אני יודע להגיד לך למשל שר' אברום זצ"ל סבר להתיר את המקרה של האח והאחות (לא מטעמו של הרב גורן, אלא מטעם אחר). אבל הוא לא חתם על הפסק של הרב גורן בגלל שהיה שם ניגוח

הרב גורן רצה שהרב שאסר אותם בב"ד (ברח לי השם שלו) יגיע לחתונה.

וגם הצד השני לא היה פראייר

לצערנו, המחלוקת הזאת לא הייתה נעימה בכלל.

יש מחלוקות אחרות בהלכה, אתה מוזמן לעיין בהמון מספרי הרב עובדיה עם המון קולות וכולם מחזיקים ממנו היום. וזה בסדר

פשוט יש מחלוקות שלצערנו התנהלו לא כמו שצריך.

ורק אסיים בהערה, יכול להיות שלפעמים צריך להיות תקיף. אי אפשר תמיד להכיל את הצד השני.

את שבתאי צבי הוקיעו.. אם היו קמים כמה יפי נפש נגד הרבנים שמוחים בתוקף היו היום הרבה עובדי ע"ז בתוכנו..

כל מקום לפי שיקול הדעת של הרבנים גדולי הדור. להם יש שכל של תורה והם יודעים ומבינים כל בעיה עד כמה היא בעייתית, עד כמה חריף לצאת נגד זה, איזה תקלות יכול לצאת מזה, וגם יש להם סיעתא דשמיא.

אני לא אומר שהמקרה שלנו דומה למקרה של שבתאי צבי. ממש לא. אני רק אומר שלפעמים צריך להיות קשוח. במקרה של שבתאי צבי היו קשוחים מאוד. יכול להיות שגם כאן צריך להיות קשוחים. קצת. וגם זה - לא נגד האדם אלא נגד הספר. ונגד הרפורמה בגיור. ובכשרות. הכל לפי ראות עיני הדיינים גדולי הדור. וזהו.

שמעתי שאח"כ הרצי"ה לא הסכים לעמוד בד' אמות שלו (כדין נידוי) כי ביזה את הרב גורן, וכשהגרש"ז בירך בחופה הרצי"ה חיכה שהוא ירד כדי לעלות לברך ולא הסכים לעמוד לידו. (לא יודע כמה זמן הוא נהג כך)

בלי קשר לנושא הנדון, פסק הלכה שיצאו נגדו כל גדולי ישראל מקיר לקיר (מבלי לגרוע מכבודו של הרב גורן שאיני מכירו).

אבל שימו לב בעניני צניעות וכדומה, פאה נכרית. המיקל זוכה באופן אוטומטי לבזיונות והשמצות, והמחמיר מתוייג כצדיק הדור. המון דיס אינפורמציה, השמצות, הכל לכיוון אחד ויחיד - להשמיץ את המקילים ולדרוס אותם.

אגב מצאתי אתר מאוד נחמד בנושא הזה, אני מצרף קישורים כי הוא ממש נפלא:

פאה נכרית - האמת. הכל על לבישת הפאה

המוהרא"ש נותן בראש

העמוד הימני- הגאון התימני

ההלכה הזו אינה מיועדת לבעלי(ם עם) לב חלש

הסבא בנה - הנכדים סתרו

מנהלי אגף הטיגונים בגיהנום נסעו בעוקף באר שבע

השלט שלפני השערה

הספרדי הגיבור ששלט בפרד"ס

המשנה שלא רוצים שתלמדו...

פאת קש​​🍹

הכלה, הפאה והנכרית​​

כששלומי פגש את שלמה​​...

מה חבשה שרה אימנו?

הרב חזן בעד פא"נ (פאה נכרית)

⁩שמשון הגיבור מוציאנו מן הבור!

רבי אהרן פוסק הלכה בגאון!⁦⁩

”מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה“

דין החצבני כדין כפר חב"ד

אומרים כן - לאדמו"ר הזקן

מגואה לגהה

את כל הקוצים הכרית - בהעדיפו פאה נכרית

די לפרנס את יועצי הנישואין! ודי להקשיב ליועצי הגירושין...

⁩התשובה ל"איום" מאיראן - יהודיות חובשות פאה!

אלו דברים שיש בהם סיעור: הפאה, המבקרים והרעיון...

