מי שמקבלת שיחות לא מעטות על התנהגות שלילית של הילד בביה״סקמה ש.
בס״ד

בהנחה שיש כאן כאלה ושאני לא היחידה כאן 🙃...

איך אתן מרגישות - *בלב*?

א. לרוב לוקחות ללב אבל בקטנה, כי הסבלנות לתהליך החינוכי היא הדומיננטית כאן, בתוך הלב שלכן. אתן עם תחושה שאתם (ביחד עם האבא) עושים השתדלות ושזה בסוף ישתלם. אתן עם אופק שהילד עוד יגדל ויהיה לאדם מדהים.

ב. לרוב לא לוקחות ללב. מטפלות בזה בצורה עניינית, עושות את מה שצריך כדי לקדם את הנושא, עם זה מול הילד ועם זה מול המורה. אבל מרגישות בבירור ש״הילד הזה הוא אדם בפני עצמו״, ש״זה שלו ״ וכו׳, אתן בהרגשה כללית של מובחנות ושיחה כזאת בגדול לא מערערת אתכן.

ג. לרוב לוקחות ללב. שיחה כזאת ממורה הוא דבר שממש מוריד את הרוח מהמפרשים מבחינתכן. שמעלה עצבים פנימיים (ואולי גם חיצוניים). שפוגע בשמחה ובשלווה שהיו עד לאותה השיחה.

ד. אחר (פרטו 🙂)


מטרת השרשור - לא לגמרי מוגדרת 🙂. אולי פשוט להעלות את הנושא ולאוורר אותו קצת. אולי לקבל הזדהות. אולי לקבל השראה.



לגמרי ג'!!! מרגישה שזה פוגע בי! שזה מערער את ההורות שלי.אמהלה

מתסכל ששוב הילדון עשה כך

כואב ששוב המורה לא הבין אותו

שובר כשאני כועסת עליו

פוצע ששוב לא הצלחתי להכיל ולהבין ולהגיב באיפוק

ובעיקר בעיקר כמו שאמרת- לוקחת ללב, עמוק עמוק

 

גדול גדול!!!!

אני איתך!

את מהממת! ממש תודה על ההזדהות ❤️קמה ש.
אצליפרצוף כרית

ג. זה די שובר אותי ולוקח לי זמן להתאושש 

 

אבל במקביל, בעיקר אני יושבת אח"כ עם עצמי וחושבת איך להסביר לילד ואיך לעזור לו 

אולי לתת לו עונש

ומצד שני להראות שאוהבת אותו עדיין ולצ'פר אותו על התנהגות טובה

תלוי לגופו, כל ענין

 

להתענין יותר מה היה היום וכו' לוודא שהוא לא חוזר על התנהגות שהעירו לו עליה  וכו' - כדי שהוא ירגיש שאם מתנהג לא בסדר , יש מישהו (אמא) ששם לב והוא לא יכול לעשות מה שרוצה (זה חשוב!)

 

ומשתדלת לתת המון חום ואהבה יותר מהרגיל, אחרי דברים כאלו שקורים - לשים דגש על זה - כי בד"כ רוב המשברים של אנשים/ילדים בחיים - נובע מחוסר של חום ואהבה בכללי... זו גישת החיים שלי לפחות....

 

תודה יקרה על ההזדהות!! אהבתי את מה שכתבת בסוף 👌🏼🤍קמה ש.
תודה קמוש!!!פרצוף כרית


מניחה שפעם ראשונה ב, פעם שניה א,מיואשת******
פעם שלישית ג
ואם זה היה משהו קבוע כנראה הייתי פקעת עצבים

(היה לי פעם משהו בגן. וזה בכלל לא היה גיל חינוך משמעותי, ולא היה לי הרבה מה לעשות, ובכל זאת כעסתי והשתגעתי וממש לא הצלחתי להכניס לפרופורציות)
חיבוק ❤️❤️❤️❤️
תודה מותק על החיבוק ועל השיתוף 🥰קמה ש.
ג ' לצערי.שיחה כזאת תעשה לי עצבים ותגרום לי לעצבותאחתפלוס
מאמינה שבהמשך אתאפס על עצמי

עוזר לי לראות שזה משפיע על רובנו... את ואני לא לבד לפחות 🤍קמה ש.
בס״ד

(מה שלום הילדה שלך? עבר לה? לא הספקתי להגיב שם)
אנחנו עוד מאושפזים איתה.תודה על ההתעניינותאחתפלוס
וואו, רציני... שולחת כוחות ❤️❤️קמה ש.
לוקחת אותם.תודה♥️אחתפלוס
❤️❤️קמה ש.
אני עוד לא בשלב הזהמכחול
רק רוצה להגיד לך שכיף לילדים שלך, שאפילו אם יש להם אתגרים בבית ספר, יש להם אמא מהממת כל כך!


אולי המשפט "ילדים הם לא כרטיס הביקור שלנו" יעזור לך?
(נראה לי ששמעתי אותו מעינת נתן)
בתיאוריה הוא נשמע לי נכון, בפועל אני בטוחה שיהיה לי ממש ממש קשה במצב כזה.
אולי לפני שאת מגיבה לילד, קחי זמן לעצמך - תכילי את התחושות שלך. מותר לך לכעוס, להתאכזב, לדאוג, להתבייש. זה מאוד מאוד טבעי.
אולי אחרי שתתני מקום לרגשות שלך יהיה לך יותר קל.

