה, זה כאב שדרך תקשורת רגילה התפספס.

לא אמורים לדבר גם עם חבר בצורה בוטה או מזלזלת, אלא אם רוצים לומר משהו שלא נשמע בדרך הרגילה.
לא אמורים זה משפט נחמדמיואשת******
לא אני ולא הילדים שלי עושים מאה אחוז מהזמן מה ש״אמורים״
אנחנו בני אדם לא מלאכים
ולא תמיד מבטאים כאב בדרך נכונה. לא בגלל קצר בתקשורת אלא בגלל שכואב ולא חושבים מספיק ולא עוצרים וכו.
אני מרגישה שההשקפה שלך על דברים מאד קיצונית ולא לוקחת בחשבון הרבה אפור בדרך
או שיש קשר טוב או שלו פה מעידה על קצר. החיים לדעתי לא עובדים ככה
לפעמים גם בקשר טוב אנשים אומרים דברים לא מתאימים או לא בצורה המתאימה לא כי יש קצר ולא משום סיבה גבוהה או עמוקה אלא כי הם אנשים, והם טועים. ויטעו. וזה קורה וזה בסדר ומתקנים ולומדים ונופלים וקמים ולא כל חוצפה מעידה על דברים עמוקים
לכל דבר יש סיבה עמוקהoo
תלוי איך מסתכלים ואיך מנתחים סיטואציות.

כל דבר שקורה בין אנשים הוא תקשורת, ואם זה פחות בטוב, אני מכניסה את זה תחת קטגוריה של קצר.

יש מצב שבדברים שנוגעים בילדים אני קיצונית ולא רואה אפור, זה בנפשי. ונראלי שהסכמנו בעבר שלא להסכים..
אכן מיואשת******
וגם פה לא מתדיינת על הסכמה, ברור לי שלא נסכים
ניסיתי רק להאיר שהניסוח היה מכליל בעיני ועלול לפגוע באחרות, זה הכל.
אין לי זמן להאריךתיתי2
אבל הילדים שלי חוצפנים גדולים
וגם יש להם קטעים של אגרסיביות בלי עין הרע.

הילדים שלי לא בהכרח טטאלך, ממש לא
מתה עליהם (איך עושים לב?)


מה עושים? אני יכולה לכתוב. לא בטוחה כמה זה אפקטיבי. צריך לראות את זה בלייב ולהטמיע בתהליך.
תכלס הכי כדאי לך לקחת קורס של רותי, או של מישהי אחרת בגישה.
שווה כל שקל.
אבל בכל זאת אשתדל לענות מחר
חשבתי על זה, ואני מציעה רעיון מהפכניתיתי2
אפשר לעשות שיחת זום קבוצתית
לא חייבים עם מצלמה, לא חייבים לחשוף את השם.

ובוידאו אפשר לדבר על תהליך ההסתגלות של הילד - בכי, אגרסיביות, איך מציבים גבולות
איך מגיבים באמפתיה
מהי חוצפה,
למה ילד לא מקשיב לי - פרקטיקה ולגעת קצת או הרבה מעבר לפרקטיקה בידע שהוא חיוני.
אפשר עוד ועוד, אבל נתחיל במפגש אחד במידה ותהיה היענות.
(מכיון שמדובר במקצוע שלי ובידע וניסיון שנרכש בעמל ובכסף, אני אבקש תשלום סימלי)


אם יש מעוניינות, שלחו לי מסר ונהיה בקשר.
אולי אנחנו לא מסכימות על מה זה חינוך לכיבוד הוריםמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך י"ט באדר ב תשפ"ב 22:11
ואני גם לא זוכרת בני כמה הילדים שלך
בכל אופן, כשאני מתכוונת לחנך ילד לכיבוד הורים זה יכול להיות למשל- כולם לומר לודה לאבא שנהג עכשיו שלוש שעות לצפון והסיע אותנו, וכולם מתחילים לשיר שיר תודה היתולי.
זה יכול להיות הסבר לילדה מתבגרת מה נחשב חוצפה ומה לא ואיך מותר ונכון לדבר לאבא ואמא גם כשכועסים
הרבה פעמים הם בכלל לא מבינים שאמרו משהו שהוא חוצפה ואין טעם לכעוס או להיעלב יש טעם להסביר
יש להסביר שאבא ואמא טרחו ועמלו רבות שיהיה כיף בטיול ולכן לעשות מהומת עולם כי יש גלידה וניל ולא שוקולד בקיוסק זה כפיות טובה וחוסר מחשבה
יש הרבה הרבה חינוך
גם כשלא מצפים מילד לשלוט במעשיו באופן מלא בהחלט מצפים ממנו לשלוט בחלקם
המנטרה שאם רק נאמין בילד ונאהב אותו ללא תנאי הכל יקרה מאליו והוא יצמח מחונך נפלא היא לא נכונה בעיני וגם לא תואמת את דרך התורה, בדיוק כמו שכתבת בעצמך.
אבל חינוך בשום תורה לא סותר את זה שיכבדו אותו ויראו אותו ויאמינו בו ויאהבו איתי ללא תנאי. אני מאד מאמינה בכל הדברים האלו. אבל לצד חינוך. לא במקומו. אני אוהב את הילדים שלי גם אם הם יבעטו ולא יעשו שום דבר מהדרך שלי ולא יקשיבו לחינוך שלי. זה בכלל לא קשור לאהבה שלי. ואני כבדת אותם ואת החלטותיהם תמיד גם אם קשה לי איתם. אבל זה פשוט לא סותר את העובדה שתפקידי הוא להעניק - כן, זה מתנה- חינוך טוב