על אמרתך אנוכי שש - בדברי הרב משׂאשׂ

ה'באר משה' מבאר תורת משה

⁦⁩"אלוה מתימן יבוא" - מהפאה הדרום מזרחית

אברהם כובש את באר שבע

רבינו יום טוב עושה לנו את היום, טוב!

⁦⁩רבי יהושע נגד שיער פרוע (-גלוי)

מרדכי היהודי - מליץ טוב בעדי

הרמ"א פוסק ברמה⁦

רבי חיים מפיח בנו חיים

כשטמטום ובורות מתמזגים בהרמוניה

מווילנה יצא גאון - המסלק חטא ועווֹן

איסור חדש: "הפאה שלך יפה"

תלמיד 'שאגת אריה' - מי לא יירא?!...

כך כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל אב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט, וזה לשונו: "אותם החותמים על האיסור ואינם בקיאים בדבר, רק שחתמו מטעם שראו גדולים אחרים חתומים שם... אין להתחשב בחתימה כזו... וכן עשו רבים... ואחרים חתמו על האיסור מחמת שיראים שילעיזו עליהם המחמירים ויטרידו אותם, ואחרים מנועים מלהביע דעתם ברבים מפני שהוציאו ספרים, ויראים מפני הטרור שלא ילמדו בספריהם כאשר זה קרה בכמה ישיבות שזרקו ספרי גדולי הרבנים מהישיבות... ועוד יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף, ועוד יש כמה רבנים שפשוט יראים מטרור וזלזול מ... אשר בכוחם להשמיץ, וגם עשו כן, ועושים כן למי שאפשר, ופשוט דאין זה רוב".

הנה לך שחור על גבי לבן שרבנים כיום מפחדים מאוד להקל, כי המיקל מזולזל, והמחמיר נחשב כחסידא ופרישא.

גם מוציאי הפשקווילים מחפשים את המחמירים ומגדילים ומאדירים אותם, כי נוח להם מאוד עם רב שבטבעו הוא מחמיר בכל דבר ומוכן לחתום על כל פשקוויל חדש.

ומאידך גיסא, המיקל זוכה רק לבזיונות.

ראה לדוגמא גם בענין הפלאפונים הכשרים המוגנים, היו רבנים שהעיזו לומר משהו בנוסח "מה הבעיה במוגן, אין בזה שום דבר לא טוב, אדרבה זה חוסך זמן בכויילל שאברך מקבל SMS מאשתו במקום לדבר איתה..." ומיד זכו לקיתונות של בזיונות ותוייגו כרפורמים, עד שחזרו בהם. ומאז אף אחד כבר לא מדבר.

ראה גם בענין היתר מכירה, כמה דיו נשפך נגד הגר"ע יוסף שהיקל בזה.

ראה גם מה שקרה לרב יצחק יוסף שהעז לומר בשיעורו השבועי שאין בעיה בתירס ובתותים ואפשר לאכול חופשי לאחר בדיקה ושטיפה. מהר מאוד הוא חזר בו, מביך ממש.

בלי להכנס לגישה שלו לפאה נכרית וכדומה. 

לא היה זה יוסי בן יועזר (נשיא הסנהדרין !) שזכה לכינוי ״יוסי שריא״ ? זה לא חדש…

זה "עליהום" כפשוטו. בכל הדוגמאות שפירטתי. 

והרב קליין לא סתם נוקט דוגמה ספציפית אלא כותב באופן כללי: "יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף".

אחזור שוב: היום כח המחמירים עדיף.

בזמן חז"ל, המיקל הוכיח בזה שיש לו כתפיים רחבות והוערך בהתאם (ועם כל זה היה "יוסי המתיר"...) כיום המחמיר הוא מוערך כי הוא "ירא שמים" אבל המיקל הוא "רפורמי".

המציאות היא שמורה הלכה חושב פעמיים "מה יגידו" לפני שהוא פוסק הלכה, ולפעמים הוא מורה הלכה ומבקש לא לפרסם כדי שלא יפלו עליו.

עם כל זה שהוא רוצה להיות "איש אמת" הוא מאידך מפחד שישחטו אותו.

זה לא קטנוני ולא ילדותי, אדרבה, זה עמוק מאוד, מפחיד ומבהיל. 

וכפי שציינתי בתגובה הראשונה, לא דיברתי באופן ספציפי על הפסק של הרב גורן בענין הממזרים, כי רבני ישראל מקיר לקיר יצאו נגדו. כמו כן איני מתכוון לרבני צוהר שלא מקילים מתוך כתפיים רחבות אלא מתוך זלזול בקדשי ישראל והתרסה כלפי הרבנות וכו'. כמו כן איני מתכוון לכל מיני ליצנים שמפרסמים פסקי הלכה מביכים, בדברים העומדים ברומו של עולם ודורשים קונזצוס רבני מכל החוגים.