בהצלחה!
תודה יקרה, חיממת לי את הלב!!קמה ש.
בס״ד

אני הרבה מנסה להזכיר לעצמי את זה האמת ואני לא כל-כך חושבת שזה יושב על מבוכה בגלל הדברים שהוא עושה. נראה לי הרגש הדומיננטי הוא דאגה לילד - ועייפות שלי.

וכן, בזמן האחרון אני ממש מנסה לקחת אקסטרה זמן לעצמי סביב אירועים כאלה. או מעבירה לטיפולו של בעלי... (לפני זה זה היה בעיקר אני).

תודה יקרה! 🤍
בפעם הראשונה והשניה שזה קרה ליתיתי2
הייתי אבודה, כואבת, מבוהלת, רגשות אשמה, חששות מהעתיד, קושי לשמוע את הביקורת ואת ההנחיות של הצוות החינוכי שלא ממש התיישבו על ליבי.
ממש היו חוויות קשות.
מה גם שלא הסכמתי עם ההצעות של אנשי המקצוע, ולא אהבתי את התפיסה החינוכית.

ואז, פגשתי שכנה שהיא אמא מנוסה,
והיא לימדה אותי עקרון שאני הולכת איתו מאז ועד היום וגם ממליצה לאמהות אחרות.
אני האמא - אני האחראית על חינוך ילדים
המורים והפרא רפואיים הם שליחים שלי במלאכת החינוך.
אני שמחה להתייעץ איתם, שמחה לקבל מהם חוות דעת, אך אני מובילה את החינוך של ילדי.
ולכן, אני תמיד כמה צעדים קדימה לפניהם. אני לא מחכה לגננת ולמורה - אני יוצרת איתם קשר. אני לוקחת לטיפולים. אני לומדת. אני שמה עין.
מזמן מזמן לא סיפרו לי משהו שלא ידעתי. לרוב באסיפות הורים אני זו שמחדשת לצוות על הילדים שלי, ומצפה מהן למענה בהתאם לתפיסת עולמי (יש לציין שלרוב תואמת לצוות באופן כללי, ואני רק מדייקת/מאירה/מחזקת).
אם יש קושי, אני מצפה ומבקשת להיות שותפה מלאה בדיונים המקצועיים.
האחריות היא שלי.
ואני חושבת, שבסופו של דבר, גם אם בתחילת הדרך לצוות החינוכי קשה לקבל את העמדה שלי, מאוד מהר הם מקבלים ומרוצים ממנה - כי אני לגמרי לוקחת את האחריות. וזה מוריד מהם. והדברים מטופלים ומתקדמים.

תגידי "תודה על תשומת הלב, אני אחשוב על הדברים ונהיה בקשר"
תחליטי מה עמדתך החינוכית, תתייעצי במקרה הצורך,
ותחברי את הצוות החינוכי לתכנית העבודה שלך.
המלצה - אל תגידי כלום לילד. כלום. תעזרי לו בלי להתקע על המאורע הספציפי.


ומותר לך להצטער ו"לקחת קשה"... זה באמת קשה.
בהצלחה!
חיכיתי לקרוא מה תכתבי ❤️מכחול
מה שהכי קשה לי זהשקדיה.
לא להגיד כלום לילד.. כלומר אני לא אגיד במפורש אבל זה בוודאי משפיע על מצב הרוח שלי, ועל קבלת הפנים שלו כשחוזר מבית הספר...
מסכימה לגמרי עם מה שאמרת על לקחת אחריות על חינוך הילדים אבל זה לא סותר את הקווצ' בלב ואת הערעור כשמקבלים הודעה על התנהגות שלילית של הילד...
כמה דבריםתיתי2
א. הילד שלך הוא טוב. הילד שלך הוא טוב. הילד שלך הוא טוב.
ההתנהגות היא חיצונית לו. והיא חלק בלתי נפרד מההתפתחות האנושית. מבאס אולי, אבל הילד הוא טוב.
תשנני לך את זה...

ב. לא צריך להאמין לכל דבר שאומרים לך עליו...... שימי סימן שאלה ואל תקחי כל דבר כאמת צרופה.
מדגישה - לא אמרתי להתעלם, ממליצה לבדוק כל דבר לעומק.
אבל.... אם זה עוזר לך לקבל אותו באמון ובאהבה, אז אל תאמיני.
כתבתי כאן שבפעמיים הראשונות שזה קרה לי, חשבתי שהצוות טועה מבחינה מקצועית, והם התעקשו שאני אמא צעירה שלא מבינה כלום מחייה. הלכתי לאבחונים, והתברר שצדקתי ביג טיים. לא דובים ולא יער.
אז למדתי לא לקבל כל טענה מקצועית כעובדה. נפשות הם דבר מורכב ומלא פלא פנימי.

ג. הילד שלך טוב ואף אחד לא יכול לערער את זה, שלא יערערו אותך... כן, אמרתי את זה שוב.