כמו שיותר קל לי לתת ממתקים כל היום ולא להתעקש שיאכלו גם ירקות ככה חינוך הוא עבורי משימה קשה. מחכה כבר להיות סבתא זה הרבה יותר כיף. אבל זה מתנה ענקית שאני נותנת מכל הלב והאהבה לילדות שלי. במאמצים מרובים. ואולי לכן קשה לי לקבל גישה שאומרת העיקר שתאהבי אותם ותני להם חופש בחירה מה לאכול לישון לדבר ולעשות והם יצאו מחונכים כי תמיד אהבת אותם וזה העיקר. זה גם לא תמיד נכון (ויש לי דוגמאות סביבי) וגם מבטל מאד את המאמצים האוהבים שלי להשקיע בחינוך נכון ובקשר בריא מכבד אוהב מעריך ו.. מחנך.
אבל אני חושבת שזה הבדל מאד מהותי בדרך המחשבה שלך לשלי ולא פעם ראשונה שאני נתקלת בזה אז בהחלט נסכים לא להסכים ובואי נגיד שיותר כתבתי למי שמענין אותה לשמוע את דרכי ולא בשביל לשכנע אותך
לא מזמן כתבתי פה תגובות על תגובותתיתי2
בנושא ההובלה ההורית.

אני מבינה שטועים לחשוב שאני דוגלת בהכלה בלבד.
אני לא כתבתי את המילה "הכלה" למיטב זכרוני, ואם כן אז טעות, יותר לא אכתוב כדי שלא להכנס למשבצת לא מדוייקת.
הכלה = מושג טיפולי. לא מסכימה עם הכללה שלו למקומות אחרים באופן שוטף.

בוודאי שהורה הוא הדמות המובילה את הילד בחייו, מראה לו את הדרך, מצפן ומגדלור עבורו.
הורה צריך לצפות מהילדים להתפתח, וצריך לשים גבולות.
הורה שהוא "מכיל" בלבד, כלומר חסר עמדה מול ילדיו, יהיה לו קשה מאוד, ובעיקר לילדים יהיה קשה.

א ב ל
אני כן מאמינה יותר ב"הזמנה להתקיים בנוכחותי ללא תנאי" כמהות הקשר, ודווקא מתוך ההובלה ההורית, היכולת של ההורה לאפשר לילד ולהצמיח אותו מתוך מרחב דווקא בשל עוצמתו כסמכות הורית.
ואני לא מתחברת ל"לחנך" במובן של "להגיד לילד" באופן קוגנטיבי.

אני מניחה שאני די חריגה בקו שלי. בסדר. זו אני...
כל אחד ואחת בוחרים דרכם ובאמת שאין פה אמת מוחלטת או המלצה אחידה. בוודאי לא ברזולוציות האלה.
רוב האנשים משלבים התנהגותי ורגשי ויוצאים להם פירות נאים.
גם אני לא כתבתי את המילה הכלה מיואשת******
בכל אופן מה שעולה ממה שאת כותבת בדרך כלל הוא קו חינוכי מאד מאפשר ולא מנתב. אולי פשוט את כותבת רק על הנושא הזה ולכן זה הרושם שמתקבל ואולי אני לא קוראת אותך נכון. ובהחלט כל אחד בוחר בדרכו שלו ואני ניסיתי להביא את שלי קצת
אני בטוחה שיש בדרך שלך עוד המום אלמנטים שאת לא כותבת כאן
כתבת מהמם ומדויק ממשמיואשת******
ממש מסכימה איתך גם על הדוגמא של החוצפה. שזה הדוגמא הכי נפוצה והכי קשה. לקח לי שנים לא לקחת ללב ולחנך ממקום אמיתי ❣️
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך