אני יודע להגיד לך למשל שר' אברום זצ"ל סבר להתיר את המקרה של האח והאחות (לא מטעמו של הרב גורן, אלא מטעם אחר). אבל הוא לא חתם על הפסק של הרב גורן בגלל שהיה שם ניגוח

הרב גורן רצה שהרב שאסר אותם בב"ד (ברח לי השם שלו) יגיע לחתונה.

וגם הצד השני לא היה פראייר

לצערנו, המחלוקת הזאת לא הייתה נעימה בכלל.

יש מחלוקות אחרות בהלכה, אתה מוזמן לעיין בהמון מספרי הרב עובדיה עם המון קולות וכולם מחזיקים ממנו היום. וזה בסדר

פשוט יש מחלוקות שלצערנו התנהלו לא כמו שצריך.

ורק אסיים בהערה, יכול להיות שלפעמים צריך להיות תקיף. אי אפשר תמיד להכיל את הצד השני.

את שבתאי צבי הוקיעו.. אם היו קמים כמה יפי נפש נגד הרבנים שמוחים בתוקף היו היום הרבה עובדי ע"ז בתוכנו..

כל מקום לפי שיקול הדעת של הרבנים גדולי הדור. להם יש שכל של תורה והם יודעים ומבינים כל בעיה עד כמה היא בעייתית, עד כמה חריף לצאת נגד זה, איזה תקלות יכול לצאת מזה, וגם יש להם סיעתא דשמיא.

אני לא אומר שהמקרה שלנו דומה למקרה של שבתאי צבי. ממש לא. אני רק אומר שלפעמים צריך להיות קשוח. במקרה של שבתאי צבי היו קשוחים מאוד. יכול להיות שגם כאן צריך להיות קשוחים. קצת. וגם זה - לא נגד האדם אלא נגד הספר. ונגד הרפורמה בגיור. ובכשרות. הכל לפי ראות עיני הדיינים גדולי הדור. וזהו.

שמעתי שאח"כ הרצי"ה לא הסכים לעמוד בד' אמות שלו (כדין נידוי) כי ביזה את הרב גורן, וכשהגרש"ז בירך בחופה הרצי"ה חיכה שהוא ירד כדי לעלות לברך ולא הסכים לעמוד לידו. (לא יודע כמה זמן הוא נהג כך)

בלי קשר לנושא הנדון, פסק הלכה שיצאו נגדו כל גדולי ישראל מקיר לקיר (מבלי לגרוע מכבודו של הרב גורן שאיני מכירו).

אבל שימו לב בעניני צניעות וכדומה, פאה נכרית. המיקל זוכה באופן אוטומטי לבזיונות והשמצות, והמחמיר מתוייג כצדיק הדור. המון דיס אינפורמציה, השמצות, הכל לכיוון אחד ויחיד - להשמיץ את המקילים ולדרוס אותם.

אגב מצאתי אתר מאוד נחמד בנושא הזה, אני מצרף קישורים כי הוא ממש נפלא:

פאה נכרית - האמת. הכל על לבישת הפאה

המוהרא"ש נותן בראש

העמוד הימני- הגאון התימני

ההלכה הזו אינה מיועדת לבעלי(ם עם) לב חלש

הסבא בנה - הנכדים סתרו

מנהלי אגף הטיגונים בגיהנום נסעו בעוקף באר שבע

השלט שלפני השערה

הספרדי הגיבור ששלט בפרד"ס

המשנה שלא רוצים שתלמדו...

פאת קש​​🍹

הכלה, הפאה והנכרית​​

כששלומי פגש את שלמה​​...

מה חבשה שרה אימנו?

הרב חזן בעד פא"נ (פאה נכרית)

⁩שמשון הגיבור מוציאנו מן הבור!

רבי אהרן פוסק הלכה בגאון!⁦⁩

”מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה“

דין החצבני כדין כפר חב"ד

אומרים כן - לאדמו"ר הזקן

מגואה לגהה

את כל הקוצים הכרית - בהעדיפו פאה נכרית

די לפרנס את יועצי הנישואין! ודי להקשיב ליועצי הגירושין...

⁩התשובה ל"איום" מאיראן - יהודיות חובשות פאה!

אלו דברים שיש בהם סיעור: הפאה, המבקרים והרעיון...

על אמרתך אנוכי שש - בדברי הרב משׂאשׂ

ה'באר משה' מבאר תורת משה

⁦⁩"אלוה מתימן יבוא" - מהפאה הדרום מזרחית

אברהם כובש את באר שבע

רבינו יום טוב עושה לנו את היום, טוב!