ד. לחפש כוונות טובות אצל הילד. אבל שוב זה נושא ארוך ולא יכנס כאן בהודעה.
צודקת לחלוטין.שקדיה.
נכון לגמרי, צריכה לשנן את זה שוב ושוב.
תודה לך!
אהבתי מאד. ממש נכוןמיואשת******
זה משפט ממש נכון וחכם, שעושה הרבה סדר. תודה!קמה ש.
בס״ד

ברוב רובן של הפעמים אני גם יודעת לפני שיוצרים איתי קשר. וב״ה כמו שכתבתי בתגובה אחרת ברוב המקרים זכינו במורים מקסימים וקשובים איתם אפשר לעבוד בשיתוף פעולה פורה. ב״ה זה לא עניין של עמדה חינוכית של צוות מול עמדה שלי 🙂.

״המלצה - אל תגידי כלום לילד. כלום. תעזרי לו בלי להתקע על המאורע הספציפי״ - את יכולה להרחיב? נגיד ילד שהתחצף בצורה קשה למורה. או שנהג באלימות כלפי תלמיד אחר.

איך את מגיבה אם הילד משתף אותך בעצמו?
לחילופין - מה את עושה אם פונים אלייך מבית הספר?
אופציה שלישית - החליטו להעניש את הילד והילד משתף אותך שהוא לא מתכוון לשתף פעולה בשום צורה עם התוצאה הזאת. מה את עושה?
תלוי מתי ועם איזה ילד.שקדיה.
אבל בדרך כלל ג' לצערי..
❤️ תודה שקדיה! אנחנו כבר חבורה מסתבר... למה ״לצערך״?קמה ש.
בס״ד

מה הייתה היתה התגובה (בלב בעיקר, אבל גם במעשים אולי) האידיאלית שלך, אם הייתה לך שליטה על זה?

סליחה שאני מתערבתפרצוף כרית

אבל פשוט חשבתי על השאלה הזו , אתמול, בעקבות השרשור שלך חשבתי בדיוק על זה - 

שזה דווקא טוב שאנחנו מרגישות ג.

כי זה אומר שאנחנו "האמא האמיתית"  (ראה ערך סיפור 2 אמהות ושלמה המלך - שרצו לחצות את הילד לשניים... מכירה?)

וזה טוב שאנו כואבות, זה מראה שיש לנו נשמה אמיתית ולב ....

בלי לבכות או להצטער על זה - זה לא מספיק אמיתי, זה מורה זה לא אמא

ואנחנו אמא!

אז צריך לשמוח שאנחנו לוקחות את זה קשה! כי זה מה שמדרבן אותנו לעשיה ולתת לילד הרבה יחס כדי שייטיב את דרכו ולעזור לו 

לא יודעת אולי הגזמתי אבל זו הגישה שלי אני באמת חושבת שיש בזה משהו מאוד אנושי, פועם, חי, כנה, אמיתי  ויפהפה במלוא עוצמתו ברגש של האמא כשמעירים על הילד שלה...

טוב מאד שהתערבת! התחברתי מאד!קמה ש.
בס״ד

זאת בדיוק המחשבה שהיתה לי - אולי זה בסדר גמור שזה ככה משפיע עלינו 🙂. בגלל זה שאלתי את שקדיה. כי אולי באמת אין מה להצטער.

מאידך הצער של מי שעונה ג׳ לאו דווקא נובע מאכזבה מעצמינו של ״אני אמורה לא לקחת ללב״ אלא ממקום שזה לא כיף להרגיש עצבות / תסכול / עצבים ויש אולי גם דרכים אחרות להסתכל על הדברים, כך שזה לא יערער אותנו כל-כך הרבה.

(ברור שהחיים מכילים גם רגשות שליליים. ויותר מזה, ולרגשות האלה יש תפקיד וחשוב ובריא שנרגיש קשת של רגשות. אבל בד בבד אני גם מרגישה שעם השנים וניסיון החיים אפשר לרכוש כלים / הסתכלויות / פרספקטיבות על החיים שהופכות אותנו לפחות מושפעות לרעה מאירועים שבעבר היו עושים לנו ממש רע. זאת עוד סיבה ששאלתי את שקדיה מה הייתה התגובה הרגשית האידיאלית שלה, אם היא יכלה לבחור בזה).
מהממת , היטבת להסבירפרצוף כרית

וחוץ מזה, שאולי להשלים עם זה

זה כאב גדול שמרגישים כשמקבלים שיחה כזו, אין באמת דרך כביכול לנטרל את הכאב, הזמן עושה את שלו

 

זה כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות, בשבעה, ה' גזר שצריך לשבת שבעה - כי אין מצב שבנאדם לא יהיה אבל וידחיק את הרגשות שלו בשבוע אחרי פטירת אחד מ-7 קרובים, זה לא הגיוני לגזור על הבנאדם ליטול ממנו את הרגש וללכת לעבודה כרגיל בזמן הזה....

 

ככה נראה לי גם במצב כזה - ברור שבאוטומט כואבים וזה משפיע קשה

וזהו, יש לנו לב, וזה טוב, ואין לנו ממש יכולת להשפיע על זה... לקבל את העובדה שזה כואב ,  ויש רגש, וזהו...