אלא דיברתי באופן כללי שהמיקל, גם אם מיקל בדבר שנהגו בו רבים וטובים, וסברו כך לא מעט פוסקים, נתפס כקל דעת, והמחמיר, גם אם מחמיר בלי טעם ובלי ריח ומתוך קוצר דעתו, נתפס כירא שמים גדול.

20220327113944.pdf

ובדיון זה: "הרב דיכובסקי: הדור הנוכחי מחפש רק כיצד להחמיר"

כבודו מכניס מילים בפי, כאילו כל המיקל סופו שנפטר בשם רע מן העולם, ולפיכך "מקשה", הרי הגרש"ז אויערבאך הוא בקונצזוס...

עדיין יש בורא לעולם, והוא ממליך מלכים, מאן מלכי רבנן (אם כי הגר"ע יוסף עדיין נחשב למילה גסה בציבור הליטאי). והרבנים שהבאת נקטו עמדות מקילות רק בדברים מאוד מסויימים, זו לא "שיטה להקל" ברוב ככל הדברים.

אבל כן, הגר"ש וואזנר והגרי"ש אלישיב שדרכם היתה להחמיר תמיד, הגיעו מאוד מהר למעמד של "פוסק הדור" והיו חביבים ביותר על העסקנים שמנפיקים איסורים חדשים.

והבאתי לך דוגמאות מפורטות, שאתה מתעלם מהן. הרב יצחק יוסף דיבר מאוד בנחרצות על תותים ותירס. לאחר שמספר רבנים התבטאו נגדו, והעירו שגם תקנות הרבנות הראשית עומדות בסתירה לדבריו, הוא חזר בו והוציא מכתב חדש ומביך (כי אין שום הסבר הגיוני לחזרה הזאת).

אותו דבר לגבי היתר מכירה, הגר"ע יוסף פירסם מכתב (בכתב ידו) שראוי לבני תורה להחמיר ולקנות מחנויות שומרות שמיטה, ומצד אחד יש וידאו שהוא אומר באופן ברור לנכדו (שהוא בן תורה לכל הדעות) לקנות היתר מכירה ולא לבזבז כסף על חומרות מיותרות, ועוד אומר לו להעביר את המסר לכל החברים שלו (האברכים).

ההסבר היחיד למכתב הוא - הגר"ע יוסף רצה לצנן את האש והעליהום שהיה עליו בעקבות היתר המכירה.

אם אתה רואה את כל זה ובכל זאת ממשיך להתעלם ודורש "מחקר אקדמאי" שיאשר את מה שכל ילד יכול לראות, שיבושם לך.

״כל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים הוא נקרא בית דין שריא״ (ירושלמי גיטין פ״ז ה״ה)

בגישה הזאת יש לא מעט הגיון ויעילות. 

רק Common guy with a common sense 

אבהיר את עצמי. אני לא מעמיד שום גישה, רק *מתאר* גישה לפי התפיסה וההכרות שלי עם המציאות, וטוען שיש בה הגיון מעניין שיש לו שורש בחז״ל כמו שהבאתי, אע״פ שאני אישית לא מזדהה איתה ומתרחק ממנה, לקרוא ליוסי בן יועזר נשיא הסנהדרין ״יוסי שריא״ זה צורם אע״פ שזה מופיע בחז״ל, להתעסק בלבזות תלמידי חכמים שמקילים שלא לצורך להבנתך זה מסוכן, זה לשחק באש. אני מעדיף את נועם הירושלמי. 

לא נכון לומר כמו שהוא אמר שבד״כ המיקל זוכה לביזיונות, אבל הרבה פעמים זה אכן המצב. ההגיון שאני רואה בכך הוא שזה משמש כמנגנון שמרסן נטיה אנושית להקל, מונע, באמצעות איום בסנקציה חברתית, מפוסק הלכה להקל במקרה שלא לחלוטין ״נימוקו עימו״. אתה לא מסוגל לעמוד בתוקף אחרי הקולא שלך ? אל תקל. סורי. לא מסוגל לעמוד בלחצים ? חבל. אבל זה מה שמצופה ממך ״על מנת שתקבלו עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם״.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!