⁦⁩רבי יהושע נגד שיער פרוע (-גלוי)

מרדכי היהודי - מליץ טוב בעדי

הרמ"א פוסק ברמה⁦

רבי חיים מפיח בנו חיים

כשטמטום ובורות מתמזגים בהרמוניה

מווילנה יצא גאון - המסלק חטא ועווֹן

איסור חדש: "הפאה שלך יפה"

תלמיד 'שאגת אריה' - מי לא יירא?!...

כך כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל אב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט, וזה לשונו: "אותם החותמים על האיסור ואינם בקיאים בדבר, רק שחתמו מטעם שראו גדולים אחרים חתומים שם... אין להתחשב בחתימה כזו... וכן עשו רבים... ואחרים חתמו על האיסור מחמת שיראים שילעיזו עליהם המחמירים ויטרידו אותם, ואחרים מנועים מלהביע דעתם ברבים מפני שהוציאו ספרים, ויראים מפני הטרור שלא ילמדו בספריהם כאשר זה קרה בכמה ישיבות שזרקו ספרי גדולי הרבנים מהישיבות... ועוד יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף, ועוד יש כמה רבנים שפשוט יראים מטרור וזלזול מ... אשר בכוחם להשמיץ, וגם עשו כן, ועושים כן למי שאפשר, ופשוט דאין זה רוב".

הנה לך שחור על גבי לבן שרבנים כיום מפחדים מאוד להקל, כי המיקל מזולזל, והמחמיר נחשב כחסידא ופרישא.

גם מוציאי הפשקווילים מחפשים את המחמירים ומגדילים ומאדירים אותם, כי נוח להם מאוד עם רב שבטבעו הוא מחמיר בכל דבר ומוכן לחתום על כל פשקוויל חדש.

ומאידך גיסא, המיקל זוכה רק לבזיונות.

ראה לדוגמא גם בענין הפלאפונים הכשרים המוגנים, היו רבנים שהעיזו לומר משהו בנוסח "מה הבעיה במוגן, אין בזה שום דבר לא טוב, אדרבה זה חוסך זמן בכויילל שאברך מקבל SMS מאשתו במקום לדבר איתה..." ומיד זכו לקיתונות של בזיונות ותוייגו כרפורמים, עד שחזרו בהם. ומאז אף אחד כבר לא מדבר.

ראה גם בענין היתר מכירה, כמה דיו נשפך נגד הגר"ע יוסף שהיקל בזה.

ראה גם מה שקרה לרב יצחק יוסף שהעז לומר בשיעורו השבועי שאין בעיה בתירס ובתותים ואפשר לאכול חופשי לאחר בדיקה ושטיפה. מהר מאוד הוא חזר בו, מביך ממש.

בלי להכנס לגישה שלו לפאה נכרית וכדומה. 

לא היה זה יוסי בן יועזר (נשיא הסנהדרין !) שזכה לכינוי ״יוסי שריא״ ? זה לא חדש…

זה "עליהום" כפשוטו. בכל הדוגמאות שפירטתי. 

והרב קליין לא סתם נוקט דוגמה ספציפית אלא כותב באופן כללי: "יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף".

אחזור שוב: היום כח המחמירים עדיף.

בזמן חז"ל, המיקל הוכיח בזה שיש לו כתפיים רחבות והוערך בהתאם (ועם כל זה היה "יוסי המתיר"...) כיום המחמיר הוא מוערך כי הוא "ירא שמים" אבל המיקל הוא "רפורמי".

המציאות היא שמורה הלכה חושב פעמיים "מה יגידו" לפני שהוא פוסק הלכה, ולפעמים הוא מורה הלכה ומבקש לא לפרסם כדי שלא יפלו עליו.

עם כל זה שהוא רוצה להיות "איש אמת" הוא מאידך מפחד שישחטו אותו.

זה לא קטנוני ולא ילדותי, אדרבה, זה עמוק מאוד, מפחיד ומבהיל. 

וכפי שציינתי בתגובה הראשונה, לא דיברתי באופן ספציפי על הפסק של הרב גורן בענין הממזרים, כי רבני ישראל מקיר לקיר יצאו נגדו. כמו כן איני מתכוון לרבני צוהר שלא מקילים מתוך כתפיים רחבות אלא מתוך זלזול בקדשי ישראל והתרסה כלפי הרבנות וכו'. כמו כן איני מתכוון לכל מיני ליצנים שמפרסמים פסקי הלכה מביכים, בדברים העומדים ברומו של עולם ודורשים קונזצוס רבני מכל החוגים.