אולי בדיעבד עם השנים זה הופך להיות יותר קל, כי לומדים להתמודד עם זה, כשאת בוגרת יותר לומדת להתמודד עם החיים ויותר נסיון חיים

 

אבל לא להרגיש שום דבר ולתפקד כרגיל אחרי כזו שיחה? חושבת שזה לא  תקין

כלומר בריא להרגיש ג'....

סליחה אם הארכתי מדי... נקודה מענינת לדון בה   

תודה רבה יקרה! מאד מתחברת לדברים שכתבת.קמה ש.

בס''ד

 

אהבתי שכתבת שזה בריא להרגיש ג'. נשמע נכון חיוך

עונה לשתיכןשקדיה.
קודם כל זו נקודה מעניינת ואני חושבת שיש אמת במה ש @פרצוף כרית אומרת, מצד שני אני לא בטוחה שאני מסכימה עם זה.
לפני כמה שנים כשהייתי בתפקיד ניהולי היתה לנו השתלמות והמנחה שאלה איזו חיה היינו רוצים להיות, אחת המנהלות אמרה שהיא היתה רוצה פיל, עם אוזניים גדולות שמנפנפות כל מה שמערער אותנו, אמירות פוגעות וכו' וזה די הולך איתי.. כלומר ברור שטבעי והגיוני להרגיש עצב שלילד המתוק שלנו יש קושי, או שלנו קשה הגידול שלו. אבל זה בטח לא אמור לערער אותי. קמה שאלה מה התגובה האידאלית מבחינתי, אז התשובה שלי היא לא להתערער מזה. לנפנף את זה הלאה, לא לתת לזה לפגוע בקבלת פנים ובהתלהבות כשהוא חוזר מבית הספר. לא לתת לזה לפגוע באמון שלי בילד ובאהבה ללא תנאי.. אולי אחרות לוקחות את זה פחות דרמטי, אבל כמו שכתבתי עם ילדה מסוימת )ובעצם שתיים( זה מאוד קשה לי. ואני משתחררת מזה רק אחרי עבודה רבה והרגעה ואיפוס מבעלי.. כמובן שזה שונה בתכלית כשמדובר על אירוע בודד או על התנהגות מתמשכת.. אז זה "לצערי" כי באופן אישי אני מרגישה שזה מערער אותי בצורה לא טובה.
השאלה היאפרצוף כרית
מה ההגדרה של 'לערער'
אצלי זה לא פוגע בקבלת פנים של הילד ובהתלהבות כשהוא חוזר מהלימודים
אלא, יותר מחשבה של עצירה/התבוננות,/מחשבה -
האם אני צריכה לשנות משהו בבית כדי לקדם את המצב של הילד? האם לתת יותר חום ואהבה?
האם לתת עונש ובאיזה סדר גודל?
האם לפנק יותר או להפך - להעמיד אותו במקום? האם לספר יותר סיפורים ותשומת לב?

וכמובן הרבה כאב שיש לי בלב שהוא ה'דלק' לכל הפעולות הנ'ל, שמלווה אותי כשהולכת לישון ובעבודה ובכל מקום, לתקופה מסוימת....
אני לא יודעת לגבי שקדיה, עונה לגבי עצמי:קמה ש.אחרונה

בס''ד

 

גם אחרי שיחה כזאת אני אשתדל מאד לקבל אותו בידיים פתוחות (תרתי משמע), בחיוך, חיבוק ונשיקה. הרבה פעמים אם תהיה שיחה שלי איתו, אני אשתדל לדחות אותה עד שאני ארגיש רגועה מספיק (זה יכול להיות גם למחרת). 

 

אבל בפנים-בפנים, קשה לי להיות שם. בפנים אני מתוסכלת, דואגת, עייפה... זה יכול להישאר בפנים. או לצאת בצורת אינטרקציות פחות מוצלחות מול בני הבית (כולל הילד עצמו). או בהתכנסות שלי... יש פעמים שהדרך שלי להרגע תהיה להיות לבד בחדר פרק זמן ארוך יחסית, ולעשות שם דברים מרגיעים. שזה טוב כי זאת דרך בוגרת להתנהל מול זה. אבל זה אומר שבעלי צריך לנהל את כל הערב לבד וכו'.

 

זה כמובן גם מלווה במחשבה ובהתבוננות על מה עושים הלאה, כמו שפירטת. אבל אצלי המחשבה הצלולה והנקייה הזאת מגיעה רק כשלב שני. כשאני כבר רגועה יותר.

 

המקום שאת מתארת - זה נראה לי בדיוק המקום ששקדיה ואני שואפות אליו...! אשרייך!!! ✨💛

תודה ממש על מה שכתבת! אני מרגישה שדיברת במקומי. כל מילה.קמה ש.

בס''ד

 

מתחברת מאד עם השאיפות שלך. אולי עוד נזכה 💗🙏🏼🙏🏼

אז בדיוק היום קיבלתי הודעה על שיחה צפויה 🤦‍♀️מחי
אין לי מושג על מה, לא נראה לי שעל התנהגות שלילית, יותר בכיוון שרוצים להדביק לו קשיים רגשיים או משהו בסגנון כי הוא לא רוצה להשתתף בכל מיני פעילויות. נראה, אולי בכלל יפתיעו מכיוון אחר. אוף אני בלחץ
אוף 💔קמה ש.
בס״ד

אולי יפתיעו לטובה באמת! 🤗

עדיין לא הגבתי בשרשור הזה אבל תודה רבה מחי יקרה שהגבת בו, ותודה על ההזדהות!! הופתעתי קצת מכמות הנשים שענו ג׳ וזה היה לי נרמול טוב... כנראה שלא כזה קל לא לקחת ללב וכנראה שזאת תגובה טבעית ממש.

כמו שאת יכולה להבין מעצם פתיחת השרשור אני ממש מבינה אותך!!! גם לי זה מוריד ממש כשאני מקבלת הודעה כזאת.

אני שולחת לך חיזוק גדול! אני בטוחה שהילד שלך מהמם!!!

לי עוזר קצת להתייחס חזה כאל אירוע-שצריך-לעבור-אותו. השיחה הזאת תתקיים, יתכן שאח״כ היא תשאיר בי כל מיני רגשות, ואז אני אעבד אותם, והחיים יתקדמו, והשמש שוב תזרח 🙂.

אני מאחלת לך ממש שלא משנה מה יהיה תוכן השיחה, היא תתגלגל כך שתרגישי שזה נובע ממקום טוב, דואג, מסור ואיכפתי של הצוות. באופן אישי השיחות שקיבלתי השנה מכמה מורים שונים הביאו אותי להכיר יותר את הצוות והאמת היא שהופתעתי כל פעם לטובה לראות עד כמה הם מקצועיים, בעלי רצון טוב וקשובים כשאני מסבירה להם דברים על הילד שלי. הלוואי ויתגלגל לך ככה גם 🙏🏻
תודה יקרה על המילים החמותמחי
ב"ה אכן הרגשתי שהם דואגים לו ורוצים בטובתו, אבל גם הרגשתי שהגישה החינוכית שלהם מאוד שונה מהגישה שלי וקשה לי עם זה.
בקיצור הדיווח היה על כך שהוא הרבה פעמים לא מעוניין לעשות את העבודות והיצירות (הוא בן 5) וממציא ש"אמא/אבא שלי לא מרשה לעשות את זה", או מתלונן שהוא עייף ואין לו כח לעשות את העבודה, ו5 דקות אחר כך הוא מלא מרץ בהפסקה... אז ביקשו שאדבר איתו על זה שאנחנו תומכים בכל מה שהמורה מבקשת לעשות וכמובן שמרשים לו לעשות הכל. כמה שניסיתי להסביר שזה פשוט תירוץ וזה לא קשור לחוסר אמון במורה לא עזר. אוקי אמרתי שאדבר איתו. הם כן אמרו שהם מבינים שזו מסגרת חדשה והוא צריך זמן להתרגל (תחילת שנה אצלנו היתה רק לפני חודש וחצי. חח חתיכת אאוטינג), וזה משהו קטן אבל הם רצו שנדע מה קורה. בנוסף המורה ציינה שהוא התחיל לקלף הרבה את השפתיים ושאלה אם שמתי לב, והתשובה שלי היתה שבכלל לא, ובבית לא ראיתי אותו עושה את זה מעולם.
גם ציינו שהוא מאוד שקט והם מנסים לעודד אותו לדבר יותר בריכוז. (ובגן הוא היה משתתף מאוד יפה) ואולי כדאי שנעודד אותו לספר דברים בשולחן שבת כדי שייפתח יותר. אמרתי שאנחנו עושים את זה, ושבבית הוא לא ביישן בכלל.
יצאתי בהרגשה מוזרה... התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה על השיחה הזו, והיא אמרה מה לא ברור, הילד לחוץ! זה שינוי גדול בשבילו, הוא צריך את הזמן להתרגל. עוד אין לו מספיק אמון במורה אז הוא מתבייש לדבר הרבה, הוא לחוץ מכל המשימות והמחוייבויות וזה לא עוזר ללחוץ עליו עוד יותר... לכן הוא התחיל לקלף את השפתיים, מלחץ. ולכן הוא לא עושה את זה בבית ורק בבית ספר.
היה נשמע לי מאוד הגיוני. השאלה איך אני מעבירה את הדברים למורה, שיורידו לחץ ממנו. היא נורא תיפגע אם יובן מדבריי באיזו שהיא צורה שאני חושבת שהיא מלחיצה אותו. ומצד שני גם אי אפשר לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, שכל הילדים יעשו עבודה מסויימת והוא לא ישתתף כי לא בא לו. אולי למישהי כאן יש נסיון עם ילדים רגישים ורעיון מה כדאי לומר למורה...
אני חושבת שבתור מורהאמא חדשהה
הייתי שמחה שאמא תשתף אותי בכך שהבן שלה זקוק ליותר רוגע. אפשר להסביר שזה קשור למעבר ולא למורה עצמה
צריך להגיד את זה בעדינות אבל אין סיסה שהיא תחשוב שזה קשור אליה
מורות לגיל כזה צעיר בוודאי רגילות לעניין
אבל זאת אני..
בהצלחה!
אמא שלך צודקת, תמיד כדאי להתייעץ עם סבתא תיתי2
למה אי אפשר להתאים את הדרישות לילד לפי הצורך הרגשי שלו? אפשר ואפשר.
רק צריך לבקש ולצפות לכך.