אלא דיברתי באופן כללי שהמיקל, גם אם מיקל בדבר שנהגו בו רבים וטובים, וסברו כך לא מעט פוסקים, נתפס כקל דעת, והמחמיר, גם אם מחמיר בלי טעם ובלי ריח ומתוך קוצר דעתו, נתפס כירא שמים גדול.

20220327113944.pdf

ובדיון זה: "הרב דיכובסקי: הדור הנוכחי מחפש רק כיצד להחמיר"

כבודו מכניס מילים בפי, כאילו כל המיקל סופו שנפטר בשם רע מן העולם, ולפיכך "מקשה", הרי הגרש"ז אויערבאך הוא בקונצזוס...

עדיין יש בורא לעולם, והוא ממליך מלכים, מאן מלכי רבנן (אם כי הגר"ע יוסף עדיין נחשב למילה גסה בציבור הליטאי). והרבנים שהבאת נקטו עמדות מקילות רק בדברים מאוד מסויימים, זו לא "שיטה להקל" ברוב ככל הדברים.

אבל כן, הגר"ש וואזנר והגרי"ש אלישיב שדרכם היתה להחמיר תמיד, הגיעו מאוד מהר למעמד של "פוסק הדור" והיו חביבים ביותר על העסקנים שמנפיקים איסורים חדשים.

והבאתי לך דוגמאות מפורטות, שאתה מתעלם מהן. הרב יצחק יוסף דיבר מאוד בנחרצות על תותים ותירס. לאחר שמספר רבנים התבטאו נגדו, והעירו שגם תקנות הרבנות הראשית עומדות בסתירה לדבריו, הוא חזר בו והוציא מכתב חדש ומביך (כי אין שום הסבר הגיוני לחזרה הזאת).

אותו דבר לגבי היתר מכירה, הגר"ע יוסף פירסם מכתב (בכתב ידו) שראוי לבני תורה להחמיר ולקנות מחנויות שומרות שמיטה, ומצד אחד יש וידאו שהוא אומר באופן ברור לנכדו (שהוא בן תורה לכל הדעות) לקנות היתר מכירה ולא לבזבז כסף על חומרות מיותרות, ועוד אומר לו להעביר את המסר לכל החברים שלו (האברכים).

ההסבר היחיד למכתב הוא - הגר"ע יוסף רצה לצנן את האש והעליהום שהיה עליו בעקבות היתר המכירה.

אם אתה רואה את כל זה ובכל זאת ממשיך להתעלם ודורש "מחקר אקדמאי" שיאשר את מה שכל ילד יכול לראות, שיבושם לך.

״כל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים הוא נקרא בית דין שריא״ (ירושלמי גיטין פ״ז ה״ה)

בגישה הזאת יש לא מעט הגיון ויעילות. 

רק Common guy with a common sense 

אבהיר את עצמי. אני לא מעמיד שום גישה, רק *מתאר* גישה לפי התפיסה וההכרות שלי עם המציאות, וטוען שיש בה הגיון מעניין שיש לו שורש בחז״ל כמו שהבאתי, אע״פ שאני אישית לא מזדהה איתה ומתרחק ממנה, לקרוא ליוסי בן יועזר נשיא הסנהדרין ״יוסי שריא״ זה צורם אע״פ שזה מופיע בחז״ל, להתעסק בלבזות תלמידי חכמים שמקילים שלא לצורך להבנתך זה מסוכן, זה לשחק באש. אני מעדיף את נועם הירושלמי. 

לא נכון לומר כמו שהוא אמר שבד״כ המיקל זוכה לביזיונות, אבל הרבה פעמים זה אכן המצב. ההגיון שאני רואה בכך הוא שזה משמש כמנגנון שמרסן נטיה אנושית להקל, מונע, באמצעות איום בסנקציה חברתית, מפוסק הלכה להקל במקרה שלא לחלוטין ״נימוקו עימו״. אתה לא מסוגל לעמוד בתוקף אחרי הקולא שלך ? אל תקל. סורי. לא מסוגל לעמוד בלחצים ? חבל. אבל זה מה שמצופה ממך ״על מנת שתקבלו עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם״.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

ולא רק שמות עצם

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.