מורה יקרה,
הבן שלי קטן בשנתון, רק בן 5 והתחיל כיתה א לא מזמן. שינוי גדול עבורו, טבעי שיהיה קושי וחווית לחץ.
מההכרות שלי איתו, אני מציעה לתת לו את הקצב שלו להסתגל ולא להכריח אותו לעשות דברים, כי זה יקרה מעצמו כאשר הוא ירגיש בטוח. דווקא כשאני (אני!) לוחצת עליו, הוא נסוג.
כמו כן אשמח להתייעץ איתך כיצד לסייע לו רגשית, במה שאת רואה בשפתיים, איך לתת לו יותר רוגע ובטחון בכיתה. מה את אומרת?
מבקשת להיות איתך בקשר בעוד שבועיים/חודש לשמוע מה התרחש בזמן הזה, ובמידה וחל שינוי בבקשה עדכני אותי בהקדם.

כעבור שבוע - שולחת סמס: מה שלומך? האם הכל כשורה?

כעבור שבועיים - מרימה טלפון

כעבור חודש - יוזמת פגישה

כשאת יוזמת ועוקבת, גם הצוות עוקב, נוכח, יותר עוטף ויותר מעמיק בהתייחסות שלו. כי הם יודעים שאת תשאלי.
לא מרוכז לב! פשוט יש להם 40 ילדים על הראש.
באהבה! אחוות אימהות 🤍🤍...קמה ש.
בס״ד

מנסה לחשוב איתך... אם המורה היא טיפוס שניתן לשוחח איתה שיחה משמעותית, אולי שווה לעשות ביחד, את והיא, סיעור מוחות. את יכולה לשתף אותה שחשבת הרבה על הדברים שהיא אמרה לך ורצית לשתף אותה איך את רואה את הדברים מהמקום שלך כאמא שלו (הרגישות, קשיי ההסתגלות, הגיל הצעיר) וגם לבקש לעשות איתה חשיבה משותפת על מנת לנסות לגבש תכנית כדי לעזור לו. אני מתכוונת לעבודת צוות של שתי מומחיות שעובדות יד ביד - את בתור המומחית לילד שלך והיא בתור המומחית לכיתה שלה 🙂
מותר לי מהצד השני?פלספנית

בעזהי"ת

 

כי לשמחתי עדיין לא יצא לי לקבל שיחות נזיפה על הגברת, אבל

 

כמורה אני לגמרי לוקחת ללב כל שיחה על התנהגות שלילית של תלמיד, אז אני ממש מקווה שגם האמהות שלהם לוקחות ללב.. 

אשמח להוסיף כמורהרק עוד רגע
אנחנו אוהבות את הילדים שלכם!
וכשאנחנו מבקשות עזרה זה כי אנחנו באמת רוצות לקדם אותם ומאמינות בהם..
אפשר לחסוך עבודה, 'לתפור תיק' אישי לתלמיד וסלאמת. השיחות להורים גוררות הרבה מאמץ, ששווה לנו, כי באמת הילד הוא העיקר♥️
בדיוק אמרה לי אמא של תלמידפלספנית

בעזהי"ת

 

שאנחנו הופכים את הבן שלה ל'ספריית המכתבים שלנו'. נקרעתי מצחוק מהביטוי. מה, משעמם לי רק לייצר מכתבי משמעת לילד שלה כל פעם??? 

הי יקרהקמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"א באדר ב תשפ"ב 14:07
בס״ד

ברור! אתן עושות עבודת קודש! 💛


הדיון הוא על הרגש שעולה אצל האמא כשנודע לה שילדה התנהג בצורה בעייתית בבית הספר. 🙂
ברור שכל שיחה כזאת היא משמעותית וחשובה ושמתיייסים לדבריםקמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"א באדר ב תשפ"ב 14:08
בס״ד

בכובד ראש. אצלי לפחות ונראה לי אצל רובנו כולנו.

השאלה שלי נגעה בעד כמה זה גם מעציב ומערער אותנו כאימהות. 🙂
מגורים ליד אשדודשירה-

היי אנחנו זוג פלוס 1


כרגע גרים ברעננה

בעלי מתחיל לעבוד באשדוד ואנחנו מחפשים ישובים / קיבוצים / מושבים עם קהילות דתיות- מעורבות פתוחות לא משהו דוסי.  

אנחנו מאד פתוחים בסגנון שלנו.

ושלא יהיה מעל 20 דקות נסיעה לכיוון צריכים מקום מעורב אבל חשוב לנו ממש קהילה צעירה 

לא יודעת מה המרחק וכמה צעירים יש שםיעל מהדרום
לק"י

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

וגם ניר גלים124816
תגובה שקיבלתי בפרטי (מגבר)יעל מהדרוםאחרונה

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.


ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)


אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.


מחפשת המלצהכל היופי

לפסיכיאטר לצורך אבחון אוטיזם לנערה.

כלומר צריכה פסיכיאטר שזו המומחיות שלו


תודה מראש ❤️ 

בתל אביב עוזר לך?מתואמת

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

כן, עוזרכל היופי

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

נכון... בהצלחה רבה!!מתואמתאחרונה
(ד"ר אדלר לא דתי, אם זה משנה לכם. אבל הוא הצליח להבין את הבן שלי, שחלק מהתסמינים שלו קשורים בפן הדתי.)
אשמח לטיפים איך להרגיל מתבגרים להחזיר את החפצים1112
שהם משתמשים בהם למקום.

גילאי 12-18


תודה רבה רבה 

כשתמצאי תספרי לי🤭מתואמת

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

אנחנו בגיל יותר קטןנירה22אחרונה

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה

מוסדות על-תיכונייםפילה
כל מיני מדרשות , ישיבות , מכינות. איך מממנים את זה? ואיך אמורים לחסוך לחתונות במצב כזה? 
חיסכוןמדברה כעדן.

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)


בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

כמו שמממנים ישיבות תיכוניות ואולפנות...אר

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

מעצמךהפי
אני חושבת שמי שרוצה ללמוד תורה יש עניין שהוא בעצמו ייממן אם את נתקעת הורה או אדם אחר שיכול לעזור . 
זה באמת הוצאה ממש גדולהgggאחרונה

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

 

אשמח לעזרתכן בתכנון בת מצווהחולמת להצליח
עבר עריכה על ידי חולמת להצליח בתאריך כ"ז באייר תשפ"ו 18:34

התחלתי לברר מחירים ונראה שהכל ביחד יוצא יותר מהסכום שתיכננו, חשבתי שיעלה 15,000 ש''ח ונראה שיצא יותר.

מדובר באירוע של 100 איש (חברות ומשפחה)

בינתיים סגרתי אולם ב1900

המעצבת בלונים ושולחנות ב1800,

התיכנון גם קייטרינג,

צלם/ צלמת,

דיג'יי,

קייטרינג

איפור לי ולבת מצווה ותסרוקות ל2 בנות,

בגדים ואם צריך גם נעליים,לכל המשפחה.

כמה כל דבר עולה בערך?

קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
בשרי, הגיוני שיעלה בערך 7000?חולמת להצליח
ואי זה לא ערך לילפניו ברננה!

כתבתי לך עוד דברים בתוך ההודעה..

האמת שאני לא הכי בקיאה במחירים. עשינו ברית השנה אבל ממש לא זוכרת 😅

7000 נשמע לי כן הגיוני ל100 איש.


בכל מקרה הייתי נעזרת בai לעשות את התכנון הזה.


דברים כמו בגדים למשפחה זה תלוי מאוד מה הגילאים ואם זה בנים או בנות, וגם תלוי בתקציב באיזושהי רמה.. ואם יש אפשרות להזמין מחו"ל.


וגם אפשר לחשוב מה את יכולה להעביר אלייך/לקרובות משפחה ולהוזיל ככה עלויות. לדוגמה - קינוחים - לשאול אחיות וגיסות אם יכולות להביא. דוגמה נוספת -  קשת בלונים אפשר להזמין אביזרים משיין ולעשות בעצמך. הבעיה העיקרית שזה לוקח הרבה זמן. אז אולי לשלם לנערות שיעשו את זה? זה עדיין זול משמעותית מהבאת בלונאית.



*אין לי ניסיון בעצמי.. חחח הגדול שלי בן 9...

בדקתי לך.לפניו ברננה!

ההצעות מחיר שקיבלנו לברית נעו בין 60 ל70 למנה בשרית.

אז 7000 לקייטרינג זה הגיוני.

אנחנו הלכנו על הצעה של 60 בלי קינוח, הבאנו אבטיח ומלון ועוד קצת שהכנו בבית.

מאיפה הקייטרינג שלקחת? אשמח לפרטיםחולמת להצליח
כן. לנו לקחו לברית 70 שקלים, כולל חד"פ, לחמניותיעל מהדרום

לק"י


ושתיה.

קייטרינג ידיד מבאר שבע.


מזל טוב!!

כותבת מה שאני מכירה-עוד מעט פסח

מעצבת- לא לקחנו. השתמשנו בגמ''ח אירועים, ויצא מהמם. תרמתי להם 200 ש''ח מיוזמתי (רשמית זה חינם).

קייטרינג- תלוי ממש מה הרמה, כמה מנות, צורת הגשה וכו'. לדעתי עלות סבירה זה 70 עד 120 למנה. וזה טווח רחב מאוד.

אפשר להוזיל עלויות אם למשל לוקחים מגשי אירוח, וקונים בנפרד שתייה וחד''פ.

צלם- סביב ה-1500 ש''ח. אם תרצי, יש לי המלצה לצלם שעשה עבודה מדהימה ב-1200 (כולל מגנטים).

דיג'יי- 2500-3000. שוב, יכול להשתנות אם את רוצה תאורה מיוחדת, ציורי פנים, ג'אסט-דאנס. אביזרים לריקודים...

לדעתי אפשר לוותר פה על הרבה דברים...מתואמת

אצלנו היה רק אולם (קטן) וקייטרינג (חלבי, בבופה). בגד חדש היה רק לבת המצווה (כל השאר לבשו בגדים שנקנו לחתונה של אח שלי שהייתה כמה חודשים לפני).

אח שלי (נגן מקצועי) ניגן - אבל אם לא היה לי אח כזה, היינו פשוט מפעילים מוזיקה במערכת.

תסרוקת לבת המצווה - אחותי עשתה (אם לא היא הייתי משלמת לנערה מוכשרת סכום יחסית נמוך).

צילומים - עשינו בעצמנו...

כן שילמתי יחסית הרבה כסף על חומרים ליצירה (ציור על תופי מרים), אבל אפשר למצוא משהו זול יותר.


מציינת שהחגיגה הייתה בלי חברות - לחברות חגגנו בנפרד בכיתה עם עוד שתי חברות, והבאנו סדנת יצירה חיצונית, שהתשלום עליה התחלק בינינו. אוכל הכנו בעצמנו.


יכול להיות שאצלכם אין מצב לעשות חגיגה פשוטה יותר... אבל אני כן חושבת שאפשר לנסות לחסוך - קייטרינג פשוט יותר ובלי מלצרים (אפשר לשלם לנערות צעירות שיגישו), לעצב בעצמכם את האולם ככל האפשר (גם כאן אפשר לשלם לנערות צעירות), לקחת דיג'יי זולה או באמת להפעיל שירים במערכת שמע, למנות מישהו מהמשפחה שטוב בצילום כדי לצלם, תסרוקת רק לבת המצווה, להתאפר לבד, לבדוק אילו בגדים יש כבר בבית שיכולים להתאים לאירוע, וכו'...

אלו המחיריםאר

לנו כולל הכל עלה 25000 שח

בגדים נעלים איפור תסרוקת

בעיקר לבת מצוה ולי

לילדים האחרים לא לכולם קנינו חדש רק מי שהיה צריך.

בלונים ועיצוב אולם עשינו לבד מהמם.

קיטרינג בשרי 120 שח

אבל מניחה שיש זולים יותר

דיגי זה עוד הוצאה רצינית גם שם בטח אפשר ליסוך


השאלה מה חשוב לכם ומה האפשריות שלכם

לחשוב ולתעדףמדברה כעדן.אחרונה

מה מהדברים שכתבת את יכולה

או לוותר

או להוריד סטנדרטים


דיג'יי - לקחת מישהי מתחילה אלא אם אתם משפחה ממש מוזיקלית וזה דבר חשוב לכם שיהיה הכי איכותי ומדוייק


תסרוקות - למצוא נערה שיודעת לעשות יפה


צלמת- מתחילה...


זרקתי מה שאני יודעת שעושים


יודעת שלי ממש חשוב צילומים איכותיים ולא חושבת שאוותר על מישהי מקצועית.


אבל בטח בתסרוקות אנסה למצוא נערה..

כנל דיג'יי, אחפש מישהי מתחילה, דרך. להוזיל את זה... 

ספרים על התמדה והרגליםאבןישראל

אני מחפשת אם מישהי מכירה ספרים למבוגרים/ ילדים על נושא ההתמדה, על נושא הרגלים וכללים בחינוך ובכלל.

אם אתם מכירות משהו יותר מאשמח לשמוע.

תודה רבה 🙏

'כוחו של הרגל' על הרגליםoo
אחפש עליואבןישראל
תודה רבה 
את ממליצה עליו?אוהבת את השבתאחרונה
הרגלים אטומיים, מצויין ופרקטי.פלספנית
מהמםאבןישראל
תודה רבה 
גם רציתי להמליץ עליועוד מעט פסח

וראיתי שיש גם תמצות שלו בפודקאסט, אם את בעניין

הרגלים אטומיים- ג'יימס קליר

מצוייןאבןישראל
תודה שאמרת🙏
תודה לך ששאלת!גלויה
גם אני צריכה כזה.
מזכרת לאירועאבןישראל

מחפשים רעיון למזכרת לבת מצוה

משהו סמלי / פשוט

לא ברכת המזון או מזמור לתודה

תודה🙏

מגנט עם משפט השראה שהבת אוהבת/קשור לדרשהלפניו ברננה!

מגנט עם תפילה לבניית בית המקדש, עם הברכות לקבלת פני משיח.


סימניה לספר

בשמים להבדלה אם יש דרך לקשר את זה לשם של הבת/התקופה.

מהמםאבןישראל
תודה על הרעיון🙏
כלי קטן להנחת גפרורים להדלקת נרותעל הנס

וליום טוב

מחזיק מפתחות

ברכון ק"ש על המיטה

קש שעל המיטהאבןישראל

גם רעיון שלא חשבנו עליו

תודה!

אם את רוצה לכתוב חודשרק טוב!אחרונה
יוכלו אולי לחפש לך רעיונות מתאימים.

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

מצטרפת!חזקה בעורףאחרונה
הילדים שלי ממש נהנים לשמוע אותו! הוא מספר ממש מרתק!
אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11
אמיתי המספר
דתית הולך ?אנוני.מית

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

תודה על התגובות! סליחה שרק עכשיו חוזרת לענותאנונימית באהב"ה

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

בספוטיאנוני.מית

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

שווה להתייעץ איתודפני11
אין לי ילדים בגיל הזה אבל נשמע שזה יכול להתאים לנוער צעיר
אמיתי המספר מתאים גם לילדים גדולים יותריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אולי יעניין אותך